ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ועדה מקומית לתכנון גבעות אלונים נגד מוחמד עודתאללה :

ועדה מקומית לתכנון גבעות אלונים

נ ג ד

מוחמד עודתאללה

בית משפט השלום בעכו

כב' השופט משה אלטר, סגן נשיא

החלטה

1. בתיק עמ"ק 21353/06 של בימ"ש השלום עכו עמד הנאשם לדין באשמה כי ביצע עבירה לפי סעיפים 204 (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

בתאריך 8/11/07 הורשע הנאשם, עפ"י הודאתו, בעובדות שפורטו בכתב האישום שהוגש בתיק עמ"ק 21353/06 הנ"ל ובעקבות הודאתו הורשע בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום הנ"ל. לאחר שהורשע נגזר דינו ובין היתר הצטווה להרוס עד לא יאוחר מיום 9/12/08 קומה ד' בשטח של כ- 190 מ"ר אותה בנה, ללא היתר, מעל בניין בן שלש קומות (להלן: "קומה ד'") וכן הצטווה להפסיק את השימוש בקומה ד' החל מ- 9/12/08, כל זאת אם לא יקבל עד 9/12/08 היתר בניה כחוק.

2. מאחר ועד ליום 16/3/11 לא הרס הנאשם את קומה ד' ולא הפסיק את השימוש בה, למרות שלא קיבל היתר בניה, הוגש כתב האישום בתיק שבפניי, בו מיוחס לנאשם ביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה. כאן המקום לציין שבכתב האישום נפלה לכאורה טעות, כאשר צויין שגזה"ד ניתן בתיק עמ"ק 20715/04.

3. בישיבת יום 3/10/11, שהיתה קבועה להקראה, ביקש הסניגור לדחות את ההקראה למועד אחר, בטענה "כי עד למועד האחר יהיה לנאשם היתר בניה ביד". משבקשתו נדחתה, קוימה הקראה. הנאשם הודה אמנם, באמצעות סניגורו, בכל העובדות שנטענו בכתב האישום שבפניי אולם הסניגור טען כי "... במקרה זה עומדת לנאשם טענה של הגנה מן הצדק, זאת משום שלטענתו הוא הגיש בקשה למתן היתר והבקשה אושרה בתנאים. הנאשם מילא אחר כל התנאים והעיכובים שהיו במתן ההיתר הם בגלל הועדה".

לאור טענתו הנ"ל של הסניגור הוריתי, בהחלטתי מיום 3/10/11, כי הסניגור יגיש בקשה מפורטת בכתב, נתמכת במסמכים במידה וישנם כאלה, וכי ב"כ המאשימה תגיב לבקשה בכתב והצדדים פעלו בהתאם.

4. דוקטרינת ההגנה מן הצדק במשפט הישראלי הינה פרי הפסיקה. דיון נרחב ראשון בטיבה ובמהותה של ההגנה מן הצדק, כעילה לביטולו של כתב אישום, מצוי בפסק הדין שניתן בע"פ 2910/04 ארנסט יפת ואח' נ. מ"י, פד"י נ (2) , 221 (להלן: "פרשת יפת"). בינתיים הכיר גם המחוקק בקיומה של ההגנה מן הצדק כעילה לביטולו של כתב אישום, עת הוסיף (ב- 2007, במסגרת תיקון 51) לסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, המונה את הטענות המקדמיות אותן רשאי נאשם לטעון, את סעיף משנה 10, שזו לשונו:

"הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

כפי שנקבע בע"פ 4855/02, מ"י נ' ד"ר איתמר בורוביץ, תק-על 2005 (1) , 4756:

"עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים... ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר...

ההכרעה בשאלה אם המקרה שלפני בית המשפט מצדיק את החלתה של הגנה מן הצדק, אמורה לשקף איזון נאות בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי. מן העבר האחד ניצבים האינטרסים התומכים בהמשך קיומו של ההליך, ובהם: העמדת עבריינים לדין ומיצוי הדין עימהם; הוצאת האמת לאור; קיומם של מנגנוני גמול, הרתעה וענישה; שמירה על ביטחון הציבור; והגנה על זכויות הקורבן הנפגע. ומן העבר השני ניצבים האינטרסים השוללים, במקרה הקונקרטי, את המשך קיומו של ההליך, ובהם: הגנה על זכויות יסוד של הנאשם; פסילת מהלכיה הנפסדים של הרשות והרתעה מפני נקיטת מהלכים דומים בעתיד; שמירה על טוהר ההליך השיפוטי; ושמירת אמון הציבור בבית המשפט" (שם, בסעיף 21).

5. נשאלת השאלה האם ניתן לאמר כי הגשת כתב האישום נגד הנאשם, במקרה שבפניי, עומדת "בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית", כלשון סעיף 149 (10) לחסד"פ, עד כדי כך שיש הצדקה לנקוט במהלך הקיצוני של ביטול כתב האישום. סבורני שהתשובה לשאלה זו שלילית. די אם אציין כי לפי גירסת הסניגור עצמו, כעולה מהבקשה בכתב שהגיש, רק ב- 5/3/09 - היינו כשלשה חודשים לאחר המועד שנקבע לביצוע צו ההריסה וצו איסור השימוש - הגיש הנאשם את הבקשה לקבלת ההיתר. לכן, גם אם היה ממש בטענת הסניגור כי העיכוב בקבלת ההיתר - לאחר שהוגשה הבקשה לקבלת היתר - "נבע מהוועדה" (סעיף 15 ל"בקשה להענקת הגנה מן הצדק"), לא היה בכך כדי לשנות, שכן העבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, שהינה "עבירה נמשכת", נעברה כבר לפני שהנאשם בכלל הגיש את הבקשה לקבלת היתר. מה גם שמתגובת ב"כ המאשימה עולה, לכאורה, כי העיכוב בקבלת ההיתר, לאחר שהועדה המקומית לתכנון ובניה אישרה את הבקשה בתנאים, נובע מהנאשם ולא מהוועדה.

6. זאת ועוד. אם אמנם היה ממש בטענות העובדתיות שמעלה הסניגור בבקשה, מן הראוי היה להגיש למותב שגזר את דינו של הנאשם בתיק עמ"ק 21353/06 בקשה להאריך את המועד שנקבע לביצוע הצווים. סביר להניח שאם היתה מוגשת בקשה כזו וביהמ"ש היה משתכנע שקבלת ההיתר הינה בהישג יד וכי העיכוב נובע מהועדה, היה ביהמ"ש נעתר לבקשה כזו, זאת מכח סמכותו לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה. סבורני כי לא יהיה זה ראוי לאפשר לנאשם להעלות טענה בדבר קיומה של הגנה מן הצדק, כאשר הוא לא מיצה את האפשרויות החוקיות העומדות בפניו ובחר, במקום זאת, להמשיך בהפרת הצווים.

7. סיכומו של דבר ולאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

אני קובע התיק להקראה ליום 4/1/12, שעה 09.00.

המזכירות תשלח לצדדים הזמנה לדיון + העתק ההחלטה.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ועדה מקומית לתכנון גבעות אלונים
נתבע: מוחמד עודתאללה
שופט :
עורכי דין: