ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמידר החברה הלאומית לשכון בישראל נגד אורית טואיזר :

עמידר החברה הלאומית לשכון בישראל

נ ג ד

אורית טואיזר

בית משפט השלום בירושלים

כב' השופט אברהם רובין

פסק דין

1. תביעה לפינוי הנתבעת מדירה שמשכירה לה התובעת.

2. העובדות

התובעת משכירה לנתבעת דירה ברחוב גמזו 30/11 בשכונת נווה יעקב בירושלים, זאת מאז שנת 1992. בסעיף 5(א) להסכם השכירות (נספח א' לכתב התביעה), נקבע כי על הנתבעת לשלם לתובעת דמי שכירות חודשיים, ובסעיף 5(ז) להסכם נקבע כי: "סעיף זה הוא סעיף עיקרי, ואי תשלום כלשהו של דמי השכירות.... מהווים הפרה יסודית של החוזה". בסעיף 11 להסכם נקבע כי לשוכר אסור להעביר לאחר את זכויותיו לפי החוזה, או להעביר את החזקה במושכר, אלא אם ניתנה לכך הסכמת התובעת. בסעיף 12 להסכם נקבע כי אם הפר השוכר את חובתו לגור במושכר רשאית התובעת לבטל את החוזה.

ביום 17/01/06 כתבה התובעת לנתבעת במכתב (ראו - ההתכתבות שצורפה כנספח ו' לתצהיר ליטנסקי), כי היא מבטלת את הסכם השכירות. על פי הנטען בתצהירו של ליטנסקי המכתב נשלח עקב חוב דמי שכירות שנצבר מ-01/01/04. ביום 08/02/06 שלחה התובעת לנתבעת מכתב נוסף (נספח ו' לתצהיר ליטנסקי), בו היא נדרשה לפנות את הדירה בנימוק שנודע לתובעת שהנתבעת השכירה את הדירה לצד ג'. בעקבות מכתבים אלו התנהל, כנראה, דין ודברים בין התובעת לנתבעת, ובסופו כתבה התובעת לנתבעת, ביום 16/03/06, כך:

"הריני להודיעך כי אנו מקפיאים את מכתבנו מיום 17/01/06 בעניין סיום יחסי השכירות וכל ההליכים נגדך. הנך נדרשת לגור בדירה באופן קבוע. (ההדגשה במקור - א.ר.) במידה ויתגלה כי אינך עושה שימוש בדירה לצורך מגורים, ניאלץ לחדש הליכי סיום יחסי שכירות עימך ולפנותך מהדירה"

ראו - נספח ו' לתצהיר ליטנסקי).

חלפו כחודשיים, וביום 25/05/06 שלחה התובעת לנתבעת "התראה לסילוק חוב", בה נדרשה הנתבעת לפרוע חוב דמי השכירות בסך 2,355 ₪ תוך חמישה ימים, שאם לא כן תבטל התובעת את הסכם השכירות (ראו - נספח ו' לתצהיר ליטנסקי). ביום 11/07/06 שלחה התובעת מכתב נוסף לנתבעת (ת/4), בו נכתב כי ממצאי חקירה שביצעה התובעת העלו שהנתבעת איננה מתגוררת בדירה, ולפיכך בהתאם להנחיות משרד השיכון מפסיקה התובעת את ההנחה בדמי השכירות שהוענקה לנתבעת עד אותה עת.

אחר הדברים האלה, הגישה התובעת, ביום 17/01/07, את התביעה שלפניי, בגדרה מתבקש בית המשפט להורות על פינוי הנתבעת מן הדירה בשל חוב דמי השכירות. כמו כן, התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת לשלם את חוב דמי השכירות בסך 5,595 ₪. חלפו כשנתיים וחצי, וביום 15/06/09 הגישה התובעת בקשה לתקן את כתב התביעה במטרה להוסיף לו טענה לפיה הנתבעת הפרה את הסכם השכירות גם בכך שהשכירה את הדירה לאחרים במקום לגור בה בעצמה. בבקשת התיקון פירטה התובעת כיצד נודע לה מכתבה בעיתון, שהתפרסמה בחודש ינואר 2008, כי הנתבעת נעצרה על ידי המשטרה לאחר שלפי החשד היא פעלה באופן שיטתי להשכיר דירות שאינן שייכות לה. התובעת ציינה כי בעקבות הכתבה היא ביצעה חקירה, שממנה עלה כי הנתבעת ממשיכה להשכיר את הדירה ולגבות דמי שכירות לכיסה (ראו - דו"ח החקירה שסומן ת/2). הנתבעת התנגדה לבקשה, אולם אני נעתרתי לה, ובעקבות כך הגישו הצדדים תצהירים ונשמעו העדים.

3. טענות הצדדים

התובעת טוענת כי דין התביעה להתקבל, מפני שהוכח כי הנתבעת לא פרעה את חוב דמי השכירות, ומפני שהוכח שהנתבעת השכירה את הדירה לאחרים. להוכחת טענותיה הגישה התובעת דו"ח חקירה מעודכן משנת 2010, בו מתאר החוקר כיצד הוא ניהל עם הנתבעת מו"מ לשכירת הדירה (ת/3).

הנתבעת טוענת כי החוב לא הוכח. לדבריה ההנחה הסוציאלית בשכר הדירה בוטלה שלא כדין. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי היא ניסתה לשלם את החוב מספר פעמים אך נתקלה בסירוב של התובעת. לעניין השכרת הדירה טוענת הנתבעת כי היא מעולם לא הרשתה לאחרים לגור בדירה, למעט מקרה חד פעמי שבו היא אפשרה לבני זוג שזה מקרוב נישאו (משפחת רטמן), לישון לילה אחד בדירה. ולבסוף, הנתבעת טוענת להפרת חובת תום הלב מצד התובעת, בכך שהיא שלחה אליה חוקרים פרטיים במטרה להפילה בפח, ובכך שהיא לא נתנה לה ארכה לפירעון החוב, למרות שבעבר ניתנו לה ארכות מספר.

דיון והכרעה

4. החוב

למעשה אין חולק על קיומו של חוב שטרם נפרע. ב"כ התובעת טען אמנם כי החוב נוצר עקב ביטול ההנחה הסוציאלית שלא כדין, אולם בסיכומיו הוא הודה כי החוב שדורשת התובעת בתביעתה הינו החוב שנוצר לפני ביטול ההנחה הסוציאלית (ראו עמ' 34 ש' 30-29). ב"כ הנתבעת הניח, משום מה, בסיכומיו כי במסגרת כתב התביעה המתוקן דורשת התובעת מן הנתבעת סך של 41,000 ₪, קרי - סכום חוב שכר הדירה לאחר ביטול ההנחה הסוציאלית, אך לא כך הדבר. כתב התביעה המתוקן נוקב בסכום של 5,595 ₪ בלבד, נכון ליום 28/11/06, ולכן זהו סכום התביעה ואין בלתו. לפיכך, אין צורך שאתייחס לשאלת ביטול ההנחה הסוציאלית. ב"כ הנתבעת לא הכחיש בסיכומיו, ובצדק, כי קיים חוב דמי שכירות, שכן הנתבעת עצמה הודתה בעדותה כי קיים חוב בגין תקופה של שנתיים (עמ' 24 ש' 28-26). אשר על כן, אני קובע כי החוב הנטען הוכח כדבעי.

5. כאמור לעיל, ב"כ הנתבעת טען כי התובעת נוהגת בחוסר תום לב, בכך שהיא עומדת על דרישת הפינוי למרות שבעבר, כאשר טיפלה בדירה מטעם התובעת הגב' אשכנזי, היא נהגה ללכת לקראת הנתבעת ולהגיע עמה להסדרי חוב. טענה זו איננה משכנעת. אני מוכן להניח לטובת הנתבעת כי גב' אשכנזי גילתה כלפיה יחס סלחני, כפי שעולה מן המכתב מיום 16/03/06 אשר צוטט לעיל. ברם, גם אם כך הדבר העובדה שיחסה של התובעת השתנה איננו מהווה הפרה של חובת תום הלב, שכן התובעת הייתה רשאית להקשיח את עמדתה כלפי הנתבעת לאחר שההזדמנות שנתנה לה הגב' אשכנזי במכתב הנ"ל לא נוצלה על ידי הנתבעת. אוסיף ואציין,כי ניצני ה"הקשחה" בעמדת התובעת הנצו עוד בזמן כהונתה של הגב' אשכנזי, ולראיה שמכתב ההתראה מיום 25/05/06 נחתם על ידה.

6. ב"כ הנתבעת טען בחצי פה כי לא ניתנה למרשתו התראה לפני ביטול החוזה. טענה זו אינה משכנעת. ראשית, מכתבה של הגב' אשכנזי מיום 25/05/06 מהווה התראה לפני ביטול החוזה. הנתבעת אמנם טענה כי היא איננה זוכרת אם קיבלה מכתב זה (עמ' 30 ש' 19-18), אולם טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שהמכתב נשלח לכתובתה וכי יתר המכתבים שנשלחו לאותה כתובת כן התקבלו אצלה (עמ' 28 ש' 25 ואילך). ושנית, תשלום דמי השכירות הוגדר בהסכם כתנאי עיקרי שהפרתו מהווה "הפרה יסודית" של ההסכם, ולפיכך לא נדרשת התראה בגין הפרה זו.

7. הנתבעת טוענת כי היא ניסתה לפרוע את החוב מספר פעמים, אך נציגי התובעת סירבו לקבל ממנה תשלומים. טענה זו לא הוכחה כלל. הנתבעת לא ציינה מתי היא ביקשה לשלם את החוב, עם מי היא שוחחה, ומדוע לא הפקידה את סכום החוב בבית המשפט. כמו כן, הנתבעת לא הציגה שום פניה כתובה שלה אל התובעת או אל בא כוחה, שבה היא מלינה על כך שמסרבים לקבל ממנה תשלומים על חשבון החוב.

8. ב"כ הנתבעת ביקש שבית המשפט ידחה את התביעה מטעמי צדק, שכן אין זה ראוי שהנתבעת, אישה אומללה וקשת יום, תפונה מדירתה בשל חוב פעוט יחסית. אין לי אלא לקבוע, בצער רב ובלא חמדה, כי גם טענה זו איננה יכולה להתקבל. אין ספק שהגורל המר עם הנתבעת עד מאוד. מפאת פרטיותה של הנתבעת לא אכנס לפרטים בעניין זה ואסתפק בהפניה למסמך הרפואי נ/12 המדבר בעד עצמו. על רקע מסמך זה, ולנוכח העובדה שאין ראייה כי הנתבעת איננה גרה בדירה נכון להיום, ביקשתי מהתובעת, הן בישיבת קדם המשפט, והן בסוף ישיבת ההוכחות, לתת לנתבעת הזדמנות נוספת ואחרונה לתקן את מחדליה, אולם התובעת סירבה, בנימוק שאין ללכת לקראת מי שבמקום לנצל את הדיור הציבורי שניתן לו משכירו לאחר. משזו עמדת התובעת, ומשעה שעמדה זו איננה נטולת הגיון, אין לי אלא לפסוק לפי שורת הדין כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות הפרה יסודית המקימה לתובעת זכות לקבל פסק דין כמבוקש בכתב התביעה המתוקן.

9. השכרת הדירה לאחרים

לאור האמור לעיל אינני נדרש להכריע בשאלה האם השכירה הנתבעת את הדירה לאחרים, ברם אדון ואכריע אף בעניין זה משעה שהצדדים טענו לגביו ארוכות. כאמור, הראיות שיש בידי התובעת לעניין ההשכרה מתמצות בשני דו"חות החקירה על נספחיהם. דו"חות החקירה, כדרכם של דו"חות מסוג זה, כוללים עדויות שמיעה למכביר. לדו"חות לא צורפו אמירות כתובות שנגבו מן הנחקרים, או הקלטות של שיחות שנערכו עימם. על כן, האמור בדו"חות יכול לשמש ראיה כשרה רק ככל שמדובר בעניינים שעליהם יכולים החוקרים להעיד מכלי ראשון, או בעניינים שבהם מודה הנתבעת. כמו כן, יכולים לשמש כראיה אותם מסמכים שצורפו לדו"חות ושהנתבעת אישרה את אמיתותם.

10. נפנה, אפוא, לבחון את האמור בדו"חות, ונפתח דווקא בדו"ח השני משנת 2010 (ת/3), אותו ערך העד רמי דר. בסעיף 5 ואילך לדו"ח מתאר דר כיצד הוא יצר קשר עם הנתבעת בתואנה שהוא מבקש לשכור ממנה דירה. לדבריו הנתבעת שיתפה עמו פעולה בכך שהציגה בפניו את הדירה וניהלה עמו משא ומתן לגבי דמי השכירות. דר מציין כי במהלך שיחותיו עם הנתבעת היא הבהירה לו שדרוש לה שוכר אשר ישתף עמה פעולה למקרה שיגיע לדירה חוקר מטעם התובעת (סעיף 5(ד) לדו"ח). לדברי דר הנתבעת הבהירה לו כי לא ייחתם עם השוכר הסכם שכירות בכתב, וכי בגין שכר הדירה שישלם הוא יקבל קבלות שבהן ירשם כי הכספים שישולמו הם בגדר "תרומה" או "הלוואה" (סעיף5(ז) לדו"ח). אחר הדברים האלו ניתק החוקר מגע עם הנתבעת ולא שכר את הדירה בפועל. הדו"ח שערך רמי דר איננו יכול לבסס טענה שהנתבעת השכירה לו את הדירה, שכן כאמור הוא ניתק את הקשר עם הנתבעת לפני שעסקת השכירות הבשילה ומומשה. עם זאת, אנו למדים מן הדו"ח כי הנתבעת הייתה מוכנה להשכיר את הדירה, וכי היא התכוונה להסוות את דמי השכירות שתקבל על ידי מתן קבלות בגין "תרומה" או "הלוואה". חרף העובדה שדר לא הציג הקלטות משיחותיו עם הנתבעת אני סבור שעדותו מהימנה, וזאת לאור תגובתה של הנתבעת לדו"ח. הנתבעת לא הכחישה כי פגשה את דר וניהלה עמו מו"מ, אלא היא טענה שמדובר באי הבנה. לדבריה,לא את דירתה היא התכוונה להשכיר לדר אלא דירה זהה באותו בניין השייכת לשכנה שביקשה ממנה סיוע בהשכרת דירתה. גרסת הנתבעת איננה משכנעת כלל ועיקר. הנתבעת לא פירטה באיזו שכנה מדובר ובאיזו דירה מדובר. כמו כן, לא ברור מדוע שהשכנה תבקש דווקא את הסיוע של הנתבעת, שאין לה כישורים מיוחדים בהשכרת דירות, ואשר למרבה הצער מתקשה אף לנהל את ענייניה שלה. על כן, גרסת הנתבעת נדחית.

11. עתה נבחן את הדו"ח הראשון (ת/2), שאותו ערך העד ירמיהו לבנדיגר ב-03/11/08. בסעיף 2 לדו"ח מציין ירמיהו כי בדירה הנדונה מתגוררים דוד וברכה רטמן החל מ-24/08/08 .דא עקא, שירמיהו לא מסביר כיצד הגיע למסקנה זו. לא ברור מן הדו"ח האם הוא ראה בעיניו את משפחת רטמן בדירה והאם הוא שוחח איתם. עם זאת מן הדו"ח עולה שירמיהו ביקר בתוך הדירה, שכן הוא מתאר את הריהוט שראה בה, לרבות ארון ספרי קודש גדול (סעיף 2(ג)(6) לדו"ח). כמו כן, ירמיהו מציין כי הוא ראה על דלת הדירה פלקט קרטון עליו נרשמה ברכה לנישואי דוד וברכה רטמן מאת הורי בני הזוג. בהמשך לביקורו בדירה מתאר ירמיהו שיחה שערך עם אביה של ברכה רטמן, אשר סיפר לו כי הוא שכר את הדירה מהנתבעת עבור הזוג הצעיר (סעיף 3 לדו"ח). הדברים שאמר האב לירמיהו אינם יכולים לשמש ראיה לאמיתות תוכנם, מפני שמדובר בעדות שמיעה, אולם הם יכולים לשמש ראיה לעצם אמירתם לירמיהו. בהקשר זה חשובה לענייננו העובדה שהאב אמר לחוקר כי מה שהוא שילם לנתבעת היה בגדר "תרומה" ו"הלוואה". עדותו של ירמיהו עשתה רושם מהימן, בראש ובראשונה משום שגם הפעם הודתה הנתבעת כי פגשה אותו פעם אחת, ומה שיותר חשוב, היא הודתה כי בני הזוג רטמן ישנו בדירתה, אלא שלטענתה הם ישנו בדירה לילה אחד בלבד לאחר נישואיהם. גרסה זו לא משכנעת כלל. לא ברור מדוע שזוג צעיר יבחר ללון בלילה שלאחר חתונתו דווקא בדירת הנתבעת שאיננה קרובת משפחתה או ידידה קרובה שלו. זאת ועוד, העובדה שהחוקר מצא בבית ארון ספרים ובו מאות ספרי קודש מתיישבת עם הטענה שבני הזוג גרו בדירה יותר מאשר יום אחד. ונדגיש, אין טענה כי ספרי הקודש היו שייכים לנתבעת. על כן שוכנעתי כי הנתבעת השכירה את דירתה למשפחת רטמן בשנת 2008.

12. בדו"ח שערך ירמיהו מפורטת פרשת השכרה נוספת שלא עלתה יפה. על פי הנטען בסעיף 4 לדו"ח, בראשית 2008 נוצר קשר בין הנתבעת לבין משפחת ידיד והוסכם כי הללו ישכרו את הדירה תמורת סך של 1,600 ₪ לחודש בתשלום מראש לחצי שנה. בדו"ח נטען כי ידיד שילמו לנתבעת סכומים שונים, ולהוכחת הטענה צורפו לדו"ח קבלות בכתב יד המאשרות כי הנתבעת קיבלה מידיד סך כולל של 17,500 ₪ וכן 500 דולר (ראו נ/3 - נ/5 שגם צורפו לתצהיר ליטנסקי). הנתבעת אישרה כי הקבלות נרשמו על ידה וכי היא קיבלה כספים מידיד, אם כי לטענתה מדובר בסכום של 9,600 ₪ בלבד. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי כל הכספים ניתנו לה כתרומה שהפכה מאוחר יותר להלוואה שאותה היא פרעה במלואה. הסבר זה איננו משכנע. אכן, בחלק מן הקבלות נרשם כי הסכומים שולמו כתרומה (ראו - נ/3 - נ/4), אולם מעדויות החוקרים אנו למדים כי זוהי דרכה של הנתבעת להסוות את דמי השכירות שקיבלה. זאת ועוד, אם עסקינן באמת בתרומה אזי לא ברור כלל מדוע בנ/4 נרשם כי הנתבעת מסרה לידיד שיק בטחון על סך של 4,300 ₪, שיוחזר לה ביום שבו היא תמסור לידיד את המפתחות (ראו נ/6 - השיק שבו מדובר). אשר על כן, על יסוד הקבלות הנ"ל אני קובע כי הנתבעת ניסתה להשכיר את הדירה לידיד, אם כי בפועל העסקה לא יצאה לדרך משום שידיד התחרט.

13. שוכנעתי, אם כן, כי הנתבעת השכירה את הדירה למשפחת רטמן, וכן שוכנעתי כי היא כרתה הסכם שכירות עם משפחת ידיד, וכי היא ניסתה להשכיר את הדירה לחוקר רמי דר. מעשים אלו מהווים הפרה של תנאי הסכם השכירות כפי שהובאו בראשית פסק הדין. מצער להיווכח כי ההשכרה למשפחת רטמן באה לאחר אזהרה מפורשת שנתנה גב' אשכנזי לנתבעת, במכתב הנ"ל מיום 16/03/06. אשר על כן, לתובעת נתונה הזכות לבטל את הסכם השכירות גם בשל הפרה זו.

14. לפני סיום

מן האמור לעיל עולה כי התובעת לא נהגה עם הנתבעת בחוסר תום לב. נהפוך הוא. גם שיקולי הצדק אינם מאפשרים לדחות את התביעה לנוכח הראיות אשר מלמדות כי הנתבעת גילתה נחישות להשכיר את הדירה פעם אחר פעם לאורך תקופה ארוכה. אכן, מצבה האישי של הנתבעת מצער עד מאוד, אולם אין בו כדי להכריע את הכף לזכותה. מן האמור לעיל אף עולה, כי אינני מקבל את יתר טענות הנתבעת, גם אם הן לא זכו להתייחסות מפורטת לעיל. כך, אינני סבור שיש חשיבות לטענה שבשלב מוקדם של ניהול ההליכים היה מוכן בא כוחה הקודם של התובעת לקדם פשרה בתיק. כמו כן, גם אם אקבל את טענת הנתבעת שכיום היא גרה בדירה אין בכך כדי לרפא את הפרות ההסכם שתוארו לעיל. ולבסוף, לנוכח הראיות שפורטו לעיל אינני סבור כי יש לזקוף לחובת התובעת מחדלים ראייתיים כאלו ואחרים אשר להם טען ב"כ הנתבעת.

15. סוף דבר

אשר על כן התביעה מתקבלת. אני פוסק כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,595 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28/11/06 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, אני מורה לנתבעת לפנות מכל חפץ ואדם את הדירה המצויה ברחוב גמזו 30/11 בירושלים והידועה גם כרח' נווה יעקב 30/11 ירושלים (רישום אצל התובעת - מבנה 0030 שיכון 3590), וזאת עד ליום 15/03/12. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. ההפקדה שהפקידה הנתבעת בתיק תועבר לתובעת על חשבון פסק הדין.

ניתן היום, א' טבת תשע"ב, 27 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמידר החברה הלאומית לשכון בישראל
נתבע: אורית טואיזר
שופט :
עורכי דין: