ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוחמד זחאלקה נגד ג'האד דוראר פנאדקה :

התובע/הנתבע שכנגד

מוחמד זחאלקה

נ ג ד

הנתבע/התובע שכנגד

ג'האד דוראר פנאדקה

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות בחדרה

כב' השופט יוסי טורס

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש עקב תאונת דרכים.

התובע הגיש תביעה ובה טען כי הנתבע אשם בתאונת דרכים שארעה בין השניים. הנתבע הגיש הגנתו וצירף לה תביעה שכנגד וטען כי התובע הוא דווקא שאשם בקרות התאונה ועליו לפצותו על נזקיו הוא.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה ארעה עת יצא התובע ממוסך לתיקון נקרים שבבעלות משפחתו וביקש להשתלב בכביש ראשי. מוסך זה מצוי במפלס הנמוך מגובה הכביש הראשי ועל מנת לצאת ממנו יש צורך לעלות עליה קצרה ותלולה מעט ולהשתלב בכביש הראשי. סמוך לפתח היציאה מצוי מפרץ חניה.

התובע העיד כי הוא יצא לעבר הכביש הראשי וכאשר הסתכל שמאלה לא הבחין בנתבע, עד אשר שמע "ברזל מתחכך בברזל" . לטענתו הנתבע נסע אחורנית והוא היה אותה עת בעמידה.

הנתבע מסר גרסה שונה. לטענתו הוא ביקש לחנות במפרץ החניה וכאשר התקרב לחניה הרגיש חבטה שמקורה בפגיעה שפגע בו התובע. הנתבע טען שנסע קדימה והכחיש שנסע בכל שלב שהוא אחורנית.

שני הנהגים הודו כי ברכבם היה נוסע נוסף בעת התאונה אך איש מהם לא מצא לנכון להביאם לעדות.

דיון

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים ובתמונות, הגעתי למסקנה כי התאונה התרחשה בשל אשמתם של שני הצדדים במידה שווה.

איני יכול להעדיף את גרסת התובע לפיה הוא היה בעמידה בעת התאונה. בטופס ההודעה למשטרה אשר צורף לתביעה, נרשם כי הוא ניסה להשתלב בכביש בעת התאונה והיה "כמעט במצב עצירה". הבדל זה בין הגרסאות מונע אפשרות להעדיף את גרסתו, שכן ברור שבמשטרה טען שהיה בנסיעה, אם כי איטית, וזאת בשונה מעדותו בפני. אינני יכול אף להעדיף את גרסתו ביחס לכיוון נסיעתו של הנתבע וזאת בהעדר כל חיזוק לגרסה זו ולו הקל ביותר ובשים לב לשינוי הגרסה כאמור.

לדעתי התאונה ארעה בשל חוסר תשומת לב מצידם של שני הנהגים.

התובע יצא ממקום המצוי במפלס נמוך מהכביש. שדה ראייתו מוגבל, מטבע הדברים, ועל כן סביר בעיני כי בשלב מסויים בשל מגבלת שדה ראייה זו, לא יבחין ברכב המגיע מהכביש ומבקש לחנות במפרץ. התובע מכיר מקום זה, שהרי שם ממוקם עסקו וסביר יותר בעיני שלא נתן דעתו לדרך ולבאים משמאלו, כפי שהעיד בעצמו שלא הבחין בנתבע עד ששמע "ברזל מתחכך בברזל". על התובע היה לעמוד בסוף העלייה ולא לצאת אלא כאשר הכביש פנוי. ודוק: אף אם אניח שהנתבע נסע אחורנית (וכאמור אינני קובע כך), עדיין היה על התובע להבחין בו ולא לצאת לכביש שאינו פנוי.

ואולם, אף הנתבע אשם בקרות התאונה. הנתבע, על פי עדותו, סטה מנתיב נסיעתו ימינה והיה עליו לתת, אפוא, דעתו לנעשה בכביש ולרכבים המנסים להשתלב בו. אני מוכן להניח כי קשה היה להבחין ברכב התובע שכן הוא הגיע ממקום נמוך וככל הנראה בשלבים מסוימים הוסתר, אולם היות ואני מקבל כסבירה את גרסת התובע לפיה נסע לאט (ולא היה בעצירה כטענתו) אזי היה על הנתבע להבחין בתובע בשלב מסוים ולפני התאונה. מה גם שאם ביקש להחנות את רכבו ממילא נסיעתו לא הייתה אמורה להיות מהירה.

זאת ועוד. ברכב היה אחיינו של התובע אולם הוא לא הביאו לעדות. גם ברכבו של הנתבע היה חברו ואף הוא לא הובא לעדות. ידועה ההלכה כי הימנעות מהבאת עד הנמצא בשליטת בעל הדין יוצרת הנחה כי לו היה מובא העד היה פועל הדבר נגדו. בהביאי בחשבון מחדל זה מטעם שני הצדדים מתחזקת מסקנתי כי יש לקבוע ששני הצדדים אשמים בתאונה באופן שווה.

התובע טוען לנזק ישיר של 4,945 ₪ ועוד 3,300 ₪ הפסד ימי עבודה ו - 4,300 ₪ עגמת נפש. אינני מקבל את רכיבי התביעה שעניינם הפסד ימי עבודה ועגמת נפש. לא הוכח בפני כי התובע הפסיד כלל עבודה. אינני סבור גם שנגרמה לתובע עגמת נפש ברת פיצוי בנסיבות אלו, בוודאי לא בסכומים הנתבעים.

על כן נזקו של התובע עומד על סך של 4,945 ₪ .

הנתבע טען לנזק ישיר של 2,520 ₪ ולא טען לנזקים נוספים.

בשים לב לחלוקת האחריות השווה כפי שקבעתי, על כל נהג לפצות את חברו במחצית נזקו. מתקבלת, אפוא, תוצאה לפיה על הנתבע לשלם לתובע סך של 2,472 ₪ ואילו על התובע לשלם לנתבע סך של 1,260 ₪. חיובים אלו ניתנים לקיזוז התוצאה הסופית היא כי על הנתבע (התובע שכנגד) לשלם לתובע (הנתבע שכנגד) סך של 1,212 ₪ .

אשר על כן שתי התביעות מתקבלות בחלקן ועל הנתבע (התובע שכנגד) לשלם לתובע (הנתבע שכנגד) סך של 1,212 ₪ בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל.

בשים לב לתוצאה לא ראיתי לפסוק הוצאות.

יש להמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום +אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב,22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מוחמד זחאלקה
נתבע: ג'האד דוראר פנאדקה
שופט :
עורכי דין: