ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מתב מערכות תקשורת בכבלים בע"מ נגד היועץ המשפטי לממשלה :

ו"ע (תל-אביב-יפו) 2022/01

ו"ע (תל-אביב-יפו) 2071/01

1. מתב מערכות תקשורת בכבלים בע"מ

2. מתב מערכות תקשורת בכבלים חיפה-חדרה בע"מ

3. ערוצי זהב ושות'

4. עידן מערכות כבלים ישראל בע"מ

5. ט.ל.מ. טלוויזיה למנויים בע"מ

6. ערוצי אדום בע"מ

7. תבל תשדורת בינלאומית לישראל בע"מ

8. גוונים טלוויזיה בכבלים בע"מ

9. גוונים קריות טלוויזיה בכבלים (1989) בע"מ

10. הוט מערכות תקשורת בכבלים בע"מ

נ ג ד

1. היועץ המשפטי לממשלה

2. המועצה הישראלית לצרכנות

3. הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות

4. ד"ר שלמה כהן, עו"ד

בית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית הדין לחוזים אחידים

כב' השופט משה סובל, אב"ד

פרופ' שחר ליפשיץ, חבר

ד"ר משה גלברד, חבר

 

בשם משיב 10 - עו"ד יצחק פינק

בשם משיב 1 - עו"ד שירלי אבנר

בשם משיב 2 - עו"ד זאב פרידמן

בשם משיב 3 - עו"ד יורם ארן

בשם משיב 4 - ד"ר שלמה כהן ושות', עו"ד

פסק דין

ראשית דבר

1. בשנת 2001 הגישו מבקשות 9-1 לבית הדין שלוש בקשות לאישור החוזים האחידים בינן לבין מנוייהן בדבר אספקת שירותי שידור בכבלים. שתיים מהבקשות (ו"ע 2021/01, ו"ע 2022/01) נדונו בפני אב בית הדין דאז, השופט יהונתן עדיאל, שקיים בהן דיון מקדמי, ואילו הבקשה השלישית (ו"ע 2071/01) נדונה בפני מ"מ אב בית הדין, השופטת מרים מזרחי. לבקשת היועץ המשפטי לממשלה (משיב 1; להלן - היועמ"ש) ובהסכמת יתר הצדדים, החליטה השופטת מזרחי לאחד את הדיון בשלוש הבקשות, וקיימה בהן דיונים מקדמיים נוספים. בין לבין אושר מיזוגן של מבקשות 9-1 והאחדת פעילותן תחת מבקשת 10 (מבקשות 10-1 ביחד ייקראו להלן - הוט), ונקבע להן (בתחילת שנת 2006) חוזה משולב שאושר על ידי המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין. החל מאותו שלב התייחס הדיון בבית הדין לחוזה משולב (ואחיד) זה. ביום 4.6.07 הגיעה הוט להסכמות שונות עם היועמ"ש ועם המועצה הישראלית לצרכנות (משיבה 2; להלן - המועצה לצרכנות). ביום 6.6.07 התקיים בפני בית הדין דיון, שבסיומו הוחלט על הגשת סיכומים במחלוקות שלא יוסדרו בין הצדדים בדרך מוסכמת. ביום 31.10.07 הודיעו הצדדים לבית הדין על הסכמות נוספות אליהן הגיעו ועל הנקודות שנותרו שנויות במחלוקת. ביום 20.12.07 הוגשו סיכומי הוט לגבי המחלוקות שלא יושבו. ביום 12.2.08 הודיעו הוט והמועצה לצרכנות כי הצליחו ליישב את חילוקי הדעות שנותרו ביניהן והגיעו לנוסח סופי מוסכם של החוזה, כך שאין בכוונת המועצה לצרכנות להגיש סיכומים. סיכומי היועמ"ש הוגשו ביום 17.4.08 (לאחר שביום 16.3.08 נמסרה הודעה על הסכמות נוספות שהושגו בין הוט לבין היועמ"ש). סיכומי תשובה מטעם הוט הוגשו ביום 22.12.10.

2. בחודש מרץ 2008, קודם להגשת סיכומי היועמ"ש, פנה עו"ד ד"ר שלמה כהן (משיב 4) בבקשות לעיין בתיקים ולהצטרף אליהם כמשיב. ד"ר כהן טען כי בחוזה האחיד של הוט ישנו תנאי מקפח המחייב את הלקוח לשלם עבור השירות בהוראת קבע או בכרטיס אשראי. ביום 19.5.08 קיבל בית הדין את בקשת ההצטרפות באופן חלקי, והתיר לד"ר כהן להצטרף כמשיב ולהגיש סיכומים אך ורק בנוגע לתניה העוסקת בדרך התשלום. ביום 28.5.08 דחתה השופטת מזרחי את בקשתו של ד"ר כהן לעיין בתיקים, בנימוק שהצטרפותו הותרה רק בנקודה מסוימת, ויחד עם זאת הורתה ליתר הצדדים להעביר לו חומר הנוגע לאותה נקודה אם חומר כזה הוגש לבית הדין. על החלטה זאת הגיש ד"ר כהן בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 5097/08). במקביל הגיש ד"ר כהן בקשה לבית הדין להארכת מועד להגשת סיכומיו עד לאחר הכרעה בבקשת רשות הערעור. ביום 16.7.08 דחתה השופטת מזרחי, על דעת יתר חברי בית הדין, את הבקשה. גם על החלטה זו הגיש ד"ר כהן בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 6598/08), במסגרתה ניתן סעד ארעי הדוחה את מועד הגשת סיכומיו של ד"ר כהן עד להכרעה בבקשה. בית המשפט העליון דן בשתי הבקשות כאילו ניתנה בהן רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ופסק (ביום 26.1.10) לקבל את שני הערעורים. ד"ר כהן הורשה לעיין בתיקי בית הדין, וכן הוארך המועד להגשת סיכומיו עד ליום 15.4.10. ביום 15.4.10 הגיש ד"ר כהן את סיכומיו וצירף להם בקשה להצטרף כמשיב בחמישה נושאים נוספים מעבר לנושא של דרך התשלום. בקשה זו נדחתה על ידנו בהחלטה מיום 24.10.10, שבקשת רשות לערער עליה נדחתה בבית המשפט העליון ביום 23.5.11 (רע"א 8964/10). משכך הגיע המועד ליתן פסק דין באותם עניינים שנותרו שנויים במחלוקת בין הצדדים.

3. להשלמת התמונה יצוין כי חלוף הזמן הוביל לשינויים שונים בהרכב בית הדין: אב בית הדין דהיום, השופט משה סובל, החליף את השופטת מזרחי שכהונתה בבית הדין הסתיימה; ד"ר אלן זיסבלט החליף את ד"ר מיכאל שפר ז"ל שהלך לעולמו; ד"ר משה גלברד החליף את ד"ר אלן זיסבלט; ופרופ' שחר ליפשיץ החליף את פרופ' עופר גרוסקופף, שסיים את כהונתו בבית הדין בשל מינויו לכהונת שופט בית משפט מחוזי. בהקשר זה יצוין כי בהתאם להסכמת הצדדים לא הובאו על ידם ראיות, ופסק הדין ניתן על יסוד הסיכומים בלבד. לאור זאת, איננו רואים מניעה לכך שפסק הדין יינתן על ידי המותב בהרכבו הנוכחי, ואין בעובדה זו כדי לפגוע בדרך כלשהי בזכות דיונית או מהותית של מי מהצדדים.

הסכמות בין הצדדים וחזרה מהן

4. כאמור לעיל, נמסרה ביום 31.10.07 הודעה מטעם הוט, היועמ"ש והמועצה לצרכנות המפרטת את ההסכמות אליהן הגיעו. ביום 1.11.07 נתנה השופטת מזרחי תוקף של החלטה להסכמות שנכללו בהודעה המשותפת. לאחר מועד זה הגיעו הצדדים להסכמות נוספות, וביום 16.3.08 מסרו הוט והיועמ"ש הודעה משותפת נוספת לבית הדין, אליה צורפה טיוטת הסכם שנוסחו היה מקובל על שני הצדדים. במסגרת ההודעה המשותפת הובהר כי נותרו במחלוקת שני עניינים בלבד: א) דרישת היועמ"ש כי תימסר הודעה למנוי על כך שתקופת האחריות לציוד הקצה שברשותו הסתיימה (סעיף 14.6.3 להסכם). ב) דרישת היועמ"ש כי מספר כרטיס האשראי של לקוח שהתנתק מן השירות יימחק אוטומטית בחלוף 90 יום ממועד הניתוק אף אם המנוי לא ביקש זאת.

5. חרף ההסכמות שהושגו בין הצדדים, כוללים הסיכומים מטעם היועמ"ש התייחסות גם לנושאים שונים נוספים שלגביהם כבר הגיעו הצדדים לידי הסכמה. עובדה זו נומקה, בין היתר, בעובדה שלאחר מועד הודעתם המשותפת של הצדדים הודיעה הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע כי ההסדר שבסעיף 26 להסכם וכן חלק מההסדרים שנקבעו ב"נספח הגנת הפרטיות - נספח א'" המצורף להסכם, עומדים לדעתה בניגוד למדיניות הראויה לעניין אופן ההסכמה לשימוש במידע אישי בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (סעיף 8 לסיכומי היועמ"ש). לפיכך חרגו הסיכומים שהוגשו מטעם היועמ"ש משני העניינים שנותרו במחלוקת.

6. בסיכומי תשובתה מתנגדת הוט לחזרתו של היועמ"ש מן ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ואשר קיבלו תוקף של החלטה בידי בית הדין.

7. אכן, במקרים נדירים עשוי בית הדין שלא לראות עצמו כבול בהסכמות שהושגו בין הצדדים ואף לאפשר הרחבת חזית. זאת נוכח אופיו הציבורי של ההליך המתנהל בבית הדין ולאור מטרת-העל של חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982: להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים (ראו סעיף 1 לחוק, וכן: ע"ש 5017/98 מגדל הזהב בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (מיום 19.11.01) בפסקה 18; ח"א 8002/02 המפקח על הבנקים נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (מיום 5.5.09) בפסקאות 32-23; ח"א 702/06 היועץ המשפטי לממשלה נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (מיום 6.12.11) בפסקאות 43, 88). אולם לא זה המקרה בענייננו. בנדון דידן אנו סבורים כי יש מקום להותיר על כנן את ההסכמות שהושגו בין הצדדים, וזאת לאור השיקולים הבאים:

ראשית, הסכמות הצדדים במקרה דנן עוגנו וקבלו תוקף בהחלטה קודמת של בית הדין. קיים הבדל בין אמות המידה המצדיקות את התערבות בית הדין בהסכמות הצדדים שהוגשו לאישורו לראשונה לבין אמות המידה המצדיקות פתיחת הסכמות שעוגנו בהחלטה קודמת של בית הדין. אמנם החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה-בית-דין ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה לראשונה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508). אלא שכלל זה שוברו בצידו: שינוי החלטת ביניים על ידי הערכאה שנתנה אותה ייעשה רק במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית המשפט (או לבית הדין) כי נתן החלטה מוטעית (ע"א 3604/02 הנ"ל, וראו גם: המ' 190/54 ויטגוב נ' טרמר, פ"ד ח 1262, 1263; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב(1) 525, 528; רע"א 4472/10 Proneuron Biotechnologies Inc נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (מיום 6.10.10) בפסקה י"ח; בנימין רוטנברג "אי סופיותן של החלטות-ביניים" משפטים כא (תשנ"ב) 463, 475-472).

שנית, הוט כבר הסתמכה על הסכמות אלה, הן בכך שנמנעה מהבאת ראיות לגבי המחלוקות שנותרו, והן בכך שהסכימה לוותר ולהתפשר בנושאים אחרים כחלק ממכלול ההסכמות שהושגו.

שלישית, החשש מפני קיפוח אפשרי של הלקוחות מצטמצם נוכח העובדה שפעילותה של הוט כפופה לפיקוח הרגולטור, דהיינו לפיקוח המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין (אשר, כאמור לעיל, אף אישרה את החוזה שבו עסקינן).

רביעית, סיכומי היועמ"ש תולים את חזרתו מההסכמות בהודעה שהתקבלה מהרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע. לא פורט האם רשות זאת (הפועלת במסגרת משרד המשפטים) שינתה מעמדה קודמת שהביעה בנדון; אם כן - מדוע; ואם לא - כיצד זה ניתנה הסכמת היועמ"ש לנוסח החוזה (לרבות לנספח הגנת הפרטיות לגביו העלה היועמ"ש השגה אחת בלבד שתידון להלן) בלא לקבל את עמדת הרשות תחילה. יתרה מכך, למרות שהודעת הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע התייחסה לסעיף 26 לחוזה ולנספח העוסק בהגנת הפרטיות, סיכומי היועמ"ש מבקשים לשנות הוראות נוספות בחוזה שאין להן דבר עם הגנת הפרטיות.

חמישית, אף שהמותב הנוכחי עוסק בשלושת התיקים המאוחדים זה זמן לא ארוך יחסית, התיקים עצמם מתנהלים זה למעלה מעשור (זאת בין היתר בשל הליכי הביניים שהתנהלו, לרבות בקשותיו של משיב 4). בהחלטה שניתנה על ידנו ביום 24.10.10 ציינו כי: "המטרה העיקרית עליה מופקד בית הדין הנה הגנה על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים... אלא שזו אינה המטרה היחידה. תכלית ציבורית נוספת אשר לאורה צריך בית הדין להנחות עצמו, הנה סיום ההליכים המונחים בפניו תוך פרק זמן סביר ומניעת התמשכותם ללא סוף. בלשונם של סעיף 9(ג) לחוק החוזים האחידים ושל תקנה 30 לתקנות החוזים האחידים: על הכרעתו של בית הדין להיות לא רק 'צודקת' אלא גם 'מהירה'". הוספנו וקבענו כי "בחלוף כמעט 10 שנים ממועד פתיחת ההליכים, אין מקום להסיגם לאחור ולפתוח את הדיון בנושאים חדשים העשויים לגרור עיכובים משמעותיים נוספים, כמו למשל דרישה להבאת ראיות בנושאים החדשים וכיוצא בזו". עמדה זו זכתה לאישור גם בהחלטתו של בית המשפט העליון (רע"א 8964/10 הנ"ל).

לאור זאת, איננו מאשרים את חזרתו של היועמ"ש מן ההסכמות שהושגו בין הצדדים.

ודוק: אין באמור לעיל משום קביעת מסמרות לגבי סעיפים דומים בחוזים אחידים אחרים שעניינם עשוי לבוא בפני בית הדין. החלטתנו זו ניתנת על רקע נסיבותיהם המיוחדות של התיקים שלפנינו, ותוך התחשבות באיזון הראוי שבין תוכן החוזה האחיד (לאחר ההסכמות שהושגו לגביו) - מחד גיסא, לבין הסתמכות הצדדים והאינטרס לסיים הליכים משפטיים תוך פרק זמן סביר - מאידך גיסא.

סעיף 14.6.3 לחוזה

8. סעיף 14 לחוזה דן בטיפול בתקלות. סעיף 14.6 מפרט את המקרים שבהם יחויב הלקוח בתשלום עבור שירותי תחזוקה שיסופקו לו על ידי הוט לציוד הקצה. סעיף 14.6.3 קובע כי לקוח יחויב בתשלום בעד שירותים אלה מעת שחלפו 12 חודשים מהמועד שבו ציוד הקצה סופק לו. היועמ"ש טוען כי ללקוח אין בדרך כלל רישומים לגבי מועד פקיעת אחריות החברה וכי אין לצפות ממנו שיזכור מהו המועד המדויק שבו סופק לו ציוד הקצה (מועד שעשוי להיות שונה ממועד חתימת החוזה). לאור זאת, דורש היועמ"ש כי הוט תדאג להבהיר ללקוח במועד בו נעשית על ידו הזמנה של שירותי תחזוקה לציוד הקצה, האם חלף מועד האחריות והאם השירות כרוך בתשלום נוסף.

9. הוט טוענת מנגד, כי לשיטת היועמ"ש כל גוף המספק שירותי אחריות לתקופה קצובה צריך להתחייב למסור ללקוח תזכורת אודות תום תקופת האחריות, שאם לא כן ייחשב חוזהו למקפח. לטענת הוט עמדה מעין זו משוללת כל הגיון ואין לקבלה. עוד טוענת הוט כי מדי שנה מתקבלות במוקד שירות הלקוחות שלה פניות רבות מאד במגוון רחב מאד של נושאים, וכי במצב דברים זה אין היא יכולה להתחייב כי נציג השירות יוכל להבחין במהלך שיחת הטלפון עם המנוי האם תמה תקופת האחריות שלה לציוד הקצה שבידו. הוט אף מעלה חשש כי אם תוטל עליה חובה להודיע למנוייה בעת הזמנת שירות התחזוקה כי מועד האחריות חלף, עלולים הללו לנצל חיוב כזה לרעה ולטעון כי אינם חייבים בתשלום משום שלא עודכנו בדבר תום תקופת האחריות.

10. בניגוד לעמדתה של הוט, אנו סבורים כי קיים הבדל מהותי בינה לבין גופים אחרים המספקים אחריות למוצרים שנמכרו על ידם. הבדל זה נובע מאופי השירות המסופק על ידי הוט. במה דברים אמורים? כאשר ניתנת ללקוח אחריות חוזית לתקופה מוגדרת במסגרת עסקה שהיא עצמה חד-פעמית וקצרת מועד (כגון אחריות במסגרת חוזה למכירה של מוצר חשמלי כלשהו), הקשר החוזי המרכזי שנותר בין הלקוח לבין הספק עם תום עסקת המכר נוגע לעניין האחריות בלבד. באופן טבעי, אם יתקלקל המוצר, יבדוק הלקוח אם תקופת האחריות עדיין בתוקפה (שאז יפנה מן הסתם לספק לצורך תיקון הפגם). לא כך כאשר מדובר באחריות למוצר שאינו אלא חלק מתוך עסקה כוללת ומתמשכת, כמו במקרה של הוט. החוזה שבין הוט לבין לקוחותיה הוא חוזה ארוך טווח למתן שירותי שידור בכבלים. ציוד הקצה אינו אלא חלק (ולא חלק מרכזי) מתוך חוזה השירות הנמשך. הלקוח הרוכש את ציוד הקצה לצורך קבלת השירות אינו מתייחס אל רכישת הציוד כאל עסקה נפרדת. משום כך, בעת שחלה תקלה בציוד פונה הלקוח, באופן אינטואיטיבי, אל ספק השירות עימו הוא קשור, כפי שהוא פונה אל הספק כאשר מדובר בתקלה שאינה נוגעת לציוד הקצה אלא למתן השירות השוטף. ספק רב אם הלקוח ער כלל להבחנה שבין שני סוגי הפניות הללו (פניה לתיקון ציוד קצה או פניה לשם הסדרת תקלה "רגילה" במתן השירות). בנסיבות אלה אם לא תופנה תשומת ליבו של הלקוח לעובדה שתקופת האחריות לציוד הקצה פגה, עלול הדבר להביא להטעייתו ולקיפוחו. יתר על כן, בידי הוט המידע לגבי מועד תחילת האחריות וסיומה לגבי כל לקוח. ברשותה מאגרי מידע ממוחשבים ושליפת נתונים אלה ודאי אינה עניין מסובך במיוחד (שהרי נתונים אלה נשלפים מן הסתם ממילא בעת שהחברה בודקת אם יש צורך לחייב את הלקוח עבור שירות שקיבל לתיקון ציוד הקצה). בנסיבות אלה הוט היא בגדר מונע הנזק היעיל ביותר וראוי לפיכך שהיא תישא בסיכון הנוגע לאי-ידיעת מועד תום האחריות.

11. הוט מלינה, כאמור, על הנטל הכרוך במסירת המידע ללקוחותיה וכן על הנטל הנוסף של הצורך בתיעוד מסירת המידע (לצרכים ראייתיים במקרה של מחלוקת עם הלקוח). שקלנו עניין זה אך הגענו לכלל מסקנה כי אין בנטל אפשרי זה כדי לשלול או אף לאזן את החשש מפני קיפוח. כאמור, המידע אודות תום תקופת האחריות מצוי ממילא במאגר המידע של הוט, ואיננו סבורים כי מתן הנחייה לנציגי השירות של החברה להביא מידע זה לידיעת הלקוח הנו בגדר נטל כבד מדי. אנו קובעים לפיכך כי סעיף 14.6.3 לחוזה בנוסחו הקיים הוא מקפח וכי לשם הסרת הקיפוח יש להוסיף לסעיף הוראה לפיה אם תמה תקופת האחריות מתחייבת הוט להודיע ללקוח אודות כך בעת הזמנת שירות התחזוקה.

מחיקת פרטי כרטיס האשראי והוראת הקבע לאחר התנתקות הלקוח

12. הפסקה החמישית בנספח הגנת הפרטיות של החוזה, קובעת כי: "המידע האישי נשמר בכל תקופת היותך מנוי/ה בחברה. היה ותבחר/י להתנתק, יישמר המידע האישי אצל החברה בהתאם להוראות הדין". המידע האישי אודות הלקוח כולל, בין היתר, את פרטי כרטיס האשראי או חשבון הבנק שלו (בהתאם לדרך התשלום בכרטיס אשראי או בהוראת קבע). היועמ"ש טוען כי השארת פרטים אלה בידי הוט לאחר התנתקות הלקוח מהשירות עלולה לקפח את הלקוח. לעומתו טוענת הוט כי שמירת הפרטים נחוצה משני טעמים (סיכומי הוט מתייחסים לכרטיס האשראי בלבד, אך הנחתנו היא שהדברים יפים גם להוראת הקבע): ראשית, לצרכים ראייתיים וזאת למקרה שבו תתעורר מחלוקת משפטית בין הצדדים ועל מנת שתהיה בידי הוט האפשרות להוכיח כי היה בידה כרטיס חיוב בר-תוקף, מה היה מועד תפוגתו של הכרטיס וכיוצא באלה פרטים רלוונטיים לצורך ניהול ההליכים המשפטיים. שנית, טוענת הוט כי שמירת פרטי כרטיס החיוב נחוצה למקרה שבו הלקוח לא ישיב לה את ציוד הקצה, וזאת על מנת שתוכל לחייבו בתשלום עבור ציוד זה. הוט מדגישה כי צורך זה קיים לאור העובדה שציוד הקצה מצוי בתוך בית הלקוח פנימה, ואין להוט כל דרך להשיב ציוד זה לידה בהעדר שיתוף פעולה מצד הלקוח.

13. על פי נוסחו של התנאי השנוי במחלוקת מתחייבת הוט כי שמירת המידע האישי אודות הלקוח תיעשה בהתאם להוראות הדין. בעניין זה יצוין כי מאגר המידע מנוהל על ידי הוט בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. אנו סבורים כי צודקת הוט בטענתה לגבי הצורך בשמירת פרטי הלקוח לצרכים ראייתיים במקרה של סכסוך משפטי בין הצדדים. לעומת זאת, אין בידנו לקבל את טענתה של הוט לגבי הצורך בשמירת פרטי הלקוח לצורך חיובו בתשלומים כאלה או אחרים. לפי הוראת סעיף 21.2 לחוזה רשאית הוט לעשות שימוש בהוראת הקבע או בכרטיס האשראי של הלקוח לצורך חיובו רק עד תום שישים ימים ממועד ניתוקו מהשירות. לפיכך, חיוב הלקוח על ידי אמצעי תשלום אלה במועד מאוחר לזה האמור בסעיף 21.2 מנוגד להוראות החוזה. ממילא תנאי בנספח הגנת הפרטיות המאפשר להוט להותיר בידה את פרטי כרטיס האשראי וחשבון הבנק לשם חיוב הלקוח מקיים את חזקת הקיפוח הקבועה בסעיף 4(6) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, דהיינו, מדובר בתנאי המסייג באופן בלתי-סביר זכות או תרופה העומדות ללקוח מכוח החוזה. יתר על כן, הוט דורשת למעשה את שמירת פרטי אמצעי התשלום לצורך סעד עצמי, וזאת באמצעות חיובו של הלקוח דרך כרטיס האשראי או הוראת הקבע. למותר לציין כי להוט אין כל זכות מוקנית לעשיית דין עצמי כאמור, ובמקרה שבו לדעתה חב לה הלקוח תשלומים יכולה היא - ככל ספק אחר - לפנות בתביעה משפטית לצורך חיוב הלקוח בתשלום חובו. לאור זאת אנו קובעים כי יש לשנות את נוסח הפסקה החמישית בנספח הגנת הפרטיות באופן שיוספו לה המילים הבאות: "למען הסר ספק מובהר, כי החל מתום המועד הקבוע בסעיף 21.2 לחוזה, החברה אינה רשאית לעשות שימוש בפרטי הוראת הקבע או כרטיס האשראי של הלקוח המצויים בידה לצורך חיובו בתשלום כל שהוא".

קביעת אמצעי תשלום

14. כמפורט לעיל, הותר למשיב 4 להצטרף כמשיב לתיקים ולהעלות טענות הנוגעות לעניין אחד בלבד. טענתו של משיב 4 מופנית נגד הוראת סעיף 16.2 לחוזה הקובעת כי תשלומי הלקוח להוט יתבצעו באמצעות הוראת קבע או כרטיס אשראי (בחריג שלפיו מנויים המקבלים שידור אנלוגי בלתי ממוען רשאים לשלם גם במזומן). משיב 4 טוען כי התנאי האמור הוא מקפח, בהיותו מאפשר להוט, שהיא ספק מונופוליסטי, להכתיב את אמצעי התשלום הנוחים לה תוך פגיעה בזכויות הצרכנים. עוד טוען משיב 4 כי פרוצדורת התשלום באמצעות כרטיס חיוב או הוראת קבע בנקאית, מונעת מהלקוחות לבדוק כראוי את חיוביהם וגוזלת מהם ממון. לדבריו: "הסדר כזה מאפשר לספק לשלוח יד ארוכה לכיסו של הצרכן, ולגבות ממנו כל סכום, עוד לפני שהצרכן קיבל את החשבון לידיו...". יתר על כן, לטענתו ספקים שונים בשוק מאפשרים בדרך כלל תקופה של 45-15 ימים לשם פירעון חשבונות שונים, ואילו חיוב הלקוחות בתשלום מיידי באמצעות כרטיס חיוב או הוראת קבע למעשה מעשיר את הוט "בסכומי עתק מהפרשי הריבית במכפלת מיליוני מנויים". משיב 4 מוסיף וטוען כי בתשלום באמצעות הוראת קבע, הלקוח אינו מודע לסכום החיוב מאחר שחשבונו מחויב אוטומטית. היה וחסר כסף בחשבון בעת חיובו, נדרש הלקוח לשלם ריבית על משיכת יתר, ואף בכך נמצא הוא ניזוק.

היועמ"ש הודיע כי הוא משאיר את סוגית אמצעי התשלום לשיקול דעתו של בית הדין. המועצה לצרכנות והרשות להגנת הצרכן בהסתדרות לא הגישו את עמדתן בסוגיה זו, חרף ההחלטה מיום 24.10.10 שאפשרה להן לעשות כן.

15. לא מצאנו ממש בטענות משיב 4 לגבי קיפוח הטמון בסעיף הנדון. כידוע, שאלת הקיפוח נבחנת תוך העמדת האינטרסים הלגיטימיים של הספק מצד אחד ושל הלקוחות מן הצד האחר. להוט מאות אלפי לקוחות, ואנו מקבלים את טענתה כי במצב כזה מתן אפשרות לכל מנוי לקבוע את דרך התשלום עלול ליצור בפניה קושי של ממש בתפעול מערכת הגביה. לעומת זאת, איננו מוצאים קיפוח של ממש בעובדה שתשלום דמי המנוי יבוצע בדרך של חיוב כרטיס האשראי של הלקוח או בדרך של תשלום באמצעות הוראת קבע. למותר לציין כי אם במקרה נתון יסבור הלקוח כי הוט חייבה אותו בחיובי יתר או ניצלה לרעה את אמצעי התשלום, פתוחה בפניו הדרך להגיש נגדה תביעה. בית הדין כבר החליט בעבר כי קביעת אמצעי תשלום בידי הספק אינה מהווה קיפוח (ע"ש 90/96 עמותת סינגור קהילתי נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 19.11.01, בפסקה 40): "חזקות הקיפוח הנטענות על ידי המבקשת אינן מתקיימות במקרה זה... לשוכר אין עומדת זכות מכוח דין לקבוע את דרך תשלום התמורה החוזית". יתר על כן, נושא זה אף קיבל את אישורה של המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין, שהנה גוף סטאטוטורי, כחלק מן האישור שנתנה לחוזה. כן הוסדר נושא אמצעי התשלום בסעיף 41.8.7 לרישיון שניתן להוט על ידי מדינת ישראל ועל ידי המועצה. אכן, הכללת עניין זה ברישיון אין בה בכדי לחסן את הסעיף מפני פיקוח שיפוטי, אולם שיקול זה מצטרף למכלול השיקולים שיש בהם בכדי להכריע את הכף נגד התערבות בסעיף.

סוף דבר

16. לאור כל האמור, אנו מאשרים את החוזה שצורף להודעתם המשותפת של הוט והיועמ"ש מיום 16.3.08, וזאת בכפוף לשינויים המפורטים בפסקאות 11 ו- 13 לעיל.

17. הוט, היועמ"ש והמועצה לצרכנות עשו מאמצים ניכרים להגיע לידי הסכמות ולצמצם עד למינימום ההכרחי את היקף ההתדיינות. בנסיבות אלה איננו רואים מקום לחייב מי מצדדים אלה בתשלום הוצאות ההתדיינות, וכל צד יישא בהוצאותיו. לא כן משיב 4, שכל טענותיו בנושא הקיפוח נדחו. לאור זאת אנו מחייבים את משיב 4 לשלם להוט הוצאות בסך כולל של 11,600 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' בטבת תשע"ב, 28 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מתב מערכות תקשורת בכבלים בע"מ
נתבע: היועץ המשפטי לממשלה
שופט :
עורכי דין: