ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גור ברנע נגד גבריאל אזרן :

גור ברנע

נ ג ד

1. גבריאל אזרן

2. אנריקה צבי סלע

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות בראשון-לציון

כב' השופט רפי ארניה

פסק דין

תביעה על סך של 31,900 ₪.

התובע היה במועדים הרלוונטים הבעלים של הדירה ברח' רמב"ן 15ב/2 בראשל"צ.

הנתבעים הינם מתווכי מקרקעין מוסמכים.

אין חולק כי ביום 20/5/11 חתם התובע עם הנתבעים על הזמנה בלעדית למתן שירותי תיווך ערוכה כדין, ובה התחייב לשלם לנתבעים דמי תיווך בשיעור של 2% + מע"מ, היה והדירה תמכר באמצעותם.

ביום 4/7/11, התובע התקשר בהסכם מכר עם ה"ה אורן גלעד (להלן: "הקונה"), ולא שילם את דמי התיווך לנתבעים.

לטענת התובע, הקונה רכש את הדירה שלא באמצעות הנתבעים (שכן הוא ראה את הדירה עוד קודם לחתימתו על ההזמנה) ועל כן, לא היה חייב בתשלום דמי התיווך לנתבעים.

אין חולק כי התובע עדכן את הנתבעים ביום 3/7/11 על כוונתו לחתום על הסכם המכר למחרת.

לטענת התובע, תגובת הנתבעים היתה כי עליו לשלם להם לאלתר את מלוא דמי התיווך המוסכמים ובנוסף גם את דמי התיווך של הקונה.

לטענת התובע, מששמע דברים אלה, הודיע לנתבעים כי מתכוון לבטל את המכירה ובשלב זה, הנתבעים הודיעו לו כי יסתפקו בדמי תיווך ממנו בלבד.

הנתבעים אף שלחו לתובע בו ביום מסמך ובו הינם מודיעים לו, כי עם קבלת מלוא דמי התיווך (בסך של 37,584 ₪), לא תהיינה להם כל תביעות כספיות מהם או מהקונה.

כנגד מסמך זה, שילם התובע לנתבעים את מלוא דמי התיווך שדרשו בהתאם להזמנה.

כעת, עותר התובע להשבת הסכום ששולם כדמי תיווך, בגבולות סמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות. לטענת התובע, שילם את דמי התיווך תחת לחץ מסיבי וולגרי וכטענתו, "שילמתי בגלל הפחד שלי מהם, הם איימו עלי שיכירו את הקונים דרך רשם המקרקעין", וכן כי הוא ואשתו פחדו ולא רצו להתעסק עם הנתבעים. עוד טען התובע, כי הנתבעים התבטאו כנגדו בצורה סחטנית לשמה.

הנתבעים טענו, כי הקונה הגיע לתובע באמצעות פעולות שיווק שערכו ובין היתר, שלט שלהם ששמו במרפסת הדירה. לטענתם, נוכח האמור היו זכאים לדמי התיווך.

עוד טוענים הנתבעים כי מעולם לא סחטו את התובע, ולא פעלו נגדו בשום צורה אחרת שהיא, אלא רק עמדו על זכותם לקבל את דמי התיווך.

העיד בפני גם הקונה אשר לטענתו ראה את הדירה לראשונה בחודש אפריל 2011, כאשר היה במקום שלט פרטי שהציע את הדירה למכירה, ולא היה שם שלט של תיווך. במהלך התקופה שלאחר מכן נוהל מו"מ עם הצדדים עד לחתימת הסכם המכר.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה.

לטעמי, השאלה האם הנתבעים היו הגורם היעיל שהוביל לקשירת העסקה, איננה רלוונטית במקרה זה.

אין ספק כי הצדדים התקשרו בהסכם תיווך והסכם בלעדיות.

בהסכם הבלעדיות נקבע באופן מפורש כי מאותו רגע ואילך כל קניה תיעשה באמצעות הנתבעים, וכי על התובע להביא לידיעת הפונים אליו את עובדת התקשרותו בהזמנה לביצוע שירותי תיווך "לרבות קונה/שוכר עימם היה קשור בעבר - סעיף 9 להסכם הבלעדיות). לפיכך, העובדה שהקונה פנה אל התובע קודם להתקשרותו בהסכם הבלעדיות, כנטען, - הפכה ללא רלוונטית.

כל האירועים נשוא כתב התביעה, היינו: פנייתו של התובע לנתבעים והודעתו כי הוא עומד להתקשר בהסכם למחרת, כתב ההסכמה וביצוע התשלום היו ביום 3/7/11. דהיינו, יום אחד לפני חתימת הסכם המכר.

התרשמתי, כי עיקר חששו של התובע היה שהנתבעים לא יגרמו ל"פיצוץ" העסקה כאשר יבואו בדרישות כלשהם אליו או אל הקונה, אשר הצהיר בריש גלי כי אינו מוכן לשלם דמי תיווך (עמ' 2 ש' 9-11). לפיכך, הסכים התובע לשלם לנתבעים את דמי התיווך, על מנת לרכוש את השקט הדרוש לו לצורך חתימת ההסכם למחרת.

לא ניתן להסביר בשום פנים ואופן בצורה אחרת, את פנייתו של התובע לנתבעים יום לפני חתימת ההסכם. אם באמת סבר שהנתבעים אינם זכאים לדמי תיווך, מדוע לא התקשר אליהם לאחר חתימת ההסכם, אלא לפני חתימתו? אין זאת כי אם שהתובע ידע היטב על טענותיהם הצפויות של הנתבעים והתקשר אליהם על מנת למנוע את סיכול העיסקה על ידם.

זאת ועוד.

כאמור לעיל, התובע שילם לנתבעים את דמי התיווך על בסיס הסכמת הנתבעים שכנגד תשלום זה, לא יהיו לנתבעים תביעות נוספות כנגדו או כנגד הקונים.

טענתו של התובע היתה כי התשלום, כמו גם הסכמתו הנ"ל, בוצעו תחת כפיה.

מעדות התובע עצמו, לא עולה כל יסוד של כפיה, כמובנה בסעיף 17(א) לחוק החוזים (חלק כללי).

הנתבעים דרשו מהתובע את שכר טירחתם ולא היה בדרישה זו כל אלמנט של הפעלת כח או איום כזה או אחר העולים לגדר כפיה. דרישתם של הנתבעים מהתובע לשלם להם את דמי התיווך בהתאם להתקשרות ביניהם, עולה, לכל היותר, כדי אזהרה בתום לב על כוונתם להפעיל את זכויותיהם ועל כן, ונוכח הוראות סעיף 17 ב' לחוק החוזים (חלק כללי), אינה עולה כדי איום.

זאת ועוד. התובע גם לא שילם את דמי התיווך תחת מחאה, ובענין זה ראה רע"א 2911/05 יוסי אברהם עו"ד נ' עיריית רמת גן, פ"ד נ"ג (1) 218.

הנה כי כן, עולה מן המקובץ, לא כפיה היא זו שהניעה את התובע לשלם את דמי התיווך, אלא העובדה שרצה לסיים את פרשת מכירת הדירה למחרת בשקט ובלי שתועלנה כלפיו או כלפי הקונה טענות כלשהן מצד הנתבעים.

התובע היה רשאי לסרב לשלם את דמי התיווך ואז להתדיין עם הנתבעים במסגרת הליכים משפטיים נפרדים באשר לזכותם הנטענת. תחת זאת בחר התובע לשלם את דמי התיווך מרצון ובאופן חופשי, ומשהסכים לעשות כן - אין מקום לשחררו מהסכמתו האמורה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לצדדים.

ניתן היום, א' טבת תשע"ב, 27 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גור ברנע
נתבע: גבריאל אזרן
שופט :
עורכי דין: