ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רות ועמנואל רקמן נגד שר המשפטים :

1. המרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רות ועמנואל רקמן

2. המרכז לפלורליזם יהודי - התנועה ליהדות מתקדמת

3. קולך - פורום נשים דתיות

4. נעמ"ת תנועת נשים עובדות ומתנדבות

5. ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות

6. מבוי סתום

7. מרכז צדק לנשים

8. מרכז לחקר האשה בהלכה שליד מכון שכטר למדעי היהדות

9. שדולת הנשים

נ ג ד

שר המשפטים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

כבוד השופט (בדימ') א' א' לוי

כבוד השופט ח' מלצר

כבוד השופט י' דנציגר

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרים - עו"ד ריקי שפירא-רוזנברג, עו"ד עינת הורוביץ

בשם המשיב - עו"ד ענר הלמן

פסק-דין

השופט ח' מלצר:

1. עניינה של העתירה שלפנינו בהליך בחירת מנהל לבתי הדין הרבניים. העתירה הוגשה בעיצומו של ההליך, שהסתיים בינתיים במינויו של הרב שלמה דיכובסקי (להלן: הרב דיכובסקי) כמנהל קבוע לבתי הדין הרבניים עד לשנת 2014, לאחר ששימש בתפקיד במינוי זמני משך כששה חודשים. העותרים קראו, ועודם קוראים, לביטולו של הליך הבחירה, המצוי בתחום אחריותו של שר המשפטים, הוא המשיב. העותרים מבקשים עוד כי נפרש את סעיף 13 לחוק הדיינים, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הדיינים), שמכוחו ממונה מנהל בתי הדין הרבניים, כמאפשר גם לנשים להגיש מועמדותן לתפקיד. לחלופין מבקשים העותרים כי נכריז על ביטול סעיף החוק ככל שהוא פוגע בזכויות חוקתיות. כן הם עותרים שנורה למשיב לפעול באופן אקטיבי כדי לגרום לנשים להגיש מועמדות למשרה, ובנוסף כי נורה לו ליתן ייצוג הולם לנשים בוועדה המייעצת שמינה לצורך הליך הבחירה.

להלן נפרט את הנתונים הרלבנטיים להכרעה במכלול.

2. בתאריך 10.6.2010 החליטה הוועדה למינוי דיינים, בראשות שר המשפטים, לקצוב את כהונתו של מנהל בתי הדין הרבניים, הרב אליהו בן-דהן (להלן: הרב בן דהן), ששימש בתפקידו למעלה משני עשורים, כך שהלה יסיים את תפקידו בתאריך 11.8.2010. בעקבות זאת החל הליך למינוי מנהל חדש לבתי הדין הרבניים, מינוי המבוצע מכוחו של סעיף 13 לחוק הדיינים, הקובע כדלקמן:

"(א)השר, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול, יקבע, בתקנות או בהוראות מינהל, לפי הענין, את סדרי המינהל של בתי הדין הרבניים וימנה על ביצועם את אחד הדיינים או אדם הכשיר להיבחר רב עיר, שיהיה אחראי בפניהם; מינוי לפי סעיף קטן זה של מי שכשיר להיבחר רב עיר טעון אישור ועדת המינויים.

(ב) מנהל בתי הדין הרבניים שאיננו דיין, מינויו אינו טעון מכרז פומבי ודינו, לענין סעיף 17 ולענין חוק גימלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, התשכ"ט-1969, כדין דיין."

3. אף שסעיף 13 הנ"ל איננו מחייב לעשות כן, החליט השר להקים ועדה לאיתור מועמדים למשרת המנהל החדש (להלן: הוועדה המייעצת).

4. בעקבות האמור לעיל פנו העותרים לשר המשפטים במכתב שבו טענו כי עליו לפתוח את תפקיד מנהל בתי הדין הרבניים בפני נשים. זאת, לגישתם, מכוח הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951 (להלן: חוק שיווי זכויות האשה), וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות בעבודה). העותרים הוסיפו וטענו כי מינוי אשה לתפקיד מנכ"ל בתי הדין הרבניים עשוי להיות צעד ראשון לתיקון מעמדן הנחות, לפי הנטען, של הנשים בבתי הדין הרבניים ואיזון לכך שכל הדיינים בבתי הדין הרבניים הם גברים. עוד דרשו העותרים מן המשיב כי בוועדה המייעצת שתתמנה לעניין איתור המועמדים לתפקיד יהיה ייצוג הולם לנשים.

5. בהמשך להתפתחויות הנ"ל שר המשפטים מינה, בתאריך 22.7.2010, ועדה מייעצת, הכוללת ארבעה גברים (הרב ד"ר רצון ערוסי, השופט (בדימ') יעקב שמעוני, הרב ד"ר יעקב הדני, פרופ' אליאב שוחטמן) ואשה אחת (עו"ד בת שבע שרמן-שני, המשמשת, בין היתר, כמנכ"ל בארגון "יד לאישה", המסייע לנשים עגונות ומסורבות גט). למחרת היום פורסמה באתר לשכת הפרסום הממשלתית פנייה לאיתור מועמדים.

6. בתאריך 29.7.2010 הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה, עתירה שקדמה לזו שלפנינו (בג"ץ 5720/10; להלן: העתירה הקודמת). בעתירה הקודמת ביקשו העותרים כי בית המשפט יורה למשיב לפרש את סעיף 13 לחוק הדיינים באופן כזה המאפשר מינויה של אשה כמנהלת של בתי הדין הרבניים, ולחלופין יקבע כי סעיף חוק זה בטל ככל שהוא פוגע בזכויות חוקתיות. כן ביקשו העותרים כי בית משפט זה יורה על הרחבת ייצוג הנשים בוועדה המייעצת, נוכח החובה לייצוג הולם על פי סעיף 6 לחוק שיווי זכויות האשה.

7. העתירה הקודמת נדחתה על הסף בתאריך 17.8.2010 (מפי השופטים: א' גרוניס, מ' נאור ו-ע' פוגלמן). בעניין הסעד הנוגע למינויה של אִשה לתפקיד מנהלת בתי הדין הרבניים נקבע כי העתירה דנא היא מוקדמת מאחר שלפי הודעת המשיב טרם נעשתה בחינה ביחס לאלה שהגישו מועמדות לתפקיד, ולא נתקבלה כל החלטה בשאלה האם ניתן לפרש את סעיף 13 לחוק הדיינים כמאפשר מינוי אשה למשרה זו. בית המשפט הוסיף שלעותרים תהיה שמורה הזכות לפנות למשיב ואף לבית משפט זה, אם יהיה בכך צורך, לאחר שתתקבל ההחלטה בדבר המינוי.

אשר לסעד שעניינו ייצוג הולם של נשים בוועדה המייעצת נקבע כי העותרים לא מיצו את ההליכים לשינוי הרכב הוועדה וכן כי הם לא פירטו מדוע בנסיבות העניין מינויה של אִשה אחת מבין חמישה חברים בוועדה איננו מהווה ייצוג הולם.

8. בסמוך לפני ההכרעה בעתירה הקודמת, ומשפקעה בינתיים כהונתו של הרב בן דהן כמנהל בתי הדין הרבניים, מינה שר המשפטים את הרב דיכובסקי, דיין בקיצבה של בית הדין הרבני הגדול, למנהל בפועל של בתי הדין הרבניים. מינויו הוארך באופן זמני עד למחצית חודש פברואר 2011.

9. לאחר מתן פסק הדין בעתירה הקודמת נמשכו הליכי בחינת המועמדים, והעותרים התמידו בפניות למשיב לקידום אפשרות מינויה של אשה לתפקיד מנהלת בתי הדין הרבניים. עמדת המשיב היתה, בין היתר, שהוועדה המייעצת הונחתה לבחון את נתוניהם של כלל המועמדים, נשים כגברים, ואם יימצא כי כישוריה של מועמדת אשה דומים לאלה של המועמדים הגברים המתאימים ביותר - יבחן המשיב, יחד עם היועץ המשפטי לממשלה, את אפשרות מינויה של אשה לתפקיד.

10. בסיום עבודתה של הוועדה המייעצת, בתאריך 13.9.2010, היא העבירה לשר המשפטים את רשימת מומלציה - שלא כללה את המועמדת האחת והיחידה שהגישה את מועמדותה לתפקיד במועד. העותרים שבו אז ופנו למשיב בדרישה לבחון גם את מועמדותה של אשה לתפקיד. כאשר תגובות המשיב לפניות אלה לא הניחו את דעת העותרים, הם הגישו, בתאריך 6.1.2011, את עתירתם שבפנינו, המכוונת נגד הליך מינוי המנכ"ל לבתי הדין הרבניים - עתירה שעל פרטיה נעמוד בהמשך.

11. בתאריך 22.2.2011 ביקשו העותרים גם צו ביניים בגדר העתירה ומסרו כי נודע להם שבתאריך 1.3.2011 אמורה להתכנס הוועדה למינוי דיינים לישיבה, שבה צפוי להיבחר המנהל הקבוע לבתי הדין. העותרים ביקשו איפוא כי יוארך מינויו בפועל של הרב דיכובסקי עד להכרעה בעתירה. המדינה התנגדה לצו הביניים המבוקש, תוך שהיא מתחייבת שאם יוחלט על מינוי מנהל חדש קבוע לבתי הדין הרבניים יובהר בהחלטה ולמנהל הנבחר עצמו כי סופיות המינוי מותנית בדחייתה או במחיקתה של העתירה הנוכחית. נוכח התחייבות זו של המדינה קבע חברי, השופט ע' פוגלמן, כי אין מקום למתן צו הביניים המבוקש.

12. בתאריך 1.3.2011, לאחר שלא הושגה הסכמה על מינוי מי מבין המועמדים המומלצים שהעבירה הוועדה המייעצת, מינה שר המשפטים את הרב דיכובסקי לתפקיד, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובאישור הוועדה למינוי דיינים. תוקף המינוי נקבע עד לתאריך י"ט באב התשע"ד (15.8.2014). הודעה בדבר המינוי התפרסמה ברשומות בתאריך 12.4.2011 (י"פ התשע"א, עמ' 3276). שר המשפטים הודיע לרב דיכובסקי כי סופיות מינויו כפופה להכרעת בית משפט זה בעתירה.

טענות הצדדים

13. העותרים טוענים כי בהליך מינוי המנכ"ל לבתי הדין הרבניים נפלו פגמים, המצדיקים את ביטולו.

בראש הראשון של עתירתם הם טוענים כי ראוי היה לפרש את סעיף 13 לחוק הדיינים (שצוטט בפיסקה 2 לעיל) באופן שלא יגביל את מועמדותן של נשים לתפקיד ויעלה בקנה אחד עם חוקי היסוד הנ"ל וחוק שיווי זכויות האשה. לשיטת העותרים פרשנות שכזו צריכה להוביל למסקנה כי אין כל פגם בכשירותן של נשים לתפקיד מנהלת של בתי הדין הרבניים. לחלופין טוענים העותרים כי יש להכריז על בטלותו של סעיף 13 לחוק הדיינים, ככל שהוא פוגע בזכויות חוקתיות.

בראש השני של העתירה טוענים העותרים לפגמים בהליך בחינת המועמדים לתפקיד ובהליכי עבודתה של הוועדה המייעצת שפעלה בעניין, ובהם (לשיטת העותרים): אי מילוי החובה לפעול באופן אקטיבי לאיתור מועמדות ראויות למשרה, אי מילוי החובה לפעול לייצוג הולם של נשים בניהול בתי הדין הרבניים ואי מתן משקל מספק לעיקרון הייצוג השוויוני בהליך המינוי עצמו. עוד משיגים העותרים על כך שלא יושם עיקרון הייצוג ההולם גם בקביעת הרכב הוועדה המייעצת לשר המשפטים ונטען כי אין מנוס מלהורות למשיב למנות ועדת איתור חדשה, אשר מיוזמתה תפנה לנשים ראויות ותבחן את כל המועמדים על פי השיקולים השייכים לענין, לרבות השיקולים בדבר ייצוג הולם של נשים במגזר הציבורי בכלל ובמערכת בתי הדין הרבניים בפרט.

14. המשיב סבור מנגד כי דין העתירה להידחות.

ראשית מדגיש המשיב כי עם מינויו של הרב דיכובסקי למנהל קבוע של בתי הדין הרבניים השתנה המצב העובדתי, מושא העתירה, באופן ההופך את העתירה דנן לעיונית. המשיב מדגיש כי לרב דיכובסקי יש כישורים, רקע וניסיון רלבנטיים מיוחדים ויוצאי דופן לתפקיד, שמקנים לו עדיפות ניכרת על פני כל מועמד פוטנציאלי אחר לתפקיד, יהיה זה גבר או אשה, ואף העותרים אינם חולקים על כך. המשיב מסביר ומציין בהקשר זה כי הרב דיכובסקי כיהן כשמונה שנים כדיין בבית דין אזורי, כחמש שנים נוספות כאב בית דין אזורי וכ-19 שנים ומחצה - כדיין בבית הדין הרבני הגדול, כל זאת בנוסף לתקופת כהונתו הזמנית כמנהל בפועל של בתי הדין הרבניים. עוד שימש הרב דיכובסקי כמרצה מן החוץ באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן. עמדת המשיב היא שתהא פרשנותו הנכונה של סעיף 13 לחוק הדיינים אשר תהא, הרי שבשים לב לכך שהעותרים אינם יכולים להצביע על מועמדת פוטנציאלית לתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים שהיא בעלת "כישורים דומים" לאלה של הרב דיכובסקי - אין כל צורך להכריע במסגרת העתירה בטענות העותרים בנוגע לסעיף 13 הנ"ל, או באשר לתחולת סעיף 6ג לחוק שיווי זכויות האשה ביחס למשרה זו, והטענות הופכות בהקשרים שלפנינו להשגות תיאורטיות גרידא.

עוד טוען המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי שנפל בהתנהלות העותרים, ומכיוון שהיה על העותרים לתקן את עתירתם לאחר מינויו של הרב דיכובסקי ולהוסיפו כמשיב לעתירה - דבר שהעותרים לא עשו.

המשיב מוסיף עוד כי ממילא דין העתירה להידחות גם לגוף הדברים. לגבי הטענות בדבר הרכב הוועדה המייעצת, המשיב מדגיש כי זו מונתה באופן וולנטארי, מבלי שהיתה כל חובה שבדין לעשות כן, ובנסיבות אלה אף אם תתקבל טענת העותרים וייפתח מחדש הליך המינוי - אין כל הכרח כי תמונה ועדה חדשה.

בכל הנוגע לדרישת העותרים לפעולה אקטיבית מצד המשיב - לעודד נשים להגיש את מועמדותן למשרה, המשיב גורס כי מעולם לא ציין במודעות שפורסמו לציבור כי מדובר במשרה לגברים בלבד וכי אשה אחת אכן הגישה את מועמדותה. בהקשר זה שב ומדגיש המשיב כי אין כל מקום לפתוח עתה מחדש את הליך המינוי.

15. העותרים ביקשו להשיב לטענות המשיב בכתב ואמנם עשו כן, וגם הרחיבו דברים בעל פה לפנינו. טענתם העיקרית היא שחרף מינויו של הרב דיכובסקי (שהעותרים אינם טוענים כי קיימת מועמדת - או מועמד - שווי-כישורים לו) - לא הפכה עתירתם לעיונית. לגישתם - אין במינויו של אדם בעל כישורים מיוחדים, ככל שיהיו, כדי לייתר את הטענות בדבר חובת המשיב לקיים הליך שוויוני הפתוח בפני נשים וחובתו לפעול למען איתור אקטיבי של מועמדות. העותרים גורסים איפוא כי "לא בטוח" שתיקון העתירה הכרחי על מנת לדון בטענותיהם העקרוניות, הגם שהצהירו שאם בית משפט זה יסבור כי הדבר נחוץ - הם נכונים לבקש לתקן את עתירתם לצורך חידוד השאלות שנותרו עדיין שנויות במחלוקת.

לאחר סקירה זו של השתלשלות העניינים וטענות הצדדים הגיעה העת להכריע במכלול.

דיון והכרעה

16. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אציע לחבריי לדחות את העתירה שלפנינו. אפרט עתה בתמציתיות את הנימוקים שבבסיס מסקנתי זאת, כאשר אפתח בטעם דיוני ואעבור לאחר מכן לטעם הענייני שבדבר.

17. מבחינה דיונית אכן נפל פגם בהתנהלות העותרים, עת לא צירפו כמשיב לעתירה את הרב דיכובסקי לאחר שהוא נבחר לכהן כמנהל הקבוע של בתי הדין הרבניים. בזמן הגשת העתירה המצב היה אמנם שונה, שכן טרם מונה איש לתפקיד ואולם משנמסרה לעותרים עובדת המינוי הם היו צריכים לצרף את הרב דיכובסקי כמשיב, בהיותו צד נוגע בדבר, שההחלטה בעתירה עלולה לפגוע בו (ויוזכר כי המשיב טען זאת מפורשות בתגובתו המקדמית). משלא עשו העותרים כן, אף שהיו להם די והותר הזדמנויות לתקן מחדל זה, הרי שדבק פגם משמעותי בעתירתם, שיש בו, כשלעצמו, כדי להביא לדחייתה (השוו: בג"ץ 84/82 הסתדרות פועלי אגודת ישראל נ' השר לענייני דתות, פ"ד לז(1) 813, 817-815 (1983); בג"ץ 828/90 סיעת "הליכוד" במועצת עיריית חיפה נ' מועצת עיריית חיפה, פ"ד מה(1) 506, 516 (1991); בג"ץ 9402/03 בוכניק נ' המועצה האזורית לתכנון ובניה (לא פורסם, 18.3.2007), פיסקה 11 לפסק הדין; בג"ץ 2592/10 פלוני נ' פקידת סעד לסדרי דין (לא פורסם, 26.4.2010)).

18. בנוסף לפגם הדיוני האמור, הרי שממילא אין מקום להעמיד כיום לבירור, במסגרת הנוכחית, את טענות העותרים במישור החוקתי, בכל הכרוך בפרשנותו הראויה של סעיף 13 לחוק הדיינים ואפשרות מינוייה של אשה לתפקיד בגדרו. זאת לא מחמת קיומו של מעשה עשוי (והרי המינוי הוכפף ממילא להכרעה בעתירה), כי אם משום שטענות אלה אכן הפכו עתה עיוניות, כפי שטען המשיב, שהרי בבחירה של הרב דיכובסקי למשרה אמנם מדובר במינוי של מי שאין חולק על כישוריו יוצאי הדופן והתאמתו לתפקיד. דומה שאף העותרים עצמם מסכימים לכך (ראו לדוגמה מכתבם מתאריך 11.5.2011, מש/3, כמו גם האמור בבקשתם לצו ביניים, בגדרה עתרו לכך שהרב דיכובסקי ימשיך לכהן בתפקיד - במינוי זמני). העותרים גם אינם טוענים כי האשה האחת שהגישה את מועמדותה לתפקיד (היא מנכ"לית העותר 1) היא שוות כישורים לאלו של הרב דיכובסקי, שאז על פי טענתם היה מקום לבחון את האפשרות העקרונית למינוי אשה לתפקיד. באופן דומה - העותרים, המייצגים קשת רחבה של ארגונים הפועלים, בין היתר, לקידום מעמד הנשים ולמיגור קיפוחן ואפלייתן - אינם גורסים כי קיימת מועמדת כלשהי, אף אם לא הגישה מועמדותה לתפקיד, שכישוריה ומעלותיה דומים לאלו של הרב דיכובסקי לצורך התפקיד - מושא העתירה.

זאת ועוד. העותרים אף אינם טוענים כי אם המשיב היה נוקט פעילות נמרצת יותר הוא היה יכול לאתר מועמדת שכזו. למעשה אין בפי העותרים כל טענה של ממש נגד תוצאתו של ההליך הנוכחי (וככל שהדברים נוגעים לטענתם לייצוג הולם בוועדה המייעצת, הרי שזו טענה שנדחתה בפועל אף לגופה בהכרעה בעתירה הקודמת, ולא זכתה לפיתוח ממצה בהליך שלפנינו).

19. למעשה כל שנותר מעתירתם של העותרים הן השאלות העיוניות שהעלו, שעיקרן: האם ניתן לפרש את סעיף 13 לחוק הדיינים כמאפשר מינויה של אשה לתפקיד מנהלת בתי הדין הרבניים, ואם לא - האם יש מקום להורות על בטלותה של הוראה זו, ככל שהיא פוגעת בזכויות חוקתיות נטענות? טענות אלה של העותרים בדבר האפלייה המובנית, לדעתם, בחוק הדיינים ודאי מעלות שאלות מורכבות ומעניינות (עיינו: Martha Minow "Should Religious Groups Ever Be Exempt From Civil Rights Laws?" 48 Boston College Law Review 781, 801-808 (2007); John T. Noonan, Edward M. Gaffney Religious Freedom (3rd ed., 2011), 794-796; McClure v. Salvation Army, 460 F.2d 553 (5th Cir. 1972), cert. denied, 409 US 896 (1972); Equal Employment Opportunity Commission v. Mississippi College, 626 F. 2d 477 (5th Cir. 1980); Equal Employment Opportunity Commission v. Catholic University of America, 83 F. 3d 455 (D.C. Cir. 1996) ). ברי עם זאת שככל שמדובר בהליך בחירתו הנוכחי של מנהל בתי הדין הרבניים, הרי ששאלות אלה הן עיוניות, ואינן מצדיקות את הכרעתנו לעת הזו.

20. נוכח כל הטעמים המפורטים לעיל - אציע לחבריי כי נדחה את העתירה, בלא שנעשה בה צו להוצאות.

השופט (בדימ') א' א' לוי:

אני מסכים.

השופט י' דנציגר:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר.

ניתן היום, א' בטבת, תשע"ב (27.12.2011).


מעורבים
תובע: המרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רות ועמנואל רקמן
נתבע: שר המשפטים
שופט :
עורכי דין: