ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין וסים אבו מוסא נגד מדינת ישראל :

וסים אבו מוסא

נ ג ד

מדינת ישראל

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בנצרת

כב' השופטת עדי במביליה - אינשטיין

החלטה

בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מ.ר. 8192358 (להלן: "הרכב"), אשר הוטל על ידי קצין משטרה בתאריך 01/01/12 למשך 30 ימים. הרכב אוחסן במגרש משטרתי בתאריך 01/01/12.

1. על פי כתב האישום בתאריך 01/01/12 בשעה 01:00 נהג תמים אבו מוסא (להלן: "הנהג") ברכב כשהוא שיכור. בבדיקת "ינשוף" נמצא ריכוז של 635 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

2. המבקש הנו הבעלים של הרכב נשוא הבקשה והנהג הינו אחיו המתגורר עמו.

3. ב"כ המבקש טען כי הרכב נלקח ללא ידיעתו וללא הסכמתו של המבקש, כי המבקש לא הוזמן לשימוע והחלטת הקצין הפוסל אינה סבירה. עוד טען כי בכתב האישום נכתב "655 מיקרוגרם" ואילו בשימוע נכתב "635 מיקרוגרם" וכי קיימות נסיבות מיוחדות כיון שהמבקש זקוק לרכב לצורך עבודתו בהסעת עובדים ולהסעת ילדיו הקטינים והסעת אמו לטיפולים רפואיים.

4. ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, טענה לקיומן של ראיות לכאורה ולאי עמידת המבקש בתנאי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה שכן השאיר את מפתחות רכבו במקום נגיש. עוד טענה כי אין חובה לזמן את בעל הרכב לשימוע ועל כן לא נפל פגם בהליך.

5. מעיון בתיק החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנהג בכתב האישום:

עפ"י דו"חות השוטרים, בתאריך 01/01/12 בשעה 01:00 עוכב הנהג לבדיקה שגרתית.

בשעה 01:05 נערכה לנהג בדיקת נשיפון אשר הראתה "נכשל" והנהג עוכב לצורך בדיקת ינשוף.

בבדיקת מאפיינים כשל הנהג בכל מבחני הביצוע: התנדנד בעמידתו, טעה בספירת הצעדים בהליכה על הקו והחטיא בהבאת האצבע לאף. השוטר התרשם כי הנהג נתון תחת השפעת אלכוהול בינונית וציין כי מפי הנהג נדף ריח חריף וחזק של אלכוהול.

בחלוף 15 דקות בהן לא אכל, לא שתה, לא עישן ולא הקיא, נערכה לנהג בדיקת נשיפה כפולה, האחת הצביעה על 650 מק"ג והשנייה הצביעה על תוצאה של 635 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף. בתיק פלטי בדיקה.

באמרותיו מחוץ לכתלי בית המשפט הודה הנהג בשתיית אלכוהול עובר לנהיגה ברכב:

בתגובתו לדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום", בדו"ח העיכוב ובהודעתו בתחנת המשטרה טען כי שתה כוסית אחת של וודקה.

בדו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות ובתחקור חשוד הודה בשתיית כוס וודקה כשעה לפני עיכובו לבדיקה.

הנה כי כן, קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנהג לפי כתב האישום.

6. הסנגור טען לטעות בכתב האישום, אך מעיון בכתב האישום ובפרוטוקול השימוע עולה כי בשניהם נרשמה כמות זהה: 635 מיקרוגרם.

7. עבירה של נהיגה בשכרות הנה אחת העבירות החמורות ביותר בדיני התעבורה, עבירה שלא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות. לא בכדי נתן המחוקק סמכות לקצין משטרה לאסור שימוש ברכב בו בוצעה עבירה חמורה זו, בכפוף לקיומן של ראיות לכאורה.

8. על פי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את איסור שימוש אם המבקש לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכבו או שהנהג פעל בניגוד להוראות המבקש והמבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

9. לפי סעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה, בית המשפט רשאי לבטל או לקצר את התקופה בתנאים או ללא תנאים, בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת ותוך התחשבות בזיקה בין הבעלים לנהג.

במסגרת שיקולי הצדק על בית המשפט לשקול את נסיבותיו האישיות של המבקש והמידה בה פוגע בו איסור השימוש, ולאזן בין הללו לבין האינטרס הציבורי כעולה מחומרת העבירה, נסיבות ביצועה ושיקולי מסוכנות לציבור המשתמשים בדרך.

10. המבקש טען כי לא ידע שהנהג נטל את רכבו, אולם ביחס לנתון זה נמסרו גרסאות שונות וסותרות המקשות עלי לקבל כמהימנה את טענת המבקש כי לא ידע שנעשה שימוש ברכבו:

בתצהירו טען המבקש כי לא היה בביתו בעת שהנהג נטל את מפתחות הרכב, בעוד שבחקירתו בבית המשפט מסר כי במהלך כל יום העבירה היה בביתו ולא יצא מן הבית.

לא זו אף זו, בהודעה שמסר הנהג בתחנת המשטרה, טען כי המבקש ידע שנטל את הרכב.

זאת ועוד - המבקש טען כי הוא נוהג לאחסן את מפתחות רכבו במגרה מתחת לטלויזיה, מקום שהנו נגיש לכל ולא נעול ומשכך לא הוכח בפניי כי המבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע ביצוע עבירות באמצעות רכבו.

11. סתירות נוספות בטיעוני המבקש עלו ביחס לשימוש שנעשה ברכב הנ"ל, סתירות המשמיטות את הקרקע מתחת לטענה בדבר קיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות השבת הרכב:

בתצהירו טען המבקש כי הוא הבעלים של הרכב והמחזיק בפועל של הרכב. בדיון בבית המשפט, שנערך במעמד המבקש, הצהיר הסנגור כי "המבקש הוא שנוהג ברכב ולא הנהג".

בסתירה לטענה זו, טען הנהג במהלך השימוע שנערך לו כי "הרכב שייך לאחי וסים, אני עובד באוטו ואני צריך את האוטו".

כמו כן, בתצהיר שצורף לבקשה הצהיר המבקש כי "הרכב הנו הרכב היחידי במשפחה, כאשר בני ביתי משתמשים ברכב זה...". הצהרתו זו נסתרה בעדותו בבית המשפט בה התוודה כי גם לאחיו הבכור יש רכב משלו שאף הוא משמש להסעת בני משפחה, לרבות דודתו ששהתה בביתם ביום ביצוע העבירה.

12. כאמור לעיל, טען המבקש כי הוא עובד בבניין ומסיע פועלים ולכן ההשבתה תפגע בפרנסתו.

מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה בסדר היום של בעל הרכב, הנלוות לסנקציה של איסור השימוש, ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להלחם במתרחש בכבישים ולוודא שבעל הרכב יעשה כל שביכולתו למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

13. לטענת המבקש אמו עברה ניתוח בראש לפני שבע שנים וסובלת מסכרת ולחץ דם. לא הוצג בפניי אישור כי בשל מצבה הרפואי צריכה האם לנסוע ברכב לטיפולים והמסמך הרפואי היחיד שהוצג הנו מקופת חולים כללית בכפר עילוט, מקום מגורי המבקש.

בנוסף, מחקירת המבקש עולה כי לאחיו הבכור יש רכב נוסף משלו ולכן אין מניעה כי האח הבכור יסיע את אמו בהתאם לצורך במהלך 30 ימי ההשבתה.

לפיכך, לא הוכח כי מדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות ביטול איסור השימוש או קיצור התקופה.

14. כיון שלא הוכחו בנדון תנאי סעיף 57ב(ב)(ג) לפקודת התעבורה ובשים לב לחומרת העבירה אשר בוצעה באמצעות רכבו של המבקש, בראי קיומן של ראיות לכאורה להוכחתה, הנני דוחה את הבקשה.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: וסים אבו מוסא
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: