ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ולדימיר דוברובסקי :

מדינת ישראל

נ ג ד

ולדימיר דוברובסקי

בית המשפט המחוזי בחיפה

בפני כב' השופט רון שפירא

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים. באישום הראשון מיוחסת לו עבירה של שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. באישום השני מיוחסות לו עבירות של פריצה לרכב לפי סעיף 413ו' סיפא לחוק העונשין ועבירה של ניסיון לפירוק רכב לפי סעיף 413ד' (ב) + סעיף 25 לחוק העונשין. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני, בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום הליכים כנגדו.

בתמצית יצוין כי עניינו של האישום הראשון בשוד אישה. נטען כי המשיב תקף את נפגעת העבירה באלימות עד שהצליח להוציא מידה את תיקה האישי ובו כסף וחפצי ערך ונמלט מהזירה. באישום השני מתואר אירוע בו פרץ המשיב לתוך רכב וניסה לפרק את מכשיר הרדיו שברכב כדי לגנוב אותו. יצוין כי האירוע נשוא האישום השני (פריצה לרכב) אירע כחצי שעה קודם לאירוע השוד שבאישום הראשון.

הצדדים אינם חולקים על קיומה של תשתית ראייתית, שיש בה כדי לבסס סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום. למעשה, מודה המשיב במיוחס לו, למעט שלטענתו לא הכה את נפגעת השוד אלא דחף אותה באופן בו היא נפגעה מהנפילה. בכל הנוגע לכניסה לרכב, טוען הוא כי לא פרץ את דלת הרכב אלא שפתח את הדלת שלא הייתה נעולה. פרט לכך מודה הוא בעיקר המיוחס לו בשני האישומים. המתלוננת זיהתה את הנאשם שנלכד ע"י השכנים בבנין המגורים. השכנים מצאו גם את תיקה של המתלוננת, שהושלך ע"י המשיב. בכל הנוגע לפריצה לרכב - מעבר להודאה נמצאו גם טביעות אצבע של המשיב בתוך הרכב. כאמור, אין חולק על קיומן של ראיות מספיקות להרשעת המשיב ובנסיבות אלו לא מצאתי צורך גם להרחיב בנושא.

אין גם מחלוקת כי המעשים, המגובים בראיות טובות, מקימים גם עילת מעצר. מדובר בשוד שבוצע אגב תקיפה אלימה של אישה בפתח ביתה. המעשה מצביע על מסוכנות. כך גם עבירת ההתפרצות שנעברה זמן קצר קודם לאירוע השוד מקימה עילת מעצר מעצם סמיכות המעשים, המצביעים כי מדובר בנאשם שבהתנהגותו מסכן את בטחון רכושו של הציבור. רצף המעשים מצביע, לכשעצמו, על מסוכנות.

בנסיבות העניין, בשים לב לראיות, אינני רואה סכנה להשפעה על עדים ושיבוש מהלכי משפט. מכאן שעילת המעצר היא עילת מסוכנות. עילת המסוכנות מתחזקת בשים לב לעברו של המשיב, הכולל הרשעות רבות בעבירות של רכוש, סמים ואלימות. כל אלו מצביעים על הסיכון שנשקף ממנו לשלום הציבור.

אין גם חולק כי הרקע לביצוע העבירות הוא התמכרות המשיב לסמים. המשיב מכור לסמים ומטופל בתחליפי סם מסוג אדולן או מתאדון. ככל הנראה, כך לטענתו, לא קיבל את הטיפול בתחליף הסם והדבר גרם להתפרצות האלימות וביצוע העבירות. בעדויותיו הבהיר כי מטרתו הייתה מימון רכישת סמים. למעשה התמקד הסניגור בטיעוניו בבקשתו להפנות את המשיב לחלופת מעצר טיפולית במוסד גמילה. לעניין זה מפנה הסניגור להלכה שפורטה בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' אשר סויסה (טרם פורסם. ניתן ביום 21/3/2011).

לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהפנות את המשיב לקבלת תסקיר של שירות המבחן כדי לבחון, בשלב דיוני זה, את האפשרות להפנותו להליך טיפולי. אבהיר להלן.

הכלל הוא שבכל מקרה, וגם כשקיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרור לחלופת מעצר. לעניין זה מביא בית המשפט בחשבון את נתוני המקרה שבכתב האישום שבפניו, על פי הראיות, ואת נתוני הנאשם שבפניו.

כפי שפורט לעיל - מדובר בנאשם שעברו הפלילי כולל מספר רב של הרשעות בעבירות רכוש, סמים ואלימות. הוא מצוי, למעשה, בטיפול ומעקב ע"י גורמי טיפול בהתמכרויות לסמים, ואולם בכך לא היה כדי להפחית את מסוכנותו. כאשר, לטענתו, לא קיבל את תחליף הסם, ביצע את המעשים המפורטים בכתב האישום. המשיב לא מסר בעדויותיו כל הסבר סביר מדוע לא פנה בדחיפות למרכז הטיפולי שבבית הגפן בחיפה, בו הוא מטופל, לשם קבלת עזרה. הסם הניעו לבצע את המעשים המפורטים בכתב האישום.

בנסיבות אלו בהן ביצע את העבירות במהלך היותו נתון לפיקוח גורמים טיפוליים, ובשים לב לעברו, נראה כי לא ניתן לתת בו את האמון הבסיסי המהווה תנאי מוקדם לשחרור לחלופת מעצר, לרבות חלופה טיפולית, כי ימלא אחר תנאים וכי שחרורו לא יסכן את שלום הציבור.

מעבר לכך, הפנייה להליך טיפולי בשלב המעצר היא הליך חריג ובית המשפט יורה כך רק במקרים חריגים בהם היה מצוי הנאשם בהליך של גמילה, כאשר עברו אינו מכביד וכאשר נראה כי ההליך הטיפולי ייתן מענה למסוכנות. גם באותה החלטה בעניין סויסה, עליה מבסס הסניגור את טיעוניו, עמד בית המשפט על ההלכה לפיה "הכלל הוא, כי שקילת הליכי טיפול וגמילה מסמים מקומה בשלב גזירת העונש וריצויו, ושלב מעצרו של נאשם אינו השלב הראוי לבחינת אפשרות השתלבותו בתהליך גמילה אלא בנסיבות חריגות". בנתונים שבפני לא מתקיימים התנאים והנסיבות החריגות המצדיקות סטייה מהכלל, ואין מקום להפנות את המשיב להליך טיפולי של גמילה מסמים בשלב המעצר.

אבהיר, למען הסר ספק, כי אינני מביע כל עמדה בכל הנוגע לשקילת האפשרות למצות הליך של גמילה במסגרת הדיון בהליך העיקרי, בשלב שקילת הענישה האפשרית. ואולם ככל שהדבר נוגע להליך המעצר, סבור אני כי אין זה השלב המתאים. לעת הזו, כאשר הליך טיפולי לא מנע מהמשיב לבצע עבירות, כאשר הוא מונע ע"י התמכרות לסמים, מסוכנותו לציבור גבוהה ואין מקום לסכן את הציבור בדרך של שחרורו לחלופת מעצר.

אשר על כן אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, בת"פ 24598-12-11 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ב, 27 דצמבר 2011, במעמד הצדדים ובאי כוחם.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: ולדימיר דוברובסקי
שופט :
עורכי דין: