ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גואל נאמן נגד שחר אמנון :

גואל נאמן

נ ג ד

1. שחר אמנון

2. הכשרת היישוב חב' לביטוח

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות בבית-שאן

כב' השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי

פסק דין

בפני בקשת הנתבעים לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבותם לדיון מיום 27/9/11 .

מבוא

1. ביום 01.06.11 הגיש התובע תביעה כספית בגין נזקי רכוש אשר על פי הנטען, נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 03.04.2011 (להלן:"התאונה"). ביום 30.06.11 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים 1-2.

2. לדיון שנקבע ליום 27.09.2011 בשעה 11:30, התייצב התובע בלבד. משלא הופיעו הנתבעים לדיון הנ"ל, על אף שהזימון נשלח לכתובתם כדין, הוריתי על קבלת התביעה במלואה.

3. ביום 01.11.2011 הוגשה על ידי נציג הנתבעת 2 (להלן:" מר עבוד"), בקשה לביטול פסק דין, בה טען האחרון כי לא התקבל במשרדי הנתבעת 2 כל זימון לדיון הנ"ל. עוד טען מר עבוד כי על אף האמור, במעקב שערך אודות הדיון, רשם בטעות ביומנו כי הדיון קבוע לתאריך 27.10.11. כאשר רק ביום 27.10.11 נודע לו כי ניתן כנגד הנתבעת 2 פסק דין.

4. הוסיף מר עבוד וטען כי, ביום 27.09.11 הופיע בפניי בתיק אחר, כך שאם לא היה נרשם התיק עסקינן בטעות במועד שונה, היה מופיע גם בתיק זה בתאריך שנקבע.

5. בתגובתו מיום 13.11.2011, התנגד התובע לביטול פסק הדין.

הבקשה לביטול פסק הדין

6. מעיון ברישומי מערכת בית המשפט, אין חולק כי הנתבעים הוזמנו כדין לדיון, וכי לא נפל פגם דיוני שגרם לאי התייצבותם. במצב דברים זה, בבוא בית המשפט לדון על פי שיקול דעתו האם לבטל את פסק הדין, עליו לבחון את הטעם למחדלו של המבקש, האם נבע מזלזול בבית המשפט או שקיים נימוק ראוי לכך, וכן את סיכויי הגנתו/תביעתו של המבקש, כאשר הטעם השני הוא הטעם העיקרי - ראה רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לא"י (פורסם ביום 5.8.1992); ע"א 1205/03 א.ש. בוני הכפר בניה ופיתוח בע"מ נ' קמיל (ניתן ביום 13.1.2005); רע"א 7934/06 אבו קנדיל נ' עין הנצי"ב בקבוצת הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ (ניתן ביום 18.4.2007).

7. כאמור לעיל, מר עבוד, שמייצג בנוסף לנתבעת 2 גם את נתבע 1, מבוטחה של הנתבעת 2, לא התייצב לדיון וגרם לבזבוז זמנו של בית המשפט ושל התובע. מר עבוד צירף תצהיר לבקשתו, בו הצהיר כי סבר לתומו כי הדיון קבוע ליום 27.10.11, במקום תאריך 27.09.11. על אף שלא מצאתי הצדקה למחדל זה, שכן על המבקשים מוטלת האחריות להגיע לדיון בזמן, הרי שמדובר במחדל שלא נגרם עקב זלזול חמור בבית המשפט, וניתן היה לרפאו באמצעות פסיקת הוצאות.

8. לעניין סיכויי ההגנה של הנתבעים, לבקשה שבפניי צורף תצהיר, אך לא פירט בו המבקש את הסיכויים להגנתו, אלא הסתפק באומרו, כי יש לנתבעת טענות הגנה ראויות שלא נשטחו בפני ביהמ"ש. התנהלות זו אינה כדין.

9. התלבטתי האם ראוי לדחות בקשת המבקשים, וזאת בשל אופן התנהלותם באי הופעה לדיון, וזאת על אף הגשת כתב הגנה מטעמם. יחד עם זאת, לאור ההלכה כי ראוי לשאוף לבירורן של המחלוקות לגופן, תוך ריפוי הפגמים והטרחה שנגרמה לצד השני באמצעות הוצאות ותוך הטלת סנקציות, להבטחת זכויות הצד שכנגד (ראה לדוגמא רע"א 5423/06 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 17.8.2006), אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין, וכך אני מורה.

10. לאור האמור לעיל, הנני מבטלת בזאת את פסק הדין שניתן על ידי ביום 27.09.11, בו התקבלה תביעתו של המבקש, בשל אי התייצבות לדיון, בכפוף לתשלום הוצאות אשר יקבלו ביטוי בהתאם לתוצאות ההליך העקרי שבפניי.

לגופה של התביעה

11. בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו היה התובע, מר גואל נאמן, בעליו ו/או המחזיק של רכב מסוג פורד פוקוס מ.ר. 92-164-65 (להלן: "הפורד").

12. הנתבע 1, מר אמנון שחר, היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה זו בעליו ו/או המחזיק ברכב מסוג הונדה סיוויק מ.ר. 77-461-67 (להלן: "ההונדה").

13. הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר בזמנים הרלוונטיים לתובענה דנן הייתה המבטחת של ההונדה בפוליסת ביטוח ברת-תוקף.

14. הצדדים חלוקים הן באשר לשאלת האחריות לתאונה, והן בשאלת הנזק.

15. על פי הנטען בכתב התביעה, במועד הרלוונטי לתאונה, ובעת שרכב הפורד נסע ישר בכביש בעיר בית שאן, יצא רכב ההונדה, שהיה נהוג ע"י אשתו של הנתבע 1 (להלן:"העדה"), מחנייה צדדית, נכנס לנתיב נסיעתו של התובע, ופגע בצידו הקדמי שמאלי של הפורד.

16. כן טוען התובע כי, כתוצאה מהתאונה, נגרמו לפורד נזקים המפורטים בכתב תביעתו והוא עותר, אפוא, כי בית המשפט יחייב את הנתבעים בתשלום הנזקים הנטענים, כמפורט בכתב התביעה, בצירוף הוצאות.

17. הנתבעים מכחישים את אחריותם לאירוע התאונה הנטען, לרבות סך הנזקים הנטענים על ידי התובע, וטוענים כי האחריות לתאונה רובצת על התובע.

דיון והכרעה

18. בדיון אשר התקיים בפניי ביום 09.01.2012 נשמעו ראיות הצדדים וטיעוניהם לאופן התרחשות התאונה, נוכח העובדה, כאמור, כי הצדדים חלוקים בשאלת האחריות להתרחשותה.

19. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים, באשר לאופן התרחשות התאונה, באתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את גרסתו של התובע, באשר להתרחשות התאונה.

20. כאמור, בדיון בפניי, חזר התובע על גרסתו שבכתב התביעה (עמ' 1 ש' 10-11). חקירתו הנגדית של התובע לעניין התרחשות התאונה, לא הצליחה להצביע על סתירות כלשהן בעדותו.

21. מעיון בתמונות הפורד אשר הוצגו בפניי (ת/1), עולה כי רכב זה נפגע בפגוש שמאלי קדמי, בעוד מעיון בתמונה של רכב ההונדה, אותה צירף התובע לתיק, עולה כי מוקד הפגיעה ברכב זה הינה בפגוש קדמי בצידו הימני של הרכב. אופי הפגיעות של שני הרכבים מתיישב יותר עם הגרסה של התובע, כי נהגת רההונדה היא זו שנכנסה למסלולו של התובע ופגעה בפורד.

22. איני מקבלת את גרסתה של העדה לעניין אירוע התאונה. אילו גרסתה של האחרונה נכונה כי היא חזרה אחורנית לחניה המוסדרת, ותוך כדי חזרתה, ניסה התובע לעקוף משאית שעברה על פניה וכתוצאה מכך פגע ברכבה מקדימה, היינו צריכים לראות על רכבו של התובע נזקים נוספים אשר אמורים לקרות כתוצאה מפגיעה ברכבים נוספים שחנו שם, או כתוצאה מפגיעה באי תנועה כפי שרואים בתמונה למקום התאונה שהגיש התובע .

לא זו אף זו, אם גירסתה של העדה נכונה, כי חזרה אחורנית לתוך החנייה, ובזמן הזה עברה משאית ארוכה וגדולה, שמטבעה הינה איטית, הרי, שסביר לחשוב כי העדה השלימה את החניית הרכב, תוך מעבר אותה משאית, ואין כל סיבה שתביא את התבוע לכדי פגיעה בה.

יתרה מזו, משאית שעוברת במקום, בכיוון הנגדי לנסיעת התובע, תחייב את התובע להיצמד לצד ימין של הכביש, הצד אשר לא חנתה בו העדה, ואין שום סיכוי כי התובע יפגע ברכבה של העדה.

הנני מאמינה לגרסתו של התובע, לפיו העדה חנתה בחניה מסודרת והיא חזרה אחורנית (עמ' 1 ש' 10), נכנסה לנתיב נסיעתו של התובע וגרמה לתאונה, ובשל כך וכתוצאה מהתאונה, הפגיעה בהונדה היא בצידו הימני קדמי, כפי שעולה בתמונה שהוצגה בפניי.

23. בחנתי טענות וראיות הצדדים לגופם של דברים באשר לאופן התרחשות התאונה, ובאתי לכלל מסקנה, כי הנני מהעדיפה את גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה, אותה מצאתי כגרסה מהימנה, עקבית, ומשכך רואה אני לקבלה, ולבכר גרסתו זו על פני גרסת הנתבעים, אשר ראיתי לדחותה.

24. בנסיבות אלו, ומשבאתי לכלל מסקנה, כי התאונה התרחשה כפי גרסת התובע ובנסיבות שתוארו לעיל, הרי שהאחריות להתרחשותה רובצת לפתחם של הנתבעים.

25. התובע הגיש חוות דעת שמאי מטעמו, המתעדת את הנזק ברכבו. בשים לב למיקומם, טיבם ואופיים, יש כדי לעלות בקנה אחד עם גרסתו של התובע, באשר לאופן התרחשות התאונה.

26. הנה כי כן, ומשקבעתי את האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעים, עליהם לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, כפי שאלו פורטו בחוות הדעת.

27. אין חולק כי התובע הוכיח את הנזק שנגרם לרכב, וזאת באמצעות חוות דעת שמאי (6,922.61 ₪ - נזק ישיר + ירידת ערך), כמו גם את תשלום שכר טרחתו (900 ₪), כאשר מנגד, לא הובאה בפניי כל חוות דעת נגדית הסותרת ממצאים אלו.

סוף דבר

28. לאור האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, הסך של 7,522 ₪, בתוספת אגרת בימ"ש והוצאות בסך של 350 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גואל נאמן
נתבע: שחר אמנון
שופט :
עורכי דין: