ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שירי עבדה נגד דיטה שדרות רוטשילד אחזקות בע"מ :

שירי עבדה

ע"י ב"כ עו"ד אורן יוגב

נ ג ד

דיטה שדרות רוטשילד אחזקות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד רונן קינן

בית דין אזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

כב' השופטת אורנית אגסי

נ.צ. נילי מאיר

נ.צ. יואל שפרלינג

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה לתשלום הפרשי שכר עבודה, דמי חגים, הפרשי הפרשות לגמל ופיצויים לדוגמא מכח חוק הגנת השכר תשי"ח 1958, (להלן: "חוק הגנת השכר").

2. העובדות הרלוונטיות בתיק זה:

א. התובעת עבדה במסעדת דיטה מחודש 2/06 ועד ליום 10/10/09.

ב. הנתבעת העסיקה את התובעת מחודש 4/07 ועד 10/10/09 לאחר שהתבצעו חילופי מעבידים במסעדה.

ג. עד לחודש 4/07 הועסקה התובעת על ידי חברת דיטה ניהול מסעדות בע"מ.

ד. התובעת קיבלה פיצויי פיטורין ממעסיקתה הקודמת עבור תקופת עבודתה הראשונה.

ה. התובעת פוטרה על ידי הנתבעת לאחר שהוחלט על סגירת המסעדה.

3. ראיות ועדים

העידו בתיק - התובעת והגב' מירי צבי מנהלת חשבונות של הנתבעת.

4. גובה שכר עבודה שעתי

התובעת טענה, כי שכר עבודתה השעתי עמד על סך של 30 ₪ לשעה. מעיון בתלושי השכר שהונפקו לתובעת על ידי מעסיקתה הקודמת אכן עולה, כי זה היה גובה שכרה השעתי בתום התקופה.

הנתבעת טענה, כי לאחר חילופי המעבידים חלה ירידה בגובה שכרה של התובעת, בהסכמתה, והוא עמד על סך של 25 ₪ לשעה.

הנתבעת לא הביאה כל ראיה לכך ששכרה של התובעת ירד לשיעור של 25 ₪ לשעה. לא הובא כל מסמך המפרט את תנאי עבודתה של התובעת ובפרט, את הירידה הנטענת בשיעור שכרה. כמו כן, מעיון בתלושי השכר של התובעת לא ניתן כלל לקבוע, מה היה שכרה השעתי משום שהנתון לא נמצא בתלושי השכר ואף לא נמצא מספר שעות העבודה אשר עבדה התובעת מדי חודש.

זאת ועוד, הנתבעת הנפיקה לתובעת 3 תלושי שכר בחודשים 10/08 עד 12/08 בהם בלבד צויין, כי שכרה השעתי של התובעת עמד על סך של 30 ₪ לשעה.

5. החל מהחודשים 1/09 ועד לסיום עבודתה של התובעת נרשם בתלושי שכרה כי שכרה השעתי עמד על סך של 21 ₪. התובעת טענה כי מדובר ברישום פקטיבי וכי שכרה נותר על סך של 30 ₪ לשעה. הנתבעת, כדי להתאים את רישומיה לחוק הגנת השכר המחודש, ביצעה רישום פיקטיבי של שעות עבודה וגובה שכרה אשר לא שיקף את שכרה של התובעת בפועל.

הנתבעת מנגד טענה כי הוסכם על הפחתת השכר.

התובעת נחקרה ומעדותה עלה, כי אכן בחודש דצמבר 2008 פנתה אליה הנתבעת והודיעה על הפחתת שכר לכל העובדים. יחד עם זאת התובעת טענה כי לא הסכימה לכך וכי לבסוף הוחלט על הפחתת משמרות שבת אולם בסופו של דבר נטען כי הנתבעת ויתרה על הדרישה.

התובעת לא ידעה להסביר מדוע לא ביקשה מהנתבעת לתקן את תלוש השכר אשר לא שיקף לכאורה את גובה שכרה.

6. לאחר ששקלנו את העדויות וטענות הצדדים אנו דוחים את טענת הנתבעת. טענת התובעת, כי שכרה לא הופחת אלא כי היה מדובר ברישום פיקטיבי של הנתבעת מבוססת היטב בראיות שהובאו בעניין. מתלושי השכר של התובעת ניכר היה כי הם לא הופקו באופן תקין, החישובים של שכרה לא היו ברורים ולא בוצעה כל רישום כלל לגבי גובה שכרה, שעות עבודתה ושיעור שכרה בהתאם לעבודתה בימי המנוחה השבועית. כך עד לחודש 10/08.

בחודש 10/08 כאמור נרשם כי שכרה של התובעת עמד על סך של 30 ₪ לשעה והחל מחודש 1/09 בוצעה הפרדה בין שעות רגילות לשעות שבת כך ששיעור שכרה הרגיל לכאורה עמד על סך של 21 ₪ לשעה.

מתלושי השכר של התובעת עלה באופן ברור, כי החישובים והרישומים בהם נעשו שלא על פי דין, בהתאם לצרכי הנתבעת ומשיקוליה שלה ועל כן, טענת התובעת כי לא חלה ירידה בשכרה בפועל אל מדובר ברישום בלבד, הוכחה.

זאת ועוד, הנתבעת לא הביאה כל ראיה לשינוי שכרה של התובעת ולהסכמתה לכך. לא הובא כל מסמך של הנתבעת בו היא מודיעה על הורדת שכר ועל הסכמתה של התובעת לכך.

במצב דברים זה מתקבלת טענת התובעת כי שכרה עמד על סך של 30 ₪ לשעה.

6. הפרשי שכר

התובעת טענה, כי לא שולם לה גמול על עבודה ביום המנוחה השבועי וכי הנתבעת הנפיקה תלושי שכר ללא פירוט שעות עבודתה, שכר עבודתה והגמול שניתן לה עבור עבודה בשבת. לטענת התובעת, מגיעים לה הפרשי שכר עבור כל תקופת עבודתה בנתבעת וכן עבור תקופת עבודתה אצל המעסיקה הקודמת.

התובעת צרפה לכתבי הטענות דוחות שעות עבודתה לכל התקופה מהם עולה בבירור כי עבדה כמעט באופן קבוע בימי המנוחה השבועית. בדו"ח מפורטים שעות עבודתה של התובעת ומספר שעות השבת בהם עבדה.

התובעת צרפה תלושי שכר שהונפקו על ידי הנתבעת אשר מהם עולה לטענתה, כי לא שולמו לה התשלומים המגיעים לה על פי דין.

לטענת הנתבעת התובעת קיבלה תשלום מלא עבור עבודתה בימי המנוחה השבועית. התובעת הייתה זכאית לשכר עבודה בגובה 25 ₪ שלאחר מכן הורד לשיעור 21 ₪ בהסכמתה וכי חישוב נכון של שעות עבודתה יעלה, כי התובעת קיבלה גמול מלא עבור עבודתה הגם שהדבר לא פורט היטב בתלושי השכר.

7. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו מקבלים את טענת התובעת. מעיון בתלושי השכר של התובעת עולה, כי הנתבעת הנפיקה תלושי שכר שאין בהם כל פירוט כנדרש על פי דין.

כך לדוגמא תלוש שכר לחודש אפריל 2007. באותו חודש עבדה התובעת 109.25 שעות, 17 ימי עבודה על פי דוחות העבודה. מתוך זה עבדה התובעת בימי חג הפסח (ראשון ושני 3/4/07 ו 9/4/07, בימי שבת בתאריכים 7/4, 14/4, 21/4/ ו 28/4.

התובעת טענה כי עבדה בחודש זה 109 שעות מתוכן 64 שעות רגילות ו - 44 שעות בתעריף 150%. טענתה של התובעת לא נסתרה והיא תואמת לדו"ח השעות.

למרות האמור, בתלוש השכר של התובעת לחודש 4/07 פורט התשלום הבא-

משכורת 3427.98. לא הובא כל פירוט של שעות עבודתה של התובעת, לא הובא כל פירוט לשעות עבודתה הרגילות ולשעות עבודתה ביום שבת ולא הובא כל פירוט לעבודתה בחג.

בנתונים הנוספים נרשם - ימי עבודה 14, שעות היעדרות 20.

מתלוש השכר לא ניתן ללמוד דבר על גובה שכרה של התובעת ועל תשלומי שעות שבת וחג.

דוגמא נוספת - חודש יוני 2007. באותו חודש עבדה התובעת 99 שעות, 15 ימי עבודה זאת על פי דוחות העבודה. מתוך זה עבדה ביום השבת - 2/6, 16/6, 23/6 ו 30/6. כן עבדה בערב שבת בתאריכים 8/6, 22/6.

התובעת טענה כי עבדה בחודש זה 99 שעות מתוכן 58 שעות רגילות ו - 41 שעות שבת בתעריף 150%. טענתה לא נסתרה והיא תואמת את הנתונים בדוח השעות.

למרות האמור בתלוש השכר של התובע לחודש 6/07 פורט התשלום הבא -

משכורת 3174 ₪. לא הובא כל פירוט של שעות עבודתה של התובעת או פירוט לגבי שעות עבודתה הרגילות ושעות השבת.

בנתונים הנוספים נרשם - ימי עבודה 20 שעות היעדרות 85.

גם מתלוש זה לא ניתן ללמוד דבר על גובה שכרה של התובעת והתעריף השעתי של שכרה.

8. יובהר, כי הדברים חזרו על עצמם עד לחודש 9/08. כל תלושי שכרה של התובעת לא מפרטים דבר לגבי שעות עבודתה, תעריף שכרה השעתי ותעריף שכרה בימי המנוחה השבועית.

9. בחודשים 10/08 עד 12/08 חל שינוי בתלוש השכר של התובעת אולם גם שינוי זה לא הביא לתשלום שכר כדין לתובעת ולכל הפחות לרישומו באופן תקין על פי דין.

חודש 10/08 - בחודש זה עבדה התובעת 102 שעות על פני 15 ימים. מתוך זה עבדה בימי השבת - 4/10, 11/10, 18/10 ובערב שבת ביום 10/10. כן עבדה בחג סוכות ביום 14/10.

התובעת טענה כי עבדה בחודש זה 102 שעות מתוכן 62 שעות רגילות ו 40 שעות שבת בתעריף 150%. טענתה לא נסתרה והיא תואמת את הנתונים בדו"ח השעות.

לעומת זאת, בתלוש השכר של התובעת לחודש 10/08 פורט התשלום הבא -

משכורת 99.47 בתעריף 30 ₪ סה"כ 3119.16, פיצויי שווי 4.36, נסיעות ושווי ארוחות.

בנתונים הנוספים נרשם - ימי עבודה 12 שעות היעדרות 0.

גם מתלוש זה לא ניתן ללמוד דבר לגבי שעות עבודה של התובעת בשבת וחג והתעריף השעתי ששולם בגינן.

הדברים חזרו על עצמם גם בתלושי השכר לחודשים 11/08 ו 12/08 אשר השינוי היחיד בהם היה כי צויין גובה שכרה השעתי של התובעת כעומד על סך של 30 ₪.

10. החל מחודש 1/09 חל שינוי בתלוש השכר של התובעת כאשר בוצעה הפרדה בין שעות רגילות לשעות שבת בתעריף 150%. ברם אולם, בתלוש השכר נרשם כי שכרה השעתי של התובעת עמד על סך של 21 ₪ בלבד.

טענת הנתבעת, כי שכרה של התובעת אכן עמד על סך של 21 ₪ ולכן לכאורה היא איננה זכאית להפרשי שכר לא הוכחה ,כפי שצויין לעיל. על כן, התובעת זכאית גם בגין חודשים אלו להפרשי השכר כפי שפורטו על ידה.

זאת ועוד מהשוואת נתוני דוחות שעות עבודתה של התובעת אל מול תלושי השכר עולה כי גם החישוב שבוצע בתלושי השכר אינו מדוייק וכי השעות בשיעור 150% אשר להם הייתה זכאית התובעת לא שולמו במלואן.

כך לדוגמא. תלוש שכר לחודש 1/09.

מדוחות השעות של התובעת עולה כי עבדה בחודש זה 101 שעות. מתוכן עבדה בימי שבת - 3/1, 17/1, 24/1 ו 31/1 - סה"כ 30 שעות וכן בערב שבת בתאריך 23/1 6 שעות וסה"כ 36 שעות שבת.

לעומת זאת בתלוש השכר של התובעת שולם לתובעת עבור 76.30 שעות רגילות בשכר שעתי של 21 ₪ ועבור 24.8 שעות בשכר שעתי של 31.50 ₪.

יובהר, כי הדברים חזרו על עצמם גם ביתר החודשים כאמור.

11. לאור כל האמור לעיל הרי שהנתבעת, בהתרשלותה ובהתנהלותה שלא כדין בהוצאת תלושי שכר לעובדיה, לא הצליחה להפריך את טענת התובעת, כי לא שולם לה גמול עבור עבודה בימי המנוחה השבועית. כפי שנאמר לעיל, לא ניתן ללמוד מתלושי השכר של הנתבעת על שכר עבודתה השעתי של התובעת, על מספר שעות העבודה אשר עבדה בשבת, על גמול עבודה בשבת אשר שולם לה לכאורה.

12. לסיכום לאור קביעותינו ובהיעדר תחשיב נגדי מתקבלת תביעתה של התובעת ברכיב זה.

יחד עם זאת יש להפחית מתביעתה של התובעת את התשלומים שתבעה בגין תקופתה אצל המעביד הקודם שכן לא הוכח כי הנתבעת חייבת בתשלומיו של מעביד זה.

במועד סיום עבודתה אצל המעסיק הקודם קיבלה התובעת מכתב סיום חשבון והודע על הפסקת עבודה (נספח ג' לכתב התביעה), וכן על תשלומים המגיעים לתובעת על פי דין.

התובעת לא הגישה תביעה כנגד מעסיקתה ולא באה בכל טענה כנגד אי תשלום הפרשי שכר בשעתו ועל כן, אין לה אלא להלין על עצמה.

טענת הנתבעת כי במסגרת חילופי המעבידים התחייבה מעסיקתה הקודמת לשלם לעובדים את כל זכויותיהם הוכחה כדבעי.

במצב דברים זה ובהיעדר התחייבות של הנתבעת אין הנתבעת מחויבת לשלם לתובעת הפרשי שכר כלשהם על תקופה בה לא הועסקה על ידה.

לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 10,390₪ עבור אי תשלום גמול עבודה בימי המנוחה השבועית.

13. דמי חגים

התובעת טענה כי הנה זכאית לדמי חגים הן בגין ימי החג בהם לא עבדה והן בגין ימי החג בהם עבדה ולא קיבלה שכר בהתאם לדין.

הלכה פסוקה היא, כי נטל ההוכחה לגבי דמי חגים חל על העובד.

במקרה דנן, התובעת טענה, כי לא עבדה בימי חג אולם לא פירטה כפי שמוטל עליה על פי דין, האם עבדה יום לפני החג ויום אחרי החג. לאור האמור תביעתה ברכיב זה נדחית.

באשר לימים בהם עבדה התובעת בחגים, התובעת לא פרטה באילו ימים מדובר ועל כן, לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה על פי דין.

ויובהר, כי לא די בצירוף דוחות הנוכחות על ידי התובעת ללא פירוט, כימות או הסבר בכתבי הטענות כדי לעמוד בנטל הראיה. על התובעת היה לפרט בכתבי טענותיה את מועדי החגים בהם עבדה וכן את מועדי החגים בהם לא עבדה וכן האם עבדה יום לפני או יום אחרי.

לאור האמור תביעתה ברכיב זה נדחית.

14. הפרשי הפרשות לפנסיה

בכתב התביעה טענה התובעת כי לא הופרשו לה כספים לגמל בשיעור 390 ₪. בסיכומיה טענה התובעת כי לא הופרשו לה כספים לגמול בשיעור 84 ₪.

הנתבעת טענה כי הופרשו לתובעת כל הכספים המגיעים לה על פי דין.

15. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו קובעים, כי התובעת לא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה ולא הוכיחה את טענותיה. פירוט החישוב שנעשה על ידה הנו מסורבל וכן לא ברורה שיטת החישוב שנעשתה. כן לא ניתן כל הסבר לפער בין שיעור ההפרשים שנטען בכתב התביעה לסיכומים. לאור האמור ומשמדובר בהפרש זניח תביעתה ברכיב זה נדחית.

תביעה להפרש פיצויי פיטורים

16. התובעת בתביעתה טענה כי היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בסיכומיה זנחה טענה זו לאחר שהוכח בפניה כי קיבלה את הפיצויים..

אנו רואים בחומרה את התנהלות התובעת בתיק זה אשר טענה כי לא קיבלה פיצויי פיטורין ממעסיקתה הקודמת ועמדה על כך לכל אורך ההליך ואף כאשר נחקרה על כך בפנינו. יודגש, כי מדובר בתובעת אשר למדה לימודי משפטים וחזקה עליה כי ידעה בזמן אמת כי הנה זכאית לפיצויי פיטורין מהמעסיק הקודם וכי קיבלה את זכויותיה על פי דין. על כן אנו רואים בחומרה את טענותיה כי העניין נשכח ממנה בשעתו וכי לכאורה לא קיבלה את התשלום.

אחר שהנתבעת עשתה מאמצים לבירור העניין התברר, כי התובעת אכן קיבלה פיצויי פיטורין ממעסיקתה הקודמת.

טענת התובעת כי לא קיבלה פיצויים התבררה כשקרית ורק בשל מאמצי הנתבעת להוכיח את תשלום הפיצויים הופרכה טענתה לחלוטין. ראה עדותה של התובעת בעניין זה:

"ש. מבחינתך את עומדת על כך שלא קבלת פיצוי פיטורין מהמעסיק הקודם.

ש. לא קיבלתי באופן מוחלט.

ת. מציג בפנייך מסמך ממשרד סומך מאיר שאומר שכל העובדים קבלו את התשלום לרבות דמי הבראה ופיצויי פיטורין מה יש לך לומר

ת. אני לא קיבלתי כסף על פיצויי פיטורין ואני יכולה לחשוף את חשבון הבנק.

וכן,

ש. יש לך מכתב פיטורין שאת מחזיקה שאת אמורה לקבל פיצויים, את יושבת 3 או 4 שנים ולא פונה למעסיק הקודם.

ת. זה פשוט כמו שאמרתי קודם. פשוט נשכח ממני וכל האינטנסיביות שהייתה בחיים שלי עם הלימודים החדשים והניסיון לשלב עבודה ועל מנת לשלם שכר לימוד ודירה אם הייתי נזכרת הייתי פועלת.

במצב דברים זה הגם שאין אנו סבורים כי מדובר בעדות שקר על כל השלכותיה, יש מקום לפסוק לתובעת הוצאות על התנהלותה.

17. פיצויים לדוגמא

התובעת טענה, כי היא זכאית לפיצויים לדוגמא מכח חוק הגנת השכר לאור טענתה, כי החל מחודש 1/09 הנתבעת ביצעה מניפולציות בתלוש השכר כדי להתאים את תלוש השכר להוראות החוק.

אנו סבורים, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה, כי בוצעה כנגדה עוולה ביודעין. מעדותה של התובעת בעניין עלה, כי אכן היה בכוונתה של הנתבעת להפחית משכרה בחודש 1/09 כמו ליתר העובדים ועך כן אנו סבורים כי המחלוקת בין הצדדים בעניין זה הייתה כנה ולא הייתה בכוונת מכוון. כמו כן, אין חולק, כי לא נגרם כל נזק משמעותי לתובעת בשל כך. כן ראה סעיף 17 לעיל בנוגע להתנהלותה של התובעת בתיק זה אשר אינה מקנה לה כל זכאות לפיצויים לדוגמא.

לאור האמור תביעתה ברכיב זה נדחית.

18. סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובעת הפרשי שכר עבודה בסך כולל של 11,872 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/11/09 ועד למועד התשלום בפועל.

19. בשל קביעותינו להתנהלותהתובעת בתביעתה לפיצויי פיטורים והגם שקבענו כי התובעת זכאית להפרשי שכר מהנתבעת, על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות בסך 2,000 ₪ אשר סכום זה יקוזז מהסכום אותו חבה הנתבעת לתובעת.

ניתן היום, א' טבת תשע"ב, 27 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שירי עבדה
נתבע: דיטה שדרות רוטשילד אחזקות בע"מ
שופט :
עורכי דין: