ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רבקה כדורי נגד מועדון הכדורגל מכבי חיפה :

רבקה כדורי

נ ג ד

1. מועדון הכדורגל מכבי חיפה

2. קשר ספורט בע"מ

3. עירית חיפה - התביעה נמחקה.

4. אתו"ס - התביעה נמחקה.

5. מדינת ישראל

בית משפט השלום בחיפה

כב' השופטת עדי חן-ברק

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזק גוף.

הצדדים חלוקים בשאלת החבות והנזק.

א. מבוא וטענות הצדדים:

1. התובעת, ילידת 1987, נפגעה ביום 4.11.07 כתוצאה מאבן שהושלכה עליה בסיום משחק כדורגל שנערך בין קבוצת מכבי חיפה לבין קבוצת בית"ר ירושלים, בעת שהמתינה בתחנת אוטובוס סמוכה לאיצטדיון.

2. אין חולק כי משחק הליגה שהסתיים זמן מה לפני הפגיעה הוגדר כמשחק ברמת סיכון A- "משחק ברמת סיכון גבוהה - משחק רגיש ביותר" - כאמור בהוראת יום המשחק שהוצאה על ידי מכבי חיפה.

3. בשל רגישותו הגבוהה של המשחק הוקצו, בהוראת משטרת ישראל, 254 שוטרים (40 שוטרים למשך 7 שעות מהשעה 16.00, 214 שוטרים למשך 6 שעות מהשעה 17.00), וכן 160 מאבטחים.

4. התובעת טוענת, כאמור, כי סמוך לאחר סיום המשחק בו צפתה, עזבה את האצטדיון יחד עם מי שהיה חברה באותו מועד (כיום בעלה), והלכה לתחנת אוטובוס סמוכה (בכיכר מאירהוף). בדרך לתחנת האוטובוס היתה עדה להתפרעויות של אוהדי בית"ר ירושלים, ועל כן מיהרה להגיע לתחנה.

כאשר הגיע האוטובוס, ומשהתקרבה על מנת לעלות עליו, נזרקה עליה אבן והיא נפגעה בפניה.

חברה העיד כי אחרי שהתובעת נפגעה ראה מספר אוהדים של בית"ר ירושלים כשהם נסים לכיוון הים - "כשהסתכלתי היו שם כמה חברה אוהדי בית"ר שרצו לכיוון החוף, לכיוון חזאן" - עמ' 13 שר' 20, וכן העיד כי היה לבוש בצעיף ירוק של מכבי חיפה - כך שסביר לקבוע כי האבן אכן נזרקה על ידי מי מאוהדי קבוצת בית"ר ירושלים שטרם עזבו את המקום.

5. התביעה הוגשה במקור כנגד מועדון הכדורגל מכבי חיפה, עירית חיפה (בעלת האצטדיון בו התקיים המשחק), וכנגד משטרת ישראל.

לאחר שמיעת הראיות נדחתה, בהסכמת הצדדים, התביעה כנגד עירית חיפה ונותר להכריע בשאלת חבותן של המשטרה וקבוצת מכבי חיפה.

6. בישיבת ההוכחות שהתקיימה העידו התובעת, בעלה, מנהל איצטדיון הכדורגל, מנכ"ל מכבי חיפה, ומפקד תחנת משטרת זבולון ששימש במועד הרלבנטי כסגן מפקד התחנה.

ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

7. טענתה המרכזית של התובעת היא כי בשל סמיכות הזמנים בין סיום המשחק למועד הפגיעה, ובשל קרבת מקום האירוע לאצטדיון, יש מקום להטיל אחריות על המשטרה ועל מכבי חיפה על כך שלא דאגו לאבטחה נאותה אשר הייתה מונעת את התרחשות האירוע.

8. מכבי חיפה טוענת, מנגד, כי אין לצפות ממנה לאבטח את רחובות העיר ו/או את תחנות האוטובוסים שנמצאות מחוץ לתחום מגרש הכדורגל, זאת בשלב שבו המשחק הסתיים, והאוהדים עזבו את המקום.

לחילופין, נטען כי יש להטיל את האחריות הבלעדית על המשטרה, שמתפקידה היה לדאוג לביטחון האוהדים ולמנוע התפרעויות, כאשר היא גם הגורם המקצועי שקבע את מספר השוטרים שיוקצו לאירוע, היכן ימוקמו, ומתי תסתיים משמרתם.

9. המשטרה טוענת כי השוטרים שהיו במקום (בכמות נכבדה) עזבו רק לאחר שהעניינים נרגעו ואוהדי בית"ר עזבו, כאשר לא ניתן היה לצפות ולמנוע התפרעות של אוהד כזה או אחר שבחר להישאר במקום ולפגוע בתובעת כאשר מדובר באירוע נקודתי, פתאומי ולא צפוי.

עוד נטען, בהקשר זה, כי לא קיימת סמיכות זמנים בין סיום המשחק לבין מועד הפגיעה (נטען כי הפגיעה התרחשה כשעה וחצי לאחר סיום המשחק), וכי אף לא קיימת סמיכות מקום שכן המקום בו נפגעה התובעת היה מרוחק מהאצטדיון מרחק של כ-500 מטר.

ב. דיון והכרעה:

בפתח הדברים אומר כי דין התביעה להתקבל כנגד המשטרה, ולהידחות כנגד מכבי חיפה, להלן נימוקי:

א. שאלת החבות:

10. אני מקבלת במלואן את עדויות התובעת וחברה, שהיו מהימנות וברורות בכל הנוגע למועד התרחשות התאונה ולאירועים שקדמו לה - עדויות שיש להן תמיכה וסיוע כפי שאפרט בהמשך.

התובעת וחברה העידו כי לאחר סיום המשחק הלכו ישירות לתחנות האוטובוסים הסמוכות (תחנות שנמצאות בכיכר מאירהוף), כך שהגיעו לתחנה זמן קצר יחסית לאחר סיום המשחק (כ-20 דקות). לאחר מכן המתינו עוד כרבע שעה לאוטובוס, ומשזה הגיע לתחנה (בסביבות השעה 23:10) נזרקה האבן שפגעה בתובעת.

ודוק - אין לתת משקל לאמור בפתח עדות התובעת שהייתה מבולבלת ולפיה, כביכול, חלפו שעתיים מסיום המשחק ועד פגיעתה. ניתן היה לראות כי התובעת מתרגשת מאוד, וכי "לוחות" הזמניים שננקבו על ידה בתחילת העדות אינם מתיישבים כלל עם האמור בכל המסמכים שמולאו בסמוך לאירוע, המלמדים על כך ששעת האירוע התרחשה בסמוך לסיום המשחק ולא כעבור שעתיים, ואפרט:

11. בהתאם לדו"ח שופט המשחק נשרקה שריקת הסיום בשעה 22:41.

למשחק הגיעו אוהדים רבים (כ - 11,000), ואולם חברה של התובעת העיד כי הם היו בין הראשונים לצאת, כך שסביר לקבוע כי יצאו מהאיצטדיון כעבור כ-20 דקות.

תחנת האוטובוס אליה הלכה התובעת נמצאת במרחק קרוב מאוד לאצטדיון (כ - 200 מטר ממנו), ומכאן שחלפו עוד מספר דקות עד הגעת התובעת לתחנה, כך שסביר לקבוע כי זו הגיעה לתחנה בסביבות השעה 23:00 כפי שהעידה, וכי האירוע התרחש מספר דקות לאחר מכן כאשר הגיע למקום האוטובוס עליו עמדה לנסוע.

12. האמור לעיל מתיישב עם העדות שמסר חברה של התובעת בזמן אמת ובסמוך לאירוע - עדות שנגבתה ממנו על ידי שוטר שהגיע לבית החולים. בעדות זו מסר החבר כי האירוע התרחש בשעה 23:10, והדבר אף צוין בתקציר תיק המשטרה מיום 6.12.07:

"זמן תחילת האירוע: 23:10".

כן ראה עדות החבר שניתנה, כאמור, בשעה 01:12 לשוטר (כשעתיים לאחר האירוע): "אתמול בסביבות השעה 23:10, בזמן שאני וחברתי…. ישבנו בתחנת אוטובוס מחוץ לאצטדיון ... ".

לענין חשיבותה של הגרסה הראשונה שנמסרה ראה האמור בע"א 8388/99 הסנה נ' בן ארי פ"ד נו(4) 689, ע"א 32/08 סעדיה נ' הפניקס ניתן ביום 1/9/08).

13. גם השעה הרשומה בתעודת חדר המיון מתיישבת עם המועדים כאמור לעיל.

שעת הקבלה הרשומה הינה - 23:54.

זמן קצר לאחר התרחשות האירוע הגיע למקום אמבולנס (התובעת העידה כי הם חיכו לאמבולנס כעשר דקות, וכך העיד גם חברה - "הגיע לשם אמבולנס אחרי מספר דקות"-עמ' 14 שר' 31), התובעת נבדקה ואף ניתן לה טיפול ראשוני בתחנת האוטובוס, טרם העברתה לבית החולים (ראה עדותה בעמ' 12: "נכון כי מד"א טיפל בי במקום, שאל שאלות ואני גם איבדתי את ההכרה לכמה דקות"). מכאן שחלף זמן מסוים עד הגעתה לבית חולים.

בנוסף - השעה הנרשמת בתעודת חדר המיון מלמדת על השעה שבה נערכה הקבלה של התובעת לבית החולים, להבדיל ממועד ההגעה המדויק.

14. שילוב האמור לעיל מחזק את עדות התובעת וחברה לפיה התרחש האירוע בסביבות השעה 23:10 (ואולי אף 10 - 20 דקות מאוחר יותר), אך לא שעה וחצי מסיום האירוע כטענת המשטרה.

ב"כ המשטרה טענה כי בהתאם ללוח הזמנים של אגד אמור היה האוטובוס להגיע למקום רק בשעה 23:34 - ברם לוח הזמנים לא הוצג, ולא הובאה ראיה כלשהיא המלמדת כי במועד האירוע פעלו האוטובוסים בהתאם ללוח הזמנים (שאף הוא, כאמור, לא הוצג), ולא חלו עיכובים או לחילופין שלא בוצע תגבור אוטובוסים בסמוך לסיום המשחק.

15. אוסיף כי מעדות חברה של התובעת במשטרה (עדות שנגבתה, כאמור, בסמוך מאוד לאירוע) עלה כי בשעה שבה המתינו התובעת וחברה בתחנת האוטובוס, המה המקום אדם (לדברי חברה היו במקום כ - 100 אנשים) שהמתינו להגעת אוטובוסים:

"הגיע קו 37 לכיוון הדר, כ-100 איש באו לעלות.." - עדות החבר שנגבתה מיד לאחר האירוע.

גם הכמות הרבה של האנשים שעוד המתינו בתחנה בשעת האירוע מלמדת כי זה התרחש בסמוך מאוד לסיום המשחק, ובטרם עזבו האוהדים את המקום.

16. כך גם לא יכול להיות חולק כי מיקום האירוע היה בסמוך מאוד לאצטדיון.

כל העדים אישרו כי מדובר בתחנות שממוקמות במרחק של כ-200 מטרים מהאצטדיון (ראה עדות מפקד תחנת המשטרה שאישר מרחק זה כשהוצגה בפניו המפה בעמ' 23 שר' 12 לפרוטוקול), וכי מדובר בתחנת אוטובוס גדולה מאוד שבה עוצרים אוטובוסים רבים העולים מהעיר התחתית להדר ולכרמל.

17. אין חולק כי משחק הכדורגל, שהסתיים זמן קצר לפני האירוע, היה משחק רגיש מאוד בהתחשב בזהות הקבוצה המתארחת, והוגדר על ידי קבוצת מכבי חיפה כמשחק ברמת סיכון A "רמת סיכון גבוהה - משחק רגיש ביותר". כאשר היה חשש מהתפתחות תקריות אלימות בין האוהדים.

18. במסמך שהוצא על ידי מכבי חיפה - מסמך: "הוראת יום למשחק" קיימת התייחסות מפורשות לרגישותו:

"מניסיון העבר היו מספר קבוצות של אוהדים משני המחנות שניסו לחמם את האווירה ובמספר מקרים אף הגיע הדבר לידי אלימות".

19. המטרות שהוגדרו בהוראת היום כללו גם עזיבה בטוחה של הצופים את האיצטדיון בסיום המשחק: "יעדים: לאפשר עזיבה בטוחה של הצופים את האיצטדיון בסיום המשחק".

כן התייחס הנוהל לצורך בהפרדת מחנות האוהדים של שתי הקבוצות הן במגרש והן מחוצה לו: "הפרדה בין מחנות האוהדים: המשטרה תקבע את שטחי ההפרדה בין האוהדים במגרש ומחוצה לו" (ההדגשה לא במקור -ע.ב.).

20. הסיכון שנצפה מראש אכן התממש - בסמוך לאחר סיום המשחק התרחשו מספר תקריות באזור קרוב מאוד לתחנות האוטובוסים - ברחבת הסופרמרקט המצוי ליד התחנות.

התובעת וחברה העידו כי בדרכם לתחנת האוטובוס היו עדים לתקריות אלימות אלו (של התפרעות אוהדי בית"ר), ומסיבה זו רצו מהר לתחנת האוטובוס:

"הלכנו מהאצטדיון לכיוון התחנה. באותו זמן התחילו להשתולל אוהדי בית"ר באמצע הדרך" - עדות חברה של התובעת בעמ' 13 שר' 16 לפרוט'.

עדות זו קיבלה חיזוק בעדות מנכ"ל קבוצת מכבי חיפה שהעיד כי:

"אני יודע שהיו חיכוכים בין האוהדים. נמסר לי על כך. זה דבר שגרתי....כוונתי למשחקים הספציפיים נגד אוהדי בית"ר" - עמ' 18 שר' 20 לפרוט'.

וכן בעדות מפקד תחנת המשטרה:

"בסמוך לסיום המשחק הופנו חלק מכוחות המשטרה כדי להפריד בין אוהדי בית"ר ירושלים ואוהדי מכבי חיפה בצומת דולפין.." - סעיף 13 לתצהירו.

21. יחד עם האמור לעיל הוברר כי מטרת הקצאת שוטרים לאזור תחנות האוטובוסים בכיכר מאירהוף היתה לדאוג להזרמת התנועה במקום, וכי השוטרים שהיו במקום עזבו את האזור בשעה מוקדמת יחסית.

מעדות מפקד תחנת המשטרה עלה כי נקבעו שני מעגלי פריסה של הצבת שוטרים:

מעגל קרוב שכלל את הטיילות שנמצאות בצמוד לאצטדיון, חניון רון ורח' צה"ל.

ומעגל רחוק - מעגל שנועד לשמור על הזרמת התנועה וליווי האוטובוסים של אוהדי בית"ר ירושלים בסיום המשחק.

המעגל הרחוק כלל, בין היתר, גם את אזור תחנות האוטובוסים (כיכר מאירהוף), ואולם במקום הוצב, כאמור, כוח משטרתי רק בכיכר, ותפקידו היה לשמור על הזרמת התנועה בלבד. וראה בענין זה את עדות מפקד תחנת המשטרה:

"מעגל רחוק כולל רק הסדרת תנועה בצומת דולפין וכיכר מאירהוף" - עמ' 22 שר' 7.

וכן:

"אם מדובר בכיכר מאירהוף, ברגע שהתנועה שם חזרה לסדרה ואין פקקי תנועה שוטרים לא היו צריכים להישאר" - עמ' 22 שר' 20.

22. עוד עולה ממסמך הקצאת שוטרים (מסמך מיום 1.11.07) כי כל השוטרים שהועסקו לצורך אבטחת המשחק היו אמורים לסיים עבודתם כבר בשעה 23:00 (40 שוטרים נשכרו למשך 7 שעות החל משעה 16:00, ו - 214 שוטרים נשכרו למשך 6 שעות החל מהשעה 17:00).

23. האמור לעיל מתיישב היטב עם עדות התובעת וחברה, לפיה בסביבות השעה 23:00 - השעה הסמוכה לפגיעה - שעה שבה המתינו בתחנת האוטובוס עזבו השוטרים את המקום:

"כשהיינו בדרך לתחנה היו שוטרים חלקם היו רכובים על סוסים. כשאני הגעתי לתחנה השוטרים כבר עזבו את המקום. אוהדי בית"ר שוב חזרו להתפרע" - עמ' 10 שר' 3 (ההדגשה לא במקור - ע.ב.).

גם העובדה כי המשטרה לא ידעה בזמן אמת על התקרית אלא רק לאחר שחברה של התובעת התקשר לתחנת המשטרה ומסר על האירוע (בשעה 23:57) מלמדת כי במועד האירוע ואף במועד סמוך לו כבר לא היו שוטרים בקרבת מקום, שכן לו היו, וודאי שהיו מגיעים למקום האירוע בזמן שהתובעת המתינה לאמבולנס ו/או בזמן שטופלה בשטח.

24. התובעת אישרה, בהגינותה, כי בעת שהשוטרים עזבו את האזור נראה המקום רגוע - "השוטרים עזבו את המקום מתי שהפסיקו להתפרע" - עמ' 9 שר' 30, וכך גם העיד חברה: "איך שהם עזבו (הכוונה לשוטרים - ע.ב.) היה רגוע ואחרי כמה דקות התחילו עוד פעם התפרעויות" - עמ' 14 שר' 1.

ברם הוכח כי זמן קצר לאחר עזיבת השוטרים חזרו האוהדים להתפרע - "אחרי כמה דקות האוהדים חזרו שוב להתפרע והיתה אלימות ממש קשה. נכנסתי לתחנה כדי להתגונן.." - עדות התובעת בעמ 11 שר' 30.

25. לא ניתן כל הסבר מדוע לא הוצבו שוטרים בתחנות האוטובוסים (אלא רק בכיכר כאמור לעיל), בפרט על רקע העובדה שמספר השוטרים שנקבע כי יאבטחו את האירוע היה גדול מאוד, וכן לא ניתן כל הסבר מדוע מעגל האבטחה הרחוק כלל הסדרת התנועה בלבד, ומדוע קבלו השוטרים הוראה לעזוב את המקום לאחר שהתנועה חזרה לסדרה כפי שהעיד מפקד תחנת המשטרה - "אם מדובר בכיכר מאירוף, ברגע שהתנועה שם חזרה לסדרה ואין פקקי תנועה השוטרים לא היו צריכים להישאר" - עמ' 22 שר' 19, ולא נתבקשו להמתין באזור התחנות שהוכח כי בעת האירוע היו עדיין הומות אדם.

ונזכיר שוב כי אחת המטרות שהוגדרו בהוראת היום של מכבי חיפה הייתה לאפשר עזיבה בטוחה של הצופים.

ברור כי המשטרה אינה יכולה ואינה צריכה להציב ולהצמיד שוטר לכל אוהד קבוצה שעוזב את המקום ברכבו הפרטי, ואולם היא כן צריכה ויכולה להציב שוטרים בתחנת אוטובוס מרכזית בה מצויה כמות גדולה מאוד של אוהדים הממתינים לאוטובוס בסיום המשחק.

26. כאשר מתקיים משחק רגיש כל כך (שהוגדר, כזכור, כרמת סיכון A) כאשר ידוע וברור לכל כי למשחק מגיעים אוהדים משולהבים שעשויים להתפרע ובכלל זה להפעיל אלימות (כפי שאכן התרחש לאחר סיום המשחק), ראוי כי מעגל האבטחה יכלול נוכחות שוטרים גם בתחנת אוטובוס מרכזית הסמוכה לאצטדיון, ולא רק לצורך הסדרת התנועה.

ודוק - מדובר בתחנות אוטובוס קרובות מאוד לאיצטדיון, המשרתות קהל רב שבא למשחק - בפרט נוער ואנשים צעירים שלא מגיעים למקום ברכבים פרטיים.

כן היה ראוי כי נוכחות המשטרה במקום תהיה רציפה ותימשך זמן ממושך יותר מהשעה 23:00 או בסמוך לאחר שעה זו, שכן המשחק עצמו הסתיים זמן קצר קודם לכן כך שגם אם בשעה שבה עזבו השוטרים את המקום היה השטח נראה רגוע, היה מקום להמתין זמן נוסף ולהמשיך ולייצר גורם הרתעה בעצם נוכחות שוטרים כלפי אוהדים שמבקשים לנקוט בפעולות אלימות, זאת בשעה שאוהדים רבים (של הקבוצה המקומית) עדיין ממתינים בתחנות האוטובוס וטרם עזבו את השטח.

יובהר כי הנתבעים כלל לא הוכיחו מתי עזבו השוטרים את המקום. ממסמך הקצאת השוטרים למשחק עולה כי הם נשכרו עד השעה 23:00, ומכאן שלו ביקשו הנתבעים להוכיח כי השוטרים נדרשו להישאר זמן ממושך יותר מהשעה שעד אליה נשכרו (דבר שבהתחשב בשעת סיום המשחק ברור כי היה נחוץ) היה עליהם להוכיח זאת, וניתן היה לעשות כן בנקל על ידי הצגת דוח סיכום האירוע ו/או על ידי הצגת חשבוניות תשלום שבוצעו למשטרה בגין עבודת השוטרים על ידי מכבי חיפה שכן לו נדרשו השוטרים להישאר אחרי השעה 23:00 היה הדבר כרוך בתשלום נוסף.

27. מפקד תחנת המשטרה הבהיר בעדותו כי אוהדי בית"ר ישבו ביציעים מרוחקים מאזור תחנות האוטובוסים, וכן כי הופנו לצאת מהאצטדיון לכיוון המנוגד לכיוון תחנות האוטובוסים, ברם ברור כי אין די בכך על מנת להבטיח שאותם אוהדים לא יגיעו למקום שבו נמצאים אוהדי קבוצת מכבי חיפה, ובמבחן המציאות הם אכן הגיעו למקומות אלו שכן כל העדים העידו כי בסמוך לאחר סיום המשחק התרחשו אירועים אלימים והתפרעויות מצד אוהדי בית"ר כלפי אוהדי מכבי חיפה, ובכלל זה באזור סמוך לתחנות האוטובוסים (ברחבה מול הסופרמרקט).

28. סביר לקבוע כי נוכחות שוטרים באיזור תחנות האוטובוסים היתה מרתיעה אוהדים אלימים מלבצע ולנקוט פעולות אלימות, ומכאן שהמשך הנוכחות היתה מונעת את התרחשות האירוע.

29. יובהר כי הנתונים העובדתיים עליהם התבסס מפקד תחנת המשטרה בעדותו, נתונים שעל בסיסם העיד כי האירוע בו נפגעה התובעת הינו אירוע נקודתי "שקרה אחרי כשעה וחצי מסיום המשחק, אחרי פיזור האוהדים ובמרחק של כ-450-500 מטר מהאצטדיון" - התבררו כשגויים:

ראשית - האירוע לא אירע שעה וחצי מסיום המשחק אלא זמן קצר מאוד יחסית לאחר סיומו (כמחצית השעה בלבד).

שנית - האירוע התרחש בסמוך מאוד לאצטדיון (כ - 200 מטר), ובתחנה מרכזית.

ושלישית - בעת האירוע טרם פוזרו כל האוהדים (ודי אם אומר כי תחנות האוטובוסים היו הומות אדם, כאשר בצומת דולפין התרחש עימות בין אוהדים כאמור לעיל).

30. לכל האמור עד כה אוסיף כי המשטרה נמנעה מלהציג את פקודת המבצע שהוציאה לפני המשחק. הוברר כי מספר ימים לפני המשחק התקיימה ישיבת אבטחה שבסיומה הוצא מסמך כתוב שלא הוצג (ראה בענין זה את עדות מפקד תחנת המשטרה בעמ' 22 שר' 30 לפרוט') - דבר זה צריך לפעול לחובתה.

כן נמנעה המשטרה להביא לעדות את סגן ניצב יוסי חמו שהיה (ע"פ האמור בדו"ח "הוראת היום") מפקד הכוח בשטח, ואף נמנעה מהבאת מי מהשוטרים שהוקצו לתפקיד הסדרת התנועה במעגל הרחוק באזור כיכר מאירהוף.

31. יתכן שאף היה ניתן למנוע את החיכוכים בין האוהדים בדרך של עיכוב אוהדי קבוצת בית"ר ירושלים - דבר שלא נעשה כלל, וראה בענין זה את עדות מפקד תחנת המשטרה שמסר (בניגוד לעדות מנכ"ל מכבי חיפה), כי במקרה הנדון כלל לא עיכבו את האוהדים:

"ש. כמה זמן השארת את אוהדי בית"ר ירושלים ביציע לאחר סיום המשחק ?

ת. לא זכור לי שהשארתי אותם" - עמ' 23 שר' 21.

32. באשר לטענת המשטרה כי אירוע זריקת האבן היה בלתי צפוי, פתאומי ומכאן שלא היה בידה למנוע אותו אומר כי אחריות המשטרה נובעת לא מהאופן בו פעלה בעת זריקת האבן (שכן בעת הזריקה לא היו במקום שוטרים), אלא ממחדליה עובר לזריקה - בכך שלא הוצבו שוטרים בתחנות, בכך שהשוטרים שהוצבו בכיכר הסמוכה נדרשו רק להסדיר את התנועה, ועזבו את השטח מיד לאחר הסדרתה, מבלי שנותרו באזור תחנות האוטובוסים שהמו אדם.

33. המשטרה היא הנושאת בתפקיד שמירה על הסדר הציבורי ועל בטחון הנפש והרכוש כאמור בפקודת המשטרה (נוסח חדש) התשל"א 1971 (ראה האמור בסעיף 3 לפקודה), והיא גם הגוף האחראי לאבטחת משחקי כדורגל לפי נוהל העסקת שוטרים בשכר על פי סעיף 36(א) לפקודת המשטרה כפי שחל במועד הרלבנטי לאירוע (כיום שונה נוסח החוק).

בהפעלת כוח שיטור במשחקי כדורגל נוהגת המשטרה לגבות תשלום מקבוצת כדורגל דרך ההתאחדות לכדורגל, כאשר גובה התשלום מחושב לפי מספר השוטרים והמשטרה היא שקובעת מהו המספר הנחוץ לכל משחק, ואת שעות הפעילות - ואולם אין בכך כדי להסיר ממנה חובת זהירות כלפי התובעת, וראה, בענין זה, דברי כבוד כבוד השופט לינדנשטראוס בת.א. 1274/01 אמיר רנד נ' מכבי חיפה ניתן ביום 7/9/04.

34. אין ספק כי המשטרה השקיעה מאמצים רבים בהערכות למשחק הן מבחינת כמות השוטרים שהוקצו, ומבחינת דרג הפיקוד שנטל חלק באירוע, ברם תוך בחינת עקרון הצפיות ניתן לומר כי במשחק שהוגדר מראש כמשחק טעון ובדרגת סיכון גבוהה, היה על המשטרה לצפות שבמועד סמוך כ"כ לסיום המשחק, כאשר תמונת המצב מלמדת כי השטח הכללי עדיין לא נרגע (מפקד תחנת המשטרה העיד, למשל, כי כוחות משטרה הוזעקו לתגבר את כיכר דולפין הסמוכה למקום האירוע בשל התפרעות שהתרחשה שם), וכאשר מדובר במקום מרכזי וסמוך לאיצטדיון המשמש את אוהדי מכבי חיפה לצורך חזרתם הביתה, עשויה לפרוץ התפרעות נוספת שניתן היה למנוע בנוכחות שוטרים במקום, ותוך הארכת משך הזמן שבו היה על השוטרים להמתין בשטח, כאשר מלכתחילה לא סביר היה לקבוע את סיום שעת פעילות השוטרים לשעה 23:00 כשרק 19 דקות קודם לכן נשרקה שריקת הסיום של המשחק.

35. אין בפסקי הדין אליו הפנתה ב"כ המשטרה כדי לסייע בנסיבות תיק זה.

בת.א 2344/97 מוסא נ' אגודת הפועל נחף (פסק דינו של כבוד השופט עמית) נדחו טענות הרשלנות כלפי המשטרה, שכלל לא הקצתה שוטרים בשכר למשחק, מאחר שנקבע כי היה מדובר במשחק רדיוס, בליגה נמוכה, ומכאן שלא היתה כל הוראה המחייבת את המשטרה להקצות למשחק שוטרים, כאשר המשחק לא הוגדר על ידי ההתאחדות לכדורגל כמשחק רגיש או משחק מעורב (משחק בו משחקת קבוצה אחת מהמגזר הערבי).

בעניין ת.א. 1021/03 נדחתה התביעה מאחר שהתובע לא הוכיח גרסתו, ובנוסף נקבע כי ממילא לא הוגדר המשחק כ-"משחק רגיש" על כל המשמעות הכרוכה בכך.

בת.א. 1504/00 נדחתה תביעת שופט שהותקף על ידי אוהדים, בעקבות קבלת גרסתם העובדתית של השוטרים לפיה לא היו עסוקים באכילה במהלך המשחק.

לסיכום כל האמור לעיל ראוי להטיל, בנסיבות העניין, חבות על המשטרה.

אחריות מכבי חיפה:

36. הוברר כי הנחיות הביטחון ניתנות על ידי המשטרה בלבד, וכי לקבוצה לא היה כל מעמד בקביעת סידורי הביטחון, היקפו, שעות עבודת השוטרים, מעגלי האבטחה וכו'.

אכן הוצא על ידי הקבוצה נוהל פנימי לקראת המשחק ואולם הוברר כי מדובר בנוהל שנקבע בעקבות דיון שהתקיים במשטרה, כאשר תוכנו מבוסס על הנחיות המשטרה, וראה בענין זה עדות מנכ"ל הקבוצה שלא נסתרה:

"כל הדברים הכתובים פה הם כתוצאה מדיון במשטרה כאשר היא קובעת את כל התרחישים וכל הנהלים, ואיני קובע שום דבר" - עמ' 17 שר' 4.

וכך גם נרשם בנוהל באופן מפורש - "כל נושא הביטחון הינו באחריות משטרת ישראל. למשחק זומנו 254 שוטרים בהתאם לדרישות משטרת ישראל".

וכן - "משטרת ישראל תקבע את מספר מעגלי האבטחה מסביב לאיצטדיון".

מכאן שאין בנסיבות הענין מקום להטיל על הקבוצה אחריות.

ב. שאלת הנזק:

37. התובעת, כאמור לעיל, ילידת 1987 (בת 20 במועד האירוע, ובת 24 כיום).

בעת האירוע הייתה במסגרת של שירות לאומי.

38. התובעת נלקחה באמבולנס לחדר מיון בבית חולים רמב"ם שם אובחן חתך עמוק באוזן שמאל, שבר ללא תזוזה וסדק בלסת התחתונה, וכן שבר בשן 27.

בוצעה תפירה של הפצע, והתובעת שוחררה עם המלצה לכלכלה נוזלית וביקור חוזר כעבור 3 ימים לצורך טיפול בשבר.

39. ביום 8.11.07 אושפזה במחלקת פה ולסת למשך 4 ימים (עד ליום 11/11/07) ובוצע לה ניתוח בהרדמה מלאה שבמהלכו נעשה קיבוע חיצוני של הלסת התחתונה למשך כ-4.5 שבועות. התובעת שוחררה עם המלצה לביצוע שטיפות פה וכלכלה דייסתית.

לאחר הורדת הקיבוע עברה מספר טיפולי פזיוטראפיה לשיפור תנועת מפרק הלסת.

40. מטעמה של התובעת הוגשה חוות דעת רפואית (של ד"ר מיכה פלד) לפיה נקבעה לה נכות זמנית בשיעור 100% מיום האירוע ועד ליום 12.12.07 (כ - 5 שבועות), 30% נכות זמנית מיום 12.12.07 ועד ליום 15.4.08 (למשך כ - 4 חודשים).

כן קבע המומחה כי נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 16.4.08 בגין ארטריטיס ניוונית פוסטראומתית (בהתאם לסעיף 35(1)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי).

בנוסף קבע המומחה כי יהיה על התובעת לשאת בעלות טיפולי שיניים בגין ביצוע שני כתרים והחלפתם בסך כולל של 31,000 ש"ח.

יצויין כי הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית, ואף לא ביקשו לזמן את המומחה לחקירה.

41. לאחר סיום תקופת השירות הלאומי, עברה התובעת קורס מזכירות רפואיות, ולאחר מכן (מחודש 6/09) החלה לעבוד כמוכרת בחנות בשכר ממוצע של כ - 4,000 ₪ (הוצגו תלושי שכר מחודש 12/09 ועד 3/11).

42. ב"כ התובעת עותר לפיצוי כולל בסך של כ - 580,000 ₪ על פי הפירוט כדלקמן:

הפסד שכר לעבר ועתיד - כ-280,000 ₪, הוצאות נסיעה ועזרת צד ג' לעבר - כ-35,000 ₪, הוצאות רפואיות ועזרה לעתיד - 67,000 ₪, ובגין כאב וסבל - 200,000 ₪.

43. ב"כ הנתבעות טוענים כי נכותה של התובעת אינה תפקודית, וכי ראשי הנזק הנוספים לא הוכחו. לכל היותר הוצע לפצות בגין כאב וסבל בסכום שאינו עולה על 10,000 ₪.

הכרעה:

44. הפסד כושר השתכרות:

נכות רפואית:

מחוות דעת המומחה עולה כי השבר בלסתה של התובעת התרפא באופן מלא (ראה תוצאות צילום פנורמי מיום 10/2/08) כאשר קיימת - "תנועה מלאה ושווה של שרירי ההבעה סביב הפה".

יחד עם זאת קבע המומחה כי אפקט הטראומה והקיבוע הבין לסתי למשך מספר שבועות גרמו לתהליך ניווני פרוגרסיבי של ראש המפרק המתבטא בהתפתחות נזק שגורם להפרעות במערכת הלעיסה, ברם המומחה לא סבר כי יש לעשות שימוש בסעיף ספציפי המתייחס לפגיעה בלסתות (ראה סעיף 73 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956), אלא קבע נכות כללית על בסיס סעיף "סל" 35(1)(ב) וזאת בגין "ארטריטיס ניוונית פוסט-טראומטית".

הנתבעים, כאמור, לא חלקו על הנכות הרפואית, לא הביאו חוות דעת נגדית ואף נמנעו מחקירת המומחה מטעם התובעת, מכאן שאין מקום לסטות מהאמור בחוות דעתו ויש לומר כי קביעות המומחה, ככל שהדבר נוגע לקביעת הנכות הרפואית, לא התערערו.

45. נכות תיפקודית:

שעה שמדובר בקטינים או בצעירים המצויים בתחילת דרכם התעסוקתית, בדומה לתובעת, הכלל הרחב הוא כי קיימת התאמה בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות.

יחד עם זאת נראה כי במקרה דנן לא נודעת לנכות משמעות תפקודית של ממש, שכן לא מדובר במגבלה של פתיחה וסגירת הפה, הפרעה לדיבור או כל מגבלה אחרת שעשויה להיות לה משמעות תפקודית.

ענין זה מתחזק גם מעצם העובדה שהמומחה בחר לא לעשות שימוש בסעיף ספציפי המתייחס להגבלה בפתיחת הפה (ראה סעיפים 70 או 73 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז 1956), ולא ברור מהאמור בחוות דעתו מה משמעותו התפקודית של התהליך הניווני שבגינו העניק אחוזי נכות.

לקביעה כי נכות בתחום פה ולסת (אף בגין פגיעה משמעותית בהרבה משל התובעת) אינה נכות תפקודית ו/או כי הנכות התיפקודית נופלת בהרבה מהנכות הרפואית ראה האמור בת.א. (י-ם) 4964/06 אזולאי נ' אריה,כב' הש' וינוגרד ניתן ביום 1/12/10, ת.א. 2930/00 (מחוזי ת"א) סעאת נ' סעאת ניתן ביום 28/7/08, ת.א (מחוזי ת"א) 2811/00 חימוב נ' רחמים ניתן ביום 27/1/05, ת.א. (ת"א) 180576/02 נמני נ' הדר ניתן ביום 11/5/05, ת.א. 16611/05 סמרנו נ' כלל ניתן ביום 5/1/09.

46. יחד עם האמור לעיל בהתחשב בתלונות התובעת בדבר מגבלה בפתיחה ובסגירת הפה, כאבי ראש, חוסר שיווי משקל וירידה בשמיעה - תלונות עליהן לא נחקרה כלל בחקירתה הנגדית, ושיש להן ביטוי (חלקי) בחומר הרפואי שהוגש (ראה, למשל, ביקורים מיום 2/6/09, 18/6/09, 7/7/09, 19/2/09, 16/7/09 - כאשר לא נלקחו בחשבון התלונות ביחס לכאבי הראש והסחרחורות שקיימות למכביר גם עובר לאירוע בגין אנמיה ממנה סובלת התובעת), בהתחשב במהות הפגיעה, ובגילה הצעיר של התובעת, בעובדה כי לכל הפחות, וככל שהדבר נוגע לטיפולי שיניים עתידיים היא תהיה צפויה להעדר בגינם מפעם לפעם מעבודתה, מצאתי לנכון לקבוע כי תהיה לנכות השפעה מסוימת קלה מאוד על כושר התפקוד וההשתכרות באופן שיש מקום לפסיקת פיצוי גלובלי המוערך על ידי בסכום של 45,000 ₪.

47. הפסד שכר לעבר:

במועד התאונה היתה התובעת במסגרת של שירות לאומי כך שלא נגרם לה הפסד שכר כלשהו בגין תקופת אי הכושר שבמהלכה שהתה בביתה.

בהמשך למדה ולאחר מכן החלה לעבוד כמוכרת.

48. כאב וסבל:

תוך מתן משקל לאופי הפגיעה - שבר בלסת שהצריך קיבוע ממושך של כ-5 שבועות, במהלכו לא יכלה התובעת לאכול אוכל מוצק אלא נוזלים בלבד, ותוך מתן משקל לנכויות הזמניות שנקבעו, ולנכות הצמיתה שנותרה, ראוי לפצות בסכום של 45,000 ₪.

49. הוצאות בגין טיפולי שיניים:

מומחה התובעת קבע בחוות דעתו את העלויות הבאות:

4,000 ₪ בגין ביצוע 2 כתרים.

1,000 ₪ עבור ביצוע סד אוקלוזלי.

16,000 ₪ בגין ביצוע החלפת הכתרים כל 10 שנים (4 פעמים במהלך החיים).

10,000 ₪ בגין החלפה חוזרת של הסד האוקלוזלי למשך כל החיים.

סה"כ עלות כוללת של 31,000 ₪.

50. משהוברר כי בשן 36 היה כבר כתר (עובר לפגיעה) אין מקום לאשר החלפתו החוזרת למשך כל החיים, אלא ביצוע כתר אחד בלבד, במקום הכתר שנשבר.

באשר לצורך בביצוע סד - לא ברור מחוות הדעת מהי נחיצותו, האם עד היום נעשה בו שימוש על ידי התובעת (ודוק - לא הוצגו קבלות כי סד כזה נרכש על ידי התובעת), ולא ברור מה תדירות החלפתו, אם בכלל - על כן אין מקום לאשר עלות רכישת 10 סדים.

בהתחשב באמור לעיל ראוי לאשר את הסכומים הבאים:

החלפה ראשונה של שני הכתרים - 4,000 ₪.

החלפות עתידיות של כתר אחד בלבד (בעלות של 2,000 ₪), 4 החלפות, ותוך הפעלה של מקדמי ההיוון ע"פ טבלה ג', סכום מעוגל של 4,000 ₪.

2,000 ₪ בגין עלות ביצוע סד אוקלוזלי כולל החלפה אחת.

סה"כ - 10,000 ₪.

51. עזרת צד ג':

בגין התקופה הסמוכה לפגיעה (בפרט במהלך השבועות הראשונים במהלכן הייתה לסתה מקובעת בגבס והתובעת נזקקה לאוכל נוזלי), ראוי לפסוק סכום של 5,000 ₪ בגין עזרתם המוגברת של בני משפחתה.

52. הוצאות:

בגין הוצאות נסיעה לקבלת טיפול רפואי ורכישת תרופות ראוי לפסוק סכום גלובלי בסך 3,000 ₪.

53. סה"כ - 108,000 ₪.

סוף דבר:

א. הנני מחייבת את הנתבעת 5 (מדינת ישראל) לשלם לתובעת סך של 107,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 22,000 ש"ח.

כן תשיב הנתבעת 5 לתובעת את האגרה ששולמה על ידה ותשיב לה את עלות חוות דעת המומחה על בסיס קבלה שתוצג.

הסכום ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ב. התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 נידחת.

ביחסים בין התובעות לנתבעות 1 ו-2 יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ב, 06 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רבקה כדורי
נתבע: מועדון הכדורגל מכבי חיפה
שופט :
עורכי דין: