ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין היועץ המשפטי לממשלה נגד מחמוד תאיה :

היועץ המשפטי לממשלה

נ ג ד

1. מחמוד תאיה (אסיר)

2. וועדת השחרורים

בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

כב' השופטת זהבה בוסתן - אב"ד,

כב' השופט צבי דותן,

כב' השופטת עירית וינברג נוטוביץ

ב"כ העותרת - עו"ד איריס פמיליה - פוגל

ב"כ המשיב 1 - עו"ד שוורצברג

החלטה

העתירה שבפנינו מכוונת כנגד החלטת המשיבה 2 (להלן "ועדת השחרורים") מיום 7.12.11 אשר קבלה את בקשתו של המשיב 1 (להלן "המשיב") והורתה על שחרורו ממאסרו על תנאי.

1. המשיב מרצה עונש מאסר ראשון, בן 30 חודשים, בגין עבירת אינוס בנסיבות מחמירות, שהוטל עליו בת.פ.ח (מחוזי ת"א) 1020/07.

2. וועדת השחרורים הורתה על שחרורו של המשיב לאחר שקיימה בעניינו מספר דיונים (16.6.11, 14.7.11, 26.10.11 ו- 13.11.11) והוצגו בפניה חוות דעת של גורמי הטיפול; דו"ח סוציאלי ומספר חוות דעת של מב"ן.

3. מחוות דעת גורמי הטיפול עולה כי המשיב מועסק, נמצא בסבב חופשות, תפקודו בכלא תקין. הוא שולל רקע התמכרותי על אף שהיה בגילופין בעת ביצוע העבירה. במהלך מאסרו השתתף בפעילויות חינוך. הוצע לו להשתתף בטיפול במחלקה לעברייני מין אך הוא סרב משום אורכו של הטיפול - שנתיים, ובשל הריחוק הגיאוגרפי ממשפחתו.

התרשמות גורמי הטיפול היתה מבחור צעיר אשר מביע חרטה על מעשיו, מבין את חומרתם, אך מתקשה להסביר נסיבות מעשיו מעבר לעובדה שהיה בגילופין.

המשיב הופנה לרש"א וביקש לגבש תכנית טיפול בקהילה אך לא ידע להצביע באיזה טיפול מעוניין. לא הוכנה עבורו תוכנית מאחר ואין רכז רש"א באזור מגוריו.

4. מחוות דעת מב"ן (מיום 30.6.11) עולה כי המשיב ממזער את העבירות, מכחיש את עבירת האינוס בה הורשע, משליך את האחריות על שתיית האלכוהול ואינו סבור כי קיימת בעיה בתחום המיני מאחר ואינו צורך אלכוהול.

עוד עולה מחוות דעת מב"ן כי המאסר מהווה עבורו גורם מרתיע. יחד עם זאת, הוא אינו מודע לטעויות החשיבה שהובילו אותו לביצוע העבירה ומייחס לעצמו אחריות פחותה מאשר לשותפו לעבירה. המשיב התקשה להביע אמפטיה כלפי הקורבן. הערכת המסוכנות נקבעה כבינונית-נמוכה.

מחוות דעת מב"ן נוספת (מיום 23.10.11), שהוכנה לאחר שהועברה לעיונה תכנית שיקומית פשטית (של הגב' חיה היכל) נקבע:

"מסוכנותו המינית של האסיר הינה נמוכה-בינונית. במידה והנבדק ישתף פעולה ויעמוד בתנאי התכנית המוצעת, ובמידה והתכנית תפוקח על ידי הרשות לשיקום האסיר ועל ידי כב' וועדת השחרורים, להערכתי יש בה כדי לענות על צרכיו… ולהפחית את מסוכנותו המינית לנמוכה".

5. וועדת השחרורים ביקשה לקבל את התייחסות רש"א לאפשרות שהתכנית הטיפולית תפוקח על ידה, כהמלצת מב"ן, אך היתה ערה לאפשרות כי לא ניתן יהיה לפקח על התכנית הטיפולית על ידי רש"א ועל כן הוסיפה בשולי החלטתה:

"במידה ורש"א לא תוכל לפקח על האסיר ותיתן תשובתה בכתב, תועבר תשובה זו למב"ן לצורך הערכה מחודשת בהעדר גורם פקוח כבקשתה".

רש"א הודיעה לוועדת השחרורים כי אינה עובדת עם גורמים פרטיים ואינה מפקחת על תכניות פרטיות.

6. עם קבלת תשובת רש"א, ובהמשך להחלטתה הקודמת של וועדת השחרורים ואף מתוך שסברה כי חוו"ד מב"ן, בהיותה חוו"ד סטטוטורית שהוכנה על ידי אנשי מקצוע, מהווה שיקול משמעותי בשיקולי הוועדה לשחרורו המוקדם של אסיר, כמצוות סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א - 2001, ביקשה וועדת השחרורים כי מב"ן תחווה דעתה אם ניתן להסתפק בתכנית הפרטית המוצעת, בפקוח וועדת השחרורים ללא פיקוח רש"א, כדי לקבוע שמסוכנותו של המשיב היא נמוכה-בינונית ובאם ניתן לשחררו.

7. מב"ן הגישה חוות דעת מעודכנת (מיום 20.11.11) וחיוותה שוב את דעתה לגבי מסוכנותו של המשיב באם ישוחרר. וכך נאמר בחוות הדעת:

"שילובם של גורמי הסיכון הסטאטיים, גורמי הסיכון הדינמיים, המבוססים על הספרות המקצועית בתחום הערכת המסוכנות המינית וההתרשמות הקלינית, מצביעים על כך שרמת המסוכנות המינית הפוטנציאלית הנשקפת מן הנבדק (המשיבו) הינה נמוכה-בינונית. הרושם שיש בתכנית המוצעת מענה לצרכיו הקרימינוגניים של הנבדק לתקופת שחרורו ברשיון. על אף שקיימת עדיפות לפיקוח של רש"א על התכנית כגורם מפקח נוסף לוועדת השחרורים, מדובר במי שניהל את משפטו במשך שנתיים וחצי ללא הפרות כלשהן, תקופת שחרורו ברשיון הינה כ- 5 חודשים. לאור זאת, להערכתי קיים יתרון בשחרורו למסגרת הטיפולית שהוצעה מאשר בסיום מאסרו ללא כל התערבות טיפולית.

לאור האמור לעיל, הרושם כי יש בתכנית בכדי לענות על צרכיו הקרימינוגניים של הנבדק, לשמש כגורם מטפל ומפקח עבורו בתקופת שחרורו ברשיון, ולהפחית את מסוכנותו המינית לנמוכה".

8. וועדת השחרורים הורתה על שחרורו של המשיב על תנאי תוך ששבה וציינה בהחלטתה כי היא נותנת לחוו"ד מב"ן משקל רב בבוחנה אם המשיב ראוי לשחרור ואם שחרורו לא יפגע בבטחון הצבור.

עוד ציינה וועדת השחרורים כי בשיקוליה התחשבה בעובדה כי זהו מאסרו הראשון של המשיב, התנהגותו בכלא תקינה ויש מקום עבודה שמוכן לקלוט אותו. הוא הגיש תכנית שיקומית מטעם הגב' חיה היכל שנתמכה על ידי מב"ן. המשיב הודה בביצוע העבירה, הביע חרטה והופנה לרש"א לצורך הכנת תכנית ומשהסתבר שאין במקום מגוריו, קלנסוואה, רכז רש"א, פנה להכנת תכנית שיקום פרטית.

9. העותר טוען כי נפלו פגמים מהותיים בשיקול דעתה של וועדת השחרורים והחלטתה בלתי סבירה באורח קיצוני. לטענת העותר עיון בגזר הדין מלמד על נסיבות המקרה בהן המשיב, בעודו בגילופין, בצוותא עם חברו ביצעו מעשי אינוס בקטינה מתחת לגיל 16 לאחר שהשקו אותה לשוכרה. נסיבות המקרה על פניהן מלמדות על מסוכנותו של המשיב, לא מוכחים לגבי המשיב סיכויי שיקום משמעותיים והוא לא עבר הליך טיפולי במהלך מאסרו. הוצע למשיב להשתלב במחלקה לטיפול בעברייני מין בבית הסוהר אך הוא בחר שלא להשתלב. סרובו לעבור הליך טיפולי צריך לעמוד לו היום לרועץ.

מחוות דעת מב"ן עולה כי המשיב לא הופנה לרש"א ולא ניתן לגבש בעבורו תכנית ברמה הקהילתית היות ואין רכז רש"א באזור מגוריו.

חוות דעת מב"ן לוקה בחסר משמעותי שעה שאין בה כל הסבר או נימוק הכיצד סברו כל הגורמים הטיפוליים כי המשיב זקוק לטיפול יעודי לעברייני מין בעוד כעת מומלץ להסתפק בשיחות טיפוליות על ידי גורם פרטי שמומחיותו עבירות סמים.

משקלה של התכנית הטיפולית נמוך ביותר. היא מציגה נתונים בלתי מדויקים אודות המשיב ומבוססת על מידע חלקי ומוטעה.

בהתייחסות מב"ן לתכנית הטיפולית הפרטית נקבע כי יש בתכנית המוצעת כדי לענות על צרכיו הקרימינוגניים של המשיב לתקופת שחרורו ברשיון בתנאי שיהיה בפיקוח רש"א, ישתף פעולה ויעמוד בתנאי התכנית המוצעת. רק לאור הודעת רש"א כי אינה מפקחת על תכניות פרטיות נכתבה חוות דעת נוספת בה נאמר כי "על אף שקיימת עדיפות לפיקוח של רש"א על התכנית... קיים יתרון בשחרורו למסגרת שהוצעה מאשר בסיום מאסרו ללא כל התערבות טיפולית... ויש בתכנית כדי להפחית את מסוכנותו המינית לנמוכה".

שותפו של המשיב לביצוע העבירה שוחרר על ידי ביהמ"ש לענינים מנהליים לאור תכנית רש"א במרכז לעברייני מין.

10. בא כח המשיב טוען כי וועדת השחרורים בחנה את עניינו של המשיב על פני שבע ישיבות. באזור מגוריו של המשיב אין בנמצא רכז רש"א. שותפו לעבירה, שאף הוא מתגורר בקלאנסווה, שוחרר בהחלטת בית משפט לעניינים מנהליים. עובר לתחילת ריצוי מאסרו היה המשיב משוחרר במשך שלוש שנים בתנאי שחרור אותם לא הפר.

כמו כן נטען כי מדובר בשחרור מוקדם בן כ-5 חודשים, ועדיף כי יהיה בפיקוח בתקופה זו מאשר ירדה תקופה נוספת בכליאה ולאחריה ישוחרר ללא טיפול או פיקוח.

דיון והכרעה

לאחר שעיינו בכתבי הטענות בחוות הדעת ובשאר המסמכים ואף שמענו את טענות

הצדדים אנו סבורים כי דין העתירה להידחות.

1. הענקת שחרור על תנאי לאסיר, מותנית בכך שוועדת השחרורים תשתכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים:

א. האסיר ראוי לשחרור על תנאי.

ב. שחרורו אינו מסכן את הציבור.

הנטל לשכנע את וועדת השחרורים בקיומם של שני התנאים מוטל על האסיר.

2. בענייננו, התקבל דו"ח גורמי הטיפול בכלא ולא יכולה להיות מחלוקת כי המשיב עונה אחר התנאי של "ראוי לשחרור".

3. באשר לשאלת המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור אם ישוחרר, וועדת השחרורים בחנה ענין זה במהלך מספר דיונים, הונחו בפניה מספר חוות דעת מאת מב"ן ובכולן הערכת המסוכנות שיוחסה למשיב היתה בינונית - נמוכה. בסופו של יום, לאחר שנבחנה תכנית השיקום ואמצעי הפיקוח האופטימליים האפשריים, המליצה מב"ן על שחרורו של המשיב, תוך שציינה כי יש בתכנית הטיפולית, במידה והמשיב יעמוד בתנאיה, כדי להפחית את רמת המסוכנות לנמוכה. חוות דעת מב"ן, שניתנה על ידי הגוף המקצועי שבחן את מסוכנותו של המשיב, היוותה, בצדק, שיקול משמעותי בהחלטת וועדת השחרורים, ואף אנו מייחסים לחוות דעת מב"ן משקל רב.

בהתאם להמלצת מב"ן יצא המשיב מספר פעמים לחופשות ממושכות ולא הפר את האמון שניתן בו. עובר לגזר הדין, במהלך ניהול משפטו, היה המשיב משוחרר במשך כשנתיים וחצי ואף במהלכן לא הפר את האמון שניתן בו, עמד בתנאי השחרור ולא ביצע עבירות נוספות.

המשיב הציג תכנית שיקום שנמצאה על ידי מב"ן כראויה, שיש בה כדי להפחית את רמת מסוכנותו המינית לנמוכה. אין לזקוף לחובתו של המשיב את העובדה שלא הוכנה בעניינו תכנית רש"א כיוון שבמקום מגוריו לא נמצא רכז רש"א.

אנו ערים לעובדה כי לשותפו לעבירה, שמתגורר אף הוא בקלאנסווה, הוכנה תכנית מטעם רש"א, אולם בעניינו של המשיב, נטען, על ידי גורמי הטיפול, כי לא ניתן להכין תכנית רש"א ומטעם זה פנה המשיב להכין תכנית פרטית.

4. שותפו של המשיב לעבירה, שוחרר בעקבות החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים (עת"א 56324-09-11) כאשר נתוניו, לענין לקיחת האחריות, העדר הליך טיפולי בין כותלי הכלא ומידת המסוכנות המינית זהים. ההבדל היחיד בין שניהם הוא בגורם שהכין את התכנית הטיפולית, אולם לדעתנו הדגש בהחלטת ביהמ,ש המחוזי בעניינו של השותף לא היה על כך שהתכנית הטיפולית לגביו הוכנה ע"י רש"א. הדגש לדעתנו היה על כך שמב"ן "שהוא הגורם המקצועי בכל הקשור להערכת מסוכנות של עברנייני מין" סמך ידיו על התוכנית שהוכנה.

גם במקרה שבפנינו, מב"ן סמך ידיו על התוכנית הפרטית שהוכנה עבור המשיב,ובצדק קבעה ועדת השחרורים כיהיא נותנת לחוות דעת מב"ן משקל רב בהחלטתה באם האסיר ראוי לשחרור ובאם שחרורו לא יפגע בבטחון הציבור.

5. לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי וועדת השחרורים שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים ונתנה להם את המשקל הראוי ואין מקום להתערב בהחלטתה.

אנו דוחים את העתירה ומורים על שחרורו של המשיב בתנאים שנקבעו על ידי וועדת השחרורים ובתנאים הקבועים בסעיף 13 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, לרבות התייצבות פעמיים בחודש בימי ג' של השבוע הראשון והשלישי של כל חודש בתחנת המשטרה של טייבה.

כתנאי מתנאי השחרור יהיה המשיב במעצר בית לילי בכל יום בין השעות 22:00 ועד 06:00 למחרתו.

ניתנה והודעה היום כ"ט כסלו תשע"ב, 25/12/2011 במעמד ב"כ הצדדים ובהעדר המשיב.


מעורבים
תובע: היועץ המשפטי לממשלה
נתבע: מחמוד תאיה
שופט :
עורכי דין: