ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין היועץ המשפטי לממשלה נגד שי ידין (אסיר :

היועץ המשפטי לממשלה

נ ג ד

שי ידין (אסיר

בית המשפט המחוזי בחיפה

בפני הרכב כב' השופטים:

רון שפירא [אב"ד]

עודד גרשון

אלכס קיסרי

פסק דין

כב' השופט ר' שפירא [אב"ד]:

בפנינו עתירה המופנית כנגד החלטת ועדת שחרורים שמקום מושבה בכלא כרמל, בראשות כב' הנשיא בדימוס השופט מלמד, אשר ניתנה ביום 20.11.11, במסגרתה הורתה הועדה על שחרורו של המשיב שחרור מוקדם על תנאי ברישיון.

ב"כ העותר טוענת, כי החלטת הועדה היא בלתי סבירה בשלושה מישורים. המישור הראשון הוא מסוכנותו של המשיב, כפי שהיא נשקפת מעברו הפלילי וממידעים מודיעיניים חסויים שהוגשו בעניינו. הטעם השני הוא התעלמות מחוות דעת שליליות של גורמים טיפוליים והעדפת חוות דעת פרטית על פניהן. הטעם השלישי הוא התעלמות מתפקוד לקוי בתקופת המאסר.

לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש לועדה ובטיעונים שבפנינו, אציע לחברי ההרכב לדחות את העתירה.

הכלל המנחה את בית המשפט המנהלי, בבואו לבחון החלטות של ועדת שחרורים, הוא שבית המשפט יתערב בהחלטת ועדת השחרורים רק אם חרגה מסמכותה, או במקרים בהם החלטתה היא בלתי סבירה בצורה קיצונית. "יודגש כי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אינו פועל כערכאת ערעור על החלטת הוועדה, אלא הוא בוחן את החלטת הוועדה כהחלטה מינהלית, ומכאן שהתערבותו של בית המשפט תיעשה רק במקרים בהם קמה עילה מאלה המאפיינות את המשפט המינהלי כנגד החלטת הוועדה. על בית המשפט לשמור על מרחב של שיקול דעת לוועדה בהחלטתה לגבי שחרור אסירים, ולהתערב בהחלטותיה רק אם הן לוקות בחוסר סבירות קיצוני (ראו בין השאר: עע"א 2/83ועדת השחרוריםנ' אסיאס, פ"ד לז(2) 688 (1983); בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים נ' ועדת השחרורים, פ"ד נה(2) 838, 871 (2001); רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 236 (2002))." [רע"ב 3686/10 סמיר גנאמה נ' ועדת השחרורים, (טרם פורסם, ניתן ביום 9/12/10)].

במקרה שבפנינו, סבור אני כי לא מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים את התערבות בית המשפט בהחלטה, וזאת בשים לב לאמות המידה שפורטו לעיל.

ועדת השחרורים הייתה ערה לעברו המכביד של המשיב, כמו גם למידעים בעניינו, ובחנה אותם בקפידה. כפי שצוין בהחלטה, למשיב 4 הרשעות קודמות ב-44 עבירות שונות. במאסרו הקודם שהה בטיפול גמילה ונפלט ממנו, והוא הוגדר כאסיר אימפולסיבי. הועדה בחנה את כל המידעים בעניינו ומצאה, כי מדובר במידעים בדרגת מהימנות נמוכה, כאשר רובם גם ישנים באופן יחסי. גם עבירות המשמעת של המשיב הן מתאריכים מוקדמים, כאשר העבירה האחרונה בעניינו, מיום 15.9.11, לא הייתה בדרגת חומרה אשר הועדה סברה כי היא מצדיקה מניעה של אפשרות שילובו בהליך טיפולי, במסגרת של שחרור מוקדם על תנאי. בחנתי את המידעים ואת פירוט הדו"חות על התנהגותו של המשיב, ולא מצאתי כי לעניין זה התרשמות ועדת השחרורים מהמידעים ומכלל הדו"חות היא בלתי סבירה.

ועדת השחרורים הביאה בחשבון שארבעים בדיקות שנערכו למשיב לאיתור סמים נמצאו נקיות לחלוטין וגם עניין זה נלקח בחשבון, ולא ראיתי פגם.

כפי שצוין בהחלטת הועדה, הרשות לשיקום האסיר לא הייתה מוכנה לקבל את המשיב לטיפול במסגרתה. עם זאת, מעיון במכתבי הרשות לשיקום האסיר עולה, כי הרשות לשיקום האסיר סברה שלא ניתן לשלב את המשיב בתוכנית טיפולית מאחר והוא אינו מביע מוטיבציה לטיפול שעניינו בגמילה מסמים. לא ראיתי בדו"חות הרשות לשיקום האסיר התייחסות לנתון של 40 בדיקות נקיות לאיתור סמים שנערכו למשיב. בנסיבות אלו, סבור אני כי מסקנת ועדת השחרורים, לפיה לא ניתן לראות בנימוק זה של הרשות לשיקום האסיר כעילה שלא לאשר את יציאתו לשחרור מוקדם ברישיון, אינה חורגת ממתחם הסבירות.

בעניין זה יצוין כי המשיב הגיש לועדת השחרורים תוכנית טיפולית של מטפלת, הגב' מיכל לובלסקי. ועדת השחרורים סברה כי מדובר בתוכנית ראויה, ובהתאם החליטה לאשר את השחרור המוקדם, בכפוף לשילוב בתוכנית זו. יצוין כי בהחלטה אחרת אשר ניתנה באותו יום, בעניינו של אסיר מס' *******, ציינה ועדת השחרורים את הבעייתיות הקשורה בנושא תוכניות הטיפול הפרטיות והצביעה על הקושי בעניין זה, קושי העומד אל מול חוסר יכולת הרשות לשיקום האסיר להתמודד עם כלל הפניות. לעניין זה שותף אני לביקורתה של ועדת השחרורים, וסבור אני כי אכן יש מקום לבחון את הדברים העולים בהחלטה הנ"ל, כאשר מהצד השני גם ראוי להגביר את הפיקוח על תוכניות השיקום הפרטיות, וזאת מעבר לבעייתיות של הפרטה בפועל של תחום שיקום האסיר. ואולם בנסיבות העניין, וכאשר עוסקים באסיר הספציפי, אין מקום כי כל הבחינה תיעשה על גבו. כאשר מביאים בחשבון את רמת המסוכנות מחד, אשר ועדת השחרורים סברה שהיא אינה בדרגה גבוהה, ואת תוכנית הטיפול מאידך, כי אז בנסיבות העניין החלטתה של ועדת השחרורים לאשר את השחרור במסגרת הטיפולית הנ"ל היא החלטה סבירה.

יש להדגיש כי שחרורו של המשיב ברישיון כלל הנחיות מפורטות בכל הנוגע לסדרי המעקב אחר המשיב. מעבר לתנאים המפורטים בחוק ובפנקס השחרורים, קבעה ועדת השחרורים כי על המשיב להתייצב בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריו אחת לשבועיים. עוד הורתה לו לעמוד בפיקוחה של הגב' לובלסקי ולהשתלב בתוכנית הטיפול, כפי שהוצגה לעיון הועדה. המשיב חויב לשהות במעצר בית מלא, מהשעה 20:00 ועד 6:00 למחרת. האסיר חויב לעבוד בקביעות במקום עבודה שנבחר עבורו בסיוע המטפלת הנ"ל וכן נקבע כי עליו להתייצב לביקורת בפני ועדת השחרורים בתוך 3 חודשים, מועד שפורט בהחלטה. בנסיבות אלו, כאשר מביאים בחשבון את כל התנאים המגבילים שהוטלו עליו, סבור אני כי החלטת הועדה היא החלטה סבירה אשר שכללה את מכלול הנתונים אשר הובאו בפניה. לא מצאתי כי מתקיימים התנאים המצדיקים את התערבות בית המשפט בהחלטה, וזאת בשים לב לאמות המידה שנקבעו בפסיקה.

אשר על כן, ואם תישמע דעתי, נורה על דחיית העתירה.

ר. שפירא, שופט

[אב"ד]

כב' השופט ע' גרשון:

אני מסכים.

ע. גרשון שופט


מעורבים
תובע: היועץ המשפטי לממשלה
נתבע: שי ידין (אסיר
שופט :
עורכי דין: