ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עדה אדלר היילברון נגד זאב ויגדור :

עדה אדלר היילברון

נ ג ד

1. זאב ויגדור

2. הפניקס חב' לביטוח בע"מ

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות בחדרה

כב' השופט יוסי טורס

פסק דין

תביעה בגין נזקי רכוש עקב תאונת דרכים.

התובעת נסעה ברכבה ביום 11.5.11 בקיסריה והגיעה לצומת. לטענתה פנתה ימינה בצומת, או אז פגע בה רכבו של הנתבע 1 וגרם לרכבה נזק כבד עד כדי הכרזתו אובדן מלא. התובעת עותרת לפיצויים במספר ראשי נזק:

32,464 ₪ - בגין ההפרש בין הפיצוי שקיבלה מחברת הביטוח לבין מחיר הרכב כפי שהיה לטענתה במועד התאונה.

2,400 ₪ - אובדן הנחת היעדר תביעות.

2,575 ₪ - עבור 20 ימים בהם נאלצה לשכור רכב .

1,500 ₪ - עבור הפסד שלושה ימי עבודה והוצאות נוספות.

הנתבעים הכחישו חבותם וטענו כי התובעת היא שאשמה בתאונה, בין היתר בשל כך שלשיטתם היה על התובעת ליתן לנתבע זכות קדימה בצומת.

הצדדים העידו בפני, הגישו מסמכים ותמונות ולאחר ששמעתי עדותם ועיינתי במסמכים השונים אני בדעה כי האשמה לתאונה רובצת לפתחו של נתבע מס' 1 אך לתובעת אשם תורם מסוים. אנמק בקצרה.

הצדדים נסעו בנתיבים מקבילים וללא מעבר של אחד הרכבים לנתיב נסיעתו של השני לא הייתה יכולה להתרחש כלל התאונה. הנתבע העיד כי נסע מצפון לדרום וביקש לפנות שמאלה. לטענתו, במקום היה בעבר נתיב מיוחד לפונים שמאלה אך נתיב זה לא היה קיים עוד ביום התאונה. הנתבע הסביר כי רכב שהיה מאחוריו ביקש לעקפו מימין ולכן הוא הסיט את רכבו לצידו השמאלי של הנתיב ובתוך כך פנה שמאלה כאשר רכבו חוצה את הקו המקווקו משמאל. הנתבע הודה כי נכנס בעת הפניה למסלול נסיעתה של התובעת.

בנתונים אלו האשמה לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע 1.

לא התעלמתי מהטענה לפיה לתובעת היה תמרור האט ותן זכות קדימה בכיוון נסיעתה, אולם הזכות שהיה עליה לתת מיועדת לחוצים את הצומת משמאלה של התובעת ולא לבאים במסלול נסיעתו של הנתבע , שהרי השניים נסעו בנתיבים שאינם חוצים האחד את השני. יחד עם זאת, נראה כי בשים לב לשדה הראייה שהיה לתובעת (ראה נ/1) היה ביכולתה לראות את הנתבע מס' 1 במועד ולהסיט את רכבה ימינה ולמנוע את התאונה, או למצער למזער את נזקיה. אני מעריך את אשמה התורם, כאמור, בשיעור של 15% .

ביחס לנזק -

שווי הרכב - עיקר תביעת התובעת הוא לפיצוי בגין ההפרש בין הסכום שקיבלה מחברת הביטוח עבור אובדן הרכב, לבין מחירו - לטענתה - במועד התאונה. התובעת לא צרפה כל חוו"ד מומחה או כל ראיה אחרת להוכיח כי מחירו של הרכב במועד התאונה היה גבוה מהסכום בו פוצתה בפועל ע"י חברת הביטוח. התובעת אף לא נקבה במחיר הרכב לשיטתה, אלא פשוט דרשה את ההפרש בין הסכום שקיבלה מחברת הביטוח למחיר בו רכשה הרכב שנה וחצי קודם לכן, כאשר לשיטתה (כך דומה) מחירו ביום התאונה זהה למחיר בו רכשה אותו מחברת הליסינג שנה וחצי קודם. ברי כי בעניין זה יוצאת התובעת מנקודת הנחה שגויה לפיה לא הייתה כל ירידת מחיר בזמן הארוך שעבר מאז רכישת הרכב ועד התאונה. ואולם אף אם יתכן וחברת הביטוח העריכה את שווי הרכב במחיר הנמוך ממחיר השוק, לא השכילה התובעת להוכיח זאת, כאשר לא הציגה ולו ראשית ראיה ביחס למחיר הרכב בעת קרות התאונה. במהלך הדיון הפניתי תשומת לבה לעובדה זו אך התובעת העדיפה שלא לדחות הדיון לצורך הבאת ראיות בנושא למרות שהוסברה לה חשיבות הנושא. על כן לא נותר לי אפוא לדחות את תביעתה בעניין זה בהעדר הוכחה. אציין עוד כי עיינתי בחוות הדעת של שמאי הביטוח שצורפה לכתב התביעה ונראה שקביעת שווי הרכב, ששימש בסיס לפיצוי, הגיונית, מקצועית ומבוססת על פרמטרים רלוונטיים. כך, עולה שמדובר ברכב ליסינג עם מספר רב בעלים קודמים ביחס לגילו ומכאן שבוצעו הפחתות ביחס למחיר "הבסיס" כאמור במחירון לוי יצחק. על כן השתכנעתי שלא נגרם לתובעת עיוות דין בשל אי הבאת ראיות בנושא.

אבדן העדר תביעות - התובעת טענה להפסד של 800 ₪ בכל שנה לשלוש שנים. בפני הצהירה התובעת כי ההפסד בשנה זו עמד על 500 ₪ בלבד. ביחס לשנים הבאות מדובר בתביעה עתידית שטרם הוכחה. אין וודאות (אף לא ברמת מאזן הסתברויות הנדרשת) כי אכן ייגרם נזק בעניין זה גם בשנתיים הבאות ואם כן, מהו. על כן אני מקבל את התביעה ביחס לשנה הראשונה ודוחה את יתרתה.

רכב שכור - בעקבות התאונה נגרם לרכב אובדן מלא. אני מקבל את טענת התובעת לפיה היא נדרשה לרכב לצורך עבודתה וכן לצורכי פנאי ואין זה סביר בעיני, כטענת הנתבעים, שהיה עליה לעשות שימוש בתחבורה ציבורית. תשומת הלב שדמי השכירות הנם כ - 77 ₪ ליום ובעיני הוצאה זו בהחלט סבירה ואף על הגבול הנמוך. התובעת קיבלה רכב חלופי מחברת הביטוח למשך 10 ימים ותביעתה היא על התקופה שעד קבלת כספי הביטוח (20 יום נוספים) . תקופה זו סבירה בעיני. על כן אני מקבל בעניין זה את תביעתה בעניין זה, אך באופן יחסי, שכן החשבונית שצורפה הנה עבור 30 יום והתובעת תבעה בפריט זה שכירות למשך 20 יום בלבד. סה"כ אני פוסק בפריט זה 1,716 ₪.

הפסד ימי עבודה- התובעת טוענת להפסד שלושה ימים ובהם יום במוסך, יום לצורך הגשת התביעה ויום הדיון וכן הוצאות שונות. בעניין זה אני פוסק לתובעת אבדן של יום עבודה, אותו אני מעריך בהעדר הוכחה ב - 300 ₪ וכן נסיעה במונית ביום התאונה בסך של 320 ₪ כפי שמופיע בקבלה שצורפה. יתר הדרישות בפריט זה יבואו לידי ביטוי בפסיקת הוצאות.

סה"כ נזקה של התובעת עומד על 2,836 ₪. מסכום זה יש להפחית אשם תורם בשיעור 15% כך שסך הפיצוי המגיע לתובעת הנו 2,410 ₪.

אשר על כן אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, סכום של 2,410 ₪ . עוד אני מחייב את הנתבעים בהוצאות התובעת בסך כולל של 500 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל.

יש להמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עדה אדלר היילברון
נתבע: זאב ויגדור
שופט :
עורכי דין: