ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מועצה מקומית מג'אר נגד פאטמה סאלח :

מועצה מקומית מג'אר

ע"י ב"כ עו"ד עלי שקיב

נ ג ד

פאטמה סאלח

ע"י ב"כ עו"ד ג'מאל ח'יר

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

כב' השופטת עידית איצקוביץ

נציג ציבור (עובדים): מר שרון בצלאל

נציג ציבור (מעבידים): מר יגאל כהן

פסק דין

1. בפנינו ערעור שהוגש על ידי מועצה מקומית מג'אר (להלן:"המערערת") על פסק הדין של כב' הרשם מוסטפא קאסם, מיום 28.8.11, לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה תוספת בהיקף משרתה (לצורכי שכר) בשיעור של 5% החל ממרץ 2003 ועד לחודש מרץ 2009.

2. המשיבה עובדת אצל המערערת כפקידה החל משנת 1993. שכרה שולם לפי היקף משרה של 68% עד לחודש מרץ 2009 ומחודש זה היא קיבלה תוספת בשיעור 7%, כך שסך הכל משולם לה שכר לפי היקף משרה 75%.

3. המשיבה הגישה תביעה שבה ביקשה לחייב את המערערת לשלם לה תוספת בהיקף משרה בשיעור 8% בתקופה החל מחודש ינואר 2003 ועד לחודש פברואר 2009 (כולל). התביעה מבוססת על הוראות סעיף 27.3 לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל (להלן:"חוקת העבודה"). המשיבה תיקנה את התביעה וביקשה לחייב את המערערת בסך של 9,814.31 ₪ (בסכומי הקרן).

4. המערערת טענה בכתב ההגנה כי המשיבה אינה עומדת בתנאי סעיף 27.3 לחוקת העבודה, מאחר שהיא עבדה 25 שעות שבועיות, ובהתאם לכך היקף משרתה אמור לעמוד על 67%, בעוד שבפועל שולם לה שכר לפי היקף משרה של 68% ולכן, על המשיבה להחזיר את הסכומים שקיבלה ביתר. בנוסף, המערערת העלתה בכתב ההגנה טענה של שיהוי ו/או התיישנות.

המערערת הגישה כתב תביעה שכנגד בו ביקשה לחייב את המשיבה להחזיר לה סך של 10,000 ₪ בגין הפרש חלקיות משרה בין מה שמגיע לה (67%) לבין מה ששולם לה (68%).

5. בדיון אשר התקיים בפני כב' הרשם הגיעו ב"כ הצדדים להסכמות שהיה בהן כדי ליתר שמיעת הוכחות בתיק, ובאשר למחלוקת המשפטית הוגשו סיכומים בכתב, בהתאם להחלטת כב' הרשם.

6. עובדות שאינן במחלוקת:

כב' הרשם ציין בפסק הדין את עובדות המקרה, שאינן במחלוקת בין הצדדים (ולכך אף הסכים ב"כ המערערת בהודעת הערעור), כדלקמן:

"אנו מודיעים כי אין בינינו מחלוקת באשר לכך שהתנאים המוזכרים בסעיף 27.3, המזכים את התובעת להשלמה אינם במחלוקת ככל שהם מתייחסים לכך שמדובר בעובדת של רשות מקומית המועסקת כדרישת הרשות המקומית במשרה חלקית וכי הרשות אינה יכולה להעסיקה במשרה מלאה ואשר אינה עובדת בעבודה אחרת המשלימה את עבודתה.

כמו כן, אין מחלוקת כי התובעת עבדה בפועל 25 שעות עבודה שבועיות, וכי אין מחלוקת ששבוע עבודה עומד על 38 שעות".

7. ההכרעה נשוא הערעור:

כב' הרשם הזכיר את הוראות סעיף 27.3 לחוקת העבודה, שקובעות כדלקמן:

"עובד רשות מקומית המועסק כדרישת הרשות המקומית במשרה חלקית, והרשות אינה יכולה להעסיקו במשרה מלאה ואשר אינו עובד בעבודה אחרת המשלימה את עבודתו, זכאי לשכר מוגדל מעבר לחלקיות משרתו בפועל, ויעבוד בפועל את מספר השעות השבועיות על פי הפירוט בטבלה:-

שיעור חלקיות שעות עבודה לשבוע שיעור השכר

המשרה בפועל (על בסיס 42.5 המחושב ממשרה

(באחוזים) שעות שבועיות) מלאה (באחוזים)

25 10.5 30

30 13 36

35 15 42

40 17 48

45 19.5 54

50 21.25 60

55 23.5 64

60 25.5 68

65 27.5 72

70 30 76

75 32 80

אחוזי השכר ושעות העבודה בכל חלקיות משרה השונים מהמופיע בטבלה, יחושבו באופן יחסי (בהתאם, מעוגל לשלם או לחצי).

עבודה חלקית שלא ביוזמת המעסיק - עובד אשר אינו יכול או אשר אינו רוצה לעבוד במשרה מלאה וכן עובד בעבודה נוספת לעבודתו החלקית ברשות המקומית, אינו זכאי לתוספת הנ"ל.

דין עבודה חלקית לגמלאי - עובד בפנסיה מוקדמת, משמעותו שמשרתו אינה משרה יחידה, לפיכך אינו זכאי להגדלה הנ"ל".

בפסק הדין נשוא הערעור שבפנינו פירש כב' הרשם את האופן בו יש ליישם ההוראות הנ"ל על המקה הנדון, כדלקמן:

"משאין חולק כי התובעת עבדה בפועל 25 שעות שבועיות ומשאין חולק כי שבוע עבודה בנתבעת עומד על 38 שעות, הרי היקף המשרה של התובעת בפועל הוא 65.79%, לפי::25/38 שעות.

מאחר ואין חולק כי התובעת עונה על התנאים שנקבעו בסעיף 27.3, קרי שמדובר בעובדת של רשות מקומית המועסקת כדרישת הרשות המקומית במשרה חלקית וכי הרשות אינה יכולה להעסיקה במשרה מלאה ואשר אינה עובדת בעבודה אחרת המשלימה את עבודתה, הרי יש לבחון את הזכאות לתוספת בהיקף המשרה בהתאם לאמור בטבלה שבסעיף 27.3. לחוקת העבודה.

הואיל ובסעיף 27.3 נקבע כי אחוזי השכר ושעות העבודה בכל חלקיות משרה השונים מהמופיע בטבלה יחושבו באופן יחסי (בהתאם, מעוגל לשלם או לחצי), ומאחר והתובעת כאמור עובדת בחלקיות משרה של כ- 65.79%, ובהתאם לנתונים בטבלה הרי התובעת זכאית להיקף משרה כדלקמן:

מאחר ושיעור חלקיות משרה של 65% מזכה עובד רשות מקומית בשכר בשיעור של 72%, אזי שיעור חלקיות משרה של 65.79%, מזכה עובד רשות מקומית בשכר בשיעור של 73%.

הווה אומר: התובעת העובדת לפי היקף משרה בפועל של 65.79%, זכאית ל- 73% משכר המשולם בגין משרה מלאה.

משאין חולק כי שכרה של התובעת בתקופה הרלוונטית שולם לפי 68%, אזי התובעת זכאית לתוספת בהיקף המשרה בשיעור של 5% ( לפי: 73% - 68%).

המסקנה המתקבלת היא שהתובעת זכאית, בנוסף למה ששולם לה, לתוספת בשיעור משרתה (לצרכי שכר) בשיעור של 5%.

בשים לב לטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעת, התובעת זכאית להשלמת היקף משרתה החל מחודש מרץ 2003 בלבד.

באשר לחישוב הסכומים להם זכאית התובעת, יש לציין כי לא מצאתי מקום לקבל את חישובי התובעת כפי שפורטו בהודעה מיום 10.3.11, בין השאר, משאלה מבוססים על הטענה בדבר הזכאות לתוספת בהיקף המשרה בשיעור של 8% ומשלא הוגשו לתיק בית הדין כל תלושי השכר לתקופה הרלוונטית.

באשר לטענה כי לתובעת לא מגיע סכום כלשהו הואיל והתוספת בהיקף המשרה "נבלעת" בתוך התשלום ששולם בתלושי השכר בגין "השלמה לשכר מינימום", אציין כי לא מצאתי מקום לקבל אותה ולו מן הטעם שבחלק ניכר מתלושי השכר לא שולמה לתובעת השלמה לשכר מינימום כלל וכלל.

בשים לב למסקנה אליה הגעתי, דין התביעה שכנגד להידחות".

8. עיקר טענות ב"כ המערערת:

א. טעה כב' הרשם עת ביסס את חישוביו על שבוע עבודה של 38 שעות במקום 42.5 שעות שכן חוקת העבודה קובעת כי שבוע העבודה עומד על 42.5 שעות וזכויותיה של המשיבה צריכות להקבע לפי אותו היקף ולא לפי מספר שעות אחר, אף אם הסכימה המועצה כי שבוע העבודה בשורותיה עומד של 38 שעות בלבד.

ב. אילו היה בית הדין מחשב את שיעור משרתה של המשיבה לפי חוקת העבודה ולפי מספר השעות שהיא עבדה בפועל (25 שעות שבועיות), שיעור משרתה לא היה עולה על 60% כאשר בפועל חושב שכרה לפי 68% משרה.

ג. פרשנותו של כב' הרשם מטיבה עם המשיבה כפליים: עת היא נהנית משבוע עבודה מקוצר שלא על פי חוקת העבודה ובד בבד, היא זוכה בכל ההטבות כאילו שבוע העבודה המחייב הוא שבוע מקוצר של 38 שעות.

ד. כב' הרשם טעה בכך שלא קיזז את הסכומים ששולמו למשיבה כהשלמה לשכר המינימום לכל הפחות לגבי אותם חודשים בהם שולמה בפועל.

ב"כ המערערת ערך טבלה של סכומים שקיבלה המשיבה בתקופה 3.03 עד 3.09 בגין "תוספת על פי חוק" שמשמעותה השלמה לשכר מינימום והגיע למסקנה שהסכום שמגיע למשיבה, לכל היותר, לפי אותו שיעור של 5% שנפסק, הינו בסך 1,578 ₪.

9. ב"כ המשיבה תמך בפסק הדין של כב' הרשם וביקש לדחות את הערעור. לפי חישובי ב"כ המשיבה הסכום אשר מגיע למשיבה בהתאם לפסק הדין הוא בסך 10,625.55 ₪.

10. דיון והכרעה:

ב"כ המערערת אינו חולק באשר למספר שעות העבודה בפועל במועצה לעובד במשרה מלאה, שהינו 38 שעות, ולא מבקש לחזור בו מן ההסכמה הדיונית. ברם, ב"כ המערערת סבור כי יש לפרש את היקף המשרה של המשיבה והתוספת למשרה בהתאם לסעיף 27.3 לחוקת העבודה לפי היקף משרה מלאה של 42.5 ולא לפי השעות המקוצרות הנהוגות אצל המערערת - 38 שעות, כפי שפירש כב' הרשם.

כב' הרשם עמד על תכליתה של התוספת וסבר, תוך איזכור פסיקה של בית הדין הארצי לעבודה, כי יש לשפר את תנאי שכרו של עובד רשות מקומית שנאלץ לעבוד במשרה חלקית בלבד, ואשר לא השלים בפועל את משרתו באמצעות עבודה נוספות (תנאים שבהתאם להסכמה הדיונית שבין ב"כ הצדדים, קיימים בעניינה של המשיבה). צדק כב' הרשם עת עמד על התכלית כאמור ובהתאם לכך יש לפרש את ההוראה.

חוקת העבודה קובעת כי תחום שבוע העבודה יהיה 42.5 שעות, שהם 184 שעות חודשיות, וכי "עובד רשות מקומית שבמסגרת ההסכמים המקומיים הקיימים מועסק במשרה מלאה, פחות מ-42.5 שעות עבודה בשבוע, ימשיך לעבוד אותן מספר שעות עבודה גם לאחר המעבר של הרשות המקומית בה הוא עובד ל-5 ימים בשבוע".

השאלה הנתונה להכרעה הינה האם יש לחשב את "שיעור חלקיות המשרה בפועל (באחוזים)" של המשיבה בהתאם לטבלה שבסעיף 27.3 לחוקת העבודה לפי בסיס של 42.5 או של 38 שעות שבועיות.

המצב הרצוי והמתבקש מתכלית ההוראה היא כי הרשות המקומית תעסיק את עובדיה בהיקף של משרה מלאה, שהינה בהתאם למקסימום שעות שנדרש לעבוד בפועל עובד במשרה מלאה, שבמקרה של המערערת הינו 38 שעות שבועיות - ולא לפי מספר תיאורתי שלא קיים בפועל אצל המערערת, של 42.5 שעות.

ניתן לעשות היקש מן הפרשנות הניתנת לסעיף 2 (א) לחוק שכר מינימום התשמ"ז-1987, אשר קובע כי "עובד שמלאו לו 18 שנים (להלן-עובד) המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת מהשכר המינימום לחודש, שכר המינימום היומי או שכר המינימום לשעה, הכל לפי העניין".

באשר להגדרה של "משרה מלאה" נפסק:

"אין בחוק כל הגדרה לגבי היקפה של משרה מלאה; אף בחוק שעות עבודה ומנוחה ואין הגדרה כזו. כל מטרתו של חוק שעות עבודה ומנוחה היא לקבוע כי יום עבודה לא יעלה, ללא היתר, על שמונה שעות עבודה ביום. "משרה מלאה" היא פועל יוצא מההסכמה שאליה הגיעו הצדדים ונסיבות העניין (דב"ע נה/3-153 תמר קריצלר - מלכה אוחיון, פד"ע כט 192; ע"ע 664/08 אשרף עבאסי - חברת החשמל המזרח ירושלמית בע"מ, לא פורסם).

על כן, אנו מסכימים עם גישתו של כב' הרשם לפיה יש להביא בחשבון, לצורך הזכאות לתוספת, משרה מלאה של 38 שעות. במקרה של המשיבה, אשר עבדה 25 שעות שבועיות, היא עבדה בפועל בחלקיות של 65.79% משרה (מעוגל לפי ההוראה - 66%).

מאחר שאותו היקף משרה אינו מופיע מפורשות בטבלה, יש לחשבו באופן יחסי, כפי שבצדק חישב כב' הרשם.

על כן, אחוז המשרה לפיו על המשיבה היה לקבל שכר הינו 73%, כפי שנקבע בפסק הדין שבערעור.

מאחר שהמשיבה קיבלה בפועל שכר לפי 68% משרה, היא זכאית ליתרה בשיעור 5%, כפי שקבע כב' הרשם.

בהתאם לקביעה זו, ברור שדין התביעה שכנגד (שבה נדרשת השבה של אחוז אחד משכר למשרה מלאה בכל חודש) להידחות.

זכאותה של המשיבה הינה החל מחודש מרץ 2003 - עקב התיישנות של התקופה הקודמת, כפי שבצדקו קבע כב' הרשם, ועד לחודש פברואר 2009- ולא מרץ 2009, כפי שנקבע בפסק הדין נשוא הערעור. זאת, בהתחשב כי בתביעה לא דרשה המשיבה סעד מעבר לחודש זה, ואין לפסוק סעד שלא התבקש בתביעה. כמו כן, מחודש זה קיבלה המשיבה שכר לפי 75% משרה.

11. טענת הקיזוז בגין "תוספת על פי חוק" (השלמה לשכר מינימום)

כב' הרשם קבע, בהתייחס לטענת הקיזוז של המערערת, כי הוא לא מצא מקום לקבל אותה "ולו מן הטעם שבחלק ניכר מתלושי השכר לא שולמה לתובעת השלמה לשכר מינימום כלל וכלל".

כל עוד פסק הדין לא קבע חיוב כספי קצוב, אלא חייב באחוזים מן השכר למשרה מלאה, בהתאם לדרגה ודירוג המשיבה, אין שום מניעה לבדוק, בעת עריכת החישובים, באיזו חודשים שולמה התוספת ובאיזה סכומים.

כפי שנטען על ידי המערערת (טענה שלא נסתרה), התוספת הנ"ל מטרתה להשלים את השכר המינימום לעובדת, במידה והשכר שנקבע לפי משרתה אינו מגיע לשכר מינימום במשק, בהתאם לאותו היקף משרה. סכום שכר המינימום ישתנה בהתאם לאחוז המשרה שהמשיבה אמורה לקבל על פי הכרעתנו - 73%.

מאחר שלפי הנתונים שהוצגו על ידי ב"כ המערערת בסיכומיו, שלגביהם לא קיימת מחלוקת, שכרו בסיס חודשי לפי 100% משרה הינו פחות משכר מינימום במשק למשרה מלאה, בתקופה הרלוונטית, זכאית המשיבה להשלמת השכר עד ל-73% משכר מינימום במשק, כל חודש בחודשו.

12. לסיכום:

לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי, כך שעל המערערת לשלם למשיבה שכר מינימום עבור 73% משרה, אשר יחושב בכל חודש בנפרד, בגין התקופה שמחודש 3.03 ועד לחודש 2.09.

בחישובים כאמור ילקחו בחשבון הסכומים ששולמו למשיבה כל חודש בגין "תוספת על פי חוק". היתרה תשולם למשיבה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מ-1 לחודש שלאחר החודש שבגינו מגיע תשלום ועד לתשלום בפועל.

למען הסר ספק, יובהר כי אין להביא בחשבון "תוספת על פי חוק" ששולמה בחודש מסויים אלא בגין החודש שבה שולמה.

13. בהתחשב בתוצאות המשפט והערעור, על המערערת לשלם למשיבה בגין הדיון בשתי הערכאות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

ניתן היום כ"ז טבת תשע"ב , 22/01/2012 בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מועצה מקומית מג'אר
נתבע: פאטמה סאלח
שופט :
עורכי דין: