ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עירית תל-אביב-יפו נגד עובדיה דינו השנטי גרשון :

1. עירית תל-אביב-יפו

נ ג ד

1. עובדיה דינו השנטי גרשון

2. אלפרד גרשון

בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

כב' השופט ישי קורן

החלטה

ביום 19/12/11 קיבל בית המשפט המחוזי בר"ע שהוגשה על ידי הנתבע 2 על החלטתי מיום 29/11/11, וביטל את ההחלטה, בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי, בין היתר:

"העניין יוחזר לביהמ"ש קמא אשר יבחן מחדש את הנושא מבלי להיות קשור להחלטה המבוטלת, ההחלטה תנומק גם בהתייחס לטענות שהעלה המבקש בתשובתו - לרבות לרלוונטיות של ביצוע המדידות למחלוקות נשוא התובענה והצורך בהן עבור המשיבה במסגרת התיק הנדון."

כמצוות בית המשפט המחוזי, אדון בבקשה מתחילה. ראוי לציין כבר בפתח הדברים כי ההחלטה שבוטלה - בעינה עומדת. הואיל ולדעת בית המשפט המחוזי לא נומקה ההחלטה כדבעי, ארחיב את הנימוקים שביסוד ההחלטה, תוך התייחסות לטענות הנתבע.

הבקשה

התובעת, עיריית תל אביב, מבקשת להורות לנתבעים לאפשר לנציגי התובעת להיכנס למקרקעין נושא התביעה, אשר מוחזקים על ידי הנתבעים על מנת לבצע מדידות בשטח ולזהות את המחזיקים בו. התובעת טוענת כי היא הבעלים הרשום של המקרקעין וכי הנתבעים מחזיקים במקרקרעין שלא כדין.

כבעלת המקרקעין רשאית התובעת להיכנס אליהם על מנת לבצע בהם מדידות ולזהות את המחזיקים בהם. עוד טוענת התובעת כי יש לאפשר לה את ביצוע המדידות והבדיקות המבוקשות גם מכוח תק' 124 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה מתן צו לבדיקת נכס שנתעוררה לגביו שאלה בתובענה. התביעה בתיק זה היא תביעה לסילוק יד ויש חשיבות לזיהוי מדוייק של השטח התפוס וזהות המחזיקים בו. התובעת נסמכת על מקרים אחרים בהם הורה בית המשפט על קיום בדיקות כאמור לצורך בירור תביעות דומות.

תגובת הנתבע 2 (המערער בבר"ע)

הנתבע 2 מבקש לדחות את הבקשה מן הנימוקים הבאים:

א. העדר תצהיר תומך בעובדות שביסוד הבקשה.

ב. שיהוי בהגשת הבקשה, שכן היה על התובעת להגישה בטרם הגשת התביעה.

ג. שאלת גודל הנכס התפוס וזהות המחזיקים בו לא הועלתה בכתב התביעה כסוגיה שבמחלוקת, הואיל והתובעת מבקשת לסלק את הנתבעים מכל מתחם המקרקעין, בהיותם פולשים, לטענתה.

ד. התובעת מפרשת באופן שגוי את תק' 124, הואיל ושאלת גודל הנכס וזהות המחזיקים בו אינה שאלה שהתעוררה בתובענה, וממילא אין צורך בבדיקות המבוקשות. התובעת מבקשת לעשות בתק' 124 שימוש לא ראוי. התובעת מבקשת "לדוג" ראיות, ולא לתכלית זו נועדה תק' 124. נראה שהתובעת מבקשת לעשות שימוש בתק' 124 כדי לתקן את תביעתה "בדלת האחורית".

ה. בית המשפט אינו מוסמך לכפות על הנתבעים כניסה למקרקעין כאשר הם מתנגדים לכך.

תגובת הנתבע 1:

הנתבע 1 מבקש אף הוא לדחות את בקשת התובעת ומצטרף לנימוקים שבתגובת הנתבע 2. הנתבע 1 מוסיף כי, לשיטתו, הוא זכאי להירשם כבעלים של המקרקעין, ואם תתקבל טענתו הרי שיתייתר הצורך בניהול ההליך וכן הדיון בבקשה לכניסה למקרקעין. לצורך דיון בזכויות הנתבע 1 במקרקעין ביקש הנתבע 1 מסמכים שונים כהכנה לתביעה מתאימה שתוגש על ידו לבית המשפט המחוזי. לאחר שתוגש התביעה לבית המשפט המחוזי יעוכבו ההליכים בתביעת הפינוי. אין לאפשר לתובעת להיכנס למקרקעין ולפגוע בזכויותיו של הנתבע 1 כל עוד לא מילאה אחר הוראת בית המשפט ולא המציאה לנתבע 1 את המסמכים בעניין הסדר הזכויות במקרקעין. בנוסף, בקשת התובעת להיכנס למקרקעין מאששת את טענת הנתבע לפיה התביעה אינה מפורטת כראוי, הואיל ואינה כוללת פירוט של מספר המבנים וחלוקתם בין הנתבעים.

תשובת המבקשת:

המבקשת לא צירפה תצהיר לבקשתה הואיל ומדובר בבקשה משפטית אשר מבוססת על כתבי הטענות. התנגדות הנתבעים למתן הצו עומדת בסתירה לטענתם כי התביעה אינה "מסויימת" די הצורך, בהיעדר פירוט מספיק של מצב הדברים בשטח.

דיון:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה.

בהחלטה מיום 29/11/11 כתבתי, בין היתר:

"הן מחמת שהתובעת היא הבעלים הרשום של המקרקעין שבמחלוקת והן על מנת לאפשר בירור ענייני של טענות הצדדים אני נעתר לבקשה ומורה לנתבעים לאפשר כניסה של התובעת למקרקעין לצורך ביצוע מדידות וזיהוי המחזיקים בשטח. במידת הצורך יבוצע יותר מביקור אחד. הביקור/ים יבוצע/ו לאחר תיאום מראש, תוך 21 יום מקבלת ההחלטה.

אם לא יצייתו הנתבעים להחלטה תבוצע ההחלטה בסיוע משטרת ישראל, אשר רשאית להשתמש בכוח סביר במידת הצורך."

כאמור, החלטה זו בעינה עומדת, גם לאחר שבחנתי מחדש את הנושא, כדרישת בית המשפט המחוזי. להלן נימוקי ההחלטה והתייחסות לטענות הנתבעים.

העדר תצהיר

א. בקשת התובעת לביצוע מדידות מבוססת על קיומה של מחלוקת המתוארת בכתבי הטענות, ועל תקנה 124 לתקנות סדר הדין האזרחי. בקשה המבוססת על נימוקים משפטיים בלבד, אין צורך לצרף לה תצהיר (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 7, עמ' 358). העובדה היחידה הדרושה לעניין היא סירובם של הנתבעים לאפשר לתובעת להיכנס למקרקעין לצורך ביצוע הבדיקות. סירוב זה אינו שנוי במחלוקת והוא עולה מהתנגדויות הנתבעים. לפיכך, אין מקום לדחות את בקשת התובעת מחמת העדר תצהיר תומך.

שיהוי

ב. הנתבעים טוענים שהיה על התובעת להקדים ולהגיש את הבקשה לפני הגשת התביעה. אין ממש בטענה זו. התובעת טוענת כי הנתבעים פלשו לשטח שבבעלותה והם מחזיקים בו שלא כדין. אין מקום ואין היגיון בדרישה להקדים הליך נפרד של בקשה לביצוע מדידות בשטח המוחזק על ידי הנתבעים, לפני שקיים הליך עיקרי של תביעה לסילוק יד. המקום להגשת הבקשה לביצוע מדידות ובדיקת הנמקרקעין הוא במסגרת תביעה לסילוק ידם של הפולשים לאותם מקרקעין. אפשר שטענת הפלישה תידחה, אך את בדיקת המקרקעין ראוי לבצע במסגרת תביעת הפינוי. לפיכך, אני דוחה את טענת השיהוי.

שאלת גודל הנכס וזהות המחזיקים לא הוגדרה בכתב התביעה כשאלה במחלוקת

ג. השאלות שבמחלוקת אינן מוגדרות בכתב התביעה לבדו, והן עולות ממכלול כתבי הטענות שבתיק בית המשפט. בכתבי ההגנה טוענים הנתבעים כי התביעה אינה מסוימת, באשר אין בה הבחנה בין השטחים התפוסים על ידי הנתבע 1 לאלה התפוסים על ידי הנתבע 2, ואין בה זיהוי מספיק של המבנים השונים שבמקרקעין. (כתב הגנה נתבע 2, סע' 7-8, 10, 18, 44; כתב הגנה נתבע 1, סע' 28, 30, 39, 42). הנה כי כן, הנתבעים עצמם הם שהפכו את שאלת היקף השטח התפוס, וזיהוי חלקי המקרקעין התפוסים על ידי כל אחד מהם לאחת השאלות הדרושות לצורך בירור התובענה. הדבר דרוש הן לצורך בירור שאלת הפינוי והן לצורך בירור שאלת דמי השימוש הראויים, אשר ייגזרו בוודאי מהיקף השטח התפוס על ידי כל אחד מהנתבעים.

פרשנות תק' 124

ד. תקנה 124 לתקנות סדר הדין האזרחי, כותרתה: "בדיקת נכס מטעם בעל דין", וזו לשונה:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת לאחר הגשת התובענה, ובתנאים שקבע, לצוות על בעל דין להרשות לבעל דין שכנגד, לרבות מומחה מטעמו, לבדוק כל נכס או חפץ שנתעוררה לגביהם שאלה בתובענה; לא קיים בעל הדין את הצו, יחולו הוראות תקנה 122, בשינויים המחוייבים".

ודוק, אין צורך שהשאלה תתעורר בכתב התביעה עצמו. די בכך שבדיקת הנכס נחוצה לצורך בירור שאלה שעולה אגב דיון בתובענה. כפי שראינו לעיל, שאלת זיהוי חלקי המקרקעין התפוסים על ידי כל אחד מהנתבעים במתחם המקרקעין הכלול בתביעה, במובחן זה מזה ובמובחן ממחזיקים אחרים, הועלתה על ידי הנתבעים עצמם. אין זה סביר, ואין זה צודק, לטעון כלפי התובעת על שלא פירטה עניין זה די הצורך, ובבואה לבצע את הבדיקות הדרושות לצורך מתן אותם פרטים נוספים שנדרשו על ידי הנתבעים, ימנעו זאת הנתבעים ממנה.

הסנקציה בגין אי קיום צו בדבר בדיקת נכס היא הסנקציה הקבוע בתק' 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, דהיינו, מחיקת כתבי טענות בגין אי מילוי צו לגילוי מסמכים. מתקין התקנות מתייחס לצו לבדיקת נכס כאל צו גילוי מסמכים. תק' 124 היא אחת משתי התקנות בפרק י' של התקנות, שכותרתו: "חקירות, חשבונות ובדיקת נכסים". בעניין מינוי אדם לעריכת חקירה ובדיקת חשבונות אומר המלומד אורי גורן בספרו הנ"ל:

"אין צורך בהסכמת בעלי הדין כדי למנות אדם לעריכת חקירה או חשבונות בהתאם לתקנה זו, ואין לפרשה פירוש מצמצם. השימוש בסמכות הניתנת לפי התקנה הוא עניין שבשיקול דעת ולא בנקל יתערב בית משפט שלערעור בשיקול דעת זה".

אם לא די בכל אלה, באה תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי ומורה לבית המשפט: "לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות את כל התיקונים הדרושים כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". בית המשפט מופקד על עשיית משפט. לצורך כך עליו לירד לחקר האמת, ולשם כך עליו לוודא כי מונחת לפניו תשתית עובדתית מספיקה לצורך הכרעה בעניין שבמחלוקת. בענייננו יש חשיבות מכרעת לביצוע המדידות והבדיקות שמבקשת התובעת לבצע על מנת להכריע בשאלות שמתעוררות אגב הדיון בתובענה, ובכלל זה שאלות שהעלו הנתבעים עצמם.

העדר סמכות לבית המשפט

ה. הנתבעים טוענים כי בית המשפט אינו מוסמך להורות על כניסת התובעת למקרקעין, מקום בו הנתבעים אינם מסכימים לכך. טענה זו מוטב שלא נטענה. סמכותו הכללית של בית המשפט, ליתן כל סעד "ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו", קבועה בסע' 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. סמכות קונקרטית למתן הצו המבוקש על ידי התובעת ניתנה לבית המשפט במסגרת תק' 124 ובמסגרת תק' 524 הנ"ל.

האיזון בין זכויות הצדדים

ו. בבואו ליתן צו במסגרת הליכי הביניים שומה על בית המשפט לאזן בין הזכויות ה"לכאוריות" המונחות לפניו בפתחו של ההליך, והפגיעה הנודעת בזכויות אלה במתן הצו, או בסירוב לתיתו. בענייננו אין חולק כי התובעת רשומה כבעלת הקרקע משנת 1988. תהא אשר תהא עמדת הנתבעים כלפי רישום זה, הרי שלפי סע' 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969, הרישום בפנקסי המקרקעין יהווה ראייה חותכת לתוכנו. השגות על הרישום יתבררו בתובענה מתאימה בבית המשפט המחוזי, ולא בהליך זה. מנגד, עומדת חזקה ארוכת שנים של הנתבעים, אשר טיבה טרם הוכח. לפי סע' 16 לחוק המקרקעין זכאי בעל מקרקעין לדרוש את מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין. לפי סע' 30 לפק' הנזיקין [נוסח חדש]: "בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין - על הנתבע הראייה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין".

בהינתן כל אלה, הרי שהאיזון בין זכויות הצדדים מחייב מתן אפשרות לתובעת לבדוק את הנעשה במקרקעין שבבעלותה, למדוד אותם ולזהות את המחזיקים בהם. אין בכך כדי לפגוע בזכויות המחזיקים במידה העולה על הדרוש לצורך בירור זכויות הצדדים.

מכל הנימוקים דלעיל, אשר נכתבו בקצירת האומר בהחלטה מיום 29/11/11, החלטתי לקבל את בקשת התובעת.

אשר על כן אני חוזר ומורה לנתבעים לאפשר כניסה של התובעת למקרקעין לצורך ביצוע מדידות וזיהוי המחזיקים בשטח. במידת הצורך יבוצע יותר מביקור אחד. הביקור/ים יבוצע/ו לאחר תיאום מראש, תוך 21 יום מקבלת ההחלטה.

אם לא יצייתו הנתבעים להחלטה תבוצע ההחלטה בסיוע משטרת ישראל, אשר רשאית להשתמש בכוח סביר במידת הצורך.

כל אחד מהנתבעים ישלם לתובעת את הוצאות הדיון בבקשה בסך 2,500 ₪ תוך 30 יום.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ב, 04 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עירית תל-אביב-יפו
נתבע: עובדיה דינו השנטי גרשון
שופט :
עורכי דין: