ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סימה בכר נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף הקריה :

סימה בכר

נ ג ד

1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף הקריה

2. מרק בכר

בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

כב' השופט מרדכי בן-חיים

פסק דין

א. התביעה ובעלי הדין

בפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי בגידרה עותרת התובעת למתן הצהרה כי היא איננה חייבת כלל ועיקר בתשלום החוב הפסוק מושא תיק הוצל"פ ת"א 01-48054-08-04 (להלן בהתאמה: "החוב הפסוק" - "תיק ההוצאה לפועל") שכן התובעת לא חתמה באופן כלשהוא על הסכם מיום 18.5.08 שנחתם בין הנתבע מזה ובין מרק בכר (להלן: "מרק") כחייב עיקרי מזה (להלן: "ההסכם") והנתבע מזה וכי החתימה הנחזית להיות חתימת התובעת כערבה לביצוע ההסכם (להלן: "החתימה שבמחלוקת" או "חתימת הערבות") לא נחתמה על ידה.

ב. עיקר טענות בעלי הדין

1. התובעת טוענת כי צורפה כחייבת נוספת לתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד מרק.

2. התובעת מוסיפה וטוענת כי צרופה כחייבת נוספת לתיק ההוצאה לפועל לאור בקשת הנתבע והחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 5.2.09 ועל רקע טענת הנתבע כי התובעת ערבה לחובו של מרק כלפי הנתבע.

3. התובעת טוענת כי לא חתמה כלל ועיקר כערבה להתחייבות מרק בהסכם וכי חתימת הערבות איננה חתימתה שכן, היא לא נחתמה על ידה.

4. הנתבע - הגיש כתב הגנה וטען כי במסגרת הליכים להסדרת חובו של מרק כלפי הנתבע הציע רו"ח סלומון שפעל מטעמו של מרק (להלן: "סלומון") כי התובעת, אימו של מרק תערוב לקיום התחייבויות מרק כלפי הנתבע. בין לבין ניתן נגד מרק ביום 28.4.08 פסק דין המחייב אותו לשלם לנתבע קרן חוב בסך 167,985 ₪ בצירוף ריבית, הוצאות ושכר טרחה וכי תיק ההוצאה לפועל נפתח לביצוע פסק הדין האמור.

5. להלן טוען הנתבע כי ביום 18.5.08 הגיעו התובעת ומרק למשרדי ב"כ הנתבע וחתמו בפני ב"כ הנתבע עוה"ד גילה כץ (להלן: "עו"ד כץ") על ההסכם לפירעון חובו של מרק ועל כתב הערבות.

6. הנתבע הוסיף וטען כי התובעת מנועה ומושתקת לכפור בחתימת הערבות שכן קודם לצרופה לתיק ההוצאה לפועל וביום 22.1.09 נמסר לתובעת העתק ממכתב התראה ששיגר הנתבע למרק ביום 19.1.09 ובו נאמר כי, אם מרק לא ישלם את התשלומים על פי ההסכם, ינקוט הנתבע בהליכים הן נגדו והן נגד התובעת כערבה (להלן: "מכתב ההתראה") וכי התובעת לא העלתה אז, כל טענה כי איננה ערבה לחובות מרק.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ג. המחלוקת

הפלוגתא היחידה הצריכה להכרעה בתובענה זו הינה, האם הוכח כי חתימת המחלוקת נחתמה על ידי התובעת בבחינת חתימת ערבות.

ד. 1. מינוי מומחה מטעם בית המשפט

1.1 התובעת הסתייעה בחוות דעת של מכון נפתלי לזיהוי כתב יד (להלן: "מומחה התובעת") אשר קבע בין היתר כי:

"פשטות החתימה אינה מאפשרת אלא לקבוע כי קיימת אפשרות שחתימת המחלוקת מזוייפת".

1.2 מנגד, נסמך הנתבע על חוות דעת של גב' סימה אנקונה מומחית להשוואת כתבי יד (להלן: "מומחה הנתבע") וזו ציינה בחוות הדעת בין היתר:

"מצאתי מספר תכונות כתיבה...המצביעות על אפשרות כתיבת החתימה על ידי כותבת הדוגמאות בשם סימה בכר".

1.3 לאור חילוקי הדעות בין מומחה התובעת מזה ומומחה הנתבע מזה, מיניתי בהסכמת ב"כ בעלי הדין את הגב' הראל דבורה גרפולוגית בהכשרתה כמומחית מטעם בית המשפט (להלן: "המומחית"), וקבעתי, מכח הסכמת בעלי הדין, כי חוות דעת המומחית תהיה עם הגשתה חוות הדעת היחידה בתיק ובית המשפט לא יתחשב בחוות הדעת שהוגשו מטעם בעלי הדין (עמ' 4, 3 לפרוטוקול ישיבת יום 2.5.10).

בחוות דעת מיום 14.6.10 קבעה המומחית:

"עם זאת, שילוב כל הממצאים שצויינו לעיל מאפשר לי בכל זאת, לקבוע, ברמת ביטחון טובה (3.75 מתוך 5 להמחשה) כי נעשה כאן מעשה זיוף והחתימה שבטיעון (חתימת המחלוקת-מ.ב.ח) לא נחתמה על ידי הגב' סימה בכר".

ה. דיון וממצאים

1. מעגלי הראיות

הראיות שהובאו בפני מחולקים לשני מעגלים:

1.1 האחד, עדויותיהם של הנוכחים במעמד חתימת ההסכם (התובעת, מרק ועו"ד כץ) וכן חוות דעת המומחית ועדותה במהלך חקירתה על ידי ב"כ בעלי הדין.

1.2 המעגל השני מתייחס לעדותה של פקידת הדואר גב' מירב בן אבי (להלן: "מירב") בהתייחס לזהות חתימת המקבל על אישור המסירה במ/2 (להלן: "אישור המסירה") ועדות ההזמה של ביתה של התובעת גב' שירלי בכר אגבבה (להלן: "שירלי") שזומנה בניסיון לקעקע את גירסת מירב לגבי זהות המקבל והחותם על אישור המסירה.

2. גירסת התובעת לעניין חתימת ההסכם

2.1 ליבת טענתה של התובעת בתצהיר עדותה הינה כי סירבה לערוב להסכם ולתנאיו מכל וכל ובשל כך לא חתמה עליו (סעיף 21 לתצהירה ועדותה בעמ' 15 שורה 11) התובעת אף טענה בתצהירה ובעדותה כי בשל מצבה הכלכלי הרעוע, אין היא נוטה לקבל על עצמה התחייבויות כספיות בסכום גבוה וכי הגם שהסכימה כי תלושי השכר שלה יועברו לנתבע בזיקה לבקשת בנה, מרק, כי תערוב עבורו הרי משהתברר לה כי גובה החוב שחב מרק לנתבע גבוה בהרבה על הסכום שהציג בפניה מרק וכן עובדות נוספות הקשורות במנגנון החזר החוב סירבה לחתום על ההסכם (סעיפים 14-18 לתצהירה ועדותה בסוגיה זו (בעמ' 15 שורות 21-23) במהלכה טענה בין היתר:

"ידעתי שאני הולכת לחתום על ערבות בסך 20,000 ₪" (שם, שורה 29).

2.2 התובעת אף טענה שהתחוור לה, במעמד פגישת החתימה, כי בנה מרק שיקר לה בכל הנוגע והקשור לגובה חובו לנתבע (עמ' 16 שורות 4-5).

2.3 עיון בתצהיר התובעת מלמד כי זו נמנעה מכל התייחסות לעובדה כי בנה מרק חתם על ההסכם.

יתר על כן, בסעיף 23 לתצהירה בהתייחסה לסיום פגישת החתימה טוענת התובעת:

"בד בבד ביקש בני...מב"כ הבנק לסיים במהירות את העניין מאחר שאני ממהרת למשמרת עבודתי...ופנה אליה בתואר..."חמודה" זו (עו"ד כץ - מ.ב.ח) השיבה לו בצעקות שלא יקרא לה בכינוי זה וקמה מכיסאה בישיבה בכעס. כך הסתיימה פגישה זו כשאני לא חתמתי כלל ועיקר על ההסכם"

2.4 בתשובה לשאלה, העידה התובעת כי לא הגישה תלונה למשטרה בשל זיוף חתימתה (עמ' 16 שורות 11-12).

3. גירסת מרק לעניין חתימת ההסכם

3.1 בסעיף 7 לתצהירו טען מרק:

"אימי ביקרה פעם אחת בלבד במשרד ב"כ הבנק יחד אתי ובנוכחותי, אך כלל לא חתמה כערבה להסכם מעל שמה המצוי בהסכם (בתחתית עמ' 3 בו)".

ובסעיף 8 לתצהירו הוא גורס:

"החתימה בשמה כביכול...אינה חתימתה".

3.2 מרק הודה בעדותו כי כיחד מאמו את "הדברים האמיתיים בקשר לחוב" (עמ' 14 שורות 1-4).

3.3 בסעיף 19 לתצהירו גורס מרק:

"יצויין כי בפגישה במשרד ב"כ הבנק, נכחו 3 אנשים בלבד בחדר - אימי, אני, וב"כ הבנק עו"ד גילה כץ".

בסעיף 21 לתצהירו מאשר מרק למעשה את גירסת התובעת באשר לסיום הפגישה, ללא שמצא לנכון להזכיר ולו ברמז כי הוא חתם על ההסכם.

3.4 במהלך חקירתו נשאל מרק:

"כאשר הגעת למשרד של עו"ד כץ וחתמת על ההסכם קיבלת עותק ממנו".

על כך השיב מרק בחיוב (עמ' 14 שורות 21-22).

בתשובה לשאלה, איפוא העותק הזה השיב מרק:

"אני לא זוכר איפוא הוא" (עמ' 13 שורות 14-17).

בתשובה לשאלות בית המשפט בעניין זה השיב מרק:

"יכול להיות שזה (ההסכם-מ.ב.ח) נמצא אצלי בבית...לא ידעתי שזה נחוץ שאני אביא את ההסכם לפה" (עמ' 14 שורות 28-32).

3.5 בהמשך הילוך עדותו הודה מרק כי:

"התובעת שינתה דעתה מששמעה כי חובי לנתבע מסתכם לסך של 180,000 ₪...היא כעסה עלי מאוד והיא לא חתמה ובשום פנים ואופן לא רצתה לחתום" (שם, שורות 29-31).

4. גרסת עו"ד כץ

4.1 בסעיפים 8-10 לתצהירה טענה עו"ד כץ כי בפגישה מיום 18.5.08 בה נכחו היא, התובעת ומרק חתמו הן מרק והן התובעת על ההסכם.

4.2 בסעיף 11 לתצהירה הגדירה עו"ד כץ את כפירתה של התובעת בחתימתה את חתימת הערבות - כטענה שקרית, ובסעיף 12 לתצהירה הבהירה עו"ד כץ כי היא מקפידה לזהות את החותמים בפניה באמצעות תעודת זהות וכך נהגה גם במקרה זה.

4.3 בחקירתה הנגדית העידה עו"ד כץ כי במהלך פגישת החתימה נכחו בחדרה בנוסף אליה רק התובעת ומרק (עמ' 20 שורות 19-21) וכי הן התובעת והן מרק קראו את נוסח ההסכם קודם לחתימתם בנוכחותה (עמ' 21 שורות 9-17).

4.4 עו"ד כץ עומתה בחקירתה בשאלה, האם ומתי יצאה מן החדר והשיבה:

"לא אמרתי שעזבתי את החדר, יכול להיות שעזבתי, אבל במהלך קריאת ההסכם ובמקביל לחתימה הכל נעשה בפני, (לא) יתכן שאחרי שנתתי להם את ההסכם ולפני החתימה יצאתי את החדר" (שם, שורות 19-26).

4.5 בהמשך חקירתה עומתה עו"ד כץ מול גרסת התובעת לפיה זו נדהמה לנוכח גובה החוב וסירבה לחתום והשיבה:

"אני לא זוכרת שהיא (התובעת) נדהמה. היא חתמה על ההסכם בפני אני לא זוכרת אם היא אמרה משהוא לפני החתימה.

4.6 בתשובה לשאלה: "את ראית אותה פיזית בעינייך חותמת?"

השיבה עו"ד כץ: "בוודאי" (עמ' 22 שורות 5-24).

4.7 עו"ד כץ כפרה בהחלטיות בטענתם המרומזת של התובעת ומרק לפיה הפגישה הסתיימה לפני חתימת ההסכם, והשיבה:

"לא נכון, הפגישה לא הסתיימה לפני שמרק בכר חתם על ההסכם ואימו התובעת חתמה על כתב הערבות בפני, ולאחריהם אני חתמתי על ההסכם בשם הבנק וכל זה היה ברצף אחד" (עמ' 23 שורות 12-15).

4.8 משעומתה עו"ד כץ עם ממצאי המומחית לפיהן קיימת הסתברות גבוהה לזיוף חתימת התובעת משיבה עו"ד כץ:

"החתימה נעשתה בפני, המומחית לא היתה במועד החתימה על ההסכם" (שם, שורות 18-21).

5. סוגיית החתימה על אישור המסירה (במ/2)

5.1 הגם שהנתבע טען במפורש בכתב הגנתו כי התובעת כפרה לראשונה בערבותה רק משנמסרה לה האזהרה במסגרת אישור המסירה (סעיף 14(ב) לכתב ההגנה) - נמנעה התובעת להתייחס לעובדה זו כלל ועיקר בתצהיר עדותה הראשית.

עם זאת, התובעת הכחישה בתצהירה כי חתמה על אישור המסירה של האזהרה שכוונה אליה (במ/2) ובחקירתה בסוגיה זו היא מעידה:

"ביד לא קיבלתי (את במ/2-מ.ב.ח) זה היה על השולחן...עוזרים לי אחד הילדים או חברים והולך לדואר ומביא לי את המכתבים, לי אין זמן, אני נמצאת בעבודה" (עמ' 16 שורות 15-18).

5.2 בתשובה לשאלה: "האם שאלת את מי שהביא לך את אישור המסירה כיצד חתם בשמך".

השיבה התובעת:

"לא, אני משאירה יפוי כח והם מביאים לי את זה...אני משאירה יפוי כח...למשל לבת שלי אם אני מבקשת ממנה להביא את זה" (שם, שורות 16-21).

5.3 הנתבע זימן לדוכן העדים את פקידת הדואר מיה וזו העידה בחקירתה הראשית לאמור:

"אני מעיינת באישור המסירה ולפי מה שאני רואה אישור המסירה נמסר לגב' סימה בכר מכיוון שאני ציינתי פה למי הוא נמסר. במידה והוא לא היה נמסר לאותה גברת הרי שעל פי הנוהלים שעל פיהם אני עובדת הייתי מציינת את השם ומספר ת.ז. של אותו אדם שלו הייתי מוסרת את דבר הדואר" (עמ' 29 שורות 20-25).

5.4 מירב הודתה בעדותה כי אינה מכירה את התובעת אך הכחישה בתשובה לשאלה, האם יכול שביתה של התובעת, או מישהוא אחר לקח את תעודת הזהות של התובעת והציג אותה בפניה (עמ' 30 שורות 1-6).

מהמשך הילוך עדותה של מירב עולה כי על אדם שאינו הנמען המגיע לקבל דבר דואר כגון אישור מסירה - להיות מצוייד ביפוי כח וכן בתעודת זהות שלו ושל הנמען (מייפה הכח) (עמ' 30 שורות 15-18).

5.5 בניסיון להזים את גירסת מירב, זימנה התובעת לדוכן העדים את ביתה שירלי.

שירלי טענה בתצהירה כי התייצבה בפני מירב בסניף הדואר, שבידה תעודת זהות של התובעת וכי מירב הסתפקה "בהעפת מבט קל" ב-תעודת הזהות (של התובעת) וללא ששירלי נשאלה לשמה ולזהותה, היא התבקשה לחתום על אישור המסירה, וכי היא, שירלי חתמה את שם אימה בכתב ידה ובחתימה הדומה לחתימת התובעת בעוד שזו האחרונה כלל לא נכחה בסניף הדואר (סעיפים 4-10 לתצהיר שירלי).

בסעיף 11 לתצהירה מטעימה שירלי:

"אני מדגישה היטב ובאופן מפורש כי מי שחתם על אישור המסירה הינה אני ואני בלבד וזאת כאמור בהרשאת אמי ולבקשתה תוך הצגת תעודת זהות של אימי".

5.6 בחקירתה הנגדית השיבה שירלי בשלילה על השאלה, האם קיבלה מן התובעת יפוי כח לקבלת אישור המסירה (עמ' 33 שורות 18-19).

גרסתה זו אינה מתיישבת עם עדותה של התובעת אשר כזכור העידה כי היא משאירה יפוי כח לבת שלה, לצורך הוצאת דברי דואר בשמה ובעבורה.

5.7 לא זו אף זאת;

בתשובה לשאלה בחקירה הנגדית השיבה שירלי כי בתקופה הרלבנטית היא עובדת 5 שעות ביום תמיד - מ-8:00-13:00 (עמ' 33 שורות 14-16).

עיון במוצג ת/2 מלמד כי הוא נמשך מבית הדואר ביום 18.2.09 שעה 11:59 שעה שבה היתה צריכה שירלי על פי גירסתה לשהות במקום עבודתה ובהעדר הסבר מפיה של שירלי מצאתי כי גירסתה מעוררת תהיות חרף ניסיון בלתי ראוי שנעשה לאחר סיום שלב הראיות - לתקן את המעוות.

8.5 בנסיבות אלו, ועל רקע הפירכות הגלויות בגירסתה של שירלי, היותה קרובה אצל אימה ומעוניינת בתוצאות המשפט לטובתה - אני מעדיף את גירסתה של מירב כעדה אובייקטיבית אשר עדותה המשכנעת והעקבית מתיישבת עם תוכן הרישום של מוצג במ/2.

5.9 עיינתי בתצורת החתימה הנחזית להיות חתימת התובעת על אישור המסירה ומצאתי אותה דומה עד מאוד לתצורת חתימת המחלוקת (חתימת הערבות). גם המומחית נטתה לחשוב כך (עדותה בעמ' 10 שורות 11-14) תצורה זו שונה מתצורת החתימה של התובעת על תצהיר עדותה הראשית ועל יתר חתימות ההשוואה, שהוצגו בפני המומחית על כך אעמוד להלן בפרק המתייחס לממצאי המומחית.

6. חוות דעת המומחית, ממצאיה ובחינתם בחקירתה

6.1 בפרק ב' לחוות הדעת ציינה המומחית:

"מבדיקת כתב ידה של הגב' בכר והחתימות באקראי שמסרה, ניכר כי...כתיבתה אינה שוטפת וקולחת והיא ממוקדת יותר ביצירת האות והמילה..." (שם, בעמ' 7).

6.2 בעמ' 8 לחוות הדעת הציגה המומחית דוגמאות חתימה של התובעת והיא מציינת:

"1. מאפייני תנועה; כתיבה איטית קו כבד...שבאופן קבוע האות "מ" מודגשת בלחץ חזק יותר משאר האותיות".

2. מאפייני צורה; החתימה קריאה. מתחילה באות ב' המשתרעת לרוחבה של החתימה בעלת עובי קו עבה די שווה ובתוכה המילה סימה".

6.3 בעמ' 11 לחוות הדעת בסעיף 6 בהתייחסה לאפשרות של זיוף החתימה ציינה המומחית:

"את מידת הדמיון שנמצאת בין החתימה שבטיעון (חתימת הערבות-מ.ב.ח) לחתימות ההשוואה ניתן איפוא להסביר על ידי עובדה שמי שמזייף את חתימתה, הכיר אותה ואת מאפייניה הבולטים וניסה לחקות אותם באמצעות מה שמכונה זיוף חופשי (בניגוד לזיוף על ידי העתקה)".

6.4 במהלך חקירתה עומתה המומחית עם דף 21 לחוות דעתה המכיל חתימות של התובעת ואישרה כי דף זה עמד בפניה כחלק מדוגמאות החתימה של התובעת שנחתמו בפני מומחה התובעת (נפתלי).

בתשובה לשאלה, מדוע נמנעה מלהתייחס לחתימות בדף זה בחוות הדעת השיבה המומחית:

"החתימה שנמצאת על מסמך 21 בחוות דעתי היא חתימה שלעיתים מומחה מבקש מאדם שהחתימה שלו שנויה במחלוקת, לנסות ולחקות את החתימה שבמחלוקת".

בהמשך נשאלה המומחית: "נכחת בזמן הבדיקה אצל נפתלי (מומחה התובעת)".

והשיבה: "לא נכחתי, אבל אני מכירה את דרכי הפעולה שלו".

בהמשך בתשובה לשאלה: "אז את לא יודעת מה היה בבדיקה?".

משיבה המומחית: "לא איני יודעת מה היה בבדיקה" (עמ' 8 שורות 17-30).

6.5 המומחית הודתה כי עמדו בפניה דוגמאות החתימה שעמדו בפני מומחה התובעת (עמ' 11 שורה 1) וכי מעדותה עולה כי דף חתימות 21 בחוות דעתה הינו למעשה דף חתימות 5 שקיבל מומחה התובעת, וכולל "דוגמאות חתימה בלתי מוכחשות" של התובעת (עמ' 2 לחוות דעת מומחה התובעת, פיסקה 5).

6.6 נחה דעתי כי גם בעין בלתי מקצועית ניתן להבחין בדמיון של ממש בין חתימת הערבות והחתימה על אישור המסירה במ/2 מזה - ובין החתימות על דף 21, מזה באופן שכולן מאופיינות בכך שהחתימה בלתי קריאה באופן שלא ניתן לזהות בה את המילה "סימה", בעוד שבכל דוגמאות החתימה שנסקרו ונבחנו על ידי המומחית ניתן להבחין בנקל בשם "סימה" בתוך תצורת החתימה ועל כך עמדה גם המומחית.

6.7 גירסתה של המומחית לפיה כנראה שנפתלי ביקש מן התובעת לנסות ולחקות את החתימה שבמחלוקת לא הוכחה בפני, אך גם אם אקבל אותה בבחינת עובדה, הרי שהמסקנה הנגזרת ממנה היא כי התובעת היתה יכולה ובנקל, לשנות את חתימתה בהתאם לצרכיה (להלן: "זיוף עצמי").

6.8 הנה כי כן, בהתייחסה לאפשרות הזיוף, לרמת התחכום לה נדרש המזייף של חתימת התובעת, הבהירה המומחית:

"מדובר באדם שצריך להכיר את החתימה שלה בצורה טובה ומספיק פעם אחת...זה לא זיוף מתוחכם, החתימה אינה מאד מורכבת השוני הוא די גדול אני חושבת שמדובר במישהוא שמכיר את החתימה וגם את הרושם הכללי של החתימה" (קצה עמ' 11 ותחילת עמ' 12).

6.9 כזכור, אין חולק בפני על העובדה כי במעמד חתימת ההסכם נכחו במשרדה של עו"ד כץ בנוסף אליה, רק התובעת ומרק.

בנסיבות אלו, כל שנותר הוא לבחון, על דרך השלילה, מי מבין אלו יכול היה לזייף את חתימת התובעת.

האפשרות כי עו"ד כץ תזייף - נשללת מניה וביה שכן היא לא הכירה את התובעת קודם לפגישת החתימה ובוודאי שלא הכירה את תצורת חתימתה.

ההסתברות כי מרק זייף את חתימת התובעת, כלל לא הועלתה על ידי התובעת ומרק ומכל מקום, ניתן להניח בוודאות כי התובעת, אשר לגירסתה, סירבה לחתום על הערבות - לא היתה מאפשרת למרק לזייף את חתימתה.

על כרחך אתה אומר איפוא כי רק בתובעת התקיימו התנאים לפיהם מי שמכיר את החתימה, ויכול היה באותן נסיבות ובאותו מעמד, לחתום על ההסכם.

6.10 מסקנה לוגית זו המעוגנת בנסיבות הספציפיות, כמו גם בחיווי של המומחית לגבי עצם האפשרות של זיוף החתימה, עדיפה בעיני על מסקנתה הסופית של המומחית; לא זו אף זו; בניגוד לעדותה לפיה בכל החתימות שנחתמו הן בפניה והן בפני נפתלי - אין חתימה הדומה לחתימת המחלוקת (עמ' 12 שורות 14-16) - נחה דעתי כי גם במראה עיניים של הדיוט, חתימת המחלוקת (חתימת הערבות) דומה לחתימה במוצג ת/2 ושתי אלו דומות לדוגמאות החתימה בדף 21 מכאן, שאני קובע, בדרגת הסתברות גבוהה כי עסקינן בזיוף עצמי.

ו. מסקנות ביניים ובסיס ההכרעה

1. אינני נותן אמון בגירסתו של מרק אשר חרף גירסתו כי קיבל את ההסכם עובר לחתימתו - ההסכם לא מצוי בידו, ממה נפשך; לו היה מציג מרק הסכם שאינו נושא את חתימת הערבות היה בכך כדי להטיל ספק גדול בטענת הנתבע. בנסיבות אלו, נחה דעתי כי מרק נמנע בכוונת מכוון לצרף את ההסכם שבידו שכן, הצגתו היתה מפריכה בנסיבות העניין את גירסת הזיוף שהעלתה התובעת.

הוא הדין בגירסת התובעת אשר הודתה כי נמנעה מהגשת תלונה למשטרה בגין מעשה הזיוף הנטען ואף לא התייחסה כלל למכתב ההתראה בגדרו נטען כי היא ערבה.

2. אינני נותן אימון בגירסתה של שירלי ואני מבכר עליה את עדותה של מירב לפיה התובעת היא שחתמה על המוצג במ/2.

3. אני מעדיף את גירסתה של עו"ד כץ על גרסאותיהם של התובעת ושל מרק. לא זו בלבד שהמניע האישי של התובעת ומרק ברור וחזק לאין שיעור מן המניע של עו"ד כץ בכל הנוגע לסירוס והכחשת העובדות כהווייתן, אלא שבניגוד לטענת ב"כ התובעת (בסעיף 41 לסיכומיו) איני מוצא שעדותה של עו"ד כץ היתה "מגומגמת, מהוססת ומתחמקת".

4. הנמקתה של המומחית לשלילת האפשרות לפיה חתימת הערבות הינה פרי של זיוף עצמי - אינה עומדת בפני הביקורת ואף אינה מתיישבת עם קשת ההסתברויות שנסקרה לעיל.

5. לתובעת היה אינטרס ברור ומוחשי לחתום חתימתה בזיוף עצמי וזאת על מנת להכחישה ביום פקודה.

ז. הטעון המשפטי

1. נטל הראיה

1.1 ב-ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים (פד"י מ"ז (3) 240 - להלן: "פרשת רחמים") נקבע כי:

"כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימת הנתבע. כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיבי התביעה מוטל על התובע" (בעמ' 261 -ההדגשות שלי-מ.ב.ח).

1.2 ב-ת"א (חיפה) 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ נ. דקל הכרמל מהנדסים (פורסם בנבו-להלן: "פרשת לקרץ") קבע בית המשפט כי:

"השוני במעמד הצדדים אם כתובע ואם כנתבע אינו מעביר את נטל השכנוע, הכלל הוא שהדין המהותי הולך אחר הדין הראייתי ועל בעל הדין להוכיח טענה המקדמת את עניינו" (שם, בפיסקה 9).

סבורני כי בנסיבות העניין ובהינתן כי התובעת היא שעתרה למתן פסק דין הצהרתי לפיו אין היא חייבת מכח ערבותה הנחזית - נותנת הדעת כי היא נושאת בנטל השכנוע להוכיח את גירסתה לפיה לא חתמה על כתב הערבות - גם בגידרה של פרשת לקרץ.

ב-ע"א 3147/07 יצחק תנאי נ. אלי תנאי (פורסם בנבו) נקבע בין היתר:

"על המערער אשר ביקש סעד הצהרתי בבית המשפט המחוזי היה להרים את נטל ההוכחה לעניין קיומה של עסקת מכר מקרקעין" (שם, בעמ' 6).

1.3 ב-ע"א 7303/01 אדמון עסאף נ. מינהל מקרקעי ישראל (פ"ד נ"ז (2) 847) גם בו טען התובע כי חתימתו זוייפה, נקבע כי התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל העובדות המרכיבות את עילתו.

עם זאת נקבע באותה פרשה כי משעסקינן בהוכחת עובדה בעלת אופי שלילי ("לא חתמתי"...) הרי שלצורך הרמת נטל הבאת הראיות והעברתו אל הצד שכנגד ניתן ככלל להסתפק בכמות פחותה של ראיות.

1.4 על יסוד מקבץ זה של ההלכות המשפטיות סבורני כי התובעת נושאת בנטל השכנוע.

2. הימנעות מהבאת ראיות

פסקתי לעיל כי מרק נמנע מהצגת ההסכם הגם שהודה כי קיבל אותו בזמנו, בנסיבות אלו, יש להעלות על מרק (כבעל דין שתמך בגירסת התובעת) את הכלל הראייתי לפיו הימנעותו של בעל דין מלהביא ראייה שבחזקתו - מקימה נגדו חזקה שלו הובאה אותה ראייה - היא היתה פועלת כנגד גירסתו ומשכך היתה לתובעת לרועץ.

(השוו: ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ. רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ ולקט האסמכתאות שם (פורסם בנבו).

3. עדות המומחית, נפקותה ומשקלה

3.1 כאמור לעיל, קבעתי ונימקתי כי מסקנתה הסופית של המומחית לפיה: "ברמת בטחון גבוהה (3.75 מתוך 5, להמחשה) כי נעשה כאן מעשה זיוף והחתימה לא נחתמה על ידי גב' סימה בכר" - אינה יכולה לעמוד.

3.2 בסיכום טענותיה הרבתה התובעת להסתמך על מסקנת המומחית. הנתבע לעומת זאת טען כי גם בהיותה חוות דעת היחידה בהליך זה - אין היא אלא ראייה נוספת במכלול הראיות ובית המשפט הוא הפוסק אחרון (ראו פיסקה 26 לסיכומי הנתבע ולקט האסמכתאות שם).

ואמנם בפרשת רחמים נקבע:

"מובן כי אין להעביר לגרפולוג את כח ההכרעה בעניין אמיתות החתימה ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעת של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק" (שם, בעמ' 263).

עמדה דומה ניתן למצוא בפרשת לקרץ שם נקבע:

"אלא שחוות דעתו של המומחה (גרפולוג-מ.ב.ח) אינה סוף פסוק. יש לבחון אותה על רקע המעגל החיצוני של הראיות" (פיסקה 57 לפסק הדין).

ח. הכרעה

1. על יסוד שקלול והערכה של כל חומר הראיות שבפני ובחינתו באמות מידה של אמינות, הגיון והסתברות הנני קובע כי לא עלה בידי התובעת לשכנעני שחתימת המחלוקת (חתימת הערבות) לא נחתמה על ידה ו/או כי מדובר בחתימה מזויפת וזאת בין אם התובעת נושאת בנטל השכנוע ובין אם הנתבע נושא בנטל זה.

2. אני דוחה את התביעה על כל עתירותיה.

3. לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.

הודעה זכות ערעור.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ב, 27 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סימה בכר
נתבע: בנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף הקריה
שופט :
עורכי דין: