ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אדזיאשוילי גיבי נגד המוסד לביטוח לאומי :

אדזיאשוילי גיבי

ע"י ב"כ עו"ד רומי הוניג

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד רנה הירש

בית דין אזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

כב' השופטת חנה טרכטינגוט

פסק דין

1. לפני ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 3.4.2011, אשר קבעה כי המערער איבד 65% מכושרו להשתכר (להלן: הועדה).

בין הצדדים קיימת הסכמה כי נפלו פגמים משפטיים בעבודת הועדה אלא שהצדדים נחלקו בשאלה אם יש להחליף את הרכב הועדה אם לאו.

העובדות

2. המערער, יליד 1945, סובל מבעיות רפואיות שונות.

3. ביום 29.6.2009 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למערער נכות זמנית בשיעור 76% עד ליום 31.10.2009 (נספח ג' לכתב הערעור).

פקיד תביעות קבע כי המערער איבד 100% מכושרו להשתכר עד ליום 31.10.2009 (נספח ד' לכתב הערעור).

4. ביום 16.12.2009, עם תום תקופת הנכות הזמנית, התכנסה ועדה רפואית לדון בעניינו של המערער. הועדה קבעה כי למערער נכות צמיתה בשיעור 76% (נספח ה' לכתב הערעור).

ועדה מדרג ראשון לעניין אי כושר קבעה כי המערער איבד 65% מכושרו להשתכר.

5. המערער הגיש ערר על החלטה הועדה מדרג ראשון. ביום 11.7.2010 דחתה הועדה לעררים לעניין אי כושר את ערר המערער (להלן: הועדה) וקבעה:

"בן 65. הועדה עיינה בפרוטוקול רפואי ובפירוט סעיפי הליקוי וכן עיינה בדו"ח שיקום. הועדה הגיעה למסקנה כי במצבו הרפואי הנוכחי. כשיר לעבוד בעבודה בישיבה ללא מאמץ פיזי רב בעבודות כגון: מפעיל חניון, קופאי בחנות, עבודות הרכבה, אריזה במשרה חלקית. הועדה דוחה את הערר".

6. המערער הגיש ערעור על החלטת הועדה (ב"ל 1946-08-10).

7. ביום 26.1.2011 ניתן פסק דין ע"י כב' השופטת לקסר המורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה על מנת "שתשקול שוב את עמדתה לענין שיעור אי הכושר שנקבע לו בשים לב לגילו של המערער, מכלול ליקוייו הרפואיים שכבר הקנו לו בעבר 75% אי כושר באופן זמני, ועברו התעסוקתי. הועדה תנמק החלטתה במפורט במנומק" (נספח ב' לכתב הערעור) (להלן: פסק הדין).

8. בעקבות פסק הדין התכנסה הועדה ביום 3.4.2011 לדון בשנית בעניינו של המערער, ללא נוכחותו. וכך קבעה הועדה:

"הועדה עיינה בפסק הדין בית הדין האזורי לעבודה מיום 26.1.11. הועדה עיינה בפירוטי סעיפי הליקוי בפרוטוקולים הרפואיים השונים ובדו"ח עובדת השיקום. בפרוטוקול מתאריך 29.6.09 מצוין סעיף ליקוי רפואי בגין 'אוטם + צינטור + ניתוח מעקפים' 100% עד 30.6.09 ותחתיו סעיף בגין 'מצב אחרי אוטם' 50% מ01.7.09 עד 31.10.09. בפרוטוקול 16.12.09 מצוין סעיף ליקוי 'מחלת לב איסכמית' 40% לצמיתות. יש לציין כי סעיפי הליקוי הדומיננטיים בשני הפרוטוקולים הרפואיים מתייחסים לבעיותיו הלבביות. לפיכך משנקבע בפרוטוקול העדכני יותר כי נכותו הרפואית בגין בעייתו הלבבית הינה בשיעור נמוך יותר אזי לא ניתן לקבוע כי לא חל שינוי/שיפור במצבו הלבבי. בעיון בדו"ח מיפוי לב עם טליום ודיפירידמיול, נמצא כי תפקודו הגלובלי של חדר שמאל תקין עם מקטע פליטה של חדר שמאל - 67%. בסיכום הבדיקה מצוין: תגובה קלינית לא איסכמית. לפיכך בשקלול של כלל בעיותיו התפקודיות של העורר, לאחר מועד הוועדה הרפואית העדכנית, ועדה רפואית לאי כושר הגיעה למסקנה כי חל שיפור תפקודי לבבי, אשר זיכה את העורר בדרגת נכות רפואית נמוכה יותר ומכאן נקבע כי כושרו התעסוקתי לא נפגע לחלוטין וכשיר לעבוד בהיקף חלקי בישיבה, ללא הרמת משא כבד, בעבודות כגון: הרכבה, מיון, אריזה ליד שולחן, קופאי בחנות, מפעיל חניון. הוועדה דוחה את הערר".

9. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים

10. המערער טען כי הועדה שגתה בכך שלא זימנה אותו לדיון ובכך פגעה בזכות הטיעון שלו; כי הועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין, שכן לא נתנה דעתה למכלול השיקולים הן הרפואיים והן התעסוקתיים של המערער ולא בחנה את נתוניו האישיים בעת מתן ההחלטה בדבר כושרו התעסוקתי; הועדה לא נימקה באופן ממצה את ההחלטה להפחית את שיעור אי הכושר של המערער מ-75% ל-65%.

לטענת המערער אין מקום להחזיר את עניינו לוועדה בהרכבה הנוכחי מכיוון שהוועדה פגעה בזכות הטיעון שלו והתעלמה באופן בוטה מהוראות פסק הדין.

11. בדיון שהתקיים ביום 1.12.2011 הודיע המשיב כי מסכים שנפלו טעויות משפטיות בעבודת הועדה בשל אי זימון המערער לדיון ובשל היעדר התייחסות לגילו של המערער, עברו התעסוקתי ולהשלכת עובדות אלה על אי הכושר. יחד עם זאת טען המערער כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין והסבירה מדוע שונה שעור אי הכושר למרות שהנכות הרפואית לא השתנתה.

לטענת המשיב אין כל אינדיקציה בהחלטה לכך שהועדה נעולה בדעתה ויש לאפשר לה לתקן את הטעויות שנפלו בהחלטתה ולהשלים את הדיון בהתאם להוראות פסק הדין.

הכרעה

12. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל וכי יש להורות על השבת עניינו של המערער לוועדה לעררים לעניין אי כושר בהרכב אחר, כפי שיפורט להלן.

13. בעניין מוהרה (עב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם 15.4.2004)) נפסק כי על הוועדה לבחון:

"ראשית - את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואה או בחלקה, ככל שעבד בעבר;

שנית - את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו.

נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו ע"י הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיזית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת".

14. יש להדגיש כי הכלל הוא שעניינו של מבוטח יוחזר לאותה וועדה שכבר דנה בעניינו ולא לוועדה בהרכב אחר (עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופפרברג - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 21.10.2009); עב"ל (ארצי) 493/08 המוסד לביטוח לאומי - יונה הררי, (לא פורסם, 28.4.2009)), כאשר החלפת הרכב ייעשה באותם מקרים נדירים בהם יש חשש ממשי כי הוועדה תהיה מקובעת על עמדתה או שהרכב הוועדה אינו נאות (עב"ל (ארצי) 282/99 יהודית אבן חן - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 3.9.2001)).

אלא שלטעמי, המקרה דנן הוא מסוג המקרים הנדירים בהם יש להורות על החלפת הרכב הוועדה. הוועדה הרפואית לעררים לא מילאה את תפקידה הן בפעם הראשונה בה דנה בעניינו של המערער והן בפעם השנייה עת הוחזר אליה עניינו של המערער לדיון לפי פסק הדין. אמנם הועדה הסבירה מבחינה רפואית מדוע קיים לדעתה שוני בדרגת אי הכושר של המערער אולם הועדה התעלמה לחלוטין מיתר הוראות פסק הדין שעניינן קביעת דרגת אי הכושר בשים לב לגילו של המערער, מכלול הליקויים הרפואיים ועברו התעסוקתי. כמו כן לא זימנה את המערער ולא איפשר לו לטעון את טענותיו. סבורני כי נוכח הפגמים שנפלו בעבודת הוועדה, הרי שאם יוחזר עניינו של המערער לאותה וועדה קיים חשש כי הוועדה תהיה נעולה בדעתה ותהפוך לוועדה מתגוננת.

15. סוף דבר - עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) בהרכב אחר על מנת שתקבע את דרגת אי הכושר של המערער בשים לב לגילו של המערער, מכלול ליקוייו הרפואיים שהקנו לו בעבר 75% אי כושר באופן זמני ועברו התעסוקתי.

הועדה תנמק החלטתה.

בפני הועדה לא יובאו הפרוטוקולים של הועדה לעררים הקודמת מיום 11.7.2010 ומיום 3.4.2011 ואף לא פסק דין למעט סעיף 15.

המערער וב"כ יוזמנו לדיון בפני הועדה.

16. המשיב ישא בהוצאות המערער בסכום של 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא למשיב פסק - הדין.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ב, 15 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אדזיאשוילי גיבי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: