ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נאוה צדוק נגד שמעון חזן ,עו"ד :

נאוה צדוק

נ ג ד

1. שמעון חזן ,עו"ד

2. איילון חברה לביטוח בע"מ

3. כלל חברה לביטוח בע"מ

בבית המשפט העליון

כבוד השופט י' דנציגר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 18.9.11 בע"א 8924-09-10 שניתן על ידי כבוד סגניות הנשיאה א' קובו, מ' רובינשטיין והשופטת ע' צ'רניאק

בשם המבקשת - עו"ד ע' מלינבוים-ירדן; עו"ד ט' בננסון

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיאה א' קובו, סגנית הנשיאה מ' רובינשטיין והשופטת ע' צ'רניאק) בע"א 8924-09-10 שניתן ביום 18.9.2011, בו התקבל בחלקו ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ח' ינון) בת"א 103346/00 שניתן ביום 10.6.2010.

תמצית העובדות והליכים קודמים

1. המבקשת (להלן: צדוק) חתמה ביום 13.4.1981 על חוזה לרכישת דירה מקבלן, אותו ייצג המשיב 1 (להלן: עו"ד חזן) שהופקד על רישום הדירה על שמה של צדוק. הקבלן, שנקלע לקשיים, לא עמד בהתחייבויותיו לצדוק ולרוכשים האחרים, כך שרק בשלהי 1992 הועברו לעו"ד חזן אישורים הנדרשים לצורך רישום הדירה על שמה של צדוק. עם זאת, גם לאחר מכן התעכב הרישום, והוא הושלם רק בחודש יוני 1999.

2. בשנת 2000 הגישה צדוק תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כנגד עו"ד חזן. ביום 22.4.2001 דחה בית המשפט (השופטת י' שבח) תביעה זו על הסף על בסיס טענת התיישנות. צדוק ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ערעור זה נתקבל ובית המשפט קבע (סגן הנשיא, י' גולדברג, השופט א' גרוניס והשופט ע' פוגלמן) כי מרוץ ההתיישנות החל רק במועד בו היו בידי עו"ד חזן כל המסמכים הדרושים לצורך הרישום, והחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שיקבע מתי חל מועד זה. עו"ד חזן הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובקשה זו נדחתה (השופט (כתוארו אז) א' ריבלין). הדיון הושב אם כן לבית משפט השלום, אשר דחה את התביעה הן על בסיס טענת התיישנות והן לגופה. בית המשפט קבע כי מירוץ ההתיישנות החל כבר ב-1988, אז התריעה צדוק בפני עו"ד חזן כי תנקוט נגדו הליכים משפטיים עקב אי רישום הדירה, או לכל המאוחר ביום 16.11.1991, וכך או כך התיישנה התביעה שהוגשה כאמור בשנת 2000. לגופה של התובענה, קבע בית המשפט כי העיכוב ברישום זכויותיה של צדוק בדירה לא נבע ממחדלו של עו"ד חזן, אלא מהתרשלותה של צדוק ומעיקולים שהוטלו על הקבלן, ולכן קבע כי לא נפל פגם בהתנהלותו של עו"ד חזן. עוד קבע בית משפט השלום כי גם לו הייתה מתקבלת טענתה של צדוק בדבר התרשלותו של עו"ד חזן, לא הוכח קשר סיבתי בין הנזקים להם טענה צדוק לבין העיכוב ברישום הדירה על שמה. כנגד פסק דין זה הגישה צדוק ערעור לבית המשפט המחוזי.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

3. בערעורה טענה צדוק כי דחיית התביעה מחמת התיישנות בטעות יסודה, כיוון שהמועד האפשרי לביצוע הרישום היה בסוף שנת 1995 או בסמוך לכך, וממועד זה בלבד החל מרוץ ההתיישנות. כמו כן טענה צדוק כי טעה בית משפט השלום כאשר התעלם לטענתה מראיות לנזקים שנגרמו לה ונמנע מלפסוק לה פיצויים בגין התרשלותו של עו"ד חזן ברישום הדירה. עו"ד חזן, מנגד, סמך את ידו על פסק דינו של בית משפט השלום, וטען כי תביעתה של צדוק התיישנה. עו"ד חזן הוסיף וטען כי צדוק לא הוכיחה כי נגרם לה נזק וכי ממילא לא נפל פגם בהתנהלותו ולכן אפילו לא התיישנה התביעה, יש לדחותה לגופה.

4. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי התביעה לא התיישנה, כיוון שגם בלא שניתן לקבוע את המועד המדויק בו החל מרוץ ההתיישנות, הרי שמסמך חיוני להליך הרישום התקבל בידי עו"ד חזן רק שש שנים ושלושה חודשים טרם הגשת התביעה, ומרוץ ההתיישנות החל, לכל המוקדם, בתאריך זה. לגופו של עניין, בית המשפט קבע כי התנהלותו של עו"ד חזן "מעוררת תמיהות" וכי הוא התרשל בתפקידו כעורך דין. עם זאת, בית המשפט הוסיף וקבע כי עו"ד חזן לא אחראי על העיכוב ברישום הדירה במהלך השנים 1982 עד 1994, שנים בהן לא היו ברשותו מסמכים בלעדיהם לא יכול היה לרשום את הדירה על שמה של צדוק.

לכן, קבע בית המשפט כי עו"ד חזן לא אחראי למרבית הנזקים להם טענה צדוק, אך בכל זאת יש לחייבו בפיצוי כספי. נוכח כל זאת פסק בית המשפט פיצוי לצדוק על סך 10,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה. בנוגע לסעדים האחרים אותם ביקשה צדוק, בחר בית המשפט המחוזי שלא להתערב בקביעתו של בית משפט השלום לפיה לא הוכח קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התרשלותו של עו"ד חזן. להשלמת התמונה יצויין כי הדיון בתביעה הוחזר לבית משפט השלום כדי שיכריע בהודעת צד ג' ששלח עו"ד חזן למשיבות 2 ו-3.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

5. בבקשה דנן טוענת צדוק כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא דן לגופם בנזקים שנגרמו לה עקב התרשלותו של עו"ד חזן ובסעדים שביקשה בגינם תוך שפטר את הנושא "כלאחר יד" והתעלם מכך שהנזקים שנגרמו לה הוכחו למעשה (כולל חוות דעת שמאית שהוגשה מטעמה ולא נסתרה ומוכיחה לטענתה את ירידת הערך שנגרמה לדירתה). צדוק טוענת בהקשר זה כי שאלת הנזק לא נדונה מעולם לגופה במשך 11 שנות התדיינות. צדוק מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי לא נגרם לה נזק בשל ירידת ערך הדירה, כיוון שלא חתמה על הסכם למכירתה. זאת, היות ולטענתה מגעים למכירת הדירה טורפדו נוכח אי הרישום, והדבר גובה בראיות שלא נסתרו. צדוק טוענת עוד כי שגה בית המשפט המחוזי עת התעלם מאחריותו של עו"ד חזן כלפיה במישור החוזי, והתמקד במישור הנזיקי בלבד.

בהתחשב בכל האמור לעיל טוענת צדוק כי הפיצוי שנפסק לה הוא חלקי ונמוך. עוד טוענת צדוק כי בירור טענותיה חורג מעניינם הפרטי של הצדדים להליך ומעורר שאלות בעלות תחולה רחבה על מערכת היחסים שבין לקוח לעורך דינו וכי נגרם לה עיוות דין חמור.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. כלל ידוע היטב הוא כי רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך או כאשר התערבות בית משפט זה נדרשת משיקולי צדק ועל מנת למנוע עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך ב' 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן טענותיה של צדוק מתמקדות בנסיבותיו הפרטניות של הסכסוך בין הצדדים, למרות ניסיונה "לעטוף" אותן בטענות כלליות.

7. כן לא מצאתי בסיס לטענתה של צדוק לפיה נגרם לה עיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. עיקר טענתה של צדוק הוא כי הפיצוי שנפסק לה בגין עוגמת נפש נמוך ולא הולם את הנזקים שנגרמו לה בפועל. אפילו אם נכונה טענתה זו, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור. קביעת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואין בית משפט של ערעור נוטה להתערב בכך, קל וחומר כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 1392/06 נחום נ' גל (לא פורסם, 12.7.2006), בפסקה ו' להחלטתו של השופט א' רובינשטיין). לא מצאתי לחרוג מכך בבקשה שלפני.

8. למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. בית המשפט המחוזי דן בטענתה של צדוק, אותה גיבתה בחוות דעת שמאית לפיה נגרמה ירידת ערך לדירתה, וקבע כי היא לא הוכחה. מדובר בקביעה עובדתית, שאיני רואה מקום להתערב בה. בדומה לכך דחה בית המשפט את טענתה של צדוק לפיה יש לפצותה על ימי חופש אותם לקחה. בנסיבות אלה, לא אוכל לקבל את טענתה של צדוק לפיה שאלת הנזק שנגרם לה מעולם לא נדונה לגופה.

9. סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, א' בטבת תשע"ב (27.12.2011).


מעורבים
תובע: נאוה צדוק
נתבע:
שופט :
עורכי דין: