ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליברמן רחל נגד המוסד לבטוח לאומי :

ליברמן רחל

נ ג ד

המוסד לבטוח לאומי

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

כב' השופטת אפרת לקסר - סגנית נשיא

נ.צ. - גב' חגית פורת (מע')

נ.צ. - מר אריה המר (עו')

פסק דין

1. לפנינו תביעה להכיר במחלת הסכרת ממנה סובלת התובעת כ"פגיעה בעבודה" עפ"י הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995, (להלן:"החוק").

2. הצדדים הסכימו על העובדות הבאות:

1. התובעת ילידת 1949 .

2. התובעת עבדה שנים רבות במשרד החינוך ובתפקידה האחרון שימשה כמנהלת בית ספר. התובעת פרשה ממשרד החינוך ב - 9/2004 .

3. בתחילת שנת הלימודים בספטמבר 2003 קיבלה התובעת הוראה לפיה עליה להגיש "תכנית פעילות בית ספרית" מיד לאחר סוכות. מדובר במסמך גדול נרחב ומקיף הכרוך בעבודה רבה של תכנון והדפסה בסטנדרט גבוה של דרישות משרד החינוך.

4. את התכנית היה על התובעת להגיש מיד לאחר חופשת חג סוכות שהחל באוקטובר 2003 . התובעת הייתה נחושה להכין את התוכנית ולהגישה במועד.

5. מאחר ותוך כדי העבודה השוטפת היה הדבר בלתי אפשרי עבורה נאלצה התובעת לעבוד במהלך חופשת סוכות ולמרות שציפתה לחופשה מאוד ואף תכננה לטוס לטיול בחו"ל, נאלצה בכל זאת לעבוד על התוכנית.

6. עם תחילת העבודה התברר לתובעת הדבר כקשה ביותר והיווה עבורה סיוט אמיתי. לתובעת לא היה ניסיון בהקלדה על מחשב בכלל, לא ידעה איך להשתמש בתוכנות של משרד החינוך ואיך לגלוש באינטרנט. כמו כן לא הצליחה לשבץ נתונים בשבלונות המתאימות, לא ידעה לשמור חומר, לפתור תקלות ו/או ליצור תיקיות. התובעת הייתה כל כך בורה בכל מה שקשור בעבודה עם מחשב שאפילו במשרד לא היה לה מחשב.

לצורך הפרויקט הזה אף אחד לא הדריך את התובעת, לא הכין אותה וגם לא העמידו במשרד החינוך שום צוות שיתמוך במנהלות בהיבטים הטכניים של הכנת התוכנית.

7. במהלך השבוע נעזרה התובעת בסגנית נעמי שפירא (להלן:"נעמי") אשר הגיעה לביתה מידי יום ועזרה לה בהקראת הנתונים. נעמי בעצמה איננה בקיאה בעבודה עם מחשב ובכל הנוגע לעבודה עם המחשב וטיפול בתקלות לא יכולה הייתה התובעת להיעזר בה.

8. כך קרה שהחומר כל הזמן נעלם ו"ברח" לתובעת אשר נאלצה לבצע כל קטע כמה פעמים ואף להתקשר לבנה ולבעלה. העבודה התארכה ולקראת סוף השבוע נותרה עוד עבודה רבה לבצע.

ביום חמישי בשעות הערב הודיעה נעמי לתובעת כי לא תוכל להגיע לעזור לה גם ביום שישי משום שהיא עסוקה ומארחת.

9. כתוצאה מכך המשיכה התובעת לעבוד לבד ביום שישי ה - 17.10.03 . לקראת הצהריים הבינה שהיא לא עומדת במעמסה ונשארה כמות רבה של עבודה שלא מאפשרת לה לסיים את הכנת התכנית במועד. התובעת מעידה על עצמה כאדם מאוד ממושמע. התובעת פרשה את מצבה כמי שבאה ומצהירה בפני מנהליה שהיא לא טובה ולא יכולה לנהל וראתה זאת ככישלון אישי גדול שכן האחריות להגיש את התוכנית מוטלת עליה כמנהלת בית הספר וזו הייתה האחריות האישית שלה.

10. באותו יום שישי ה - 17.10.03 נכנסה התובעת ללחץ נפשי קשה ביותר וחרדה כאשר הבינה כי לא תוכל לעמוד במשימה והחופשה מסתיימת. התובעת הייתה חסרת אונים ולחוצה, פנתה לכל בני המשפחה וככל שהשעות נקפו הלחץ גבר ושיתק אותה. ללחץ הנפשי הכבד אליו נקלעה התווסף כעס בלתי רגיל על כך שנאלצה לוותר על החופשה וממילא לא עמדה במטלה.

בשעות הצהריים הביאה לה חברתה תכשיר הרגעה "רס קיו" שניתן לרכוש ללא מרשם רופא והתובעת נטלה אותו למרות שזו הייתה הפעם הראשונה בחייה שנאלצה ליטול תכשיר הרגעה כלשהו. בשבת המשיכה לעבוד על התכנית אבל מצב רוחה היה ירוד והייתה מדוכאת מאוד. בסופו של דבר הגישה את התכנית אולם היא הייתה ברמה נמוכה מאוד.

11. עקב הלחץ הנפשי הקשה אליו נקלעה גמלה בליבה ההחלטה לפרוש ממשרד החינוך ובהזדמנות הראשונה לאחר מכן חתמה על טופס הפרישה.

12. בסמוך מיד לאחר סיום חופשת סוכות, החלה התובעת לטענתה לחוש בתופעות של חולשה, סחרחורת, יובש בפה, צימאון, השתנה מוגברת. התובעת הדחיקה את התופעות ולא העלתה בדעתה כי חלתה למעשה בסכרת.

13. התופעות הללו המשיכו כל העת אולם רק לאחר הפרישה ובלחץ בני משפחתה פנתה התובעת לבצע בדיקות רפואיות. ב - 5/05 ביצעה התובעת את הבדיקות והתברר לה כי לקתה בסכרת. בבדיקות נמצאו ערכי סוכר גבוהים מאוד.

3. ביום 24.10.10 מונתה ד"ר גרין פנינה, מומחית לרפואה פנימית, לשמש מומחית-יועצת רפואית, (להלן: "המומחית"), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות הבאות המתייחסות לתובעת וזאת, על בסיס העובדות המוסכמות כפי שצויינו לעיל:

א. מהי מחלת התובעת ?

ב. האם יש קשר סיבתי (גרימה או החמרה), בין האירוע החריג שאירע לה בעבודתה ביום 17.10.03 , כמפורט ברשימת העובדות המוסכמות לבין מחלת הסכרה, במועד בו התגלתה?

ג. האם השפעת האירוע החריג מ - 17.10.03 על מחלתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, (אם קיימים כאלה), על מחלתה?

לצורך הכנת חוות הדעת נשלחו למומחית רשימת העובדות המוסכמות כמפורט בסעיף 2 לפסק דין זה וכן כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים לעניינה של התובעת, כפי שהוגשו על ידי שני הצדדים, לרבות, חוות דעת של פרופ' רובינשטיין שהוגשה מטעם התובעת וחוות דעת של ד"ר רמות שהוגשה מטעם הנתבע.

4. ביום 17.11.10 הוגשה חוות דעת מטעם המומחית, (להלן: "חוות הדעת הראשונה").

המומחית סיכמה בראשית חוות הדעת הראשונה את הגורמים הרלבנטיים כדלקמן:

"א. אירוע של עקה (stress) נפשית בסוף 2003 .

ב. טענת התובעת על תחושות של חולשה, סחרחורת, יובש בפה וכו'.

ג. פרישה בסוף 2004.

ד. גילוי מתועד של הסכרת באמצע 2005 ".

ביחס לשאלה "מהי מחלת התובעת?" השיבה המומחית כדלקמן:

"מחלת התובעת הנה סכרת מטיפוס 2."

ביחס לשאלה "האם יש קשר סיבתי, (גרימה או החמרה), בין האירוע החריג שארע לה ביום 17.10.03, כמפורט ברשימת העובדות המוסכמות לבין מחלת הסכרת, במועד בו התגלתה?" השיבה המומחית כדלקמן:

"הנתונים הרלוונטיים לשאלה זאת מתוך הרשומה הרפואית מסוכמים להלן:

1. בתאריך 27/5/77 נרשם כי לתובעת סכרת הריונית.

2. בין השנים 1976-1988 יש מספר ערכי סוכר תקינים.

3. בשנת 1994 ובשנת 1998 היו ערכי סוכר גבוהים, 122 מגר'% ו - 126 מגר'%, בהתאמה; אלה מגדירים מצב של רמה מופרעת של גלוקוז בצום (IFG, impaired fasting glucose).

4. ברשומה הידנית, עד 1998, אין ציון של משקל הגוף; אולם ברשומה הממוחשבת ומודפסת, החל משנת 2000, מצוין קיום השמנה בשנת 2006.

אם לא ארעה השמנה חמורה בתקופה של מספר שנים, דבר שאינו מצוין בשום מקום ברשומה, אני מניחה שהשמנה הייתה גם לפני איבחון הסכרת. לכן, לתובעת היו מספר גורמי סיכון לפתח סכרת מטיפוס 2: השמנה (1), סכרת הריונית (1,2) וכן IFG(1).

הקשר הסיבתי בין עקה נפשית להופעת סכרת בעייתי ביותר. נראה כי משפט הפתיחה בסקירה עדכנית של הנושא מדגים היטב את הבעייתיות: "הוכח כבר בצורה חוזרת שעקה נפשית בין שהיא חדה ובין שהיא כרונית יכולה לגרום להידרדרות באיזון המטבולי של סוכרת קיימת. עם זאת, הקשר הסיבתי בין עקה נפשית לבין התפתחות סוכרת חדשה בבני אדם הוא נושא שנמצא עדין במחלוקת" (3). ואולם, אותם מחברים מתייחסים לתרומה אפשרית של מתח נפשי לפרוץ הסכרת כדלקמן: "... קיימת אסכולה רפואית מבוססת ובעל משקל הנתמכת ע"י מומחים לסכרת בארץ ובעולם, כולל הנחיות רשמיות של האגודה הישראלית לסוכרת המאגדת את מרבית הדיאבטולוגים המומחים בעלי השם בישראל, והאגודה האמריקאית לסוכרת שהיא הגוף המוביל בעולם בתחום הסוכרת, הרואה בעקה נפשית גורם בעל משמעות חשובה ביותר היכול בתנאים מסוימים להביא לפרוץ מחלת סוכרת גלויה"(3). אכן, אם לא היו לתובעת גורמי סיכון למחלת הסכרת, אפשר היה להניח בסבירות מה שהמתח הנפשי המתואר בכתב התביעה וההופעה של הסכרת קשורים סיבתית, אף כי עבר פרק זמן של כשנה וחצי ביניהם. ואולם, נוכח קיום גורמי סיכון מוכחים למחלת הסכרת, אינני סבורה כי יש קשר סיבתי בין האירוע המתואר לבין הופעת הסכרת.

האם האירוע המתואר יכול לגרום להחמרת סכרת קיימת? אף התשובה לשאלה זו אינה חד משמעית, בשל העדר מחקרים מכוונים וקשיים מתודולוגיים בעריכת מחקרים כאלה. קיימות סיבות לכאורה להחמרת סכרת קיימת ולקושי באיזונה בנוכחות עקה נפשית (3); הדבר הוכח במידה מסויימת בצעירים ובאופן ברור בניסויי חיה, אך פחות במבוגרים עם סכרת מטיפוס 2 (4). אם התובעת הייתה שרויה במתח נפשי כשנה וחצי לאחר האירוע החריג המתואר, בעת שהתגלתה סכרת בלתי מאוזנת, סביר שהמצב יכול היה לגרום להחמרת סכרת קיימת. ואולם, לא ברשומה הרפואית ולא בחוות הדעת של פרופ' רובינשטיין ושל ד"ר רמות מצאתי עדות לכך. על כן, אינני סבורה כי יש קשר סיבתי בין האירוע המתואר לבין החמרת הסכרת." (ההדגשה שלי - א.ל.).

ביחס לשאלה "האם השפעת האירוע החריג מ - 17.10.03 על מחלתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, (אם קיימים כאלה), על מחלתה?" השיבה המומחית כדלקמן:

"כפי שהוסבר בהרחבה בסעיף הקודם, התשובה היא 'כן'. "

5. ביום 31.3.11 הופנו למומחית שאלות ההבהרה הבאות ביחס לחוות דעתה הראשונה:

"1. האם נכון כי התופעות המתוארות בסעיף 12 לעובדות שנקבעו ע"י בית הדין הן ביטוי לערכי סוכר גבוהים בדם?

2. האם נכון כי תוצאות בדיקת ההמוגלובין המסוכרר שנלקחה במאי 2005 מעידה על קיומה של סכרת בלתי מאוזנת מספר חודשים טרם מדידתה?

3. בחוות דעתך ציינת (בעמ' 2) כי הוכח כבר בצורה חוזרת שעקה נפשית בין שהיא חדה או כרונית יכולה לגרום להידרדרות באיזון המטבולי של סוכרת קיימת.

בהתאם לעובדות שנקבעו ע"י בית הדין ומחייבות במקרה דנן הרי שלתובעת אירע אירוע חריף של עקה בסוף 2003 אשר גרם לה ללחץ נפשי קשה ביותר (סעיף 10 לעובדות). בסמוך לאחר מכן כבר החלה התובעת לחוש בתופעות של חולשה, סחרחורת, יובש בפה, צימאון והשתנה מוגברת (סעיף 12 לעובדות).

לאור האמור האם הנך מסכימה לאפשרות כי התופעות הללו אשר הופיעו בסמוך לאחר אירוע העקה ונמשכו כל העת ממועד האירוע ועד לגילוי המחלה בפועל (סעיף 13 לעובדות) מבטאות בסבירות גבוהה מצב של החמרה או הידרדרות באיזון המטבולי של הסכרת אצל התובעת, כבר בסמוך לאירוע העקה ובקשר אליו?"

6. ביום 4.5.11 השיבה המומחית לשאלות ההבהרה כדלקמן, (להלן: "חוות הדעת השנייה"):

" 1. התופעות המתוארות בסעיף 12 לעובדות שנקבעו על ידי בית הדין יכולות להעיד על ערכי סוכר גבוהים בדם, בין שאר סיבות נוספות ואחרות, כגון חרדה. התופעות לבדן אינן הוכחה לערכי הסוכר, אותם יש למדוד בבדיקות מעבדה.

2. תוצאות בדיקת המוגלובין מסוכר מעידה על מידת איזון או אי-איזון הסכרת במשך כשלשה חודשים טרם הבדיקה.

3. אם התופעות המתוארות בסעיף 1 אומנם הן ביטוי של מחלת הסכרת של התובעת - וכפי שכתבתי לעיל יכולות להיות אך לא הוכחו - ואם התובעת הייתה שרויה במתח נפשי במשך כל התקופה - התשובה חיובית. וכפי שכתבתי בחוות הדעת, "אם התובעת הייתה שרויה במתח נפשי כשנה וחצי לאחר האירוע החריג המתואר, בעת שהתגלתה סכרת בלתי מאוזנת, סביר שהמצב יכול היה לגרום להחמרת סכרת קיימת. ואולם, לא ברשומה הרפואית ולא בחוות הדעת של פרופ' רובינשטיין ושל ד"ר רמות מצאתי עדות לכך". (ההדגשות - במקור).

7. עיקרי טענות התובעת :

א. הסיבה בגינה שללה המומחית את הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין עצם גרימת - הופעת מחלת הסכרת אצל התובעת היא קיומם של גורמי סיכון למחלת הסכרת, שקיננו אצל התובעת. לטענת התובעת, עצם קיומם של גורמי סיכון אינו שולל על פניו קשר סיבתי בין אירוע חריג והופעת המחלה.

בנוסף, נטען על ידי ב"כ התובעת, כי בנסיבות שלפנינו, האירוע החריג השפיע על עיתוי הופעת מחלת הסכרת ולפיכך, אין רלוונטיות לשאלת גורמי הסיכון.

ב. המומחית בחוות דעתה טעתה גם בכך ששללה קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין החמרת הסכרת. הסיבה לכך, כפי שמציינת המומחית, היא שלא נמצאה עדות למתח מתמשך בתקופה שממועד האירוע החריג ועד לשנה וחצי מאוחר יותר, עת התגלתה המחלה. לטענת ב"כ התובעת, המומחית התעלמה בנדון מסעיפים 12, 13 לעובדות המוסכמות.

לדידה, בכל מקרה, קביעתה כאמור לענין שלילת ההחמרה אינה מתיישבת עם קביעותיה שגם עקה נפשית חדה יכולה לגרום להידרדרות באיזון המטבולי.

ג. קביעת המומחית בחוות הדעת, כי התופעות של חולשה, סחרחורת, יובש בפה וכו' "יכולות להיות אך לא הוכחו", היא שגויה. התופעות כאמור בהן חשה התובעת סמוך לאחר האירוע החריג הן בבחינת עובדה קיימת שלא דרושה הוכחה ועל בסיסה בין היתר התבקשה חוות הדעת של המומחית.

לאור האמור, ביקשה ב"כ התובעת לדחות את האמור בחוות הדעת של המומחית ולקבל את תביעת התובעת. לחילופין, ביקשה ב"כ התובעת למנות מומחה רפואי נוסף.

8. לטענת ב"כ הנתבע, בהסתמך על האמור בשתי חוות הדעת של המומחית, יש לדחות את התביעה.

9. לאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד ולחוות הדעת של המומחית, שוכנענו כי יש לקבל את מסקנות המומחית כפי שפורטו בשתי חוות הדעת שלה ולפיכך, יש לדחות את התביעה.

המומחית שללה קיומו של קשר סיבתי של גרימה בין האירוע הנפשי החריג מיום 17.10.03 לבין מחלת הסכרת שהתגלתה אצל התובעת בחודש 5/05.

המומחית הבהירה בחוות דעתה הראשונה כי קשר סיבתי בין עקה נפשית להופעת סכרת בעייתי ביותר.

לדידה של המומחית, בשל קיום גורמי סיכון מוכחים למחלת הסכרת אצל התובעת שהם: השמנה, סכרת הריונית וכן - IFG, לכן היא קבעה, כי אין קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין עצם גרימת הסכרת.

המומחית גם קבעה שאין קשר סיבתי של החמרה בין האירוע החריג לבין מחלת הסכרת, בה לקתה התובעת. על פי קביעת המומחית, אומנם קיימות סיבות לכאורה להחמרת סכרת קיימת ולקושי באיזונה עקב עקה נפשית, (וכי הדבר הוכח במידה מסוימת בצעירים ובאופן ברור בניסויי חיה), אך לדידה של המומחית, קשר כזה של החמרה הוכח פחות במבוגרים עם סכרת מטיפוס 2, שזו הסכרת ממנה סובלת התובעת.

המומחית הפעילה את שיקול דעתה הרפואי בנדון וציינה, כי אם התובעת הייתה שרויה במתח נפשי כשנה וחצי לאחר האירוע החריג המתואר, דהיינו מ- 17.10.03 ועד חודש 5/05, עת שהתגלתה אצלה סכרת בלתי מאוזנת, סביר שהמצב יכול היה לגרום להחמרת סכרת קיימת. ואולם, לדידה, משברשומות הרפואיות ובחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים לא נמצאה עדות לכך - לפיכך, הגיעה המומחית למסקנה הרפואית כי אין קשר סיבתי של החמרה בין האירוע המתואר מ- 17.10.03 לבין הסכרת.

שתי חוות הדעת של המומחית ברורות, בהירות ומנומקות. לא מצאנו כל הצדקה שלא לאמץ את מסקנותיה.

10. הלכה פסוקה היא, כי חוות דעת של מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי. ככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשות לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן, (דב"ע נו/244 - 0 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר (לא פורסם); עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); עבל 167/07 עמרם אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם).

בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין, (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); עב"ל 341/96 שמעון מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377).

11. הטענה המסתמכת על האמור בסעיפים 12, 13 לעובדות המוסכמות ולפיה, האירוע החריג השפיע למעשה על עיתוי הופעת מחלת הסכרת של התובעת, כבר בסמוך לאחר האירוע החריג, נדחית.

המומחית הבהירה מפורשות כי אין לכך כל זכר ברישומים הרפואיים, לרבות לא בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת ובכל מקרה נקבע על ידי המומחית כי השפעת האירוע החריג על מחלתה של התובעת פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

12. טענת ב"כ התובעת לקיומה של סתירה פנימית בחוות דעת המומחית בעצם שלילת אפשרות החמרת המחלה עקב האירוע החריג, נדחית.

המומחית אומנם מציינת שקיימות סיבות לכאורה להחמרת סכרת קיימת ולקושי באיזונה עקב עקה נפשית, אולם המומחית הבהירה מפורשות כי הדבר הוכח פחות לגבי מבוגרים עם סכרת מטיפוס 2 ממנה סובלת התובעת.

המומחית הבהירה, כי אם התופעות שחוותה התובעת כמפורט בסעיף 12 לעובדות המוסכמות בין הצדדים אכן העידו על מחלת הסכרת, (מה שלא הוכח), ואם התובעת הייתה שרויה במתח נפשי כשנה וחצי לאחר האירוע החריג המתואר, בעת שהתגלתה סכרת בלתי מאוזנת - סביר שהמצב יכול היה לגרום להחמרת סכרת קיימת. אך זאת לא עולה מהרישומים הרפואיים ולא מחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים.

לפיכך ובניגוד לטענת ב"כ התובעת בסיכומיה, אין סתירה בנדון בחוות דעתה של המומחית.

13. בניגוד לטענת ב"כ התובעת בסיכומיה, יצויין גם כי המומחית לא חולקת על עצם קיום התופעות שחשה התובעת בסמוך לאחר האירוע החריג, )חולשה, סחרחורת, יובש בפה ועוד כמפורט בסעיף 12 לעובדות המוסכמות בין הצדדים).

נהפוך הוא, המומחית מציינת, כי תופעות אלה יכולות להעיד על ערכי סוכר גבוהים בדם, בין שאר סיבות נוספות ואחרות, כגון חרדה, אולם, לדידה, תופעות אלו אינן הוכחה לערכי הסוכר אותם יש למדוד בבדיקות מעבדה (סעיף 1 לחוות הדעת השנייה).

14. לאור האמור ומשמצאנו כי שתי חוות הדעת של המומחית ברורות ומנומקות, הבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף, נדחית.

מינוי מומחה נוסף מתבצע במקרים בהם חוות הדעת של המומחה לא שלמה, או שנראה לבית הדין למשל , שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת המקלה יותר, או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגיעה, (עב"ל 421/09 המוסד נ' יעקב בן סימון לא פורסם). נסיבות אלו אינן מתקיימות בענייננו.

15. לאור האמור, ובהסתמך על שתי חוות הדעת של המומחית נקבע בזאת, כי אין קשר סיבתי, גרימה או החמרה, בין מחלת הסכרת ממנה סובלת התובעת לבין האירוע החריג מיום 17.10.03, התביעה נדחית.

16. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏א' טבת תשע"ב, 27 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: ליברמן רחל
נתבע: המוסד לבטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: