ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אימן טוטו - בהיעדר :

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד רומן זילברמן

נ ג ד

אימן טוטו (עציר) - בהיעדר

ע"י ב"כ עו"ד נסאר מוסטפה

בית משפט השלום בבאר-שבע

בפני כב' השופט דניאל בן טולילה

החלטה

לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו פציעה בנסיבות מחמירות, ותקיפה בנסיבות מחמירות. על-פי האמור בעובדות כתב האישום, ביום 4.1.12 הגיע המשיב לדירתו של המתלונן ותקף אותו שלא כדין על-ידי כך שתפס אותו בגרונו וחנק אותו, ובהמשך נטל מן המקום מודם סלולארי והעבירו לאחר שהיה נוכח יחד עמו. משביקש המתלונן מן המשיב ומן האחר להחזיר לו את המודם תקף אותו המשיב יחד עם האחר ואדם נוסף, על-ידי כך שנתן לו מכת אגרוף בפניו. במהלך העימות שנוצר, הוציא המשיב מספריים ודקר את המשיב בראשו - דבר אשר הצריך טיפול רפואי ואיחוי בסיכות.

בתיק זה ישנה הסכמה לראיות לכאורה ועילת מעצר, ובדיון שנערך בפניי - הציג ב"כ המשיב שלושה מפקחים שונים, אשר גם הם פליטים סודניים אשר מוכנים לפקח על המשיב במשך 24 שעות. שלושה התייצבו בבית המשפט, נחקרו על-ידי הצדדים והביעו נכונות לפקח כאמור על המשיב.

ב"כ המשיב טען כי עצם עובדת היותם של המפקחים פליטים סודניים, היא לכשעצמה אין בה כדי לפסול אותם מלשמש כמפקחים. שלושת המפקחים הינם אנשים אשר אין להם כל עבר פלילי, מכירים את המשיב, וכי לא נמצא מדוע אלו לא יכולים לעמוד במשימת הפיקוח. עוד טוען ב"כ המשיב כי ישנה אפליה מטעם המבקשת, שכן מחומר הראיות לכאורה גם המתלונן לא טמן ידו בצלחת, והכה במכות אגרופים את המשיב, ויש בכך כדי להפלותו לרעה.

מנגד, ב"כ המבקשת, סבור שבנסיבותיו של תיק זה אין מקום להורות על שחרורו של המשיב, נוכח המתואר בכתב האישום, וכן נוכח היותם של המפקחים פליטים בעצמם אשר יכולים לשנות את כתובת מגוריהם בכל רגע נתון, וכך שמטרת שהייתם בארץ הינה לצורך מציאת עבודה, כך שגם אם כעת אינם עובדים, יש להניח שבתוך פרק זמן קצר - ימצאו עבודה ותימנע מהם האפשרות לפקח. עוד זה העיד מנסיונו האישי על הקושי לאתר פליטים סודניים לצורך העמדתם לדין.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, שבתי וקראתי את חומר החקירה, וכן התרשמתי בעצמי מן המפקחים המוצעים, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת. ראשית, וכהערה מקדמית ראשונה אציין, כי נדמה שעיקר הדיון נסוב על יכולתם של המפקחים, שהינם פליטים, לשמש כחלופת מעצר, ובמובנים מסומים לא נדונה השאלה המרכזית, והיא - האם תיק זה, ללא קשר למוצאו של המשיב, יש בו כדי לאפשר שחרור לחלופה, ורק לאחר שתינתן הדעת לנסיבותיו של המשיב ושל המקרה, האם יש בחלופה המוצעת כדי לאיין המסוכנות.

ביחס לכך, אציין כי מן האמור בעובדות כתב האישום, אשר כאמור לגביו יש הסכמה לגבי ראיות לכאורה, וכן כעולה מחומר החקירה אשר הובא לעיוני, עולה תמונת מסוכנות קשר הנשקפת מן המשיב.

ראשית אציין כי מדובר במי שמודה שעובר לביצוע המעשים שתה בקבוק של וודקה, היינו - מעשה אלימות שבוצע על רקע שתיית אלכוהול, שהוא נתון שלכשעצמו יש בו כדי להגביר מסוכנות. כאן המקום לציין כי המשיב מודה שביצוע המעשים היה על רקע כך שעשה את הדברים תחת השפעת אלכוהול. עיון בחבלה שנגרמה למתלונן, וסיכות שבעזרתן איחו את הקרע - מלמדות גם כן על כך שאירוע זה בקלות יכול היה להסתיים בתוצאה קשה יותר.

מי שנוקט בשימוש - בין אם בסכין ובין אם במספריים - ומכוונם לעבר אבר רגיש כראשו של אדם, תחת השפעת אלכוהול, מעיד על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. כך גם המשיב, בהודעתו מיום 7.1.12 מודה כי לאחר שדקר את חסיד בראשו, ברח מן המקום ולא הסגיר עצמו, כאשר אינו יודע לומר מדוע עשה כן.

כאן המקום לציין כי לאירוע הדקירה התרחש אירוע מקדים, במסגרתו המשיב מגיע יחד עם אחר ונוטל את רכושו של המתלונן, ולאחר שהמתלונן מתנגד לכך, הרי המשיב, יחד עם שניים אחרים, מכים במכות אגרוף את המתלונן - נתון אשר גם הוא מלמד על אלימות רבה אותה נוקט המשיב, ומכאן המסוכנות הנשקפת ממנו.

צא ולמד, כי עסקינן במי שביחד עם שניים נוספים נוטל רכוש, נוקט אלימות פיסית, ובהמשכם של דברים - דוקר באמצעות מספריים את ראשו של המתלונן. הפסיקה ביחס לשימוש בסכין לצורך פיתרון סכסוכים ובכלל, הינה כזו שעל דרך הכלל דינם של אלה להיעצר עד תום ההליכים.

בצד כל אלה, כמצוות המחוקק, על בית המשפט לבדוק האם החלופה המוצעת יש בה כדי לאיין המסוכנות. ביחס לכך אציין כהערה מקדימה כי מקובל על בית משפט זה כי עצם היותם של המפקחים פליטים בעצמם - אין בה לכשעצמה כדי לפסול אותם מלשמש כחלופה, ומותב זה, שחרר לא אחת לחלופה בפיקוח של סודנים פליטים.

יחד עם זאת, בית המשפט איננו יכול להתעלם, בצד המסוכנות הנשקפת מן המשיב, מכך שמדובר במי אשר הינם, הלכה למעשה, משוחררים בתנאי ערובה ובשטחי מדינת ישראל, בכך שבכל זאת ישנו חשש להימלטות מן הדין, לא כל שכן - כאשר מדובר בעבירות חמורות כדוגמת אלו המיוחסות למשיב כאן. ביחס לחלופה המוצעת אציין, כי מדובר בהשבתו של המשיב לעיר ערד, היינו מקום מגורי המתלונן - נתון שהוא כשלעצמו יש בו כדי לפסול - ללא קשר להיותו של המשיב סודני - את החלופה המוצעת.

כך גם יש להתייחס לעובדה כי שניים נוספים אשר היו מעורבים לכאורה באותו מעשה טרם אותרו, כך שהשבתו של המשיב למקום ביצוע העבירה מצטרפת אל חשש מסוים לשיבוש בתיק.

עוד לציין כי שלושת המפקחים שהתייצבו בפניי אינם עובדים כעת, אולם הביעו את דעתם כי מדובר בפרק זמן שיכול ויסתיים בתוך שלושה חודשים, כך שלפחות שניים מהם יתקשו ללא קשר לשמש כחלופת מעצר לאורך זמן, וזאת בנפרד משאלת יכולתם הכלכלית, אשר לכאורה בעייתית, נוכח שאלות ביהמ"ש. ביחס לכך אציין כי יש טעם בדברי ב"כ המבקשת, שהמפקחים המוצעים מעוניינים לעבוד, ושהותם בארץ נועדה בין היתר לצורך כך (כפי שגם חלקם טענו בפניי).

לסיכום, עניין לנו במשיב אשר המסוכנות הנשקפת ממנו הינה ברורה ועל פני הדברים, ומאידך - חלופה אשר עניינה השבת המשיב לקרבת המתלונן, בפיקוח שלושה פליטים ששהותם בארץ זמנית, באופן שבית המשפט לא סבור שיש בה כדי לאיין המסוכנות במקרה זה.

לאור כל האמור לעיל הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

ניתנה והודעה היום, כ"ז בטבת תשע"ב, 22/01/2012, במעמד הנוכחים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אימן טוטו - בהיעדר
שופט :
עורכי דין: