ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דניאל מעוז :

מדינת ישראל

ב"כ המשיבה (המאשימה - עו"ד יובל קפלינסקי

נ ג ד

דניאל מעוז

ב"כ המבקש (הנאשם) - עו"ד אריאל עטרי

בית המשפט המחוזי בירושלים

אריה רומנוב, שופט

החלטה

1. לפניי בקשה לעיון בחומר החקירה, שהוגשה בהתאם להוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הבקשה כוללת תשעה סעיפים. במהלך הדיון שהתקיים בבקשה, הגיעו הצדדים להבנות בעניינם של חמישה סעיפים, כמפורט בפרוטוקול. נותר, אפוא, לדון בעניינם של ארבעה סעיפים, לגביהם קיימת מחלוקת בין הצדדים.

סעיף א' לבקשה: בקשת הנאשם לקבל את הרישום הפלילי של עדי התביעה שמספריהם 15-53:

2. לדברי ב"כ המאשימה, מתוך 39 עדי התביעה אליהם מתייחסת הבקשה, יש רק לשלושה עדים הרשעות קודמות. לטענת ב"כ המאשימה, על פי המבחנים שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט העליון בבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל, אין עילה למסור לנאשם פרט כלשהו ביחס להרשעות הקודמות של שלושת העדים האלה. על מנת שבית המשפט יוכל לבחון טענה זו, העבירה המאשימה, לעיוני בלבד, את ההודעות שמסרו שלושת העדים במשטרה, ואת גיליונות הרישום הפלילי שלהם.

3. לאחר שעיינתי בחומר שהועבר אליי, הגעתי לכלל מסקנה שיש לאפשר לסנגור לקבל פרטים לגבי ההרשעות הקודמות של כל שלושת העדים. אכן, הסיכוי שהמידע אשר יימסר לסנגור יהיה בעל משקל מכריע, אינו רב. ואולם, בשים לב לעובדה שהנאשם מואשם בביצוע שתי עבירות רצח, גובר השיקול התומך במתן אפשרות לסנגור למצות את החקירה, על פני השיקול שעניינו הגנת פרטיותם של העדים. אני מחליט, אפוא, לקבל את בקשתו של הסנגור בסעיף זה.

4. ההלכה שנפסקה בפרשת בניזרי מתייחסת להרשעות קודמות בלבד, להבדיל מרישומים אחרים אותם מנהלת המשטרה, ובהם רישומים על תיקים שנסגרו מבלי שהוגשו בהם כתבי אישום, ורישומים על תיקים פתוחים הממתינים לבירור דינם. במענה לבקשה שהעלה הסנגור ביחס לתיקים מסוגים אלה הצהיר ב"כ המאשימה, כי "לאיש מבין העדים לא הובטחה טובת הנאה לפני שהוא מסר את הודעתו במשטרה ואיש מבין העדים לא קיבל ולא צפוי לקבל טובת הנאה כתוצאה ממתן הודעתו במשטרה וממתן עדותו בבית המשפט". בנוסף הצהיר ב"כ המאשימה, כי "מתוך הרישום הפלילי שמסרתי לביהמ"ש, עולה שלאיש מבין העדים לא נפתח תיק במהלך החקירה או לאחריה". עוד הצהיר ב"כ המאשימה, כי "לא ידוע לי על מישהו שבמהלך החקירה היו חשדות כלשהן והיתה פניה מהמשטרה ברחבי הארץ לגביהם שבעקבותיה באה המלצה של הצוות החוקר שלא לפתוח בחקירה נגד אותו עד" (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 21.12.11).

אני סבור כי די בהצהרות אלה, ואין לחייב את המאשימה למסור לנאשם מידע נוסף, מה גם, שכאמור, הלכת בניזרי מתייחסת להרשעות קודמות בלבד.

סעיף ב' לבקשה: בקשת הנאשם לקבל את המזכרים והדו"חות שהוגשו במהלך דיוני המעצר של הנאשם:

5. במהלך הדיון שהתקיים בבקשה הודיע ב"כ המאשימה, כי למיטב ידיעתו, "פרט לסיכומי החקירה שהוגשו לשופטי המעצרים, כל החומרים הנוספים שהועברו לשופטים וסומנו על ידם, הפכו עם הגשת כתב האישום לחומרי חקירה שעמדו לרשותו של הסנגור. חברי יכול לעשות על כך בקרה" (עמ' 12 לפרוטוקול). יוצא, כי המחלוקת בין הצדדים חלה על שלושה מסמכים שהוגשו לבית משפט השלום בירושלים בשלב החקירה, ואשר הועברו לעיוני.

6. המסמך הראשון בו מדובר הוא מסמך אותו הגישה המשטרה לשופט המעצרים ביום 12.9.11, יום לאחר מעצרו של הנאשם, במסגרת הדיון בבקשה הראשונה שהגישה המשטרה להארכת מעצרו של הנאשם לצורכי חקירה. המסמך מחזיק 13 עמודים, והוא כולל, בין היתר, סקירה מפורטת שערכה המשטרה באשר לפעולות החקירה שנערכו מאז היוודע דבר הרצח ביום 14.8.11, היינו קרוב לחודש לפני מעצר הנאשם, ועד למעצר הנאשם; תיאור פעולות החקירה שביצעה המשטרה מאז נעצר הנאשם ועד להגשת הבקשה; וכן פירוט של פעולות החקירה אשר בכוונת המשטרה לבצע, ואשר לשם ביצוען התבקש המשך מעצרו של הנאשם. למסמך צורפו חומרי חקירה גולמיים, אשר לדברי ב"כ המאשימה נמסרו כולם לידי הסנגור לאחר הגשת כתב האישום.

המסמך השני הוא המסמך אותו הגישה המשטרה לשופט המעצרים ביום 21.9.11, במסגרת הדיון בבקשה השניה שהגישה המשטרה לבית משפט השלום אשר התבקש להאריך את מעצר הנאשם לתקופה נוספת. המסמך מחזיק 5 עמודים והוא כולל עדכון של מצב החקירה וההתפתחויות שארעו מאז הוארך מעצרו של הנאשם לראשונה ועד למועד הגשת הבקשה להארכת מעצר שנייה; תיאור של פעולות החקירה שביצעה המשטרה מאז הארכת המעצר הקודמת ועד להגשת הבקשה הנוכחית; וכן פירוט של פעולות החקירה אשר בכוונת המשטרה לבצע, ואשר לשם ביצוען התבקש בית משפט השלום להאריך את מעצר הנאשם לתקופה נוספת. גם למסמך זה צורפו חומרי חקירה גולמיים, אשר לדברי ב"כ המאשימה נמסרו כולם לידי הסנגור לאחר הגשת כתב האישום.

המסמך השלישי נערך ביום 29.8.11 והוגש לבית משפט השלום ביום 30.8.11. מצויים בו נתוני תקשורת מסויימים. המסמך הוגש לבית המשפט במסגרת בקשה שהגישה המשטרה, עוד בטרם הנאשם נעצר.

7. השאלה האם מסמכים המוגשים לשופט בשלב החקירה הינם בגדר "חומר חקירה", נדונה לא אחת בפסיקה. בהחלטתו של בית המשפט העליון (כב' השופט א' פרוקצ'יה) בבש"פ 91/08 מדינת ישראל נ' מוחמד שבלי, נאמרו, בין היתר, דברים אלה:

"9. ההסדר בחוק ביחס להליך בקשת המעצר והארכת המעצר לצרכי חקירה מניח קיומם של עניינים אשר צרכי החקירה או אינטרסים ציבוריים אחרים עשויים לחייב את חסיונם מפני החשוד במהלך החקירה, ובטרם הוגש כתב האישום. לעיתים קרובות, סוג עניינים זה מועלה על הכתב במזכרים המועברים לעיונו של שופט המעצרים בלבד. השאלה היא מה מעמדם של מזכרים אלה בשלב שלאחר הגשת כתב אישום, וכיצד יש לסווגם לאור הכלל המחייב העברת "חומר חקירה" לעיונה של ההגנה לצורך המשפט.

10. התשובה לשאלה זו אינה עשויה מיקשה אחת, והיא תלויה, בכל מקרה, בטיב החומר, הנתונים והעניינים הכלולים במזכרים הנוגעים להליך המעצר, המצויים בתיק התביעה. המבחן שיש להחיל לגבי תוכנם של המזכרים האמורים הוא המבחן הכללי הרגיל, המוחל ביחס לסיווג חומר כ"חומר חקירה" - קרי: האם נכללים במסמך נתונים כלשהם המהווים חומר רלבנטי המצוי בגרעין הקשה של תשתית ראיות התביעה עליו מתבסס האישום; האם כלולים בו נתונים השייכים ל"פריפריה" של האישום, או שמא מדובר במסמך שלתוכנו אין כל רלבנטיות לאישום, או שהרלבנטיות שלו היא רחוקה ושולית בלבד לנושא האישום; המבחן המנחה הוא, איפוא, האם לתוכן המסמך, כולו או חלקו, עשויה להיות חשיבות ממשית כלשהי להגנת הנאשם במשפט; אם מתקיים תנאי זה, כי אז יש לסווג את החומר הרלבנטי האמור כ"חומר חקירה" ולהציגו לעיון ההגנה; אם אין לו רלבנטיות, יש להימנע מהצגתו במיוחד מקום שגילוי תוכנו עלול לפגוע באינטרסים אחרים בעלי חשיבות.

11. על-פי אמות המידה הללו, יש לבחון את תוכנם של המזכרים בענייננו ולסווג את הנתונים הכלולים בהם; ככל שיש בהם נתונים רלבנטיים לנושא האישום, או אף לפריפריה של האישום - הרי שמדובר ב"חומר חקירה" שחל עליו סעיף 74 לחוק, ויש להעבירו לעיון ההגנה, אלא אם כן תראה המדינה להטיל עליו חסיון על-פי פקודת הראיות (סעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971) (פרשת זאבי, שם, פסקה 13). לעומת זאת, מקום שהמזכרים כוללים נתונים ופרטים שאינם נוגעים לאישום ואינם רלבנטיים להגנת הנאשם, אלא מתייחסים, למשל, לנושאים של היערכות גופי החקירה לפעולות חקירה המתנהלות בעניינו של החשוד כגון - פעולות החקירה שבוצעו, פעולות החקירה המתוכננות, בעיות שנוצרו בחקירה, תחזית של לוחות זמנים לביצוע פעולות חקירה, ותכנון מערך פעולות משטרתיות הקשורות בחקירת החשוד - כל אלה, דרך כלל, אינם בגדר חומר חקירה רלבנטי למשפט, ולכן אין לסווגו כ"חומר חקירה" שיש להציגו לעיון ההגנה לאחר הגשת כתב אישום. הצגתו של חומר זה, דרך כלל, אינה רלבנטית לאישום עצמו, ולא תועיל להגנת הנאשם. מנגד, היא עלולה לפגוע פגיעה קשה במערכות החקירה המשטרתיות, שהחוק הכיר באינטרס הציבורי להימנע מגילוי מהלכיהן, כדי לייעל את השיטות לגילוי עבריינים ולשכלל דרכי אכיפת החוק לקידום טובת הכלל. [הדגשות שלי - א.ר.] 12. על רקע דברים אלה, סיווג מזכרים חסויים שהוגשו על ידי התביעה לשופט מעצרים כ"חומר חקירה" שיש להעבירו לעיון ההגנה על פי סעיף 74 לחוק מחייב עבודת סיווג ומיון של המסמכים על-פי תוכנם. תפקיד זה מוטל על המשטרה והתביעה. על אופן ביצוע התפקיד קיימת ביקורת שיפוטית במסגרת סעיפים 74(ב), (ג) (ד) ו-(ה) לחוק סדר הדין הפלילי."

8. ביחס לשני המסמכים שהוגשו לשופט המעצרים במהלך דיוני המעצר, הרי שכפי שציינתי, מדובר בעיקר בסיכומים שערכה המשטרה עבור שופט המעצרים, בהם סקרה המשטרה את פעולות החקירה שכבר בוצעו, ובהם פירטה את פעולות החקירה שבכוונתה לבצע. על פי הסיווג המופיע בהחלטת בית המשפט אותה הבאתי, אין מדובר בחומר חקירה (ר' הקטע המודגש בסעיף 11 להחלטת בית המשפט העליון; ר' גם החלטת כב' השופט מלצר בבש"פ 2286/10 פלוני נ' מדינת ישראל). דברים אלה נאמרים מתוך הנחה, שבשני המסמכים אין מדובר אלא בעיבוד של חומר גולמי שהינו בבחינת "חומר חקירה", אשר נמסר לסנגוריה במלואו לאחר שכתב האישום הוגש. למען הזהירות, וברוח הגישה אותה נקט בית משפט העליון בסיפא של החלטתו בפרשת שיבלי, על הפרקליטות לוודא שכל העובדות המובאות בשני מסמכים אלה, מתבססות על חומר שהועבר לסנגוריה לאחר שהוגש כתב האישום.

9. באשר למסמך השלישי, הרי שכפי שציינתי, הוא הוגש לבית משפט השלום עוד בטרם הנאשם נעצר. גם כאן מדובר בסיכום של פעולות חקירה (בתחום התקשורת) אותן סקרה המשטרה בפני בית המשפט, במסגרת בקשה שהגישה בשלב החקירה. החומר הגולמי ביחס אליו נערך הסיכום, הוא "חומר חקירה" שהנאשם זכאי לעיין בו. בנסיבות אלה אני קובע, כי במידה ולעובדות הנסקרות במסמך השלישי יש כיסוי מלא בחומר החקירה שנמסר לסנגור, כי אז אין המאשימה חייבת לגלות את המסמך עצמו. מאידך, אם בחומר שנמסר לסנגור אין כיסוי מלא לעובדות הנסקרות במסמך, כי אז על המאשימה להעביר לסנגור את המסמך עצמו, או את החומר הגולמי אשר בהסתמך עליו נערך הסיכום. כל זאת בכפוף לכך, שהמידע המופיע במסמך זה, אינו חוסה תחת תעודת החסיון שהוצאה על ידי השר לבטחון פנים.

סעיף ג' לבקשה: בקשת הנאשם לקבל את פרטי השוטרים והעדים הנזכרים בסעיפים 75-82 ברשימת עדי התביעה

10. בקשת הנאשם בהקשר זה כוללת שלוש קטיגוריות, אליהן אתייחס להלן:

11. הקטיגוריה הראשונה כוללת את שמות הנציגים של 6 בנקים וחברות אשראי, המופיעים ברשימת עדי התביעה שבכתב האישום. לדברי ב"כ המאשימה, בשלב זה אין המאשימה יודעת מי יהיו בפועל נציגי המוסדות הנ"ל אשר יתייצבו להעיד בבית המשפט. לדבריו, יש להניח כי המאשימה תדע את שמות העדים רק לקראת ישיבת ההוכחות. ב"כ המאשימה קיבל על עצמו להודיע לסנגור את שמות העדים, מיד לאחר שהדבר ייודע למאשימה. כך או כך, לטענת ב"כ המאשימה, בקשת הסנגור בעניין זה אינה בקשה לקבלת חומר חקירה, כאמור בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אלא טענה בדבר "פגם או פסול בכתב האישום", אותה יש להעלות בפני ההרכב הדן בתיק (ר' סעיף 149 לחסד"פ).

12. מקובלת עליי טענת ב"כ המאשימה כי שמות נציגי הבנקים וחברות האשראי שיעידו, אינם בגדר חומר חקירה. כך או כך, מועד שמיעת הראיות קרב ובא. ככל שיהיה צורך להעיד את העדים הללו, ולא ניתן יהיה להסתפק בהגשת מסמכים בהסכמה, הדעת נותנת כי שמות העדים יוודעו למאשימה ולסנגור בקרוב.

13. הקטיגוריה השנייה כוללת את שמות הנציגים והמתמללים של יחידת האזנת הסתר שיעידו במשפט. גם ביחס לקטיגוריה זו טען ב"כ המאשימה, כי אין מדובר ב"חומר חקירה", ולכן יש לדחות את בקשת הסנגור על הסף. לגופו של עניין טען ב"כ המאשימה, כי יתכן מאד שבסופו של דבר המאשימה תחליט שלא להזמין לעדות אדם כלשהו הנמנה על קטיגוריה זו.

14. מקובלת עליי טענת המאשימה, כי אין מדובר ב"חומר חקירה". מכל מקום, יש לצפות לכך, שככל שהמאשימה תחליט להעיד את העדים, היא תודיע על כך לסנגור בסמוך לאחר שתקבל החלטה בעניין זה.

15. הקטיגוריה השלישית כוללת את שמות שוטרי יחידת העיקוב של המשטרה, אשר ביצעה פעולות עיקוב במסגרת החקירה שהתקיימה בתיק זה. בהקשר לבקשה זו טען ב"כ הנאשם, "כי ביחידת העיקוב שרת אחיו של המבקש, שיתכן שד.נ.א. שלו נמצר בזירה לפי חוות הדעת שבתיק". במהלך הדיון הודיע הסנגור, שכל בקשתו היא שהמאשימה תמסור לו את מהם מספרי השוטרים במסגרת יחידת העיקוב. בתשובה לכך טען ב"כ המאשימה, כי המידע המבוקש חסוי מכוח תעודה בדבר ראיות חסויות שהוצאה על ידי השר לביטחון פנים. כך או כך, הודיע ב"כ המאשימה, כי המאשימה החליטה שלא לזמן לעדות איש מבין השוטרים העוקבים.

16. לעניין זה מקובלת עליי טענת המאשימה, כי מדובר בחומר אשר ביחס אליו חלה תעודת החסיון, שעניינה, בין היתר, ב"כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהות אנשי המשטרה אשר ביצעו פעולות עיקוב במהלך החקירה בתיק זה, לרבות מספרם, שמה של היחידה אליה הם משתייכים ומקום מושבה.....". יצויין, כי הנאשם הגיש לבית המשפט בקשה לגילוי ראיה, אשר נדחתה, בעיקרה, בהחלטת כב' השופט ר. כרמל מיום 11.12.11. אני מחליט, אפוא, לדחות את בקשת הנאשם בעניין זה.

סעיף ט' לבקשה: כל פרט בדבר מגעיו של ניר מעוז עם שוטרי משטרת ישראל ונציגי מדינת ישראל, בקשר לחקירה:

17. ניר מעוז הוא אחיו התאום של הנאשם, ופרופיל הד.נ.א. שלו זהה לזה של הנאשם. לדברי ב"כ המאשימה, כל חומר החקירה הקיים ביחס לניר מעוז הועבר להגנה. לסנגור אין עילה לחלוק על הצהרה זו אלא שלטענתו, בין ניר מעוז לבין אנשי משטרה התקיימו שיחות שלא הועלו על הכתב, הגם שעל המשטרה הייתה מוטלת חובה להעלותם על הכתב. בקשתו היא, כי בית המשפט יורה למשטרה להעלות על הכתב את השיחות אשר, לטענתו, התקיימו, ולהעביר לו את התיעוד שיתקבל. בעניין זה מפנה הסנגור להחלטת בית המשפט העליון בבש"פ 5856/02 ישראל פרי נ' מדינת ישראל.

18. אין בידי להעתר לבקשה זו. בפני בית המשפט לא הונחה תשתית ראייתית מספקת ממנה ניתן ללמוד כי המשטרה לא תיעדה שיחות ומפגשים שהתקיימו עם ניר מעוז, אשר חובה היה על המשטרה לתעד. בקשת הסנגור היא, הלכה למעשה, כי אנשי המשטרה, ואפשר שגם גורמים נוספים, יידרשו להודיע, האם קיימו עם ניר מעוז שיחות או מפגשים שלא תועדו. מדובר, אפוא, במעין "שאלון" אותו מתבקש בית המשפט לשגר לאנשי המשטרה. אלא, שהפרוצדורה הפלילית אינה מכירה בהליך של שאלונים הנוהג בפרוצדורה האזרחית. המקום לברר את הטענות אותן מעלה הסנגור בדבר אי תיעוד של פגישות שהתקיימו, לטענתו, הוא במסגרת החקירה הנגדית של העדים הרלבנטיים. אני מחליט, אפוא, לדחות את הבקשה.

סוף דבר:

19. החלטותיי ביחס לארבעת הנושאים שנותרו שנויים במחלוקת בין הצדדים, הובאו לעיל. המזכירות תעביר לפרקליטות את החומר שנמסר לעיוני בלבד.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ב, 01 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

ח


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דניאל מעוז
שופט :
עורכי דין: