ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'ורג' אטלן שם טוב נגד מאגר ישראלי לביטוחי רכב בע"מ :

1. ג'ורג' אטלן שם טוב

נ ג ד

1. מאגר ישראלי לביטוחי רכב בע"מ

בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

כב' סגן הנשיא השופט אליהו קידר

פסק דין

1. לפני תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975. עניינה תאונת דרכים מיום 7.7.07, בה היה מעורב התובע יליד 30.4.82 וכתוצאה ממנה נגרמו לו נזקי גוף כנטען בכתב התביעה.

2. על פי תצהירו של התובע, התאונה ארעה כאשר התובע רכב על גבי אופנוע מ.ר. 7463524 . עובר לתאונה ביקש התובע לעשות שימוש באופנוע שהיה בחזקת חברו מר בן כהן לשם סידוריו האישיים. חברו בן כהן, לטענת התובע, נעתר לבקשתו והעביר לו את האופנוע בסמוך לשעה 22:30 בשכונת "פואבלו" בראשון לציון. כאשר רכב התובע על האופנוע ברחוב זלמן שז"ר החליק וכתוצאה מכך טוען לנזקי גוף (להלן: "התאונה"). האופנוע בוטח על יד פוליסת ביטוח שהונפקה על ידי הנתבעת בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו.

3. הנתבעת מכחישה את עצם התרחשות התאונה ואת הכיסוי הביטוחי. על כן פסק דין זה יעסוק במחלוקות הבאות:

א. נהיגה בהיתר.

ב. התרחשות התאונה.

ג. אומדן הנזק.

דיון בשאלת החבות:

4. מר בן כהן נחקר על תצהיר עדותו הראשית וציין בעדותו כי הוא מכיר את התובע שנים רבות ולא היה לו בעיה לתת את האופנוע שלו מידי פעם לתובע על פי בקשתו, אולם זו הפעם היחידה שהתובע ביקש את האופנוע. האופנוע היה ברשותו כשנה, אביו רכש את האופנוע מחבר שלו בתל אביב מבעל מוסך בתל אביב בשם יואל. העד ציין כי ראה את רשיון הרכב שם כתוב הבעלים הקודמים של האופנוע ולא נעשתה העברת בעלות אחרי הקנייה. כאשר ביקשו למכור את האופנוע אביו ויואל בעל המוסך העבירו את הבעלות על שם הרוכש. האופנוע היה ברשותו ונתן לתובע לרכב בשעות הלילה. לאחר התאונה נגרם לאופנוע נזק קל כאשר לא היה צורך בתיקונו מדובר היה באופנוע ישן והנזק היה רק שפשופים ומכות זניחות. את שיפוצו עשה בעצמו. חצי שנה אחרי התאונה מכר את האופנוע ואין בידיו הסכם מכירה.

5. התובע נחקר על תצהיר עדותו הראשית וציין כי, עובר לתאונה הזו נפגע בחמש תאונות דרכים כאשר שלוש מהן התרחשו כאשר רכב על גבי אופנועים. התובע ציין כי ביקש את האופנוע כי רצה לרכב על גביו לאחר זמן ממושך שלא רכב על אופנוע וגם כדי לקנות סיגריות. התאונה ארעה לאחר שרכש את הסיגריות ברחוב זלמו שז"ר.

6. מר אלון אברג'יל, חברו של התובע, נחקר אף הוא על תצהיר עדותו הראשית וציין כי, לא זכר מה קרה לאופנוע לאחר התאונה. נזכר כי התובע ביקש ממנו לבוא למקום האירוע, על כן כאשר הגיע ראה את התובע עם כאבים ופצוע כאשר האופנוע מוטל לצד הכביש, וזה קרה בשעות הלילה. לאחר מכן לקח את התובע ברכבו לבית החולים כאשר האופנוע נשאר במקום. העד ציין כי כאשר הגיע ראה הרבה אנשים במקום שניסו לעזור לתובע.

7. אם התובע הגברת אטלן אביגיל העידה כי בנה התגורר אצלה בזמן התאונה. העידה כי ליוותה אותו לפיסיותרפיסטית, לאחר התאונה לא עבד כחודש וחצי. בנה סובל מכאבי ראש עד ליום זה, מתלונן על כאבים בגופו קשה לו לישון על הכתף. כיום בת זוגו מתלווה אליו. ציינה כי בנה עובד משעה שמונה עד חמש. אשת התובע, הגברת ורד אטלן העידה כי, בעלה חוזר תשוש מהעבודה ומספר לה על כאביו הרבים.

8. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי, ככל העולה מרשיון הרכב הרי שהאופנוע לא שייך כלל לחברו של התובע אלא לאלמוני בשם פריס יונס. לטענתו של מר בן כהן חברו של התובע, הקטנוע נרכש על ידי אביו מחברו של האב בשם יואל, וגם אותו יואל, וגם אביו של החבר לא הגיעו למתן עדות ועל כן ניתן לקבוע כי הרשאת הבעלים לא הוכחה. לא ברור כלל איך ניתנה הרשאתו של הבעלים יונס לנסיעתו של התובע כבעלים רשומים על הקטנוע.

9. התובע מציין בסיכומי התשובה מטעמו כי, הוכחת הרשאת הבעלים אינה רלוונטית. התובע פרט כיצד קיבל את האופנוע לידיו מחברו, והוא רכב על האופנוע בהיתר מלא של מי שהיה למיטב ידיעתו המחזיק באופנוע- מר בן כהן. היות ודרישת החוק היא ידיעה בפועל על פי עדותו של התובע ועדות חברו בן כהן, הרי שהאופנוע עבר לרשותו של התובע בהיתר מלא ממר בן כהן בהיותו מחזיק. התובע לא ידע ולא היה לדעת כי חברו לא ביצע העברת בעלות לאחר קניית האופנוע על ידי אביו של בן כהן ועל כן לא העלה על דעתו כי אין המדובר בהרשאת בעלים .

10. סעיף 7 (2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה - 1975 מציין מי מהנפגעים לא זכאי לפיצויים על פי החוק, וביניהם מי שנהג ברכב תוך הפרת התיקון לחוק העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) תשכ"ד -1964, וכן מי שהיה ברכב בידיעה מלאה כזו.

11. סבורני כי במקרה שלפניי הטענה לפיה התובע לא נהג בהרשאת הבעלים מוטב והייתה נטענית לראשונה בכתב ההגנה. משלא נטענה בכתב הטענות, הנתבעת אינה יכולה להרחיב החזית ולהישען עליה כנימוק לדחיית התביעה לבדה.

12. בנוסף, הוכח בפניי כי התובע ביקש את רשותו של מחזיק האופנוע דרך קבע, חברו מר בן כהן. במצב בו התובע לא ידע ולא היה עליו לדעת כי המחזיק אינו הבעלים הרשום ברישיון הרכב , מקום שגם מחזיק הקבע לא ידע מיהו הבעלים הרשום של האופנוע היות והעיד כי אביו רכש את האופנוע עבורו והיה אמון על הרשיונות, אין מקום לקבוע כי התובע נכנס בגדרו של סעיף 7 (2) לחוק הפלת"ד ומסיבה זו לבד ה לדחות תביעתו.

13. התובע צרף לתביעתו טופס חדר מיון מיום התאונה (7/7/07 בשעה 23:59) לפיו דיווח התובע עם הגעתו על פציעה בעקבות ת"ד. אובחנו בקבלתו שטפי דם ונפיחות בקרסול הימנית ובצילומים אובחנו שבר של הקליקולה מימין בכתף הימנית.

14. התובע צרף אישור מהמשטרה לפיו דיווח על התאונה כחודש לאחר התרחשותה ביום 30.8.07 כתאונה עצמית.

15. הנתבעת מכחישה את חבותה וטוענת כי התאונה לא התרחשה מהנימוקים הבאים:

א. עצם הטענה כי התאונה התרחשה על ידי שימוש בקטנוע לא הוכחה, לא הובאו תמונות הקטנוע המעורב, ראיות בדבר תיקונו.

ב. מדובר בתאונה עצמית, ללא עדים, הנתמכת אך על ידי עדות התובע כבעל דין.

ג. עדות התובע לא מהימנה ולא מדוייקת בכל האמור למטרת הנסיעה באופנוע, שימוש באופנועים על ידי התובע בעבר.

ד. סיבת ההחלקה לא הובהרה, אישור המשטרה נערך על פי דיווחי התובע בעצמו

16. סבורני כי יש מקום לקבל את התביעה. שוכנעתי כי התאונה אכן התרחשה כגרסת התובע. אני מקבל את עדותו של התובע לפיה החליק עם האופנוע. חברו של התובע העיד כי התובע ביקש ממנו להגיע למקום התאונה ולפנותו משם והוא ראה את התובע לאחר התאונה ואת האופנוע מונח לצידו. גם הסביר כי פינה את התובע לשם מתן טיפול רפואי לאור כאביו ופציעותיו. על פי תיעוד רפואי מחדר מיון וולפסון מיום התאונה מנגנון החבלה שאובחן מתאים לפגיעה המתוארת -החלקה מאופנוע. התובע המשיך מעקבים רפואיים בקופת החולים נבדק ואובחנו הגבלה בתנועות רגישות ושבר בכתף הימנית. התובע הציג מסמכים נוספים לפיהם המשיך בטיפולי פיסיותרפיה. ככל העולה מחוות הדעת המומחה הרפואי שמונה בתיק זה על פי החלטת בית המשפט, מנגנוני החבלה מתאימים להחלקה מאופנוע. משכך אני קובע כי התובע הוכיח כי נפגע בתאונת דרכים על פי גרסתו.

נכות רפואית:

17. בית המשפט נעתר לבקשת התובע ומינה את פרופ' תום הלל, אורטופד- מנתח לבחינת נכותו של התובע עקב התאונה. המומחה בדק את התובע ביום 11.2.09 וציין בחוות דעתו בפרק: "סיכום ומסקנות" כי, התובע החליק עם האופנוע ונגרם לו שבר מרוסק עם תזוזה, בשליש האמצעי של עצם הבריח הימנית. התובע טופל על ידי חבישה. התובע התלונן בפני המומחה על תחושת חולשה וכובד ביד ימין, עם כאבים באזור הכתף בזמן שישן על הכתף בלילה.

18. בצילום העדכני נראה חיבור מלא של השבר עם קיצור של 11 מ"מ בעצם הבריח. המומחה סבור כי ההפרעה התפקודית של הכתף היא קטנה, אולם לאור קיצור העצם והופעת קרפיטציות עדינות בתנועות הסיבוביות של הכתף העריך את נכותו הצמיתה בשיעור של 5% על פי סעיף 39 (1) של תקנות המל"ל.

19. המומחה קובע גם כי התובע סבל מאי כושר מלא במהלך 41 הימים לאחר התאונה ולאחר מכן מנכות זמנית בשיעור של 30% למשך חודשיים נוספים.

20. המומחה לא נחקר על חוות דעתו ואני מוצא לנכון לקבלה כלשונה, חוות הדעת מפורטת והמומחה מסביר בה את קביעותיו כהלכה.

נכות תפקודית:

21. התובע טוען כי ערב התאונה עבד ב"נט-פרינט" ולאחר התאונה שהה באי כושר מלא עד ליום 18.8.07 בתקופה זו היה מרותק לביתו ולא יכול היה לעבוד. מאז התאונה התובע סובל מכאבים בכתף הימנית ומכוח ירוד בידו הימנית, מהגבלות וכאבים בעת תנועות הגב והצוואר. עבודתו דרשה ממנו הפעלת יד ימין בשעות עבודה מאומצות, הרמת משאות, נהיגה ממושכת ונשיאת חפצים, פעולות אשר נפגעו באופן תמידי עקב כאביו והגבלותיו של התובע עקב התאונה. בהיותו טכנאי צעיר טוען התובע כי מגבלותיו יקשו עליו בביצוע עבודתו בעתיד בשל העובדה כי הוא נדרש להפסקות רבות ולמנוחה. כך גם שכרו לא יגדל בהתאם לשכרם של טכנאים אחרים. על כן מבקש התובע לקבוע את נכותו התפקודית של התובע כנכותו הרפואית בשיעור של 5%.

22. מנגד, טוענת הנתבעת בסיכומיה כי, מדובר בנכות רפואית גרידא, שכן אין בקיצור עצם הבריח בגינה הוענקה נכות כל השלכה על תפקודו של התובע, ולא על יכולת השתכרותו. התאונה התרחשה ביום 7.7.07, התובע החל לעבוד בינואר 2007 כטכנאי מדפסות, שכרו עובר לתאונה היה כ- 5,000 ₪ במשרה מלאה. גם כיום, לאחר התאונה התובע עובד באותו מקום עבודה ומבצע את אותו תפקיד ושכרו השתבח ועומד על 7,700 ₪ תמורת אותן שעות עבודה. התובע גם טייל מאז התאונה ארבע פעמים ללא הגבלה. עברו כולל עוד ארבע תאונות דרכים, בכולן טען שסבל מכאבי גב כתוצאה מהן. ועל כן אין לקבוע כל נכות תפקודית.

23. סבורני כי, התובע סבל מחבלה שאינה קלה בתאונה זו ולשמחתו השבר המרוסק התאחה והגבלתו הרפואית עקב התאונה נקבעה כחמישה אחוזים בלבד. המומחה התייחס להגבלה התפקודית וציין כי היא קטנה. על כן, מקום בו נותרה הגבלה תפקודית, אולם התובע המשיך באורח חייו ובהיקף השתכרותו שהשתבח מאידך, מקום בו הפגיעה הנה אורטופדית בגפה הדומיננטית אולם מצד שני השבר התאחה אני סבור כי יש לקבוע נכות תפקודית בשיעור הנכות הרפואית אשר תתבטא בפיצוי על לדרך האומדנא בכל האמור לראש נזק של אובדן הכנסה לעתיד.

אומדן הנזקים:

הפסד השתכרות בעבר:

24. התובע טוען כי הוא השתכר בממוצע עובד לתאונה סכום של 5,200 ₪ אשר משוערך להיום לסך של 5,920 ₪. עקב התאונה עד ליום 18.8.07 רותק לביתו במהלך 42 ימים. מומחה בית המשפט העריך נכותו הזמנית של התובע ב-30% נכות למשך חודשיים נוספים עד ליום 17.10.07 . בנוסף מבקש התובע לפסוק לו פיצוי מתום הנכות הזמנית ועד ליום זה בשיעור הנכות הרפואית על פי שכרו שמשולם לו כיום בסך של 7,000 ₪.

25. הנתבעת טוענת כי מדובר בהפרש השתכרות בגין חודשיים בלבד לאחר התאונה בסך של 4,445 ₪ ולאחר מכן לא נגרע שכרו.

26. אני סבור כי יש לקבל את תחשיבו של התובע לפרק זה עד לתום תקופת הנכות הזמנית ולקבוע פיצוי בסך של: 13,347 ₪.

הפסד השתכרות בעתיד וזכויות פנסיוניות:

27. על דרך האומדנא סך של 35,000 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

28. בגין תקופת אי הכושר לאחר התאונה מצאתי לנכון לקבוע סכום של 4,000 ₪. לעתיד איני רואה כל הצדק ה לקבוע פיצוי.

כאב וסבל:

29. בהתחשב ב-41 ימי אי הכושר, בנכויות הזמנית והצמיתה שנקבעו, במהות הפגיעה: שבר מרוסק עם תזוזה בשליש האמצעי של עצם הבריח הימנית, בטיפולי הפיזיותרפיה , ועל פי שיקול בית המשפט אני סבור כי יש מקום להעמיד הפיצוי על פי 10% נכות, בסך של 18,787 ₪ בגין פרק זה.

הוצאות רפואיות:

30. לעבר ולעתיד על פי האומדנא סך של 4,000 ₪.

סך הכול לתביעה זו: 75,134 ₪.

סוף דבר:

31. הנתבעת תשלם לתובע את סכום התביעה בסך של 75,134 ₪, לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13%. הנתבעת תשא בהוצאות המשפט, בשכר העדים על פי המצוין בפרוטוקולים. הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ג'ורג' אטלן שם טוב
נתבע: מאגר ישראלי לביטוחי רכב בע"מ
שופט :
עורכי דין: