ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מירה אליהו לביא (עציר נגד מדינת ישראל :

מירה אליהו לביא (עציר

נ ג ד

מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי בירושלים

כב' השופטת חנה בן עמי

החלטה

1. בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), במ"ת 65-01-12, מיום 1.1.12, לפיה נעצרה העוררת עד תום ההליכים המתנהלים נגדה.

2. העוררת הואשמה במספר עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה ללא רישיון, הכשלת שוטר, שימוש במסמך מזוייף ונסיון לקבלת דבר במרמה.

3. על-פי העובדות המפורטות בכתב האישום, ביום 27.5.10 נגזרו על העוררת 4 שנות פסילה בבית המשפט לתעבורה בירושלים. בהמשך לכך, השיגה העוררת בתמורה לתשלום כספי, פרוטוקול דיון שיפוטי, לפיו עונש הפסילה מעוכב, וכן רישיון זמני מזוייף. באמצעות אלה נהגה העוררת החל מיום 10.10.11 ואילך. העוררת אף הגדילה לעשות כאשר פנתה למשרד הרישוי בירושלים, טענה כי תקופת הפסילה שלה הסתיימה וביקשה להנפיק לה רישיון נהיגה חדש.

עוד כנטען, ביום 28.12.11 נתפסה העוררת כשהיא נוהגת שוב ברכבה. משעוכבה לבדיקה הציגה העוררת את רישיון הנהיגה והפרוטוקול המזוייפים, על-מנת לשכנע את השוטרים כי היא נוהגת כדין.

4. בהחלטה נשוא הערר קבע בית משפט קמא כי קיימות די ראיות לכאורה לכך שהעוררת ידעה כי רישיון הנהיגה שברשותה מזויף, וכך גם "ההחלטה" בדבר עיכוב ביצועו של עונש הפסילה. עוד כפי שנקבע, על-אף מצבה של העוררת והיותה אם לילדים, במכלול נסיבות העניין "אין כל דרך למנוע מהמשיבה מלנהוג מלבד החזקתה מאחורי מנעול ובריח".

5. לטענת העוררת, לא היה מקום להורות על מעצרה עד תום ההליכים וזאת ממספר טעמים: ראשית, המשיבה-המאשימה כשלה מלבצע פעולת חקירה מהותית שהינה איתור עורך הדין שכנטען מסר לעוררת את הרישיון והפרוטוקול שבדיעבד התברר כי הם מזויפים, ואת חקירתו בהתייחס לכך. מחדל זה, כך נטען, פוגע אנושות בהגנתה של העוררת; שנית, לא היה מקום להגיש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה, לאחר שכתב אישום בגין עבירות הזיוף הוגש לבית משפט שלום; שלישית, מידת הסיכון העולה מהעוררת אינה גבוהה במידה המצדיקה מעצרה מאחורי סורג ובריח, ואף בית המשפט עצמו סבר כך, עת הורה על שחרורה למעצר בית לצורך אירוע משפחתי. עוד מלינה העוררת, על כי בית משפט קמא לא בחן חלופות מעצר בעניינה, כמצוות המחוקק.

6. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכלל החומר הרלוונטי, מסקנתי היא כי דין הערר להידחות.

כפי שנקבע בהחלטתו של בית משפט קמא, כנגד העוררת די ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לה, ובהן המסמכים שנתפסו בידיה, שאין חולק כי לא הופקו כדין, והעובדה כי נהגה בזמן פסילה. אף כי להגנתה טענה העוררת כי קיבלה את המסמכים מידי עורך דין שטען כי פעל (ואף הצליח) לעכב את ביצוע העונש, וראוי היה כי רשויות החקירה תבדוקנה טענה זו, כנגד גרסה זו עומדות ראיות לכאורה לכך שהעוררת ידעה או אמורה הייתה לדעת כי המסמכים מזויפים. כך, על-פי הודעתה מיום 1.1.12 של גב' מתילדה תמם, הגורם האחראי על הנפקת רישיונות במשרד הרישוי, עת העוררת פנתה אליה בבקשה להנפקת רישיון חדש והציגה את רישיון הנהיגה שבידיה נאמר לה כי הוא מזויף. בתגובה פרצה העוררת בבכי ואמרה שאין לה ברירה, מצבה הכלכלי קשה והיא חייבת לנהוג ולעבוד (שם, עמ' 2).

7. לא מצאתי ממש בטענתה של העוררת לגבי "כפל ההליכים" כמשפיעים על עילת המעצר. כעולה מהחומר שצורף על-ידה, הליך מעצר הימים התנהל בפני כב' השופטת א' זיסקינד בבית משפט השלום, ולאחר מכן בבית המשפט לתעבורה בירושלים, אולם כלל הליך המעצר עד תום ההליכים, אשר ההחלטה בו היא נשוא הערר דנן, התנהל בבית המשפט לתעבורה. מכל מקום, ככל שנפלו פגמים בכתב האישום, פתוחה הדרך בפני העוררת להעלות הטענה בדרך הקבועה לכך כדין.

8. אשר למסוכנות הנובעת מהעוררת - בדומה לבית משפט קמא, אף אני בדעה כי קיימת עילת מעצר בעניינה של העוררת נוכח חומרת העבירות המיוחסות לה, ובתי המשפט מצאו לא אחת בעבירה זו כמקימה עילת מעצר. נכונים הדברים שבעתיים נוכח עברה הפלילי והתעבורתי המכביד של העוררת: בעברה למעלה מ-50 הרשעות בעבירות תעבורה שונות, ובהן מספר עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה באור אדום, נהיגה בשכרות ושימוש בטלפון בעת הנהיגה. העוררת אף ריצתה תקופות מאסר מאחורי סורג ובריח ותלויים ועומדים נגדה שני עונשי מאסר מותנה בני הפעלה, ככל שתורשע במסגרת התיק העיקרי קא עסקינן.

פעם אחר פעם מבקשת העוררת את רחמיו של בית המשפט ושוטחת את נסיבותיה האישיות: בין אם מצב רפואי ובין העובדה כי היא אם לשני ילדים, אולם היא חוזרת ועוברת עבירות נוספות תוך ניצול אורך רוחו ומידת החסד של בית המשפט.

9. באשר לחלופת מעצר - העבירה המיוחסת לעוררת, נהיגה בזמן פסילה, מעידה על כי כיבוד החלטות וצווים שיפוטיים אינם נר לרגליה של העוררת. כך גם העובדה כי היא לא נמנעה מלבצע העבירות, לכאורה, בעת שתלויים ועומדים נגדה מאסרים מותנים בני הפעלה. בהתייחס לאלה, לא ניתן ליתן אמון בעוררת וממילא אף לא לבחון חלופת מעצר בעניינה.

כאן המקום לציין, כי העובדה שהעוררת שוחררה לצורך השתתפות באירוע משפחתי במסגרת הליך מעצר הימים נעשתה לפנים משורת הדין ולבקשתה, ובית המשפט הורה כי בתום האירוע היא תוזמן לצורך המשך הדיון בבקשת המעצר. בנסיבות אלו, אין מקום לטענה לפיה בית המשפט לא מצא כי העוררת בדרגת סיכון גבוהה ומשכך אין מקום לעוצרה עד תום ההליכים נגדה.

10. אשר על כן וכאמור נדחה הערר.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, במעמד הצדדים.


מעורבים
תובע: מירה אליהו לביא (עציר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: