ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שירות בתי הסוהר נגד מחמוד עיסא :

שירות בתי הסוהר

ע"י ב"כ עו"ד עידית עמיר

נ ג ד

מחמוד עיסא (אסיר)

ע"י ב"כ עו"ד עביר בכר

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

כב' השופט דוד חשין, נשיא

פסק דין

זוהי בקשת שירות בתי הסוהר (להלן - שב"ס) להורות על הארכת החזקתו של המשיב בתנאי הפרדת יחיד למשך ששה חודשים נוספים, וזאת מיום 30.11.11.

רקע והליכים

1. משיב הינו אסיר בטחוני שהורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (תפ"ח 235/93) ונגזרו עליו שלושה מאסרי עולם ו- 40 שנות מאסר החל מיום 10.06.1993 בגין עבירות רצח, חטיפה לשם רצח ונסיון לרצח. במהלך תקופת מאסרו הקים המשיב בבית הסוהר חוליה שמטרתה ביצוע פיגועים וחטיפת ישראלים לצורכי מיקוח. הוא הורשע על פי הודאתו בבית דין צבאי ונגזרו עליו שש שנות מאסר נוספות במצטבר.

2. משיב, המסווג כאסיר בטחוני, מוחזק בתנאי הפרדת יחיד החל מיום 26.10.02. הבקשה להמשך החזקתו בהפרדה הוגשה לפי סעיף 19ה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב- 1971 (להלן - פקודת בתי הסוהר). על-פי הנטען בה, המשך הפרדתו נדרשת מטעמים של בטחון המדינה, ואין ניתן להשיג את מטרות ההפרדה בדרך אחרת. המשיב הוחזק בעבר תקופה מסויימת בתנאי הפרדה זוגית, אולם בשל עמדת גורמי הביטחון הוחזר להפרדת יחיד בחודש אוקטובר 2010.

3. "כ המשיב, המייצגת אותו בהליך זה מטעם הסניגוריה הציבורית, מייצגת משיב נוסף, אף הוא בטחוני, שגם בעניינו הוגשה בקשה דומה (עת"א 46995-11-11) ואף היא נדונה בפניי באותו יום. ב"כ המשיבים העלתה, הן בכתבי התשובה מטעמם והן במהלך הדיונים בעניינם, טענות דומות, למעט הבדלים הנובעים מנסיבותיו הספציפיות של כל משיב. במסגרת כתב התשובה טענה היא כי יש לדחות את הבקשה, הן בשל היעדר תשתית עובדתית מספקת והן מפאת הפגיעה הבלתי מידתית במשיב ובזכויותיו החוקתיות נוכח החזקתו בהפרדה תקופה כה ממושכת, ללא בחינת חלופות פוגעניות פחות. לטענתה, אין בידי המבקש ראיות דיות מהן עולה כי החזקתו של המשיב בהפרדה הינה הכרחית, והוא אף לא הראה כי נעשה נסיון למציאת חלופה אחרת. המבקש אף לא צירף לבקשתו כל חוות דעת רפואית וחוות דעת של עו"ס או גורם אחר בתחום רפואת הנפש, שיהיה בהם כדי להעיד על מצב המשיב ולהראות מה מידת ההשפעה שיש להחזקתו בהפרדה על גופו ונפשו. בנוסף טוענת היא, כי לא צורפה לבקשה עמדתו של המשיב כמו גם המלצת ועדת ההפרדות המחוזית, כפי שמתחייב על פי פקודת נציבות מס' **.**.00. לאור האמור סבורה ב"כ המשיב, כי בפני בית המשפט לא הונחה מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית לצורך החלטה בבקשה.

4. וד טענה ב"כ המשיב, כי הלה מוחזק בהפרדה תקופה של למעלה מתשע שנים בשל עבירות שביצע בשנת 2002, והורשע בגינן. מסוכנותו של המשיב אז אינה יכולה להוות עילה להחזקתו בהפרדה כיום, שכן המבקש מחוייב לבחון את המסוכנות הנשקפת מהמשיב מעת לעת ולבסס את בקשותיו על תשתית עדכנית. מדובר, כך לטענתה, באקט של ענישה אשר אינו עולה בקנה אחד עם לשון החוק והוא אף אינו מידתי.

5. דיון שנערך ביום 13.12.11 הסבירה ב"כ המבקש, בתשובה לשאלת בית המשפט, כי בטרם הגשת בקשה לבית המשפט בדבר הארכת הפרדה, מעביר המבקש לפרקליטות המחוז את הנימוקים לבקשה בצירוף כל חוות הדעת, הרפואיות, הסוציאליות ואחרות, כפי שנדרש על פי פקודות הנציבות הרלוונטיות. ככל שאין מניעה להמשך החזקתו של אסיר בהפרדה, הדבר מצוין בגוף הבקשה, וחוות הדעת המלאות מצורפות רק במקרים בהם מתעורר קושי, או שהיתה מניעה כלשהי בעבר. ב"כ המבקש הגישה לבית המשפט טופס חוות דעת להארכת הפרדה, הכולל בין השאר חוות דעת רופא (סומן מב/1), וכן טופס טיעוני אסיר להארכת הפרדה (סומן מב/2), בו מובאת עמדת האסיר ביחס לבקשה. עוד הגישה ב"כ המבקש לבית המשפט קלסר ובו חומר מודיעיני התומך בבקשה.

ב"כ המשיב טענה לעומתה כי הטופס שסומן מב/1 אינו מספק. החזקת אסיר בהפרדה הינה צעד קיצוני, ואין די במשפט לאקוני המתבסס על תיקו הרפואי שלפיו אין מניעה רפואית להמשך הפרדתו. נדרש, כך לטענתה, כי תיערך למשיב בדיקת רופא שיציג לו שאלות רלוונטיות לעניין ההפרדה ואשר יתייחסו אף למצבו הנפשי בהקשר זה. לטענתה, המשיב מדווח על חולשת זיכרון ביחס לבני משפחה ולדברים שידע בעבר, ועל שב"ס מוטלת החובה לעמוד על מצוקותיו בטרם יגיש בקשה להארכת החזקתו בהפרדה.

6. החלטתי מאותו יום ציינתי כי ככלל, ראוי ששב"ס יצרף לבקשות להארכת הפרדה חוות דעת, דוגמת מב/1, ואת עמדת האסיר, דוגמת מב/2. הוספתי, כי מקום בו מדובר באסיר המוחזק בהפרדה תקופה ממושכת, דוגמת האסיר שלפניי, יצורפו, ככל הניתן, אף חוות דעת גורמי הרפואה והגורמים הסוציאלים שבדקו את האסיר. לפיכך, בנסיבות תיק זה, הוריתי לשב"ס להמציא לבית המשפט חוות דעת רפואית בעניינו של המשיב, חוות דעת קצין בריאות הנפש או פסיכולוג, וחוות דעת של עו"ס, הכל בשאלת כשירותו של המשיב להמשיך לשהות בתנאי הפרדת יחיד.

7. חוות הדעת המשלימות הוגשו ביום 20.12.11. למשיב נערכה ביום 15.12.11 בדיקה על ידי רופא בתחום בריאות הנפש, ממנה עולה כי לבד מקושי שהביע המשיב בשל היותו מנותק מבני משפחתו, לא נמצאו כל סימנים המעידים על בעיה נפשית מג'ורית שנגרמת לו כתוצאה מהחזקתו בהפרדה. הרופא התרשם מאדם המשיב לעניין, בעל חשיבה מאורגנת ודיבור ספונטני. גם מחוות הדעת האחרות לא עלתה כל מניעה להמשך החזקתו בהפרדה.

לעניין חוות הדעת טענה ב"כ המשיב, בדיון המשלים מיום 21.12.11, כי אלה אינן מספקות. מדובר בחוות דעת לאקוניות שנכתבו בתום שיחה קצרה בת דקות ספורות, כפי שמדווח המשיב. לטענתה, בבקשה להארכת הפרדתו של אסיר, ובוודאי כאשר האסיר מוחזק בהפרדה תקופה ממושכת, מחובתו של המבקש לקיים שיחות עם האסיר ולבדוק אותו על בסיס קבוע, ומן הראוי שלבקשה להארכת הפרדה יצורפו אסמכתאות לכל תהליך המעקב המתמשך, שאחרת לא ממלא המבקש את חובתו על פי דין.

במסגרת כתב התשובה טענה ב"כ המשיב אף נגד תנאי כליאתו של המשיב, ההופכים את הפרדתו, כך לשיטתה, לבלתי חוקית. כך למשל, נמנעים ממנו ביקורי בני משפחה ושיחות טלפון. המשיב אמנם מנוי על שני עיתונים יומיים, אולם אין בהם כדי להקל על בדידותו ועל השיעמום הנגרם לו משהייה לבדו בתאו משך 23 שעות ביממה. למשיב מותרת שעה ביום לטיול בחצר, אולם רק כאשר החצר ריקה מאסירים, ובמהלכה הוא נאלץ להיות כבול בידיו. בגדר הקדמת המאוחר, אומר כאן, כי טענות אלה, לעניין תנאי כליאותו של המשיב, אין מקומן במסגרת פסק דין זה והן צריכות להתברר בדרך של הגשת עתירת אסיר. אמנם, בתי המשפט כורכים לעיתים טענות לעניין תנאי כליאה בהחלטות בבקשות שעניינן הארכת הפרדה, אולם סבורני כי אין זה המקרה לעשות כן, כפי שיבואר להלן.

דיון והכרעה

8. ער אני לטענות ב"כ המשיב, שנטענו אף ביחס למשיב בעת"א 46995-11-11, על אודות הקושי הנובע מבידודם משך רוב שעות היממה, בשל החזקתם בהפרדה, אך אין באמור כדי להפוך את מאסרם ל"אכזרי ובלתי הולם" כדבריה. כבר נפסק לא אחת, כי החזקת אסיר בתנאי הפרדה היא בבחינת חריג לעקרון לפיו, דרך כלל, יוחזק אסיר יחד עם כלל האסירים. זאת על בסיס ההכרה בכך שהחיים בסביבה אנושית ובחברת אנשים הם צורך חיוני לאדם ובבחינת זכות אדם בסיסית, שהפגיעה בה ראוי שתיעשה רק בהתקיים טעמים מיוחדים וכבדי משקל (רע"ב 552/05חג'אזי נ' מדינת ישראל,ניתן ביום 9.03.05). ואולם, זכויות היסוד כולן, על אף המעמד החוקתי שהוענק להן, אינן מוחלטות, אלא יחסיות, בהיותן נובעות ממציאות החיים ומן הצורך לאזן בינן לבין אינטרסים אחרים בעלי משקל. בשל חשיבותן, ראה המחוקק לנכון לעגן בחוק יסוד אף את הדרך בה ניתן יהיה לפגוע בזכויות יסוד אלה, ולשם כך נקבע בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו" (להלן - פיסקת ההגבלה).

תחת אותה מטריה חוקתית, המעגנת את זכויות האדם בנורמה חוקתית על חוקית, חוסים אף מי שהורשעו בדין. אדם הנדון לעונש מאסר, חירותו האישית נפגעת מטבע הדברים, אולם אין בפגיעה זו כדי לשלול ממנו את כל זכויות האדם הנתונות לו, וכל פגיעה בזכויותיו צריך שתהא מוגבלת אך במידה שהיא נדרשת להשגת תכלית שבאינטרס ציבורי חשוב. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) ברק בבג"צ 355/79 קטלן נ' שרות בתי הסוהר פ"ד לד(3) 294, 298, שנאמרו עוד בטרם קבלתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לאמור:

"חומות הכלא אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם. משטר החיים בבית הסוהר מחייב, מעצם טבעו, פגיעה בחירויות רבות מהן נהנה האדם החופשי... אך אין משטר החיים בבית הסוהר מחייב שלילת זכותו של העצור לשלמות גופו ולהגנה מפני פגיעה בכבודו כאדם".


מעורבים
תובע: שירות בתי הסוהר
נתבע: מחמוד עיסא
שופט :
עורכי דין: