ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דמיאן קרליק :

מדינת ישראל

נ ג ד

דמיאן קרליק

בית המשפט המחוזי מרכז

כב' השופט אברהם טל, אב"ד - סג"נ

כב' השופטת רות לורך

כב' השופט צבי דותן

גזר דין

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של קשירת קשר לפגוע בדימיטרי אושרנקו (להלן: "דימיטרי" או "דימה") ולבצע שוד שלו ושל אביו אדוארד וברצח שלהם, של אשתו של דימיטרי, טטיאנה של אשתו של אדוארד, לודמילה, ושל ילדיהם של דימיטרי וטטיאנה, רושל בת השלוש ונתנאל בן חמישה חודשים, שבוצע בליל שבת, 17.10.09, בשעות הלילה בדירתם בראשל"צ כמתואר בסעיפים 45-26 לכתב האישום.

כמו-כן, הורשע הנאשם בשוד של אדוארד ודימיטרי בכך שלאחר שרצח אותם נטל מתוך תיקיהם כספים שהיו בהם; בהצתת מיטותיהם של לודמילה, דימיטרי וטטיאנה לאחר שרצח אותם ובהצתת מגבת מטבח, לאחר שפתח 4 מתוך 5 ברזי גז בכיריים במטבח על מנת להצית את כל הדירה לאחר מעשי הרצח (ראה סעיפים 50-49 לכתב האישום).

הנאשם הורשע גם בפריצה לדירת משפחת אושרנקו בין התאריכים

23-27.8.09, כאשר בני המשפחה היו באילת, תוך שימוש במפתחות הדירה שגנבה אשתו מיאנה אושרנקו ובגניבת 400 דולר מתוך הדירה.

2. פרטי המעשים שבביצועם הורשע הנאשם מפורטים בהכרעת הדין המבוססת בעיקרה על הודאת הנאשם במשטרה ועל שחזור שביצע וכן על דברי אשתו, אותם כתבה בכתב ידה (ת/27א) ואימצה בעדותה בפנינו.

לא נחזור על הדברים אלא נתייחס אליהם במידה הדרושה לצורך גזר הדין.

יצוין כי אשת הנאשם הועמדה לדין יחד איתו ונידונה, לאחר אימוץ הסדר טיעון לפיו הוגש נגדה כתב אישום מתוקן, ל-13 שנות מאסר בפועל.

3. עפ"י עובדות כתב האישום לפיהן הורשע הנאשם, מדובר בשורה של מעשים שתוכננו בקפידה ע"י הנאשם כאשר הוא משתף בהוצאת תוכניותיו אל הפועל את אשתו, שסייעה לו בגניבת מפתחות דירתה של משפחת אושרנקו ז"ל, הודיעה לו על תנועותיהם של בני המשפחה כאשר הם והיא היו במסעדה והנאשם המתין להם בדירתם והעלימה את הסכין ששימשה את הנאשם לרצוח את בני המשפחה וחפצים מפלילים אחרים בבוקר שבת, לאחר שהנאשם חזר לדירתו ולדירת הוריו לאחר הרצח, תוך הסתייעות באביו של הנאשם.

4. מתאור מעשיו של הנאשם בכתב האישום ובהכרעת הדין עולה שהוא פעל בתכנון ובקור רוח לאורך כל הדרך החל מקשירת הקשר עם אשתו לפגוע בדימיטרי אושרנקו, כנקמה על פיטוריו מעבודתו במסעדת (מועדון) "פרימייר", שם המשיכה אשתו לעבוד לאחר פיטורי הנאשם, ולשדוד את פדיון המסעדה למען בצע כסף ועד להימלטותם לטאבה כדי לברוח משם לרוסיה.

במסגרת קשירת הקשר ולמען מימושו גנבה אשתו של הנאשם את מפתחות דירת משפחת אושרנקו מארנקה של יאנה אושרנקו, שהושאר במשרדה במסעדה, ובאמצעות אחותה מסרה אותם לנאשם, שפרץ לדירה כדי ללמוד את המבנה שלה ולתכנן את הפגיעה בדימטרי ואת השוד בעוד בני משפחת אושרנקו נופשים באילת.

יומיים לפני האירועים שעומדים במרכז כתב האישום קנה הנאשם שני כרטיסי סים והתקין אותם בשני מכשירי טלפון סלולאריים ישנים על מנת לאפשר תיאום בינו לאשתו כשיהיה בדירה והיא תהיה במסעדה בליל האירועים מבלי שניתן יהיה להתחקות אחריהם, קנה אזיקונים על מנת לכבול את בני המשפחה כדי למנוע את התנגדותם למעשיו, קנה בנזין במיכל כדי להצית את הדירה על מנת שלא תתגלה שהותו בה וביצוע המעשים על ידו והצטייד בסכין בעלת להב של 20 ס"מ, שבה דקר דקירות רבות את בני משפחת אושרנקו.

5. בליל האירועים הגיע הנאשם רכוב על אופני בתו לדירת משפחת אושרנקו, כשהחפצים הנ"ל בתוך תיק גב וכשפניו רעולות בגרב שלקח ממגרת אשתו. כשהנאשם היה בדירה הוא רצח במו סכינו את ששת בני משפחת אושרנקו, שחלקם שהה בדירה וישן את שנתו כשהנאשם הגיע לדירה, וחלקם הגיע לדירה לאחר שהנאשם המתין להם בה.

6. הנאשם קיפח את חייהם של בני שלושה דורות במשפחת אושרנקו: הסבתא והסבא, לודמילה ואדוארד; ההורים טטיאנה ודימטרי והנכדים רושל בת השלוש ונתנאל בן ה- 5 חודשים בעודם ישנים במיטותיהם, בכך שדקר כל אחד מהם דקירות רבות כמתואר בחוות הדעת של רופאי המכון לרפואה משפטית לגבי כל אחד מקורבנות מעשיו של הנאשם וכפי שנראה בתמונותיהם מעוררות החלחלה לאחר מותם ובתמונות הדירה לאחר שחלקים ממנה הוצתו על ידי הנאשם.

כך דקר הנאשם את לודמילה בבטנה לאחר שהעיר אותה משנתה והיא זעקה לעזרה; כך דקר הנאשם את אדוארד 18 דקירות לאחר שהגיע לדירה; כך דקר הנאשם למעלה מ- 30 דקירות את טטיאנה שהגיעה לדירה ונכנסה לחדר השינה שלה, שם ארב לה הנאשם; כך חנק הנאשם ודקר 8 דקירות את התינוק נתנאל לאחר שחבט את ראשו בקיר, בעודו ישן במיטתו, כך דקר הנאשם את הילדה רושל 8 דקירות כאשר ישנה וכך דקר שלושים ושמונה דקירות את דימטרי שהגיע אחרון לדירה.

7. הנאשם לא הסתפק בנטילת חייהם של בני משפחת אושרנקו אלא, כפי שתכנן מראש, הצית מגבת במטבח וגרם להצתת חלקים מהדירה על מנת למנוע את זיהוי נוכחותו בה וגנב כספים מתיקיהם של אדוארד ודימיטרי. הנאשם שב לביתו בשבת בבוקר למחרת האירועים וביקש מאשתו ואביו להעלים את הסכין ששימשה למעשי הרצח, את מפתחות דירת משפחת אושרנקו ואת בגדיו המגואלים בדם, שהיו בתוך תיק הגב והם עשו כבקשתו כאשר השליכו את החפצים הנ"ל במקומות שונים בראשל"צ.

באותו בוקר הנאשם נמלט לטאבה, לבקשת אשתו הוא חזר למחרת להלוויות בני משפחת אושרנקו ולאחר מכן הוא ואשתו נמלטו לטאבה, על מנת לטוס משם לרוסיה, אך מזימתם סוכלה כאשר נעצרו ע"י המשטרה.

8. ב"כ המאשימה עותר להטיל על הנאשם שישה עונשי מאסר עולם מצטברים בגין כל מעשה רצח שביצע, כאשר לעונשים אלה יצטברו עונשים שאותם היא מבקשת להטיל על הנאשם בגין העבירות האחרות שביצע.

כמו כן, עותר ב"כ המאשימה לחייב את הנאשם לפצות את יאנה אושרנקו, בתם של לודמילה ואדוארד ז"ל, ואת בני משפחת אפשטיין, הוריה ואחיה של טטיאנה אושרנקו ז"ל, ולחלט סכום של 16,464 ₪ שנתקבל לאחר מכירת הרכב, שבו נמלט הנאשם לטאבה.

9. ב"כ הנאשם עותר שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר מצטבר בגין העבירות הנוספות על עבירות הרצח בהן הורשע, שכן הנאשם נמצא בהפרדה וכך גם יהיה קרוב לוודאי בכל מהלך מאסרו, ומאחר ועבירות אלה בוצעו כחלק בלתי נפרד ממעשי הרצח.

10. הנאשם, בדבריו לעניין העונש, הביע תנחומים למשפחת אושרנקו, הכחיש את ביצוע המעשים בהם הורשע וטען שאמנם נכח בדירה אך לא הרג את בני המשפחה.

11. ביהמ"ש העליון, ובעקבותיו בתי המשפט המחוזיים, עמדו לא אחת על הערך של קדושת החיים, שהוא ערך עליון הגובר על כל ערך ואינטרס אחר בכל הקשור לביצוען של עבירות המתה.

בסיפא פסק דינו בע"פ 1456/01 חליל חדד נ' מדינת ישראל, פד"י נו(1) 609, אמר כב' השופט טירקל:

"חיי אדם הם ערך מקודש בחברתנו. המעשה שעשה המערער הוא ביטוי קיצוני של זלזול בערך זה. עליו, ועל עוברי עבירה כמותו, לשאת בעונש המרבי הקבוע בחוק; אלא אם כן נמצא צד זכות המצדיק הקלה בעונש. כזה לא נמצא למערער.

חז"ל פרשו את דברי זקני העיר כפר לעמך ישראל אשר פדית ה'", כאשר נמצא חלל שלא נודע מי הכהו (פרשת עגלה ערופה, דברים כא, א-ט), כך: "על מנת כן פדיתנו שלא יהיו בינינו שופכי דמים..." (ספרי, דברים, ר' ד"ה(ח) הכהנים). כביכול, אין אנו ראוים להתקיים כמדינה וכחברה אם יש בקרבנו שופכי דמים. אם חפצים אנו לבער את הרע הזה מקרבנו, אם חפצי חיים אנו, נמצה את הדין".

12. עיון בפסקי הדין שהוצגו בפנינו ע"י ב"כ המאשימה מעלה שבתי המשפט המחוזיים מטילים עונשי מאסר עולם מצטברים על מי שרצחו מספר קורבנות כמספר הקורבנות והדברים אושרו בפסיקתו של ביהמ"ש העליון.

בע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל פד"י נא (5) 289 הוטלו על המערער שרצח 7 פועלים ערבים וניסה לרצוח 10 פועלים נוספים, 7 עונשי מאסר עולם מצטברים זה לזה ו- 20 שנות מאסר במצטבר אליהם.

כב' השופטת דורנר קבעה כי

"17... כאשר מדובר במעשי אלימות קיים לכל אחד מן הנפגעים אינטרס עצמאי לשלמות גופו. הפגיעה בשלמות גופו של אחד אינה מהווה פגיעה בשלמות גופו של אחר. גם אם מבחינה "טכנית" מדובר ברצף אחד של מעשים שגרם לקורבנות מספר, יש להתייחס לכך כאל מעשי פגיעה נפרדים.

18. מסקנה זאת היא הכרחית גם מנקודת מבט מוסרית, המכירה בקדושת חייו של אדם כערך יסוד. ערך חיי האדם וסלידתנו העמוקה ממעשים הפוגעים בו חייבים למצוא ביטוי מפורש ונפרד גם במסגרת גזירת העונש, הן לעניין מספר העונשים שיש לגזור על הנאשם והן לעניין הצטברותם. אף כי מעשה רצח של אדם בודד הוא כשלעצמו מעשה נפשע וחמור מאין כמותו, גזירה של אותו עונש על מי שרצח אדם אחד ועל מי שרצח רבים עלולה להתפרש כהחלשה של משמעות ערך חיי האדם, ואף עלולה לפגוע במידת ההרתעה. שכן, מה יעצור רוצח מלהרבות את קורבנותיו אם בגין הקורבנות הנוספים הוא לא יהיה צפוי לכל תוספת עונש?

מטעמים אלו נגזרו על מחבל, אשר דקר בסכין אנשים שהמתינו בתחנת אוטובוס ואחרים שניקרו בדרכו, וגרם באופן זה למותם של שניים ולפציעתם של שלושה, שני עונשי מאסר עולם נפרדים ועשר שנות מאסר בגין כל אחת מעבירות הניסיון לרצח. נקבע כי עונשים אלה יצטברו זה לזה... מטעמים דומים נפסק כי אדם שכבר נשפט למאסר עולם בגין מעשה רצח ועבר עבירת רצח נוספת, יצטבר עונש מאסר העולם בגין העבירה הנוספת לעונש מאסר העולם בגין העבירה הקודמת".

(ראה עמ' 303-304 לפסק הדין).

כב' השופט מ. חשין קבע בסעיפים 8-7 לפסק דינו כי

"7. אדם - כל אדם - הוא עולם לעצמו. אדם - כל אדם - הוא אחד - יחיד ומיוחד. ואין אדם כאדם. מי שהיה לא עוד יהיה ומי שהלך לא ישוב. וכבר לימדנו הרמב"ם על ייחודו של האדם (רמב"ם, שופטים סנהדרין, יב, ג[א]):

"נברא אדם יחידי בעולם, ללמד: שכל המאבד נפש אחת מן העולם - מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת בעולם - מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא. הרי כל-באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים ואין פני כל-אחד מהם דומין לפני חברו. לפיכך כל-אחד ואחד יכול לומר: בשבילי נברא העולם".

כך הוא האדם, וזה ייחודו. מי הוא זה ואיזה הוא שיאמר כך על ספר או על כספת? אומרים לנו כי ייחודו של האדם בא לו משום שהאלוהים בראו בצלמו כדמותו: "בְּצַלְמֹו בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ..." (בראשית, א, כז[ב]). כשאני לעצמי אומר, כי ייחודו של האדם - כל אדם - בא לו משום שנברא בצלם האדם. זו תחילתו של מקרא. זה גם סופו.

8. כך הוא באשר לעבירת הרצח. כך הוא גם באשר לעונש שיוטל על מי שרצח. אכן, מאסר עלום בעבירת רצח הוא מאסר עד צאת הנשמה. מבחינה מושגית - וזה דרך הטבע - אין מאסרי עולם מצטברים. ואולם דומה כי לא נוכל לבטא את עומק הזוועה שבמעשהו של מי שרצח את הרבים אלא אם נטיל עליו עונשים מצטברים. "שֹפֵךְ דַם הָאָדָם בָּאָדָם דָמֹו יִֹשָפֵךְ" (בראשית, ט,ו[ב]). בימינו ובמקומנו אין עוד שופכים - כמעשה ממלכה - את דם האדם. גם אין ניתן להוציא להורג אותו אדם שתי פעמים. אך מאסרי עולם במצטבר ניתן להטיל על מי שקיפח חיים בזדון. מאסר עולם תחת כל נפש ונשמה".

(ראה עמ' 307 לפסק הדין).

בע"פ 9804/02 שר נ' מדינת ישראל פד"י נח (4) 461 הוטלו על המערער שהורשע ברצח ע"י הצתה של אחותו, בעלה ובנם שלושה עונשי מאסר עולם מצטברים זה לזה.

כב' השופט חשין דחה את הערעור וקבע, בהסתמך בין היתר על פסיקה אמריקאית, בסעיף 23 לפסה"ד כי

"דעתי היא זו שבעבירות של אלימות נגד אדם, בוודאי כך בעבירות רצח, הריגה או פגיעה חמורה באדם - פירוש המושג "אותו מעשה" ייסוב לא אך את העושה אלא - ואולי אף בראש ובראשונה - את הנפגע...

כפי שאמרתי, ולא אלאה לחזור על כך, אדם - כל אדם - עולם ומלואו הוא, יחיד ומיוחד הוא. ועל דרך העיקרון, מעשה גרימת מותו של אדם בניגוד לדין יש וראוי לראות בו מעשה לעצמו: מעשה המטיל אחריות לעצמה על העושה, אחריות הגוררת אחריה עונש לעצמו. לכל נפגע זכותו - זכות מן הטבע היא - לחיים ולשלמות הגוף, וזכות זו שמן הטבע חובתה של החברה לפרוש עליה וסביבה הגנה ראויה. האדם הוא תכלית המשפט, וחייו וכבודו של האדם מחייבים את המשפט"

בסעיף 26 לפסה"ד קבע כב' השופט חשין כדלקמן:

"26. בענייננו-שלנו מוסכם עלינו כי המערער הורשע - ובדין הורשע - בשלושה מעשי רצח. כן באנו לכלל מסקנה כי ניתן - אף ראוי - היה להטיל עליו שלושה מאסרי עולם. טעם הדבר הוא, שלכל אדם ואדם זכות משלו לחיים ולשלמות הגוף, והמקפח חיים או הפוגע בגופו של אדם בניגוד לדין מתחייב במעשיו וצפוי לעונש. כך הוא בפגיעה באדם אחד. ואילו במקום בו פוגע פלוני בניגוד לדין באנשים אחדים - ולו במעשה פיזי אחד - חייב הוא פלוני בפלילים וצפוי הוא לעונש בגין כל אחת ואחת מן הפגיעות. באירוע מעין-זה עומדת לו לבית-המשפט סמכותו לצבור עונשים זה-אל-זה, והוראת סעיף 186 לחסד"פ לא תתייצב כשטן על דרך ולא תמנע את בית-המשפט מעשות שימוש בסמכותו זו לצבירה אם אך יסבור כי כך ראוי לעשות בנסיבותיו של העניין שלפניו.

אשר לשאלה השלישית: השאלה אם יחליט בית-המשפט לצבור את העונשים, או את חלקם, זה-אל-זה - או אם יחליט לחופפם זה-אל-זה, כולם או חלקם - תתלה עצמה במדיניות העונשין הכללית ובנסיבותיו של כל מקרהומקרה. על דרך הכלל נאמר, כי במקום שהמדובר הוא בעבירה המלווה בכוונה, יוטלו על העושה עונשים מצטברים אלא אם נסיבותיו המיוחדות של המקרה תורֶינה אותנו על חפיפת העונשים, כולם או חלקם".

ובסעיפים 30-31 קבע כב' השופט מ. חשין כדלקמן:

"30. לשיקול המוסרי יצרף עצמו שיקול ההרתעה. יֵדַע המתכנן לפגוע באדם - כפי שתיכנן המערער - כי ישא בעונש על כל אדם שיקפח את חייו. שיקול זה יחול על המערער אשר היה, למיצער, אדיש לתוצאות מעשהו. אכן, אם נפרש את המושג "אותו מעשה" כמחיל עצמו על מעשהו של המערער - פרוש: כי ניתן להטיל עליו ex lege מאסר עולם אחד בלבד - כי אז כמו שלחנו מסר אלעבר רוצחים-בכוח כי רצח של הרבים כרצח של אחד דמיא. מסר זה לא יעלה על הדעת כי נשלח.

31. מסר ההרתעה יצרף עצמו אפוא אל המוסר והמצפון, ואנו נאמר כי המושג "אותו מעשה" שבהוראת סעיף 186 לחסד"פ לא יחיל עצמו על מעשהו של המערער לפנינו".

13. על הנאשם בפנינו יש לומר את הדברים שאמר כב' השופט נתן עמית בתפ"ח (מחוזי ת"א) 5092/99 מדינת ישראל נ' טבעוני שבו הורשע הנאשם ברצח ע"י הצתה של בנו בן הארבע וחצי ובתו בת כשנתיים ונדון לשני מאסרי עולם מצטברים, בסעיף 17 לפסק הדין כדלקמן:

"הנאשם איבד כל צלם אנוש. אפילו לחיית השדה לא ניתן לדמותו. הוא קיפד במו ידיו שתי נשמות רכות, טהורות, וזכות, של שני ילדיו הקטנים, במוות שאין מחריד ממנו, ושבספר החוקים אין עונש שיכול לכפר עליו.

העונש שהחוק מתיר לבית-המשפט להטיל במקרה זה הוא שני מאסרי עולם מצטברים. "מאסר עולם תחת כל נפש ונשמה" (כלשון הסיפא בע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"א(5) 289, 307). זה לדעתנו העונש שיש להטיל על הנאשם, וראוי שהוא יירצה את עונשו עד תום; ויתייסר יום יום, שעה שעה, עד כלות ימיו, על המעשים הנפשעים שעשה".

כך גם בעניינו, הנאשם איבד כל צלם אנוש. בקור רוח, תוך תכנון מוקדם, ובאכזריות רבה קטל שישה אנשים מתוך שלושה דורות של בני משפחה אחת. הנאשם עשה כן מתוך נקם, כעס ושנאה ולא נרתע מול מראה הסבתא הזועקת לעזרה, מול מראה תינוק בן 5 חודשים ותינוקת בת 3 שנים הישנים שנת ישרים, דקר דקירות רבות את קורבנותיו, ולאחר כל זאת, פעל הנאשם על פי התכנון, להצית את הבית וחפציו, כדי להעלים את זהותו.

גם כשחזר לביתו, המשיך הנאשם לפעול בקור רוח ולהפעיל את אשתו ואביו על מנת להעלים את החפצים ששימשו אותו לביצוע מעשי הרצח והלך לישון.

גם כשחלפו הימים המשיך הנאשם לפעול בקור רוח ובמניפולטיביות, וכך הגיע להלוויית קורבנותיו כדי לא להחשיד עצמו.

14. לא מצאנו כל נקודת זכות לנאשם למעט עברו הנקי שמתגמד נוכח חומרת התנהגותו. לא ניתן לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו במשטרה שכן הוא חזר בו ממנה במפורש בעדותו ובדבריו לענין העונש, ואף הטיל לראשונה בעדותו את האחריות לרציחתם של בני משפחת אושרנקו על אדם אחר, וטען שהוא אמנם נכח בדירה, אך זאת בשליחותו של אדם שלישי.

גם אם הנאשם יהיה מוחזק בהפרדה בכל מהלך מאסרו, כטענת סניגורו, כפי שהוא מוחזק עתה, אין בכך כדי למנוע הטלת שישה עונשים של מאסר עולם במצטבר שכן במו ידיו הביא זאת הנאשם על עצמו.

15. לאור התנהגותו של הנאשם כפי שתוארה בתמצית לעיל וביתר הרחבה בהכרעת הדין, ולאור פסיקת בתי המשפט מן הראוי, מן ההיבט המוסרי וההיבט ההרתעתי, להטיל על הנאשם 6 מאסרי עולם מצטברים זה לזה, כמספר קורבנות מעשיו האכזריים.

16. איננו מקבלים את עתירת ב"כ הנאשם לחפוף את העונש בגין העבירות הנוספות שבביצוען הורשע הנאשם בנוסף על עבירות הרצח בכל הקשור לעבירות של פריצה לדירת משפחת אושרנקו וגניבת 400 דולר שכן עבירות אלה בוצעו לפני הלילה שבו פרץ הנאשם פעם נוספת לדירה ורצח את בני המשפחה.

איננו מקבלים את הטענה גם ככל שהיא מתייחסת לעבירת ההצתה שכן עבירה זו בוצעה לאחר ביצוע מעשי הרצח והמעשים שקדמו להם.

משכך, בניגוד לעבירות של קשירת קשר לפשע ושוד, לא נבלעת גם עבירת ההצתה בעבירות הרצח ומצדיקה הטלת עונש מאסר מצטבר לעונשי מאסר העולם שיוטלו על הנאשם בגין מעשי הרצח.

17. ב"כ המאשימה עותר לחייב את הנאשם לפצות את יאנה אושרנקו על מות הוריה ואחיה, את גלינה ואיליה אפשטיין על מות בתם טטיאנה אושרנקו ז"ל, ואת יעקב אפשטיין, על מות אחותו טטיאנה אושרנקו ז"ל, זאת עפ"י סעיף 77(א) לחוק העונשין שקובע כי

"הורשע אדם, רשאי ביהמ"ש לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 258,000 ₪ לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו".

18. סעיף 77(א) לחוק העונשין מחייב את הנאשם לפצות בשל נזק או סבל שגרם לאדם אחר מבלי שאותו אדם יצטרך להוכיח את שיעורו של הנזק, כדי שהנפגע לא יצטרך "לכתת רגליו" להגשתה של תביעה אזרחית ויש בו יסוד של היטהרות לעבריין שעשוי לתרום לשיקומו של הנפגע (ראה דברי כב' השופט חשין, בדעת רוב, ברע"פ 2976/01 בתיה אסף נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ו(3) 418).

ברע"ב 9727/05 קליגסמן נ' מדינת ישראל, לא פורסם, קבעה כב' הנשיאה בייניש כי

"... עניין לנו בהוראת חוק מורכבת המשלבת מאפיינים אזרחיים יחד עם מאפיינים עונשיים, תכליות אזרחיות יחד עם תכליות מן התחום הפלילי. מורכבות זו אינה מאפשרת לקבוע באופן חד ומוחלט כי מדובר בהוראה "אזרחית" מובהקת המעוגנת כולה בדין האזרחי... אך אין להתעלם מכך שבאופן טבעי הפיצוי הקבוע בסעיף 77 לחוק מושפע גם מסביבתו הפלילית, ודבקות בו נורמות ותכליות מן התחום הפלילי, כך למשל יש בחיובו של הנאשם בפיצוי הנפגע יסוד של היטהרות לנאשם העשוי לתרום לשיקומו, וכן יש בכך משום שילוב נפגע העבירה כמשתתף בהליך הפלילי, מתוך ראייה כי הטבת ניזקו הינו חלק חשוב בהליך הענישה, ובהפנמת נורמות ההתנהגות הראויות".

בע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל ורינה ודניאל היקרי קבע כב' השופט רובינשטיין בסעיף ט(2) לפסה"ד שסכום הפיצוי לא קשור ליכולתו הכלכלית של הנאשם החייב בתשלומו ואי יכולתו לא משמשת אמת מידה בקביעת גובה הפיצוי.

(ראה גם תפ"ח (מחוזי ת"א) 1101/06 מדינת ישראל נ' באשה, סעיפים

10-12 לגזר הדין; תפ"ח (מחוזי ת"א) 1168/02 מדינת ישראל נ' נזרי, סעיפים 7-10 לגזר הדין ותפ"ח (מחוזי ת"א) 1049/05 מדינת ישראל נ' ברקאי, סעיפים 4-16 לגזר הדין והפסיקה המובאת באותם גזרי דין).

19. אנו מטילים על הנאשם שישה עונשים של מאסר עולם כשהם מצטברים זה לזה החל מיום מעצרו.

אנו מטילים על הנאשם בגין העבירות הנוספות, למעט עבירות השוד וקשירת קשר לבצע פשע, 10 שנות מאסר במצטבר לעונשי מאסר העולם הנ"ל.

20. לאור ההלכה הפסוקה, כפי שהובאה לעיל, ומאחר ויאנה אושרנקו וגלינה, איליה ויעקב אפשטיין איבדו את קרובי משפחתם אנו מחייבים את הנאשם לפצות כל אחד מהם כדלקמן:

(א) הנאשם יפצה את יאנה אושרנקו בסכום של 258,000 ₪.

הסכום יופקד בקופת ביהמ"ש עד יום 1.3.12 ואם לא יופקד ישא ריבית והפרשי הצמדה מאותו יום ועד ליום התשלום המלא בפועל ויועבר לגבייה ע"י המרכז לגביית קנסות.

(ב) הנאשם יפצה את גלינה ואיליה אפשטיין בסכום של 75,000 ₪ לכל אחד שיופקד בקופת ביהמ"ש עד יום 1.3.12 ואם לא יופקד ישא ריבית והפרשי הצמדה מאותו יום ועד ליום התשלום המלא בפועל ויועבר לגבייה ע"י המרכז לגביית קנסות.

(ג) הנאשם יפצה את יעקב אפשטיין בסכום של 50,000 ₪ שיופקד בקופת ביהמ"ש עד יום 1.3.12 ואם לא יופקד ישא ריבית והפרשי הצמדה מאותו יום ועד ליום התשלום המלא בפועל ויועברו לגבייה ע"י המרכז לגביית קנסות.

סכומי הפיצויים יועברו ליאנה אושרנקו ולבני משפחת אפשטיין על פי כתובות שימסור ב"כ המאשימה למזכירות בית המשפט.

21. אנו מורים על חילוט הסכום של 16,464 ₪ שהתקבל לאחר מכירת רכבו של הנאשם לטובת המדינה.

הודעה לנאשם זכותו לערער לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום א' טבת תשע"ב, 27/12/2011 במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דמיאן קרליק
שופט :
עורכי דין: