ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סמיקוז נגד אופיר טורס בע"מ :

1

בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות אשדוד

תק 001081/07

בפני:

כב' השופטת גילת שלו

תאריך:

24/10/2008

בעניין:

1 . סמיקוז אלכסנדר

2 . סמיקוז גלינה

התובעים

נ ג ד

אופיר טורס בע"מ

הנתבעת

פסק דין

התובעים, אם ובנה בן ה- 31, הזמינו באמצעות הנתבעת טיול מאורגן לפריז וללונדון בין התאריכים 6.8.07 ועד 15.8.07, ועקב כשלים שנפלו בטיול, עותרים לקבלת סך של 17,000 ₪, עבור השבת הסכום ששולם לנתבעת בתוספת עוגמת נפש והחזר הוצאות.

לטענת התובעים בכתב התביעה, הם התקשרו בעסקה עם הנתבעת, באמצעות נציגתה באשדוד, הגב' אליסיה, בעקבות נסיון קודם שהיה להם עם הנתבעת, ובעקבות הבטחות של אליסיה לגבי איכות הטיול שהוזמן. התובעים שילמו תמורת הטיול סך של $2,627.91 וצירפו קבלות לכך (קבלות הנושאות את הלוגו של חברת "לכיש-טורס").

לטענת התובעים, הובטח להם לבקשתם, כי יוזמנו להם שתי מיטות נפרדות בחדר אחד, בשני המלונות בהם ישהו. ואולם, כשהגיעו למלון בפריז גילו כי קיבלו חדר ובו מיטה זוגית. התובעת ביקשה ממדריך הטיול, מר אוליצקי (להלן- המדריך), שידאג להחלפת המיטה בשתי מיטות נפרדות, אך נענתה שאינו יכול לעשות דבר, וכי עליה לפנות לנתבעת שביצעה את ההזמנה.

בסופו של דבר, נאלצו התובעים לישון, במשך 5 לילות, שניהם יחדיו במיטה זוגית.

לטענת התובעים, בכך לא תמה עוגמת הנפש שלהם, שכן כשהגיעו למלון בלונדון, התברר להם כי שוכנו בקומת המרתף של המלון, שיועדה למעשנים בלבד (למרות שאינם מעשנים), כאשר כל שאר חברי הקבוצה שנרשמה עימם לטיול, שוכנו בקומות 2, 3 ו- 5 במלון. גם כאן טענו התובעים כי לא זכו למענה מהמדריך ומהנתבעת. לטענת התובעים, עקב תנאי המגורים הירודים וחוסר שינה, הם נאלצו לוותר על שני טיולים שתוכננו.

עוד טענו התובעים כי בחזרתם ארצה, הוקדמה הטיסה ב-8 שעות, כך שהטיול בלונדון קוצר, והטיסה לא היתה ישירה כמובטח, אלא דרך עמאן-ירדן.

לדברי התובעים, שניהם נתמכי קצבאות הביטוח הלאומי, התובע בשל נכות בגובה 75%, והתובעת בשל היותה בת 60 שאינה עובדת, ומיטב כספם הושקע בטיול הנ"ל. לטענתם, בעקבות עוגמת הנפש שנגרמה להם, הוחמר מצבה הרפואי של התובעת (סכרת ולחץ דם גבוה), היא אובחנה כסובלת ממצב דכאוני ונרשם לה טיפול תרופתי. התובעים צירפו לכתב התביעה מסמכים רפואיים.

הנתבעת בכתב ההגנה טענה, כי התובעים נרשמו לטיול באמצעות סוכנות הנסיעות "לכיש-טורס" מאשדוד, ולכן לה עצמה לא היה קשר ישיר עם התובעים. לטענתה, בהזמנה של "לכיש-טורס" לא היתה דרישה ספציפית לשתי מיטות נפרדות, ואם היתה דרישה כזו, לא היתה מניעה להזמין חדר בהתאם. לפיכך, מדובר לטענתה ברשלנות של "לכיש-טורס".

לטענת הנתבעת, המדריך שליווה את הקבוצה עשה מאמצים להחליף את חדר התובעים במלון בפריז, ואף ניסה למצוא חדר במלון סמוך, אך בשל התפוסה המלאה הדבר לא התאפשר. ואולם, במלון בלונדון המדריך פעל מיד ואף מצא חדר אחר, אך התובעים סירבו לעבור וביקשו מסמך חתום המאשר כי שוכנו בחדר שאינו ראוי, ומכך הבינה הנתבעת כי התובעים תכננו מראש להגיש תביעה.

הנתבעת ציינה כי בהעדר פירוט לאלו טיולים נמנעו התובעים מלצאת, אין לה אפשרות להתייחס לטענה, וכי ממילא היו טיולים רבים אופציונליים בתוספת תשלום, אשר אי ההשתתפות בהם לא נובעת דווקא מרמת החדר בו שהו התובעים.

לגבי הטיסה, טענה הנתבעת כי לא היה לה מידע מוקדם לגבי חניות ביניים של חברת התעופה, וכי בטיסות שכר חברת התעופה רשאית לשנות את נתיב הטיסה, את החניות, ואת שעת ההמראה לפי הנסיבות, ותנאים אלו רשומים על גבי הכרטיסים. מכל מקום, לטענתה, אין לה שיקול דעת ויכולת השפעה על גורמים אלו.

הנתבעת דחתה את טענות התובעת לגבי החמרת מצבה הרפואי, ולטענתה לא הוכח קשר סיבתי בין מצבה לבין הארועים בטיול.

בהתאם לטענות שהועלו בכתב ההגנה, הגישה הנתבעת גם הודעת צד ג' כנגד "לכיש-טורס".

"לכיש-טורס" הגישה כתב הגנה ביום 11.3.08, במסגרתו שללה לחלוטין את טענות הנתבעת. לטענתה, מי שטיפלה בהזמנה עבור התובעים היתה סוכנת הנסיעות אליסיה, שהינה עובדת הנתבעת מזה מספר שנים, ובאותה עת ישבה במשרדי הנתבעת באשדוד. ואולם, אותה אליסיה רצתה בשלב מסויים להתקבל לעבודה ב"לכיש-טורס", ובאותה תקופה העבירה מספר עניינים לטיפול טכני ב"לכיש-טורס", על מנת להציג בפניהם את מאגר הלקוחות הגדול שלה. לטענתם, לא היה כל קשר בין "לכיש-טורס" לבין התובעים, למעט הנפקת הקבלה על התשלום (תשלום שבפועל שולם לאליסיה).

"לכיש-טורס" טענה כי לאחר קבלת הודעת צד ג' ניסתה לברר את העניין מול אליסיה, אשר לאחר שכנועים נאותה לשלוח מכתב בכתב ידה ולפיו היא מכירה את המקרה, ובעת ההזמנה הזמינה לתובעים חדר עם מיטות נפרדות, והדבר הודגש בעת ביצוע ההזמנה.

בתאריך 16.3.08, התקבלה בקשת הנתבעת למחוק את הודעת צד ג' שהוגשה, בנימוק ש"הנתבעת סבורה כי תוכל להתמודד בעצמה את מול טענות התובעים" (הטעות במקור), וההודעה נמחקה.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 11.9.08, חזרו התובעים על טענותיהם. התובעת הוסיפה כי גם אם יכלה לסלוח על התקלה במלון בפריז, הרי שכשהגיעו ללונדון ושוכנו במרתף למעשנים, ללא תנאים היגיינים בסיסיים, וחוו רעשים בלילות מגברים ונשים שהגיעו ללילה אחד בלבד, הם כבר לא רצו לטייל יותר. לטענתה, לא היתה מגישה תביעה אם כל הקבוצה היתה מתגוררת באותה קומה וחווה אותם תנאים.

לדברי התובעת, בשל מפח הנפש, היא ובנה לא יצאו לשני טיולים בפריז, ובלונדון לשלושה, וזאת בלי קשר לכך שמדובר בטיולים בתשלום.

התובעים צירפו תמונות משני החדרים, בהן ניתן לראות את המיטה הזוגית (פריז), שסודרה על ידיהם כך שישנו ראש של האחד מול רגליים של השניה, וכן תמונות בהן נראה התובע יושב בחדר המרתף (לונדון) מאחורי סורגים, כשגופו הנראה בתמונה מצוי מתחת לגובה האדמה.

יצויין, כי הנתבעת לא כפרה באמיתות התמונות.

בחקירתה הנגדית, שללה התובעת את טענות נציג הנתבעת, כאילו המדריך עשה מאמצים למצוא להם חדר חלופי בפריז, וכי כבר ביום הראשון בלונדון נמצא להם חדר חלופי והם סירבו לקבלו. היא הסבירה כי אם כך היה המצב, לא היתה מגישה תביעה כלל, וכי בלונדון למרות שהובטח להם מדי יום כי החדר יוחלף, הדבר לא נעשה, וכאשר המדריך אמר לה ביום לפני האחרון כי אולי מחר יהיה חדר, אמרה כי אינה מתכוונת ביום האחרון להעביר את חפציה.

במהלך הדיון האמור, טען נציג הנתבעת כי הזמנת שתי מיטות נפרדות נעשית בהזמנה טלפונית ולא בכתב, כי המדריך עשה את הטוב ביותר, כאשר בדרך כלל מצבים כאלו נפתרים במקום.

אין ספק, כי הנתבעת כמתכננת ומארגנת הטיול, אשר מדריך מטעמה ליווה את הטיול, אחראית לספק לרוכשים טיול ברמה שהבטיחה להם טרם הרכישה. אין גם ספק, כי אם היה כשל בסיפוק התמורה המובטחת, בשל רשלנות או הפרת התחייבות מצד הנתבעת, הרי שעליה לפצות את מי שנפגע כתוצאה מהתנהגותה זו.

מכאן שעומדות שלוש שאלות שעליי לבחון לצורך הכרעה בתביעה זו :

1) האם הנתבעת התרשלה בתפקידה או הפרה התחייבות חוזית כלפי התובעים ?

2) האם הרשלנות או הפרת ההתחייבות גרמה נזק לתובעים ?

3) מה מידת הנזק שנגרם לתובעים עקב רשלנות הנתבעת ?

שאלת הרשלנות ו/או הפרת התחייבות ע"י הנתבעת

כפי שיפורט להלן, בית המשפט סבור כי הנתבעת אכן התרשלה בתפקידה, ולא פעלה כמארגנת טיולים סבירה באופן התנהלותה מול התובעים, הן בהזמנת המלון בפריז, הן בהזמנת המלון בלונדון, והן בהתנהלותה לאחר גילוי התקלות. כמו כן נמצא כי הנתבעת הפרה התחייבותה בפני התובעים לספק להם טיול לשביעות רצונם, עם "אכסון בבתי מלון מדרגה ראשונה או תיירות טובה", התחייבות שנעשתה בשיחה בינם לבין אליסיה לפני הזמנת הטיול ובאמצעות העלון הפרסומי שנמסר להם בעת ההזמנה (נספח א' לכתב התביעה).

בהקשר זה חשוב לציין, כי הנתבעת נמנעה מלהעיד במשפט את עובדיה: הסוכנת אליסיה והמדריך מר אוליצקי, למרות שבכתב ההגנה טענה טענות עובדתיות שעומדות בסתירה לדברי התובעים.

משנמנעה הנתבעת להביא את העדים הרלוונטיים, הרי שלא עלה בידה לסתור את טענות התובעים, הן בנוגע להזמנת המיטות הנפרדות בפריז, והן בנוגע להתנערותו של המדריך מטיפול בבעיות שהתעוררו בבתי המלון במהלך הטיול.

המנעות הנתבעת מלהביא עדים חיוניים אלו, אומרת דרשני, ויש בה כדי לרמוז שעדותם היתה תומכת דווקא בגרסת התובעים (כמו המכתב שהוגש עם הודעת צד ג', אשר לא נסתר ע"י הנתבעת, בו אישרה אליסיה כי הזמינה חדר עם מיטות נפרדות).

במצב דברים זה, ולאור עדותה של התובעת, שהיתה אמינה עלי, אני מקבלת את כל הטענות העובדתיות של התובעים בנוגע להתנהלותה של הנתבעת, באמצעות שלוחיה, המדריך ואליסיה.

לאחר שקיבלתי את טענות התובעים, הרי שברור כי הנתבעת התרשלה בהזמנת חדרם בפריז, וכי למרות שנאמר לאליסיה מפורשות כי הם מבקשים שתי מיטות נפרדות (כאשר אליסיה גם מכירה אותם ויודעת כי מדובר באם ובנה, וידעה ממילא כי יש לבקש זאת), הדבר לא נעשה.

לעניין זה, אין זה משנה אם מדובר ברשלנות של נציג הנתבעת שקיבל את ההזמנה מאליסיה, או רשלנותה של אליסיה עצמה, שכן כולם שלוחי הנתבעת, והיא נושאת באחריות לרשלנותם.

בהקשר זה יצויין, כי דברי נציג הנתבעת בפניי, לפיהם הזמנה מיוחדת (כגון שתי מיטות נפרדות) לא נרשמת בטופס ההזמנה, אלא נעשית בהזמנה טלפונית, מחזקים את המסקנה כי הנתבעת אינה פועלת כמארגנת טיולים סבירה.

באשר למלון בלונדון, הנתבעת אשר הזמינה את החדרים לקבוצה כולה, היתה צריכה לדאוג שהקבוצה כולה תקבל תנאים סבירים, וגם אם אין זה אפשרי שכל חברי הקבוצה ישהו באותה קומה, או בחדרים סמוכים, הרי שלכל הפחות היה עליה לדאוג כי התנאים בכל החדרים יתאימו להצהרותיה בעלון לגבי איכות המלון.

מחברה העוסקת בארגון טיולים, יש לצפות כי היא בודקת באופן בלתי אמצעי את רמת המלונות אליהם היא שולחת מטיילים, וודאי מצופה ממנה שתדע בכל הזמנה מראש שלכל חברי הקבוצה נשמרו חדרים, ושהם עומדים ברמה המובטחת. כמובן שיתכנו תקלות שאינן תלויות במארגנת הטיול ואינן בשליטתה, ואולם בענייננו הנתבעת כלל לא טענה זאת, ולא ניסתה להוכיח כי בדקה את ההזמנה לפני הגעת הקבוצה למלון. לפי התרשמותי, הנתבעת כלל לא בדקה את המלון ואת החדרים שנשמרו לקבוצה, בשל רשלנות וחוסר אכפתיות.

גם לאחר שהתגלו התקלות, ובמקום להזדהות עם סבלם של התובעים ולנסות לפתור את הבעיה, התנהג המדריך כאילו הטעות במלון בפריז ארעה בשל רשלנותם של התובעים ולכן אינה מעניינו, ובלונדון על אף שטען כי הוא מנסה למצוא לתובעים חדר, הוא נכשל לעשות כן, לפחות בשלושת הלילות הראשונים. טענות הנתבעת כאילו מצאה לתובעים חדר חלופי, הינן טענות בעלמא, וללא עדותו של המדריך, אין הן יכולות להפריך את טענות התובעים שחדר כזה לא הושג.

מהאמור עולה, כי במקום שהנתבעת תקח אחריות, תנסה לפתור את הבעיות באופן מיידי, ותספק לתובעים שירות כפי שהתחייבה לו לפני שרכשו את הטיול, היא החליטה באמצעות המדריך להתעלם מבעיותיהם, להתחמק מהם כשפנו אליו במהלך הטיול, ואף לרמוז כי הם רודפי בצע אשר תכננו את התביעה מראש.

יצויין, כי האמנתי לתובעת, כשדיברה מהלב ואמרה שבפריז היתה מוכנה למחול על עוגמת הנפש שנגרמה לה, אך נשברה כשהבעיות המשיכו גם בלונדון, וכי בלונדון נוספה לעוגמת הנפש גם התחושה הקשה של אפליה, כשהתנאים הקשים ניתנו רק לה ולבנה, בעוד שאר הקבוצה זכתה לתנאים טובים בקומות הגבוהות יותר במלון. האמנתי לתובעת כי לא התכוונה מראש להגיש תביעה, אלא כשהגיעו מים עד נפש, והאמנתי שבעת יציאתה לטיול בו השקיעה ממיטב כספה, התכוונה באמת ובתמים להנות ממנו.

לפיכך, חורה עוד יותר התנהלותה של הנתבעת, אשר במקום לקחת אחריות על מחדליה, בחרה להטיל דופי בתובעים ולרמוז שהם העדיפו להגיש תביעה מאשר להנות מהטיול.

באשר לשינויים בשעת הטיסה ומסלולה, נראה לי כי הדין עם הנתבעת, וכי לא ניתן לייחס לה אחריות למעשיה של חברת התעופה, או שליטה על מסלול ושעת הטיסה. גם אם אכן נגרם לתובעים נזק בשל השינויים הללו, וגם אם ניתן להטיל אחריות לנזק על מי שגרם לו (ועל פניו, לאור העובדה שמדובר בטיסת שכר בה האפשרות לשינויים מצויינת על גבי כרטיסי הטיסה, נראה כי הסיכוי לכך קלוש), הרי שהאחריות רובצת על חברת התעופה ולא על הנתבעת.

הנזק שנגרם לתובעים עקב התנהגות הנתבעת ומידתו

לאחר ששמעתי את דברי התובעת, וראיתי אותה ואת בנה, התרשמתי כי אכן נגרמה להם עוגמת נפש קשה כתוצאה מהתקלות שארעו בבתי המלון בהם שוכנו.

התובעים, שהינם אם ובנה בגילאי 60 ו- 31, נאלצו לישון במיטה אחת במשך מחצית מהטיול, ובמחצית השניה התגוררו בנפרד מהקבוצה, בקומת מרתף של בית המלון, בתנאים פיזיים שאינם תקינים, כשאין ספק כי אדם הרוכש חבילת נופש אינו מצפה לחדר כזה במסגרת ההגדרה של "בתי מלון מדרגה ראשונה או תיירות טובה".

כתוצאה מעוגמת הנפש הזו, אשר התעצמה עקב הטיפול הלקוי בפרשה ע"י הנתבעת והמדריך, אין לי ספק כי נפגמה במידה רבה ההנאה של התובעים מהטיול, והאמנתי לתובעים כי לקראת סוף הטיול, לא הצטרפו לטיולים, ונשארו לשבת ליד המלון כתוצאה מחוסר שינה ומדכאון.

אמנם התובעים טסו לשתי מדינות, ואף השתתפו בחלק מהטיולים, ולכאורה קיבלו תמורה כמעט מלאה לכספם. ואולם, בהבטחות של הנתבעת לטיול מהנה, אין הכוונה רק להטסתם של התובעים לבירות העולם ושילובם בטיולים, בהתעלם מתנאי הטיול והשהות.

יש לבחון את הטיול המאורגן כמכלול, שהרי תנאי השהות במלונות והזלזול מצד הנתבעת, גרמו לתובעים למפח נפש גדול שמבחינתם גימד כל חוויה שחוו, ואין לי ספק כי במצב זה היו מעדיפים להשאר בארץ ולא להצטרף לטיול כלל.

לגבי הטענה על החמרת מצבה הרפואי של התובעת, נראה לי כי רכיב זה לא הוכח די הצורך, הן משום שכעולה מהתעודות הרפואיות, התובעת סבלה ממחלות שונות עוד קודם לטיול, והן משום שלא הוגשה חוות דעת רפואית מתאימה המוכיחה קיומה של החמרה במצב הרפואי, וקיומו של קשר סיבתי בין הטיול לבין ההחמרה הנטענת.

בסך הכל נראה לי, כי עניין זה נכלל במסגרת עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים.

לאור כל האמור לעיל, ולאור העובדה שמדובר באנשים קשי יום שהשקיעו ממיטב כספם בטיול יקר, וציפו לקבל חוויה מהנה כפי שהובטח להם ע"י נציגת הנתבעת, אך חוו בעיקר מפח נפש, אני סבורה כי יש לקבל את התביעה, להשיב להם חלק נכבד מעלות הטיול, ולפצותם על עוגמת הנפש שנגרמה להם.

כאמור תמורת הטיול שילמו התובעים סך של $2,627.91, שנכון לתקופת התשלום היתה שווה לסך של כ- 10,500 ₪.

לאור קביעותיי לעיל כי הטיול של התובעים נפגם בצורה משמעותית, אני סבורה כי על הנתבעת להשיב לתובעים קרוב ל- 75% מסכום זה, ומורה כי יושב לתובעים סך של 7,500 ₪.

כמו כן, ולמרות שההשבה נובעת בין היתר מעוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, נראה לי כי בנסיבות המקרה, ראוי לפצות את התובעים גם בפיצוי סמלי על עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב התנהגותה של הנתבעת כלפיהם בטיול ולאחריו, ולכן החלטתי לפסוק לכל אחד מהם פיצוי בסך 1500 ₪.

בשולי הדברים יצויין, כי התנהלותה של הנתבעת גם לאחר הגשת התביעה וגם מול בית המשפט, אינה מתקבלת על הדעת.

כתב ההגנה שהגישה הנתבעת הוא מביך במקרה הטוב, וגובל בהטעיית בית המשפט במקרה הרע. לא ברור לבית המשפט, כיצד חברה המכבדת את עצמה מגישה כתבי טענות מבלי לבדוק את העובדות, ומעיזה לטעון טענות כלפי חברה אחרת ("לכיש-טורס"), כאשר בפועל כל הפעולות נעשו ע"י סוכנת העובדת עבור הנתבעת, אשר שמה ומקום מושבה הוזכר מלכתחילה בכתב התביעה.

לסיכומו של דבר, החלטתי לקבל את התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 10,500 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים את אגרת ביהמ"ש בסך 170 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 600 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור, בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין, לבימ"ש המחוזי בבאר שבע.

ניתן היום כ"ה בתשרי, תשס"ט (24 באוקטובר 2008) בהעדר הצדדים.

גילת שלו - שופטת