ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק לאומי לישראל בעמ נגד ילנה דיצ'נקו :

בנק לאומי לישראל בעמ

נ ג ד

ילנה דיצ'נקו

בית משפט השלום בחיפה

כב' הרשם אפרים צ'יזיק

החלטה

עניין זה הועבר כעת לטיפולי, לאור פרישתה של כב' הרשמת (בדימוס) ש. פומרנץ.

בתיק זה נערך דיון ללא חקירת הצדדים, ביום 23.2.2010 ואף הוגשו סיכומי טענות, ואולם לאור חלוף הזמן ממועד פרישתה של כב' הרשמת פומרנץ, ולאור הוראות סעיף 15 (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984, נבצר ממנה ליתן ההחלטה במסגרתו של הליך זה.

לפי דנ"א 21/89, אורית כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (3) 499, בעמ' 508:

"משנכנס השופט לדון לגופם של דברים והחל בשמיעת ראיות - החלפתו בשופט אחר, אך ורק משום שתמה תקופת כהונתו, אינה רצויה כלל ועיקר ועלולה היא ליצור בעיות קשות ולגרום לתקלות לא רצויות ולעינוי הדין. לפיכך הדין הוא, ששופט שהחל בדיון במובן הנ"ל יסיים את הדיון שהחל בו, אלא אם כן נמנע הדבר ממנו, שאז, ורק אז, יוכל להמשיך בדיון - בתנאים מסוימים - שופט אחר וגם לסיימו (לשאלה אימתי יוגדר שופט כמי שנמנע ממנו להמשיך בדיון ראה: על"ע 11/86[3]). במקרה כזה, משנמנע מהשופט להמשיך, מסורה בידי השופט המחליף הסמכות להחליט, אם מבכר הוא להמשיך את הדיון מן השלב אליו הגיע קודמו או שמוצא הוא לנכון לשמוע את העדויות מחדש (תקנה 177לתקנות סדר הדין האזרחי,רע"א 79/89 [2] הנ"ל; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 481). ראוי ומקובל במקרים כאלה שהשופט יגבש החלטתו לאחר שישמע טענות בעלי הדין בעניין. לא למותר לציין, כי השאלה אותה ישווה לנגד עיניו השופט המחליף בעומדו להחליט בין שתי האפשרויות דלעיל היא, אם בכוחו ליתן פסק-דין לאחר שיירד לעומקה של המחלוקת בין הצדדים (ראה ע"א 387/74 [4], בעמ' 357), ובכלל זה, אם יוכל לבסס מימצאים עובדתיים בדוקים על-פי עדויות שנשמעו לא לפניו אלא לפני שופט אחר, ושלו אישית לא הייתה ההזדמנות להתרשם מהן. רק אם יהיה משוכנע שהוא מסוגל לכך, יוכל להמשיך בדיון מהשלב אליו הגיע."

בנסיבות הענין, משלא נערכה חקירת הצדדים, וההחלטה ניתנת על בסיס כתבי הטענות בלבד, לא ראיתי טעם בעטיו לא ניתן ליתן את ההחלטה ע"י מותב אחר מזה אשר בפניו הוגשו כתבי הטענות.

1. השתלשלות ההליכים

1.1. תיק זה נפתח במסגרת ביצועה של תובענה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, כנגד הנתבעת שהינה "ערב מוגן" לפי חוק הערבות תשכ"ז 1967, אשר לכאורה חתמה על כתב ערבות מוגבל בסכום לטובת התחייבותה של צד ג' (ליזה פרהוד ת.ז. 40565947) כלפי התובע.

1.2. על פי הנטען, כתב הערבות נחתם ביום 10.6.03, מוגבל לקרן חוב בסך 2,000 ₪.

1.3. ביום 22.10.06 ניתן פסק דין כנגד צד ג' הנ"ל, וביום 29.10.08 ניתן אישור רשם ההוצאה לפועל כי מוצו ההליכים כנגד צד ג' הנ"ל, כאמור בהוראות סעיף 27 לחוק הערבות.

1.4. לאור האישור כאמור, הוגשה תובענה לסכום קצוב, במסגרתו של תיק **-10526-09-1 בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה.

1.5. במענה להליכים באותו תיק הוצאה לפועל, הוגשה על ידי הנתבעת "בקשה דחופה לסגירת תיק ההוצל"פ", ועל פי המלצת כב' רשמת ההוצאה לפועל, הבקשה לסגירקת התיק הוכתרה כהתנגדות לתובענה, והענין הועבר לביהמ"ש השלום בחיפה.

1.6. ביום 23.2.2010 נתקיים דיון בפני כב' הרשמת פומרנץ, ובמסגרתו הוסכם על ידי הצדדים, כי המצהירים לא ייחקרו, מבלי שהדבר מהווה ויתור על כל טענה שהיא, וכי ההחלטה בהתנגדות תינתן על בסיס כתבי הטענות בלבד, ובהתאם הוגשו סיכומי טענות הצדדים.

2. טענות הנתבעת

2.1. הנתבעת טוענת כי החיוב הנערב, שולם על ידי החייבת העיקרית במלואו, ולפיכך אין עוד כל מקום לדרוש ממנה כספים בגין ערבותה, לחיוב אשר נפרע.

2.2. כמו כן טוענת הנתבעת כי לא נתקיימו התנאים המקדמיים להגשת התובענה, שכן לכאורה נפלו פגמים במכתב ההתראה, והוא לא נשלח בדייקנות ודווקנות לפי הכללים המותווים בסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל.

2.3. בנוסף לאמור, טוענת הנתבעת כי אישור בגין מיצוי הליכי הוצאה לפועל, הושג בדרך שאינה ראויה ותוך הטעיית רשם ההוצאה לפועל.

3. טענות התובע

3.1. התובע טוען כי לא נפלו פגמים בהליך המצאת ההתראה ויתר המסמכים אשר הומצאו בהקשר זה, וכי ממילא דאג לעדכן את מועד מסירת האזהרה לנתבעת, על מנת שלא תהא טענה בדבר אי תקינות ההליכים המקדמיים בטרם נקיטת התובענה.

3.2. מוסיף התובע, כי גם לו נפלו אי אילו פגמים טכניים בהליכים המקדמיים, אין בהם כדי לפטור את הנתבעת מערבותה להתחייבות צד ג'.

3.3. עוד טוען התובע כי הגנתה של החייבת הינה כללית וסתמית, אין בה כדי להקים הגנה, ולו לכאורה.

4. דיון והכרעה

4.1. בכל הנוגע לטענות המקדמיות אשר הועלו על ידי הנתבעת, אני סבור כי דינן להידחות. אמנם, יכול והנוסח הדווקני של מכתב ההתראה לא היה בהתאם לתוספת לחוק ההוצאה לפועל, ואולם צודק ב"כ התובע, כי אין בכך כדי לעקר את ערבותה של הנתבעת, וחבותה על פי כתב הערבות.

4.2. יתר על כן, בכל הנוגע לטענות המועלות כנגד מתן אישור על מיצוי הליכי הוצאה לפועל כנגד צד ג', הרי שמקומה של הטענה אינה נמצאת במסגרת ההתנגדות לתובענה, אלא במסגרתם של הליכי ההוצאה לפועל. במקרה זה, משניתן האישור, והפך לחלוט, לא ניתן לדון בשאלת מיצוי ההליכים. אמנם, יש מקום לשמיעת דברי הערבים בטרם מתן החלטה לגבי מיצוי הליכי הוצאה לפועל, ואולם הלכה למעשה, תיק ההוצאה לפועל, וההליכים אשר ננקטו בו ובמסגרתו, הוא הרלוונטי, וככל שהשתכנע רשם ההוצאה לפועל כי אכן מוצו ההליכים, בהיעדר מידע חדש ומיוחד אודות נכסי וכספי החייב (ובמקרה זה, צד ג' לחבותו ערבה הנתבעת), נסתם הגולל על סוגיה זאת.

4.3. אציין כי הנתבעת אינה מביאה מידע חדש ורלוונטי שיש בו כדי לערער את הקביעה אודות מיצוי ההליכים - כגון מידע אודות זכות כספית או נכס אשר ניתן לממשו, ומסתפקת בהעלאת הטענה באופן כוללני, אשר אין בו תוכן המצדיק בחינת שאלת מיצוי ההליכים בשנית (ובסייג האמור - שיש להציג נתונים אלו בפני רשם ההוצאה לפועל ולא במסגרת ההתנגדות).

4.4. טענה נוספת אשר הועלתה על ידי הנתבעת, הינה הטענה כי צד ג' פרעה את מלוא החיוב אשר הוטל עליה. ייאמר, כי ערבותה של הנתבעת, כפופה, בראש ובראשונה, לקיומה של חבות, מטעם אותו צד ג' לחיובו נמסרה ערבותה.

4.5. בהקשר זה טוענת החייבת, כי ערבותה לא נמסרה באופן כללי לכלל התחייבויות הצד השלישי, אלא ערבותה נמסרה לצורך חיוב ספציפי, אשר נטען כי הוא נפרע, הלכה למעשה. אציין כי לא הובאה כל ראיה בהקשר זה, ואפילו לא ראשיתה, ואולם כבר כעת ניתן לומר, כי ככל שיוכח כי אלו הם אכן פני הדברים, יכול הדבר לשמש כהגנה טובה בפני התובענה.

4.6. כנגד אמירה זאת, מפנה התובע לכתב הערבות אשר עומד בבסיס התובענה בסכום קצוב ; כתב הערבות אשר צורף אינו מוגבל להלוואה ספציפית או לחיוב ספציפי, אלא הינו כללי, ובמסגרת כתב הערבות מצויה הגדרת "סכומים מובטחים", שם מוגדרים הסכומים המובטחים בערבות:

"כל הסכומים.. .. המגיעים או שיגיעו או שעשויים להגיע לבנק מאת החייבים על חשבון, בגין או בקשר עם :

(א) הלוואות, משיכות יתר, אשראים ושירותים כלשהם;

(ב) התחייבויות וערבויות, מסוגים כלשהם, של החייבים כלפי הבנק או לטובתו.."

4.7. יוצא, אם כן, כי אין מדובר בערבות לחיוב ספציפי, אלא ערבות כללית וכוללנית. ייאמר, כי אין ספק בדבר קיומו של חוב, לאור העובדה כי ניתן אישור רשם ההוצאה לפועל בדבר מיצוי הליכי הוצאה לפועל; קרי, לא רק שאין ספק בדבר קיומו של חוב, אלא אף ישנה קביעה המעידה על חוסר יכולת או חוסר אפשרות לגבות את מלוא החוב, בנסיבות הענין.

5. אדנים משפטיים

5.1. ככלל, עול ההוכחה המוטל על הנתבעת, הינו מצומצם יחסית, לא נשקלים שיקולי מהימנות, ואף לא נקבעים ממצאים, ודי לה לנתבעת, כי תוכיח הגנה אפשרית בפני התובענה, ולו בדוחק (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 402-403, וכן ע"א 5480/98 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' שוקי אבו, פ"ד נב (2) 476), ובלבד שהועלתה טענת הגנה הראויה לבירור (בש"א 216/89 אברהמי ובניו בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172).

5.2. אכן, ככל שתוכח הגנת הנתבעת, לפיה החיוב לו ערבה נפרע, מוצדק, בנסיבות מסויימות, ליתן לה רשות להתגונן בפני התובענה. חרף האמור, לדעתי אכן מדובר בטענת הגנה קלושה ביותר, אשר אף הועלתה ללא תימוכין.

5.3. תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים.

5.4. פסיקת בתי המשפט סייגה סמכות זאת, ונקבע כי יש להשתמש בסמכות זאת בשיקול דעת, כאשר סיכויי ההגנה הינם דחוקים עד מאוד, ותצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 413, ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני, פ"ד יט (4) 149 וכן ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 757).

5.5. ייאמר כי ניתן להגמיש את התנאים ולגוונם בצורות השונות של ערובות וערבויות, ההולמות את נסיבות הענין (ע"א (ת"א) 458/80 מיטווך ובניו נ' בראל, פ"מ תשמ"א (1) 476).

6. בנסיבות הענין, אני מורה כי לנתבעת תינתן רשות להתגונן כנגד הפקדת חלק מיתרת החוב הנטענת, וזאת באיזון בין ההגנה הדחוקה, לזכות הנתבעת ליומה בביהמ"ש.

7. הנתבעת תפקיד סך 4,000 ₪ בקופת ביהמ"ש בתוך 30 ימים מהיום, לצורך מתן רשות להתגונן, וככל שלא יופקד הסכום, תידחה ההתנגדות.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ב, 05 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק לאומי לישראל בעמ
נתבע: ילנה דיצ'נקו
שופט :
עורכי דין: