ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד הורונציק נגד שלום סגל :

דוד הורונציק

נ ג ד

שלום סגל

בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

כב' השופט רונן אילן

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, ההתנגדות עצמה ובקשה נוספת לעיכוב ההליכים ואכיפת הסכם בוררות.

הרקע לבקשות

1. במסגרת תיק זה מתבררת בקשה לביצוע שיק בסך 82,137 ₪ (להלן: "השיק"), משוך על ידי המבקש לפקודת המשיב ליום 10.2.06. הבקשה לביצוע השיק הוגשה ביום 15.8.06.

2. האזהרה אודות פתיחת תיק ההוצל"פ הומצאה למבקש ביום 6.9.06 ובשנית ביום 15.9.06 (מוצגים מש/1; מש/2 והודאת המבקש בעמ' 2 לפרוט' 26.12.11). בעקבות המצאת האזהרות, נוהלו מגעים בין הצדדים (בין במישרין ובין באמצעות מתווכים) בנוגע לאפשרות העברת בירור המחלוקות נשוא תיק זה לבוררות. ביום 23.11.06 הודיע המבקש על הסכמתו להעברת המחלוקת להכרעה בבוררות (נספח ב' להתנגדות), אך סייג הסכמתו במספר תנאים ובהם עשיית מאמץ להשלמת הבוררות בתוך חדש ימים. ביום 27.11.06 (ו' בכסלו, תשס"ז) נחתם בין הצדדים שטר בוררות ובמסגרתו הסכמה להעברת המחלוקת לבוררות בפני בית דין צדק בראשות הרב קרליץ. ביום 1.1.07 אף הגיש המשיב ללשכת ההוצל"פ בקשה לביטול כל הליכי ההוצל"פ בהם נקט עד אותה עת כנגד המבקש.

3. במסגרת הליכי הבוררות אליהם פנו הצדדים התקיים דיון וביום 2.1.07 (יג' בשבט, תשס"ז) הודיעו הבוררים כי לשם בירור המחלוקות נשוא הבוררות יש כורח בהמצאת כלל המסמכים הרלוונטיים וציוו על הצדדים להציג להם את כל המסמכים שברשותם בתוך 7 ימים (נספח ג' להתנגדות). המשיב ראה בהחלטה זו חריגה מסמכות הבוררים וניסיון להרחיב את המחלוקות מעבר למחלוקות שהועברו להכרעתם, שלכן גם לא קיים את החלטת הבוררים. בכך, לפי הראיות אותם הציגו הצדדים, נראה שנעצרו הליכי הבוררות ולא התקיימו עוד ישיבות בוררות.

4. ביולי 2008 חידש המשיב את הליכי ההוצל"פ בתיק (כאמור בתדפיס אשר צירף המשיב לתגובתו מיום 1.11.11) ובמהלך 2009 נעשה ניסיון לגשר בין הצדדים, אך ללא הועיל (כאמור במכתב מיום 28.10.09 המצורף להתנגדות). מאז יולי 2008 ועד הגשת הבקשה שבפני, ביום 26.9.11, ננקטו הליכי הוצל"פ שונים נגד המבקש. בהחלטה מיום 5.10.11 עוכבו הליכי ההוצל"פ כנגד הפקדת סך של 5,000 ₪ אותם הפקיד המבקש בקופת בית המשפט.

טענות הצדדים

5. לטענת המבקש נמסר השיק לאדם בשם אברהם גרינוולד (להלן: "גרינוולד") עוד בשנת 1999 או בסמוך לכך. גרינוולד עסק אותם שנים בחלפנות ומאחר שחשבונו הוגבל, הסכימו המבקש וגרינוולד שייעשה שימוש בחשבון בנק של המבקש. במסגרת שיתוף פעולה זה, מסר המבקש לגרינוולד שיקים חתומים בלא ציון סכום, נפרע או מועד. גרינוולד היה משלים את השיקים, מוסר אותם לצדדי ג' לרכישת מט"ח ומעביר לחשבון הבנק של המבקש מפעם לפעם כספים במזומן. מאחר ולמבקש היה חוב אישי באותו חשבון בנק, אמורים היו המבקש וגרינוולד לערוך ביניהם התחשבנות ולהשוות בין הסכומים שהעביר גרינוולד לסכומים שהפקיד לחשבון. שיתוף פעולה זה נמשך כחדשיים ובסיומו ערכו גרינוולד והמבקש התחשבנות ומצאו שלגרינוולד יתרת זכות של 420$. בהתאם, טוען המבקש, החזיר גרינוולד למבקש את כל השיקים שקבל.

מסתבר, ממשיך וטוען המבקש, שגרינוולד הותיר בחזקתו שיקים של המבקש אותם לא החזיר ובמקום להחזירם, העבירם למשיב וזה הגיש את השיק לביצוע בלא כל הצדקה. המשיב "קנה" את השיק מגרינוולד וכעת הוא אוחז בו שלא כדין, שעל זאת אמורים היו הצדדים להתדיין בהליכי הבוררות.

על רקע זה, טוען המבקש כי סיכול הליכי הבוררות בידי המשיב מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ההתנגדות, כי יש להעביר את המחלוקת להכרעת הבוררים ולחילופין ליתן לו רשות להתגונן.

6. לטענת המשיב, אומנם הסכים לברר המחלוקת בבוררות ואף חתם על הסכם הבוררות, אולם התנה הסכמתו בכך שהבוררות תעסוק בשיק נשוא תיק זה בלבד ותסתיים בתוך חדש ימים. בפועל, התברר לו שהבוררים מבקשים להרחיב את היריעה והבוררות לא הסתיימה בהכרעה בתוך חדש. לפיכך, טוען המשיב, הופסקה הבוררות כבר בסמוך לאחר שהחלה ולא חודשה מאז. בנוסף, טוען המשיב כי בית הדין של הרב קרליץ, אותו מוסד בפניו אמורה להתקיים הבוררות, פועל נגדו במישרין. המשיב מייחס לאותו בית דין לא פחות מהוצאת חרמות נגדו וצווים לפגוע בו ובמשפחתו וברכושו, כאשר כתוצאה מכך אף נאלץ לעזוב את ביתו ולעבור לדירת מסתור. ממילא שהמשיב מסרב לבקשה לעיכוב ההליכים עקב הסכם הבוררות בנסיבות אלו.

ביחס להארכת המועד, טוען המשיב כי הוא מנהל הליכי הוצל"פ מזה כחמש שנים, ההתנגדות הוגשה באיחור ניכר והמבקש איננו אומר אמת בטענה שלא קבל את האזהרה. ביחס להתנגדות עצמה, טוען המשיב שהמבקש לא מצרף מסמכים לתמיכה בטענותיו.

7. בדיון אשר התקיים ביום 26.12.11 נחקרו הצדדים על תצהיריהם וסיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון

8. בבקשה אותה הגיש טוען המבקש כי קבל את האזהרה אודות הליכי ההוצל"פ בתיק זה רק ביום 6.9.11 וכאשר בקש להגיש את ההתנגדות, נמסר לו כי האזהרה הומצאה לו עוד בשנת 2009. שתי הטענות הופרכו. בדיון אשר התקיים הודה המבקש כי קבל את האזהרה בתיק זה עוד בספטמבר 2006, כך שההתנגדות הוגשה באיחור ניכר. איחור של כחמש שנים.

9. לטענת המבקש, יש לעכב את ההליכים בתיק ולאכוף על המשיב את הסכמתו לבירור המחלוקת בבוררות.

בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") מוסמך בית המשפט לעכב את הדיון בתובענה שבפניו בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות. דא עקא, שהעניין אשר בפני איננו "תובענה". כידוע, שטר כמוהו כפסק-דין על-תנאי, והתנאי הוא שהחייב נמנע מלהתנגד לביצועו. אם כך, בחלוף המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, מתקיים התנאי והשטר כמוהו כפסק דין. ואם השטר כמוהו כפסק דין, אין בפני בית המשפט "סכסוך שהוסכם למסרו לבוררות" אלא פסק דין אשר יש לבצע. לאותו הסכם בוררות אשר מבקשים לאכוף עשוי להיות משקל בבחינתה של בקשה להארכת מועד, אולם רק אם נתבקשה הארכת מועד להגשת ההתנגדות וניתנה ארכה שכזו, כי אז חוזר הגלגל אחור, השטר חוזר להיות "פסק דין על תנאי" וניתן לבחון עתירה זו לעיכוב ההליכים.

10. לטענת המבקש, יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מסמיכה את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו". התקנות אינן מפרטות למה ייחשב "טעם מיוחד", אך בפסיקת בתי המשפט נקבע כי ככלל "טעם מיוחד" הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעל הדין ואינו בשליטתו. בבסיסה של הוראה זו עומדת השאיפה לשמר את עקרון סופיות הדיון, כאשר עיקרון זה מבטא הן את האינטרס של בעלי הדין עצמם לסיום ההליכים ושלא להיות מוטרדים לאורך זמן. עיקרון זה מבטא אף את האינטרס הציבורי לייעול ההליכים המשפטיים, לחיסכון בזמן שיפוטי, ליציבות, וודאות משפטית.

עיון בנימוקי הבקשה אינני מראה כל "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת. המבקש טוען כי לא בוצעה כלל המצאה כדין, אך טענה זו הופרכה והתברר שהמצאה נעשתה גם נעשתה עוד ב- 2006. המבקש טוען שהוסכם למסור את הסכסוך לבוררות אך איננו מסביר כיצד מתיישבת טענה זו עם העובדה שהבוררות הופסקה עודה באבה עוד ב- 2007. המבקש איננו מסביר מה עשה מני אז ועד 2011 בקשר עם המחלוקות, איננו מציין כל "גורם חיצוני" אשר מנע ממנו לפנות לבית המשפט בעניין זה כך שאף זה איננו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד עד 2011. אם כך, אין בידי המבקש להצביע על כל גורם חיצוני המצדיק את הארכת המועד.

11. על אף זאת, זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד ולעולם יעדיף בית המשפט מתן הכרעה לגופם של דברים על פני סגירת שעריו של בית המשפט. כה מרכזית שאיפה זו, עד כדי הכרה בסמכותו הטבועה של בית המשפט למתן ארכת חסד למניעת עוול ואי צדק, אפילו אין בנמצא "טעם מיוחד" להארכת המועד למעט אותה שאיפה למניעת עוול ואי צדק.

בכדי לבחון אם יש מקום להארכת מועד שכזו, יש לבחון את מכלול הנסיבות כפי שהתבררו.

ראשית, לגופן של טענות ההגנה, טוען המבקש כי מקורו של השיק בהסכם שערך עם גרינוולד ובמערכת יחסים עסקית ביניהם בשנים 1998 - 1999. עוד טוען המבקש כי אף שהמשיב מופיע כנפרע על גבי השיק, אין בניהם כל קשר עסקי והמשיב קבל את השיק מגרינוולד. המשיב, בעדותו (עמ' 8 - 9 בפרוט' 26.12.11) מודה כי קבל את השיק מגרינוולד ואיננו יודע באילו נסיבות קבל גרינוולד את השיק. המשיב אף מודה שהוא הוא, המשיב, הוא זה אשר השלים על גבי השיק הן את שמו, הן את התאריך והן את הסכום הנקוב על גבי השיק. משמע, המשיב מגיש לביצוע שיק אשר את כל פרטיו השלים בעצמו, כולל הסכום, וכעת הוא מבקש לאכוף על המבקש לפרעו ואפשר ששנים הרבה לאחר שנמשך השיק. מצב עובדתי זה מציב סימני שאלה לא מבוטלים אודות זכותו של המשיב מזה וחובתו של המבקש מזה. מצב זה אף מעלה חשש לא מבוטל לעיוות דין. לו היה המשיב משלים את השיק בסכום גבוה יותר, אולי בעשרות מונים גבוה יותר, הגם אז ניתן היה לכפות את פירעון השיק על המבקש? האם נתונה הייתה הרשות למשיב להשלים השיק כאוות נפשו?

אכן, המשיב מסביר כי השלים את השיק כדין על יסוד סכום שננקב בגב השיק ואכן, אפשר וכך יתברר בסופו של יום. אולם בשלב מקדמי זה, הדברים מחייבים בירור ורב החשש לעיוות דין.

זאת ועוד, אומנם השתהה המבקש והשיהוי רב וגדול בזמן, אך מסתבר שהיו והיו ניסיונות לברר המחלוקות בבוררות ואף הליכי גישור היו. לא ניתן אף לבטל במחי יד שאת טענת המבקש לפיה סבר שלנוכח הסכם הבוררות יצא העניין משעריו של בית המשפט והוא פטור מהגשת התנגדות או בקשה אחרת. גורם חיצוני אין כאן אך טעות, אפשר בתום לב, יש ויש. ודאי שאין זה מצב בו החייב מתחמק מכל ניסיון לברר הטענות ומופיע פתאום לאחר שנים. גם מצב זה מצדיק בעיני מתן ארכת חסד למבקש כדי ליתן לו את יומו.

כנגד כל זאת, לא ניתן להתעלם כליל מאיחור כה רב. אף לא מההשקעה המרובה שהשקיע המשיב בינתיים בהליכי הוצאה לפועל ובקיום דיון מיותר בבקשה זו להארכת מועד. על כל זאת ניתן יהיה לפצות בפסיקת הוצאות.

לסיכום נקודה זו, טעם מיוחד להארכת המועד אין, אך טעם להארכת המועד למניעת עיוות דין ואי צדק יש, כנגד פסיקת הוצאות.

12. כעת, משמצאתי שיש מקום להארכת מועד, יש לבחון את עתירת המבקש לעיכוב ההליכים והעברת לבוררות על יסוד הסכם הבוררת שנכרת בין הצדדים.

תנאי מוקדם למתן צו שכזה,הינו הצגת ראיות מצד המבקש לכך שהיה מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות או המשכה. בעניין שבפני, מסתבר שמאז תחילת 2007 לא נעשה דבר וחצי דבר לקידום הבוררות. לטענת המבקש, בירור המחלוקות בבוררות נעצר עקב סירוב המשיב להמציא מסמכים כפי שהורו הבוררים והמשיב אף מודה בסירוב זה. אך אם כך, ניתן היה לצפות מהמבקש לבוא ולהבהיר מדוע ישב בחיבוק ידיים שנים כה רבות. מדוע לא יזם הוא עצמו את המשך הבוררות בין במתן צווים על ידי הבוררים, בין בפניה לבית המשפט למתן צו הכופה את קיום החלטות הבוררים או בכל דרך אחרת. נראה כי גם למבקש לא אצה הדרך לבירור הטענות בכלל ולהמשך הבוררות בפרט, שלא ניתן ליתן הסבר לחוסר המעש הנמשך. במצב זה, לא עומד המבקש בתנאי זה למתן צו לעיכוב ההליכים.

זאת ועוד, דיני בוררות מתווים דרך אלטרנטיבית לבירור מחלוקות וככלל, השאיפה הינה לכיבוד רצון הצדדים ואכיפת הסכמי בוררות. עם זאת, יש מקרים בהם אין הגיון באכיפה שכזו וחוסר הגיון זה מצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה (ס. אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית, עמ' 285). כאשר מתברר שהבוררות איננה מתנהלת ואיננה מתקדמת כמעט חמש שנים (!) בלא שהמבקש עושה דבר לקידומה, אינני מוצא כל היגיון בהחזרת הצדדים לאותם בוררים. גם החששות הרבים שהביע המשיב באשר ללחצים החיצוניים המופעלים עליו להימנעות מבירור טענות בבית המשפט מהווים שיקול רלוונטי. המשיב מתאר מסכת קשה של איומים ואלימות של ממש המופעלת כלפיו כדי לכפות עליו התדיינות בבוררות. אומנם, לא הוצגה בפני ראיה הקושרת בין מוסד הבוררות עצמו לאותם לחצים ובהעדר ראיה שלכך אני דוחה מכל וכל את טרוניות המשיב כלפי מוסד הבוררות עצמו, אך אפילו מקור הלחצים הללו גורמים חיצוניים, אלמונים, ניכר היה בטענות המשיב כי לא הסכמה מלאה של הצדדים עומדת ברקע הבקשה להעביר המחלוקת לבוררות אלא מסכת של כפייה ואיומים נוכח התעקשות המשיב לברר עניינו בבית המשפט. לכפייה ואיומים כגון אלו שמתאר המשיב אין דבר וחצי דבר עם השאיפה לשמר ולקדם את מוסד הבוררות ואותה מסכת, אפילו לא ניתן לייחסה למבקש או לאותו מוסד בוררות, מצדיקה כשלעצמה שלא לאכוף את הסכם הבוררות.

מאחר והסתבר שהמבקש לא עשה דבר לקידום הבוררות, נוכח הזמן שעבר מאז הופסקה הבוררות ומסכת הלחצים שהופעלה על המשיב כאמור, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ההליכים ואכיפת הסכם הבוררות.

13. אם כך, מצאתי להאריך את המועד להגשת ההתנגדות כנגד חיוב המבקש בהוצאות ומצאתי לדחות את הבקשה לעיכוב ההליכים לפי חוק הבוררות. כעת יש לבדוק אם יש מקום ליתן למבקש רשות להתגונן.

כידוע, בשלב זה של דיון בהתנגדות לביצוע שטר עול ההוכחה המוטל על המבקש מצומצם. המבקש איננו נדרש בשלב זה להראות כיצד יוכיח את גרסתו ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקש או את סיכויי הצלחתו בתיק העיקרי. די לו למבקש בשלב זה להראות כי יש בידיו טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו יובילו לדחיית הבקשה לביצוע השטר. מאידך, חייב המבקש להיכבד ולפרט את טענותיו. טענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן.

המבקש הבהיר כי השטר ניתן אי אז לגרינוולד במסגרת מערכת עסקית שהתקיימה ביניהם וכי בסופו של יום לא נותר חייב לגרינוולד אלא סך של 420$ בלבד ואף זו בהתחשבנות שהסתיימה לפני למעלה מעשר שנים. לא זו בלבד שטענה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית, אלא שהמשיב עצמו הודה שהוא היה זה שבעצמו השלים את השיק, לרבות שמו כנפרע, סכום ומועד. במצב זה, לא ניתן לומר שטענת ההגנה של המבקש הופרכה וודאי שיש הצדקה למתן רשות להתגונן בגינה.

בתגובתו, הלין המשיב על כך שקשה יהיה לברר כעת, לאחר שנים כה רבות, את נסיבות מסירת השיק לגרינוולד. אפשר והמשיב צודק ואפשר ונגרם לו נזק ראייתי של ממש, אך כל זאת יתברר במסגרת התיק העיקרי.

14. אשר על כן אני נעתר לבקשה וקובע כדלהלן:

א. ניתנת למבקש ארכה להגשת ההתנגדות לביצוע השיק עד למועד בו הוגשה בפועל.

ב. הבקשה לעיכוב ההליכים עקב הסכם הבוררות - נדחית.

ג. ניתנת למבקש רשות להתגונן בטענות ההגנה אשר פורטו בהתנגדותו.

ד. הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים עד ליום 1.3.12. המבקש יגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 1.4.12. המשיב יגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 15.5.12.

ה. המבקש יישא בהוצאות המשיב בגין הדיון בסך של 3,000 ₪. סכום זה ישולם על ידי המבקש בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו. היה ולא ישלם המבקש את ההוצאות במועד האמור, כי אז יועברו ההוצאות מתוך הכספים אותם הפקיד המבקש בקופת בית המשפט אלא שאז יועמד סכום ההוצאות על סך של 3,500 ₪.

ו. ישיבה מקדמית תתקיים ביום 19.6.12, בשעה 09:00.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ב, 1 בינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דוד הורונציק
נתבע: שלום סגל
שופט :
עורכי דין: