ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פי. אס. אי אקולוגיה בע"מ נגד עיריית בני ברק :

פי. אס. אי אקולוגיה בע"מ

(על-ידי בא כוחה, עורכת הדין קורין יום טוב)

נ ג ד

עיריית בני ברק

(על-ידי באי כוחה, עורכי הדין רואש ורוזנברג)

בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

כב' השופטת חנה פלינר

פסק דין

1. פסק דין זה ניתן על דרך הפשרה מכוח סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, על-פי ההסכמות שגובשו בין הצדדים, כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 28.11.11. לבקשת הצדדים, אנמק בקצרה את הכרעתי כפי שמפורטת להלן.

2. התובעת הינה חברה העוסקת בהצבת פחים טמוני קרקע ופינויים. מנהל התובעת הינו מר יחזקאל אבנרי (להלן - אבנרי). נציג נוסף מטעם התובעת אשר טיפל באירועים נשוא התביעה הינו מר אבי רון (להלן - רון). הנתבעת הינה רשות מקומית, כמשמעותה בפקודת העיריות [נוסח חדש] התשכ"ד-1964. מר אשר ג'רבי (להלן - ג'רבי) משמש כמנהל תפעול באגף התברואה בנתבעת ונתן תצהיר מטעמה בהליך זה.

3. בחודש יוני 2008 פרסמה הנתבעת מרכז לאספקה והטמנת מיכלי אשפה, ביצוע עבודות פינוי ואחזקה שוטפת של המיכלים טמוני הקרקע. אין מחלוקת כי היה מדובר בפיילוט מטעם העירייה. התובעת זכתה במרכז וביום 14.07.08 נחתם הסכם בין הצדדים, נספח א' לכתב ההגנה (להלן - ההסכם). על-פי ההסכם, הנתבעת הייתה רשאית לרכוש מהתובעת מיכלים בסכום של 9,400 ₪ בצירוף מע"מ לכל מיכל, או לשלם דמי שכירות חודשיים למיכל בסך 392 ₪ בצירוף מע"מ, לתקופה של 36 חודשים. יצוין כי סכום זה כולל הוצאות אחזקה, ראו נספח ב' לכתב התביעה, הוא מסמך הצעת מחיר טמונים. כמו כן, נקבע בהסכם המחיר להתקנת המיכלים ולמחיר פינוי בודד.

4. אין מחלוקת כי הנתבעת בחרה באופציית השכרת המיכלים ופינויים, ובמקרה זה רלוונטיים סעיפים 3.6 ו-3.10 להסכם. בסעיף 3.6 נקבע כי אם הנתבעת תחליט על הפסקת השירות, תשלם לתובעת את יתרת דמי השכירות בחלוקה של 1 ל-36 ובסוגריים נאמר: "דהיינו מחיר המיכל, כפי שנרשם בהצעת המחיר, מסמך 2, בחלוקה ל-36 חודשים". בסעיף 3.10 נאמר כי הנתבעת רשאית בכל עת, ועל-פי שיקול דעתה הבלעדי, להפסיק את ההתקשרות. במקרה כזה, עומדת לתובעת את הזכות לקבל את התמורה המגיעה לה בגין השירותים שניתנו על-ידה בפועל, עד למועד הפסקת ההתקשרות, כשבסוגריים נאמר: "למעט פיצוי עבור המיכלים, כמוגדר בסעיף 3.6 לעיל".

5. אין מחלוקת כי הנתבעת שכרה מהתובעת 7 מיכלים; אין מחלוקת שההטמנה בפועל לא בוצעה על-ידי התובעת; אין מחלוקת כי התובעת נתנה לנתבעת שירותי פינוי לתקופה של 5 חודשים בלבד, כשהמחיר עבור הפינוי עומד על 14,100 ₪, ללא מע"מ. בעניין הפינוי קיימת מחלוקת מדוע הפסיקה הנתבעת לצרוך מהתובעת את שירותי הפינוי, האם בגלל שירות לקוי, כפי שנטען על-ידי הנתבעת ועל-ידי ג'רבי בעדותו בפניי, אם מסיבותיה היא ולא עקב שירות לקוי, כטענת התובעת ונציגיה אבנרי ורון. בכל מקרה, אציין כי כיוון שהתובעת דורשת תמורה אך ורק בגין העבודה שבוצעה בפועל, אין רלוונטיות לשאלה זו, למעט לצורך הבנת התמונה כולה.

6. אין מחלוקת כי כל 7 הטמונים נמצאים עדיין ברשות הנתבעת וכי הנתבעת למעשה לא שילמה דבר לתובעת, לא בגין המיכלים (אם תשלום שכירות, אם דמי מכירה וכן לא שילמה את חוב הפינוי). לפיכך, הגישה התובעת את תביעתה במסגרתה דרשה את תשלום דמי הפינוי, תשלום דמי שכירות על-פי החשבוניות שהוצאו, כמפורט בסעיף 17 לכתב התביעה ולתצהירו של אבנרי, תשלום יתרת דמי השכירות, כשאלה מחושבים לתקופת שכירות נוספת של 24 חודשים והחישוב מבוסס על חלוקת מחיר המיכל (9,400 ₪) ל-36 (261 ₪ בצירוף מע"מ). בנוסף, טוענת התובעת כי היא זכאית לקבל לידיה את המיכלים או את ערכם החוזי, קרי 7 כפול 9,400 ₪. אציין כי תחילה דרשה התובעת גם דמי הטמנה, אולם משהסתבר כי עבודת ההטמנה לא בוצעה בפועל על-ידה, ויתרה על מרכיב זה. סך הכל עמדה התביעה על סכום של 200,864 ₪.

7. הנתבעת טענה כי עבודת ההטמנה בוצעה על-ידי צד שלישי, וזאת מכיוון שהתובעת לא הייתה מסוגלת לבצע את ההטמנה. הנתבעת טוענת כי הצד השלישי גבה סכומים הגבוהים מאלה שהיו אמורים להשתלם לתובעת, ולכן סוכם כי ההפרש בדמי ההטמנה יקוזז מחשבונה של התובעת. הנתבעת טוענת כי השירות שניתן על-ידי התובעת היה לקוי. הסתבר כי התובעת אינה מסוגלת לבצע את הפעולות הדרושות, במיוחד בעיר בני ברק. הנתבעת טוענת כי השקים שסופקו נקרעו, נזלו וגרמו לריחות רעים. הנתבעת טוענת כי שירות הפינוי הופסק בהסכמת התובעת, לאחר שזו הבינה כי אינה מסוגלת לספק את השירות הדרוש.

לעניין דמי המיכלים טוענת הנתבעת כי לכל היותר זכאית התובעת לדמי שכירות עבור החודשים בהם נתנה שירותי פינוי ואחזקה, ואילו לגבי יתרת החודשים זכאית היא לפיצוי הקבוע בסעיף 3.6, המחושב, כאמור, על המחיר לרכישה ולא על דמי שכירות. הנתבעת טוענת כי זהו הפיצוי היחיד, אם בכלל, המגיע לתובעת ואין כל מקום לחייב את הנתבעת גם במחיר המיכלים עצמם בתום אותם 36 חודשים. הנתבעת טוענת כי ברגע שתשלים את המחיר החוזי, אזי המיכלים הם בבעלותה. הנתבעת טוענת כי כל פרשנות אחרת תעניק כפל פיצוי. עוד טוענת הנתבעת בעניין זה, כי אין כל עיגון חוזי לדרישת התובעת לקבל לידיה גם את המיכלים עצמם או את תמורתם.

הכרעה

8. על הנתבעת לשלם לתובעת סך 14,100 ₪, בצירוף מע"מ, עבור שירות הפינוי שניתן, וזאת בהתאם לסעיף 3.10 להסכם. איני נדרשת לשאלה מדוע פסקו שירותי הפינוי על-ידי התובעת. אציין כי למעט העדויות שהובאו בפניי לעניין השירות הלקוי, לא הוצג כל מסמך בעניין, לא הוצגו בפניי דוחות פקחים או פניות אחרות לתובעת הדורשות ממנה לשפר את השירות. לפיכך, איני יכולה לקבוע כי הפסקת שירותי הפינוי נעשו בעקבות שירות לקוי שנתנה התובעת.

9. לעניין קיזוז דמי ההטמנה, בעניין זה הובאו גרסאות נוגדות, ראו עדות רון מול עדות ג'רבי. אין מחלוקת שעבודת ההטמנה לא בוצעה על-ידי התובעת, ולכן לא מגיעה לה שכר עבור מרכיב זה. איני סוברת שיש מקום לקזז מהתובעת את עודף התמורה ששולמה לאותו צד ג - על מנת שקיזוז כזה יוכר, היה צורך להוכיח הודעת קיזוז כדין, והיה עליי לקבוע שאכן התובעת לא יכלה לבצע את עבודות ההטמנה. מהראיות התרשמתי שהנתבעת משיקוליה היא, בחרה להטמין את המיכלים באמצעות אחר ולכן אין כל מקום לקיזוז.

10. לעניין תמורת המיכלים, סבורני כי יש להיצמד להוראות ההסכם והפרשנות של הוראות אלה מתיישבת יותר עם הפרשנות המוצעת על-ידי הנתבעת. אכן, אם בוחרת הנתבעת לסיים את הקשר בכל עת (והיא רשאית לעשות כך), עליה לשלם את יתרת דמי השכירות לתקופה של 36 חודש, כאשר המחיר לחודש הינו 261 ₪, ולא מחיר השכירות החודשי. כך כתוב במפורש בסעיף 3.6 להסכם, וההיגיון העומד מאחורי זה הינו כי לא מסופקים יותר שירותי אחזקה, ראו נספח ב', המפרט שדמי שכירות כוללים דמי אחזקה.

11. במקרה שלפנינו, השירותים של פינוי ואחזקה ניתנו במשך 5 חודשים בלבד, עד לחודש פברואר 2009. לכן, בגין חודשים אלו יש לשלם סך של 392 ₪ כפול 5 כפול 7, בצירוף מע"מ כדין, סך הכל 13,720 ₪, בצירוף מע"מ כדין. עבור יתרת 31 החודשים (ולא השלמה ל-12, כפי שטען ב"כ הנתבעת בסיכומים, כיוון שכך קובע ההסכם), יש לשלם סך של 261 ₪ לכל מיכל לכל חודש, ובסך הכל 56,637 ₪, בצירוף מע"מ כדין. מהמקובץ עולה שעבור המיכלים לשימוש של 36 חודשים, יש לשלם סכום של 70,357 ₪, בצירוף מע"מ כדין.

12. לגבי הדרישה לקבל את המיכלים בעין או את תמורתם, סבורני שהדין, כאמור, עם הנתבעת. אמנם, היה על הנתבעת להודיע לתובעת על הפסקת ההתקשרות בהתראה של 30 יום, כפי שנקבע בסעיף 3.10 להסכם. לא ניתנה כל הודעה מוקדמת בכתב או כל הודעה בכלל, ואף מכתב התובעת מיום 21.06.09 נותר ללא מענה. עם זאת, התובעת הייתה מודעת לכך כי שירותי הפינוי ואחזקת הפחים הופסק כבר לאחר 5 חודשי עבודה. במקרה כזה הפיצוי המקסימלי לו זכאית התובעת הינו כמפורט בסעיף 3.10 ו-3.6 להסכם, דהיינו פיצוי עבור יתרת התמורה של המיכל, עד להשלמת מחירו החוזי, כמפורט בנספח ב' לכתב התביעה. בהסכם נאמר במפורש שלא תהיה לתובעת כל תביעה או טענה כספית אחרת. אציין כי הפיצוי במקרה הנדון עולה על הסכום של המיכלים עצמם (70,357 ₪ ולא 65,800 ₪).

13. אשר לעניין הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט, סבורני כי התובעת זכאית לקבל את מבוקשה. אזכיר כי הנתבעת לא שילמה דבר עד היום, למרות שאין חולק על כך שהפחים הוטמנו כבר בחודש אוקטובר 2007, נעשה בהם שימוש והנתבעת קיבלה מהם טובות הנאה. לא היה חולק לעובדה שבמשך 5 חודשים ניתנו שירותים על-ידי התובעת וטענת הקיזוז בעניין זה לא הוכחה. לא יכול להיות חולק לעובדה כי התשלומים לא שולמו במועדם. התובעת נאלצה להגיש תביעה ולנהל הליך משפטי ומשום מה, כל ניסיונות הפשרה עד ליום ההוכחות עצמו לא עלו יפה.

14. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 14,100 ₪, בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש פברואר 2009 ועד לתשלום המלא בפועל, זאת עבור דמי הפינוי; הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 70,375 ₪, בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחודש פברואר 2009 ועד לתשלום המלא בפועל, וזאת עבור תמורת המיכלים; הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט, הכוללות גם השתתפות באגרה, בסכום כולל של 12,000 ₪. כל הסכומים הללו ישולמו תוך 30 יום מהיום. הפחים יישארו רכושה של הנתבעת. הגזברות תשיב לתובעת את המחצית השנייה של האגרה, היות ותיק זה הסתיים ללא ניהול הליך הוכחות ובפסיקה על דרך הפשרה.

ניתן היום, ב' כסלו תשע"ב, 28 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פי. אס. אי אקולוגיה בע"מ
נתבע: עיריית בני ברק
שופט :
עורכי דין: