ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עליזה ללום נגד קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום :

עליזה ללום

ע"י ב"כ עו"ד מיכאל פסקל

נ ג ד

קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

עו"ד עופר תום

בית המשפט המחוזי בחיפה

כב' השופטת ר. למלשטריך-לטר

פסק דין

1. המערערת ילידת 1951 (כבת 61), הגישה ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה אשר הפחיתה את שיעור נכותה בגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה מ-20% לדרגת נכות של 10%, זאת לאחר שהועדה המחוזית קבעה דרגת נכות של 1% בלבד.

2. המערערת שירתה בשירות קבע משנת 1971 עד 1994. המערערת מוכרת בשיעור חלקי (רבע) בדרגת נכות בגין סכרת, אך בנוסף נפגעה בתאונת דרכים ביום 06.03.92 בגינה הוכרה פגימה מוכרת בצוואר בדרגה של 20% (שינויים ניווניים עמוד שדרה צווארי מצב אחרי חבלה) (ועדה רפואית עליונה מיום 28.3.96).

במכתב מיום 30.11.08 פנה ב"כ המערערת על מנת לזמן את המערערת לבדיקה מחודשת בשל החמרה במצב הסוכרתי והן בשל כאבים המקרינים מהצוואר לאורך זרוע ימין. לגבי הכאבים המקרינים מהצוואר כתב ב"כ המערערת כך:"אבקשכם לזמנה לועדה רפואית שתדון בטענה כי היא לוקה כעת בכאבים המקרינים מהצוואר לאורך זרוע ימין, נובעות (כך כתוב) מרדיקולופטיה 4-5-6-C וזאת כעולה ממכתבו של ד"ר מ. אינספקטור מיום 26.11.08". לפיכך זומנה ועדה רפואית חוזרת בעניין החמרת המצב בצוואר וזו נדחתה לבקשת ב"כ המערערת לראשית שנת 2009.

ועדה מחוזית מיום 20.4.09 ו- 3.3.09 קיימה דיון לפי תקנה 9 וקבעה כי אין קשר בין הטענות ביד ימין לבין הנכות המוכרת. עוד נקבע באותה ישיבה כי בצוואר חל שיפור במצבה ויש כאבים אך ללא הגבלה בתנועה. דרגת הנכות בצוואר הורדה ל - 1%.

3. עיון בפרוטוקול הועדה המחוזית מלמד כי ב"כ המערער טען כי המערערת עברה בדיקה נוירופיזיולוגית בשנת 1995 שהראתה שיש לה הפרעה היקפית בעמוד שדרה צווארי והוא מדגיש כי איננו מבקש החמרה בתנועות הצוואר. המערערת הדגישה כי יש לה הגבלה בצוואר שיוצרת בעיות עם השכמות והגבלה ביד ימין בעיקר, ובמעמד דיון הועדה גם ביד שמאל. הועדה שמעה את תלונותיה של המערערת. הועדה בדקה את המערערת ומצאה כי בבדיקת הצוואר קיימת תנועתיות מלאה בתנועות הוריזנט/אופקי וורטיקלי, הן בתנועתיות הספונטנית והן בבדיקה הפורמאלית. עוד מצאה כי קיימת רגישות מינמלית בעמוד שדרה צווארי ללא ספאזם שרירי. הועדה בדקה את ההיבטים הנוירולוגים השונים וקבעה כי התלונות ביד מתאימות ל-CTSופגיעה בכתף ששניהם אינם קשורים לנכות המוכרת.

במסקנותיה ציינה הועדה :"מבחינת הצוואר חל שיפור במצבה וכעת סובלת מכאבים ללא הגבלה בתנועה לפיכך נקבעה הנכות בצוואר בדרגה של 1% בלבד".

4. המערערת ערערה לועדה רפואית עליונה על כך שהועדה הרפואית ביטלה את הנכות בדרגה של 20% שהיתה נכות צמיתה למערערת במהלך שנים ארוכות, וזאת מבלי להודיע למערערת כי בכוונתה לעשות כן. ב"כ המערערת טען כי לא חלה במהלך השנים כל הטבה במצבה של המערערת והיא מוגבלת קשות בתנועות עמוד שדרה צווארי. כמו כן נתבקש דיון לגבי תקנה 9.

לפיכך כונסה ועדה רפואית עליונה על ידי יו"ר הועדות הרפואיות שם הוא מורה לועדה לדון בשאלת ההחמרה בפגימה המוכרת בעמוד השדרה הצווארי והפרעות ביד ימין עקב זאת.

המערערת זומנה כבר בשנת 2009 לדיון אך ביקשה לדחות זאת ולבסוף התקיים דיון בעניינה ביום 7.1.10.

5. ועדה רפואית עליונה לאחר שדנה בערעור של המערערת ביום 07.01.10 וכן ביום 28.10.10 העלתה את דרגת הנכות בגין הפגימה בעמוד שדרה צווארי לדרגה של 10%. החלטה זו הינה מושא הערעור.

6. טענות המערערת הינן כי כבר בפני הועדה המחוזית לא ביקשה לדון בהחמרת המצב בעמוד השדרה הצווארי אלא בהשלכה ליד ימין לפי תקנה 9. למרות זאת, ללא התראה , הפחיתה הועדה המחוזית את דרגת הנכות בגין עמוד השדרה הצווארי ל - 1%. בכך, לטענתה נגועה ההחלטה בחוסר חוקיות, שכן לא התאפשר למערערת להביא ראיות לעניינה.

הערעור מתמקד בכך שהמערערת זכאית היתה במעמד הועדה הרפואית העליונה לדרגה של 20% בגין הפגימה בעמוד השדרה הצווארי גם ללא כל צורך בבדיקתה.

7. הועדה הרפואית העליונה שמעה את טענות ב"כ המערערת אשר הציג בפני הועדה בדיקת M.R.Iמנובמבר 2007, בדיקת C.Tמנובמבר 2009 וכן בדיקת M.R.Iחדשה מינואר 2010. כמו כן הפנה ב"כ המערערת את הועדה לממצאי בדיקת E.M.Gמיום 18.11.09 על פיה לטענתו ניתן לייחס חלק מהנזק לפגימה המוכרת בעמוד שדרה צווארי. על טענות אלה חזר ב"כ המערערת במועדי הכינוס השונים של הועדה הרפואית העליונה. המערערת נבדקה ביום 28.10.10 ותוצאות הבדיקה נרשמו בפרוטוקול. לאחר קבלת פענוח בדיקת MRI, עמוד שדרה צווארי מיום 3.1.10 סיכמה הועדה הרפואית את מסקנותיה כדלקמן:

"מבחינת הצוואר: קיימת הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי על רקע של בלטים פיסקאליים ושינויים ניווניים".

לעניין ההיבט הנוירולוגי קבעה הועדה שאין עדות קלינית לגירוי שורשי המעניק אחוזי נכות ובסיכום ציינה :"מבחינת הצוואר קיימת הגבלה קלה בתנועות והועדה קבעה דרגה של 10% לפי סעיף 37(2)אIII".

8. אקדים ואציין כי לא מצאתי שיש ממש בטענת הערעור של המערערת מהנימוקים המצטברים המפורטים להלן:

8.1 הכלל הוא כי משעולה ערעור לדיון בפני ועדה רפואית עליונה פתוח כל עניינו של הנכה לדיון, שכן הועדה הרפואית העליונה מופקדת על קביעת מצבו הרפואי נכון למועד הבדיקה.

כלל זה נגזר בראש ובראשונה מתוך מהות התפקיד של הועדה הרפואית העליונה. ראו לעניין זה בג"צ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה נבו, 21.5.03, שם נקבע בהתייחס לועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי, ונלמד אנלוגיה לועדות הרפואיות כאן -

- "הועדה הרפואית וכמוה גם הועדה לעררים, מתאפיינות בהיותם טריבונל מקצועי-רפואי במסגרתו נלמדים הנתונים הרפואיים והעובדות הרלוונטיות. תפקיד שתי הועדות כאחת הוא - לנתח עובדות ונתונים אלה ולתרגם את הפגימות והליקויים שנמצאו לאחוזי נכות (ראו דב"ע לה/165-1 יהושע זינגר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 213, 218). מאפיינים אלה של הועדה לעררים, הם העומדים ביסוד ההלכה, לפיה רשאית הועדה לבחון מומים וחוליים, שלא נכללו במסגרת הערר שהוגש, על-מנת שתתקבל תמונה מלאה אודות מצב הנפגע לאשורו (ראו פרשת וייס הנ"ל); ואף להפחית את דרגת הנכות שנקבעה לנפגע, אם הממצאים מצדיקים זאת, אפילו לא הוגש ערעור מאת הצד שכנגד (ראו פרשת שמש הנ"ל)".

מכאן, שתפקיד הועדה הרפואית העליונה מחייב בדיקה מחדש של המערערת, בחינת מצבה והתייחסות למכלול הקביעה של דרגות הנכות בעניינה. הועדה הרפואית העליונה אמורה לקבוע לפי מיטב שיפוטה המקצועי את מצבה הרפואי של המערערת כפי שהוא בפניה.

8.2 עניין זה מוסדר במפורש בתקנה 4(א) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה) תשכ"ד 1964 הקובעת :"הועדה רשאית לאשר החלטת הועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה". הוראה זו מפורשת בחוק וככזאת חזקה שהיא בידיעת הכל. (דיון בהתייחס לתקנה זו המאשר את נוסחה הברור והמפורש ראו בע"ש 932/02 עזאלדין נ' קצין התגמולים תקדין, 31.3.03).

יוזכר, כי הערעור לועדה רפואית עליונה נערך והוגש על ידי ב"כ המערערת. החזקה של ידיעת החוק חלה על הכל, על אחת כמה וכמה לגבי מערערים מיוצגים.

8.3 עוד אציין כי המערערת קיבלה מכתבי זימון רבים לוועדה הרפואית העליונה שנשלחו אליה מפעם לפעם ובנוסח מכתב כזה נרשם במפורש :"לידיעתך, הועדה הרפואית העליונה מוסמכת לדון בכל הנכויות המוכרות. הועדה מוסמכת להעלות , לאשר או להפחית אחוזי הנכות בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא. באם תחליט הועדה לעשות כן, יהיה עליה ליידע אותך".

8.4 מהמסגרת הנורמטיבית שפורטה לעיל עולה כי אין ספק בכך שהועדה הרפואית העליונה היתה רשאית לבדוק את המערערת ולחוות דעתה לגבי מצב הצוואר במועד הבדיקה.

השאלה היחידה שעומדת לדיון, האם הועדה הרפואית העליונה הבהירה למערערת או לבא-כוחה שיש בדעתה להתייחס מפורשות לנושא הצוואר.

אני מפנה לרע"א 10572/06 סלמאן פארג' נ' קצין התגמולים נבו 1.5.07 -

"סבורה אני כי ככלל כאשר ועדה רפואית רואה אפשרות שהיא תגרע מאחוזי הנכות שהיו לנכה, יש מקום כי תזהירו בדבר אפשרות כזו על מנת לאפשר לו לטעון טענות נוספות...עם זאת, כשנסיבות המקרה מצביעות על כך שניתנה לנכה הזדמנות להציג את גרסתו וכי בפועל הוא עשה כן, יתכן כי חרף העדר אזהרה, תאושר החלטתה בדבר הפחתת אחוזי הנכות".

8.5 כשערערה המערערת לועדה רפואית עליונה וציינה כי לא היתה ערוכה להתמודדות בשאלת דרגת הנכות של הצוואר שנידונה בועדה מחוזית בשל כך שלא קיבלה התראה על כך - הרי זה הנושא בדיוק שהעמידה לדיון בפני הועדה הרפואית העליונה. ברור היה שזה הנושא שתדון בו הועדה הרפואית העליונה במסגרת תפקידה. לכן גם מיהרה המערערת לבצע בדיקת תהודה מגנטית (MRI) של עמוד שדרה צווארי , 4 ימים לפני מועד הדיון הראשון של הועדה הרפואית העליונה (בדיקה מיום 03.01.10). הבדיקה מתייחסת למצב עמוד שדרה צווארי. ברור שאין טעם בעריכת בדיקה כזו לקראת דיון הועדה (לאחר שקודם לכן ביקשה המערערת לדחות את ישיבות הועדה הרפואית העליונה), אם סברה המערערת שעניין הצוואר לא ידון בישיבת הועדה הרפואית העליונה. משהיתה ערה לכך ואף נערכה לקראת הדיון בבדיקות וטיעונים מטעמה, איננה יכולה לטעון שהופתעה.

כל זאת בהקשר להחלטת הועדה הרפואית העליונה שהיא זו המהווה את מושא הערעור כאן.

8.6 אלא שב"כ המערערת מרחיק וטוען לגבי עצם ההחלטה של הועדה המחוזית, שלטענתו היא זו שלא יכלה לדון במצב הצוואר.

נימוק הערעור של "העדר אזהרה" לגבי דיון בפגימה שלא ערערו עליה, אמור להיות כן ואמיתי, כזה שאכן פוגע בזכויות מהותיות של המערער ולא בבחינת כסות ריקה.

הרי משפנתה המערערת לחדש את תביעתה לנושא תקנה 9 דהיינו השפעת מצב הצוואר על יד ימין הנובע מרדיקולופטיה של חוליות הצוואר עצמו, ממילא נדרשת התייחסות הועדה למצב הצוואר. דיון בתקנה 9 של פגימה הנובעת ממצב מסויים לא יכולה להתעלם מאותו מצב מסויים שממנו נובעת לכאורה פגימה נוספת. המערערת אמורה להבין שהדיון בועדה גולש לפגימה המקורית במסגרת השאלה האם פגימה חדשה נובעת ממנה. אלו שתי שאלות רפואיות שלא ניתנות להפרדה. יתרה מזאת. משמעלה המערערת סוגיה זו לדיון בפני הועדה המחוזית, היא למעשה מושתקת מלטעון שהועדה לא יכלה לדון במצב הצוואר.

9. בהמשך לאמור לעיל, המערערת העמידה את נושא פגימת הצוואר לבדיקה מכללא, משדרשה לקבוע פגימה מוסבת הנובעת מחוליות הצוואר. משכך, לא ניתן לומר שלא ניתנה לה אפשרות להיערך ולטעון טיעוניה מראש.

10. כמובן שבפני המערערת פתוחה הדרך לטעון להחמרה, אם קיימת כזו, והכל על פי הקבוע בדין.

11. הערעור נדחה.

12. אין צו להוצאות.

13. המזכירות תחזיר את תיקו הרפואי של המערער לידי ב"כ המשיב.

14. המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עליזה ללום
נתבע: קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום
שופט :
עורכי דין: