ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמין טרביה נגד כלל חברה לביטוח בע"מ :

אמין טרביה

נ ג ד

כלל חברה לביטוח בע"מ

בית משפט השלום בנצרת

כב' הסגן נשיא יוסף בן-חמו

פסק דין

פתח דבר:

1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע, מר טרביה אמין (להלן: "התובע") עקב תאונת דרכים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

2. על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה אירעה ביום 08/04/09, עת שנסגרה דלת הרכב בו נסע התובע מ.ר. 54-671-00 (להלן: "הרכב") על אצבעות ידו השמאלית (להלן: "התאונה").

3. התביעה הוגשה נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר ביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח מס' 8290915700 במועדים הרלוונטיים לתביעה.

4. הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק. ביום 29/11/10 הורה כב' השופט בולוס על פיצול הדיון, כך שתחילה תידון שאלת החבות ורק לאחר ההכרעה בה, ובמידת הצורך, תידון שאלת הנזק.

5. בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובע העידו התובע עצמו, מר טרביה עומר, נהג הרכב בעת קרות התאונה, מר טרביה יונס, אביו של התובע, ומר סייד אחמד לוטפי, מנהל העבודה בחברה בה עבד התובע. מטעם הנתבעת העידו מר ביבר מאלק, חוקר בחברת מסר חקירות, אשר חקר מטעמה את אירוע התאונה ומר סייד אחמד ספואן, מעבידו של התובע עובר לתאונה.

תמצית טענות התובע:

6. התובע, יליד 1988, טען כי כתוצאה מהתאונה הוא הובהל לבית חולים גליל מערבי בנהריה, שם עבר בדיקות וטיפולים שונים ואובחנה אצלו קטיעה טראומטית של קצה אצבע 2 ביד שמאל ובוצעו לו שטיפה וחיטוי והוא קיבל טוקסואיד ואושפז לצורך טיפול ניתוחי. במהלך אשפוזו הוא עבר בהרדמה DIGITAL BLOCKקטיעה של אצבע 2 יד שמאל ושוחרר ביום 10/04/09 עם המלצות לחופשת מחלה, מעקב אורטופד והמשך טיפול אנטיביוטי וביקורת והוצאת תפרים ביום 19/04/09.

7. התובע טען כי מאז התאונה הוא נמצא במעקב רפואי במסגרת קופת חולים אצל רופא אורטופד, ממשיך בטיפולי פיזיותרפיה ונמצא בתקופת אי כושר. כמו כן, לטענתו, הוא סובל מהגבלה וכאבים בתנועתיות כף יד שמאל וזקוק לעזרת הזולת בביצוע פעולות יומיומיות.

תמצית טענות הנתבעת:

8. הנתבעת כפרה בעצם אירוע התאונה, מועדה ונסיבותיה וטענה כי התובע נפגע בנסיבות שונות לחלוטין מאלה להן הוא טוען וכי אין מדובר כלל במקרה הבא בגדר "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. לטענתה, התאונה הנטענת והמוכחשת הינה תאונת עבודה ועל התובע לפנות למוסד לביטוח לאומי למימוש זכויותיו.

9. הנתבעת טענה כי תיאור פגיעתו של התובע הינו מופרך ו/או מוגזם ו/או חסר בסיס עובדתי ו/או חסר תימוכין בכל תיעוד שהוא וכי לתובע עבר עשיר שאינו קשור כלל לפגיעתו הנטענת בתאונה. לטענתה, התובע כלל לא נפגע בתאונה ואם נפגע, הרי שפגיעתו היתה קלה וחולפת מבלי שנותרו לו כאבים ו/או מגבלות פיזיות ו/או תפקודיות ו/או נכות ו/או סימן כלשהו מהתאונה והוא שב לתפקד כפי שתפקד עובר לתאונה וכושר השתכרותו לא נפגע כתוצאה ממנה.

10. הנתבעת טענה כי תיאור כאביו ו/או תלונותיו של התובע הינו מופרך ו/או מוגזם ו/או נובע מתחלואים ו/או מתאונות קודמות ו/או אחרות שאינן קשורות כלל לפגיעתו הנטענת נשוא התאונה ואין כל קשר בין מצבו הנוכחי לאירוע התאונה.

דיון:

11. כלל הוא שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובע המבקש להסתמך על קיומו של כיסוי ביטוחי נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את קרות מקרה הביטוח. השאלה אם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי.

12. רמת ההוכחה הנדרשת מהתובע בהליך האזרחי הינה הטיית מאזן ההסתברויות ומשמעותה היא שעליו להוכיח שגרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד, כאשר דרגת ההוכחה היא 51% (ר' ספרו של השופט קדמי "דיני ראיות").

13. בתביעות מסוג התביעה שבפני נמצאת הנתבעת בעמדה נחותה, שכן להבדיל ממחלוקות אזרחיות אחרות בהן לכל אחד משני הצדדים יש גרסה וראיות משלו לעובדות ולנסיבות, הרי בתביעות מסוג התביעה דנן אנו ניזונים מפיו של התובע בלבד שכן הנתבעת ונציגיה לא היו נוכחים במועד האירוע הנטען, אלא רק התובע ועדיו, ככל שיש לו.

14. מטבע הדברים התובע הינו בעל עניין ומעוניין בדבר. על כן, יש להתייחס לעדותו בזהירות הדרושה ולבדוק האם יש לה תימוכין או חיזוק כלשהו. כמו כן, יש לבחון את הגיונה של הגרסה ובין היתר, לבחון את העקביות בגרסה. ככל שישנו שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל ליתן בגרסה ועל האפשרות להשתית את העובדות על סמך עדות זו.

15. לתמיכה בגרסתו אודות נסיבות אירוע התאונה העיד התובע את מר טרביה עומר, אשר נהג ברכב בעת קרות התאונה. אולם, מעדותו של מר עומר עולה כי הוא לא ראה כיצד התרחשה התאונה, וכי לאחר שירד מהרכב הוא שמע צעקות וכשניגש לצד השני אל התובע ראה שידו מלאה בדם. (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 5-6; עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 29) כמו כן, עולה מעדותו ומעדותו של התובע עצמו כי מר עומר הוא בן דודו של התובע (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 2; עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 15) ועל כן יש לו אינטרס בתוצאות המשפט.

16. בנסיבות אלו, נדרש סיוע חיצוני לגרסתו העובדתית או, לכל הפחות, נדרשת אמינות או מהימנות מספקת של התובע (סע' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971) ועל כן יש לערוך בחינה מדוקדקת של גרסתו, כדי לראות אם לא נפלו בה פרכות מתוך נקודת ראות פנימית וחיצונית לאותה גרסה.

17. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות ועדויות הצדדים שבפניי נחה דעתי כי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, שכן גרסתו אודות נסיבות אירוע התאונה אינה עקבית ונפלו בה פירכות המטילות ספק של ממש בשאלה כיצד נפגע והאם הפגיעה אירעה בנסיבות שתיאר בכתב תביעתו.

18. עובר להגשת התביעה ובמהלכה מסר התובע מספר פעמים את גרסתו באשר לנסיבות אירוע התאונה, כפי שיפורטו להלן:

18.1. בסיכום אשפוז של בית החולים בנהריה (נספח ב' לסיכומי התובע) נכתב כי "לדבריו, ביום קבלתו נסגרה דלת של הרכב על אצבע 2 יד שמאל בלבד".

18.2. בהודעתו של התובע במשטרה (נספח ד לסיכומי התובע) נכתב כי "הנפגע שהיה יושב ליד הנהג סגר את הדלת ביד הימנית אשר באותו זמן יד שמאלית נתקעה בדלת ובכך נקטע קצה האצבע...".

18.3. בכתב התביעה נטען כי "בתאריך 08/04/09 נפגע התובע, שעה שהיה מעורב בתאונת דרכים, עת שנסגרה הדלת של הרכב על אצבעות יד שמאל, למסכת עובדות זו יקרא (להלן "התאונה")". (סע' 4 לכתב התביעה)

18.4. רק בעדותו מסר התובע לראשונה גרסה מפורטת יותר של התאונה וטען כי "אני הייתי בכפר שלנו סחנין בכיכר, ראיתי את בן דוד שלי, נסעתי איתו באוטו מנוף, עומר בן הדוד שלי נהג, הלכנו לשתות קפה אצל בן דוד אחר. עצרנו את האוטו, הוא ירד מהאוטו, אני ירדתי מהאוטו, ביד אחת נשענתי על האוטו, וביד השנייה סגרתי את הדלת תוך כדי ירידה, ופגעתי באצבע של יד שמאל, אצבע שנייה". (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 15-17)

18.5. בניגוד לאמור, בסיכום הרפואי של המוקד הרפואי "חיאן" (להלן: "חיאן") (נספח א' לסיכומי התובע), אליו הגיע התובע מספר דקות לאחר קרות התאונה, צוין כי "בן 20 לדבריו נחבל במנוף באצבע יד שמאלית מס' (2). בבדיקה בהכרה מלאה ללא סיפור של איבוד הכרה או הקאות. מופנה למיון אורטופדי להמשך טיפול" ואין כל זכר לטריקת דלת הרכב על ידו. על כן, נראה כי לא בכדי אין בכתב התביעה כל זכר לכך שהתובע פנה תחילה ל"חיאן" והדבר עלה לראשונה רק במהלך עדותו (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 18) מבלי שהתובע נתן כל הסבר המניח את הדעת לכך (ר' עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 47). כאשר נשאל התובע בחקירתו מדוע טען ב"חיאן" כי נפגע על ידי מנוף ולא כתוצאה מסגירת דלת הרכב, השיב כי "אני אמרתי שנפגעתי ממשאית עם מנוף". (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 3) וכן כי "אמרתי להם שנפגעתי מרכב של מנוף". (שם, ש' 5) אולם, כאמור, לא כך נכתב.

18.6. בנוסף לכך, חרף האמור בהודעה על מקרה ביטוח (נספח ג' לסיכומי התובע) כי לא היו עדים לתאונה, העיד התובע כי היה עד לתאונה ממשפחת אבו שומר (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 26-29), אולם הוא לא זימן אותו להעיד וכן לא זימן למתן עדות את בן דודו, מר מחמוד טרביה, אליו לטענתו נסעו כשאירעה התאונה ואי זימונם מעלה את ההנחה כי דבריהם היו עלולים לתרום לערעור גרסתו. (ר' ע"א 293/90 פיליפ גרינהולץ נ' יעקב מרמלשטיין, תק-על 94(4)82)

19. סתירה נוספת בגרסתו של התובע קיימת באשר לשעה בה אירעה התאונה. בעוד שבהודעה על מקרה ביטוח לחברת הביטוח (נספח ג' לסיכומי התובע), באישור המשטרה בדבר התאונה (נספח א לכתב התביעה), בהודעתו של התובע במשטרה (נספח ד' לסיכומי התובע) וכן בהודעתו של מר עומר במשטרה (נספח ה לסיכומי התובע) נכתב כי התאונה אירעה בשעה 12:00 בצהריים, נכתב בסיכום הרפואי של "חיאן" (נספח א' לסיכומי התובע), אליו הגיע התובע מיד לאחר קרות התאונה, כי התובע התקבל אצלם בשעה 14:25 ומגיליון הקבלה לחדר המיון בבית החולים גליל מערבי בנהריה (נספח ב' לסיכומי התובע) עולה כי התובע התקבל בבית החולים בשעה 15:20, קרי, כשעה לאחר קבלתו ב"חיאן".

20. בסיכומיו טען התובע כי בטעות צוינה בטופס ההודעה לחברת הביטוח השעה 12:00 כשעת האירוע וטעות זו גררה בעקבותיה את הטעות שנפלה גם בהודעה על התאונה למשטרה, באישור המשטרה ובחקירתו בבית המשפט. אולם, בעדותו עמד התובע על כך שהתאונה אירעה בשעה 12:00 בצהריים (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 18-19) וכן העיד כי נפגש עם מר עומר בשעה 12:00 (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 47) וכי הם הגיעו ל"חיאן" תוך 2 דקות. (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 36) ואף מר עומר העיד כי התקשר לתובע בסביבות השעה 12:00, 12:30, 13:00 ולא בשעה 14:00 (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 22-30) וכי לקח להם להגיע ממקום התאונה ל"חיאן" 2-4 דקות. (שם, ש' 32)

21. עם זאת, אין זה סביר בעיני כי אצבעו של התובע נקטעה ובמשך למעלה משעתיים הוא נשאר עם פצע קטיעה פתוח, ללא חבישה, ללא משככי כאבים ומבלי שקיבל טיפול רפואי דחוף. כאשר נשאל התובע אם כך, כיצד הגיע ל"חיאן" בשעה 14:25 והיכן היה בשעתיים הללו כשהאצבע שלו פצועה וידו מדממת, חזר בו מדבריו אלו וטען כי אינו יודע באיזו שעה אירעה התאונה וכי בשעה 12:00 הוא יצא מהבית לכיכר (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 39).

22. התובע אף מסר מספר גרסאות אודות מעשיו מרגע שנפצע בתאונה ועד שהגיע ל"חיאן":

22.1. תחילה העיד התובע כי ממקום התאונה עד ל"חיאן" הוא אחז את האצבע עם היד בלי לחבוש אותה (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 32,34) וכי ב"חיאן" חבשו לו את המקום ושלחו אותו לבית החולים. (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 7) חרף זאת, בהמשך העיד התובע כי לקח מהרכב כפפה ושם אותה על ידו עם האצבע החתוכה. (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 11-12) כאשר נשאל על כך שתחילה אמר כי החזיק את האצבע עם היד ולא הזכיר כפפה, השיב "אני אחרי התאונה החזקתי את האצבע שנפגעה והתכופפתי וראיתי ברצפה כפפה ושמתי את הכפפה". (שם, ש' 17-18) וכן כי "כשהגעתי לחיאן זרקתי אותה כי היתה מלוכלכת ואף אחד לא ראה אותה". (שם, ש' 20) יתרה מכך, בניגוד לדבריו אלו העיד מר עומר כי אינו זוכר אם התובע חבש את ידו וכי הוא שם על היד סמרטוט שאינו זוכר אם היה ברכב או ברכבו של הבחור עמו נסעו ל"חיאן". (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 12-20)

22.2. התובע אף סתר עצמו כאשר טען תחילה כי "רק חתיכה מהבשר נחתכה. לא לקחתי את החתיכה שנתקעה בדלת, שכחתי". (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 42), אולם, בהמשך העיד כי החתיכה היתה על רצפת הרכב והוא לקח כפפה מעור שהיתה על הרצפה ושם את החתיכה בפנים. (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 3-5, 9) כאשר נשאל כיצד הוציא את החתיכה מהדלת, שינה שוב את גרסתו וטען "לא הוצאתי אותה. אני לקחתי כפפה ושמתי על היד שלי עם האצבע החתוכה, לא לקחתי את החתיכה החתוכה מהמשאית". (שם, ש' 11-12) וכאשר נשאל אם לא עניין אותו לקחת את החתיכה החסרה, השיב "מה לעשות, כאב לי, אז עזבתי אותה במקום". (שם, ש' 14)

23. התובע שכלל עוד את גרסתו, כאשר טען לראשונה בעדותו כי נפגע גם באצבעו השלישית וירד לו ממנה דם והוא שם עליה תחבושת. (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 4-8) לדבריו, "אני חבשתי, הורדתי את החולצה שלי ושמתי תחבושת על האצבע השלישית. זה היה אחרי חיאן". (שם, ש' 12-13) עם זאת, לפציעה זו אין כל זכר בתיעוד הרפואי של שני המרכזים בהם ביקר התובע. בסיכום הרפואי של "חיאן" (נספח א' לסיכומי התובע) נכתב תחת הכותרת "תלונות עיקריות" - "קטיעת קצה אצבע מס' 2 ביד שמאלית", בתעודת חדר המיון של בית החולים בנהריה (נספח ב' לסיכומי התובע) נכתב - "בן 20 לדבריו נפגע מדלת של רכב באצבע Iבכף ידו השמאלית בלבד" ובסיכום האשפוז של בית החולים נכתב כי "התקבל עם קטיעה טראמטית של קצה אצבע 2 יד שמאל, לצורך טיפול ניתוחי" ותחת הכותרת "מהלך האשפוז ודיון" נכתב, בין היתר, "לדבריו, ביום קבלתו נסגרה דלת של הרכב על אצבע 2 יד שמאל בלבד". כאשר נשאל התובע מדוע אין כל תיעוד לכך במסמכים הרפואיים, השיב כי ב"חיאן" ובבית החולים בנהריה לא ראו זאת. (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 14)

חרף דבריו אלו, נחה דעתי כי אין זה סביר שהתובע, הסובל מקטיעת אצבעו השנייה, אשר מדממת ומסבה לו כאבים עזים, יוריד את חולצתו, דווקא לאחר שהיה בטיפול ב"חיאן" ויכסה באמצעותה את הפגיעה באצבעו השלישית, במקום לדאוג כי יטפלו בה ב"חיאן". כמו כן, אין זה סביר כי ב"חיאן" ובבית החולים בנהריה לא שמו לב לפגיעה זו, על אחת כמה וכמה כאשר טיפלו באצבע הסמוכה לה וברי כי לו אכן נפגע באצבע נוספת, היה לכך זכר בתיעוד הרפואי.

24. סתירות נוספות עולות אף בהתייחס לשאלה מי הסיע את התובע לקבלת טיפול רפואי ממקום התאונה. בעוד שהתובע העיד כי מר עומר פינה אותו לקבלת טיפול רפואי ברכב של מר אבו שומר שמתגורר באזור והוא ישב ליד הנהג (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 4-12, 28), העיד מר עומר כי לאחר שאירעה התאונה, עבר לידם בחור מסחנין, שאת שמו לא זכר, והם יחדיו לקחו את התובע ל"חיאן", כאשר הבחור נהג ברכב, הוא עצמו ישב ליד הנהג והתובע ישב מאחור. (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 6-11; עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 26; עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 2)

25. למעלה מן הצורך אוסיף כי גם בנקודות אחרות מסר התובע גרסאות שונות בהן נתגלו סתירות פנימיות וחוסר עקביות, אשר יש בהן כדי להשליך על מהימנותו של התובע ועל מידת האמון שיש ליתן לגרסתו באשר לאירוע התאונה.

26. למרות שהצהיר בתצהיר הבריאות מטעמו כי אין ולא היו לו כל תאונות קודמות ו/או מחלות אשר הצריכו את אשפוזו, ואף העיד לא היו לו תאונות בבית או תאונות דרכים עובר לתאונה נשוא התביעה (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 23-28), הודה התובע בהמשך עדותו כי נפגע מסכין בידו הימנית במהלך קטטה וכי הוכש בביתו על ידי נחש. (שם, ש' 31,33) (ר' סיכום רפואי מ"חיאן", נספח ט' לסיכומי התשובה של התובע)

27. סתירות נוספות עולות אף באשר לשאלת מועד סיום עבודתו של התובע. בניגוד לעדויותיהם של התובע ושל מר סייד כי ביום התאונה הגיעו למקום עבודתם כדבר שבשגרה אולם נאלצו לשוב לביתם כיוון שלא היו חומרי עבודה (ר' עדות התובע, עמ' 7 לפרוטוקול,ש' 13-22; עדות מר סייד, עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 18-22), העיד מעסיקם לשעבר, מר ספואן, כי ביום התאונה התובע כבר לא עבד אצלו וכי לפי בדיקה שערך עם רואה החשבון שלו, הוא הודיע לו עוד ביום 03/04/09 שהוא מפוטר החל מיום 07/04/09 (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 26). חיזוק לכך נמצא אף בתלושי השכר של התובע (סומנו ת/1 ו-ת/2) מהם עולה כי בחודש אפריל 2009 עבד במשך 6 ימי עבודה.

התובע טען כי מאחר שחזר לביתו לא נרשם לזכותו יום עבודה באותו יום ולאחר מכן אירעה התאונה והוא שהה באי כושר ולא יכול היה לעבוד עקב פציעתו. אולם, מתמליל חקירתם של התובע ואביו על ידי מר ביבר עולה כי הם סיפרו לו שהתובע חזר הביתה מעבודתו כיוון שאירעה קטטה בין הפועלים באתר העבודה, הטייח כעס והלך הביתה וכל הקבוצה הלכה הביתה בעקבותיו (ר' עמ' 10 לתמליל, ש' 23 - עמ' 11 לתמליל, ש' 5). ואביו של התובע זיהה ואישר את קולו בהקלטה (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 3) ועל כן, לא מן הנמנע כי התובע נפגע באותה קטטה.

28. אשר על כן, ולאור ריבוי גרסאותיו של התובע, הנני קובע כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח כי התאונה אירעה בנסיבות אותן תיאר בכתב תביעתו וגרסתו כי התאונה אירעה בעת שנסגרה דלת הרכב על אצבעות ידו השמאלית לא מצאה תימוכין בחומר הראיות. עדות התובע, כאמור, עדות יחידה היא ולא מצאתי כל טעם אמיתי לסמוך עליה ואף לא היה בה כדי להרים את הנטל הדרוש במשפט אזרחי.

29. בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות.

סוף דבר:

30. נוכח כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה.

31. בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין ובהתחשב בכך שהתובע אכן נפגע באצבעו, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, א טבת תשע"ב, 27 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמין טרביה
נתבע: כלל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: