ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמותת גג לנזקק ולחוסה נגד מ. ג. :

עמותת גג לנזקק ולחוסה

נ ג ד

1. מ. ג.

2. פקידת סעד המחלקה לשירותים חברתיים- חולון

בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

כב' השופט מנחם (מריו) קליין

החלטה

 

"אל תשליכני לעת זיקנה, ככלות כחי אל תעזבני"

(תהילים ע"א ט')

 רקע וטענות הצדדים

בפני בקשה לפי חוק ההגנה על חוסים התשכ"ו - 1966 (להלן: "החוק").

ביום 12.01.12 הגישה עמותת גג לנזקק ולחוסה (להלן:"המבקשת") בקשה לפיה בית המשפט יורה על העברתה של הגב' מ.ג (להלן:"המשיבה") אל בית אבות סיעודי. עו"ס אלינה משצ'ריאנוב, פקידת סעד מאגף הרווחה של עיריית חולון צורפה כמשיבה לבקשה, אך בפועל היא תומכת במהות הבקשה (להלן:"פקידת הסעד").

המשיבה הינה קשישה בת 82 לפי הרשום בת.ז. (לדברי אחייניתה בפועל היא בת מעל 90 ) המתגוררת בדירת חדר בחולון.

עניינה של המשיבה עלה בפני אגף הרווחה לפני כשנה וחצי. מצבה של המשיבה כפי שהבינותי (כי לא יכולתי לעיין בתיק בבית משפט לענייני משפחה כיוון שהוא חסום בפניי) היה בעייתי, היא לא ניהלה את ענייניה בצורה מסודרת ומשכך פנתה פיקדת הסעד לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, פתחה תיק אפוטרופסות א"פ 4609-11-10 והמבקשת נתמנתה כאפוטרופוס על גופה ורכושה של המשיבה.

המבקשת ציינה בבקשתה כי לאחר קבלת המינוי לשמש כאפוטרופוס ביום 09.11.10 הגיעו למסקנה כי המשיבה אינה יכולה להמשיך ולהתגורר בגפה.

לדעת המבקשת הישארות המשיבה בביתה מסוכנת לבריאותה ולשלמותה הגופנית והנפשית ויש להעבירה לבית אבות בו היא תקבל טיפול מסור ומעקב צמוד של צוות רפואי וסוציאלי. המשיבה מתנגדת לכך.

המבקשת הגישה בקשה זו לפי סעיפים 4 ו-7 לחוק החוסים בו התבקש בית המשפט להוציא צו המחייב את המשיבה, בניגוד לרצונה, לעבור לבית אבות וכן להורות למשטרת ישראל לפעול לביצוע הצו ולסייע למבקשת- לרבות בשימוש בכוח- אם המשיבה תתנגד לכך.

בהחלטתי באותו היום הוריתי על קיום דיון דחוף בנוכחות הצדדים ליום 18.01.12 בשעה 12:30.

ביום 18.01.12 נערך דיון במעמד הצדדים.

ב"כ המבקשת עו"ד קובה המלומדת טענה בדיון שיש חשש ממשי לחיי המשיבה.

עו"ס אלינה משצ'ריאקוב טענה כי על בית המשפט להורות על העברתה של המשיבה לבית האבות וזאת על מנת להבטיח את שלומה הגופני והנפשי לאור מצבה כיום. עוד נטען כי מדובר במקרה קלאסי של הגנת חוסה כאשר המשיבה לוקה בחוסר שיפוט ויש חוות דעת על כך.

נציג המבקשת עו"ס גידי וסרמן סיפר כי ביום 28.11.11 הובהלה המשיבה לבית החולים בשל חבלת ראש כאשר נמצאה המשיבה על ידי המטפלת שלה כשהיא מוטלת על הרצפה. בתום אשפוזה בבית החולים המליצו לה לעבור לבית חולים שיקומי ואף סידרו לה מקום, אך כשעלתה על האמבולנס דרשה המשיבה שייקחו אותה לביתה.

עוד ציין העו"ס וסרמן כי מאז ששבה המשיבה לביתה ממשיך מצבה להיות לא טוב שכן היא מבולבלת מאוד כתוצאה מדמנציה מתקדמת ואף הלכה לאיבוד לאחרונה כאשר שכנים השיבוה לביתה.

בדיון נכחה גם האחיינית של המשיבה הגב' פרידה ריימונד.

במהלך הדיון הגישה הגב' ריימונד מכתבים ששלחו לה בן ובת אחיה של המשיבה שביקשו להציגם לבית המשפט.

הגב' ריימונד ביקשה להוסיף כי לצערה לאחר האשפוז הוחזרה המשיבה לביתה ולא נלקחה לשיקום וציינה כי היא בקשר עם המשיבה אשר מתקשרת אליה 7-8 פעמים ביממה בכדי לשאול האם מעשיה הם "בסדר".

פקידת הסעד הבהירה כי היא מודעת לעובדה שבהוצאתה של המשיבה מביתה יש משום סנקציה חריפה אולם היא הבהירה כי אגף הרווחה עושה מאמצים להפעיל את החוק במידה מועטת אולם היא סבורה שזה מסוג המקרים שיש להשתמש בסנקציה זו.

בסיום הדיון החלטתי כי בשל הקושי שבתיק זה הנובע מההתנגשות שבין זכות הפרט לאוטונומיה לבין הדאגה של הציבור ורשויותיו לחלשים שבחברה, לא ניתן לתת החלטה כלאחר יד. יתירה מזו, חשש רב נכנס לליבי באשר לתוצאות הצו, אם יינתן. לדברי עו"ס וסרמן, המשיבה לא תשתף עימו פעולה בהוצאתה מהבית ויהיה צורך בסיוע משטרתי.

קשה לי עם מצב בו אישה בגיל כה מתקדם נגררת מביתה ע"י שוטרי משטרת ישראל. משכך ביקשתי מהאחיינית, הגב' ריימונד לשוחח עם החסויה ולנסות להסביר לה את המצב, ואם יינתן צו אזי האחיינית היא זו שתתלווה אליה מהבית לבית אבות.

בהודעה שהתקבלה ביום 21.01.12 נכתב כי הגב' ריימונד שוחחה עם המשיבה והסבירה לה את המצב. גב' ריימונד מסרה שהיא תשתף פעולה עם צווים שינתנו על ידי בית המשפט.

דיון והכרעה

 סעיפים 4 עד 7 לחוק קובעים :

 "4. היה עובד סוציאלי לפי חוק ההגנה על חוסים סבור, כי שלומו הגופני או הנפשי של חוסה בגיר נפגע, או עלול להפגע, פגיעה חמורה מהעדר טיפול ראוי, וכן למניעת הסכנה יש צורך בהוראת בית-משפט, משום שאין החוסה או האחראי עליו מסכימים לטיפול הדרוש, רשאי הוא לפנות לבית-המשפט בבקשה ליתן הוראות לעניין זה.מיום 9.12.2010תיקון מס' 24. היה פקיד סעד עובד סוציאלי לפי חוק ההגנה על חוסים סבור, כי שלומו הגופני או הנפשי של חוסה בגיר נפגע, או עלול להפגע, פגיעה חמורה מהעדר טיפול ראוי, וכן למניעת הסכנה יש צורך בהוראת בית-משפט, משום שאין החוסה או האחראי עליו מסכימים לטיפול הדרוש, רשאי הוא לפנות לבית-המשפט בבקשה ליתן הוראות לענין זה.

5. הוגשה בקשה לפי סעיף 4, ישמע בית המשפט את העובד הסוציאלי לפי חוק ההגנה על חוסים ואת האחראי לחוסה ואת החוסה אם הוא מסוגל להבין בענין, ואם ראה טעם לבקשה, רשאי הוא ליתן כל הוראה הנראית לו דרושה לשמירת שלומו הגופני והנפשי של החוסה.מיום 9.12.2010 תיקון מס' 2

5. הוגשה בקשה לפי סעיף 4, ישמע בית המשפט את פקיד הסעד העובד הסוציאלי לפי חוק ההגנה על חוסים ואת האחראי לחוסה ואת החוסה אם הוא מסוגל להבין בענין, ואם ראה טעם לבקשה, רשאי הוא ליתן כל הוראה הנראית לו דרושה לשמירת שלומו הגופני והנפשי של החוסה.

6. לא יורה בית המשפט על טיפול רפואי בניגוד לרצונו של חוסה בגיר, אלא אם היה החוסה לקוי בשכלו או שהוא מתנגד לטיפול מטעמים לא סבירים.

7. ראה בית המשפט שאין דרך אחרת להבטיח שלומו הגופני או הנפשי של חוסה בגיר אלא בהעברתו למעון או לבית-חולים, יורה לעשות כן לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים ובלבד שהעברה לבית חולים לחולי-נפש תיעשה לפי החוק לטיפול בחולי-נפש, תשט"ו-1955."

הסמכויות שמעניק החוק לבית משפט רחבות הן ובתי המשפט בכל הארץ משתמשים בסמכויות אלו לעיתים קרובות (ראה למשל החלטת כב' השופטת ברסלב בת"א (חיפה) 15938-05-09 אפריאט נ' גרינברג (פורסם בנבו, 2009) החלטת כב' השופט אריאל ברגנר במ"ת (אשדוד) 35924-01-10 מדינת ישראל נ' אלמקייס (פורסם בנבו, 2010) והחלטת כב' השופט יהושע רטנר בת"א (חיפה) 35636-08-10 עירית חיפה-פקידת סעד נ' גנני (פורסם בנבו, 2011) והחלטתי שלי בה"פ 53654-09-11 מ.נ נ' מ.מ.ל (פורסם בנבו, 2011).

לדידי, וכפי שכבר הדגשתי בעבר, יש לעשות שימוש בסמכויות אלו במשורה שבמשורה והעיקרון שצריך להנחות אותנו חייב להיות שלכל אדם הזכות לחיות את חייו וגם לסיימם ככל שיראה לנכון כל עוד אין במעשיו כמובן, משום הפרת חוק.

רשויות המדינה וביניהן בתי המשפט לא צריכות להתערב לא במהלך חייו האישיים של הפרט ולא בסיומם. אם רצונו של אדם לבלות את שנות חייו האחרונות בביתו, בסביבה המוכרת לו, עלינו לכבד זאת.

התערבות בית המשפט תיתכן רק במקרים קיצוניים בהם החלטתו של הקשיש אינה מודעת או, חלילה, מושפעת משיקולים כלכליים או אחרים של מי מהקרובים אליו.

ההתנגשות שבין זכות הפרט לאוטונומיה לבין הדאגה של הציבור ורשויותיו לחלשים שבחברה היא לא קלה. אין ספק כי מדובר בסיטואציה לא פשוטה אך סבורני שבדרך כלל ידה של הראשונה על העליונה ורק במקרים יוצאי דופן ,חריגים ומובהקים יש לכפות על הפרט את רצונה של הרשות המייצג בעצם את רצונה של חברה תקינה.

יתירה מזו, קטונתי מלדעת היכן באמת הקשיש יאריך ימים. לפני כ-3 חודשים הונחו על שולחני, בהפרש של ימים, שתי בקשות דומות מאוד לבקשה זו. בשתיהן בקשות להעביר קשישות, נגד רצונן, לבית אבות שיקומי/סיעודי.

בתיק 35460-07-11, על אף עמדת פקידת הסעד שיש להותיר את הקשישה בבית אבות וכי החזרתה לביתה מכניסה את הקשישה לסיכון מיידי, הוריתי על "שחרור" הקשישה מבית אבות ועל החזרתה לביתה תוך מעקב וביקורים של פקידת סעד. על פסק דיני זה הוגש ערעור בתיק ע"א 24951-11-11. כב' השופט שוחט, מבית המשפט המחוזי בתל אביב, דחה ביום 06.12.11 את הערעור. מאז לא שמעתי מהקשישה או מפקידת הסעד.

מאידך , בתיק ה"פ 53654-09-11, לאחר שביקרתי בבית האבות ושוחחתי עם הקשישה ועם צוות בית האבות, שוכנעתי מטענות מנהל בית האבות והצוות המקצועי שהטיפול הנאות הרפואי והסוציאלי יתכן רק בבית האבות. בנה של הקשישה התקומם, דרש שוב ושוב להחזירה הביתה והבטיח לטפל בה במסירות. בבקשתו האחרונה טען שהקשישה אינה אוכלת טוב, אינה מקבלת טיפול נאות והיא בסכנה ממשית. בתגובת פקידת הסעד של עיריית רמת גן , נטען שאין לדברים בסיס ויש להאריך את הצו לתקופה נוספת.

בהחלטת ביניים הארכתי את הצו אך קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 24.01.12 בכדי לקבל עדכון על מצבה של הקשישה ולבדוק האם יש מקום לשנות את החלטתי. לצערי, ביום 15.01.12 התקבלה הודעה מטעם פקידת הסעד ולפיה "הדיון כבר לא רלוונטי" כי החסויה נפטרה בבית אבות. אינני יודע האם תוצאה זהה הייתה מתרחשת באם הייתה הקשישה בביתה, האם הדבר נגרם כתוצאה מתזונה לקויה או עוגמת נפש על שהותה הכפויה בבית אבות, כטענת בנה או מסיבה אחרת.

מכל מקום, ברור שעל טעויות שיפוטיות עליהם יש חסינות רחבה על פי החוק בעולם הזה, אצטרך ליתן דין וחשבון בבית הדין של מעלה.

סמכות עניינית לדון בצווים לפי חוק החוסים

חוק החוסים נחקק בשנת 1966. שנים רבות לאחר מכן נחקק חוק בתי המשפט לענייני משפחה התשנ"ה-1995 (להלן:"חוק בית משפט למשפחה").

עם חקיקתו של החוק הועברו כל ענייני המשפחה שנדונו טרם חקיקתו בבתי המשפט האזרחיים, לשיפוטו של בית המשפט לענייני משפחה מתוך מטרה לרכז תחת קורת גג שיפוטית אחת, את כל סמכויות השיפוט של בתי המשפט האזרחיים בנושאי משפחה וככל שניתן, לעשות זאת בפני שופט אחד ובאותה ערכאה על פי הדוקטרינה :ONE FAMILY - ONE JUDGE.

בסעיף ההגדרות שבחוק בית משפט למשפחה מצוינים חוקים (ס' 1 (6)) אשר תובענה מכוחם מהווה 'ענייני משפחה' בהם הועברה הסמכות לדון בנושאים אלו אל בית המשפט לענייני משפחה, כך למשל מצוין חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962 וחוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א-1991 ועוד.

הן ע"פ חוק בתי משפט למשפחה והן על פי חקיקה חיצונית, הוענקו לבית משפט לענייני משפחה סמכות ייחודית או מקבילה לדון בעניינים רבים הקשורים במשפחה, בכדי לממש הלכה למעשה את הדוקטרינה הנ"ל.

דא עקא, ומסיבה שאינה נהירה לי כלל ועיקר, חוק החוסים אינו בכלל החוקים שהסמכות לדון בהם מסורה לבית המשפט לענייני משפחה.

לעניות דעתי המדובר בהשמטה מקרית (ראוי לציין לעניין זה כי בחוק לענייני משפחה עצמו בסעיף 3 כאשר מבאר החוק מיהו 'עו"ס שמונה על פי חוק' - מציין המחוקק את חוק החוסים). העניין איננו אקדמי בלבד אלא מעשי. עיון בהשתלשלות האירועים בתיק זה מצביע בבירור שהמקום הטבעי והיעיל להגשת הבקשה ולנהל דיון בה הוא בבית המשפט לענייני משפחה.

העברת התיק לבית משפט לענייני משפחה

סבורני שמלכתחילה הבקשה לא הוגשה כדבעי. בקשה מסוג זה רק פקידת הסעד יכולה להגיש ולא עמותה המשמשת כאפוטרופוס על החוסה. משכך יכולתי למחוק את הבקשה על אתר. עם זאת כיוון שמצד אחד, פקידת הסעד תומכת בבקשה ומצד שני המבקשת יכלה להגיש בקשה מסוג זה גם מכוח סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ניתן לומר שקיימת מעין "סמכות מקבילה" הן לבית משפט השלום והן לבית משפט לענייני משפחה לדון בצווים מעין אלו.

סבורני שתיק זה ראוי שיידון בבית משפט לענייני משפחה, שכן:

1. המדובר בבקשה של אפוטרופוס שהחוסה לא מסכימה לו.

2. בבית משפט לענייני משפחה קיים תיק בו מונה האפוטרופוס ולי כלל אין גישה לתיק. אינני יודע מה היו השיקולים של בית המשפט לבצע מינוי זה, האם הוגשו דוחות מטעם האפוטרופוס ומה מצוין בדוחות. ניסיונותיי לבדוק עניינים אלו דרך 'נט המשפט' בתיק 4609-11-10 נתקלו בהודעה לקונית לפיה "הרשאה, הליך ובית משפט של התיק איננה מאפשרת לך צפייה ביחס לתפקידך במערכת".

3. למשפחת החוסה טענות רבות "כגרגירי הרימון" כלפי האפוטרופוס בעניין אי קבלת דיווח על מצבה של החוסה ועל ענייניה הרכושניים וטענות אלו שזורות מבלי יכולת לנתקם בטענות בעניין הכנסת החוסה כעת לבית אבות.

4. לבית המשפט לענייני משפחה הידע, הניסיון, הכישורים והכלים (לרבות יחידות סמך עם בעלי מקצוע בתחום העבודה הסוציאלית והפסיכולוגיה) להתמודד עם סוגיות כאלו (וראה גם מאמרו של כב' השופט שאול שוחט "בית המשפט לענייני משפחה -האומנם בית?" מתוך הרצאה שנשא בכנס בנושא עשור לבית המשפט לענייני משפחה שנערך ב22.06.06 במכללת שערי משפט").

5. יתירה מזו, בית המשפט למשפחה חשוף לעבר, למידע ולניואנסים שאינם נחשפים בפנינו, לאור הכלל של "דיון בדלתיים סגורות" שיש לו הצדקה ברורה, אך חוסמת בפנינו את היכולת להמשיך לדון באותה משפחה ומן הראוי שהתפיסה הבסיסית של החוק לפיה "משפחה אחת - בית משפט אחד" (ראה ד' ארבל, י' גייפמן "חוק בית-המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995" הפרקליט מג (תשנ"ז) 431) יישמר גם בעניין בקשה לצו מסוג זה.

6. לא אוכל לסיים החלטתי זו, מבלי לפעול בהתאם להנחיה מספר 14285208 מיום 01/12/08 של מנהל בתי המשפט כב' השופט משה גל שניתנה בעקבות חוזר מיום 25.11.08 של היועצת המשפטית של הכנסת. משכך הנני מורה למזכירות להעביר עותק החלטתי זו למנהל בתי משפט בכדי לשקול האם לא מן הראוי להעביר למחוקק ההערותי דלעיל בכדי לתקן את חוק החוסים ולהוסיף בו הוראה המעניקה סמכות לדון בענייני החוק לבית המשפט לענייני משפחה.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, הנני מורה על העברת הבקשה והדיון לבית משפט לענייני משפחה ברמת-גן.

המזכירות תשלח בפקס החלטתי זו מיידית לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמותת גג לנזקק ולחוסה
נתבע: מ. ג.
שופט :
עורכי דין: