ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אחמד דבאח נגד מועצה מקומית דיר אל אסד :

1. אחמד דבאח

2. פריד דבאח

נ ג ד

1. מועצה מקומית דיר אל אסד

2. מסעוד דבאח

3. אחמד דבאח

4. סעיד דבאח

בית משפט השלום בעכו

כב' השופט וויליאם חאמד

פסק דין

בפני תביעה למתן סעד כספי וצו מניעה קבוע.

טיעוני התובעים:

התובעים טוענים כי הינם המחזיקים והבעלים של חלק מחלקה 8 ו- 9 בגוש 18814 מאדמות כפר דיר אל אסד. בחלקה זו נבנה, על פי היתר בנייה, בניין מגורים של התובעים, בן שתי קומות. בהתאם לתוכנית שאושרה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובנייה, התעתד התובע מס' 1 לחבר את גג ביתו לכביש שעובר בסמוך לביתו (להלן:"הכביש"), באמצעות בניית גשר (להלן:"הגשר"), זאת בשל הפרשי גובה גדולים אשר קיימים בשטח . לטענת התובעים, בניית הגשר אינה אפשרית כיום, מאחר והנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") ביצעה הגבהה לכביש מצידו הצפוני של בית התובע, חרף העובדה כי, לגישת התובעים, לא הייתה כל נחיצות בהגבהתו, ובכך, יצרה מציאות חדשה בשטח, המחייבת את התובע כיום לבנות קומה נוספת לבית מגוריו, בעלות של 108,000 ₪, וזאת על מנת שיוכל לחבר את ביתו לכביש, באמצעות גשר, כאמור. לטענת התובעים, הנתבעת התחייבה לשלם להם כל הוצאה לצורך בניית הגשר והתאמת כניסת הבית למצב שנוצר אחרי הגבהת הכביש, אולם, על אף פניות חוזרות ונשנות אליה, טרם עשתה כן, זאת, חרף העובדה כי לתובע 1 אין דרך גישה נוספת לביתו, מלבד שביל צר מאוד, בדרך תלולה, מתחת לביתו של אחיו, התובע 2 . כן עותרים התובעים למתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים 2 - 4 (להלן:"הנתבעים"), שמנסים, לטענתם, להשתלט על הכביש הסמוך לבית התובעים בניסיון להצמיד את הכביש לשטחם הפרטי, תוך איום על התובעים ושימוש בדרכים בלתי חוקיות כדוגמת נטיעת עצים והצבת "כל מיני דברים" בכביש, ותוך שהם מבקשים לחסום את הדרך ולמנוע מהתובעים שימוש בכביש ויצירת דרך גישה לביתם באמצעות בניית הגשר. לטענת התובעים, חלק מהכביש מצוי בבעלותם הפרטית שלהם, ולחלק זה של הכביש מתוכנן להתחבר הגשר, נשוא תיק זה.

טיעוני הנתבעת 1

הנתבעת מכחישה כי התחייבה בפני התובע 1 או מי מטעמו להתאים את כניסת הבית למפלס הכביש. לטענתה, היא לא ביצעה כל הגבהה של הכביש ולא הוכח שנגרם לתובעים כל נזק בגין ההגבהה הנטענת של הכביש, וכי אין לתובעים כיום דרך גישה אחרת לביתם. כן נטען כי התובעים הגישו חוות דעת שמאית, להבדיל מחוות דעת הנדסית, והדבר מעיד על כך כי כל כוונתם של התובעים היא להתעשר על חשבון הנתבעים, שכן, התובעים מציגים את חלופת הגשר כחלופה היחידה הקיימת, והסעד אותו הם דורשים, לצורך פתרון הבעיה, המוכחשת, הוא סעד כספי ולא סעד של אכיפה. עוד טוענת הנתבעת כי מבדיקת נסחי רישום המקרקעין עולה כי, לתובע 1 זכויות ב- 1/8 חלקים מחלקה 9 בלבד, בעוד שלזכותו של התובע 2 לא נרשמו זכויות במקרקעין הנ"ל.

טיעוני הנתבעים 2-4

לטענת הנתבעים, בתיהם נמצאים בחלקה 3 בגוש 18814 , אשר מצויה בבעלות משותפת שלהם ושל מינהל מקרקעי ישראל, ובה הם מחזיקים מדורי דורות, ובה הם סללו דרך מעבר פרטית מהכביש הראשי לבתיהם שבאותה חלקה. בעוד שלתובעים אין כל זכות קניינית או אחרת המאפשרת להם להשתמש בחלק זה של חלקה 3, שבבעלות הנתבעים, כאמור, לרבות הקמת גשר מעל חלק זה של חלקה 3. יתרה מכך, הנתבעים מכחישים כי בוצעה הגבהה לכביש, אשר קיים, לטענתם, מאז ומתמיד, והוא משרת את תושבי השכונה כולה. לטענתם, אין לתובעים להלין אלא על עצמם, שעה שבנו את בית מגוריהם בחריגה מהיתר הבנייה שניתן להם, דבר שמקשה עליהם כיום להתחבר לכביש. הנתבעים הגישו חוות דעת מומחה, ממנה עולה כי בניית בתי המגורים של התובעים בשטח החלקה בוצעה שלא בהתאם להיתר הבניה ולתוכניות שהוגשו על ידי התובעים. לטענת המומחה, אם הבניה הייתה מתבצעת בהתאם לתוכנית המקורית, היה ניתן להקים את הגשר בשטח חלקה 8, כפי שתוכנן והוצע ואושר בזמנו על די הוועדה, וזאת באופן שהגשר יחבר את בית התובע לדרך הציבורית מצידו המערבי של הבית, ללא צורך בפלישה לקרקעות אחרים, שאינן מיועדות לשימוש ציבורי, דוגמת חלקה 3 של הנתבעים. עוד נטען, בסיכומיהם בכתב של הנתבעים, כי התובע לא צירף בעל דין עיקרי ומהותי, הוא מנהל מקרקעי ישראל, שהינו בעלים משותף בחלקה 3 הרלבנטית. עוד נטען, בעמוד 7 לסיכומי הנתבעים 2-4, להרחבת חזית של טענות התובעים, שעה שציינו בסיוכמיהם טענות שלא בא זכרם בכתב התביעה ובתצהיר מטעמם.

דיון והכרעה

התובעים לא הציגו ראיה כלשהיא להוכיח כי הנתבעת ביצעה עבודות של הגבהה של הכביש, דוגמת חוות דעת של מומחה, ללמד כי בוצעה שינויים במפלס הכביש, תמונות המנציחות את מצב הכביש לפני ולאחר ביצוע עבודות ההגבהה הנטענות, תמונות המנציחות מהלך ביצוע העבודות הנטענות, או עדות של מי מהעובדים או הקבלנים שביצעו את העבודות של הגבהת הכביש או עדי ראיה לכך, לרבות תושבי השכונה הרלבנטית. התובע 1 העיד כי הנתבעת ביצעה עבודות הגבהה של הכביש בשלוש הזדמנויות, האחרונה בשנת 2003, והוסיף כי:

" אין לי צילומים או תיעוד של הגבהת הכביש ".

( עמוד 10 שורה 5 לפרוטוקול הנ"ל ).

כן העיד כי:

" אתה אומר לי שלא ראיתי לנכון לזמן את הקבלנים שבצעו את העבודה בשטח ולא את השכנים, ואני משיב אף אחד לא מעוניין להיכנס לסכסוך זה".

( עמוד 12 שורות 6-7 לפרוטוקול הנ"ל ).

ההסבר הנ"ל של התובע 1, לאי הבאת ראיות להוכחת הטענה בדבר ביצוע עבודות ההגבהה של הכביש, אינו סביר ואינו מניח את הדעת.

טענתם של התובעים באשר לסיבה שהביאה את הנתבעת לבצע עבודות הגבהה של הכביש, לא הייתה עקבית. שכן, לעומת טענתם, בכתב התביעה, כי לא הייתה כל נחיצות בביצוע עבודות הגבהת הכביש ( סעיף 6 לכתב התביעה ), טען התובע 1, בעדותו בבית המשפט, כי מפלס הכביש הוגבה ע"י הנתבעת על מנת ליישר את משטח הכביש ולמנוע זרימת המים לכיוון ביתו, ע"י הטייתם לצד השני ( עמוד 9 שורות 2-3 לפרוטוקול ). המדובר בסתירה פנימית באשר לסיבת ביצוע עבודות ההגבהה הנטענת של הכביש. עוד ציין התובע 1 כך:

" אני נשאל כשהמועצה מגביה שטח, ידעת שהם הולכים לחסום את הדרך שלך, ואני משיב, אני יודע והיה לי ריב עם המועצה. הלכתי למועצה והיתה תביעה נגד המועצה, לא בכתב אלא ביני לבין ראש המועצה. הסכמנו שהוא יעשה לי גישה לביתי. ההסכמה היתה בזמן שעצרתי את עבודות ההגבהה ואז הגענו להסכמה והם המשיכו בהגבהה, ראש המועצה התחייב זאת אישית. לא נתן לי התחייבות בכתב, הכל היה בעל פה ".

( עמוד 10 שורות 21-25 לפרוטוקול הנ"ל.

מעדותו הנ"ל של התובע 1 יש ללמוד כי בינו לבין הנתבעת התנהלו, במהלך ביצוע עבודות ההגבהה הנטענות, מגעים, על רקע התנגדותו לשינוי מפלס הכביש, עד שהוא נקט בהליך משפטי שהביא להפסקת עבודות אלה, והם הגיעו לידי הסכמה, שבהתאם לה התחדשו העבודות בכביש, כאשר ראש המועצה התחייב להתאים את כניסת ביתו של התובע 1 למצבו החדש של הכביש, שהוגבה. התובע 1 לא הגיש העתק של כתב טענות נשוא ההליך המשפטי, שלטענתו, הוא נקט בו כנגד הנתבעת, להורות על הפסקת ביצוע עבודות ההגבהה, במהלך ביצוען של אלה, ולא הגיש כל החלטה או צו של בית המשפט, שהורה לנתבעת להפסיק את המשך ביצוע העבודות, ואף לא ביקש להעיד מטעמו את ראש המועצה, בתקופה הרלבנטית, על מנת לתמוך בטענה הנ"ל. כך נותרה טענתו, כי העבודות הופסקו וכי מאוחר יותר הושגה הסכמה בינו לבין ראש המועצה, ללא תימוכין בראיה..

יתרה מזאת, התובעים לא הגישו חוות דעת מומחה בתחום ההנדסה, להוכיח כי קיימת, כיום, מניעה תכנונית לחבר את ביתו של התובע 1 לכביש, בהתאם להיתר הבנייה שברשותם, וכי במידה וקיימת מניעה תכנונית והנדסית לחיבור הבית לכביש, באמצעות גשר, הרי שיסודה בהגבהה של הכביש, ולא מסיבה אחרת. בהנחה והנתבעת ביצעה עבודות הגבהה של הכביש, היה על התובעים להוכיח כי הגבהה נטענת זו, בגובה שנוצר לעומת הגובה המקורי, מונעת, הנדסית ותכנונית, לבנות את הגשר לפי ההיתר הקיים. התובעים לא הציגו הסבר מניח את הדעת לאי הגשת חוות דעת כאמור. ואם לא די בכך, הרי שהתובעים אישרו כי ביתו של התובע 1 נבנה בסטייה מההיתר הרלבנטי, כך, שהוא לא נבנה במקום שאושר ע"י ועדת התכנון והבנייה, בהיתר והגרמושקה הרלבנטית. על כך אין חולק, שהרי, ב"כ התובעים הצהיר כי:

" מוסכם שבניית ביתו של התובע 1 לא היתה לפי ההיתר. יש תזוזה של הבניין ".

( עמוד 9 שורות 25-26 לפרוטוקול ).

על כן, לא הוכח כי ההגבהה הנטענת של מפלס הכביש, בהנחה והייתה כזאת, בוצעה בקטע הכביש, שאמור, לפי ההיתר והתוכנית שאושרו, להתחבר לביתו של התובע 1, באמצעות גשר, אילו הוקם זה לפי ההיתר הקיים.

אני מאמץ את טענת הנתבעת ( בסעיף 19 לסיכומיה בכתב ), לפיה, חוות הדעת מטעם התובעים הינה של שמאי מקרקעין ומהנדס חקלאי, שאינו תחום המומחיות הנדרש לשם הכרעה בשאלות הנ"ל של התאמת מפלס הכביש לכניסה של בית התובע, ובדיקה של אפשרות חיבורו של הבית לכביש במצבו הנוכחי, באמצעות גשר.

על כן, הריני לקבוע כי התובעים לא הוכיחו כי הנתבעת ביצעה עבודות הגבהה של הכביש הרלבנטי.

למעלה מכך, וגם בהנחה והייתי קובע כי עבודות ההגבהה של הכביש כן הוכחו, התובעים לא הוכיחו כי הנתבעת התחייבה, לפי הסכם שנכרת ביניהם, לשאת בעלויות התאמת גישה לביתם, שכן, לא הוגשה כל ראיה להוכיח התחייבות נטענת זו של הנתבעת, לרבות הסכם בכתב מאת הנתבעת או מטעם מי מגורמיה המוסמכים, או עדים אחרים לעניין מתן התחייבות כאמור. גם בהנחה והייתי מאמץ את עדותו התובע 1, ואיני עושה כן, לפיה, ראש המועצה התחייב אישית, בעל פה, לשאת בעלויות התאמת הגישה לבית התובע 1, אין בכך כדי להקים התחייבות המחייבת של הנתבעת, שהינה רשות מקומית . שכן, הוראת סעיף 193(א) לצו המועצות המקומיות קובע זאת:

" חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם

התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם

בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה...".

היינו, התחייבות כספית של רשות מקומית תהא בעלת תוקף מחייב אך במידה והיא מקיימת אחר מספר יסודות מצטברים, ואלה הם: היא ערוכה בכתב, נושאת חותמת המועצה, וחתומה ע"י ראש המועצה וגזברה. המדובר ביסודות מהותיים, שתכליתם להבטיח כי השקעת כספי הציבור, ע"י הרשות המקומית, תהיה לטובת הציבור, באופן חוקי ומשיקולים ענייניים, ולאחר שההליך עבר ביקורת מקצועית של הגורמים הממונים והמקצועיים של הרשות, שהינם ראש הרשות וגזברה, כאשר דרישה זו, בצד הדרישה הצורנית, לפיה ההתחייבות תהא בכתב, נועדה להבטיח כי כל הגורמים הנ"ל נתנו את דעתם, באופן מעמיק וענייני, לטיב ההתחייבות וחוקיותה. אומנם, הפסיקה קבעה כי בנסיבות מסוימות, ניתן לראות בהתחייבות של מועצה מקומית כמחייבת אותה, אף בהעדר חלק מהיסודות שבסעיף 193 לצו הנ"ל, יחד עם זאת, לא מצאתי, בעניינם של התובעים כאן, כי מתקיימות נסיבות כאמור, שעה שלא הוגשה התחייבות בכתב, תצהיר או עדות של ראש המועצה או נציג אחר מטעמה לתמוך בטענתם לקיומה של התחייבות, או ראיה אחרת להוכיח מתן התחייבות כנטען, כאשר עצם ביצוע העבודות בכביש, ע"י הנתבעת, לא הוכח אף הוא, מעבר לשאלת קיומה או העדרה של התחייבות מאת הנתבעת לשאת בעלויות הסדרת גישה לבית התובעים, בעקבות ביצוע אותן עבודות נטענות.

לסיכום, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הוכיחו כי הנתבעת התחייבה כי היא תישא בהוצאות התאמת ביתם למפלס הכביש, ולשלם את עלויות הסדרת הדרך המחברת את הכביש הראשי אל ביתו של התובע 1.

התובעים, הטוענים כי הם הבעלים והמחזיקים של חלק מהחלקות מס' 8 ו- 9 בגוש מס' 18814, מתגוררים בבית בן שתי קומות, הבנוי על החלקה 8 הנ"ל, כאשר בקומה הראשונה מתגורר התובע מס' 2, מר פריד דבאח, ובשנייה מתגורר התובע מס' 1, מר אחמד דבאח ( סעיף 2 לתצהיר התובע 1 ). לטענתם, הנתבעים 2-4 ( שייקראו להלן - "הנתבעים" ) החלו לקבוע עובדות בשטח, שאמור להיבנות עליו הגשר הנ"ל, לרבות ע"י נטיעת עצים שם, וכן לאיים על התובעים, במטרה למנוע מהם להשתמש בשטח הנ"ל לצורכי מעבר. הנתבעים טוענים כי הם מתגוררים בבתיהם הבנויים על חלקה 3 בגוש 18814, כאשר חלקה זו היא בבעלות משותפת שלהם ושל מנהל מקרקעי ישראל, וכי חלק של הדרך עליו מבקשים התובעים להקים את הגשר, הינו בבעלותם הפרטית, העוברת בשטח חלקה 3 הנ"ל ( סעיפים 8 ו- 22 לכתב ההגנה מטעמם ).

התובעים, שטענו תחילה כי ביתם נבנה לפי ההיתר שברשותם, וכי לפי ההיתר עצמו, אמור להיבנות הגשר המחבר את הבית לכביש ( סעיפים 4-5 לכתב התביעה וסעיף 9 לתצהירו של התובע 1 ). הצהירו, בשלב מאוחר יותר, כי אין ביתם נבנה בסטייה מההיתר הנ"ל, וכדבריו ב"כ התובעים:

" מוסכם שבניית ביתו של התובע 1 לא היתה לפי היתר. יש תזוזה של המבנה ".

( עמוד 9 שורה 26 לפרוטוקול ישיבת יום 8/5/11 ).

גם המומחה מטעם הנתבעים, המהנדס מר עלי קשקוש, מציין, בחוות דעתו מיום 30/1/11, כי לפי מדידות שהוא ערך, ביתם של התובעים לא נבנה בהתאם להיתר הבנייה ולתוכניות שאושרו ע"י ועדת התכנון והבנייה, וכי הבית, שהיקפו הוגדל, בסטייה מההיתר, הוקם במרחק מגבולות החלקה 8, השונה מהמרחק שנקבע לפי ההיתר והתוכניות שאושרו, וכי חלק מהמבנה, הנתמך בקירות והמקורה ברעפים, גולש, בצדו המזרחי של המבנה, לשטח חלקה 3 ( סעיף 5 לחוות הדעת ).

המסקנה היא, כי השטח עליו מבקשים התובעים לבנות, כיום, את הגשר, אינו השטח שנקבע לבניית גשר זה, לפי ההיתר והתוכניות שברשותם ושאושרו ע"י ועדת התכנון והבנייה, שכן, התובעים הקימו את הבית במקום אחר מהמקום שנקבע לכך לפי ההיתר והגרמושקה הרלבנטית, תוך הזזת מקום הבנייה, כהצהרתם בפניי. על כן, ההיתר ברשותם אינו מכשיר הקמת הגשר במקום שהם מבקשים היום לבנותו. חלק המקרקעין, עליו מבקשים התובעים להקים את הגשר כיום, נמצא בשטח החלקה מס' 3, וההיתר הנ"ל אינו ראיה לכך כי חלק זה של חלקה 3 הוא בבעלותם ובחזקתם, שכן, ההיתר, המכשיר הקמת גשר, כאמור, מתייחס לשטח אחר, בעוד שהם הקימו את הבית תוך סטייה מההיתר, הן מבחינת גודלו של הבית, והן מבחינת מיקומו.

לגרסת התובעים, בכתב התביעה, השטח עליו מתכוונים הם להקים את הגשר, הינו בבעלותם הפרטית, ואינו חלק מהכביש המאושר לפי תוכנית המתאר שבתוקף, אף שבפועל, אותו שטח מהווה חלק של דרך קיימת בשטח ( סעיף 14-17 לכתב התביעה ). לעומת זאת, נמנע התובע 1 מלטעון בתצהירו כי אותו השטח, שהינו חלק מדרך קיימת, ושעליו הוא מבקש לבנות את הגשר, הינו בבעלותם הפרטית שלו ושל התובע 2, אלא שטען שם כי המדובר בדרך ציבורית, שהיא נחלת הכלל ( סעיף 10 לתצהיר ).

ביתם של התובעים בנוי על חלקה 8. בתיהם של הנתבעים בנויים על חלקה 3, הגובלת לחלקה 8 מצידה הצפוני ( ראה מפה מצבית, נ/1 ו- נ/2 ). הכביש, אליו מבקשים התובעים לחבר את ביתם, באמצעות גשר, נמצא אף הוא בשטח חלקה 3, והתובעים מבקשים לבנות את הגשר בשטח שנמצא בחלקה 3, והנמצא במרווח שבין הכביש הנ"ל לבין ביתם, שבחלקה 8. הנתבעים טוענים כי חלקה 3 הינה בבעלותם המשותפת שלהם ושל מנהל מקרקעי ישראל, והדרך המשמשת אותם, בשטח חלקה 3 והמובילה לכביש, הינה פרטית ובבעלותם הם ( סעיף 9 לתצהירו של הנתבע 2 ). עיון במפה המצבית, נ/1 ו- נ/2, מגלה כי, השטח עליו מבקשים התובעים להקים את הגשר, בצידה הצפוני של חלקה 8, נמצא בשטח חלקה 3, ולא בשטח חלקה 8, שבחזקתם. גבולה הצפוני של חלקה 8 אינו משותף לחלקה 3, אלא שקיים שטח מפריד ביניהם, שהינו חלק מחלקה 3. התובעים, שטענו, בכתב התביעה ובתצהירו של התובע 1, כי הינם הבעלים בחלק מחלקות 8 ו- 9 הנ"ל, לא טענו כי הם הבעלים או המחזיקים בחלק זה של חלקה 3. טענתם, לפיה, הם הבעלים והמחזיקים בשטח עליו מתכוונים הם להקים את הגשר, לא נתמכה בראיה כלשהיא. כאשר הוכח כי שטח זה, בחלקו הגדול, נמצא בשטחה של חלקה אחרת, היא חלקה 3. למעלה מכך, עיון במצבית הנ"ל מלמד כי, ביתם של התובעים, שהוקם בסטייה מהיתר הבנייה, ע"י הזזת גבולות הבנייה, הוקם, בחלקו, בשטח חלקה 3, שאינה בבעלותם או בחזקתם כלל, תוך פלישה לחלקה הסמוכה. עת סימן התובע 1, במהלך עדותו בפניי, את המיקום בו נטעו הנתבעים, לטענתו, את עצי הדקל, במטרה להפריע להקים את הגשר ולהסדרת גישה לביתו, יצא כי המדובר בשטח הנמצא בחלקה 3, שאינו שייך לתובעים. היינו, הן עצי הדקל, שלטענתו, נטעו הנתבעים, והן חלק מביתם של התובעים, הצמוד למקום נטיעת העצים הנ"ל, נמצאים בשטח חלקה 3, שאין לתובעים כל זכות בעלות או אחרת בו. התובע נשאל על כך, והשיב כי:

" אתה אומר לי שאיפה שעצי הדקל אני פלשתי לחלקה 3 ובניתי שם 60 מטר בניה בתוך החלקה, ואני משיב מה זה מעניין אותך, זה ביני לבין המינהל. זו הבעיה שלי לגבי ההיתר, לא בעיה שלך ".

( עמוד 13 שורות 29-30 לפרוטוקול ).

יוצא כי, הטענה הנ"ל של התובעים, לפיה, הנתבעים נקטו בפעולות להפריע להקמת הגשר, וכי אלה בוצעו בשטח השייך לתובעים, הופרכה, שכן, לא הוכחו פעולות שבוצעו ע"י הנתבעים, בשטח חלקה 8 או 9 הנ"ל, בעוד שהוברר, לפי עדות התובע 1 עצמו, כי נטיעת עצים, בהנחה והייתה כזו, בוצעו בשטח חלקה 3, שלא הוכח כי לתובעים יש זכות קניינית כלשהיא בה.

יתרה מזאת, טוענים התובעים כי, הדרך שמעליה מבקשים הם להקים את הגשר, ושהנתבעים מנסים להפריע להם לעשות כן, ע"י קביעת עובדות בשטחה, הינה בבעלות מנהל מקרקעי ישראל. חרף זאת, נמנעו הם מלצרף את מנהל מקרקעי ישראל כצד להליך, או להגיש ראיה מטעמו של המנהל, לפיה, הוא לא מתנגד להקמת הגשר בקטע זה של חלקה 3, או לתמוך בגרסת התובעים, לפיה, הנתבעים מבצעים פעולות בשטח לא להם, והמפריעות לתובעים לעשות שימוש בדרך הציבורית הנ"ל שבחלקה 3, שהרי, המנהל, כאחד הבעלים של חלקה 3, יכול היה להעיד, ע"י מי מטעמו, לעניין אמיתות הטענה בדבר ביצוע פעולות שלא כדין ע"י הנתבעים בשטח הדרך הנ"ל, והפרעה לתובעים ולכלל הציבור להשתמש בה, וכן להעיד לעניין זיקתם של הנתבעים או התובעים לשטח הדרך שבחלקה 3. אציין עוד כי, גרסתם הנ"ל של התובעים, לפיה, הדרך, שמעליה מתכוונים הם להקים את הגשר, הינה דרך ציבורית, שבבעלות מנהל מקרקעי ישראל ( ראה פרוטוקול ישיבת יום 14/8/09, עמוד 1 שורה 24 ), לא עולה בקנה אחד עם טענתם האחרת, לפיה, קטע הדרך הנ"ל, מעליו מתכוונים הם להקים את הגשר, הינו בבעלותם ובחזקתם הם ( עמוד 2 שורה 12 לפרוטוקול ישיבת 14/8/09 ). התובעים לא הציגו ראיה להוכיח כי אותו קטע של הדרך הנ"ל הינו בבעלותם או בחזקתם הפרטית, כאשר אין חולק כי המדובר בשטח שבחלקה מס' 3 ולא בחלקות 8 ו- 9 הנ"ל. הגרסה הנ"ל לבעלות התובעים או החזקתם בקטע הדרך הנ"ל, נסתרה ע"י הצהרה אחרת ב"כ התובעים, שציין כי:

" הגשר אמור לחבר בין בית התובע לבין הדרך שהוגבהה...אני טוען גם שלפי נסח הטאבו הדרך בבעלות המדינה ".

( עמוד 4 שורות 18-19 לפרוטוקול ישיבת יום 22/6/10 ).

התובעים לא טענו שם כי הם הבעלים או המחזיקים בדרך הנ"ל או בחלק ממנה.

המומחה מטעם הנתבעים, מר קשקוש, ציין, בחוות דעתו, כי, לפי התוכניות שאושרו ע"י ועדת התכנון והבנייה וההיתר שניתן לתובעים, להקמת ביתם והגשר הנ"ל, על התובעים לבנות את הגשר בשטח שכולו בחלקה 8, ללא פלישה לחלקה 3, כאשר הגשר יחבר את בית התובעים לקיר הצפוני, הגובל לכביש הרלבנטי, בקטע המסומן באות Cהסמוך לחלקה 98, לפי המפה המצבית. בקטע זה של המקרקעין, כל השטח שעליו יש להקים את הגשר, לפי ההיתר והתוכנית, נמצא בחלקה 8 בלבד ( עמוד 2 לחוות הדעת ). עיון במפה המצבית, נ/2, תומך במסקנה הנ"ל של המומחה, שכן, הקמת הגשר, בכפוף להיתרים והאישורים כדין, בצד הצפוני מערבי, בקטע הגובל לחלקה 98, לא תדרוש חריגה לשטח של חלקה אחרת, אלא שכל הבנייה של הגשר תהא בשטח חלקה 8. גם המומחה מטעם התובעים, מר חלף חליל, מאשר, בחוות דעתו מיום 3/9/09, כי חלקה 8 הינה בצורת משולש, כאשר דרך אספלט מגיעה לפינה הצפונית מערבית של החלקה הנ"ל ( סעיף 6 לחוות הדעת ). מכאן, בין החלקה 8 לבין גבול הכביש אליו מבקשים התובעים לחבר את ביתם, בקטע הצפוני מערבי של ביתם, לא מפריד שטח של חלקה אחרת, כך, שבניית הגשר באותו קטע לא תגלוש לשטח של חלקות אחרות. אציין עוד כי, המומחה מטעם התובעים, מר חלף חליל, מתמקד, בחוות דעתו, בעלויות של התאמת הגישה מהכביש לבית התובעים, בין היתר, ע"י בניית קומה נוספת ( ראה הסיפא של סעיף 6 והרישא של סעיף 7 לחוות הדעת ), בעוד שאינו מתייחס לשאלה, האם ביתם של התובעים נבנה בהתאם להיתר, מבחינת גודלו ומיקומו בחלקה, או שמא הוא חרג לשטח חלקה מס' 3, כפי שקבע המומחה מטעם הנתבעים, ואינו מתייחס לשאלת מיקומו של הגשר, לפי ההיתר והגרמושקה הרלבנטיים, והאם לפי ההיתר, יש להקים הגשר בצד הצפוני או בצד הצפוני מערבי של החלקה, ובכלל, האם הנתבעים ביצעו פעולות להפריע לבניית הגשר, ע"י נטיעה של עצים בשטח השייך לתובעים.

סוף דבר

הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם, על כל רכיביה, ואני דוחה אותה.

התובעים, יחד ולחוד, ישלמו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיהם, לנתבעת 1, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪, ולנתבעים 2 - 4, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום של 3,000 ₪.

ניתן היום, א טבת תשע"ב, 27 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אחמד דבאח
נתבע: מועצה מקומית דיר אל אסד
שופט :
עורכי דין: