ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ישעיהו שקלים נגד יעקבי אהרון :

ישעיהו שקלים

נ ג ד

1. יעקבי אהרון

2. מאיר זהבי

בית משפט השלום בקרית-שמונה

כב' השופט מרדכי נדל

פסק דין

בפניי תובענה כספית בהליך של סדר דין מהיר בסך של 24,612 ₪ .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1) התובע הינו תושב קרית-שמונה ובבעלותו חנות שמספרה 9 הממוקמת בצידו המזרחי של מתחם החנויות "מרכז צבי" שבקרית-שמונה (להלן : "המתחם") , אותה השכיר במועדים הרלוונטיים לתובענה לצד שלישי . הנתבע 1 הינו הבעלים של חנויות מספר 19 ו - 20 ששטחן הכולל 100 מ"ר וממוקמות בצידו הדרומי של המתחם . בתאריך 31.12.2007 נכרת בין הנתבע 1 לבין הנתבע 2 הסכם חוזי לשכירת מחצית משטח חנותו של הנתבע 1 על ידי הנתבע 2 , כאשר המחצית השנייה של חנותו של הנתבע 1 נותרה בחזקתו של הנתבע 1 . במסגרת נספח המצורף לחוזה השכירות , סיכמו הנתבעים ביניהם , כי הנתבע 2 יישא בתשלומי החשמל של המושכר לאחר שיותקן בו שעון חשמל , וכי הנתבע 2 יבטח את המושכר בביטוח מתאים בגין התרחשות מקרי שריפה . עוד סוכם בין הנתבעים , כי שני חלקי חנותו של הנתבע 1 יופרדו באמצעות קיר חוצץ בהשתתפות כספית של שני הנתבעים , וכי הנתבע 2 יורשה להפעיל קיוסק/מזנון בתוככי השטח המושכר .

2) בין התאריכים 7.1.2008 - 8.1.2008 פרצה בחנות שריפה , אשר התפשטה אל חנויות הנמצאות במתחם , ובכלל זאת גם אל עבר חנותו של התובע . לגרסת התובע , הנזק המצטבר , אשר נגרם לו בעטייה של השריפה הינו בשיעור כולל של 24,612 ₪ .

3) לטענת הנתבע 1 החנות שבבעלותו הושכרה על ידו בשנת 2007 ל"רשות הדואר" , אשר ביצעה שיפוץ של החנות ובכלל זאת אף התקינה בה מערכת חשמל חדישה . עוד טוען הנתבע 1 , כי הוא עצמו הגיע להסכמה עם חברת החשמל לכך שיותקן בחנות מונה חשמל נפרד אך ורק לאחר שהנתבע 2 יסגור את פתחי החנות ויסיים את בניית הקיר המפריד בין שני המתחמים המפוצלים של החנות . לדבריו , בתאריך 8.1.2008 נוצר עימו קשר טלפוני על ידי גורם אנונימי , אשר מסר לו כי התחוללה שריפה בצידו המערבי של המתחם .

4) עוד טוען הנתבע 1 , כי חנותו של התובע נמצאת בצידו המזרחי של המתחם , וכי מספר מומחים אשר בדקו את נסיבות התרחשות האירוע הגיעו לכלל מסקנה כי המקור לתקלה נבע מתקלה במטלטלין השייכים לנתבע 2 , קרי , מכשיר טלוויזיה אותו הציב הנתבע 2 בשטח המושכר .

5) חווה"ד הראשונה אותה צירף הנתבע 1 לתצהירו , אשר נערכה בעבור חברת הביטוח המבטחת את המתחם , ניתנה מטעם חברת השמאות "לוין את בוטנסקי בע"מ" . מסקנות חווה"ד מצביעות על כך שבדיקות אותן ביצעו מהנדס חשמל ומומחה בתחום חקירת שריפות עולה , כי סיבת פריצת הדליקה הייתה כשל טכני במערכת החשמל של מכשיר טלוויזיה , אשר ניצב בצמוד למקררים של הקיוסק . עוד עולה מחוות זו , כי מערכת החשמל אשר הותקנה בשטח הקיוסק/מזנון הייתה מאולתרת ובלא אישור מתאים מחברת החשמל , וכי הנזק אשר נגרם למתחם החנויות ולעסקים עצמם נבע מכך שלא הותקנו במקום קירות מפרידים המונעים את התפשטות האש . עם זאת , הממצאים של מהנדס החשמל העלו , כי הסיבה העיקרית לפרוץ השריפה הייתה תקלה טכנית במכשיר הטלוויזיה , אשר הונח בתוך השטח המושכר על גבי שולחן עץ שניצב בסמוך למקררי הקיוסק .

6) הנתבע 1 צירף לתצהירו חוות-דעת מקיפה מטעם מומחה נוסף מטעמו , חוקר הדליקות מר ישעיהו מור . גם מומחה זה הסיק מניתוח הראיות אותן אסף בזירת האירוע , כי תקלה טכנית אשר נתגלעה במכשיר הטלוויזיה של הקיוסק בסמוך למקררים גרם להתרחשות השריפה . הנתבע 1 אף צירף לסיכומיו מסמך שנערך על ידי רס"ר יוסי כהן שהינו חוקר דליקות באיגוד ערים לכבאות (מכבי-אש) ממנו עולה , כי לא ניתן לקבוע בוודאות את הסיבה שבעטייה פרצה הדליקה , וכי ההערכה הינה כי המקור לכך הינו בכשל חשמלי , אולם הדבר טעון בדיקה באמצעות מהנדס חשמל .

7) לגרסת הנתבע 2 חוזה השכירות אמור היה להתחיל בתאריך 10.1.2008 עם השלמת עבודות הבנייה , כי האירוע התרחש טרם שהקיוסק החל לפעול וטרם כניסת הסכם השכירות מן הכח אל הפועל . הנתבע 2 אף צירף לסיכומיו העתק מהסכם ההתקשרות ממנו עולה , כי ההסכם נכרת בתאריך 10.1.2008 . הנתבע 2 אף הוסיף וציין , כי השריפה החלה בגלריית החנות , אשר הייתה מצויה בשליטתו של הנתבע 1 , וכי עובדה זו נמסרה לו על ידי נציגי מכבי האש . עוד טוען הנתבע 2 , כי לאחר התרחשות השריפה התקין הנתבע 1 מנעולים על גבי דלתות החנות ובכך מנע ממנו וכן מהתובע מלהיכנס לשטח החנות בכדי שמומחים מטעמם יחוו גם הם את דעתם ביחס לסיבת פריצת השריפה במקום .

דיון והכרעה :

8) עסקינן בתובענה לשיפוי בגין נזקי ממון שאירעו לתובע על ידי/עקב התפשטות אש , ולפיכך יש לבחון בראש ובראשונה האם במקרה דנן , הנטל הראייתי רובץ לפתחם של הנתבעים בהתאם להוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין אליו הפנה ב"כ התובע בסיכומיו . סעיף זה קובע , כי במקרים והנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבערת האש, או שהוא תופס המקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש , אזי על הנתבע מוטלת חובת הראיה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה התרשלות שיחוב עליה . משמעותו של סעיף זה הינה, כי במקום בו לא נתגלתה סיבת השריפה, יוצא הנתבע וידו על התחתונה, שכן עליו הנטל להוכיח כי פרוץ השריפה לא אירע עקב התרשלותו . זאת ועוד , תובע אינו יודע במהלכם הרגיל של דברים מה אירע בחצרו של שכנו ומה גרם להתפרצותה ולהתפשטותה של האש. מן הצד האחר, נתבע יכול לדעת (קונסטרוקטיבית), ובוודאי יש בידו אמצעים לידיעה טובים מאלה שבידי התובע , ומתוך שיכול הוא לדעת, מסיק החוק כי אמור הוא לדעת מה גרם לאש ולהתפשטותה (ראה : ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל , פ"ד מ"ז (5), 333).

9) ס' 2 לחוק המקרקעין קובע כי הבעלות במקרקעין היא הזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות עפ"י דין או עפ"י הסכם . לפיכך , בהיעדר תופש במקרקעין האחריות היא של בעל הקרקע לבדו , אולם כאשר לבעל הקרקע שליטה על המתרחש במקרקעין יחויבו בעל המקרקעין ותופש המקרקעין ביחד ולחוד כמעוולים במשותף לכל נזק שמקורו בסיכון בלתי סביר במקרקעין (ראה: מ. ויסמן, תביעות רשלנות בנזיקין, עמ' 790 ; ע"א 3077/93 פרג' נ' חי מיום 25.10.1995) .

10) בענייננו, ניטשת מחלוקת עזה בין הנתבעים ביחס לסוגיית ה"בעלות במקרקעין" נכון למועד התרחשות אירוע השריפה . הנתבע 1 ציין בסיכומיו וכן בעת עדותו בביהמ"ש (ראה : עמוד 12 עמוד 12 שורות 25 - 26 לפרוטוקול מיום 18.7.2011) , כי חוזה השכירות החל בתאריך 1.12.2007 מאחר והמושכר נמסר לידי הנתבע 2 כבר בתאריך זה , אולם בפועל הסכם השכירות החל בתאריך 1.1.2008 . עם זאת , הנתבע 1 צירף לתצהירו הסכם שכירות שכותרתו "חוזה שכירות בלתי מוגן" ממנו עולה , כי החוזה נערך ונחתם ביום 31.12.2007 ונכנס לתוקפו בתאריך זה . מאידך , הנתבע 2 הציג בפני ביהמ"ש הסכם חוזי אחר ממנו עולה , כי המועד שבו החלה ההתקשרות החוזית בין השניים הינה 10.1.2008 .

11) הנתבע 1 כפר במהלך חקירתו הנגדית בכך שמילא את התאריך המצוין על גבי חוזה השכירות לאחר התרחשות השריפה , ואילו הנתבע 2 ציין במענה לשאלת הנתבע 1 ביחס למהימנותו של ההסכם , כי המושכר היה בבעלותו במועד התרחשות השריפה (ראה : עמוד 16 שורות 26 - 30) וכי סעיפי החוזה מולאו בכתב ידו (ראה : עמוד 17 שורה 9 לפרוטוקול) . לאחר מכן , במענה לשאלת הנתבע 1 , אשר טען כי כתב היד הינו כתב ידה של בתו , ציין הנתבע 2 כי המושכר טרם החל לפעול כעסק "פעיל" , וכי רק בתאריך 3.1.08/4.1.08 הותקנה מערכת החשמל של המושכר לאחר שבוצעה עבודת הכנה ותשתית על ידי עובד מטעם הנתבע 1 בשם ולדימיר (ראה : עמוד 17 שורות 8 - 20 לפרוטוקול) . לעומת זאת , הנתבע 1 ציין בחקירתו הנגדית , כי הנתבע 2 החל להפעיל את העסק כבר במהלך חודש דצמבר 2007 תוך עשיית שימוש בתשתית חשמל של עסקים אחרים המצויים בסמוך למושכר (ראה : עמוד 14 שורות 14 - 21 לפרוטוקול) .

12) בנוסף לכך , מעדותו של העד פנחס אברג'יל עולה , כי הוא הוזמן על ידי שני הנתבעים גם יחד לצורך מתן אישור מקצועי על מנת לאפשר את חיבור השטח המושכר ל"חברת החשמל" . לטענתו , לצורך מתן אישור זה חתם על גבי תוכנית מתאימה אל מול חברת החשמל ואף ערך בתאריך 31.2008 ביקור במקום עם נציג של "חברת החשמל" . עוד עולה מעדותו של העד , כי הנתבע 1 לא שילם לו את שכר טרחתו , וכי במהלך הביקור במושכר הבחין בכך שבמקום בוצעה על ידי חשמלאי מטעם הנתבע 1 עבודה מסוכנת במערכת תשתית החשמל של החנות .

13) מן המקובץ לדלעיל עולה , כי אכן הנתבע 2 עונה על החזקה הקבועה בסעיף 39 לפקודת הנזיקין , וזאת נוכח הודאתו בכך בחקירתו הנגדית , כי עובר להתרחשות השריפה השטח המושכר ותכולתו היו בבעלותו הקניינית . ברם , גם עצם העובדה כי הנתבע 1 שלט בפועל במקרקעין ומנע מן הנתבע 1 וכן מהתובע מלהיכנס לשטח המושכר ולהביא בר סמכא מטעמם על מנת שיבחנו את נסיבות התרחשות השריפה (ראה : סעיף 29 לתצהיר התובע וכן עדות הנתבע 2 בעמוד 16 שורות 27 - 32 לפרוטוקול) מלמדת גם היא על כך שלנתבע 1 כבעל הקרקע הייתה שליטה על מלאה המתרחש במקרקעין . לפיכך , יש להורות על העברת נטל הראייה לפתחם של שני הנתבעים גם יחד ולראות בשניהם כמעוולים במשותף המחוייבים לשאת במלוא נזקי התובע .

14) סעיף 37 לפקודת הנזיקין מטיל אחריות רחבה על "בעל מקרקעין או תופשם" כלפי הנכנסים למקרקעין בשל מצבם של המקרקעין, תחזוקתם או תיקונם יש לבחון האם הנתבעים אכן התרשלו כבעלי השליטה במקרקעין , כפי טענת התובע , או שמא נקטו אמצעי זהירות מתאימים לצורך מניעת שריפות במקום . תנאי זה זכה לפרשנות מרחיבה כפי שעולה מע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל , פ"ד מט (1), 45, עמ' 86-85, שם נפסק כדלקמן:"תכליתו של תנאי השליטה, כידוע, היא לזהות את הנתבע - לאור ומשום היותו בעל זיקה מיוחדת לנכס המזיק - כמי שהינו האחראי המשוער למעשה הרשלנות שבעטיו נגרם הנזק... אך תנאי השליטה עשוי, לכאורה, להתקיים גם כשהנתבע איננו בעל החזקה הבלעדית בנכס. כן עשוי הוא להתקיים גם מקום בו החזיק הנתבע בנכס בעבר (למשל, במועד הרלוואנטי להתרשלות) אך חדל מלהחזיק בו לפני התרחשות המאורע שגרם לנזק. המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו, איפוא, מבחן טכני-פורמלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן ענייני-מעשי, הבוחן אם זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. אם התשובה לשאלה זו - על-פי מאזן ההסתברויות - היא בחיוב, כי אז ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק".

15) כאמור מעלה , בעת התרחשות מקרה שריפה על הנתבע מוטלת החובה לשכנע את ביהמ"ש שעובדות אלו אינן מגלות רשלנות שלו או של אלה שלמעשיהם הוא אחראי , ברם במקרה שבו סיבת האש לא התבררה עד תומה , יוכל הנתבע להיות מופטר מאחריות לנזק אך ורק במידה ויש בידו להראות , כי נקט אמצעי זהירות כאלה עד שאין להניח כי האש פרצה מחמת רשלנותו או רשלנותם של אלה שלמעשיהם הוא אחראי. זוהי חובת הוכחה כבדה , מפני שהנתבע אינו יכול לכוון את מערכת הוכחותיו לעובדות ידועות . במילים אחרות, עליו להראות שאמצעי הזהירות אותם נקט דיים לשלול רשלנות, תהיה סיבת האש אשר תהיה, מבין כל הסיבות האפשריות הבאות בחשבון במידת הסבירות. ברור גם שחובת הוכחה זו תכביד על הנתבע, ככל שהנסיבות האובייקטיביות אשר הוכחו, מצביעות על אפשרויות רבות יותר של התלקחות שריפות במקום (ראה ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל הנזכר מעלה).

16) לא מצאתי לנכון לקבל את גרסתו של הנתבע 1 במהלך עדותו בביהמ"ש לפיה הנתבע 2 אכן עשה שימוש בתשתית החשמל של עסקים סמוכים , וזאת מאחר והאחרון בחר שלא לזמן עדים , אשר יש ביכולתם לתמוך בגרסה זו . לא זו אף זו , מעדותו של העד פנחס אברג'יל , אשר מצאתיו כעד מהימן ומקצועי , וכן מדו"ח חברת השמאות "לוין את בוטנסקי בע"מ" המצורפת לתצהיר הנתבע 1 , עולה כי בתחילת חודש ינואר 2008 בוצעה במקום התרחשות האירוע עבודה בעייתית ברשת תשתית החשמל של החנות עליה התריע העד אברג'יל בפני שני הנתבעים (ראה : עמוד 15 שורות 9 - 27 לפרוטוקול) . אמנם מחווה"ד המקצועית אותה צירף הנתבע 1 אכן עולה , כי מקור השריפה נבע כתוצאה מפגם במכשיר טלוויזיה השייך לנתבע 1 , אולם חרף זאת , ב"כ הצדדים בחרו לוותר על זימונו של המומחה מטעם הנתבע 1 לחקירה בביהמ"ש בהתאם להוראת תקנה 130א' לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד - 1984 , ואף בחרו לוותר על זכותם לזמן מומחה מקצועי מטעמם אשר יבחן את תשתית החשמל במקום התרחשות האירוע וזאת חרף החלטת ביהמ"ש מיום 1.3.2011 . מכאן מסתמא , כי יש לקבל את מסקנת המומחה מטעם התובע במסגרת חוות-דעתו לפיה השריפה אירעה ככל הנראה מתקלה טכנית במכשיר הטלוויזיה של הנתבע 2 ,אולם קיימת התכנות לכך כי גם תקלה בתשתית רשת החשמל של החנות גרמה לשריפה , וזאת כפי העולה מדו"ח מכבי האש המצורף לסיכומי הנתבע 1 וכן מעדותו של העד אברג'יל ומדו"ח החקירה של חברת "לוין את בוטנסק בע"מ" . לפיכך , לאור האחריות הרחבה אותה החילה הפסיקה ברבות השנים על בעל מקרקעין או תופשם ולאור קביעתי מעלה ,לפיה הנתבעים הינם מעוולים במשותף , אזי מצאתי לנכון לחייבם לשאת ביחד ולחוד במלוא נזקי התובע .

17) התובע צירף לתצהירו חשבוניות מס המלמדות על כך שבפועל נאלץ לשלם לקבלני שיפוצים במהלך שנת 2008 סך כולל של 11,973 ₪ (בשערוך להיום 13,338 ₪) כאשר חלק מסכום השיפוץ מומן באמצעות קיזוז מתשלום שכר הדירה של שוכרת אחרת , אשר "באה בנעליו" של הנתבע 2 ושכרה את החנות בשנת 2008 . יתרת הסכומים הנקובים בכתב התביעה וכן בתצהירו של התובע הינם סכומים מוערכים של שיפוצים , אשר לא בוצעו בפועל מאז שנת 2008 וכן של הפסדי השתכרות כלליים , אשר אינם נתמכים באסמכתאות התומכות בכך . מצאתי לנכון לשפות את התובע בגין נזקיו הממוניים , אולם לא מצאתי לנכון לשפותו בגין אותם נזקים ערטילאיים , שכן התובע לא הציג בפני ביהמ"ש חוות דעת שמאית התומכת בטענות אלו ואף לא טרח לזמן לעדות בביהמ"ש את אותם בר-סמכא , אשר חיוו את דעתם ביחס לעלות המוערכת של התיקונים אותם בחר התובע שלא לבצע בפועל . יתירה מכך , התובע לא הציג בפני ביהמ"ש אסמכתאות התומכות בכך שנאלץ להפסיד ימי עבודה בפועל , ולפיכך בהיעדר ראיות באשר לגובה הנזק לא מצאתי לשפותו בגין נזקים ערטילאיים אלו .

18) אשר על כן , הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע ביחס ולחוד את הסך של 13,338 ₪ . ככל שהסכום לא ישולם בתוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כדין . כמו כן , יישאו הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום אגרות המשפט במלואן וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 2000 ₪ .

ניתן היום, א' טבת תשע"ב, 27 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ישעיהו שקלים
נתבע: יעקבי אהרון
שופט :
עורכי דין: