ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פריסי ג'רמי נגד אבראהים עודה, עו"ד :

פריסי ג'רמי

נ ג ד

אבראהים עודה, עו"ד

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

כב' השופטת ברכה בר-זיו

החלטה

המבקש, ג'רמי פריסי (להלן: "המבקש") הגיש נגד המשיב, עו"ד אברהים עודה (להלן: "המשיב") שתי תביעות , בת.א. 5424/07 ובת.א. 18862/07.

המשיב הגיש נגד המבקש תביעה בת.א. 7905/07.

המבקש לא התייצב בפני בימ"ש קמא לישיבת יום 15.11.10 ולפיכך ניתן פסק דין על פי תביעות המבקש נמחקות ותביעת המשיב מתקבלת. המבקש חוייב לשלם למשיב 438,022 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובצירוף שכ"ט עו"ד.

ביום 15.11.10 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. ביום 30.6.11 נדחתה בקשת המבקש.

ביום 13.11.11 הגיש המבקש, (באמצעות "עו"ד נעמה קדוש סולומון ואח'") בקשת רשות ערעור. בבקשה נטען כי עקב טעות אנוש של עו"ד טפלר, שטיפלה בעניינו של המבקש, נרשם מועד דיון שגוי וכי לא היה מקום למחוק את תביעות המבקש ולקבל את תביעת המשיב. יוער כי הבקשה אינה חתומה.

בבקשה נאמר, בין היתר, כי ההחלטה נשוא הבקשה טרם התקבלה במשרדה וכי "ב"כ והמערער עודכן בדבר החלטה זו רק מבדיקתו במרכז המידע של בית המשפט".

ביום 30.11.11 הגיש המבקש, באמצעות עו"ד א. כספי , בקשות כדלקמן:

"1. בקשה דחופה לשינוי ייצוג

2. בקשה דחופה לתיקון הבקשה לרע"א

3. בקשה דחופה לעיכוב הליכי הוצל"פ נגד המבקש....

במעמד צד אחד".

נכתב בבקשה כי המבקש נפל קורבן לייצוג כושל כאשר כתבי בי-דין שהוגשו מטעמו מזוייפים. המבקש טען כי עו"ד טפלר, אשר ייצגה אותו התרשלה בטיפולה, כאשר בשלב ראשון כלל לא הגישה תצהירי עדות ראשית ואף לא התייצבה לדיון ועקב כך ניתן פסק הדין מיום 15.11.10.

לטענת המבקש הוא כלל לא היה מודע למועד הדיון ולעובדה שניתן נגדו פסק דין ו/או כי בקשה לביטול פסק הדין נדחתה.

לטענת המבקש באת כוחו טענה כי כלל לא קיבלה את החלטת בית המשפט בה נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין ובהמשך , מאחר והיא הושעתה מלשכת עורכי הדין, עשתה שימוש בשמה של עו"ד קדוש והגישה את הבקשה ללא ידיעתה של עו"ד קדוש ותוך זיוף חתימתה.

באמצעות עו"ד כספי הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אך גם זו נדחתה.

קבעתי דיון בבקשותיו הדחופות של המבקש במעמד שני הצדדים.

המשיב טען כי בשלב ראשון יש לדון אך ורק בבקשה להארכת המועד להגשת הבקשות וזאת בשים לב לעובדה שפסק הדין ניתן ביום 15.11.10, הבקשה לביטול פסק הדין ניתנה ביום 30.6.11 והבקשה למתן רשות ערעור הוגשה ביום 13.11.11, ללא כל תצהיר המנמק או מסביר שיש טעם מיוחד לכך. המשיב גם הציג אישור מסירה לפיה החלטת ביהמ"ש מיום 30.6.11 התקבלה במשרד ב"כ המשיב ביום 20.7.11.

עו"ד כספי השיב כי בבקשה שהוגשה על ידי עו"ד טפלר נאמר במפורש כי לא קיבלה עותק מההחלטה והתבקשה הארכת מועד וכי לא ניתן היה לקבל ממנה תצהיר מאחר ושהתה בסין.

התרתי לעו"ד כספי להגיש תצהיר של עו"ד טפלר, כאשר קבעתי כי בהחלטה בבקשה אתייחס גם לטענה כי לא היה מקום להתיר הגשת תצהיר שכזה.

עו"ד טפלר אכן הגישה תצהיר ובו היא הצהירה כי רק בתאריך 10.11.11 ערכה בירור ונודע לה כי התקבלה ההחלטה. לטענתה ביום 28.6.11 היא אושפזה בבית חולים , ולאחר מכן שהתה בחופשת מחלה באופן שנעדרה מהמשרד שלושה שבועות. במסגרת עבודתה היא קיבלה שירותי משרד במשרד עו"ד קדוש סלומון, שם התקבלו עבורה דברי הדואר. לאחר ששבה למשרד הצטברה כמות גדולה של דואר עבורה ויתכן כי בשל תקלה משרדית אבדה ההחלטה. עו"ד טפלר טענה כי המדובר בטעות פרוצדורלית בלבד וכי אין בטעות כזו כדי לחסום דרכו של המבקש לערכאות.

בחקירתה על ידי המשיב השיבה עו"ד טפלר כי בקשת רשות הערעור הוגשה באישור והסכמה של עו"ד קדוש.

בסיכומים שהגיש ב"כ המבקש לענין הבקשה להארכת מועד נטען כי הבקשה התבקשה עוד עם הגשת בקשת רשות הערעור וכי יש להתיר הגשת תצהיר עו"ד טפלר, לפיו לא היתה מודעת להחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין עד סמוך למועד הגשת הבקשה, וכי הדבר נבע עקב מחלתה והעדרותה מהמשרד. ב"כ המבקש טען כי סיכויי המערער בבקשת רשות הערעור טובים וכי מדובר בתביעה מופרכת שהוגשה נגד המבקש כתגובה לתביעתו "המצויינת" שהושתתה על שיקים חוזרים של המשיב.

ב"כ המבקש חזר על הבקשה לעכב ביצוע פסק הדין ועל הבקשה לאפשר למבקש לצאת לעבודה בחו"ל.

המשיב פרט באריכות רבה את השתלשלות העניינים וטען כי השתלשלות זו מוכיחה כי המבקש זלזל לאורך כל ההליך בהחלטות ביהמ"ש, לא הגיש תצהירים ולא הופיע לדיונים.

המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה להארכת המועד מהטעם שלא צורף תצהיר לבקשה (כאשר חזר על התנגדותו לצירוף התצהיר בשלב מאוחר יותר). המשיב טען כי כל הנימוקים שהועלו על ידי המבקש ו/או מי מטעמו להארכת המועד הם שקריים, מפוברקים ואינם מצדיקים את הארכת המועד. המשיב הפנה לעובדה שאביו של המבקש היה נוכח בבית המשפט בדיון מיום 11.5.11 ובהתאם לאישור מסירה שצירף, ההחלטה מיום 15.11.10 הומצאה לידו והוא חתם על אישור מסירה המאשר זאת.

המשיב טען כי למבקש אין כל הגנה בפני תביעתו וכי תביעותיו של המבקש כנגד המשיב נמחקו אך לא הוגשו מחדש.

המשיב טען כי תביעתו נגד המבקש הוגשה בשנת 2007 ונמשכה זמן רב עקב מחדליו של המבקש , לרבות החלפת הייצוג מספר פעמים, וכי עקרון "סופיות הדיון" מחייב דחיית בקשותיו.

המשיב טען כי אין לדון בשלב זה בבקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין ולחילופין טען כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה כאשר אין סיכוי לערעור ו/או להגנת המבקש וכאשר יקשה להשיב המצב לקדמותו.

המשיב טען כי ככל שצו עיכוב היציאה מן הארץ מכביד על המבקש, היה עליו להגיש בקשה מתאימה ליו"ר ההוצל"פ.

ב"כ המבקש הגיש תשובה לתגובה. מאחר ומרבית התשובה רצופת הכפשות אישיות כלפי המשיב איני מוצאת לנכון להתייחס אליה.

דיון:

הבקשה שבפני אינה יכולה לעמוד בפני עצמה ויש לבחון אותה על רקע התנהלותו המתמשכת של המבקש, כפי שפורטה באריכות בתגובת המשיב , ואשר את עיקריה אביא להלן:

א. ביום 28.5.07 ניתן נגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה, לפיו חוייב לשלם למשיב את הסכום של 438,022 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה, הוצאות ושכ"ט עו"ד.

ב. בהסכמת המשיב בוטל פסק הדין. חרף הביטול לא הוגש כתב הגנה על ידי המבקש.

ג. בישיבת יום 4.9.08 הודיע בא כוחו דאז של המבקש, עו"ד אלימלך, כי לא הוגש כתב הגנה עקב טעות משרדית מצערת ולאחר שעו"ד קודם ממשרדו שטיפל בתיק פוטר עקב אי סדרים.

ד. ביום 23.11.09 הורה בימ"ש קמא למבקש להגיש תצהיר עדות ראשית תוך 60 יום.

ה. המבקש לא עמד במועד שנקבע ובאת כוחו ביקשה לדחות את מועד הדיון שנקבע ליום 26.4.10.

ו. בישיבת יום 11.5.10 הופיע באת כוח המבקש ביחד עם אביו של המבקש. באת כוח המבקש, עו"ד גב' טפלר, ביקשה להשתחרר מייצוג המבקש וטענה כי הזמינה את המבקש למשרדה פעמים רבות לשם הכנת התצהיר, אך למרות הבטחותיו הוא לא הגיע למשרדה.

ז. בשים לב למחדלו של המבקש החליט בימ"ש קמא למחוק את התביעות שהגיש המבקש נגד המשיב. כן הורה למשיב להגיש תצהיר עדות ראשית בתביעתו נגד המבקש.

ח. לאחר שתצהיר כנ"ל הוגש, יחד עם חו"ד מומחה, הורה בימ"ש קמא בישיבת יום 14.6.10 למבקש, להגיש תצהיר תשובה תוך 30 יום. הדיון נדחה ליום 15.11.10.

ט. התצהיר לא הוגש במועד שנקבע ו/או בכלל.

י. לישיבת יום 15.11.10 לא היתה כל הופעה מצד המבקש ו/או באת כוחו וניתן פסק דין נגד המבקש.

יא. ביום 15.12.10 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין.

יב. ביום 30.6.11 נדחתה הבקשה, כאשר בימ"ש קמא מתייחס בהחלטתו לעובדה שבבקשה לא פורטו סיכויי ההגנה ולא ניתן כל הסבר למחדלו של המבקש להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו. בבקשה לביטול פסק הדין טענה באת כוח המבקש כי לא התייצבה לדיון עקב רישום שגוי ביומנה. בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי לא שוכנע מסיבת אי ההתייצבות הנ"ל.

ביום 6.11.11 נפתח על ידי המשיב תיק הוצל"פ וביום 13.11.11 הוגשה בקשת רשות הערעור . בגוף הבקשה התבקשה, כאמור, הארכת מועד, כאשר לבקשה לא צורף תצהיר.

בנסיבות אלה, וחרף העובדה שהתרתי (על תנאי) הגשת תצהיר בתמיכה לבקשה, איני סבורה כי יש מקום להעתר לבקשה ואין לי אלא להביא מהחלטת כבוד השופט דנציגר ברע"א 5673/11 רגבי נ. כחלה (לא פורסם - החלטה מיום 20.12.11):

"...בקשה זו לא הייתה הבקשה הראשונה לביטול פסקי דין שניתנו נגד המבקשים ודומני כי יש לבחון החלטה זו של בית משפט השלום מושא בקשת רשות הערעור על רקע זה ועל רקע התנהלותם המתמשכת של המבקשים עליה עמדתי בהרחבה לעיל. אכן, ייתכן והעדפת בירור מהותי של סכסוך בין הצדדים היא דרך המלך במקרים מן הסוג שלפני, כאשר את מחדליו הדיוניים של בעל דין יש לרפא באמצעות חיוב בהוצאות. יחד עם זאת, קיימים מקרים -ומקרה זה נמנה על אותם המקרים - בהם התנהלות בעל דין מצביעה על שימוש לרעה בהליכי משפט ועל זלזול בהליך המשפטי, עד כי על בית המשפט לנקוט בסנקציות חמורות יותר כנגד בעל הדין. הטיב לסכם זאת גישה זו המשנה לנשיאה א' ריבלין בע"א 5993/08 חברת סונובר שיווק דלקים בע"מ נ' סולי ש.ואנו הנאמן על נכסי חברת רם (לא פורסם, 31.1.2010):

"אכן, בימינו לא פעם קיימת גישה סלחנית למחדלים 'פרוצדוראליים', וזאת מתוך התחושה כי ניתן להימנע מתוצאה גורפת - כגון דחיית הליך - באמצעות פתרונות מתונים ו'מידתיים' יותר ובהם מתן אפשרות לתיקון המחדלים, לעיתים תוך חיוב בהוצאות. גמישות זו הגיונה בצדה וטעמיה עמה, אך בה-בעת, תהא זו טעות מצדם של בעלי-הדין לסבור שכל מחדל דיוני הוא בר-תיקון בהבל פה תוך הכרזה כי 'הפרוצדורה אינה מיטת סדום'. בוודאי כך כאשר מאחורי הפרוצדורה ניצבים שיקולים מהותיים בעלי משקל, וכאשר בעל-הדין שאינו פועל לפי הכללים מיוצג על-ידי עורך-דין." [בפסקה 2 לפסק הדין; וראו עוד: ע"א 9598/07 עמר-פלצר נ' SAMUEL-ROZENBAUM DIAMONDS 1992 CO LTD(לא פורסם, 4.2.2010); ע"א 10152/07 פדידה נ' רפאלי ליאור (לא פורסם, 15.12.2010)]".

גם בענייננו - התנהלותו של המבקש מצביעה על שימוש לרעה וזלזול בהליך המשפטי, באופן שאין מקום להעתר לבקשתו.

מכל האמור - אני דוחה את הבקשה להארכת מועד, וכפועל יוצא את בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך 7,400 ₪.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ב, 05 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פריסי ג'רמי
נתבע:
שופט :
עורכי דין: