ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מטאנס אשרף ואחיו בע"מ נגד יובל אלון בע"מ :

תובעת (נתבעת שכנגד)

מטאנס אשרף ואחיו בע"מ

נ ג ד

נתבעת (תובעת שכנגד)

יובל אלון (פרוייקטים בנדל"ן) בע"מ

בית משפט השלום בחיפה

כב' השופט אבישי רובס

פסק דין

1. התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 223,712 ₪, בגין יתרת תשלום שלא שולמה לה, עבור ביצוע עבודות בניה.

2. התובעת הינה חברה קבלנית לביצוע עבודות בניה ואילו הנתבעת הינה חברה המבצעת פרוייטקים בנדל"ן ובכל זמן רלבנטי לתביעה, עסקה בביצוע פרוייקט "שער הטכניון", גבעת עמוס, בחיפה.

3. לטענת התובעת, ביום 11.5.2005 נחתם בין הצדדים הסכם, במסגרתו התחייבה התובעת לבצע עבור הנתבעת עבודות בניית שלד של בניין מס' 3 בפרוייקט "שער הטכניון" וסוכם כי בתמורה לעבודתה, ישולם לה סך של 415,000 ₪ (להלן "ההסכם הראשון").

ביום 27.5.2005 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף, במסגרתו התחייבה התובעת לבצע עבור הנתבעת עבודות להשלמת בניית בניין מס' 2 בפרוייקט "שער הטכניון" וסוכם כי בתמורה לעבודתה, ישולם לה סך של 330,000 ₪ (להלן "ההסכם השני").

לטענת התובעת, היא מלאה את חלקה בהסכמים, בצעה את כל העבודות הנדרשות ולמרות זאת, הנתבעת נותרה חייבת לה סך של 25,000 ₪.

4. בנוסף, בצעה התובעת עבודות נוספות מעבר למוסכם בהסכמים, בהתאם לדרישות הנתבעת, אשר התחייבה לשלם לתובעת תשלום נפרד בגינן ובנוסף, קוזזו מהתמורה המגיעה לה סכומים ללא הצדקה, כמפורט להלן:

א. התובעת בצעה עבור הנתבעת עבודות בניית מחיצות בבניינים 2 ו - 3 בהיקף של 2,095 מ"ר, כנגד תמורה בסך של 46 ₪ למ"ר. במהלך העבודות חזרה בה הנתבעת ובקשה להעמיד את התשלום בהתאם לתעריף המקובל בפרוייקט "טופ דניה", דהיינו, 33 - 34 ₪ למ"ר. יתרת חובה של הנתבעת בגין עבודות אלו, הינה בסך של 96,370 ₪.

ב. התובעת בצעה עבור הנתבעת עבודות שלד, ממ"ד ותקרה וכן, בניית בלוקים בדירה Jבבניין 1, אשר לא נכללה בהסכמים הראשונים וסוכם כי התמורה בגין עבודה זו תהיה 16,000 ₪. סכום זה לא שולם לתובעת, לטענתה.

ג. התובעת טענה כי קוזז מחשבונה סך של 2,925 ₪ עבור מנוף, אשר אין היא חייבת לשאת בו וכן, סך של 3,925 ₪, עבור תשלום לחברת כח אדם שספקה עובדים לקבלן אחר.

ד. התובעת בצעה עבור הנתבעת בפרוייקט "טופ דניה" עבודות בדירה לדוגמא, בעלות של 8,167 ₪ אולם, הנתבעת לא שלמה לה סכום זה.

ה. התובעת טענה כי בצעה עבודות נוספות מעבר למוסכם, בתקרות בניינים 2 ו - 3 (בניית מעקות) והיא זכאית לתשלום סך של 16,000 ₪ בגינן.

ו. התובעת בצעה בביתו של מנהל הנתבעת במצפה עדי, לבקשת הנתבעת, עבודות בסך של 36,000 ₪ אולם, קבלה בתמורה סך של 30,000 ₪ בלבד. לפיכך, חייבת לה לטענתה הנתבעת סך של 6,000 ₪ נוספים.

5. התובעת טענה, כי עקב אי הוצאת היתרי בניה בקומות העליונות בשני הבניינים נשוא הפרוייקט, נאלצה התובעת להפסיק את העבודה החל מסוף 11/2005 ועד ליום 10.1.2006 ונגרמו לה בשל כך נזקים. לטענתה, היא נאלצה לשלם לעובדיה משכורות ומאידך, לא יכלה להתקשר בהסכמים אחרים. מטעמי אגרה, העמידה התובעת את תביעתה בראש נזק זה, על סך של 20,000 ₪.

בנוסף, נטען כי כתוצאה מהפסקת העבודות והפסקת תזרים המזומנים, התערער מצבה הכלכלי של התובעת ולכן, נבצר ממנה לדווח במועד לרשויות המס, דבר שהביא להגשת כתב אישום נגד התובעת ומנהלה ונגרמו בשל כך עגמת נפש וטרחה רבה בנוסף לפגיעה במוניטין החברה והוצאות ניהול מאבק משפטי. התובעת העמידה תביעתה בראש נזק זה, על סך של 30,000 ₪.

6. הנתבעת אשרה בכתב הגנתה כריתת שני ההסכמים בנוגע לעבודות הבנייה בבניינים 2 ו - 3 בפרוייקט "שער הטכניון" אולם, טענה כי סכום ההסכם הראשון עמד על סך של 410,000 ₪ בלבד. לטענתה, במסגרת ההסכם הראשון התחייבה התובעת לסיים את עבודות הבניה בבניין 3 עד ליום 30.9.2005 ובמסגרת ההסכם השני, התחייבת התובעת לסיים את עבודות הבניה עד ליום 30.10.2005. לטענתה, התובעת התחייבה בהסכמים להתחיל בעבודות באופן מיידי וברציפות מרגע החתימה על ההסכמים ועד ליום מסירת שלדי הבניינים, לפי לוח זמנים מוגדר ומפורט מראש לכל הסכם בנפרד.

הנתבעת טענה, כי כבר במהלך חודש יולי 2005 חלו עיכובים בלוחות הזמנים בביצוע העבודות על ידי הנתבעת ובמסירת הקומות ובנוסף, הקומות שנמסרו היו מלאות סטיות ופגמים שהצריכו תיקונים וכח עבודה מצד הנתבעת. ביום 25.7.2005 התריעה הנתבעת בפני התובעת על העיכובים בעבודות ודרשה תגבור צוותי העובדים. בסופו של דבר, נמסרה העבודה רק באמצע חודש אפריל 2006, באיחור של 7 חדשים. לטענת הנתבעת, היא נאלצה לספק על חשבונה, החל מחודש אוקטובר 2005 ועד לאמצע חודש אפריל 2006, עובדים וציוד לצורך השלמת המבנה, גם בבחינת עבודות השלד.

7. באשר לעבודות הנוספות והקיזוזים, נטען על ידי הנתבעת כדלקמן:

א. הנתבעת טענה כי עכבה בידיה, על פי הוראות סעיף 24(ב) להסכמים, סך של 14,000 ₪ מחשבונה של התובעת. לטענתה, שלמה לתובעת סך של 726,000 ₪ ועכבה בידיה סך של 14,000 ₪.

ב. הנתבעת לא התכחשה לכך שהתובעת בצעה עבורה עבודות נוספות של מחיצות אולם, טענה כי מדובר בשטח של 1,500 מ"ר בלבד, בעלות של 28 ₪ למ"ר ובסה"כ 42,000 ₪, ששולמו לידי התובעת במלואם בשני תשלומים, כנגד כתב קבלה וסילוק.

ג. הנתבעת אשרה כי התובעת בצעה עבודה עבודות בדירה Jוכי התמורה שסוכמה בין הצדדים, בסך של 8,000 ₪, שולמה לידי התובעת במלואה. לטענתה, המסמך עליו בססה התובעת תביעתה בעניין זה, נערך על ידי עובדת של הנתבעת שלא היתה מוסמכת להוציאו.

ד. הנתבעת טענה, כי קזזה מחשבונה של התובעת סך של 2,925 ₪ עבור מנוף, בהסכמת התובעת, אשר מנגד, לא ספקה לוחות עץ וקרשים, אף שהיתה אמורה לעשות כן על פי ההסכמים.

ה. הנתבעת טענה, כי בניית המעקות הייתה חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מחובתה של התובעת על פי ההסכמים והיא נכללת במסגרתם.

ו. הנתבעת הכחישה כי התובעת בצעה עבודות בדירה לדוגמא בפרוייקט "טופ דניה" וטענה, כי עבודות אלו בוצעו על ידי קבלן אחר והתמורה שולמה לידיו במלואה.

ז. הנתבעת אשרה כי התובעת בצעה בביתו של מנהל הנתבעת במצפה עדי עבודות וכי סוכם שבתמורה, שישולם לה סך של 36,000 ₪. לטענת הנתבעת, סכום זה שולם במלואו.

8. הנתבעת אשרה את טענתה של התובעת לפיה, נערכו בין הצדדים מס' ישיבות על מנת לנסות להגיע לידי הסכמות. לטענתה, למרות הנזקים שנגרמו לה, הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 47,676 ₪, לסילוק כל דרישותיה ותביעותיה. בהתאם לכך, חתמה התובעת ביום 31.3.2006 על כתב קבלה וסילוק, במסגרתו הצהירה, כי לאחר קבלת הסכום הנ"ל, לא תהינה לה דרישות נוספות מהנתבעת.

9. באשר להפסקת הבניה, טענה הנתבעת כי רק בחודש נובמבר 2005, לאחר שהתובעת אמורה היתה לסיים את בניית שני הבניינים, הוצא צו הפסקת העבודות ולאחר כחודש, חודש ההיתר. בכל מקרה, באותה תקופה, הועסקה התובעת אצל הנתבעת בעבודות הנוספות ובעיותיה הכלכליות של התובעת אינן קשורות לנתבעת. בנוסף, הכחישה הנתבעת קשר בינה לבין כתב האישום שהוגש כנגד התובעת ומנהלה וטענה (ובצדק!) כי אין בידה להבין כיצד מצב כלכלי מוביל בהכרח לאי דווח לרשויות המס.

10. בד בבד, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד, במסגרתו חזרה על הטענות שהועלו על ידה בכתב ההגנה וטענה כי עקב התנהלות התובעת והפרת ההסכמים על ידה, נגרמו לנתבעת נזקים, לרבות תקורות אתר (22,523 ₪), עלויות שמירה (32,101 ₪), עלויות ביטוח (10,000 ₪), עליות מנהל פרוייקט (94,405 ₪), תקורות חברה (144,258 ₪) ועלות עיכוב הפרוייקט (ששה חדשי שכירות אבודים, בסך של 642,300 ₪).

בכתב הגנתה כנגד התביעה שכנגד, הכחישה התובעת את נזקיה של הנתבעת וחזרה, למעשה, על כל הטענות שהועלו על ידה בכתב התביעה.

11. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מנהלה - מר חנין מטאנס (להלן "מטאנס") ואילו מטעם הנתבעת הוגש תצהיר סמנכ"ל שלה - מר אושרי דוד (להלן "אושרי"). הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב, לרבות כתב תשובה של התובעת (הנתבעת שכנגד) לסיכומיה של הנתבעת.

דיון והכרעה

12. כפי שפורט לעיל, והדבר בא לידי ביטוי גם בתצהירי העדות הראשית שהוגשו על ידי הצדדים, כמו גם יתר הראיות בתיק, הצדדים לא הקפידו להעלות על כתב את כלל הסיכומים ביניהם. למרות זאת, ברור כי מלבד ההסכם הראשון והסכם השני, בצעה התובעת עבודות נוספות עבור הנתבעת, אשר לא עוגנו בהזמנות עבודה או בהסכמים חתומים. מעבר לשני ההסכמים החתומים, יש לברר, אפוא, מהן העבודות הנוספות שבוצעו על ידי התובעת, מה סוכם בין הצדדים ומהי התמורה שקבלה התובעת בפועל. בנוסף, עומדת לדיון השאלה, מי אחראי לעיכובים בסיום עבודות הבניה הקשורות לשני ההסכמים החתומים והאם נגרמו לנתבעת נזקים אותם היא זכאית לקזז מחשבונה של התובעת או להשיב לידיה.

ההסכם הראשון והשני

13. ביום 11.5.2005, נחתם בין הצדדים הסכם, במסגרתו התחייבה התובעת לבצע עבור הנתבעת עבודות בניית שלד של בניין מס' 3 לפרוייקט "שער הטכניון" (גבעת עמוס). מהות העבודה הוגדרה בסעיף 3, כעבודת שלד של מבנה - סה"כ 10 יחידות. בהתאם לסעיף 7 להסכם, שכותרתו "ביצוע ולוח זמנים", על התובעת היה להתחיל בעבודה ביום 16.5.2005 ולסיימה ביום 30.9.2005. בהתאם לסעיף 23 להסכם, סוכם כי בתמורה לעבודתה, ישולם לנתבעת סך של 410,000 ₪ בתוספת מע"מ.

14. התובעת טענה כי התמורה בגין ההסכם הראשון, הינה בסך של 415,000 ₪. אין בידי לקבל טענה זו. בתצהיר עדותו הראשית, לא הבהיר מטאנס מהו הבסיס לסכום זה, השונה מן הסכום הנקוב בסעיף 23 להסכם. במהלך המשפט התברר כי התובעת מבססת טענתה בעניין זה, על חשבון שהוכן על ידי מנהל העבודה באתר, בו נרשם כי סכום ההסכם הראשון הינו בסך של 415,000 ₪ (נספח ב' לתצהירו של מטאנס). אושרי הבהיר, הן בתצהיר עדותו הראשית והן במהלך חקירתו הנגדית, כי מדובר בטעות קולמוס בעת עריכת החשבון הראשון, אשר ליוותה את הצדדים לאורך כל הדרך (עמ' 16, שורות 13 - 14 לפרוטוקול). התמורה הוגדרה בהסכם הראשון במפורש, והתובעת לא הוכיחה כי הצדדים הגיעו לידי הסכמות שונות בעניין זה. לפיכך, אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה, מדובר בטעות קולמוס גרידא, בעת עריכת החשבון הראשון ואני קובע כי סכום התמורה על פי ההסכם הראשון הינו בסך של 410,000 ₪ בלבד.

15. ביום 27.3.2005, נחתם בין הצדדים הסכם, במסגרתו התחייבה התובעת לבצע עבור הנתבעת עבודות בניית שלד של בניין מס' 3 (בניין צפוני) לפרוייקט "שער הטכניון" (גבעת עמוס). מהות העבודה הוגדרה בסעיף 2, כעבודת שלד של מבנה - סה"כ 10 יחידות. בהתאם לסעיף 7 להסכם, שכותרתו "ביצוע ולוח זמנים", על התובעת היה להתחיל בעבודה ביום 1.6.2005 ולסיימה ביום 30.10.2005. בהתאם לסעיף 23 להסכם, סוכם כי בתמורה לעבודתה, ישולם לנתבעת סך של 330,000 ₪ בתוספת מע"מ.

16. סכום התמורה בגין שני ההסכמים עמד, אפוא, על סך של 740,000 ₪, בצירוף מע"מ.

17. עוד ראוי לציין, כי בעוד שלהסכם השני צורף לוח זמנים מפורט בנוגע לביצוע עבודות השלד, הרי שההסכם הראשון מפרט מועד של תחילת העבודה וסיומה בלבד.

18. מטאנס טען בתצהירו כי התובעת מלאה את חלקה בשני ההסכמים, ואף מעבר לכך אולם, הנתבעת נותרה חייבת לה סך של 25,000 ₪.

אין בידי לקבל טענה זו. מטאנס ערך חישוביו על בסיס נספח ג' לתצהירו (והחשבוניות שצורפו אליו), בו נרשם בכתב ידו כי קיבל מהנתבעת בסך הכל סך של 721,380 ₪. אלא, שבחקירתו הנגדית התברר כי חישוביו שגויים. כך, חשבונית מס' 17 נוקבת בסך של 114,560 ₪, בעוד שמטאנס רשם בנספח ג' בגין חשבונית זו סך של 116,456 ₪. בדומה, טעה מטאנס בציון הסכום הנקוב בחשבונית מס' 27. בעוד שסכום חשבונית מס' 27 הינו 168,968 ₪ (לפני מע"מ), רשם מטאנס בנספח ג' בכתב ידו סך של 140,968 ₪ בלבד. בחקירתו הנגדית התבקש מטאנס לערוך חישוב מחדש של הסכומים אותם קיבלה התובעת מהנתבעת (ללא מע"מ), בהתאם לחשבוניות שצרף, תוך התעלמות מחשבונית מס' 20 המיוחסת, לשיטתו, לעבודות אחרות שביצעה התובעת במצפה עדי. מטאנס השיב כי על פי חישוביו, הוא קיבל מהתובעת סך של 751,276 ₪ (עמ' 5, שורות 22 - 31 ועמ' 6, שורות 1 - 5 לפרוטוקול). ראוי לציין, כי מטאנס אישר כי הפערים בין הסכומים שקיבלה התובעת בפועל לבין הסכומים הנקובים בחשבוניות, נובעים מעיקולים שהוטלו על זכויותיה של התובעת על ידי מע"מ וביטוח לאומי וכן, מאחר והחל מחודש אוגוסט 2005 שילמה הנתבעת במקום התובעת עבור עובדי כוח אדם וקיזזה סכומים אלו, בהסכמה, מהתשלומים המגיעים לנתבעת בגין ביצוע העבודות (ראה עדותו של מטאנס בעמ' 7, שורות 28 - 31 ועמ' 8, שורות 1 - 16 לפרוטוקול). מכל מקום, התמורה שקיבלה התובעת גבוהה ב - 11,276 ₪ מהסכום הכולל של שני ההסכמים. סכום זה יש לייחס לעבודות הנוספות שביצעה התובעת באתרים הנ"ל. לפיכך, אני דוחה את טענותיה של התובעת בדבר חוב של 25,000 ₪ בגין ההסכמים הראשון והשני.

עבודות נוספות - ביצוע מחיצות פנים

19. התובעת טענה כי ביצעה עבור הנתבעת עבודות בניית מחיצות בבניינים 2 ו - 3, בהיקף של 2,095 מ"ר, כנגד תמורה בסך של 46 ₪ למ"ר. במהלך העבודות חזרה בה הנתבעת ובקשה להעמיד את התשלום בהתאם לתעריף המקובל בפרוייקט "טופ דניה", דהיינו, 33 - 34 ₪ למ"ר. לטענתה, יתרת חובה של הנתבעת בגין עבודות אלו, הינה בסך של 96,370 ₪.

20. הנתבעת לא התכחשה לכך שהתובעת בצעה עבורה עבודות נוספות של מחיצות אולם, טענה כי מדובר בשטח של 1,500 מ"ר בלבד, בעלות של 28 של למ"ר ובסה"כ 42,000 ₪, ששולמו לידי התובעת במלואם בשני תשלומים, כנגד כתב קבלה וסילוק.

21. הצדדים חלוקים, אפוא, הן בנוגע לשטח מחיצות הפנים והן באשר לעלות העבודות.

22. התובעת לא צרפה לתצהירה כתבי כמויות או תוכניות, אשר יוכיחו את טענתה בדבר שטח המחיצות הפנימיות. מנגד, המצהיר מטעם הנתבעת טען בתצהירו, כי מלכתחילה הוטל על הנתבעת לבנות מחיצות באזור המחסנים ובשטחים הציבוריים, ובשלב מסוים, היא התבקשה לבנות מחיצות גם בשטח הדירות עצמן. לפיכך, סוכם כי התובעת תשלם לנתבעת סך של 28 ₪ למ"ר, כפי ששולם באתרים אחרים, עבור 1,500 מ"ר, הכוללים 2 בניינים, כשבכל אחד מהם 5 קומות, ובכל קומה 150 מ"ר המצריכים בניית מחיצות. אלא, שהנתבעת לא לקחה בחישוביה בחשבון את העובדה שבפועל בנתה התובעת בכל אחד מהבתים קומה נוספת, הדורשת חלוקה למחיצות.

23. על פי הוראות ההסכם הראשון והשני, הייתה אמורה הנתבעת לבצע עבודות שלד, הכוללות שני בניינים בני 5 קומות כל אחד, שבכל אחד מהן 10 יחידות דיור. כפי שפורט לעיל, בסופו של דבר, נבנו בכל אחד מהבניינים 6 קומות ולכן, נוספו בסה"כ 4 יחידות דיור. לטענת הנתבעת, כל קומה הצריכה בניית מחיצות בשטח של 150 מ"ר ולכן, אף לשיטתה של הנתבעת, נוסף שטח מחיצות של 300 מ"ר. בהעדר נתונים אחרים, אני קובע כי התובעת ביצעה בנייה של מחיצות פנים בשטח של כולל של 1,800 מ"ר.

24. באשר לתמורה בעד כל מ"ר של מחיצות פנים, טען כאמור מטאנס בסעיף 9 לתצהירו, כי סוכמה תחילה תמורה בסך של 46 ₪ למ"ר. טענה זו נסתרה מאליה בנספח ז' לתצהירו, שם נטען בסעיף 3 לעמוד השני, כי המחיר המקורי אמור היה להיות 37 ₪ וכי בשיחה עם ליאור, טען הנ"ל כי מדובר ב - 33/34 ₪ כפי שמשולם בפרוייקט "טופ דניה". בהתאם לכך, בנספח ז' לתצהירו, ערך מטאנס חישוב על פי 33.5 ₪ למ"ר. למרות זאת, בתצהירו בחר מטאנס לערוך חישוב לפי 46 ₪ למ"ר, סכום אשר לא נזכר בשום מסמך קודם לכן.

הנתבעת טענה, כי המחיר אשר שולם על ידה בגין בניית מחיצות בפרוייקט "טופ דניה" עמד על סך של 28 ₪ למ"ר. דא עקא, שהיא לא הביאה ראיה כלשהי שתוכיח טענה זו, למרות שאף לטענתו של אושרי, מסמך כזה מצוי בידיו (עמ' 19, שורות 3 - 6 לפרוטוקול) ודבר זה פועל לרעתה. לפיכך, אני קובע כי מחיר מחיצות הפנים הינו 33.5 ₪ למ"ר.

25. סיכומה של נקודה זו, התובעת ביצעה בנייה מחיצות בשטח של 1,800 מ"ר, בעלות של 33.5 ₪ למ"ר. לפיכך, היה על הנתבעת לשלם לה סך של 60,300 ₪, בצירוף מע"מ.

26. הנתבעת טענה, כי שילמה לתובעת בגין בניית מחיצות הפנים בדירות סך של 42,000 ₪, מתוכם סך של 22,000 ₪ בחודש נובמבר 2005 ו - 20,000 ₪ בחודש מרץ 2006, במסגרת כתב קבלה וסילוק. המצהיר מטעם הנתבעת לא הפנה בתצהירו למסמך כלשהו שיוכיח תשלומים אלה, למעט כתב הקבלה והסילוק, במסגרתו אישר מטאנס קבלת סך של 47,676 ₪ ביום 31.3.2006. אלא, שעל פי העתק ההמחאה נ/3 (עמוד שני לנ/3), בצירוף נספח ג' לתצהירו של מטאנס, הרי שהסכום הנ"ל שולם בגין חשבונית מס' 27, הנכללת זה מכבר בגדר סכומי הבסיס (751,276 ₪) ששולמו לתובעת בגין ההסכמים הראשון והשני, כמפורט בסעיף 18 לעיל. אין, אפוא, לקבל את טענותיה של הנתבעת אשר ביקשה לזקוף את אותם הסכומים, הן בגין התמורה הבסיסית בעד ההסכם הראשון וההסכם השני, והן בגין העבודות הנוספות של בניית המחיצות. אני קובע, אפוא, כי הנתבעת לא שילמה לתובעת סכום כלשהו בגין העבודות הנוספות של בניית המחיצות (למעט התשלום ביתר בסך של 11,276 ₪, ששולם על ידה ביתר בגין שני ההסכמים, כמפורט לעיל).

27. אינני מייחס משקל כלשהו לכתב הקבלה והסילוק מיום 31.3.2006 (נספח ד'1 לתצהירו של אושרי). מדובר במסמך שמולא האופן חלקי בלבד ונוסחו כלל אינו מתאים לסוג ההתקשרות בין הצדדים שכן, הוא נוגע ליחסי עובד מעביד, שלבטח לא התקיימו בין מטאנס לבין הנתבעת. בנוסף, בעוד שהמסמך נושא תאריך 31.3.2006, הרי שנרשם בו כי העבודות הסתיימו (בלשון עבר) ביום 7.4.2006, 7 ימים לאחר מועד חתימתו של המסמך, כביכול. כמו כן, ישנו כיתוב בשפה הערבית בתחתית המסמך, אשר לא תורגם לשפה עברית ולא ברור משמעותו. יתירה מזאת, ב"כ הנתבעת נמנע משום מה, מלעמת את העד מטאנס עם מסמך זה בעת חקירתו הנגדית. לפיכך, אין ליתן למסמך זה משקל כלשהו ומכל מקום, אין בו כדי להוכיח שהנתבעת ויתרה על דרישותיה הכספיות מהתובעת באותו מועד וכל שכן, ויתור על תמורה בעד עבודות נוספות שבצעה בפרוייקטים אחרים.

28. סיכומה של נקודה זו, אני קובע כי הנתבעת חייבת לשלם לתובעת בגין העבודות הנוספות של בניית המחיצות סך של 60,300 ₪ ומע"מ.

עבודות נוספות - דירה J

29. התובעת טענה, כי בצעה עבור הנתבעת עבודות שלד, ממ"ד ותקרה וכן, בניית בלוקים בדירה Jבבניין 1, אשר לא נכללה בהסכמים הראשונים וסוכם כי התמורה בגין עבודה זו תהיה 16,000 ₪. לטענתה, לא שולם לה סכום זה על ידי הנתבעת.

30. כאמור, הנתבעת אשרה כי התובעת בצעה עבודה עבודות בדירה Jאולם, טענה כי התמורה שסוכמה בין הצדדים, בסך של 8,000 ₪, שולמה לידי התובעת במלואה. לטענתה, המסמך עליו בססה התובעת תביעתה בעניין זה, נערך על ידי עובדת של הנתבעת שלא היתה מוסמכת להוציאו. בחקירתו הנגדית, אישר אושרי כי במסגרת העבודות בדירה Jבנתה התובעת מחיצות במפלס תחתון, ממ"ד במפלס הגג, תקרת חדר במקום מרפסת ותוספת תקרה לחדר דרומי במקום מרפסת (עמ' 19, שורות 21 - 31 לפרוטוקול). עם זאת, חזר וטען כי התובעת הייתה אמורה לקבל סך של 8,000 ₪ בלבד בגין אותן עבודות (עמ' 20, שורות 1 - 2 לפרוטוקול).

31. התובעת ביקשה לבסס את טענותיה בעניין זה על מסמך מיום 28.1.2008, החתום על ידי גב' דנה לוין (נספח ה' לתצהירו של מטאנס). מסמך זה ניתן לתובעת בדיעבד, כשנתיים לאחר ביצוע העבודות. בפתח דיון ההוכחות, התנגד ב"כ הנתבעת להגשתו של מסמך זה. מאחר והמסמך לא נערך על ידי מטאנס, ואילו גב' לוין לא הובאה לעדות מטעמה של התובעת לצורך הגשת המסמך, הרי שהוא אינו קביל, ואין לבסס עליו ממצאים כלשהם. יתירה מזאת, טענתו של אושרי בחקירתו הנגדית לפיה, אותה דנה לוין כלל לא היתה מנהלת פרוייקט, לא נסתרה (עמ' 20, שורות 3 - 6 לפרוטוקול). בנוסף, מטאנס אישר בחקירתו הנגדית כי מי שניהל עמו את משא ומתן במהלך ביצוע העבודות נשוא ההסכמים, היו אושרי וליאור, מטעמה של הנתבעת. דברים אלו עולים בקנה אחד עם טענתו של אושרי, לפיה ליאור הוא שניהל עם מטאנס את המשא ומתן וכי הוא אישר את הסכומים, מאחר והוא הסמכות היחידה בחברה המוסמכת לעשות כן (עמ' 19, שורות 4 - 6 לפרוטוקול). התובעת גם לא הגישה חוות דעת מומחה, אשר תוכיח כי שווי העבודות שביצעה בדירה Jהינו 16,000 ₪ לפחות, כטענתה. בנסיבות אלו, לא הוכיחה התובעת כי סוכם עם הנתבעת שבתמורה לעבודותיה בדירה J, ישולם לידיה סך של 16,000 ₪ ולא נותר לי אלא לקבל את טענתה של הנתבעת לפיה, סוכם בין הצדדים שהתמורה תעמוד על סך של 8,000 ₪ בלבד. מנגד, הנתבעת לא צרפה מסמך כלשהו שיעיד על תשלום סך של 8,000 ₪ (ומע"מ) בגין העבודות בדירה J. לפיכך, אני קובע כי הנתבעת חייבת לשלם לתובעת בגין העבודות הנוספות בדירה Jסך של 8,000 ₪ ומע"מ.

עבודות נוספות - מעקות

32. התובעת טענה, כי ביצעה עבור הנתבעת בפרוייקט "טופ דניה" עבודות בדירה לדוגמא, בעלות של 8,167 ₪ אולם, הנתבעת לא שלמה לה סכום זה.

33. הנתבעת מצדה טענה, כי בניית המעקות הייתה חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מחובתה של התובעת על פי ההסכמים והיא נכללת במסגרתם. בסיכומיה, טענה הנתבעת לראשונה, כי חובתה של התובעת לבנות את המעקות עולה מן האמור בשורה 14 לנספחי כל אחד מההסכמים, הראשון והשני, שם הם מכונים "קורות". אין בידי לקבל טענה זו. במסגרת הנספחים להסכמים, פורטו אחד לאחד הפריטים הכלולים בעבודת השלד, ואין לשייך בניית "מעקות" ל"קורות", שהרי מדובר בשני רכיבים שונים לחלוטין.

34. עם זאת, מטאנס סתר את עצמו בחקירתו הנגדית באשר לזהות הגורם מטעמה של הנתבעת, אשר סיכם איתו, לטענתו, את התמורה בגין בניית המעקות. מטאנס לא ציין בתצהיר עדותו הראשית מי היה הגורם שסיכם איתו את הדברים. בחקירתו הנגדית, טען תחילה כי הייתה זו אותה דנה לוין שסיכמה עמו את התמורה, והוסיף כי "והיה בזמנו גם שחאדי בוכריס מנהל העבודה" (עמ' 10, שורות 19 - 20 לפרוטוקול). משנשאל מדוע לא קיבל מדנה לוין אישור על סיכום זה שכביכול נעשה עמו, שינה גרסתו וטען כי היה זה שחאדה מוכלס שסיכם איתו את הדברים אולם, הוא לא הסכים ליתן לו אישור על כך. בנוסף, אישר כי אותה דנה לוין כלל לא קשורה למעקות (עמ' 13, שורות 10 - 24 לפרוטוקול). מעבר לכך, לא ניתן על ידי הנתבעת פירוט של עבודות המעקות, לרבות כתבי כמויות, שטחים וכיו"ב (אף שעל פי עדותו של מטאנס, התוכניות בידיו, הוא נמנע לצרפם ויש בכך כדי לפעול לרעתו. ראה עמ' 13, שורות 26 - 28 לפרוטוקול) ואף לא הוגשה חוות דעת מומחה שתבסס את הסכום הנדרש. בנסיבות אלו, לא הוכיחה התובעת כי סוכם איתה על תוספת בסך של 16,000 ₪ בגין העבודות הנוספות הנוגעות למעקות. לפיכך, התובעת אינה זכאית לסכום זה.

עבודות נוספות - דירה לדוגמא בפרוייקט "טופ דניה"

35. התובעת טענה, כי ביצעה עבור הנתבעת בפרוייקט "טופ דניה" עבודות בדירה לדוגמא, בעלות של 8,167 ₪ וכי הנתבעת לא שלמה לה סכום זה. הנתבעת הכחישה כי התובעת בצעה עבודות בדירה לדוגמא בפרוייקט "טופ דניה" וטענה, כי עבודות אלו בוצעו על ידי קבלן אחר והתמורה שולמה לידיו במלואה.

36. בתמיכה לטענותיו, צרף מטאנס את מכתבו לנתבעת מיום 22.1.2005 (דף 5 לנספח ז' לתצהירו של מטאנס) במסגרתו נטען, כי שלח את החשבון בגין העבודות בדירה בפרוייקט "טופ דניה" פעמיים וכי התובעת שילמה את הסכום הנדרש לקבלן מטעמה ביום 30.10.2005. אמנם, הנתבעת לא צרפה אסמכתא כלשהי שתעיד על כך כי אכן שילמה לקבלן כלשהו מטעמה את התמורה בעד העבודות שבוצעו בדירה לדוגמא ב"טופ דניה" אולם, אין בכך כדי לשלול את הטענה לפיה בצעה את העבודות במקום, גם אם באמצעות קבלן אחר מטעמה. בנוסף, בדף 6 לנספח ז' לתצהירו (מסמך מיום 30.10.2005 המופנה לנתבעת) פרט מטאנס אחת לאחת את העבודות שבוצעו בדירה לדוגמא וסיכום החשבון מגיע לסך של 7,010 ₪ (ובסה"כ 8,167 ₪, כולל מע"מ).

הנתבעת מצדה, לא הציגה מכתב תשובה כלשהו שנשלח לתובעת בעניין זה. טענתה של הנתבעת כאילו ביצעה את העבודה באמצעות קבלן אחר בשם חאג' ג'רייס, נסתרה מאליה ב - נ/6 ובחקירתו הנגדית של אושרי. ראשית, משנשאל העד אושרי על מועד ביצוע עבודות הגבס על ידי אותו קבלן בשם חאג' ג'רייס השיב, כי העבודות בוצעו במהלך החודשים ספטמבר עד נובמבר 2005. משנשאל האם אותו קבלן בשם ג'רייס ביצע עבור הנתבעת עבודות נוספות, השיב בשלילה (עמ' 21, שורות 1 - 3 לפרוטוקול). מעיון בנ/6 עולה, כי החשבון בגין העבודות שביצע אותו קבלן בשם חאג' ג'רייס הוגש כבר ביום 2.8.2005, כחודש לפני המועד בו החלו העבודות בדירה, לטענת אושרי. שנית, החשבון של הקבלן חאג' ג'רייס מיום 2.8.2005, כולל סדרה של עבודות שרק שלוש מהן, יוחסו לדירה לדוגמא ומדובר בעבודות שונות מאלו בפורטו על ידי מטאנס, במכתבו מיום 30.10.2005. יתירה מזאת, הנתבעת נמנעה מלהביא לעדות את אותו קבלן משנה שלה ויש בכך כדי לפעול לרעתה. שלישית, בניגוד לעמדה הקטגורית של הנתבעת לפיה, לתובעת לא היתה יד בעבודות שבוצעו בדירה לדוגמא, העלה אושרי בחקירתו הנגדית גרסה עמומה לפיה, מי שחתום על אישור החשבון לקבלן חאג ג'רייס, הוא אחד בשם יורם בוהדנא, "המופיע בכתב התביעה כקבלן הגבס מטעם מטאנס מבצע העבודה. אני לא יודע לענות על מי מדובר. מר מטאנס הציג כאילו עבודה בוצעה עבור יורם בוהדנא, למעשה, יורם בוהדנא אישר חשבונות לחג' ג'רייס" (עמ' 21, שורות 2 - 7 לפרוטוקול). גרסה תמוהה זו, לא הועלתה על ידי הנתבעת בכתב ההגנה או בתצהיר העדות הראשית שהוגש בשמה ולמעשה, היא קושרת את התובעת לביצוע העבודות בדירה לדוגמא בפרוייקט "טופ דניה", בניגוד לגרסתה המקורית.

37. בנסיבות אלו, לאור הראיות שהוצגו בפני, אני סבור כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי בצעה את עבודות הגבס בדירה לדוגמא בפרוייקט "טופ דניה" ולכן, היא זכאית לסך של 7,010 ₪, ומע"מ, בגין עבודות אלו.

עבודות במצפה עדי

38. התובעת טענה, כי בצעה בביתו של מנהל הנתבעת במצפה עדי, לבקשת הנתבעת, עבודות בשווי של 36,000 ₪ אולם, קבלה בתמורה סך של 30,000 ₪ בלבד. לפיכך, חייבת לה לטענתה הנתבעת סך של 6,000 ₪ נוספים. טענתה של התובעת בעניין זה, התבססה על נספח ג' לתצהירו של מטאנס, בצירוף חשבונית מס' 20, מיום 22.11.2005, על סך של 30,000 ₪ ומע"מ.

כאמור, הנתבעת אשרה כי התובעת בצעה בביתו של מנהל הנתבעת במצפה עדי עבודות וכי סוכם שבתמורה, ישולם לה סך של 36,000 ₪. לטענת הנתבעת, סכום זה שולם במלואו. אושרי חזר על דברים אלו בתצהירו, מבלי להוסיף דבר.

39. בסיכומיה, העלתה הנתבעת גרסה, שלא הופיעה בכתב הגנתה או בתצהיריה. לטענתה, חשבונית מס' 20, על סך של 30,000 ₪ ומע"מ, שולמה בגין העבודות על פי ההסכם הראשון והשני. מאידך, שולם הסכום של 36,000 ₪ עבור ביצוע העבודות במצפה עדי, בשני תשלומים. האחד - תשלום בסך של 21,000 ₪, אשר שולם על פי חשבונית מיום 5.4.2005 (מועד שקדם להסכמים. ראה נ/4) והשני - סך של 15,000 ₪, אשר שולם לאחיו של מטאנס, על פי חשבונית שהוצאה ביום 20.6.2006.

40. אין בידי לקבל את טענתיה של הנתבעת ואני מבכר את גרסתו של מטאנס בעניין זה. ראשית, מדובר בטענות חדשות של הנתבעת, המהוות הרחבת חזית אסורה ובבחינת גרסה כבושה, שהנתבעת, באמצעות העד מטעמה, כבשה אותה בליבה, אף שברור כי היא רלוונטית וברת משקל לעניין ולכן, משקלה אפסי (ראה י. קדמי, על הראיות (חלק ראשון, מהדורה מעודכנת, תש"ע - 2009), עמ' 500 - 502). שנית, מהראיות שהובאו בפני עולה, כי התשלומים בעד העבודות הפרטיות שבוצעו על ידי התובעת בביתו של מנהל הנתבעת במצפה עדי, הועברו באמצעות הפרוייקט ב"שער הטכניון" (גבעת עמוס). אמנם, על העתק חשבונית מס' 20 שבידי הנתבעת לא צויינו המילים "מצפה עדי" אולם, אני מקבל את טענתו של מטאנס לפיה, מדובר בחשבונית הנוגעת לביצוע העבודות במצפה עדי. בעניין זה ראוי להדגיש, כי הנתבעת עצמה טענה בכתב הגנתה, כמו גם בתצהירו של אושרי, כי שלמה לתובעת בסך הכל 726,000 ₪ וכי עכבה בידיה סך של 14,00 ₪ נוספים, על פי הוראות ההסכם. לו אכן שלמה סך נוסף של 30,000 ₪, על פי חשבונית מס' 20, ע"ח הפרוייקט ב"שער הטכניון", בודאי שהיתה מוסיפה סכום זה על הסכום בו נקבה בכתב הגנה מטעמה. שלישית, חשבונית מס' 10, על סך של 21,000 ₪ (נ/4), הוצאה ביום 15.4.2005, טרם חתימת ההסכמים בנוגע לפרוייקט "שער הטכניון" וחדשים טרם תחילת ביצוע העבודות במצפה עדי. לא הוכח, אפוא, קשר בין חשבונית זו לבין העבודות הפרטיות בוצעו על ידי תובעת במצפה עדי וסביר יותר להניח, כי מדובר בחשבונית הנוגעת לעבודות אחרות שבצעה התובעת במשרדיה של הנתבעת, כפי שטען מטאנס בחקירתו הנגדית (עמ' 8, שורות 21 - 23 לפרוטוקול). רביעית, החשבונית נ/1, אותה מייחסת הנתבעת לעבודות במצפה עדי, הוצאה על ידי אחיו של מטאנס (ולא על ידי התובעת) ביום 20.6.2006, חדשים ארוכים לאחר שהסתיימו העבודות של התובעת במצפה עדי. התשלום בוצע אף הוא לידי האח ולא לידי התובעת ולא הוכח בפני קשר בין חשבונית זו לבין עבודות שבצעה התובעת במצפה עדי במהלך חדש ספטמבר 2005.

41. אני קובע, אפוא, כי הנתבעת לא שלמה לתובעת את יתרת התשלום בסך של 6,000 ₪ ומע"מ, בגין העבודות שבצעה במצפה עדי.

קיזוז לטובת הנתבעת בגין עבודות מנוף ותשלום לחברת כח אדם

42. התובעת טענה כי קוזז מחשבונה סך של 2,925 ₪ עבור מנוף, אשר אין היא חייבת לשאת בו. הנתבעת טענה מנגד, כי קזזה מחשבונה של התובעת סך של 2,925 ₪ עבור מנוף, בהסכמת התובעת, אשר מנגד, לא ספקה לוחות עץ וקרשים, אף שהדבר הוטל עליה על פי שני ההסכמים. המצהיר מטעם הנתבעת לא נחקר בעניין זה והתובעת זנחה טענותיה בעניין בסיכומיה. לפיכך, היא אינה זכאית להשבה של סכום זה.

43. בדומה, זנחה התובעת בסיכומיה את טענותיה, באשר לקיזוז בסך של 3,925 ₪, שערכה הנתבעת עבור תשלום לחברת כח אדם שספקה עובדים לקבלן אחר. לפיכך, היא אינה זכאית להשבה של סכום זה.

נזקים נוספים של התובעת

44. התובעת טענה, כי עקב אי הוצאת היתרי בניה בשני הבניינים נשוא הפרוייקט, היא נאלצה להפסיק את העבודה החל מסוף 11/2005 ועד ליום 10.1.2006 ונגרמו לה בשל כך נזקים. לטענתה, היא נאלצה לשלם לעובדיה משכורות ומאידך, לא יכלה להתקשר בהסכמים אחרים. מטעמי אגרה, העמידה התובעת את תביעתה בראש נזק זה, על סך של 20,000 ₪.

אמנם, כפי שיפורט בהמשך, העבודות בפרוייקט "שער הטכניון" הופסקו על פי צו מנהלי החל מיום 1.11.2005 ועד ליום 10.1.2006 (ראה עדותו של אושרי בעמ' 17, שורות 15 - 25 לפרוטוקול). עם זאת, התובעת לא הביאה ראיות כלשהן לכך שבמהלך תקופה זו הוציאה כספים כלשהם בגין תשלומי משכורת לעובדים (מה עוד שהוכח כי העבודות בפרוייקט בוצעו באמצעות עובדי כח אדם ולא עובדים ישירים של התובעת). בנוסף, הנתבעת לא הציגה ראיה כלשהי בדבר הסכמים עם חברות אחרות או פרוייקטים שנאלצה לדחות עקב הוצאת צו הפסקת העבודה. משלא הוכחו נזקיה, אין היא זכאית לפיצוי כלשהו.

45. בנוסף, טענה התובעת, כי כתוצאה מהפסקת העבודות והפסקת תזרים המזומנים, התערער מצבה הכלכלי ולכן, נבצר ממנה לדווח במועד לרשויות המס, דבר שהביא להגשת כתב אישום נגדה ונגד מנהלה. לטענתה, נגרמו בשל כך עגמת נפש וטרחה רבה בנוסף לפגיעה במוניטין החברה והוצאות ניהול מאבק משפטי.

התובעת לא חזרה על טענות אלו בסיכומיה ומוטב היה שלא תעלה אותן מלכתחילה, שהרי אין קשר בין מצבה הכלכלי, לבין אי דווח לרשויות המס. אני דוחה, אפוא, טענותיה של התובעת גם בעניין זה.

סיכום ביניים בנוגע לסכומים אותם חייבת הנתבעת

46. בהתאם לאמור לעיל, זכאית התובעת לסך של 81,310 ש"ח, בגין עבודות נוספות שבצעה, על פי הפירוט שלהלן:

מחיצות פנים בבניינים 2 ו - 3 - 60,300 ש"ח

דירה J - 8,000 ש"ח

דירה לדוגמא בפרוייקט "טופ דניה" - 7,010 ש"ח

מצפה עדי - 6,000 ש"ח

סה"כ - 81,310 ש"ח

בהתאם לסעיף 18 לעיל, שלמה הנתבעת לתובעת ביתר סך של 11,276 ₪, בגין ההסכם הראשון וההסכם השני והיא זכאית לקזז סכום זה מהסכום אותו היא נותרה חייבת לתובעת בגין העבודות הנוספות. חובה של הנתבעת כלפי התובעת עומד, אפוא, על סך של 70,034 ₪ ומע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.4.2006 (מועד סיום ביצוע פרוייקט "שער הטכניון", נשוא ההסכמים).

טענותיה של הנתבעת בדבר העיכוב בביצוע הפרוייקט ונזקיה הנטענים

47. אין חולק, כי על פי ההסכם הראשון היה על התובעת לסיים את עבודות הבניה בבניין 3, עד ליום 30.9.2005 ובמסגרת ההסכם השני, התחייבת התובעת לסיים את העבודות הבניה עד ליום 30.10.2005. בפועל, הסתיימו העבודות רק במחצית חודש אפריל 2006, כששה חודשים מאוחר יותר.

48. מהראיות שהובאו בפני עולה, כי התארכות משך העבודות בפרוייקט "שער הטכניון", לא נבעה כתוצאה ממחדליה של התובעת ומכל מקום, הנתבעת השלימה עם קצב העבודה ואף שלמה לתובעת את כל הסכומים המגיעים לה, על פי קצב העבודה.

49. כפי שהוכח בפני ועל פי האמור לעיל, היקף העבודות שנדרשו מהתובעת בפועל, חרג בהרבה מהסכמות הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בהסכמים הראשון והשני. במהלך ביצוע הפרוייקט, נדרשה התובעת לבצע עבור הנתבעת עבודות נוספות בהיקפים בלתי מבוטלים, לרבות בניית שתי קומות נוספות, ביצוע מחיצות פנים בכל הקומות המתוכננות, כמו גם בשתי הקומות שנוספו לבניינים, עבודות שלד, ממ"ד ותקרה וכן, בניית בלוקים בדירה Jבבניין 1, אשר לא נכללה בהסכמים הראשונים, ביצוע עבודות גבס בדירה לדוגמא בפרוייקט "טופ דניה" של הנתבעת ועבודות בביתו של מנהל הנתבעת במצפה עדי. כל אלה, בודאי גרעו מיכולתה של התובעת לעמוד בלוח הזמנים למסירת העבודות, על פי ההסכם הראשון וההסכם השני.

50. יתירה מזאת, אין חולק כי העבודות בפרוייקט "שער הטכניון" הופסקו על פי צו מנהלי החל מיום 1.11.2005 ועד ליום 10.1.2006 (ראה עדותו של אושרי בעמ' 17, שורות 15 - 25 לפרוטוקול). בתקופה זו, היתה מנועה התובעת מלהמשיך בביצוע העבודות שהוטלו עליה בהתאם להסכמים המקוריים, כמו גם התוספות להן נדרשה על ידי הנתבעת. משעה שהתברר שלא ניתן לפרוייקט "שער הטכניון" היתר לכל עבודות הבניה, הרי שממילא, מלכתחילה, לא ניתן היה להשלים את כלל העובדות על פי לוחות הזמנים שבהסכמים המקוריים. רק עם קבלת היתר הבניה וביטול צו הפסקת העבודה המנהלי ביום 10.1.2006, ניתן היה להמשיך בביצוע העבודות בפרוייקט.

51. יש להוסיף לכך, כי מנוסח ההסכמים עצמם, עולה כי הנתבעת עצמה לא נתנה דגש על לוחות הזמנים. כך, בהסכם הראשון, לא נקבע לוח זמנים פרטני של שלבי העבודה, בשונה מההסכם השני. בנוסף, לוח הזמנים שפורט בהסכם השני חסר היגיון. למשל, נקבע מועד מסירת קומת הכניסה ליום 8.6.2005, בעוד שיציקת התקרות והמדרגות אמורה היתה להסתיים ביום 16.6.2005, כעשרה ימים לאחר מכן. ברי, כי לא תתכן מסירה של קומת הכניסה, שעה שלא הסתיים שלב יצירת התקרה שלה (אושרי אישר זאת בחקירתו הנגדית).

לא הוכח בפני, כי מכתבו של ליאור ברקת, מנהל הפרוייקט מטעמה של הנתבעת, אכן הוצא בזמן אמת או כי נשלח לנתבעת. מר ברקת לא הובא משום מה לעדות על ידי הנתבעת ואילו אושרי, אינו יכול להעיד מידיעה אישית בנוגע למכתב זה. ראוי להעיר, כי מטעם בלתי ברור, המכתב אינו נושא כתובת של הנתבעת או סימן לכך שהמכתב נשלח אליה בפקס. בחקירתו הנגדית טען תחילה אושרי כי "אני מניח שהוא נשלח הן בדואר ואולי גם במסירה ידנית". מיד לאחר מכן, תקן עצמו וטען כי "אני בטוח שהוא נשלח בדואר ואולי גם ידנית" (עמ' 18, שורות 14 לפרוטוקול). כאמור, אושרי לא כתב את המכתב, הוא לא מסר אותו בעצמו, ומטבע הדברים, הוא אינו יכול להעיד על אופן שליחתו לנתבעת, אם בכלל, מה עוד שהמכתב כלל אינו נושא כתובת או רישום על כך שנשלח בדואר או נמסר ידנית.

52. יתירה מזאת, נסיבות העניין, לרבות עצם מסירת עבודות נוספות לתובעת, במהלך ביצוע פרוייקט "שער הטכניון", והעובדה שהנתבעת, אף לשיטתה, המשיכה לשלם לתובעת את התשלומים המגיעים לה (למעט עבודות נוספות), על פי קצב העבודה (ראה עדותו של אושרי בעמ' 18, שורות 15 - 24 לפרוטוקול), מעידות על כך שהנתבעת הסכימה בהתנהגותה לשינויים בלוחות הזמנים על פי ההסכמים. מדובר בדפוס התנהגות של שני הצדדים לאורך כל הפרוייקט ויש בו כדי להוכיח את כוונתן לשנות מלוח הזמנים בהסכמים שנחתמו ביניהם (ראה בעניין זה ג. שלו, דיני חוזים - הכלל הכללי, תשס"ה - 2005, עמ' 217 - 221). זאת ועוד, לו אכן ראתה הנתבעת בהתנהלותה של התובעת משום הפרת הסכם, סביר להניח שלא היתה מטילה עליה עבודות נוספות ובפרט, עבודות בפרוייקטים אחרים, שאינם קשורים לפרוייקט "שער הטכניון", לרבות עבודות פרטיות בביתו של מנהל הנתבעת במצפה עדי. אין זה סביר בעיני, כי מנהל הנתבעת ישכור את שירותיה של התובעת, שעה שבאותה עת היא מפרה הסכמים בינה לבין הנתבעת ומעכבת את העבודות בפרוייקט. יתירה מזאת, חרף טענותיה הקשות בדבר הפרת ההסכמים על ידי התובעת, נמנעה הנתבעת מהגשת תביעה כנגדה במשך שלוש שנים ובסופו של דבר עשתה זאת, רק באמצעות תביעה שכנגד. יש בהתנהלות זו כשלעצמה, כדי לתמוך במסקנה, שאף הנתבעת לא ראתה בתובעת כמי שהפרה את ההסכמים עמה.

53. לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובעת לא הפרה את ההסכמים שנכרתו בינה לבין הנתבעת בקשר לפרוייקט "שער הטכניון".

54. למעלה מן הצורך, אעיר כי ממילא, הנתבעת לא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים כלשהם עקב האיחור שבביצוע עבודות השלד על ידי הנתבעת בפרוייקט "שער הטכניון". במסגרת כתב התביעה שכנגד טענה הנתבעת כי החל מחודש אוקטובר 2005 ועד לסיום העבודות, היא נאלצה לספק כח עבודה וציוד על חשבונה, כדי לתגבר משמעותית את עובדיה של התובעת, על מנת שיוכלו לסיים את העבודות ולתקן את הליקויים שהתגלו בעבודות התובעת. לטענתה, טיב העבודות שבצעה התובעת היתה ברמה ירודה והיא נאלצה לערוך את התיקונים על חשבונה.

55. הנתבעת לא הוכיחה כי עבודתה של התובעת היתה לקויה ואף המכתב מיום 6.10.2005 אין בו כדי להוכיח טענה זו. מר ליאור ברקת, מי שנחזה לערוך את המסמך, לא הובא לעדות ולא ניתן להסיק מהמסמך מהם אותם פריטים הדרושים תיקון בעבודות שבצעה התובעת עד ליום 6.10.2005. מעבר לכך, לא צורף מסמך נוסף שיעיד על ליקויים בעבודות ואף לא הוגשה חוות דעת מומחה, שתפרט את הליקויים ועלות תיקונים. ראוי להוסיף גם בענין זה, כי הדעת נותנת שבמדה ועבודתה של התובעת היתה כה לקויה, סביר להניח כי הנתבעת לא היתה מזמינה מהתובעת עבודות נוספות באותו פרוייקט, כמו גם בפרוייקטים נוספים ובודאי שלא היתה מפקידה בידיה את בניית ביתו של מנהלה במצפה עדי. אני דוחה, אפוא, את כל טענות הנתבעת בדבר ליקויים בעבודתה של התובעת.

56. כאמור, הנתבעת טענה בכתב התביעה שכנגד, כי עקב התנהלות הנתבעת והפרת ההסכמים על ידה, נגרמו לה נזקים, לרבות תקורות אתר (22,523 ₪), עלויות שמירה (32,101 ₪), עלויות ביטוח (10,000 ₪), עליות מנהל פרוייקט (94,405 ₪), תקורות חברה (144,258 ₪) ועלות עיכוב הפרוייקט (ששה חדשי שכירות אבודים, בסך של 642,300 ₪). על דברים אלו, באותו נסח לקוני ובלתי מפורט, חזר אושרי בתצהירו. בנוסף, צרף אושרי לתצהירו "אסופת מסמכים" (כך הוגשו וכך יקראו להלן), מהם בקש להסיק כי נגרמו לנתבעת כל הנזקים המפורטים לעיל. אושרי לא התייחס בתצהירו ולו במלה לאילו מהמסמכים שבאסופת המסמכים הנ"ל (אשר לבטח לא נערכו על ידיו) ולא הראה כיצד יש בהם להוכיח את טענות הנתבעת. הנתבעת נמנעה מהגשת חוות דעת מומחה שתעגן את טענותיה בדבר הנזקים שנגרמו לה, לרבות דמי שכירות ראויים בכל אחד משני הבניינים, ביחס לתקופת האיחור הנטענת ולא הגישה מסמכים שיוכיחו את גובה דמי השכירות באותם בניינים בפועל. הנתבעת גם לא הוסיפה דבר בעניין זה בסיכומיה ורק חזרה על רשימת הסכומים המבטאים, לשיטתה, את הנזקים שנגרמו לה. לא די בהגשת אסופת מסמכים שבצדה רשימת סכומים, ללא התייחסות אליהם, על מנת להוכיח טענות ונזקים. מדובר בטענות כלליות וסתמיות, חסרות בסיס עובדתי ומשפטי, אשר הועלו בחצי פה, אך כמשקל נגד לתביעה העיקרית שהוגשה על ידי התובעת. לפיכך, אני דוחה את כל טענותיה של הנתבעת בנוגע לנזקים שנגרמו לה עקב האיחור במסירת העבודות על ידי התובעת.

סיכום

57. לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א. אני מקבל את תביעתה העיקרית של התובעת בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 70,034 ₪ ומע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 15.4.2006 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את אגרות התביעה וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 16,300 ₪. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ב. התביעה שכנגד נדחית.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' טבת תשע"ב, 27 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מטאנס אשרף ואחיו בע"מ
נתבע: יובל אלון בע"מ
שופט :
עורכי דין: