ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוהד בן פנחס נגד המוסד לביטוח לאומי :

אוהד בן פנחס

ע"י ב"כ עו"ד ש. בן שמואל

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד מ. חבקין

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

כב' השופטת שרה מאירי

פסק דין

1. בפניי כתב תביעה כנגד החלטת הנתבע מ- 22/04/2010 שדחה תביעתו של התובע להכיר באירוע מ- 24/08/09 כפ"ע.

התובע, נהג חלוקה והובלות, טוען בתצהירו כי ביום 24/08/09 בשעות הבוקר המאוחרות פרק סחורה מהמשאית לבית לקוח בהרצליה וכשפירק שולחן מחשב לכביש, תוך כדי הרמת השולחן מהמשאית, חש כאב עז בגב התחתון הגב נתפס, היה לבד, אך הלקוחה בביתה ראתה שהוא סובל מכאבים קשים בגב, אך לא זכורים לו שמה או כתובתה.

דיווח בטלפון לאחראית מטעם המעסיקה והיא הורתה לו להמשיך בעבודה. לא פנה מיד לבי"ח כי סבר שאין מדובר בחבלה רצינית. למחרת הגיע לעבודה ומנהל העבודה הבחין במצבו וצרף אליו עובד נוסף. במהלך היום חש כאבים עזים ובערב פנה לקבלת טיפול רפואי אצל ד"ר וולף.

בהודעתו טען כי נשא משקל בין 3 ק"ג (למדפסות) ל- 30 ק"ג (לשולחנות), כי באותו יום פרק סחורה אצל למעלה מ- 20 לקוחות, ממדפסת אחת ועד המון כסאות. בעבר עסק בספורט, כפרנסה עד גיל 28 ואח"כ עבר לעבור בגרר (בנהיגה).

2. יש לציין כי בתביעה למל"ל צויין בתחילה מועד הפגיעה כ- 25/08/09 (כך פעמיים) ותוקן ל- 24/08/09.

בפועל, אין בפנינו ולוּ אסמכתא אחת לעיתוי הנטען לפגיעה.

כך טוען התובע (כאמור בתביעה טען מתחילה ל- 25.8), אלא שאינו מציין מה ארע, האם תנועה או הרמה, היכן, אצל מי, מה במדוייק הרים, באיזה שלב חש כטענתו בכאב חד והכיצד - לא נשמע ממנו ולוּ ברמז עד 31/08/09 כי חש בכאבים בעקבות הרמת שולחן! כך ראוי אף לציין כי ברישום הרפואי מ- 31/08/09 שהוצג בפניי, שם נזכר לראשונה תאור עובדתי - אין אמירה כי הרים "שולחן", אלא כי "בזמן עבודתו עשה תנועה בהרמת דברים כבדים".

- דא עקא, בפניי אינו טוען ל"תנועה" שעשה בהרמת דברים כבדים, אלא כי הרים שולחן (זה ותו לא).

גם אין בפנינו כי השולחן שהרים היה כבד ואם כך - מדוע לא סיפר לרופא כי הרים שולחן (ומדובר במלל קצר יותר לצורך רישום ע"י הרופא).

כך, לא בכדי הופנה לכך כי ב- 30/08/09 פנה לראשונה לד"ר וולף (נ/1) ואז נרשם מפיו "כאבי גב עזים ביותר ללא סיפור של חבלה או טראומה...".

ומנגד, ב- 14/06/09 צויין באבחנה "LBPעם הקרנה"! משמע, קשה לומר כי עסקינן בתלונה חדשה לתובע, מה שמגביר יותר התהייה, מדוע נדרשו 6 ימים עד לפנייה לרופא.

ודאי כך, לאור טענתו בפניי בדבר כאב עז ופתאומי.

עוד יש להוסיף כי בבי"ח מאיר (מ. שחרור מ- 17/09/09) נטען להרמת דבר כבד בעקבותיה סובל כשבועיים ומנגד, במהלך ודיון נטען "כחודש"!

ואם טען בפני רופאו לכאבים עזים ביותר והופנה לבי"ח - קשה להבין הכיצד חרף הפנייה לבי"ח ב- 30/08 (נ/2) - לא פנה לבי"ח עד 16/09! ודאי אין מענה בעדותו, עת טען כי הזריקה שקיבל סייעה לו - ולו משדבריו מנוגדים לרישום הרופא באותו היום (30/08/09)!

עוד תמוה כי חרף ריבוי האנשים שאיתם דיבר, שראו אותו בסבלו, שקיבלו ממנו הודעה (כך או אחרת) כי ארע לו ארוע בעבודה... אף לא אחד מהם הובא בפניי לעדות (ולא הוגש תצהיר של עד כאמור!)

לא נהיר הכיצד בתביעה שהוגשה למל"ל כ- 4 חודשים לאחר האירוע הנטען - הכיצד אין הוא מפרט מיהו הלקוח (סעיף 4 לתצהירו) או הלקוחה (בסעיף 5 שם) - הכיצד איננו יודעים מה סיפק לאותו לקוח(ה).

גם הסברו לכך (עמוד 6 שורות 1-4) - לא שכנע אותי.

בתביעה למל"ל מדבר הוא על לקוחה ולא לקוח (צודק הנתבע בטענתו כי לא היה קושי לאתר הלקוחה, משלטענת התובע, רק לה סיפק באותו יום שולחן).

כך גם, איני מקבלת הטענה, כביכול, סיפר לרופא (ד"ר וולף) כי הרים חפץ כבד ובעקבות זאת פנה אליו בתלונה על כאבים... מה גם שד"ר וולף רשם הדברים באותו יום, בפירוט, שעל פניו אין בו פגם, מה גם שד"ר וולף לא העיד בפניי, לטענה כביכול, החסיר רישום בפנייה הראשונה.

יתר על כן, כשנשאל מדוע לא פנה למיון הוא משיב: "אמרתי סתם כאבים, אמרתי לך כמו כל כאבים, אולי זה יעבור לי" אלא משהופנה שוב לכך, שעפ"י הרישום מדובר היה בכאבים עזים ביותר - הוא אינו מסוגל ליתן הסבר מדוע לא פנה לבי"ח! (עמוד 5 שורות 12-30).

התובע אינו זוכר אצל כמה לקוחות היה קודם לאירוע הנטען, מה הוביל קודם (הגם שלדבריו הוביל דברים קלים), המשיך את יום העבודה - הלקוחות באו לאוטו (לבקשתו) לקחת המוצרים ממנו (גרסה חדשה שלא נזכרה, גם לא בתצהירו). כך גם, היו עוד שולחנות במשאית, אך לא סיפק אותם.

כך גם לא נחתמה התביעה למל"ל ע"י המעסיק - וקשה לקבל הטענה בפניי כביכול, כך ארע משום שמדובר ב-3 שותפים - ודאי כשמי מהם לא העיד בפניי ואין ולוּ עדות או ראייה כלשהי לתימוכין לנטען.

כך גם אין בפניי איזשהי אסמכתא כי פנה לד"ר וולף ביום האירוע (24/08) או למחרתו (25/08).

למעשה - התובע לא נותן איזשהו פרט ברור, ודאי ודאי אינו מספק איזשהי ראשית ראייה שאיננה ממנו, אף לא רישום רפואי מיידי בו סיפר על האירוע וגם כשסיפר על הרמה (שוב, לא הרמת שולחן עם פירוט ספציפי) אין הוא אומר כי כך ארע בעבודה! - ויותר מכך, כשפנה לראשונה, מדובר במפורש על כאב עז ביותר (לא סתם/לא רגיל) - ללא חבלה או טראומה! - ואף זה מנוגד לתאורו.

לא נעלמה מעיני טענת התובע בסיכומיו לעניין חווה"ד שהגיש. דא עקא, מצויים אנו בשלב העובדתי ולא הרפואי.

3. לאור כל האמור משלא הוכח בפניי ולא שוכנעתי בקיומו של אירוע תאונתי ביום 24/08/09 ומה היו נסיבות ועובדות אותו אירוע - אין לי אלא לדחות התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אוהד בן פנחס
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: