ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המועצה המקומית אזור נגד רפאל נפתלי :

המועצה המקומית אזור

נ ג ד

1. רפאל נפתלי

2. יפה נפתלי

בית משפט השלום בראשון-לציון

כב' השופטת הלית סילש

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעים להשיב לידיה את הסכום אשר שולם לקבלן חיצוני לצורך ביצוע עבודות הריסה בגין בנייה בלתי חוקית בנכס הנתבעים.

בכתב התביעה טענה התובעת כי כנגד הנתבעים הוצא במהלך חודש יולי 2009 צו הפסקת עבודות אשר בוצעו ללא היתר. בהמשך הוצא צו הריסה, נשלח מכתב המתרה כי בהעדר קיום צו ההריסה, תבוצע הריסה על ידי התובעת ועל חשבון הנתבעים, ובסופו של יום אף בוצעה ההריסה בפועל.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי רבים מדיירי היישוב בונים בנייה בלתי חוקית מבלי שהרשות תפעל כנגדם, וכי הנתבעים לא היו מודעים לכל ההליכים אותם נקטה הרשות, שכן אינם מתגוררים באותו נכס, ועובדה זו הייתה ידועה היטב לתובעת.

עוד נטען בכתב ההגנה, כי לאחר שיחה שנערכה בין הנתבע לבין נציגת התובעת, ביצע הנתבע עצמו את ההריסה של הבנייה הקלה שנעשתה במקום, וכי למעט מספר משקופים, לא נותר במקום דבר.

נוכח כך, לשיטת הנתבעים, ממילא הסכום הנתבע במסגרת כתב תביעה זה הינו מופרך ובלתי סביר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים בפני, ונתתי דעתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. טעמיי להלן.

אקדים ואומר כי שאלת היות הבנייה בנייה "קלה" או שאלת האכיפה של התובעת ביחס לנכסים אחרים, כלל אינה רלוונטית להליך שבפני.

מקום בו נדרש אדם להיתר לצורך ביצוע עבודות בנייה והוא אינו פועל לקבלתו של ההיתר, שמורה לרשות הזכות לפעול לסילוקה של אותה בנייה.

לא הוכח בפני כי הרשות פועלת על דרך של אכיפה סלקטיבית, וממילא אין בעצם העובדה כי פלוני בנה בנייה בלתי חוקית, כדי להצדיק בנייה בלתי חוקית על ידי הנתבעים או מי מהם.

טענו הנתבעים כי לא היו מודעים כלל להליכים אותם נקטה התובעת וכי היה על התובעת, כמי שהומצאו לה הסכמי שכירות ביחס לשנים קודמות, לפנות לנתבעים בכתובת הרשומה באותם הסכמים.

לא מצאתי לקבל טענתם זו של הנתבעים.

הוכח בפני כי הבנייה ללא היתר נעשתה על ידי הנתבעים עצמם.

מקום בו בוחר אדם לבצע בנייה ללא היתר בכתובת מסוימת, עליו לצפות כי הצווים וההליכים יופעלו באותה כתובת בדיוק.

זאת ועוד, הנתבעים צירפו לעיוני הסכמי שכירות מהם נלמד כי הסכם השכירות האחרון הסתיים בינואר 2009. מכאן, שהחל מאותו מועד, הושבה החזקה בנכס לידי הנתבעים.

מנספח ה' לתצהיר העדות הראשית של הנתבע, אני למדה כי החל מפברואר 2009 רשומים הנתבעים עצמם כמחזיקים. דווקא מסמך זה מלמד כאלף עדים כי ככל שהדבר נוגע לתובעת, ניתן היה לצפות, וסביר היה לעשות כן, כי זו הכתובת להמצאת המסמכים.

במסגרת חקירתו החוזרת הודה הנתבע כי אף היה בכוונתו לשוב ולגור באותה כתובת וכי השיפוץ בנכס נעשה על מנת להתאימו לצורך מגוריה של אמו.

(בעניין זה ראה עמוד 7 שורות 21 - 23 לפרוטוקול).

מכאן יש להסיק כי אף לשיטת הנתבעים מדובר היה בנכס שהוא בחזקתם וכי היה בכוונתם לעשות בו שימוש.

הוסיפו הנתבעים וטענו כי תוספת הבנייה, נהרסה על ידם, באופן אישי.

מאידך, טענה התובעת כי ההריסה בוצעה על ידי קבלן עצמאי מטעמה.

בעניין זה מצאתי לבכר את גרסת התובעת.

הנתבעים לא הציגו ראיות כלשהן ביחס לביצוע עבודת ההריסה. לא הוצגו לי תמונות, תצהירים של צדדי ג', נתונים באשר למקום בו הושלכה פסולת הבניין, או כל נתון רלוונטי אחר.

הנתבע נשאל באשר למועד בו בוצעה ההריסה בפועל מספר שאלות, אך לא ידע להשיב אפילו באיזה תאריך או באיזה חודש בוצעה ההריסה

(בעניין זה ראה עמוד 6 שורות 13 - 17 לפרוטוקול).

זה המקום לציין כי מצאתי את עדותו של הנתבע בפני כחסרה.

הדעת נותנת כי מקום בו טענת הגנה מהותית של הנתבעים הינה כי עבודות ההריסה בוצעו על ידם בפועל באופן עצמאי, יוכלו, לכל הפחות, ליתן נתונים מדויקים באשר למועדים בהם בוצעו העבודות.

זאת ועוד, ניתן היה לצפות כי לאחר ביצוע עבודות ההריסה, וכיוון שהנתבעים ידעו כי הבנייה הייתה בלתי חוקית ואף קיבלו פנייה בעניין זה, כי יודיעו לרשות המקומית על כך שהשלימו את ביצוע ההריסה, שאם לא כן עתידה הרשות להמשיך ולפעול כנגדם.

כאמור, הנתבעים לא הציגו ראיה כלשהי ביחס לכל אלו.

טען הנתבע במסגרת תצהיר עדותו הראשית, כי כל שנותר לאחר ביצוע עבודות ההריסה על ידו הוא הצורך בהריסת שלושה משקופים. עם זאת, במסגרת פנייתו של עורך דינו של הנתבע, לאותה עת, מחודש אוקטובר 2009 לתובעת, עלה כי לשיטת הנתבעים, היקף עבודות ההריסה אשר בוצעו היה רחב בהרבה.

לא נעלמה מעיני העובדה כי מכתב זה נשלח לאחר ביצוע עבודות ההריסה בפועל.

במסגרת הסיכומים טענו הנתבעים כי מדובר בעבודות שונות לגמרי. עם זאת, לא סביר בעיני כי הנתבע יטען כי בחודש אוגוסט מבוצעת הריסה של שלושה משקופים בלבד, ובחודש אוקטובר מועלות טענות על ידי עורך דינם של הנתבעים לגבי ביצוע עבודות הריסה על ידי התובעת בהיקף שונה לגמרי.

בסעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית, טען הנתבע, כי מספר חודשים טרם ההריסה, הבחין באחד השכנים מצלם במקום, ומששאל לסיבת הצילום, השיב השכן כי ברצונו לדווח על הבנייה הבלתי חוקית. מאידך, במסגרת חקירתו הנגדית בפני טען תחילה הנתבע כי כלל לא ידע מדוע השכן מצלם, ומשנשאל באשר לשינוי הגרסאות, השיב כי השכן אמר שבכוונתו לדווח על כל השכנים ברחוב.

לשיטתי, בכך הציג הנתבע שלוש גרסאות עובדתיות שונות.

טען הנתבע במסגרת תצהיר עדותו הראשית, כי זמן מה לאחר ביצוע הצילומים על ידי השכן, התקשרה אליו נציגת מהנדסת המועצה וביקשה להיכנס לבית כדי לברר טענה בדבר בנייה בלתי חוקית. הוסיף הנתבע בסעיף 8 לתצהירו, ואמר כי אפשר את הכניסה, ולמחרת ביצע כבר את ההריסה באופן עצמאי.

מנספח 1 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, עלה כי ביקור הפקח במקום נעשה ביום 8.7.09, ובאותו יום בדיוק הוצא הצו המנהלי להפסקת עבודות הבנייה.

מנספח 2 לתצהיר התובעת, הוא צו ההריסה המנהלי, עולה כי גם ביום 21.7.09 צולמו המקום והבנייה נשוא הצווים ועל בסיס אלו ניתן צו ההריסה.

גרסת הנתבעים על פיה ביצעו את ההריסה יום לאחר ביקור הפקח, אינה סבירה בנסיבות אלו. ומסמכי הרשות וציון עובדת צילום התמונות, עומדת בסתירה לטענותיו של הנתבע.

מאידך, מצאתי את עדותה של נציגת התובעת בפני כסדורה וכמהימנה.

חרף חקירה נגדית ארוכה מאוד, עמדה נציגת התובעת על גרסתה ולא נמצאו בעדותה סתירות של ממש. מעדותה בפני עלה כי נכחה בפועל, בעת ביצוע עבודות ההריסה, וכי בניגוד לטענות הנתבעים, היה מקום לביצוע הריסת כל הבנייה הבלתי חוקית בהיקף של 18 מ"ר.

זה גם המקום לציין, כי כל התכתובת אשר צורפה לכתב התביעה והצווים, תואמים את האמור בכתב התביעה, מלמדים באופן שיטתי על חזרת הטענה בדבר בניית 18 מ"ר של תוספת וכן בדבר הגבהת גג רעפים, כל זאת ללא היתר בנייה.

ממכלול הטעמים דנן, יש לראות את התובעת כמי שביצעה את עבודות ההריסה במלואן.

הוסיפו הנתבעים וטענו כי הסכום הנתבע על ידי התובעת הוא בלתי סביר. טענתם זו התבססה בעיקר על הנחת העבודה על פיה עיקר עבודות ההריסה בוצעו על ידם באופן עצמאי. טענה זו הוכחה כבלתי נכונה.

אוסיף ואציין כי התובעת צירפה לעיוני חשבונית מיום 6.9.09, ממנה עולה כי התובעת שילמה בפועל את הסך של 19,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכי לא מדובר בדרישה בעלמא. זה גם המקום לציין כי נספח 4 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, מלמד כי אושר לקבלן התשלום בהיקף של 19,000 ₪ ביחס לנכס נשוא הדיון בדיוק.

עוד נתתי דעתי לכך שלכאורה, אין לרשות המקומית כדאיות כלכלית בתשלום כספים לקבלי משנה בהיקף גבוה מזה ההכרחי בפועל.

מקום בו נדרשת הרשות ממילא להגשת תביעות כנגד הדיירים ואינה יודעת בוודאות האם תוכל לגבות את אותם כספים, מקבלת מסקנתי זו משנה תוקף.

מאידך, למעט טענות כלליות בעלמא, הנתבעים לא הציגו כל נתון ממנו אפשר להסיק כי שוויה של עבודה זו או אחרת הוא בהיקף הנטען על ידם.

במסגרת סיכומיהם, טענו הנתבעים כי השווי הכולל של העבודות אינו יכול לעלות על 1,000 ₪. עם זאת, לא צורפה לי חוות דעת או לכל הפחות תצהיר מטעמו של איש מקצוע בתמיכה לטענות אלו. מקום בו צירפה הרשות המקומית אישורים ונתונים כספיים מפורטים, ואילו הנתבעים לא הציגו דבר למעט טענות שבעל פה, יש מקום לקבל את טענות הרשות המקומית במלואן.

סוף דבר,

אני מורה בזאת כי הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הסך של 22,808 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (10.3.10) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן, יישאו הנתבעים בהוצאות ההליך בסך של 4,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, א' טבת תשע"ב, 27 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: המועצה המקומית אזור
נתבע: רפאל נפתלי
שופט :
עורכי דין: