ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין היית'ם אבו מוך נגד יזמי הצפון לשיווק בע"מ :

היית'ם אבו מוך

ע"י ב"כ עו"ד האשם מסארווה

נ ג ד

יזמי הצפון לשיווק בע"מ

בית דין אזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

כב' הרשם תומר סילורה

פסק דין

1. בפני תביעתו של התובע לתשלום שכר עבודה בגין חודש ינואר 2011 בסך 10,000 ₪.

טענות הצדדים

2. הנתבעת הינה חברה לביצוע עבודות הובלה.

3. הנתבעת העסיקה את התובע כנהג סמיטריילר החל ממחצית חודש דצמבר 2010 ועד ליום 20.1.2011.

4. לטענת התובע, הוא סיכם עם מנהל הנתבעת ששכרו יהיה 20% מהכנסות המשאית שעליה עבד לאחר ניכוי כל ההוצאות. לטענתו, בעבור חודש דצמבר 2010 קיבל סך של 6,700 ₪ כאשר בגין 17 ימי עבודה בחודש ינואר 2011 טרם קיבל את שכר עבודתו.

5. הנתבעת מכחישה מכל וכל את טענת התובע באשר לתנאי העבודה הנטענים. לטענת הנתבעת, היא סיכמה עם התובע על שכר גלובאלי חודשי בסך 5,500 ₪ נטו בגין כל חודש עבודה קלנדרי שלם בתוספת מכשיר קשר עם קוו טלפון פעיל על חשבונה וזאת למשך 3 חודשי העבודה הראשונים כתקופת הכשרה ובמידה והתובע יוכיח אחריות, קליטה ומקצועיות, אזי מהחודש הרביעי שכרו ייחשב לפי 20% מהכנסות המשאית (לאחר ניכוי עמלת משרד) וסה"כ כ- 15% מהכנסות המשאית.

6. מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי התובע התקבל לעבודתה אצלה מספר ימים לאחר שקיבל לידו רישיון לנהיגה על סמיטריילר, כאשר הוא מעולם לא עבד כנהג סמיטריילר קודם לכן, ולכן אין זה סביר שהתובע יתוגמל בהתאם לנוסחת האחוזים (כפי שנהגים ותיקים מתוגמלים) החל מהיום הראשון לעבודתו ועוד בטרם הוכיח את עצמו.

7. באשר למשכורת חודש דצמבר 2010 - אזי הנתבעת אינה מכחישה כי לתובע שולם סכום בסך 6,700 ₪, בשתי פעימות: סכום בסך 6,000 ₪ ששולם לתובע ביום 10.1.2011 וסכום נוסף בסך 700 ₪ ששולם לתובע ביום 16.1.2011, אך הסכום ששולם כולל את שכר חודש דצמבר 2010 בתוספת מקדמה על החשבון כהלוואה על חשבון העבודה לקיזוז והחזר עתידי משכר החודש הרביעי לעבודה שבו התובע היה אמור לקבל שכר כנהג ותיק על-פי נוסחת האחוזים (דהיינו: מקדמה על חשבון שכר העבודה העתידי).

8. לפיכך, התובע זכאי, לגישת הנתבעת, לשכר בסך 3,290 ₪ בלבד עבור חודש דצמבר 2010 ומאחר ששולם לו, כאמור, 6,700 ₪ הוא אינו זכאי לתשלום עבור 17 ימי העבודה בחודש ינואר 2011. נהפוך הוא: לאחר כל הקיזוזים התובע חייב לנתבעת סכום בסך 90 ₪.

9. להשלמת הפרטים מציינת הנתבעת, שהתובע גרם לה לנזקים במשאית בשווי כספי לא מבוטל, כי התובע לקח 100 ₪ מקופת המשאית וכי התובע לא נתן לה הודעה מוקדמת בהתאם לדין. סך נזקיה של הנתבעת מוערך בכ- 20,000 ₪.

דיון והכרעה

10. ביום 7.11.2011 התקיים דיון הוכחות בתיק במהלכו נשמעו עדויותיהם של התובע ומנהל הנתבעת. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

11. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בתיק ולאחר עיון במסמכים שהוגשו לתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין תביעת התובע להידחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.

תנאי עבודתו של התובע

12. כמובהר לעיל, קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים לעניין תנאי עבודתו המוסכמים של התובע בנתבעת: בעוד שהתובע טוען כי סוכם ששכרו יהיה 20% מהכנסות המשאית שעליה עבד בניכוי כל ההוצאות (להלן - "שיטת האחוזים"), טוענת הנתבעת כי סוכם על שכר גלובאלי חודשי בסך 5,500 ₪ כאשר שיטת האחוזים תתבצע החל מהחודש הרביעי ואילך לעבודתו של התובע וככל שהתובע יוכיח את עצמו בעבודה.

13. ראשית אומר, כי הנטל להוכחת טענה זו מוטלת על הנתבעת. בהקשר זה אציין, כי בית הדין הארצי לעבודה פסק לאחרונה כי להפרתו של חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002 - שכאמור מטיל חובה על מעסיק למסור לעובדו, תוך 30 ימים לכל המאוחר ממועד תחילת עבודתו, הודעה בכתב בה יפורטו תנאי עבודתו של העובד - תהיה השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק. כך למשל, הפרת החוק עשוייה להעביר את הנטל למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת על תנאי העבודה (ע"ע 154-10 קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ, ניתן ביום 3.5.2011). להשלמת חלק זה אציין, כי חוק הודעה לעובד אף תוקן לאחרונה (תיקון מס' 4) ברוח פסק הדין שהובא לעיל, כאשר במסגרת התיקון עבר נטל ההוכחה באופן "רשמי" להוכחת תנאי העבודה לכתפי המעסיק.

14. באשר לתנאי עבודתו של התובע הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה, כך שמקובלת עלי גרסת הנתבעת לפיה סוכם עם התובע על שכר גלובאלי חודשי בסך 5,500 ₪ נטו כאשר שיטת האחוזים תיכנס החל מהחודש הרביעי בלבד. בהקשר זה אציין, כי עדותו של מנהל הנתבעת הייתה מהימנה בעיני ובחקירתו הראשית והנגדית הוא חזר באופן עקבי על גירסתו (ראו: עדות מנהל הנתבעת בעמוד 5 לפרוטוקול ש' 9 ואילך; עמ' 6 לפרוטוקול ש' 7 - 8; עמ' 6 לפרוטוקול ש' 17). כאן גם המקום לציין, כי גרסתו של מנהל הנתבעת הייתה מהימנה בעיני יותר מעדותו של התובע בבית הדין.

ראיות חיצוניות לתנאי עבודתו של התובע

הסכם עבודה: נספח א/1 לכתב ההגנה

15. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה הסכם עבודה בחתימת התובע, במסגרתו נכתב בכתב יד, כדלקמן: "סוכם שכר גלובאלי חודשי 5,500 ₪ נטו + קוו טלפון פעיל במכשיר 3 חודשי עבודה ראשונים". הסכם העבודה שצורף תומך, אם כן, בגרסתה העובדתית של הנתבעת.

16. התובע טען כנגד הסכם העבודה, כי הוא חתם על הסכם העבודה "אבל הסעיף שרשום בכתב יד לא היה כתוב" (עמ' 2 ש' 26). גם בחקירתו הנגדית העיד לשאלת מנהל הנתבעת האם המסמך זוייף, "ברור שהוא זויף כי לא ראיתי את זה" (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 21). מנגד העיד מנהל הנתבעת בחקירתו הראשית כי הוא מכחיש מכל וכל את הטענה שהמסמך זוייף (עמ' 5 ש' 6) ולשאלת בית הדין השיב כי "המשפט נכתב בכתב יד במעמד החתימה" (עמ' 5 ש' 26).

17. כמובהר לעיל, אני מוצא את עדותו של מנהל הנתבעת כמהימנה יותר מעדותו של התובע גם בנושא זה ולפיכך יש מקום לתת משקל ראייתי מלא להסכם העבודה שצורף כנספח א/1 לכתב ההגנה במסגרתו נכתב בכתב יד ששכרו של התובע יעמוד על 5,500 ₪ נטו במשך שלושת החודשים הראשונים.

גרסת הנתבעת עומדת במתחם הסבירות

18. טענה הנתבעת לאורך כל הדרך (החל מכתב ההגנה וכן בחקירה הראשית והנגדית), כי רק במשך שלושת חודשי העבודה הראשונים סוכם שהתובע יעבוד בשכר נמוך יותר ורק לאחר מכן, באם יוכיח את עצמו, שכרו יעבור לנוסחת הנהגים הוותיקים. הדבר נכון, מכח קל וחומר, שעה שאין מחלוקת שהתובע קיבל את רשיונו על נהיגה בסמיטריילר בסמוך מאוד למועד תחילת עבודתו (ראו עדות התובע בעמ' 3 לפרוטוקול ש' 1) וכן כי התובע הוא זה שפנה לנתבעת בבקשה לעבוד בשורותיה (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 7).

19. גרסת הנתבעת לפיה שלושת חודשי העבודה הראשונים יהיו תקופת הכשרה במהלכה ישתכר התובע שכר נמוך יותר מהעובדים ותיקים עומדת לחלוטין במתחם הסבירות וההגיון. מקובל שמעסיק יבקש לבחון את כישורי העובד בטרם ישדרג את שכרו והדבר מקבל משנה תוקף שעה שעסקינן בעובד חדש בתחום הנהיגה על סמיטריילר.

נספח א' לכתב התביעה: חישוב שערכה הנתבעת עבור התובע

20. התובע צירף לכתב התביעה חישוב כספי שנערך על-ידי הנתבעת המוכיח, לכאורה, שהוסכם עמו על 20% מהכנסות המשאית (נספח א' לכתב התביעה). בעדותו בבית הדין מעיד התובע בנוגע לנספח א' שמדובר במשכורת שלו "החישוב שלי זה השמאלי, יש פה גם את השם" (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 22).

21. כנגד החישוב הנזכר ציין מנהל הנתבעת, כי על-פי בקשת התובע היא נתבקשה לערוך חשבון דמי לשכר התובע אילו היה נהג וותיק ע"פ שיטת האחוזים. וכך מעיד מנהל הנתבעת בבית הדין: "נתבקשנו על ידי התובע לערוך חישוב דמי לשכר על פי אחוזים בכדי שיראה אותו לאבא שלו הנהג הותיק ובכדי לדעת האם כדאי לו לחכות 3 חודשי הכשרה בשכר... ובהמשך "זה חישוב דמי במידה והיה ממשיך לעבוד וצובר נסיון של 3 חודשים, אזי חודש רביעי היה מקבל שכר לפי נוסחת חישוב זו" (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 24 ואילך).

22. לגרסת מנהל הנתבעת, החישוב המפורט בנספח א' נעשה ביום 16.1.2011 כאשר כבר ביום 10.1.2011 התובע קיבל לידיו סכום בסך 6,000 ₪ עבור שכר חודש דצמבר 2010 ומקדמה על חשבון העתיד וכאשר התובע ראה שעל-פי חישוב הדמי הוא היה מגיע לשכר בסך 6,700 ₪ ביקש ממנהל הנתבעת תשלום נוסף בסך 700 ₪. יודגש, כי התובע אינו מכחיש שקיבל סכום בסך 6,700 ₪ בשתי פעימות (ראו: סעיף 6 לסיכומי התובע).

23. אני מקבל את גרסת מנהל הנתבעת ולפיה התובע פנה אליו וביקש לערוך חישוב דמי על מנת לראות לאיזה שיעור יגיע שכרו אילו היה עובד לפי שיטת האחוזים ומוצא את עדותו מהימנה ועקבית.

יתר על כן, עדותו של מנהל הנתבעת מקבלת חיזוק משני גורמים נוספים:

האחד, העובדה שקיים שוני בין מסמך החישוב שצורף לכתב התביעה לבין מסמך החישוב שצורף לכתב ההגנה. במסמך שצורף לכתב התביעה מופיעה המילה "מגיע" על גבי החישוב (והכוונה היא ל- 700 ₪ הנוספים ששילמה הנתבעת לתובע לאחר עריכת החישוב, כאשר לגישת התובע העובדה שרשומה המילה "מגיע" מוכיחה שהחישוב שנעשה זה פשוט המשכורת שקיבל ושמגיעה לו), ולעומת זאת על דף החישוב שצורף לכתב ההגנה המילה "מגיע" אינה מופיעה אלא "לשלוח עוד מקדמה" (והכוונה היא ל- 700 ₪ הנוספים ששילמה הנתבעת לתובע כאשר לגרסתה מדובר היה במקדמה נוספת על-חשבון העתיד). התובע בחקירתו הנגדית בבית הדין לא ידע להסביר את התוספת שהתווספה לדף החישוב שצורף לכתב תביעתו (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 27).

השני, העובדה ששכר חודש דצמבר 2010 בתוספת מקדמה על חשבון העתיד שולמה לתובע כבר ביום 10.1.2011 וזאת מספר ימים לפני עריכת חישוב הדמי ביום 16.1.2011. בעדותו בבית הדין מעיד מנהל הנתבעת כי רק ב- 15 לחודש מכינים את הריכוז של הרואה חשבון לצורך התחשבנות לפי שיטת האחוזים (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 15). אילו התובע באמת היה אמור להיות מתוגמל על-פי שיטת האחוזים לא הייתה הנתבעת משלמת לו את שכרו ביום 10.1.2011 (בגין חודש דצמבר 2010 ומקדמה נוספת) אלא הייתה ממתינה לביצוע התשלום לאחר קבלת הריכוז מרואה החשבון ב- 15 לחודש כפי שהיא עושה בגין יתר הנהגים הותיקים. עובדה זו מעידה שהתובע הועסק "במסלול" שונה מיתר הנהגים הותיקים, וזאת במתכונת חודשית כפי שהנתבעת טענה וללא שיטת האחוזים.

24. מכל האמור לעיל, אני מקבל את גרסת מנהל הנתבעת לפיה החישוב שצורף כנספח א' לכתב התביעה אינו משקף את שכרו של התובע, אלא כי מדובר בחישוב דמי על מנת לראות לאיזה שיעור יגיע שכרו אילו היה עובד לפי שיטת האחוזים.

25. אשר על כן, אני קובע כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה את תנאי העבודה עליהם הוסכם עם התובע, כדלקמן: שכר חודשי בסך 5,500 ₪ נטו, מכשיר קשר עם קוו טלפון על חשבון הנתבעת למשך 3 חודשים ראשונים.

התביעה הכספית

26. נשאלת השאלה, האם לנוכח קביעתי בנוגע לתנאי עבודתו של התובע, זכאי התובע לתשלום נוסף מהנתבעת, או שמא שכרו שולם לו במלואו.

27. אין חולק שהתובע הועסק 6 ימי עבודה בשבוע. למסקנה זו ניתן להגיע בשים לב לכך שהתובע עבד 15 ימי עבודה בחודש דצמבר 2010 ובחודש ינואר 2011 עבד 17 ימי עבודה עד ליום 20.1.2011 (ראו: מספר ימי העבודה המפורטים בתלושי השכר שצורפו לכתב ההגנה וכן עדות מנהל הנתבעת בנוגע למספר ימי העבודה בחודש ינואר 2011 - עמ' 7 לפרוטוקל ש' 21). ל- 15 ימי עבודה בחודש דצמבר 2010 ו- 17 ימי עבודה בחודש ינואר 2011 ניתן להגיע רק אם עובדים גם ביום שישי. יתר על כן, על פי יומן העבודה לחודש ינואר 2011 (צורף כנספח לכתב התביעה) ומהחישוב הדמי שצורף כנספח א' לכתב התביעה עולה כי התובע עבד בחודשים דצמבר - ינואר גם בימי שישי. לפיכך, שווי יום עבודה של התובע עומד על 220 ₪ ליום (5,500:25=220 ₪).

28. מאחר בחודש דצמבר 2010 התובע הועסק 15 ימי עבודה (ראו: תלוש השכר שצורף לכתב ההגנה). לפיכך, זכאי התובע בגין חודש דצמבר 2010 לתשלום בסך 3,300 ₪ נטו (220 ₪ ליום עבודה כפול 15 ימי עבודה) ולא כפי שמפורט בתלוש השכר שצורף לכתב ההגנה (3,190 ₪). בגין חודש ינואר 2011 במסגרתו הועסק התובע 17 ימי עבודה זכאי התובע לסכום בסך 3,740 ₪ (ולא כמפורט בתלוש השכר 3,520 ₪).

29. לפיכך, נותרה יתרה לתשלום בגין התובע בשיעור 340 ₪. כמו כן, טענת הנתבעת לפיה התובע נטל מקופת הרכב סכום בסך 100 ₪ לא הוכחה. לפיכך, זכאי התובע להחזר סכום זה שקוזז ע"י הנתבעת ובסה"כ 440 ₪. למען הסר ספק יובהר, כי אין זהו המקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה בגין יתרת הסכום לתשלום.

30. בשולי הדברים יצויין, כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה בנוגע לטענתה באשר לנזקים שגרם התובע למשאית (סעיף 12 לכתב ההגנה) זאת בהעדר ראיות ו/או אסמכתאות שצורפו לתיק.

31. באשר לאי מתן הודעה מוקדמת, אזי בהתאם לדין מחויייב היה התובע ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת של יום אחד בלבד (זאת בשים לב לתקופת העסקתו בנתבעת) וזאת רק אם יוכח שהתובע אכן סיים את עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת. לפיכך, טענת הנתבעת לנזקים בגין אי מתן הודעה מוקדמת של שבועיים דינה להידחות. בכל מקרה, טענת אי מתן ההודעה המוקדמת לא הועלתה במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בתיק ונסיבות סיום עבודתו של התובע לא הוכחו בפני ולפיכך יש לדחות את טענת הקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

הערה לסיום

32. לאור האמור לעיל, ברי כי מרבית תביעתו של התובע נדחית כולה, למעט התשלום בגין הטעות החישובית כמפורט בסעיף 29 להלן.

33. יחד עם זאת, מצאתי לנכון להעיר שהתנהלות הנתבעת לאחר סיום עבודתו של התובע לוקה בפגם מהותי אחד בנוגע לאופן צורת קיזוז שכר חודש ינואר 2011 (קיזוז שלגישת הנתבעת אינו מזכה את התובע בתשלום נוסף) ואי מסירת תלושי השכר לתובע. ודוק: בהתאם לדין ולפסיקה, ניתן לקזז משכרו האחרון של עובד רק סכום קצוב ומוכח שאינו שנוי במחלוקת (סעיף 25 (ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958; דב"ע נד/3-101 עמנואל נ' סופרסל, פד"ע כח 241). בענייננו, הנתבעת ביצעה קיזוזים משכרו האחרון של התובע בחודש ינואר 2011, בשים לב לכך שבחודש דצמבר 2010 שילמה לו הנתבעת שכר בתוספת מקדמה על-חשבון העתיד (ראו: עדות מנהל הנתבעת בעמוד 7 לפרוטוקול ש' 23). אכן, זכותה של הנתבעת היה לעשות כן, אך חובתה היה למסור לתובע את תלושי השכר על מנת שיראהאת אופן צורת התשלום ורצוי בצירוף מכתב שיצורף לתלוש השכר האחרון המפרט בפני התובע את הסיבה לכך - שדה פקטו - לא נותרה לגישתה כל יתרת תשלום בגין חודש ינואר 2011.

34. בפועל, להליך המשפטי לא צורף כל מסמך הממוען לתובע לגבי אופן ביצוע גמר החשבון. יתר על כן, מנהל הנתבעת מעיד בבית הדין באופן מפורש כי הוא הוציא תלושי שכר בגין התובע אך לא מסר אותם לעובד ביד (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 18).

35. מכאן, כי התנהלות הנתבעת לאחר סיום עבודתו של התובע לקתה, על פני הדברים, בחסר, ובאי מסירת תלושי השכר לתובע היא העמידה את התובע, הלכה למעשה, בפני אי ידיעה באשר לצורת חישוב שכרו (הן בגין חודש דצמבר 2010 והן בגין חודש ינואר 2011). למותר לציין, כי בהתאם לסעיף 24 לחוק הגנת השכר מחוייב המעביד למסור לעובדו תלוש שכר כדין כאשר הפרת חובה זו מאפשרת לבית הדין, בהתאם לסעיף 26א (ב) ((1) - (3), לפסוק כנגד המעביד פיצויים לדוגמא בשיעור שלא יעלו על 5,000 ₪.

36. בענייננו, אני סבור כי יש מקום לפסוק פיצויים לדוגמא לחובת הנתבעת אשר אליבא דגרסתא לא מסרה לתובע את שני תלושי השכר בגין תקופת עבודתו וזאת בשיעור כולל של 1,000 ₪ (500 ₪ בגין כל תלוש). הדבר נכון, מכח קל וחומר, שעה שהנתבעת ביצעה התחשבנות כוללת בתלושי השכר ואי מסירת תלושי השכר לתובע העמידה אותו במצב של אי ידיעה בנוגע לשכרו.

סוף דבר

37. על הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים:

(א) הפרשי שכר בסך 440 ₪ (נטו) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום סיום העבודה ועד לתשלום בפועל.

(ב) פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 1,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

38. מאחר ומרבית טענותיו העובדתיות של התובע נדחו - אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, יא' טבת תשע"ב, 6 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: היית'ם אבו מוך
נתבע: יזמי הצפון לשיווק בע"מ
שופט :
עורכי דין: