ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ.ג. נגד ש.ג. :

1. מ.ג.

2. י.ג.

3. ר.ג.

4. מ.י.

5. מ.ג.

6. י.ג.

נ ג ד

ש.ג.

בית משפט לענייני משפחה בנצרת

כב' השופט אסף זגורי

בשם המבקשים - עו"ד אבי נאמן ו/או עו"ד אילת נחום-נאמן

בשם המשיב - עו"ד אלי סגל

החלטה

האם יש להאריך תוקפו של צו מניעה שניתן במעמד צד אחד ביחס לזכויות המשיב בנחלה מס' **במושב פלוני? זו השאלה הניצבת לפתחי במסגרת החלטה זו.

א. העובדות עליהן אין חולק:

1. אביהם המנוח של בעלי הדין, מר ש.ג. ז"ל (להלן: "המנוח") היה הבעלים של זכויות השימוש בנחלה מס' ** במושב פלוני (להלן: "הנחלה").

2. המדובר בנחלה שהזכויות בה מוסדרות באמצעות חוזה בעל תלת צדדי : מינהל מקרקעי ישראל הבעלים של מקרקעי המושב מחכירה אותם לסוכנות שמהווה גורם מיישב וזו באמצעות ועד אגודת המושב מחלקת אדמות המושב לחברים בו.

3. ביום 19/12/2007 חתם המנוח על מינוי המשיב ובת זוגו "כבנים ממשיכים" ביחס לנחלה. אין חולק, כי עוד קודם נקיטת ההליך שבפניי הושלם רישומם של המשיב ובת זוגו "כבנים ממשיכים", הן בסוכנות והן במינהל. זאת ועוד, המשיב 1 ובת זוגו מתגוררים בנחלה שנים רבות, מפעילים את המשק ומתקיימים ממנו.

4. ביום 9/2/2010 הגיש ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה בקשה למנות את המשיב כאפוטרופוס ביחס לאביו, הואיל וזה האחרון אובחן כסובל מדימנציה סנילית ואלצהיימר (ראה א"פ 16076-02-10 אשר הוגש וסומן מש/2). הבקשה נעתרה כמבוקש על יסוד תעודה רפואית שצורפה לה מיום 7/12/09 ותסקיר עו"ס לסדרי דין לו צורפו כתבי ההסכמה של יתר ילדי המנוח (להלן : "התסקיר").

5 ביום xx/xx/10נלקח המנוח לבית עולמו והוא בגיל 85 שנים (יליד 1925).

6. ביום 16/1/1997 ערך המנוח צוואה, כאשר במסגרתה קבע, כי הוא מוריש ומנחיל זכויותיו בנחלה מכל מין וסוג למשיב. אין חולק, כי דבר קיומה של הצוואה היה ידוע למבקשים עוד בחודש 2/011 כעולה מההתכתבויות בין ב"כ הצדדים כפי שצורפו לתגובת המשיב וסומנו כנספחים ד'-ה', ז').

ב. טעמי הבקשה:

7. ביום 16/11/11 הגישו המבקשים תביעה לפסק דין הצהרתי המורה על ביטול מינוי המשיב "כבן ממשיך" ובצמוד לתביעה הגישו הבקשה שבפניי למתן צו מניעה זמני.

8. במסגרת הבקשה ביקשו המבקשים הסעדים הבאים:

8.1.צו כנגד המינהל, ועד המושב והסוכנות האוסר עליהם לבצע כל דיספוזיציה בנחלה.

8.2.צו כנגד המשיב האוסר עליו לעשות כל פעולה בכל סכום המצוי בידיו ו/או בשליטתו ו/או בחשבונות נאמנות הקשורים למנוח.

8.3.צו המורה למנהל, ועד המושב והסוכנות להימנע מביצוע כל פעולה או רישום של זכויות בנוגע לזכויות במשק לרבות רישום משכנתא ובמיוחד העברת בעלות.

8.4.צו המורה למנהל ועד המושב והסוכנות לרשום הערה בדבר הצו המבוקש.

9. על פי הנטען בבקשה, המבקשים גילו רק לאחר מות המנוח, כי מתנהל הליך רישום זכויות של הנחלה על שם המשיב ומבדיקה זו נודע להם כי בסביבות חודש מרץ 2009 הוחתם המנוח על טפסי הצהרה ומינוי של "בן ממשיך".

10. לשיטתם, חתימת המנוח נעשתה שלא כדין, הואיל ובעת החתימה מצבו הבריאותי (פיסית ונפשית) היה כה ירוד עד כי לא יכול היה לדעת ולהבין טיבם של המסמכים עליהם הוחתם וזאת בפרט לאור מחלת האלצהיימר שנתנה בו אותותיה (סעיף 12 לבקשה).

11. כן נטען, כי קיים בלב המבקשים חשש שהחתימה על המסמכים למינוי "בן ממשיך" הושגה בכפיה שעה שהמנוח הוחזק "כשבוי" בביתו על ידי המשיב תוך שזה מנע גישה מהמבקשים למנוח (סעיף 13 לבקשה).

12. בסעיף 15 לבקשה פירטו המבקשים 10 אירועים או מקרים החל משנת 2005 ועד לפברואר 2009 המעידים לכאורה על פגמים בזכרון ובתפקוד של המנוח.

13. המבקשים טענו עוד, כי התלוננו במחלקת הרווחה בגין התנהגותו המשיב והשלכותיה על מצבו הבריאותי והנפשי של המנוח (עמ' 18 לבקשה).

14. לאור כל אלה סברו המבקשים, כי יש בסיס איתן לתביעתם לביטול מינוי המשיב "כבן ממשיך".

15. המבקשים הוסיפו, כי פנו לרשם לענייני ירושה בנצרת ועתרו למתן צו ירושה לאחר המנוח וכי הצו המבוקש חיוני לשם הגנה על זכויותיהם החוקיות כיורשים והואיל והליך מתן צו הירושה אורך זמן, נדרש כי יינתן להם צו המניעה המבוקש.

16. לטענת המבקשים, מאזן הנוחות נוטה לטובתם באופן מובהק וקיים חשש מפני נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם באם המשיב יעביר ו/או ימכור זכויותיו בנחלה לצד ג'.

ג. טעמי התגובה:

17. המשיב התנגד נחרצות למתן כל צו שיפוטי כנגדו וטען כי אין כל יסוד לבקשה.

18. המשיב טען באופן מקדמי, כי הצו פקע שעה שהוא ניתן ביום 16/11/11 במעמד צד אחד והותנה בהמצאה ובהפקדת ערבויות תוך 3 ימים בעוד שאלו נעשו רק ביום 24/11/11.

19. כן הוא הוסיף, כי כל עובדות הבקשה כוזבות ; לטעמו, לאחר פטירת אמם המנוחה של בעלי הדין נותר המנוח גלמוד ובודד וביקש ממנו ומאשתו לבוא ולהתגורר עמו בנחלה והם נעתרו לפנייתו זו, כאשר יתר האחים מפנים עורף למנוח (למעט המבקש מס' 6 שנהג לבקר את המנוח). בעניין בריאותו של המנוח, נטען כי עד לאמצע שנת 2009 בריאותו הייתה טובה והוא היה פעיל, חד ועצמאי וצלול לחלוטין. כן נטען, כי היה נייד ונהג בטרקטורון ובקלנועית עד שנתיים לפני פטירתו.

20. כן נטען כי בתחילת שנת 2010 התקשה המנוח בתפקודו ועל רקע זה הסכימו כל ילדי המנוח, כי המשיב ימונה כאפוטרופוס לאביהם וחתמו על הסכמתם לכך.

21. באשר לצוואת המנוח משנת 1997 נטען, כי המבקשים 2 ו-6 ידעו על קיומה עוד מהעת בו נערכה ואילו יתר המבקשים למדו על קיומה מההתכתבויות בין ב"כ הצדדים אשר צורפו לתגובה. כן נטען כי כבר בשנת 2003 פעל המנוח להעביר הנחלה למשיב בכך שביקש מועד המושב לאשרו "כבן ממשיך".

22. באשר למחלת המנוח נטען, כי היא אובחנה רק באמצע שנת 2009, כאשר רצונו המובהק של המנוח כי המשיב ימונה "כבן ממשיך" ויקבל הזכויות בנחלה מצא ביטוי בצוואה משנת 2007, בבקשה לאשר המשיב "כבן ממשיך" בשנת 2003, בבקשה כי המשיב יעבור להתגורר עמו (סמוך לאחר פטירת אשת המנוח בשנת 1994) ומיתר פעולות המנוח למנות המשיב "כבן ממשיך" החל משנת 2007 ואילך. לאור כל אלה, נטען בתגובה כי מדובר בבקשה המבוססת על עובדות כזב (סעיף 11 לתגובה).

23. כן נטען, כי המבקשים לא עמדו בתנאי הסף למתן סעד זמני בדמות צו מניעה ; כך נטען שלמעשה הסעד המבוקש בתביעה הוא סעד כספי (פיצוי המבקשים על ידי המשיב בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה) ולא הצהרתי, שעה שנחלה אינה ניתנת להעברה ליותר מאדם אחד ושעה שהיא כבר נמסרה למשיב ובת זוגו. עוד נטען כי לא הוצגו ראיות כלשהן לתמיכה בבקשה, כי מדובר "במסע דיג" כאשר כלל לא תואר כיצד השפיע המשיב על אביו השפעה בלתי הוגנת שהביאה למינויו "כבן ממשיך". עוד נטען, כי המבקשים אינם באים בידיים נקיות לבית המשפט שעה שהם טוענים שעתרו למתן צו ירושה כשהם יודעים שהמנוח הותיר אחריו צוואה. באשר למאזן הנוחות, נטען כי משק הינו דינמי ובמידה והמשיב יידרש לאישורי מינהל לשם הרחבות או בניות כאלה ואחרות בנחלה, עלול להיגרם לו נזק רב באם יעמוד כנגדו צו מניעה.

ד. דיון:

24. לאחר שעיינתי עיין היטב בבקשה, בתגובה, בעמדות המינהל והסוכנות, במוצגים השונים ולאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים באתי לכלל דעה, כי אין כל מקום ליתן צו המניעה המבוקש כנגד המשיב וכי אכן המבקשים לא עומדים בתנאי סימן א' לפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") העוסקים במתן סעד זמני.

25. אציג כעת תנאי התקנות והפסיקה למתן סעד בדמות "צו מניעה זמני" ולאחר מכן אראה כיצד לא עלה בידי המבקשים לעמוד בתנאים אלה.

26. הסמכות ליתן צווי מניעה, ובכלל זה צו מניעה זמני או צו עשה זמני, מעוגנת בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. מהותו של הצו הזמני הנה לשמור על המצב הקיים עד להכרעה הסופית במחלוקת, זאת בין אם לשם קיומו התקין של ההליך ובין אם - ובעיקר - לשם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין (ראו בהגדרת "סעד זמני", בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי; לתכלית השמירה על המצב הקיים ראו גם: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשע"א) בעמ' 519). מכאן הצורך בהלימה בין הסעד העיקרי של התביעה לבין הסעד הזמני.

27. ההצדקה להתערבות בית המשפט בשלב כה מקדמי של ההליכים קיימת, בעיקר, בנסיבות שבהן עלולה זכות המבקש להתקפח בעקבות שינויו של מצב קיים. כך הובהרו הדברים בנושא ברע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45:

"מטרתו השכיחה של צו זמני היא לשמור על מצב קיים ולמנוע את שינויו בעוד ההליך תלוי ועומד, אך יש גם שהצידוק לתתו נעוץ בצורך להפסיק מטרד קשה או פגיעה חמורה. ברם השאלה המנחה, הניצבת בפתחו של כל הליך שעניינו במתן צו ביניים, היא, אם מתן הצו הוא הכרחי במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם ולפני בירור התביעה".

28. הסעד הזמני מיועד אם-כן לגשר בין האינטרסים של הצדדים בפרק זמן הביניים, עד למתן פסק הדין (ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 159).

29. ככלל, השיקולים המנחים לעניין מתן צו עשה זמני, בדומה לכל סעד זמני אחר, הנם כדלקמן:

29.1. ראשית, חיוניות הסעד - השאלה הראשונה, אם כן, אשר על בית המשפט לשאול עצמו היא, האם מתן הסעד הזמני, הוא כה הכרחי, עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה [ראו ד"ר י' זוסמן "סדרי הדין האזרחי" (אמינון מהד' שביעית בעריכת ש' לוין, 1995) סע' 492 עמ' 613-614]. תנאי בל יעבור הוא, כי הצו הזמני יהא טפל לתביעה עצמה, ומטרתו תהא להבטיח את יעילותו של הסעד העיקרי, אשר ינתן לאחר מכן.

29.2. שנית, הוכחת קיום הזכות - השאלה היא האם הוכיח התובע את קיום זכותו, אשר למענה דורש הוא מתן סעד והגנה עד לתום הדיונים. התובע צריך להוכיח סיכוי של הצלחה בתביעה, ברמה של קיום זכות לכאורה. בתחילה נטו בתי המשפט להעניק לתובע סעד זמני כל אימת שהלה הציג ראיות בעלות משקל להוכחת זכותו הלכאורית כבר בשלב זה. בשנים האחרונות הסיטה הפסיקה את הדגש מהצורך בקיום זכות לכאורה בידי המבקש, כתנאי למתן צו זמני, אל עבר מבחן אחר: האם הוכח שהתביעה אינה טרדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה (זוסמן, שם, 616; לוין, שם, 161). הטעם לכך נבע מהרצון להימנע מניהול הליך עובדתי בהיקף נרחב גם בשלב הדיוני המקדים, כדי לעמוד בדרישת נטל ההוכחה של הזכות לכאורה, כאשר המדובר בנסיבות שבהן העובדות לגופן שנויות במחלוקת בין הצדדים. השופט לוין בספרו הנ"ל (בעמ' 161-162) סבר שהמבחן האמור אינו מספק, שכן הוא עלול להוביל למתן צו מניעה זמני גם כאשר סיכויי הנתבע לזכות בהגנתו גבוהים יותר. לפיכך דגל במבחן ההסתברות לגבי הזכות לכאורה לזכייה בתביעה. ואכן, כמדומה כי תיקון תשס"א לתקנות סדר הדין האזרחי החזיר בנושא זה "עטרה ליושנה", לפחות במידה מסוימת, עת נקבע בתקנה 362(א) שעל בית המשפט להשתכנע בקיומה של עילת תביעה "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה" (זוהי גם עמדת גורן בספרו לעיל בעמ' 522 שסבור, כי "על בית המשפט לבדוק אם לכאורה אין תביעת התובע מחוסרת יסוד וסיכויים").

29.3. שלישית, מאזן הנוחות ; תקנה 362(ב)(1) לתקנות מורה לבית המשפט להביא במניין שיקוליו, גם את השיקולים הבאים: "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני..." כאן מצווה בית המשפט המשפט לבחון למי מן הצדדים תיגרם אי נוחות רבה יותר ממתן או אי מתן הצו. אי נוחות זו נבחנת על-ידי השוואת נזקי הצדדים, לרבות צדדים שלישיים. מנושא זה נגזרת שאלה גם נוספת: האם נזקו של התובע הנו בלתי הפיך ולא יהא ניתן לפיצוי בכסף (זוסמן, שם, 617-616).

בין התנאים השני והשלישי קיימת "נוסחת איזון", המאזנת ביניהם ביחס הפוך - ככל שהזכות לכאורה טובה וחזקה יותר, כך נדרש פחות שמאזן הנוחות יטה לטובת המבקש, ולהיפך - ככל שהזכות לכאורה חלשה וקלושה יותר, כך על מבקש הצו הזמני להראות, כי מאזן הנוחות נוטה באופן ממשי לטובתו [רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1), 529]. מנושא זה נגזרת גם השאלה, האם ניתן נזקו של התובע לפיצוי בכסף, אם ימאן בית המשפט לתת לו סעד זמני, ומה הנזק שעלול הצו הזמני לגרום לנתבע, אם תידחה התביעה [ספרו של ד"ר זוסמן הנ"ל, עמ' 616-617].

29.4. רביעית, בית המשפט הדן בבקשה למתן סעד זמני נוהג לשקול גם שיקולים אקוויטביליים, בכללם ניקיון כפיים, תם לב, שיהוי וכיו"ב שיקולים שביושר (זוסמן, שם, 618-617; ראו גם תקנה 362(ב)(2 ) לתקנות הנ"ל הקובעת : "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" [תקנה 362(ב)(2)]). כך נבדקת השאלה, האם המבקש בא לבית המשפט נקי כפיים, או שמא העלים עובדות חשובות בנסיון לקבל את הצו הזמני, על פי צד אחד, או האם השהה את פנייתו זמן רב יתר על המידה [רע"א 4196/03 שפע בר ניהול ושירותים נ' שפע מסעדות יצור ושיווק ארוחות מוכנות, פ"ד מז(5), 165]. לאמור לעיל יש להוסיף את התנאי הקבוע כיום בתקנה 362(ב)(2) לתקנות, לפיו, יש להימנע ממתן סעד בלתי מידתי, ולשקול האם מתן הסעד "אינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

30. במקרה דנן, בהתחשב בנתונים ובעובדות העולות למקרא כתבי הטענות, דומה כי המבקשים אינם עומדים בחלק מהתנאים המקדמיים לעיל.

31. ראשית, עולה השאלה, האם אכן הסעד המבוקש הינו חיוני עבור המבקשים. השאלה מתבקשת לאור טענת ב"כ המשיב לפיה עולה מבין השיטין, כי התוצאה הסופית של המבקשים בתביעתם היא לקבל סעד כספי מהמשיב ולא להביא לביטול זכייתו בנחלה. בטענה זו מצאתי ממש בייחוד לאור הסעד העיקרי של התביעה : השבת הזכויות בנחלה על שם המנוח וחלוקתה בין יורשיו לפי דיני הירושה (סעיפים 23-24 לכתב התביעה).

32. בהקשר זה, דומני כי המבקשים כשלו מלהתמודד עם הקושי שהציג בפני בית המשפט עוד בפתח הדיון בדבר תחולת סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 על הסוגייה בזיקה לצוואת המנוח. אפרט בקצרה עמדתי:

32.1. בהנחה שהתביעה הייתה נענית במלואה וזכויות השימוש בנחלה היו נרשמות בחזרה על שם המנוח, עולה השאלה מה הדין החל על הנחלתן ליורשיו?

32.2. בהקשר זה קובעות הוראות סעיף 20(ה)(1) לחוזה המשולש החל על מקרקעי מושב פלוני כדלהלן:

"במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת זוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב ביישוב שנפטר, יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים שאושר על ידי המיישבת. באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965"

32.3. הפסיקה דנה לאחרונה בזיקה ובהלימה בין הוראות צוואה הקובעות יורש יחיד שיקבל זכויות בנחלה של הוריו המנוחים לבין הוראת סעיף 20(ה)(1) לחוזה התלת צדדי וקבעה מפורשות כך:

כך קבע לאחרונה כב' השופט דניאל טפרברג:

"סבור אני, כי הפרשנות הראויה להוראות סעיף 114 לחוק הירושה ברוח הוראות ההסכם המשולש, היא שניתן לקבוע, או למצער לבקש, בצוואה את זהותו של יורש המשק, ובה בעת הזוכה על פי הצוואה אינו חייב לפצות את היורשים על פי דין שלא נקבעו כיורשים בצוואה" (ת"ע (י-ם) 4338-01-11 ב. א. נ' צ. ח. (23/11/2011)

וכך קבע גם כב' השופט סארי ג'יוסי:

יש לקרוא את סעיף 114 בצוותא עם סעיף 2 לחוק, כך שהמונח "יורש" בסעיף 114, ככל שקיימת צוואה, ייקבע על פיה....

לקוח מתוך הפדאור:

לסיכום : סעיף 114 לחוק הירושה כפוף להוראת סעיף 2 לחוק. מקום והמוריש ערך צוואה ובה קבע זוכה אחד במשק הרי שבזה יזכה אותו נהנה על פי הצוואה ולא היורשים האחרים על פי דין. סעיף 114 בודאי אינו מתעלם מצוואה ומהוראותיה ככל שהן עוסקות בזכויות במשק החקלאי ואינו מבכר יורשים על פי דין על פני יורש ים על פי צוואה. עיקרון העל בדיני ירושה לפיו "מצווה לקיים את דברי המת", חולש על כל הוראות חוק הירושה הקובעות זהות היורשים, וכך גם על הוראת סעיף 114 בשינויים המתחייבים כמפורט לעיל.

18. משכך, מקום ואימץ הסכם המשבצת ההסדר שבסעיף 114, יש ליישמו כמתחייב על פי הוראות חוק הירושה, והדעת אינה סובלת פרשנות לפיה חרף אותו רצון חד וברור שהועלה על הכתב בגדרי צוואה , יזכו במשק אלה שהמנוח ביקש להדיר הימנה .

ת"ע (נצ') 1180-08 א.ד. נ' א.ד. (20/02/2011)

וזו הייתה גם קביעת כב' השופט רובינשטיין (באמרת אגב) בעניין אלישע (ע"א 8021/03 אלישע נ' אלישע, פ"ד נט(3) 337):

"הצוואה דנא מורה למי המנוח מבקש להעביר את זכויותיו וחובותיו בנחלה, ובכל מקרה פשיטא שלא היה יכול להעביר יותר ממה שהיה לו בה; ב-1995, כמו ב-1988, היה המנוח יכול להעביר רק את שהיה לו, ובגדרים אלה פעל. רצון המנוח - כפי שציין בית-משפט קמא - היה לראות את המשיב כבן ממשיך. אף אילולא היה כן, סעיף 20ה(1) סיפה להסכם המשולש קובע כי "באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965". אין להסיק מההפניה לסעיף זה כי קמה להם למערערים זכות לפיצוי כלשהו מן המשיב. הסעיף מתייחס להענקת פיצוי אך ורק מקום שבו אי-חלוקת המשק החקלאי גורמת לאחד מהיורשים לזכות ביותר מחלקו הראוי בעיזבון, אך אינו רלוונטי לנידון דידן מקום שיש בו רק יורש אחד על-פי צוואה (התואמת במקרה דנן לכאורה גם את כוונות המנוח כפי שנתבטאו בהסכם 1988). המערערים מבקשים ללמוד מרע"א 1268/95 הנ"ל [1] כי העברת המשק למשיב אינה מעידה על כוונת המנוח שלא להעניק להם מתוך רכושו, אך טענה זו בטעות יסודה. באותו מקרה מונה היורש כבן ממשיך ולא כזוכה על-פי צוואה, מצב שלגביו נאמר בפירוש: "המינוי כבן ממשיך אינו אלא הוראה המתייחסת לחלוקתו בעין של נכסי עזבונו. אילו אמר להפלות את בניו האחרים היה מצווה זאת בדרך של צוואה..."

32.4. למותר לציין, כי לא זו בלבד שהמבקשים לא ציינו בכתב התביעה ובבקשה את קיומה של הצוואה, גם לא הובאה כל התייחסות או פסיקה הסותרת הפסיקה האמורה לעיל.

32.5. כפועל יוצא ושעה שכתב התביעה והבקשה שותקים לענין מצבו וכשירותו של המנוח להבחין בטיבה של צוואה בשנת 1997, ברי כי אף אילו תיענה התובענה בחיוב במלואה, גם אז לא יהיו זכאים המבקשים לקבל הזכויות בנחלה או להביא לביטול רישום הזכויות בנחלה על שם המשיב. זאת ועוד, אף לו תמצי לומר כי תיפסל הצוואה מטעם כלשהו, גם אז יהיו זכאים המבקשים לכל היותר לסעד כספי של תשלום איזון מהמשיב בהתאם לעקרונות סעיף 114 לחוק הירושה. די בכך כדי לדחות הבקשה לצו מניעה.

33. עוד כשלו המבקשים בהוכחת ראיות מהימנות לכאורה להוכחת זכות תביעה ;

33.1. כל בקשתם (ותביעתם) של המבקשים נסמכת על תצהיר בודד של המבקש מס' 2, ללא שצורפו מסמכים רפואיים מספיקים אודות המנוח, ללא שצורפו תצהיריהם של יתר המבקשים, ללא שצורף כל מסמך אחר היכול לתמוך בתיזות השונות שהועלו בבקשה ובתביעה.

33.2. זאת ועוד, קיימים חוסרים וסתירות בין האמור בתצהיר לבין האמור בעדות המבקש 2 וזאת בפרט ביחס למועדים בהם הפך המנוח לחסר ישע ולחולני כשיטתו. בעוד שבתצהיר התמיכה לבקשה, פורטו מספר אירועים משנת 2005 ואילך שהצביעו על בעיות בתפקוד המנוח, הרי במסגרת העדות של המבקש 2 הועלו טענות באשר לקשיי תפקוד של המנוח, התכנסות פנימית, ובעיות בזכרון כבר משנת 1997 (שנתיים - שלוש לאחר פטירת האם המנוחה).

33.3. לא ברור כיצד טענות כה מהותיות שניתן וחובה היה לאזכרן בתצהיר לא מצאו ביטויים ומקומם שם. תשובת העד "תשאל את עורך הדין שלי" לשאלה מדוע לא הוזכרו הדברים בתצהיר (עמ' 4 שורות 29-30 לפרוטוקול הדיון), אינם מספקים, בלשון המעטה.

33.4. כך גם האמור בסעיף 18 לבקשה כאילו המבקשים ניסו להתלונן בלשכה לשירותים חברתיים אודות טיפול המשיב במנוח נסתר בעדות המבקש 2 (עמ' 6 שורות 30-31 : "היום כולם מכים על חטא שלא עשו כלום").

33.5. אל מול אלה הובאו ראיות מרשימות מטעם המשיב המעידות על ההיפך מהנטען בבקשה : צורפו מסמכי בקשת האפוטרופסות ביחס למנוח הכוללים תסקיר סעד המפרט את הוקרת והכרת התודה של כל המבקשים והאחים לפועלו של המשיב ולדאגתו למנוח. צויין בתסקיר, כי המנוח היה פעיל עד אמצע שנת 2009, לרבות בחקלאות. צורפו כתבי הסכמה של כל האחים לרבות המבקש 2 למינוי כאפוטרופוס. מסמכים אלה אינם מתיישבים עם טענות המבקשים לא ביחס להתעמרות המשיב במנוח ולא ביחס לבעיות הבריאותיות של המנוח ומועד תחילת הופעתן בקרבו.

33.6. תצהירו של המשיב לא נסתר וכמעט שהוא לא עומת בחקירה הנגדית עם טענות המבקשים. אמירתו של המשיב כי המבקשים 2 ו-6 ידעו על הצוואה בזמן אמת (קרי לפני כ-14 שנים) לא נסתרה כלל. כאשר בית המשפט הפנה אליו שאלות שונות הנוגעות לעדות המבקש 2 נתקבלו תגובות ותשובות ענייניות שלא נסתרו.

33.7. לתגובת המשיב צורף פרוטוקול ועד המושב פלוני המעיד על בקשת המנוח לאשר את מינוי המשיב כ"בן ממשיך" כבר בשנת 2003, הרבה לפני האירועים המצביעים על בעיות קוגניטיביות ואחרות של המנוח.

33.8. מכל אלה עולה, כי המבקשים כשלו להוכיח ולו לכאורה בראיות מהימנות את זכות התביעה.

34. הבקשה אף לוקה בשיהוי חמור, שעה שהמנוח נפטר ביום xx/xx/10 והיא הוגשה רק בחודש נובמבר 2011 (כשנה ומחצה לאחר הפטירה). תצהיר המבקש, הבקשה והתביעה אינם כוללים תאריכים או אף הערכה של התקופות שבהן נודע להם על הליכי רישום הנחלה על שם המשיב "כבן ממשיך". זאת ועוד, מנספחי ד'-ז' לתגובה ניתן ללמוד על קיומה של ידיעה ברורה בקרבם של המבקשים לקיומה של צוואת המנוח משנת 1997 עוד בפברואר השנה. לא ברור איפוא, מדוע השתהו בהגשת הבקשה מעל חצי שנה.

35. אף בשאלת ניקיון הכפיים והגילוי המלא של העובדות נפל פגם חמור בבקשה ובתצהיר : המבקשים לא פירטו דבר ידיעתם אודות צוואת המנוח כבר לאחר פטירת המנוח ולכל המאוחר בחודש פברואר 2011 (כעולה מנספחי ד'-ז' לתגובה). כאשר נשאלו ב"כ המבקשים לפשר אי גילוי דבר קיומה של הצוואה השיבו כי שולחיהם סברו שהצוואה אינה בתוקף או הושמדה ולכן לא הובאה התייחסות בבקשה ובתצהיר. טענה זו הינה מוקשית לאור ההתכתבויות בין ב"כ הצדדים מתחילת שנת 2011 המדברות בעד עצמן. זאת ועוד, על המבקש צו מניעה זמני לבוא בידיים נקיות ולגלות לבית המשפט מלוא התמונה העובדתית ולכלול גם עובדות שעלולות להזיק לו. במקרה זה, יכולים היו המבקשים אף לפרט בבקשה ובתצהיר את ההסבר שמסרו באי כוחם במהלך הדיון, אך גם זאת לא עשו.

36. נוסף על כל אלה, "שכחו" המבקשים כי גם בת הזוג של המשיב היא בעלת זכויות בנחלה מכוח היותה "בן ממשיך". אין כל התייחסות בבקשה לנזקיה של בת הזוג ולשאלה מדוע לא צורפה כצד להליך.

37. מעבר לכל אלה, לא הוכח כלל ועיקר, כי באמת קיים חשש שהמשיב יעלים ו/או יבריח ו/או יעביר הזכויות בנחלה לצד ג'. המשיב מתגורר כל חייו במושב ומזה 18 שנים בקירוב בנחלה נשוא ההליכים. המשיב הצהיר כי אין לו כוונה למכור, למשכן או להעביר הזכויות בנחלה. המשיב העיד, כי אין לו כל כוונה לבצע שינוי במצב הזכויות בנחלה ולא הובאה כל ראיה מצד המבקשים על נסיונות של המשיב להעמידם בפני שוקת שבורה בכך שיבעיר הזכויות בנחלה לצד ג'. דברי המשיב נתפסים בעיני בית המשפט כמהימנים ורציניים ולא התרשמתי כי מדובר במשיב המעוניין לבצע מחטפים ולמכור ו/או להעביר זכויות בנחלה לצד ג' בשל קיומם של ההליכים לעיל.

38. כן לא נטען, כי המשיב אינו בעל יכולת כספית מספקת לשלם תשלומי איזון במידת הצורך ככל שחרף כל האמור לעיל יהיו זכאים המבקשים לתשלומי איזון לפי סעיף 114 לחוק הירושה והוראות החוזה המשולש.

39. אשר על-כן, לא מצאתי מקום להיענות בחיוב לבקשה ולהאריך תוקפו של הצו שניתן במעמד צד אחד ואני מורה על ביטולו.

40. אני רואה לנכון לחייב המבקשים ביחד ו/או לחוד בתשלום הוצאות ההליך בסך 4,000 ₪ שישולמו לידי המשיב מתוך כספי הערובה תוך 7 ימים מהיום. יתרת הערובה תושב למבקשים באמצעות באי כוחם.

41. אני קובע התיק לדיון קדם משפט בפניי ליום 4/3/12 שעה 10:00 (הדיון יתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת).

42. המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים ותסגור הבקשה.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתנה היום, ט"ו בכסלו התשע"ב, 11 בדצמבר 2011, בהיעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מ.ג.
נתבע: ש.ג.
שופט :
עורכי דין: