ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהונתן קמיל נגד רונן שמואל :

יהונתן קמיל

ע"י ב"כ עו"ד א. הורניק

נ ג ד

רונן שמואל

ע"י ב"כ עו"ד א. בן יצחק

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

כב' השופטת שרה מאירי-אב"ד

פסק דין

1. בפניי תביעה שהגיש התובע ביום 21/02/08, באמצעות ב"כ, לאחר שהועסק ע"י הנתבע מ- ,01/09/07 עד שב- 07/11/07 הפסיק הנתבע מיידית העסקתו בניגוד להסכם, לפיו היה עליו להעסיקו עד 30/08/08.

התובע עתר לתשלום שכרו לכל תקופת ההסכם (11/2007-/08/2008, 50,000 ₪); להודעה מוקדמת (5,000 ₪); הלנת שכר אוקטובר (ששולם רק ב- 12/11/07; 585 ₪) ושכר נובמבר (2,157 ₪). (יצויין כי בכותרת התביעה נטען כי סכומה 50,585 ₪).

לתביעה צורף עותק ההסכם.

2. בכתב הגנתו מ- 02/06/08, באמצעות ב"כ, עתר הנתבע לדחיית התביעה.

הנתבע מפעיל עסק "מרכז הספורט" במסגרתו מפעיל הוא חוגים שונים בבתי הספר בשנה"ל. בהתאם, נכרת בין הצדדים הסכם להעסקת התובע כמנהל מקצועי (כהגדרה שבהסכם; סעיפים 3-5).

התובע הפר ההסכם, לא שעה להוראות הנתבע (אי הגשת דו"חות, חוסר מקצועיות, עישון בפני התלמידים, נהול שיחות טלפון וכיו"ב).

התובע העלים עובדת לימודיו, הוא שחדל מלעבוד אצל הנתבע וללא הודעה וממילא, לא פוטר.

במהלך העסקתו, התובע השתמש באופנוע/קטנוע ונמנע מלהגיע לקבל שכר אוקטובר, בשל מז"א ששרר, עם הודעת הנתבע (09/11/07) כי יסור למשרד לקבלת שכרו, ולאחר שדחה הצעת הנתבע לשלוח בדואר רשום את שכרו (צורפו תדפיסי מז"א).

התובע כלל לא התייצב לעבוד בנובמבר 2007 וממילא, אינו זכאי לשכר.

משהועסק לכל היותר חודשיים - אינו זכאי לחודש הודעה מוקדמת.

התפטרות התובע הסבה לו נזקים בגינם הוגשה גם תביעה שכנגד (ע"ס 21,835 ₪ - שכר ששולם ביתר ונזקים בעסק).

3. ביום 31/05/09 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו.

ביום 14/07/10 הגיש הנתבע 2 תצהירי עדות ראשית מטעמו (האחד כנתבע והשני כתובע שכנגד).

ביום 11/10/11 נשמעו בפניי עדויות הצדדים ובתום הדיון סיכמו בכ"י הצדדים טיעוניהם.

4. ולהכרעתי -

א. הפסקת עבודה

העובדה כי ב"כ התובע בטוח בצדקת טענותיו - בענווה, אין בה די!

כך, גרסת התובע בתביעתו - אינה זו שברישא סיכומיו.

אין בתביעה, ולוּ רמז, לכך כי נאמר לתובע להפסיק עבודתו לאחר שסרב לחתום על הסכם חדש שהוצג לו!

אציין כי גם במכתבי ב"כ התובע אין אזכור להסכם חדש שהוצג לתובע (כל שנטען כי בכוונת הנתבע לבטל את ההסכם, באופן חד צדדי).

גם העובדה כי הנתבע לא השיב למכתב ב"כ התובע מ- 14/11/07, לכשעצמה, אינה מוכיחה פיטורין! כך גם עצם הטענה (המודגשת) במכתב או העדר תגובה כתובה מהנתבע - לא מוכיחה פיטורין.

בתצהירו טען התובע כי בעצת בא כוחו הקליט את הנתבע "לאחר שפוטרתי מעבודתי".

עוד טען - לראשונה - כי ביום 05/11/07 פנה אליו הנתבע, הודיע חד צדדית כי מבקש הוא לשנות תנאי ההסכם, הגיש לו הסכם חדש וביקש כי יחתום עליו. ב- 07/11 הודיע לנתבע שאינו מתכוון לחתום על ההסכם החדש, הפוגע קשות בשכר המוסכם ואז צרח עליו הנתבע שהוא מפוטר.

בחקירתו הנגדית הכחיש הנטען בתצהיר וטען כי ההקלטה נעשתה לפני הפסקת העבודה, כי יש לתקן התצהיר וכי "בכתב התביעה כתוב נכון - דא עקא, כתב התביעה לא כלל כל גרסה בדבר הקלטה.

כך גם לא כלל, כאמור, טענה בדבר פיטורין לאחר שהוצג ההסכם החדש (ולמצער, אף לא כי בהצגתו - יש לראות פיטורין!).

ובאשר להקלטה - לא נהיר לשם מה הוגשה, שהרי אין לדעת מתי בוצעה: האם ב- 19/11/07, כרישום שע"ג התמליל (מועד שהוכחש ע"י התובע); או שמא, טרם הפיטורין; ולגרסת התובע, אם הקליט לעצת ב"כ, ואם טען בתביעה כי עבודתו הופסקה חד צדדית ב- 07/11 ומנגד, טען בתצהירו כי ב- 05/11 קיבל ההסכם החדש - ברי כי היה עליו להראות כי בתוך יממה הספיק לקבל יעוץ משפטי, לנהל השיחה עם הנתבע ולהקליט...

אציין עוד כי גם מתשובתו בח.ח. ניתן להבין כי ההקלטה נעשתה לאחר הפסקת העבודה, שהרי אחרת - לא היה "צורך" למנוע באמצעותה מהנתבע לומר שהתובע לא עובד טוב...

תמוה שרק בח.נ. ביקש לתקן טענתו בתצהיר לעיתוי ההקלטה ולא עשה כן (בדיון הראשון 12/09/11) ולוּ ברישא חקירתו, כהשלמת ח.ר..

התובע נסמך בטענתו גם על העובדה כי הנתבע לא השיב למכתבי בא כוחו (ובעיקר, לראשון, מ- 14/11/07). ונזכיר, הנתבע לא מכחיש קבלתו (אך לא נדע מתי קיבלו, מכתב שנשלח ב-15/11/07).

דא עקא, אינני מקבלת הטענה, שהרי הנתבע כאמור הכחיש כי פיטר התובע. ומנגד, טען בהגנה כי התובע נטש באופן פתאומי עבודתו.

מהתמלול שהוגש (והצדדים לא הבהירו בפניי עמדתם להגשתו, כשהתובע לא טען, עובדתית, המתחייב להגשתה של הקלטת סתר...) עולה דווקא כי אין מדובר בפיטורין!

דווקא בהפניית התובע לדברי הנתבע לפיהם "אני מעדיף לפטר אותך" (עמ' 7) מלמדת כי התובע לא פוטר, ולוּ רק משום שבמשפט ההמשך אומר הנתבע "אבל אני לא רוצה להגיע למצב הזה"! - ומה לנו יותר מכך כדי להוכיח כי לעת ההקלטה (ואין לדעת מתי כך) - לא פיטר את התובע!

ואגב כך, אם מפנה התובע לציטטא דלעיל - משמע, מאשר הוא (חרף טענתו ברישא חקירתו) כי עסקינן, בהקלטה שלאחר הפסקת עבודתו!

די אם נעיין בעמ' 9 לתמלול כדי להבין, וכך שוכנעתי, כי הנתבע לא פיטר את התובע (באופן פתאומי/באופן חד צדדי)!

ובְאִי מענה לב"כ התובע - ודאי אין לראות פיטורין (מה גם שלא זו היתה טענתו העובדתית בתביעתו).

התובע אישר בעדותו בפניי כי לא המשיך להגיע לעבודה לאחר הפסקת העבודה, והוא נתלה במכתב בא כוחו.

דא עקא, אין במכתב (ב' לתביעה) כי הנתבע פיטר את התובע או כי הופסק ההסכם!

ויש מקום אף לומר את ההפך - מהאמור במכתב עולה גרסה הסותרת הנטען בתביעה.

בסעיף 2 נטען כי "מאחר ומרשי טרם קיבל הודעה רשמית בכתב על הפסקת עבודתו..." ומשאין אמירה כי קיבל הודעה כזו בעל פה - ולו במכתב זה, אין ראייה לפיטורין (ב- 07/11).

לא בכדי הִקְשֵתִי עת הוצג לנתבע כי במכתבו, טען התובע כי פוטר (עמוד 12) - שהרי אין טענה ברורה כזו במכתב בא כוחו.

הצדדים לא הרבו לפרט בהקשר זה - אך עיון ב-2 ההסכמים אינו מלמד על פיטורין.

אף אם ניתן היה להניח כי עסקינן בפגיעה בשכרו בהסכם החדש - אין לכך כל ביטוי בראיות שבפניי ואומר, לכאורה אף להפך, שהרי התובע עותר להודעה מוקדמת לפי 5,000 ₪ ולשכ"ע ל- 10 חודשים עד תֹם ההסכם לפי שכר זה, וזהו השכר... שצויין בהסכם החדש!

עוד אזכיר כי במכתב הראשון של ב"כ התובע כך מוגדר השכר החודשי (הגם שבהסכם אין רישום כזה).

כך או כך - אין לראות בהסכם החדש כאקט פיטורין (מעבר לכך, שכך לא נטען בתביעה).

ומנגד, הנתבע כאמור הכחיש כי פיטר התובע ונותר בעמדתו ולפיה, התובע עזב עבודתו באופן פתאומי.

תמוכין מה לכך כי התובע עזב - נמצא (בעמוד 17 שורות 14-16) "עכשיו אתה יודע מדוע הוא עזב כי לא יכל לעמוד בהתחייבויות שלו וכך צץ ההסכם החדש"! (ההסבר ה- I למה צץ באמת חו' חדש...)

בתצהיר הנתבע לא נכתב שחיפש עובד אחר - אך כך השיב ב- ח.נ.: משהוצגה לו השאלה [ואין קשר בין כך שאי אפשר לכתוב מגילה; שהרי הנתבע האריך בתצהיריו (2)].

2 הצדדים "חדלו" בראיותיהם לעניין הפסקת העבודה. התובע אישר כי לא המשיך לעבוד ולא התייצב לעבודה והסתפק במכתבי ב"כ ובמסקנה לפיה, משלא השיב הנתבע למכתבי ב"כ, עסקינן בפיטורין.

ומנגד, מהקלטה שנעשתה בסמוך להפסקת העבודה (בין לפני ובין אחרי) - לא ניתן ללמוד כי פוטר!

משהנטל על התובע להוכיח כי פוטר - ומשלא שוכנעתי כי אכן הנתבע הפסיק עבודתו באופן פתאומי וחד צדדי ב- 07/11 - נדחית התביעה ברכיב זה.

בהתאם - נדחית אף התביעה לחלף הודעה מוקדמת.

ב. הלנה בגין שכר אוקטובר

אין חולק כי התובע קיבל שכר אוקטובר ב- 12 לנובמבר.

התובע טען כי ההמחאה לא היתה מוכנה והנתבע טען כי התובע (שאישר כי עליו לבוא לקחת ההמחאה) לא הגיע משהשתמש באופנוע/קטנוע ומשמזג האויר לא התאים לנסיעה ברכב דו גלגלי (אין חולק גם כי השכר שולם בטרם כָּתב ב"כ התובע את מכתבו הראשון).

לטעמי, בנסיבות שתוארו, ודאי עסקינן בנסיבות בהן אין מקום לפסיקת הלנה, עסקינן בטעות, שֶכֵּנה היא.

בהתאם - הגם ש- 2 הצדדים הסתפקו בטענותיהם וללא ראיות לפעילותם, אין עסקינן לטעמי - בהלנה שיש בה כדי לזכות בפיצויי הלנה.

ג. שכר נובמבר

התובע טען כי לא קיבל שכר נובמבר, עפ"י חישוביו (1,166 ₪) ובצירוף הלנה (2,157 ₪).

הנתבע אישר בהגנתו קבלת המכתב השני וטען כי למרות נזקים שגרם לו התובע, הסכים לקבלו בחזרה, אך הוסבר לו כי התובע כבר עובד במקום אחר.

עוד נטען כי התובע כלל לא התייצב לעבוד בחודש נובמבר (כך בסעיף 21.5, כך בסעיף 23.3).

נציין כי הנתבע אינו מתייחס בכתב ההגנה למועד בו הפסיק (לטענתו) התובע להתייצב לעבודתו וכל שציין הוא כי ב"סמוך למועד קבלת שכר אוקטובר" הודיע לתובע טלפונית כי מ- 9.11 יוכל לסור למשרדי הנתבע לקבלת שכר אוקטובר.

מכך ניתן להניח כי באותה עת - כבר לא עבד אצלו.

גם בתביעה שכנגד אין ולוּ ברמז - מתי הפסיק התובע להופיע לעבודה, הגם שחישובי הנתבע מתייחסים ל- 8 חודשים עד יוני (קרי: כולל נובמבר).

כך, בסעיף 22 לתביעה שכנגד, ביחס לחוג שאמור היה להפתח באלעד במהלך נובמבר, נטען כי "לאחרי 2 שיעורים ובעקבות עזיבתו הפתאומית של הנתבע" ובהמשך "לאחר קיזוז 2 שיעורים שבוצעו בפועל" (שוב, אין אזכור מתי) - ניתן להסיק כי הנתבע מאשר, ולוּ "במעט", כי התובע אכן עבד שעות בחודש נובמבר!

תמוה כי חרף האמור, חוזר (מעתיק) הנתבע בתצהירו על טענתו הכללית בהגנתו ולפיה "התובע כלל לא התייצב לעבוד בחודש נובמבר 2007 כלל...".

כל שטען הנתבע הוא כי התובע עבד רק חודש אחד מלא, חודש אוקטובר - אך לא נותן גרסה מכומתת וברורה ביחס לנובמבר.

עוד יש להזכיר כי ההסכם החדש נושא תאריך 05/11 (הגם שלא נחתם) - משמע, קשה לקבל הטענה כי בנובמבר כלל לא עבד התובע.

בח.נ. הוצבה לתובע השאלה ולפיה, כחודשיים אחרי 1.9. הפסקת לעבוד - משמע, גם אז, גרסת הנתבע לא ברורה .

משכך, ומשלעת הגשת ההגנה, מחלוקת כנה בין הצדדים ומששוכנעתי כי אכן עבד התובע לפחות עד ל-7.11, ישלם הנתבע לתובע השכר שנתבע (1,166₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (21/02/08) ועד למועד התשלום בפועל.

שוכנעתי כי בעקבות קבלת ההסכם החדש - הפסיק התובע עבודתו ולאו דוקא הנתבע הפסיקהּ.

כללית

תחת עיסוק בנקודות החשובות (כולל נקודות הזמן) נטען רבות, גם בחקירות הנגדיות, בעניינים הפחות מהותיים להליך...

אזכיר עוד, למעלה מן הצורך - בניגוד לנטען בסיכומי התובע (עמוד 20 שורות 5-6;ס' 5 בתביעה) הנתבע אמר שלא יחזור אם לא חותם על ההסכם חדש... מה גם שיכול היה התובע לחזור ללא חתימה ואז לראות כיצד מתפתחים העניינים... כזכור- הסכם חדש כלל לא נזכר בתביעה או במכתב I(אלא נטען לבטול חד צדדי של ההסכם)! גם במכתבי ב"כ לא נטען כי סוכם (סעיף 4) להתאים את שעת העבודה לשעת הלימודים ! (גם לא בהסכם!; הגם ששוכנעתי כי הנתבע ידע על לימודי התובע, לא היה מקום לכך כי יפריעו למימוש התחייבויותיו עפ"י ההסכם).

לא מצאתי איזשהי חובה להשיב למכתבי ב"כ ועוד בכתב, או ע"י עו"ד .

מההסכם החדש כלל לא ברור שהנתבע חוזר בו / גורע משכרו של התובע (עמוד 20 שורות 16-24) או כי עסקינן בו, בהרעת תנאים (לא נטען בתביעה)!!

ד. התביעה שכנגד

עיקר טענת הנתבע היא כי מחד לא עמד התובע בשעות להן התחייב בהסכם וכך (בעיקר) משלימודיו לא השתלבו בשעות העבודה, בהתאם - טען כי התובע קיבל שכרו ביתר בחודש אוקטובר ואף חדל מלהופיע בנובמבר ואילך. הנתבע, שמילא (בעצמו וע"י אחיו) את מקומו של התובע בחוגים (ובשעות בהן היה על התובע לאַמן) ובחוגים שבוטלו/ לא נפתחו עקב הפסקת עבודתו, עתר לחיוב התובע במלוא נזקיו.

יאמר מיד כי אין בפנינו כי הנתבע עתר לתובע, באופן ברור, כי ישוב לעבודה. יצויין כי במענה שנתן בח.נ. טען כי התקשר לב"כ התובע (בהגנה נטען כי אחרי המכתב השני; בפנינו - לא ידע ליתן נקודת זמן ברורה) והסכים כי התובע יחזור לעבודתו.

נציין כי לא נשמעה גרסת התובע לכך (בתצהירו/עדותו?!) (וממילא, ב"כ התובע ודאי לא העיד בפנינו) ועומדת איפוא אך גרסת הנתבע.

ולענייננו, לפחות מאמצע דצמבר - לא חזר התובע לעבודתו חרף העובדה כי נתבקש לכך וחרף העובדה כי לטענתו מצא עבודה באבטחה, בה שכר שעה משמעותית פחוּת ומשכרו שעה אצל הנתבע! - ומנגד, בדיון המוקדם נטען כי השתכר שכר זהה לשכרו אצל הנתבע!

הנתבע לא ידע לפרטה כדבעי ולא צרף, ולוּ אסמכתא אחת, להוכיח הנזק שנגרם לו, מה גם, שלא נמצאה ולו דרישה ב"שפה רפה" לתובע - "שוּב לעבודה!" .

ממילא, אף לא הוכח אלא בדברי התובע עצמו (בדיון המוקדם) כי החל לעבוד לאחר שנותקו יחסי הצדדים, כמאבטח, ובשכר זהה.

ומנגד, הנתבע לא הוכיח את נזקיו ביחס לרכיבים השונים - לא הוכח (מעבר לעצם האמירה) כי התובע לא אימן בשעות ובחוגים(שהתחייב להם) באוקטובר (ובימים הבודדים בנובמבר, כקביעתי לעיל) ואף לא כי נסגרו החוגים אח"כ / לא קיבל עליהם הנתבע תקבולים, בשל העדרו של התובע, או כל ראיה ראוייה אחרת.

משכך, אין לי אלא לדחות את התביעה שכנגד.

לאור תוצאת ההליך - ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, א' טבת תשע"ב,27 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יהונתן קמיל
נתבע: רונן שמואל
שופט :
עורכי דין: