ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק ערבי ישראלי בע"מ נגד הובלות א.נ.ג.ר גורג בע"מ :

ת"ט (עפולה) 10267-10-09

בנק ערבי ישראלי בע"מ

נ ג ד

הובלות א.נ.ג.ר גורג בע"מ

בית משפט השלום בעפולה

כב' הסגן נשיא יוסף בן-חמו

פסק דין

פתח דבר:

1. לפניי שתי תביעות שטריות שהדיון בהן אוחד, אשר הוגשו על ידי בנק ערבי ישראלי בע"מ (להלן: "הבנק") נגד חברת הובלות א.נ.ג.ר ג'ורג' בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין 4 שיקים המשוכים מחשבונה של הנתבעת, אשר הוסבו לפקודת הבנק ע"י מר חלים יעקב (להלן: "השיקים").

2. התביעה הראשונה הוגשה ב-ת"ט 11423-04-09 בגין שני שיקים שפרטיהם כדלקמן: שיק מס' 0167 ע"ס 49,500 ₪ שמועד פרעונו ביום 18/02/09 ושיק מס' 0172 ע"ס 42,000 ₪ שמועד פרעונו ביום 30/02/09. התביעה השנייה הוגשה ב-ת"ט 10267-10-09 בגין שני שיקים נוספים שפרטיהם כדלקמן: שיק מס' 0173 ע"ס 46,600 ₪ שמועד פרעונו ביום 30/03/09 ושיק מס' 0200 ע"ס 80,850 ₪ שמועד פרעונו ביום 28/06/09.

3. הבנק הגיש את השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחדרה, במסגרת תיקי הוצל"פ מס' 12-02982-09-7 ומס' 12-09628-09-9 (להלן: "תיקי ההוצל"פ"). הנתבעת הגישה התנגדויות לביצוע השיקים. התנגדויותיה הועברו לבית משפט השלום בעפולה, התקבלו ובהסכמת ב"כ הבנק ניתנה לה רשות להתגונן והתיקים הועברו לדיון בפניי ובפני כב' השופטת שאדן-נאשף.

4. ביום 11/04/11 הוריתי, לבקשת הצדדים, על איחוד הדיון בשני התיקים.

5. בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם הבנק העידו מר עבדאללה אבו זייד, אשר שימש כמנהל סניף מג'אר במועדים הרלוונטיים לתביעה ומר יוסף שקור, מנהל המחלקה המסחרית סניף מג'אר, ומטעם הנתבעת העיד מר ג'אן אליעזר, אשר שימש כמנהלה ואחד מבעליה במועדים הרלוונטיים לתביעה.

תמצית טענות הבנק:

6. הבנק טען כי מר חלים ניהל אצלו חשבון בנק בסניף מג'אר שמספרו 9800/91 (להלן: "החשבון"). לטענתו, מר חלים מסר לנציגיו כי הוא עוסק בעבודות הובלה ומקבל שיקים מלקוחותיו תמורת עבודתו והוא העמיד לו אשראי בחשבון כנגד הפקדת השיקים של לקוחותיו לביטחון ולעיתים הוא היה מנכה את תמורת השיקים, בדרך כלל בשיעור של 70% מערך השיק.

7. הבנק טען כי מר חלים הסב לו את השיקים והוא נתן לו בתמורה את מלוא שווים באמצעות זיכוי החשבון בכספים ו/או באמצעות יתרת החובה בחשבון כפי שהיתה במועד ההסבה, כאשר הסכום הנקוב בשיקים שימש להבטחת פירעון האשראי שניתן למר חלים בחשבון, כדלקמן:

7.1. במועד הפקדת שיק מס' 0167, ביום 28/09/08, עמדה יתרת החוב בחשבונו של מר חלים על סך 274,083 ₪ ובתמורה להפקדת השיק הוא זיכה באותו יום את החשבון בסך 35,000 ₪.

7.2. במועד הפקדת שיק מס' 0172, ביום 27/10/08, עמדה יתרת החוב בחשבון על סך 324,678 ₪ ובתמורה להפקדת השיק הוא זיכה באותו יום את החשבון בסך 30,000 ₪.

7.3. במועד הפקדת שיק מס' 0173, ביום 27/10/08, עמדה יתרת החוב בחשבונו של מר חלים על סך 324,687 ₪ ובתמורה להפקדת השיק הוא זיכה באותו יום את החשבון בסך 30,000 ₪.

7.4. במועד הפקדת שיק מס' 0200, ביום 29/12/08, עמדה יתרת החוב בחשבון על סך 320,534 ₪ ויתרה זו מהווה את התמורה.

8. הבנק טען כי לאחר שנשלחו השיקים לגבייה הם חוללו באי פרעון בשל כך שהנתבעת נתנה להם הוראת ביטול וכי למרות התראות מצידו ומצד באי כוחו לא פרעה הנתבעת את השיקים.

9. הבנק טען כי הוא זכאי להיפרע בגין השיקים מאת הנתבעת מאחר שטענות ההגנה שלה אינן מהוות הגנה כלפי תביעה שטרית ומאחר שהוא אוחז כשורה בשיקים ו/או אוחז בשיקים בעד ערך ולכן גובר על טענות הנובעות מעסקת היסוד.

10. הבנק טען כי בחודש דצמבר 2008, לאחר הפקדת השיקים ולאחר שזיכה את החשבון, המציא לידיו מר חלים שני אישורים המעידים על הקשר העסקי בינו לבין הנתבעת - אישור רו"ח בדבר יחסי ספק-לקוח עם הנתבעת ואישור של הנתבעת, המציין במפורש כי כל השיקים הניתנים על ידה למר חלים הינם בגין הובלות המבוצעות על ידו אליה. לטענתו, הסכם העבודה מעולם לא הוצג בפני נציגיו והוא לא ידע על קיומו לפני קבלת השיקים או במועד זיכוי החשבון וממילא לא יכול היה לדעת על ביטולו וכן לא ידע ולא יכול היה לדעת שהנתבעת ביקשה ממר חלים חזרה את השיקים ונודע לו על כך לראשונה מהאמור בתצהיר התומך בהתנגדות. כמו כן לטענתו, הוא אף לא יכול היה לדעת אם מר חלים ביצע את העבודות עבור הנתבעת ומר חלים לא אמר לו על כך דבר ולכן הטענה לפיה ידע על כשלון תמורה או שיתף פעולה עם מר חלים הינה שקרית.

11. הבנק טען כי לא נכתב על השיקים כי הם נמסרו לבטחון בלבד ולכן הוא לא יכול היה לדעת שהם ניתנו לביטחון ולא היתה כל מניעה מצידו לקבלם. לטענתו, מר חלים נהג להפקיד בחשבונו שיקים של לקוחות והוא מסר לנציגיו כי השיקים נמשכו על ידי לקוחותיו בעקבות עבודות הובלה שביצע עבורם.

12. הבנק טען כי הטענות לפיהן שיתף פעולה עם מר חלים ו/או רימה את הנתבעת ו/או התנהג בחוסר תום לב ו/או בהיעדר ניקיון כפיים ו/או הציג מצגי שווא הינן טענות סרק שקריות. לטענתו, מר חלים היה לקוח שלו והוא נתן לו שירותים ואשראי. מר חלים לא פרע לו את חובו והוא העמיד את יתרת החוב בחשבון לפירעון מיידי והגיש נגדו תביעה בבית משפט השלום בעפולה (ת"א 118-11-09). מר חלים לא התגונן כנגד התביעה וביום 19/01/10 ניתן נגדו פסק דין.

תמצית טענות הנתבעת:

13. הנתבעת טענה כי אין לה כל היכרות קודמת עם הבנק וכי היא מעולם לא ביצעה איתו עסקים ולא קיבלה ממנו כל תמורה בגין השיקים.

14. ב-ת"ט 11423-04-09 טענה הנתבעת כי חתמה על הסכם עבודה עם מר חלים על מנת שיבצע עבורה עבודות הובלות שונות. ההסכם ביניהם בוטל ומר חלים לא ביצע עבורה כל עבודה והיא לא קיבלה ממנו כל תמורה שהיא. לטענתה, השיקים הועברו למר חלים כבטחון לביצוע העבודות ומאחר שאלו לא בוצעו היה עליו להחזיר לה אותם. כמו כן, לטענתה, השיקים בוטלו לפני מועד פרעונם ולפני שהופקדו בחשבונו של מר חלים המנוהל אצל הבנק.

15. ב-ת"ט 10267-10-09 טענה הנתבעת כי חתמה עם מר חלים על זכרון דברים לקניית משאית מ.ר. 81-725-14 (להלן: "המשאית") ועגלה מ.ר. 35-512-14 (להלן: "העגלה") בתמורה לסך של 570,000 ₪. לטענתה, ביום חתימת זכרון הדברים היה מר חלים חייב לה כ-750,000 ₪ וסוכם ביניהם כי עלות המשאית והעגלה תקוזז מהכרטסת והחוב יוקטן בהתאם, וזאת לאחר ביטול השעבוד הרובץ על המשאית והעגלה והעברת הבעלות על שמה. אולם, במשך זמן רב לא הצליח מר חלים לשחרר את המשאית ולבטל את השעבור שהוטל עליה ולאחר מו"מ ארוך שניהלה עמו סוכם כי היא תעביר לו סך של 127,450 ₪ על מנת שיפקיד אותם בחשבון הבנק וישחרר את השעבוד שרבץ על המשאית. לטענתה, היא העבירה לו את השיקים, אך הוא לא עמד בהבטחותיו ולא שחרר את המשאית מהשעבוד שהטיל עליה הבנק ולאחר זמן מה הבנק מימש את השעבוד, תפס את המשאית והעגלה והן נמכרו על ידו בהוצל"פ.

16. הנתבעת טענה לכשלון תמורה מלא בגין השיקים כיוון שלא קיבלה ממר חלים כל תמורה בגינם. לטענתה, השיקים הופקדו בחשבון הבנק שלא כדין ובמועד סיחורם ידע מר חלים כי נפל פגם בזכות הקניין שלו בשיקים וכי לא ניתנה כל תמורה בעדם ויש להשיבם לה והוא פעל בחוסר תום לב מובהק, אי ניקיון כפיים, תוך הצגת מצגי שווא ורמייה כי באפשרותו לקיים את התחייבויותיו כלפיה בהתאם להסכם ו/או לזכרון הדברים ונסיבות המקרים מעלות ספקות כבדים בקשר למהות היחסים בין מר חלים ו/או מי מטעמו לבין הבנק.

17. הנתבעת טענה כי הבנק הסכים להסבת השיקים אליו ממר חלים בחוסר תום לב תוך ידיעה מלאה ו/או קונסטרוקטיבית ו/או שיתוף פעולה מלא ו/או היה עליו לדעת כי נפל פגם בזכות הקניין בשיקים וכי הוא מסייע בידו של מר חלים להוציא ממנה כספים שאינם מגיעים לו. לטענתה, הבנק הונה אותה בהליך של רמייה וידע בוודאות כי השיקים פגומים מאחר שחשבונה נוהל בצורה לא תקינה ועל פי סעיף 28(ב) לפקודת השטרות, רמאות או אמצעים אחרים שאינם כדין, גוררים אחריהם פגיעה בזכות הקניין של השטר ומפקיעים אותו וכי על הבנק מוטל נטל ההוכחה כי הוא אוחז כשורה בשיקים.

דיון:

מהות התביעות:

18. במסגרת כתבי טענותיה הרחיבה הנתבעת את גדר המחלוקת לשאלת נסיבות מסירת השיקים לבנק וקיומן של עסקאות יסוד בינה לבין מר חלים. הבנק טען כי אין בטענות הנתבעת, אשר בסיסן בעסקאות היסוד בינה לבין מר חלים משום הגנה בתביעות השטריות שבפניי כיוון שהשיקים מהווים עילת תביעה נפרדת מעסקת היסוד, ואף אם עומדת לנתבעת טענה מוצדקת כנגד מר חלים, עליה לפרוע את השיקים לאוחז ולהגיש נגד מר חלים תביעה נפרדת בעניין.

19. נפסק כי כאשר ניתן שיק תמורת עסקה ולא נפרע, הברירה בידי בעל החוב האוחז בשטר לתבוע על-פי השטר או על- פי עסקת היסוד אשר במסגרתה ניתן השטר; בעל החוב אף רשאי לתבוע על-פי שתי העילות לחלופין אך הבסיס לתביעה חייב להתבהר מבעוד מועד כי יש לכך השפעה ישירה על דרך ההתגוננות של הנתבע ועל הראיות אשר יש להביא להוכחת התביעה. (ר' ע"א 198/75 אליאס חזן נ' כמאל ניהאד, פ"ד ל(1)421, 431-432 (להלן: "פס"ד אליאס"))

20. בתביעה על פי השטר, השיק שחולל משמש, הוא עצמו, עילה לתביעה ואין לערבבו עם עסקת היסוד שבקשר איתה ניתן. מכאן שהעובדות הנוגעות לעסקת היסוד אינן נמנות על העובדות המעמידות עילה לתשלום השיק ולפיכך אין הן צריכות טיעון בתביעה על פיו. לעומת זאת, בתביעה על פי עסקת היסוד, השטר הינו ראיה בין יתר הראיות והדגש הוא על החוזה שבמסגרתו ניתן השטר. (ר' פס"ד אליאס, עמ' 432; ע"א 164/62 טוביה שפירא נ' מרים רבינוביץ, פ"ד י"ז 346,341)

21. בענייננו, מדובר בשתי תביעות שטריות, שהחלו בהגשת השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחדרה. לפיכך, יש לבחון את טענות הצדדים על פי העילה השטרית בלבד, המוסדרת בפקודת השטרות. על כן, דומה כי הנתבעת נתפסה לכלל טעות עת ניסתה להיבנות מטענות אודות עסקאות היסוד במסגרתן נמסרו למר חלים השיקים נשוא התביעות וכן מטענות אודות מערכת יחסי בנק-לקוח שהתקיימה בין הבנק לבין מר חלים והחובות המוטלות על הבנק במסגרת ביצוע עסקאות ניכיון. מאחר שמדובר בתביעות שטריות גרידא, אין כל מקום להרחיב את גדר היריעה לשאלות אלו.

האם ניתנה תמורה בגין השיקים?

22. הנתבעת טענה לכשלון תמורה מלא בגין השיקים כיוון שלא קיבלה ממר חלים כל תמורה בגינם.

23. פקודת השטרות מתנה את אכיפתו של שטר במתן תמורה. (ר' סעיף 26 לפקודת השטרות). סעיף 29(א) לפקודת השטרות קובע חזקה לעניין התמורה ולפיו "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". חזקה זו משמעותה הטלת נטל השכנוע על מי שחתום על השטר ומכחיש כי קיבל תמורה בעדו. (ר' ע"א 4/69 יצחק נוימן ובניו חברה לביטוח בע"מ נ' פולה פסיה כהן ואח', פ"ד כד(2)229)

24. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות שבפניי נחה דעתי כי הנתבעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה כי לא קיבלה כל תמורה בגין השיקים במסגרת העסקאות שביצעה עם מר חלים.

25. ב-ת"ט 11423-04-09 לא הוכיחה הנתבעת כי מר חלים אכן הפר את ההסכם עמה ולא ביצע עבורה כל עבודה ומר ג'אן אף העיד כי מר חלים ביצע את עבודות ההובלות שהזמינה ממנו הנתבעת על פי ההסכם, אך מאחר שהוא העביר את תעודות ההובלה ישירות למפעלים ולא דרכה, היא ביטלה את ההסכם עמו. (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 18/10/09, ש' 3-5, 13, 21-22; עמ' 8 לפרוטוקול מיום 04/10/10, ש' 26-28; עמ' 9 לפרוטוקול מיום 04/10/10, ש' 6, 9) בהמשך עדותו הוא אף סתר עצמו כאשר טען כי "ההסכם למעשה לא בוטל, הפסקנו לעבוד פשוט, הוא הגיש חשבוניות לבד, לא הייתה הסכמה ואז ביטלתי את השיקים". (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 11-12)

26. אין חולק כי מר חלים העביר לבנק מסמכים המעידים על כך שיש פעילות עסקית בינו לבין הנתבעת (ר' נספחים 12, 13 לתצהירי הבנק) ומר ג'אן הודה בעדותו כי ידע שמר חלים לקח את השיקים לבנק בעקבות מכתבה של הנתבעת המאשר כי מסרה לו את השיקים בגין הובלות שביצע עבורה. (ר' מוצג ת/3; עמ' 9 לפרוטוקול מיום 04/10/10, ש' 31) לא הוכח ואף לא נטען כי הסכם העבודה עצמו הובא לידיעת הבנק וכפועל יוצא מכך כי הבנק ידע שההסכם ביניהם בוטל. כמו כן, מעיון בהעתקי השיקים עולה כי לא נרשם עליהם שהם ניתנו לביטחון. כאשר נשאל על כך מר חלים, השיב כי הדבר רשום בהסכם (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 18/10/09, ש' 6), אולם, כאמור, לא הוכח ואף לא נטען כי ההסכם הועבר לידיעת הבנק ולכן הבנק לא יכול היה לדעת כי השיקים ניתנו לביטחון בלבד ולא היתה כל מניעה מצידו לקבלם.

27. ב-ת"ט 10267-10-09 לא הוכיחה הנתבעת את הקשר בין השיקים נשוא התביעה לבין זכרון הדברים וכי הם אכן ניתנו לשם שחרור השעבוד שרבץ על המשאית שרכשה ממר חלים. מר ג'אן, אשר העיד כי חתם בשם הנתבעת על זכרון הדברים, לא ידע לומר מתי הוא נחתם וטען כי נחתם בסביבות שנת 2008-2009, כשהוא לקח למר חלים את המשאיות לתפעל אותן. (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 25/01/10, ש' 25; עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 2, 18, 23) עיון בזכרון הדברים מעלה כי הוא אינו מתייחס למועד המסירה או למועד הקיזוז והתמורה הנקובה בו אינה מתיישבת עם סכום השיקים ומר ג'אן לא הצליח להסביר את הפער בין שווי המשאית והעגלה על פי ההסכם - 570,000 ₪ - לסך הכולל של השיקים - 127,450 ₪ וטען כי הפער הוא יתרת החובה שהיתה לו בכרטיס וכי החוב + השיקים שנתן למר חלים הם התמורה עבור המשאית. (שם, ש' 35-37) כאשר נשאל מדוע להוסיף על חוב בסך של 750,000 ₪ עוד 120,000 ₪, השיב כי הם רצו לממש חלק מהחוב על מנת שיוכלו להמשיך לעבוד ביחד. (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 1-5) ברם, בזכרון הדברים אין כל זכר לאמור ומר ג'אן אף לא זכר לומר אם ביקש ממר חלים שיתן לו מכתב לפיו השיקים ניתנים בתמורה להסרת השעבוד על המשאית ואף אין לו התחייבות כזו של הבנק. (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 27/04/11, ש' 28-32)

28. אשר על כן, הנני קובע כי בשני המקרים לא הוכיחה הנתבעת כי לא קיבלה תמורה בגין השיקים.

29. מאידך, הוכח בפניי כי מר חלים קיבל תמורה מלאה מהבנק בגין השיקים נשוא שתי התביעות, שכן על פי בקשתו של מר חלים העמיד לו הבנק אשראי בחשבון בתמורה למסירת שיקים של לקוחותיו, לרבות השיקים של הנתבעת. (ר' עדות מר אבו זייד, עמ' 21 לפרוטוקול מיום 07/07/11, ש' 33-36) מר ג'אן אף אישר בעדותו כי ידע שמר חלים מסר את השיקים לבנק בתמורה לקבלת אשראי וכי הנתבעת מסרה בידיו מכתב מטעמה המעיד בפירוש על קיומם של יחסים מסחריים ביניהם (ר' נספח 13 לתצהירי התובע) (ר' עמ' 9 לפרוטוקול מיום 04/10/10, ש' 31; עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 1-3)

30. עפ"י ההלכה הפסוקה, תמורה היא גם התחייבות של בנק להעניק אשראי כנגד מסירת שיק לבנק להפקדתו כבטוחה. (ר' ע"א 665/83 בנק לאומי נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) 281; ע"א 775/85 בנק לאומי נ' ברוש מסחר וברזל, פ"ד מב(1) 294). לפיכך, מתן האשראי בחשבון על ידי הבנק בתמורה למסירת השיקים הוא התמורה שניתנה למר חלים (ר' תדפיסי חשבון הבנק, נספחים 8-11 לתצהירי התובע) ועל כן, הנני קובע כי עומדת לזכותו של הבנק "חזקת התמורה".

האם הבנק הינו אוחז כשורה בשיקים?

31. הבנק טען כי הינו אוחז כשורה בשיקים. "אוחז כשורה" מוגדר בסעיף 28(א) לפקודת השטרות כ"אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה".

32. לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות חזקה לכאורה כי כל אוחז שטר-אוחז בו כשורה "אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול בכפיה או באלימות, פחד או באי חוקיות, חובת הראייה מוחלפת עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

33. על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. המוציא מחברו עליו הראיה: שטר יוצר ,חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29(א) לפקודת השטרות. (ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3)830, 835-826). רק אם הוכחה הגנת הנתבע, קם נטל השכנוע המוטל על התובע והוא חייב להוכיח את האחיזה כשורה, דהיינו את נטילת השטר בתום לב וללא ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה (ס' 28(א)(2) לפקודה), שאם לא כן, לא יזכה בתביעתו. לפיכך, מוטל על הנתבעת הנטל להוכיח את הפגמים באחיזה הכשורה של הבנק בשיקים.

34. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות שבפניי, לא שוכנעתי כי הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. נחה דעתי כי בעת שנטל הבנק את השיקים הם היו שלמים ותקינים לפי מראם והוא נעשה אוחז בהם לפני שעבר מועד פרעונם, וכן כי הבנק נטל את השיקים בתום-לב ובעד ערך, ובשעה שסיחרו לו אותם לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

35. הוכח בפניי כי הבנק נעשה אוחז בשיקים לפני שעבר מועד פרעונם. שיק מס' 0167 ע"ס 49,500 ₪ שזמן פרעונו ביום 18/02/09, הופקד ביום 28/09/08. שיק מס' 0172 ע"ס 42,000 ₪ שזמן פרעונו ליום 30/02/09, הופקד ביום 27/10/08. שיק מס' 0173 ע"ס 46,600 ₪ שזמן פרעונו ליום 30/03/03 הופקד ביום 27/10/08 ושיק מס' 0200 ע"ס 80,850 ₪, שזמן פרעונו ליום 28/06/09 הופקד ביום 29/12/08. (ר' נספחים מס' 8-11 לתצהירי הבנק מיום 22/06/10 ומיום 27/03/11)

36. מר ג'אן, אשר חתם על השיקים, העיד כי אין לו את טופסי הביטול של השיקים והוא לא זכר כיצד בוטלו, מי נתן את ההוראה לביטולם ואם בוטלו ביחד או במועדים שונים. (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 18/10/09, ש' 15; עמ' 10 לפרוטוקול מיום 04/10/10, ש' 7; עמ' 2 לפרוטוקול מיום 25/01/10, ש' 27; (עמ' 17 לפרוטוקול מיום 27/04/11, ש' 35) כאשר נשאל אם ביטל את השיקים מדוע הם לא חזרו נ.ה.ב אלא א.כ.מ, השיב כי ניתנה הוראת ביטול ולא היה כיסוי בחשבון. (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 25/01/10, ש' 23) לפיכך, הנני קובע כי הוכח בפניי שהבנק נעשה אוחז בשיקים לפני שעבר מועד פרעונם ולא הוכח כי השיקים חוללו עובר למועד זה.

37. כמו כן, הוכח בפניי כי הבנק נטל את השיקים בתום לב ובעד ערך וכי בשעה שסיחרו לו אותם הוא לא ידע שזכות קנינו של המסחר פגומה.

38. ב- ת"ט 11423-04-09 הוכח, כאמור, כי נציגי הבנק ידעו על קיומו של קשר עסקי בין מר חלים לנתבעת, אך לא הוכח כי ידעו על קיומו של הסכם העבודה או על ביטולו על ידי הנתבעת.

אין חולק כי מר חלים העביר לבנק מסמכים המעידים על קיומה של פעילות עסקית בינו לבין הנתבעת (ר' נספחים 12, 13 לתצהירי הבנק) ומר ג'אן הודה בעדותו כי ידע שמר חלים לקח את השיקים לבנק בעקבות מכתבה של הנתבעת המאשר כי מסרה לו את השיקים בגין הובלות שביצע עבורה. (ר' מוצג ת/3; עמ' 9 לפרוטוקול מיום 04/10/10, ש' 31)

יחד עם זאת, לא הוכח ואף לא נטען כי הסכם העבודה עצמו הובא לידיעת הבנק וכפועל יוצא מכך כי הבנק ידע שההסכם ביניהם בוטל ומר ג'אן הודה בעדותו כי לא הראה למנהל הבנק את ההסכם עליו חתמו. (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 25/01/10, ש' 30) מר ג'אן אף העיד כי לא נשלחה כל הודעה רשמית בדבר ביטול ההסכם (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 04/10/10, ש' 20-21) ולא הוצגה בפניי כל אסמכתא לכך שהנתבעת ביקשה ממר חלים להשיב לה את השיקים (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 22-23).

כמו כן, מעיון בהעתקי השיקים עולה כי לא נרשם עליהם כי ניתנו לביטחון. מר חלים טען בעדותו כי הדבר רשום בהסכם (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 18/10/09, ש' 6), אולם, כאמור, ההסכם לא הועבר לידיעת הבנק ולכן הבנק לא יכול היה לדעת כי השיקים ניתנו לביטחון בלבד ולא היתה כל מניעה מצידו לקבלם.

39. ב-ת"ט 10267-10-09 לא הוכח כי הבנק ידע על כשלון עסקת היסוד וכי השיקים נמסרו למר חלים במטרה להסיר את השעבוד שרבץ על המשאית. מר ג'אן לא ציין את שמו של בעל התפקיד שידע, לטענתו, על כך שהשיקים נמסרו במטרה להסיר את השעבוד מעל המשאית וטען כי הבנק ידע על כשלון עסקת היסוד מתוקף העובדה שמר חלים הינו בעל מניות אצל הנתבעת (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 25/01/10, ש' 28-30 ור' תדפיס מרשם החברות, צורף כנספח לתצהיר מר ג'אן וכן תקנון החברה, מוצג ת/1). לטענתו, מנהל הבנק ידע ממר חלים עצמו כי הוא הבעלים של החברה (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 19), אולם, מר חלים לא התייצב לדיונים בפניי, חרף צווי ההבאה שהוצאו נגדו, וב"כ הנתבעת ויתר בסופו של יום על העדתו והדבר מעלה את ההנחה כי דבריו היו עלולים לתרום לערעור גרסתו. (ר' ע"א 293/90 פיליפ גרינהולץ נ' יעקב מרמלשטיין, תק-על 94(4)82) מר ג'אן אף אישר בעדותו כי אין בידי הנתבעת "מכתב כוונות" מאת הבנק ולפיו אם יופקדו שני השיקים אזי יוסר השעבוד (עמ' 16 לפרוטוקול מיום 27/04/11, ש' 28-33) וכן אישר כי הידיעה אודות נסיבות מסירת השיקים היתה ידועה למר חלים בלבד ולא לבנק. (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 27/04/11,ש' 1-3)

40. לפיכך, שוכנעתי כי הבנק עומד בתנאים הקבועים בסעיף 28 לפקודת השטרות ועל כן, יש להכירו כ'אוחז כשורה' בשיקים נשוא התביעה.

האם הבנק אוחז בשיקים בעד ערך?

41. סעיף 26(ב) לפקודת השטרות קובע כי "משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד השטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן". משמעות הסעיף היא כי מי שחתם על שטר בלא שקיבל תמורה על כך ולאחר מכן הוסב השטר כנגד תשלום תמורה מאת הנסב, ייחשב הנסב כאוחז בעד ערך גם כלפי מי שחתם על השטר בלא שקיבל תמורה. (ר' י' זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית) עמ' 122, 131-132)

42. מאחר שהוכחה התמורה שנתן הבנק למר חלים בעבור השיקים, ומשלא הוכח כי ההסכם וזכרון הדברים הופרו לפני הפקדת השיקים או כי השיקים בוטלו עובר למועד הפקדתם בבנק, יש לראות את הבנק כמי שמחזיק בהם במעמד של אוחז בעד ערך ולכן הוא זכאי להיפרע בגינם מאת הנתבעת אף אם עומדות לנתבעת טענות הגנה בגין עסקאות היסוד בינה ובין מר חלים.

סוף דבר:

43. נוכח כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה.

הבנק רשאי להמשיך בהליכי ההוצל"פ בשני תיקי ההוצל"פ שנפתחו לביצוע השיקים נשוא התביעה שבפניי.

44. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לבנק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪. על הסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א טבת תשע"ב, 27 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק ערבי ישראלי בע"מ
נתבע: הובלות א.נ.ג.ר גורג בע"מ
שופט :
עורכי דין: