ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נירה קוריצקי נגד טליה ברוך מלי :

נירה קוריצקי

נ ג ד

1. טליה ברוך מלי

2. רחל רינקוב דורלי

3. לימור גודווין

4. אסתר גרידי

5. אדלה עדה ויזל

6. סמי סווירי

7. תלמה בר טוב

8. משה אריה זולוטוב

9. דבורה שחר

10. חנה ליברך

11. מלכה מלי ליברך

12. תלמה נדיבי

13. אריה תגר

14. חוה קולפניצקי

15. שלמה שולוביץ

16. שולמית פרייזר

17. רבקה יודלמן

18. מריה בוכוייץ

19. יגאל בוכוויץ

20. איזן ישראל

21. אומנינט (תל אביב) בע"מ

22. אומנינט תל אביב 1 שותפות מוגבלת

23. אומנינט תל אביב 2 שותפות מוגבלת

24. אומנינט תל אביב 3 שותפות מוגבלת

25. אומנינט תל אביב 4שותפות מוגבלת

המשיבים הפורמאליים:

1. דבורה אבינרי

2. מנהל מקרקעי ישראל

בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

כב' השופטת כרמלה האפט

החלטה

בפני בקשה למחיקת התביעה - שהוגשה על ידי 25 תובעים ספציפיים מתוך 139 התובעים - על הסף בעילה של פינוי וסילוק ידן של המבקשת ושל המשיבה הפורמאלית 1, ממקרקעין הידועים כחלקות 45 ו-53 בגוש 7077 (לשעבר חלקות 5,6,7 ו-14 בגוש 7077) (להלן: "המקרקעין"), מחמת היעדר יריבות והיעדר עילה בין הצדדים משום שאלה אינם רשומים כבעלי המקרקעין ולא צורפה כל ראיה המעידה על זכותם להירשם כבעליה.

העובדות בתמצית:

1. המקרקעין הם חלק ממתחם בן 81,185 מ"ר המיועד לפיתוח, הנמצא בין הרחובות יצחק שדה (בצפון) דרך מנחם בגין (במערב), רח' המסגר (במזרח) וגוש 6950 (מדרום) (להלן: "המתחם"). הבעלות על המתחם משותפת לצדדים פרטיים (ביניהם התובעים 1-114) ולמדינת ישראל באמצעות המשיבה הפורמאלית 2 (להלן: "המנהל").

2. עוד לפני קום המדינה, הזכות לשכירות במקרקעין לרבות הזכות להשכיר המקרקעין לדיירי משנה, הוקנתה למר שניאור קוריצקי ז"ל (להלן: "שניאור"). לאחר קום המדינה משהועברה הבעלות על המקרקעין לאפוטרופוס לנכסי נפקדים ונמכרה למדינת ישראל (רשות הפיתוח), עבר ניהול המקרקעין לידי חברות שונות מטעם המדינה.

3. עם מותו של שניאור הועברה הזכות לשכירות במקרקעין לילדיו - עמיאל קוריצקי ז"ל (להלן: "עמיאל") ועדה העברי ז"ל (להלן: "עדה"). לאחר מותם של עדה (1981) ועמיאל (2001) עברה הזכות לשכירות במקרקעין למבקשת, היא אלמנתו של עמיאל ביחד עם ילדיה של עדה הם נגה אדלר ושי העברי, שאינם בעלי דין בתביעה שבפניי (להלן ביחד: "היורשים"). היורשים משלמים למנהל דמי שכירות באופן רציף עד היום. לדברי המנהל הוא אינו מכיר בזכויות היורשים לדיירות מוגנת משום שאינם עומדים בתנאי החוק.

4. המשיבה הפורמאלית 1 (להלן: "אבינרי") היא דיירת משנה אשר החזיקה במקרקעין והפעילה בהם עסקים שונים יחד עם בעלה המנוח גדעון אבינרי ז"ל ואביו אבנר אבינרי ז"ל, עוד משנת 1973, והיא מחזיקה בהם עד היום, בכפוף לתשלום דמי שכירות חודשיים המועברים ליורשים.

5. טוענת אבינרי כי זכויות השכירות המוגנת בדיירות משנה הועברו לבעלה המנוח מדייר המשנה הקודם, חברת סיגמה בע"מ (להלן: "סיגמה") עם מתן פסק דין מיום 23/03/73 בתיק שכירות 145/73 בבית הדין לשכירות בתל אביב אשר הצדדים לו היו סיגמה, עדה ועמיאל וכן חברת עמידר מטעם מדינת ישראל. בנסיבות ובהתאם לפסק הדין, שילם בעלה המנוח של אבינרי דמי מפתח. אבינרי אשר הפעילה עם בעלה המנוח את העסק משך כל השנים ירשה זכויותיה לדיירות משנה מוגנת בהתאם לחוק.

6. כיום אבינרי מחזיקה במקרקעין כאחת מדיירות המשנה של המבקשת (כך לדברי המבקשת) ומפעילה בו עסק של מגרש חנייה ואחסנה (להלן: "העסק").

גדר המחלוקת

7. המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים נסובה סביב תכניות מתאר שאושרו בין השנים וביניהן תכנית מתאר מס' תא/3319 - "מתחם יצחק שדה" משנת 2005 (להלן: "התכנית") המייעדת את המתחם לפיתוח מיידי ומקנה זכויות בנייה נרחבות במתחם.

8. במסגרת התכנית הובהר כי לא יונפקו היתרי בנייה ולא תחל הבנייה אלא בתנאים מסוימים, ביניהם, פינוי הקרקע המיועדת לבנייה מכל אדם וחפץ. חובת הפינוי הוטלה על בעלי המקרקעין. עוד הובהר כי התכנית תבוצע בתוך 8 שנים ממועד אישורה, והיתרי הבנייה יוצאו תוך 5 שנים מאותו מועד ולא - יוקטן היקף זכויות הבנייה באופן משמעותי, בהתאם לתכניות קודמות שיצאו תחת ידי העירייה לפני התכנית האמורה משנת 2005.

9. בשנת 2009 נערכו הליכי רישום וחלוקה מחודשים של המתחם אשר חולק מחדש ונרשם כמספר מגרשים שונים. במסגרת הליכים אלה, בין היתר, הבעלות על המקרקעין נשוא התיק שבפניי, יצאה מידו של המנהל ועברה לבעלות פרטית בלבד.

10. לאחר הליכי חלוקה ורישום אלה הגיעו חלק מהצדדים הפרטיים להסכמים שונים עם צדדים נוספים בעניין זכויות הבעלות על הקרקע (הסכמי מכר, הסכמי אופציה ועסקת מתנה), ולטובת הצדדים הנוספים נרשמה הערת אזהרה בטאבו. הצדדים הנוספים הם המשיבים 6, 12-13, 21-25, בבקשה שבפני.

11. בכתב התביעה נטען כי אי פינוי המקרקעין מסכל קיומם של חלק מהסכמים אלה.

12. עוד נטען כי החובה לפינוי המקרקעין במסגרת המועד האמור בתכנית, מוטלת על כתפי המנהל אשר בהסכמתו שכרה אבינרי את הזכות להשתמש במקרקעין, עובר להליכי החלוקה והרישום החדשים.

13. בכתב ההגנה נטען על ידי המנהל כי החובה לפנות המקרקעין מוטלת על כתפי הבעלים החוקיים של המקרקעין אשר נרשמו לאחר הליכי החלוקה והרישום המחודשים.

14. בנסיבות הוגשה התביעה שבפניי, הן כנגד המבקשת ואבינרי והן כנגד המנהל.

טיעוני הצדדים בבקשה

15. טוענת המבקשת כי המשיבים 1-25 בבקשה שבפניי, אינם ברי זכות במקרקעין, בין זכות בעלות ובין זכות להחזיק במקרקעין. בהיעדר זכויות אלה נעדרת גם עילת התביעה מצידם ויש לסלק כתב התביעה על הסף, ככל שזה הוגש מטעמם.

לחילופין טוענת המבקשת כי דין התביעה להימחק על הסף בשל היעדר הגשת מסמכים רלוונטיים המבססים את זכויות המשיבים במקרקעין מכוחם הגישו תביעתם. בעניין זה נסמכת המבקשת על תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

16. מאידך טוענים המשיבים בפירוט רב באשר לזכותו של כל משיב ומשיב במקרקעין. לעניין זכויות המשיבים 1-5, 7-11, 14-20 במקרקעין, צורפו צווי ירושה וצווי קיום צוואה שונים המקנים למשיבים אלה את זכויות הבעלות במקרקעין. לעניין המשיבים 6, 12-13, 21-25, מפנים המשיבים בתגובתם להערות האזהרה שנרשמו לטובתם בנסחי הרישום שצורפו לכתב התביעה, ואשר נרשמו על יסוד ההסכמים השונים כפי שפורט לעיל.

בנוסף, לעניין מחיקת התביעה בשל היעדר הגשת מסמכים, טוענים המשיבים כי גם אם נפל פגם בכתב תביעתם הרי שהמסמכים המבססים עילת התביעה של המשיבים 1-5, 7-11, 14-20, צורפו לתגובתם לבקשה ומשכך אין כל הצדקה לנקוט בסנקציה קיצונית של סילוק התביעה.

17. אבינרי הצטרפה לבקשה והפנתה לטענות אשר הועלו על ידה בכתב הגנתה בעניין זה.

דיון

18. כתב התביעה מושא הבקשה שבפניי הוגש בעילה של פינוי וסילוק ידן של המבקשת ושל אבינרי מהמקרקעין על יסוד סעיף 16 לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") הקובע כדלקמן:

"בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".

19. בנוסף קובעת תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 כדלקמן:

"בעל דין ירשום בכתב טענותיו, או ברשימה מצורפת אליו, מהם המסמכים שעליהם הוא מסתמך ויצרפם לכתב הטענות".

20. עוד יובהר כי הכלל בעניין מחיקת התביעה על הסף נקבע מפי כב' השופטת נתניהו בע"א 109/84 מנחם ורבר נ' אורדן תעשיות בע"מ, מא (1) 577 וכדלקמן:

"...אכן, כלל הוא ועליו אין איש חולק, כי בית המשפט לא ינקוט צעד קיצוני של מחיקת תביעה שאינה מגלה עילה, אם ניתן להצילה על-ידי תיקון...". (הדגשים אינם במקור).

21. לעניין המשיבים 1-5, 7-11, 14-20, צורפו כאמור לתגובה לבקשה שבפניי כל צווי הירושה וכל צווי קיום הצוואה אשר מכוחם הועברה זכות הבעלות במקרקעין לידיהם.

22. ברי כי עם הגשת מסמכים אלה הרי שהוכחה זכותם של המשיבים במקרקעין כ"מי שזכאים להחזיק" במקרקעין. כפועל יוצא הוכחה זכותם להגיש תביעה בעילה של פינוי כפי שהוגשה, ודי בכך כדי להותיר התביעה על כנה.

23. לפיכך, אינני מקבלת טענת המבקשת לפיה יש להורות על מחיקת התביעה על הסף בשל מחדלם של המשיבים 1-5, 7-11, 14-20. די בהגשת המסמכים המבססים זכותם של משיבים אלה במקרקעין כדי להביא לתיקון המעוות ואין לנקוט כנגדם בצעד קיצוני של מחיקת התביעה על הסף.

24. לעניין המשיבים 6, 12-13, 21-25, הובהר כי הערות אזהרה בנסחי הרישום בהתאם לסעיף 126 לחוק המקרקעין, נרשמו לטובתם על יסוד עסקאות שונות שנערכו ביניהם לבין בעלי המקרקעין ו/או ביניהם לבין עצמם (עסקאות מכר, עסקאות אופציה ועסקת מתנה), על יסודם קמה זכותם להגיש התביעה כפי שהוגשה.

25. אמנם לא הוגשה מטעם המשיבים כל ראיה המבססת טענותיהם לזכותם במקרקעין, אך אין מחלוקת בין הצדדים כי המקרקעין הינם מקרקעין מוסדרים. בנסיבות ובהתאם לסעיף 125 לחוק המקרקעין הרי שהרישום של הערת האזהרה מהווה ראיה חותכת לתוכנו.

26. בע"א 50/77 אליהו מזרחי נ' אלברט אפללו, פ"ד לא(3), 433 נסקרה בהרחבה פרשנותו של סעיף 16 לחוק המקרקעין ונקבע מפי כב' השופט בכור כדלקמן:

"...סעיף 16 דן בהגנה על הבעל ועל הזכאי להחזיק, וכאן הזכאי להחזיק אין פירושו מוגבל למי שזכאי להחזיק כבעלים רשום של הקרקע והמונח הזכאי להחזיק משתרע גם על מי שקיבל מהבעל הרשום את הזכות להחזיק בקרקע כגון שוכר, בר-רשות וכן מי שבתור קונה קיבל את זכות ההחזקה מהבעל הרשום שמכר לו. ... גם לפני שהושלמה זכותו לבעלות על-ידי רישום על שמו, מקנה לו החוק אפשרות להגן על זכות החזקה שלו. ..."

27. עינינו הרואות כי המונח "זכאי להחזיק" בסעיף 16 לחוק המקרקעין משתרע לא רק על הבעלים הרשום אלא גם על קונה עוד לפני שהושלמה זכותו לבעלות על ידי רישום על שמו באופן מלא. והרי כפי שכבר הובהר לעיל סעיף 125 לחוק המקרקעין מהווה ראיה חותכת לתוכנן של הערות האזהרה שנרשמו לטובת המשיבים 6, 12-13, 21-25, ואשר יש בו (בהן) כדי לבסס עילת תביעתם.

28. בעניין הבקשה למחיקת התביעה על הסף יש לציין את דברי כב' השופט גרוניס ברע"א 1120/06 עו"ד לאואר נ' ע.מ.ש חברה לבניין (בפירוק) [פורסם בנבו] כדלקמן:

מהותן והגיונן של בקשות לסילוק על הסף הינו ייעול ההליך השיפוטי. הליכים אלה נועדו לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה כאשר בעטיה של טענת משפטית או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט בלא שייערך דיון בכל השאלות השנויות במחלוקת" (ראו: א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית תשס"ט, עמ' 171).

29. בנסיבות בשים לב לכל אשר פורט לעיל בעניין זכותם של המשיבים 6, 12-13, 21-25, והערות האזהרה הרשומות לטובתם, לרבות משמעותן בהתאם לחוק, השימוש שנעשה במקרה זה בהליכי המחיקה על הסף כנגד המשיבים 6, 12-13, 21-25, חוטא לרציונל העומד מאחורי מהותו של הליך מחיקת תביעה על הסף.

סוף דבר

30. תוצאת האמור כי הבקשה מתקבלת בחלקה.

31. די בצירוף המסמכים אשר הוגשו במסגרת התגובה כדי לתקן המעוות ולבסס עילת תביעתם של המשיבים 1-5, 7-11, 14-20, כפי שהוגשה, ואין מקום להורות על מחיקתה על הסף.

32. בעניין המשיבים 6, 12-13, 21-25, דין הבקשה שבפניי להידחות.

33. באשר לשאלת ההוצאות, אלה תישקלנה בסוף ההליך.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ב, 05 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נירה קוריצקי
נתבע: טליה ברוך מלי
שופט :
עורכי דין: