ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דוד שמעון אפללו :

מדינת ישראל

נ ג ד

דוד שמעון אפללו

בית משפט השלום בעכו

בפני כב' השופט וויליאם חאמד

ב"כ המבקשת - עו"ד גל ירדן

הסנגור - עו"ד תומר נווה

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, בת"פ 55156-12-11, המייחס לו עבירות של התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גנבה, לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 ( בשתי הזדמנויות ), גניבה, לפי סעיף 384 לחוק הנ"ל, וניסיון לגניבה, לפי סעיפים 384 ו- 25 לחוק הנ"ל.

לפי הנטען בפרט האישום הראשון, ביום 15/12/11, בשעה 10:00 לערך, ברחוב הנדיב בעכו, התפרץ המשיב לביתו של המתלונן, מר סיון משיחוב, באופן שהרים את תריס החלון שבחזית הבית, פתח את החלון ונכנס דרכו פנימה, שוטט ברחבי הבית, ונטל משם, בניסיון לגנוב, כספת קטנה, בקבוקי שתייה חריפה, שתי שמיכות, שתי מצלמות וכן סכום מזומן בסך של 150 ₪, שהוציא מקופות החסכון של הילדים. חלק מהרכוש הנ"ל הכניס המשיב לתוך רכב מסוג מזדה, שהיה בחזקתו ובשימושו, אז הפתיע אותו המתלונן הנ"ל שהגיע לביתו, והמשיב זרק את יתר הרכוש, שנשא בתוך אחת השמיכות שנטל מהבית, בחצר בית המתלונן וברח מהמקום. לפי הנטען בפרט האישום השני לכתב האישום, הרי שביום 15/12/11, בין השעות 08:00-10:00 לערך, ברח' בבל בעכו, התפרץ המשיב לבית המתלוננות, רחל ולימור אלשביצקי, בכך שניפץ זכוכית דלת הזזה, פתח את הדלת ונכנס פנימה, וגנב משם מחשב נייד, תכשיטים שונים, מכשיר ג.פ.ס ובקבוק שתייה חריפה.

ב"כ המבקשת, בטיעוניה בכתב, טענה לקיומן של ראיות לכאורה, בהסתמך על עדויות המתלוננים הנ"ל במשטרה, ועדותה של גב' מורן בן עמי, שכנתו של מר סיון, והממצאים שנתפסו בתוך רכב המזדה הנ"ל, שהוכח, לכאורה, כי היה בחזקת ובשימוש המשיב. כן טענה המבקשת לעילת מעצר של מסוכנות, ועתרה לעצור אותו עד תום ההליכים. הסנגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, אם כי טען לחולשה בעוצמתן, בין היתר בשל פגמים באופן עריכת מסדרי הזיהוי של העדה מורן בן עמי והמתלונן. הסנגור ציין עוד כי עברו הפלילי של המשיב בעבירות רכוש הינו רחוק מאוד, המשיב התחתן והוא אב לשתי בנות, היה מעורב באירוע בו נפצע קשות, בעקבותיו הוא אושפז במחלקה ונותח 11 פעמים, דבר הגורע ממשקל טענת המבקשת, לפיה, המשיב הצליח לברוח ממקום ההתפרצות. הסנגור ביקש לשחרר את המשיב בחלופת מעצר של מעצר בית מלא, בפיקוח קרובי משפחה ובפיקוח אלקטרוני, ובערבויות שונות.

שלושה יסודות, שבהתקיימם יורה בית המשפט על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו: ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם, עילת מעצר והעדר אפשרות לשחררו בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה מזו שבהשמתו מאחורי סורג ובריח. זו היא מצוות המחוקק, לפי הוראת סעיף 21 לחסד"פ ( סמכויות אכיפה - מעצרים ), תשנ"ו - 1996. ראיות לכאורה, לצורך ההליך כאן, משמע, ראיות שבהן טמון פוטנציאל סביר להרשעת הנאשם, לאחר שמיעת עדויות הצדדים ובחינת ראיותיהם. היינו, ראיות המקימות סיכוי סביר כי בסופו של יום הנאשם יורשע במיוחס לו, כך, שלא נדרשת, לצורך הליך זה, מידת הוכחה של למעלה מכל ספק סביר, בדומה להליך בירור האשמה.

כאמור, אין חולק כי כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, אך הסנגור טען לחולשתן של אלה. בחנתי את חומר החקירה, ולא מצאתי כי עוצמתן של הראיות לכאורה לוקה בחולשה, כטענת הסנגור. אפרט:

בהודעתו במשטרה, מיום 15/12/11, ציין המתלונן, מר סיון משיחוב, כי בתאריך הנ"ל, בשעה 10:23, בהגיעו לקרבת ביתו, ולאחר שירד מרכב המונית בו נסע, הוא הבחין באדם בתוך חצר ביתו, המנסה לקפוץ מעל הגדר שמפרידה בין החצר לבין חצרו של השכן, ואז הוא רץ לכיוונו, הוא ראה את פניו, וזה הצליח לקפוץ מעל הגדר וברח מהמקום. משנכנס לביתו הבחין המתלונן כי בוצעה התפרצות לבית ונגנבו משם חפצים. הוא שב ויצא לחצר והבחין כי במקום בו קפץ האדם מעל הגדר יש שמיכה ובקבוק שתייה חריפה, וכי מול בית השכנה חונה רכב. לאחר ששוטרים הגיעו למקום, ולאחר שפתחו את דלת הרכב הנ"ל, שהוא מסוג מזדה, נמצא בתוכו רכוש השייך למתלונן, מחשב נייד שאינו שלו ובקבוקי שתייה חריפה שחלקם שייכים לו. גב' מורן בן עמי, שכנתו של המתלונן, ציינה, בהודעותיה במשטרה מיום 15/12/11, מיום 20/12/11 ומיום 21/12/11, כי היא ראתה אדם מסתובב ברכב מסוג מזדה בשכונה שלה, עצר את הרכב מול ביתה, ירד ממנו והלך רגלית צפונה, ומאוחר יותר היא הבחינה בו קופץ מעל הגדר הנ"ל לכיוון החצר שלה, והיא פחדה ונכנסה פנימה.

במסדר הזיהוי, שנערך ביום 21/12/11, גב' מורן בן עמי זיהתה את המשיב ( בתמונה מס' 3 במסדר ), כמי שראתה אותו בזירה ביום האירוע, תוך שהיא מציינת כי: "אני חושבת שזה הוא לפי הפנים שלו ". בהודעתה במשטרה, מיום 21/12/11, ציינה גב' מורן כי היא בטוחה שהאיש בתמונה מס' 3, שהינו המשיב, הוא האיש שראתה במהלך האירוע. במסדר הזיהוי שנערך למתלונן, מר סיון משיחוב, מיום 21/12/11, זיהה זה את המשיב כמי שראה אותו בחצר ביתו, כאמור, במהלך אירוע ההתפרצות לביתו, כאשר המתלונן ציין, במעמד מסדר הזיהוי: "אני חושב שזה הוא", תוך שהוא מצביע על תמונתו של המשיב, שנשאה את המספר 7 במסדר הזיהוי. ב"כ המשיב טען לפגם בעריכת מסדר הזיהוי, כיוון שהמשטרה ערכה את המסדר ללא נוכחות סנגור מטעם המשיב. אכן, לפי דו"חות מסדר הזיהוי הנ"ל, לא נכח סנגור במהלכם. יחד עם זאת, לא מצאתי בכך פגם הנוטל מעוצמתה של ראיה זו, בשלב מקדמי זה, בעוד שנכון הוא לבחון את משקלה של טענה זו בהליך העיקרי, על רקע מכלול הראיות שתוגשנה, ולאור ההסברים של המשטרה לעניין העדרו של סנגור במסדר הזיהוי. לציין כי במזכרו מיום 20/12/11 מציין השוטר כאמל הינו כי הוא התקשר לסנגוריה הציבורית על מנת שסנגור יתייצב ויהא נוכח במסדר הזיהוי, אך נציג הסנגוריה הודיעו כי לא יתייצב כזה, ללא הסכמת המשיב, שעה שהשוטר הבהיר כי המשיב טרם נעצר ע"י המשטרה ונמצא בבריחה.

מלבד עדויות הראיה של המתלונן וגב' מורן, ומסדרי הזיהוי בהם השתתפו ובהם זיהו את המשיב כמבצע העבירה, כאמור, קיימות ראיות לכאורה המוכיחות כי רכב המזדה, בתוכו נתפס רכוש שזוהה ע"י המתלוננים כרכוש השייך להם, היה בשימושו ובחזקתו של המשיב, במועדים הרלבנטיים לכתב האישום. אמו של המשיב, גב' ויקטורי אפללו, ציינה, בהודעתה במשטרה מיום 15/12/11, כי היא שכרה את הרכב הנ"ל מחברת השכרה, וזאת עבור המשיב ( עמוד 2 להודעה הנ"ל ), וכי המשיב הוא שנוהג ברכב, בדרך כלל. גב' שירלי גיגי, נציגת חברת קל אוטו, ציינה, בהודעתה מיום 22/12/11, כי הרכב הנ"ל הושכר על ידם למשיב, אם כי חוזה ההשכרה נערך על שם אמו של המשיב, כיוון שכרטיס האשראי היה על שמה, וזאת לפני 4 חודשים, כאשר הן המשיב והן אמו הגיעו למשרדי החברה לשכור את הרכב. גם המשיב עצמו, בחקירתו מיום 25/12/11, אישר כי הוא שכר את רכב המזדה הנ"ל מקל אוטו, וכי החוזה היה על שם אמו כיוון שכרטיס האשראי באמצעותו בוצעה העסקה הוא שלה ( עמוד 4 להודעה הנ"ל ). בתוך הרכב הנ"ל, שנתפס ע"י המשטרה ביום 15/12/11, בזירת האירוע נשוא פרט האישום הראשון, נמצאו פריטים שונים, ואלה הם: מחשב נייד, שתי מצלמות, מסמכים על שם המשיב, מכשיר ג'.פ.ס., בקבוק שתייה חריפה וכמות גדולה של תכשיטים ( ראה תמונות בתיק החקירה המתעדות את הרכוש הנ"ל, וכן מזכר מיום 19/12/11 של השוטר כאמל הינו ). בהודעותיהן במשטרה זיהו המתלוננות, לימור ורחל אולשביצקי, את המחשב הנייד, מכשיר ה - ג'.פ.ס., והתכשיטים שנתפסו ע"י המשטרה, כרכוש השייך להן ושנגנב מביתם ביום 15/12/11, כמתואר בפרט האישום השני. כך, שהרכוש השייך למתלוננות הנ"ל, נמצא בתוך הרכב הנ"ל, שהוכח לכאורה כי היה בשימוש ובחזקת המשיב, אך מספר שעות לאחר גילוי מעשה ההתפרצות לביתן, ומכאן, מתקיימת חזקה תכופה, המוכיחה, לכאורה, כי המשיב הוא שביצע את עבירת ההתפרצות והגניבה, נשוא פרט האישום השני.

סיכומו של דבר, קיימות ראיות לכאורה, בעוצמה מספקת ואף למעלה מכך, להוכחת אשמתו של המשיב.

אומנם, העבירות המיוחסות למשיב לא מקימות חזקת מסוכנות. יחד עם זאת, מצאתי כי מתקיימת עילת מסוכנות נוכח נסיבות ביצוע העבירות. המשיב ביצע שתי התפרצויות לשני בתים, באותו תאריך, בשעות יום, תוך חדירה לתוך הבתים דרך חלונות, כאשר באחת ההזדמנויות אף ניפץ זכוכית של דלת הכניסה לבית. אופן ביצוע העבירות, כמתואר, מלמד על תעוזה מסוכנת ובלתי רגילה. היקף העבירות שביצע המשיב, בפרק זמן קצר של מספר שעות, והיקף הרכוש שגנב ושניסה לגנוב, מלמדים על מסוכנותו הרבה של המשיב. למעלה מכך, מצאתי כי המשיב צבר לחובתו עבר פלילי מכביד ביותר, בעבירות רכוש, סמים, בריחה ממשמורת חוקית, הפרת הוראה חוקית ואחרות, כאשר עיקר עברו הפלילי המכביד, כאמור, הינו בעבירות רכוש שונות. המדובר בעבר פלילי שראשיתו בשנת 1983, עוד בהיות המשיב קטין, ונמשך, בתדירות גבוהה וברצף, עד להרשעתו הקודמת האחרונה של המשיב, בשנת 2010. לא זו אף זו, המשיב נדון בעברו, בין היתר, למאסרים בפועל לתקופות ממושכות. לא היה בכל הרשעותיו הקודמות ובעונשי המאסר בפועל והעונשים האחרים שהוטלו עליו כדי להרתיע את המשיב מלשוב ולבצע את העבירות נשוא התיק שבפניי, והוא נמצא מבצע, לכאורה, את העבירות נשוא בקשה זו, אך כשנה לאחר שנדון בגין עבירת רכוש ואיומים, בחודש נובמבר 2010, במסגרת הרשעתו הקודמת האחרונה.

אכן, קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר לא מייתר בחינת חלופת מעצר אלא מחייב זאת, וחובה על בית המשפט לבחון אפשרות שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, לאחר שמצא כי מתקיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר כאמור. יחד עם זאת, לאור נסיבות ביצוע העבירות נשוא הבקשה כאן, לרבות היקף העבירות, שיטת הביצוע, התעוזה שהפגין המשיב, כמתואר, הנזק הרב שגרם לרכושו של הזולת, ולאור עברו הפלילי המכביד ביותר, שעיקרו בעבירות רכוש כאמור, שוכנעתי כי אין בנמצא חלופה אשר יש בכוחה לאיין את מסוכנותו של המשיב לשלום הציבור ורכושו. המשיב לימד על עצמו, ע"י ביצוע העבירות הנ"ל בנסיבות שתוארו, באותו תאריך, וע"י עברו הפלילי המכביד, כמי שמסכן באופן ממשי את רכושו של האחר, אינו נרתע מלבצע עבירות נוספות וכמי שלא זנח את דרך הפשע, בה הלך שנים רבות. שחרורו של המשיב, בנסיבות אלה, יחשוף את הציבור לסיכון ממשי הנשקף מהמשיב, ולכך אין ליתן יד.

על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה והודעה היום י' טבת תשע"ב, 05/01/2012 במעמד הנוכחים.

וויליאם חאמד, שופט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דוד שמעון אפללו
שופט :
עורכי דין: