ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נסים סיאם נגד עיריית ירושלים :

1. נסים סיאם

2. אחמד סיאם

3. עיסא קראעין

4. חמדי מסוודה

נ ג ד

עיריית ירושלים

בבית המשפט העליון

כבוד השופט א' רובינשטיין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים מזרחי, נועם וסולברג) מיום 26.5.11 בתיק ע"פ 2610/08

 

בשם המבקשים - עו"ד ויסאם גנאים

בשם המשיבה - עו"ד הדר מנצורי

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים מזרחי, נועם וסולברג) מיום 26.5.11 בתיק ע"פ 2610/08, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופט ארנברג) מיום 8.7.08 בתיק ב"ש 6955/07. ענינה של הפרשה צוים ארעיים שהוציאה המשיבה, לשם שימוש בקרקעות המבקשים לצרכי חנייה ציבורית.

רקע והליכים

ב. ביום 1.2.07 החליטה המשיבה, כי קרקעות בבעלותם של המבקשים בשכונת סילואן בירושלים שאינן נמצאות בשימוש כלשהו, ישמשו באופן זמני כמגרשי חניה ציבוריים; ביום 26.2.07 הודיע ראש העיריה למבקשים בכתב על הוצאת צוים בהתאם. זאת מתוקף סמכות המשיבה לפי סעיף 5 לחוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), תשמ"ז - 1987 (להלן החוק), המורה כך:

"רשות רשאית ... לצוות על השימוש הזמני במגרש ריק כמגרש חניה ציבורי; ציותה הרשות כך, ירשה בעל המגרש לציבור להחנות כלי רכב במגרש ללא תשלום, אולם הוצאות הכשרת המגרש לצרכי חניה והחזקתו התקינה יחולו על הרשות".

ג. ביום 18.7.07 עררו המבקשים על החלטת המשיבה לבית המשפט לעניינים מקומיים בהתאם לסעיף 9 לחוק, וביום 8.7.08 התקבל עררם. בית המשפט קבע, כי המגרשים בבעלות המבקשים אינם עומדים בהגדרת "מגרש ריק" לפי סעיף 1 לחוק:

"'מגרש ריק' - מגרש שאין עליו בניה למעט גדר, ושאינו משמש בפועל למטרה שלמענה מותר להשתמש במגרש על פי תכנית בת תוקף או על פי היתר".

בית המשפט השתית קביעתו על תכנית המתאר החלה על המגרשים, לפיה ייעודם של השטחים הוא שטח ציבורי פתוח ושטח לחפירות ארכיאולוגיות, והבניה בהם אסורה. על כן קבע, כי שעה שהשטחים נמצאים ללא שימוש, משמשים הם "בפועל למטרה שלמענה מותר להשתמש במגרש", כלשון סעיף 1, ועל כן אינם בגדר "מגרשים ריקים"; וזאת, שכן - כלשונו - "השימוש המותר הוא לא לעשות במגרשים דבר, וזה השימוש שעושה כל אחד מהמבקשים במגרשם". מטעם זה ביטל בית המשפט את הצוים, אך קבע כי טענותיהן הנוספות של המבקשים דינן להידחות: נקבע, כי אין לקבל את טענת המבקשים לאכיפה בררנית במזרח העיר, שעה שהוכח כי המשיבה עושה שימוש בצוים מעין אלה גם במערב העיר. עוד נקבע, כי ניתן לבצע את הצו לגבי חלק מהשטח בלבד, וכי אין באי-קיומו של שימוע, לכשעצמו, לבטל את הצוים, שכן טענות המבקשים נשמעו בפני בית המשפט. כן נקבע עובדתית, על סמך תמונות שהוצגו בפני בית המשפט, כי חלקי הקרקע לגביהם ניתנו הצוים אינם משמשים לדבר.

ד. ערעור המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל באופן חלקי. נקבע, כי קביעת בית המשפט לעניינים מקומיים, לפיה קרקעות אשר הבניה עליהן אסורה אינן יכולות להיחשב כ"מגרש ריק" - אינה יכולה לעמוד. זאת, כיון שהעובדה שלא ניתן לבנות על הקרקעות אין משמעה כי לא ניתן לעשות בהן שימוש אחר בהתאם לתכנית המגדירה אותן כ"שטח ציבורי פתוח"; ושעה שלא נעשה בהן כל שימוש, באות הן איפוא בגדרי ההגדרה של "מגרש ריק"; כלשון בית המשפט "לשיטתנו, גם ייעוד לשטח ציבורי פתוח הוא שימוש מותר, ועל כן אין קושי לראות בכל אחד מן המגרשים 'מגרש ריק'". על כן הוחזר התיק לבית המשפט לעניינים מקומיים, לשם הכרעה במחלוקות העובדתיות לגבי השימוש בפועל בכל אחד מהמגרשים, וההשפעה שיש לכך, אם בכלל, על האפשרות להשתמש בהם לצרכי חנייה ציבורית. יוער, כי הערעור נקבע מתחילה לשמיעה בפני דן יחיד, ולבקשת המבקשים הועבר התיק לשמיעה בפני הרכב תלתא בבית המשפט המחוזי.

הבקשה ותגובת המשיבה

ה. ראשית נטען בבקשה, כי מעלה היא שאלה משפטית חשובה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים - האם מגרש שתכנית המתאר אוסרת על בניה בו, יכול להיחשב כ"מגרש ריק" לצורך יישומו של החוק. שנית נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי שדן בערעור המשיבה כערעור פלילי ולא אזרחי, וכן בנתנו פסק דין לא מנומק. עוד נטען, כי אין מדובר בצו ארעי כלל ועיקר, אלא בהפקעה קבועה של קרקעות המבקשים.

ו. בתגובת עיריית ירושלים (בעלת יפוי כוח מן המדינה בפלילים) נטען, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית המצריכה דיון בגלגול שלישי, שכן מדובר ביישום חוק לנסיבותיו של מקרה קונקרטי, וזה לכשעצמו אינו מצדיק דיון בגלגול שלישי. לגופם של דברים נטען, כי פסיקתו של בית המשפט המחוזי מיישמת נכונה את הוראות החוק, שכן אף שאין באפשרותם של המבקשים לבנות על הקרקע בבעלותם, באפשרותם לבקש היתר להשתמש בקרקע לצרכים שונים, לרבות מגרשי ספורט ושעשועים. שעה שלא ביקשו היתר כלשהו, והמגרשים עמדו שוממים, באים הם בגדרי "מגרש ריק" כהגדרתו בחוק.

דיון והכרעה

ז. טרם הדיון בבקשה ראוי להבהיר, כי ההליכים בעניינם של המבקשים טרם נסתיימו. לאחר פסיקתו כאמור של בית המשפט המחוזי, הוחזרו התיקים לבית המשפט לעניינים מקומיים למתן החלטה פרטנית בכל אחד מהמקרים. בקשה זו אין עניינה בקביעות פרטניות לגבי כל אחד מהמבקשים, אלא כאמור, בהגדרת "מגרש ריק", וכן בשאלת סיווג ההליך כפלילי ומידת הנמקתו של בית המשפט המחוזי בערעור. על כן ולמען הסר ספק, אין בכוונתי להידרש, ומכל שכן לטעת מסמרות, בשאלה כיצד יש לנהוג בכל אחת מן הקרקעות הנדונות; שאלה זו תתברר, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בבית המשפט לעניינים מקומיים.

ח. משציינתי זאת אומר, כי לאחר עיון אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, בקשת רשות ערעור תישקל אך במקרים בעלי חשיבות משפטית או ציבורית החורגים מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 3503/04 אהרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 673). ענייננו מעלה שאלת פרטנית של יישום החוק בנסיבות הקונקרטיות, ועל כן אינו בא בגדרי אלה (רע"פ 7554/99 אלרגנד נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"א 1422/07 מועלם נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם)). אף בסוגיה הקונקרטית נקבע בבית משפט זה, כי השאלה האם מגרש כלשהו הוא בגדר "מגרש ריק" על פי החוק, היא שאלה פרטנית אשר אינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי (רע"פ 1087/09 עיריית חיפה נ' אדם טבע ודין (לא פורסם), פסקה 4), שכן הסעיף פורש לא אחת בפסיקת בתי המשפט, לרבות בית משפט זה.

ט. גם לגופם של דברים סבורני, כי הדין עם המשיבה. כך נכתב בדברי ההסבר להצעת חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), הצעות חוק תשמ"ז, 177:

"רבים בערים ובעיירות של המדינה המגרשים הריקים המהווים מקור למטרדים לסביבה והמזמינים שפיכת אשפה עליהם, ואף פלישות ובניה בלתי חוקית. הניסיון ... שגינון שטח ריק הוא הדרך הטובה ביותר למניעת תפיסת שטח ושימוש בו למטרות הפוגעות בחוק ובאיכות הסביבה (לפי המוצע בין השאר-א"ר) תוכל הרשות לצוות על שימוש זמני במגרש ריק כמגרש חניה, כדי להקטין את מצוקת החניה הקיימת באזורים המאוכלסים בצפיפות" (לפסיקה בעניין זה ראו, בין השאר, בג"צ 183/95 כפר הנוער גלים נ' ראש עיריית טירת הכרמל, פ"ד נה(1), 481; רע"א 2896/06 רוזנצויג נ' עיריית טבריה (לא פורסם) (להלן עניין רוזנצויג); רע"א 1422/07 מועלם נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם)).

בפרשת כפר הנוער גלים צוין השופט (כתארו אז) חשין (עמ' 483), "כי רבים הם בערים ובכפרים מיגרשים ריקים ההופכים מקור למיטרדים..." (ולהלן (עמ' 484)" אם אין נעשה כל שימוש במיגרש - בין אם המיגרש ריק אין-בו-דבר ובין אם משמש הוא כמיזבלה-לשעה - מה מן הבעלים יהלוך אם יהפוך לגינה פורחת או למיגרש חניה" על כן סבורני, בהתאם למטרת החוק הנשקפת מהדברים מעלה, כי פרשנות תכליתית של הגדרת "מגרש ריק" לפי סעיף 1 לחוק מביאה למסקנה שמגרש העומד שומם "אינו משמש בפועל למטרה שלמענה מותר להשתמש במגרש על פי תכנית בת תוקף או על פי היתר". גישתו של בית משפט השלום יש בה ניצוץ דיאלקטי, אך חוששני שאין בידי להסכים עמו, שכן בפועל עסקינן במגרש ריק שאינו משמש מהותית לדבר. מכאן, שאין להתמקד בשאלה האם ניתן לבנות על המגרש באופן פרטי ואם לאו, קרי, משמעות איסור הבניה החל, אלא בתועלת שיכולה לצמוח לציבור מן השימוש במגרש לצרכים ציבוריים - ומצוקת החניה מן המפורסמות היא, שאינן צריכות ראיה - מול הנזק המינורי שנגרם לבעלים הפרטיים של המקרקעין והפגיעה המזערית בזכותם לקניין פרטי, בהנחה - וכך אניח - כי אין בכוונתם לבנות על הקרקע באופן בלתי חוקי. ונזכיר, כי מדובר בצו ארעי, ובעל הקרקע יוכל בכל עת להודיע לרשות כי בכוונתו להשתמש בקרקע למגרש חניה פרטי, וזו מחויבת, כעבור 60 ימים ותוך קבלת עלויות הפיתוח, להשיב את הקרקע לשימושו (סעיף 6 לחוק). מעבר לכך, הצו פוקע תוך 5 שנים מיום הוצאתו (סעיף 8 לחוק).

י. לעניין סיווג הערעור בבית המשפט המחוזי - האם מדובר בהליך אזרחי או פלילי - איני רואה סיבה להידרש לכך, כיון שפרט לשוני בכותרת, המבקש לא הצביע על השפעה כלשהי שהיתה לכך על ניהול ההליך ועל נזק שנגרם לו כתוצאה מכך, ואין בפגם עצמו, גם אם נניח כי קיים, כדי להצדיק את התערבותנו (רע"פ 3195/11 מגלשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה י"ב; רע"פ 5333/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה ט'). זאת אף מבלי להידרש לכך, שהמבקש לא הביא כל תימוכין לטענתו לפיה היה על ההליך בבית המשפט המחוזי להיות מסווג כאזרחי ולא כפלילי. לפי סעיף 9 לחוק נשוא ענייננו ערר על הצו לשימוש ארעי מוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים. כך הדבר, אף שמדובר בצו מינהלי בעל אופי מיוחד. בית המשפט לעניינים מקומיים הוא בעל אופי פלילי ביסודו (ראו במיוחד סעיף 55(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984). ועוד נזכיר, כפי שטוענת המשיבה, כי הליכים מינהליים אחרים בתחום התכנון והבניה הנדונים בבית המשפט לעניינים מקומיים, כגון צו הריסה מינהלי לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, וצו מינהלי להפסקת הליכים לפי סעיף 224 לחוק התכנון והבניה, נדונים "בדרך ובמועד שמערערים על פסק דין של בית המשפט בפלילים" בבתי המשפט המחוזיים (ראו סעיף 250 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965).

יא. אשר להנמקתו התמציתית של בית המשפט המחוזי, איני מוצא בה כל פגם. חובת ההנמקה היא חובה מהותית רבת חשיבות, ובית משפט זה נדרש לא פעם לחיוניותה ולכובד משקלה (ע"א 10419/03 דור נ' רמת הדר (לא פורסם), פסקאות 26-23; רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף, פ''ד נט(5) 17; עע"מ 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (לא פורסם), פסקה 21; עע"מ 8409/09 חופרי השרון נ' א.י.ל. סלע (לא פורסם), פסקאות ס"ה-ס"ו). עם זאת, אין חובת ההנמקה משמעה דווקא כתיבה באריכות ובפירוט שאינו נדרש, וכבר אמר לעניין זה הנשיא שמגר כך:

"אין כל אפשרות ממשית לדון בכתב בפרוטרוט בכל תג ובכל וריאציה המוצגים לפני בית המשפט, אם אלו אינם בעלי מהות המצדיקים זאת לפי מבחני החוק והשכל הישר" (רע"א 478/88 בקר נ' שטרן, פ''ד מב(3) 679, 681; ראו גם ע"א 668/89 פאר נ' בית פרישמן, פ"ד מד(4) 693, 697-696).

בית המשפט נדרש לשאלה קונקרטית אחת מני רבות המתעוררות בעניינם של המבקשים, והיא האם עומדים הם בהגדרת "מגרש ריק" לפי החוק. לשאלה זו התשובה חיובית, בגדרי הדין והשכל הישר. שאלות נוספות עתידות להתברר בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, ועל כן הסתפק בית המשפט המחוזי בהנמקה קצרה.

יב. טרם סיום, אבקש להידרש לסוגיה אותה העלו המבקשים בפני בית המשפט לעניינים מקומיים אולם זנחו בבקשת רשות הערעור, והיא זכותם לשימוע טרם הוצאת הצוים. כך ציינתי בעניין דומה בעבר, והדברים הולמים את ענייננו כלשונם:

"אכן, חוק השימוש במגרשים אינו מחייב עריכת שימוע עובר להוצאת הצו, אך בלי ספק מן הראוי לערוך שימוע כאמור, וכשלעצמי סבורני כי הדבר הוא בגדר חובה. חובת השימוע הוכרה כאחד מעקרונות הצדק הטבעי (בג"צ 3/58 יונה ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב(2) 1493 - השופט זילברג; בג"צ 12002/04 ח"כ עיסאם מח'ול נ' הכנסת (טרם פורסם) - הנשיא ברק; בג"צ 4776/03 מלון רג'נסי ירושלים בע"מ נ' מר אברהם פורז - שר הפנים (טרם פורסם) - השופט ריבלין; י' זמיר, הסמכות המינהלית (כרך ב', תשנ"ו), 801-793), ולפיכך ככלל יש להחילה גם ללא דרישה מפורשת בחוק. אכן, דומה כי במקרה שלפנינו לא שונה מצבו של המבקש לרעה עקב הוצאת הצו, אך עדיין 'צווי-גינון וצווי מיגרש חניה הינם, להלכה ולמעשה, הפקעת השימוש במיגרשים ריקים; הפקעה - לשעה היא, אמנם - אם הכינוי 'שעה' יפה לחמש שנים - ובכל-זאת הפקעה היא' (פרשת גלים, עמ' 483).

'דעלך סני - לחברך לא תעביד', 'מה שעליך שנוא, לחברך אל תעשה' (בבלי שבת לא ע"א, מדברי התנא הלל הזקן); זכויות קנייניות של אדם שמבקשים לפגוע בהן בצורה זו או אחרת, זכותו להישמע בטרם תינקט הפעולה לגביהן. לפיכך, היה מקום כי הדברים שהוחלפו בין המבקש למשיבה בכתב (בעקבות מכתב המבקש מ-7.9.04) לאחר מתן הצו, היו נעשים על דרך שימוע, ולוא בכתב, בטרם הוצא הצו. לעניין דרכי השימוע כבר נאמר 'זכות השימוע והטיעון העומדת למי שזכויותיו עלולות להיפגע כתוצאה ממעשה מינהלי, משמעותה מתן הזדמנות הוגנת להשמעת טיעונים. אין משמעותה בהכרח מתן זכות טיעון בעל פה וכבר נפסק כי דרכי השמיעה בהקשר זה רבות, מגוונות ומשתנות על פי הנסיבות' (בג"צ 6437/04 ט.ת (קטינה) באמצעות אמה ר.ת. נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד נח(6) 369, 378 - השופטת חיות)" (עניין רוזנצויג, פסקה י"ב).

ואולם, בענייננו ניתנה למבקשים הזדמנות להעלות טענותיהם במעמד ההליך המשפטי, ועסקינן בשאלה משפטית בראש וראשונה, ועל כן אין בנושא השימוע לכשעצמו, כפי שציין בית המשפט לעניינים מקומיים, סיבה מספקת לביטול הצוים.

יג. אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.

ניתנה היום, י"ז כסלו התשע"ב (13.12.11).


מעורבים
תובע: נסים סיאם
נתבע: עיריית ירושלים
שופט :
עורכי דין: