ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד נאיף אבולקיעאן :

מדינת ישראל

באמצעות ב"כ עו"ד ש. רוטשילד

נ ג ד

נאיף אבולקיעאן

באמצעות ב"כ עו"ד ד. נאשף

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע

שופט יורם צלקובניק

הכרעת דין

כתב האישום

1. לנאשם מיוחסות עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 (סיפא) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, וסחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) (סיפא), לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

הנאשם, שימש כקבלן משנה באתר בניה בישוב להבים, בפרוייקט בניה של חברה יזמית, כפי שיפורט בהמשך הדברים. על פי כתב האישום, בתקופת החודשים ספטמבר - אוקטובר 2008, סחט הנאשם, בעלי תפקיד שונים באתר הבניה, ובאופן זה הניאם מלהמשיך בעבודתם באתר, ואף קיבל לרשותו כספים שונים, מסמנכ"ל החברה היזמית, מר יקי שחר. (פרק העובדות, ס' 27).

על פי הנטען בכתב האישום (ס' 4-1), שילמה החברה היזמית סך של 110,000 ₪ לידי הנאשם, בעקבות לחץ רצוף של הנאשם, שפנה לשחר ואיים עליו כי "יביא את כל השבט שלו ויסגור את האתר", וכי איש מלבדו לא יעבוד באתר, וזאת בדרישה כי החברה תשלם לו הסכום הנדרש, ותקצה לו מגרשים נוספים לבניה. וכך, נטען בסעיף 4 לעובדות (וכן בסעיף 27), כי בשל "האימה שהטיל עליו הנאשם, וחששו כי הנאשם יגרום בהבאת בני שבטו, להשבתת כל העבודות בשטח הפרוייקט ולנזקים לעבודות שכבר נעשו, שילם שחר למתלונן ביום 20.9.2008, סך של 110,000 ₪." (להלן יכונה: "התשלום הראשון").

בנוסף נטען, כי הנאשם פנה לשחר ביום 22.10.2008, ודרש ממנו סכומי כסף נוספים, ואף אמר לו כי אם "ייתן לו מיליון ₪, לא יראה אותו עוד בלהבים". כתגובה לכך ששחר הודיע לו, כי הוא מפסיק עבודתו, התעלם מכך הנאשם, ואף אמר לו כי יפתח לו עוד בתים ויביא כסף שהוא חייב לו, וכי ימשיך לבנות במקום. בפגישה בנס ציונה, אמר הנאשם לשחר, כי אם לא ישולם לו הכסף "יהיה בלגן בשטח". מפאת האימה שהטיל עליו הנאשם, מסר שחר לידי הנאשם המחאה בסך של 23,560 ₪. (להלן יכונה: "התשלום השני"). עוד צויין בכתב האישום, כי עקב מעשי הנאשם הושבתה פעילות הבניה למשך חודש שלם, תוך שהחברה היזמית "סופגת את עלותם של ימי העבודה הנ"ל". (ס' 9-16).

בתגובה למסירת עבודות באתר, על ידי החברה היזמית לידי קבלן משנה נוסף, מר יובל אדרי, פנה הנאשם ליובל בתחילת חודש אוקטובר 2008, ואמר לו, על פי הנטען, שיהיה לו "ברור כי אם אני לא עובד פה, אז גם אתה לא תעבוד פה, וגם אף אחד לא יעבוד פה", ודרש ממנו פעמים רבות להפסיק עבודתו באתר, באמרו, כי הפסקת עבודתו תניע את החברה, לסגור איתו חוב כספי של חברת ונוסול; נוכח האמור, ו"בשל האימה שהטיל" הנאשם על יובל, נמנע יובל מבניית בתים במגרשים שהוקצו לו, ונגרם לו הפסד כספי של 70,000 ₪ בשל המשכורות ששילם לעובדיו. (סעיפים 8-6 לעובדות).

בנוסף נטען, כי הנאשם פעל לגירוש פועלים של מר אמירל ריפעאת, קבלן משנה שהועסק על ידי יובל, מהמגרשים שהוקצו ליובל, ופנה אל אמירל מספר פעמים במהלך החודשים ספטמבר - אוקטובר, בדרישה שלא יביא את פועליו לעבודה, וכי אם לא יצא מהאתר "יהיה בלגן גדול". הנאשם אף שאל את אמירל אם הוא מעוניין כי יביא חומר נפץ, ומישהו ייהרג באתר.

באותה עת גרם הנאשם להפסקת פעילותו של קודח, שהובא על ידי אמירל לעבודה במגרש, לאחר שהתקשר למעסיקו של הקודח, ובאמצעותו הורה לקודח לעזוב את המקום; עוד הורה לחשמלאי שהובא על ידי אמירל, לצורך ביצוע עבודת תיקון ב'דירה לדוגמא', "לעוף מהשטח", ומפאת האימה שהטיל עליו, עזב החשמלאי את המקום.

בכתב האישום נטען, כי בשל האמור, נאלצו אמירל ופועליו להפסיק עבודתם מספר פעמים, ונגרמו לאמירל הפסדים בסך של כ- 20,000 ₪. (ס' 21-17 לעובדות).

עוד צויין בכתב האישום, כי הנאשם פנה ביום 2.11.2008, לאמירל, במגרש בו עבד אמירל, בנוכחות מר מיכאל גוטמן, ששימש כמהנדס בניין שפיקח על העבודות בפרוייקט מטעם החברה, "הדפו בחוזקה", והשמיע איומים חריפים, ביניהם כי אם לא יעזוב את העבודה, הוא "יזיין את אשתו ובתו", כי יהרגו, וכי הוא יודע היכן הוא מתגורר. (ס' 22).

עוד פנה הנאשם במספר הזדמנויות למיכאל, ואמר לו שבכוונתו לגרום ליובל לעזוב את המקום, ואז "יתפוס את היזם בביצים", ויקבל את העבודה בכל המגרשים, וכי "אחרי שיטפל ביובל, יטפל גם במהנדס, כדי שייעלם מהשטח" (ס' 23 לעובדות).

בסוף ספטמבר פנה הנאשם לאיש הקידוח, בועז דוד, שהגיע לביצוע עבודות במגרש שהוקצה ליובל, והורה לו לעזוב את המקום לאחר שהכה את בועז ויידה בו אבנים. עקב כך עזב בועז את המקום, בלא שביצע עבודתו. (ס' 26-23).

2. במענה לכתב האישום, הכחיש הנאשם כי סחט את העובדים בדרך כלשהיא. הנאשם אינו מכחיש כי קיבל לרשותו סכומי כסף שונים שהגיעו לו, לטענתו, על פי הסכם העבודה בינו לבין החברה היזמית.

רקע - כללי

3. החברה היזמית 'קרן פז' מקבוצת 'חנן מור' (להלן: "החברה"), בבעלות מר חנן מור, החלה בחודש מרס 2008, בפרויקט הקמה של 70 בתים צמודי קרקע, בישוב להבים; יקי שחר שימש כסמנכ"ל הנדסה בחברה, וממונה על פרוייקט הבניה (להלן: "יקי" או "שחר"); כקבלן מבצע של העבודות שימשה חברת "ונוסול" (מכונה גם "ונוס", בפי העדים), בבעלות מר צורי ברדה (להלן: "צורי"). צורי היה מוכר לאנשי חנן מור, נוכח עבודות שביצע עבורם בעבר.

לצורך ביצוע העבודות התקשרה ונוסול עם קבלן משנה, מר יוסי שר (להלן: "שר"). שר פנה מטעמו לנאשם, שהיה בעליה של חברת נ.א טופ (להלן: "טופ"), לצורך ביצוע עבודות השלד בבתים. טופ החלה בעבודות שלד ב'דירה לדוגמא', וכן ביצעה לאחר מכן, עבודות שלד חלקיות, במספר בתים נוספים, שניתנו לגביהם אישורי בניה. שר עזב בינתיים את הפרוייקט, וטופ עברה לעבוד ישירות מול ונוסול, שהייתה אמורה לשלם שכרה של טופ.

4. במקביל לעבודות השלד, בוצעו עבודות גמר (טיח, חשמל, ריצוף וכד') - תחילה ב'דירה לדוגמא' - על ידי קבלן הגמר, יובל אדרי (להלן גם: "יובל"). יובל שימש תחילה, כקבלן משנה של ונוסול, אם כי עלה מהעדויות כי הובא לפרוייקט על ידי שחר, שהכירו זה מכבר, שביקש לזרז את ביצוע עבודות הגמר. מעדותו של יובל עלה, כי בינו לבין שחר קיימים, מזה שנים, קשרי עבודה משותפים ותקינים. יובל בנה אף בעבר, את משרדי החברה בנס ציונה. במשך הזמן, העביר שחר ליובל, בנוסף לעבודות הגמר, מגרשים נוספים לביצוע עבודות שלד, במקביל לעבודות השלד שבוצעו על ידי הנאשם, במגרשים אחרים באתר.

5. עבודתה של ונוסול הופסקה על ידי החברה בחודש אוגוסט 2008, בעקבות חילוקי דעות מקצועיים, השגות לגבי איכות הבניה ואי עמידה בלוח זמנים. בעקבות כך הופסקה העברת התשלומים מהחברה לונוסול (עדותו של שחר, ע' 121, 143, 153 לפ', ישיבה מיום 13.12.2009).

שחר מסר בעדותו כי לא היה מעוניין תחילה כי ונוסול תעזוב את הפרוייקט, בשל הקושי להיכנס לנעלי הקבלן המבצע. צורי ציין בעדותו כי נאלץ לעזוב את הפרוייקט אליו נכנס "לא במצב מזהיר ביותר...ואני חשבתי שהחברה תעזור יותר במימון השוטף", והוא נקלע לקשיים בתזרים המזומנים בשל אי פתיחת מגרשים לבניה בכמות מספקת באותו שלב, ואי קבלת אשראי מהחברה (עדות צורי, בדיון מיום 30.5.2011, ע' 359- 360). שחר העיד כי החברה לא נותרה חייבת כספים כלשהם לצורי (שחר,152). צורי טען בעדותו כי הגיעו לו כספים מהחברה, ואולם אין בדעתו לתבוע את החברה בגינם. (ע' 363, 365).

יצויין, כי על פי טענתו של עד ההגנה, סאמר נאשף, ששימש כמהנדס טופ (להלן: "סאמר"), הוקפאו העבודות באתר בין ה- 13.8.2008 ל- 27.8.2008, עם עזיבת ונוסול.

6. צורי אישר בעדותו כי נותר חייב כספים לקבלני משנה, וכי אמור היה לשלם להם, ללא תלות בכספים שהעבירה לו החברה, ואולם נוכח בעיות המימון לא עלה הדבר בידו (ע' 364).

7. אין חולקין כי טופ לא קיבלה מלוא הכספים שהגיעו לה מונוסול. לטענת הנאשם מדובר היה בסכום של 450,000 ₪, אולם טענה זה לא נתמכה בראיות של ממש. לא למותר לציין בנוסף, כי שר ומהנדס האתר, מיכאל גוטמן, שעבד תחילה אצל ונוסול, ולאחר מכן החל לעבוד מטעם החברה, מסרו בעדויותיהם כי ונוסול חייבת להם כספים, והם סברו כי החברה תיקח על עצמה את חובותיה של ונוסול, אולם תוחלתם זו נכזבה.

עוד יצויין, כי גוטמן עזב בינתיים את החברה, והוא הבהיר כי מלוא שכרו שולם לו, עבור תקופת עבודתו בחברה. גוטמן מסר, בתשובה לשאלת הסניגור, כי הנאשם התלונן על כך שלא שילמו לו כספים, כי "כולם היו מתלוננים שלכולם לא שילמו כסף, נו? גם אני יכולתי להתלונן על כל דבר. ...אני אמרתי גם לי לא שילמו כסף, אז מה אתה רוצה ממני?" (ע' 205).

הסכם ההתקשרות בין החברה לטופ

8. בעקבות הפסקת עבודתה של ונוסול, נחתם ביום 27.8.2008 הסכם התקשרות ישיר בין החברה לטופ, כקבלן המבצע. הנאשם לא היה נוכח במעמד החתימה - הובהר בעדויות ההגנה כי היה נתון במעצר בית באותה תקופה בקשר לעניין אחר - ובאותם ימים טיפלו בענייני החברה סאמר ונאפז אלבוקיעאן (להלן: נאפז), אחיו הבכור של הנאשם, החתום על ההסכם מטעם טופ. על פי ההסכם, ערבים נאפז, סאמר ושר, להתחייבויות טופ. לדברי סאמר קדמו לחתימת ההסכם פגישות בהן נדונו טיוטות ראשונות של הסכם ההתקשרות.

במבוא להסכם ההתקשרות, ת/6, צויין, כי נוכח כך שהקבלן הראשי (ונוסול) לא עמד בהתחייבויות כלפי החברה, "וכתוצאה מכך נגרמו נזקים", וכי החברה שילמה לקבלן הראשי "את מלוא הכספים המגיעים לו בגין העבודות שבוצעו עד כה, וכן כי לטענת הקבלן משנה, הוא לא קיבל את המגיע לו עד ליום זה, מוסכם כי החוב והתשלומים המגיעים לקבלן המשנה מאת הקבלן הראשי הינם חוב של הקבלן הראשי, וכי קבלן המשנה לא יבוא בכל דרישה שהיא למזמין בגין חוב זה בכל דרך ו/או צורה כלשהי". (להלן: "סעיף אי האחריות לחוב").

עוד צויין בהסכם ההתקשרות כי טופ תשלים עבודות השלד ועבודות עפר החל מיום 1.8.2008 בארבעה מגרשים בהם החלו העבודות, וכן בשני מגרשים חדשים, וכי "כל תשלום המגיע לקבלן עד ליום זה, אינם באחריות החברה". העבודה תתבצע בשלבים, עד יום 15.11.2008.

בסעיף 4 להסכם נאמר כי "העבודה הינה פאושלית, התמורה בגינה הינה בסך של 460,200 ₪, לא תהיינה כל דרישות כספיות כלשהן בגין העבודה ו/או תוספות חריגות. לקבלן תשולם מקדמה ע"ח עבודות חוזה זה, כנגד צ'ק ביטחון, ותקוזז על פי התקדמות העבודה." המקדמה תהא בסך של 140,000 ₪, באופן שסך של 30,000 ₪ ישולם ביום החתימה, סך של 70,000 ₪ ביום 31.8.2008, וסך של 40,000 ₪ ביום 11.9.2008. כן צויין כי "יתרת התשלומים תשולם על פי התקדמות העבודה ובקיזוז המקדמה".

באשר לתנאי התשלום סוכם בת/6, כי התמורה עבור העבודה תשולם מידי חודש בחודשו, תוך 20 יום מסוף החודש בו בוצעה העבודה; המע"מ ישולם על ידי החברה כנגד חשבונית מס של הקבלן.

בנספח א' להסכם (ע' 7, סעיף 10) צויין כי "חשבון סופי שוטף 25+ ישולם לאחר גמר כל ההתחשבנויות וקיזוזים חשבונות ביניים שבוצעו עד לחשבון סופי. חשבון הנ"ל ישולם רק לאחר גמר כל התחייבויות הקבלן למזמין....".

בנספח א' להסכם (ע' 5, סעיף ז') צויין כי "למען הסר ספק מובהר בזאת כי הקבלן מודע לעובדה כי בנוסף לו עובדים באתר קבלני משנה נוספים והוא יעשה כל אשר לעיל ידו על מנת לא להפריע להם בעבודתם והם לו יפריעו לו, כדי לאפשר מהלך עבודה תקין ויעיל".

9. שחר הבהיר בעדותו, כי עד חתימת ת/6, לא היה כל הסכם התקשרות ישיר בין החברה לטופ, ו-ונוסול היא שהעסיקה את טופ והייתה אחראית בלעדית לתשלומים עבור העבודות שסיפקה לונוסול, בלא מעורבותה של החברה (ע' 122, 145, 157, 158). טופ טענה בפני החברה, עוד לפני חתימת הסכם ההתקשרות, כי ונוסול לא העבירה לה תשלומים עבור העבודות שביצעה עבורה, ולדברי שחר הודגש בפני טופ כי לחברה היה קשר עסקי עם ונוסול בלבד, וכי על טופ להסדיר עם ונוסול, ולא עם החברה, את ענייניה הכספיים. שחר מסר עוד בעדותו, כי אינו יודע מה היה שיעור חובה של ונוסול לטופ לאשורו, וכי הסכם ההתקשרות נוסח, כמפורט לעיל, מאחר שלא הסכים עם עמדתה של טופ, כי הכספים שחבה ונוסול לטופ, צריכים להיות משולמים לטופ על ידי החברה: "...הסעיף הזה בא לחדד ולהבהיר בשביל שלא יהיו גם ציפיות לקבלן...מה שמול צורי ומה שיש לו צ'קים שלו ביד, הוא סיפר לי שיש לו צ'קים ביד, תפתור את הבעיה של התשלום של צורי אליך בדרכים המקובלות לא דרכי, לא דרך הגב שלי, אני כבר שילמתי לצורי עבודה שבוצעה". (שחר,ע' 168).

עם זאת, הבהיר שחר, כי כספי המקדמה שולמו כדי לעזור לטופ להתמודד עם קשייה הכספיים המידיים, ולצורך קידום עבודות הבניה. (שחר, ע' 122, 125).

10. הנאשם וסאמר גרסו כי החברה נתנה גיבוי כספי להתחייבויות ונוסול לטופ, עוד בתקופת עבודתה של טופ אצל ונוסול, בפגישה שנערכה במשרדי החברה בנס ציונה. סאמר טען כי בידו הקלטות של שיחות טלפון שנערכו בינו לבין יקי, כאשר התעוררו בעיות עם צ'ק ללא כיסוי, שנמסר לטופ על ידי צורי, ואשר נועד לפירעון ביום 15.8.2008. סאמר טען כי בשיחת הטלפון ביקש ממנו יקי שלא לפרוע את השיק עד חזרתו של חנן מור מחו"ל, והבטיח לו כי החברה מחוייבת לכספים (ע' 238, בדיון מיום 10.6.2010).

ההגנה לא הגישה את הקלטת השיחה או תמלילה, על אף שהצהירה על כוונתה לעשות זאת (דברי ב"כ הנאשם, עו"ד יחיא, ב- ע' 321, לישיבת 15.7.2010; ראו גם סיכומי ההגנה, ע' 26), אולם תמליל השיחה, וכן הקלטה חלקית, נמסרו לידי ב"כ המאשימה במהלך הדיון, כפי שעלה מדברי ב"כ המאשימה. בחקירתו הנגדית של סאמר (שנערכה במועד אחר- ישיבה מיום 15.7.2010), הופנה העד, על בסיס תמליל השיחה שהוצג לתביעה, לכך, שעולה מהתמליל, כי יקי אומר לעד כי ינהג בשיק כראות עיניו, ("אתה תעשה מה שאתה חושב"), וכי על העד "לסגור" את הנושא עם צורי (ע' 312). סאמר טען כי בהקלטה נשמעים דברים נוספים מעבר למה שצויין בתמליל - ב"כ המאשימה חלקה על כך (ע' 313) - ואולם גם בסיכומי ההגנה אין כל הפניות לאמירות קונקרטיות, הנשמעות על פי הנטען בהקלטה, שמהן ניתן ללמוד כי החברה, באמצעות שחר, נטלה על עצמה בשיחת טלפון זו, את התחייבויותיה הכספיות של ונוסול כלפי טופ.

יצויין כי סאמר והנאשם לא מסרו דבר בחקירתם במשטרה, אודות קיומה של הקלטה כלשהי, והדבר לא נחקר.

11. הנאשם מסר בעדותו, כי לאחר עזיבת ונוסול, התקיימה ישיבה בלהבים בנוכחות סאמר, נאפז, שחר, חנן מור, יוסי שר ומשה סורוקה, נציג חברת הפיקוח שעבד זמן קצר באתר, בה נידון חובה של ונוסול לטופ (להלן: "פגישת להבים"). הנאשם לא נכח באותה פגישה בשל מעצר הבית בו היה נתון.

לדברי הנאשם, ביקש חנן מור כי טופ תמשיך פעילותה, ותינתן מקדמה של 140,000 ₪, "כדי שאוכל להמשיך את העבודות ולשלם לעובדים עבור העבודה שעשו אצל צורי...בסוף הפרוייקט הוא אמר לי שהוא יתחיל לשלם כל חודש חלק...בסוף הפרוייקט יקוזז רק ה- 140,000 ₪ עצמם...בינתיים ישלם לי רגיל. הוא אמר שיזרים בתים חדשים והוא יוריד לי מה- 450,000 כך שלא נרגיש בחוב" (ע' 202). עוד טען כי חנן מור הסכים באותה פגישה, לתת גיבוי לחובה של ונוסול כלפי טופ, וכי טופ תפעל כקבלן משנה ישירות מול החברה.

12. סאמר שהעיד כעד הגנה, מסר בעדותו דברים דומים, וטען כי חנן מור הבהיר כי הוא ערב לחובות ונוסול (ע' 241). לדבריו, הסכים מור להעביר לידיהם את סכום המקדמה, ולאחר בדיקת החוב, להעביר את מלוא כספי החוב לידי טופ. לדברי העד, נאמר להם כי המקדמה תשולם עבור העבודות שכבר בוצעו על ידי טופ מול ונוסול, ולא עבור עבודות שיתבצעו על ידה בעתיד (ע' 242). עוד טען, כי יקי הבהיר כי לא העביר לונוסול סך של 500 אלף ₪, לצורך תשלום לספקים ועבור התחייבויות אחרות של ונוסול (ע' 238).

סאמר טען בנוסף, כי לא נתן הסכמתו לסעיף אי ההתחייבות לחוב, ולכך שהמקדמה ניתנה עבור עבודות שבוצעו מיום 1.8.2008 ואילך, ואולם סעיפים אלה נותרו על כנם, לאחר שיקי הבהיר לו כי מדובר בחברה בורסאית, וכי אין הם מוכנים כי ידווח לבורסה "כאילו שהיו בעיות עם הקבלן הראשון" (ע' 243, 318). עוד טען, כי הן יקי, והן חנן מור, בשיחה פנימית שנערכה באמצעות רמקול הטלפון, הבהירו כי החברה ערבה לחובות ונוסול, (ע' 244). העד אישר כי הוא מבין שהכללת סעיף אי ההתחייבות לחוב יוצר קושי "מבחינה משפטית" (ע' 316), ואולם הוא נאות לחתום כערב להסכם, כיוון שמדובר בחברה גדולה, והוא הסתמך על ההבטחות הלא כתובות שניתנו (ע' 317).

בחקירה הנגדית טען העד, כי באמרתו במשטרה, לא מסר פרטים בעניין המגעים שהובילו להסכם, בשל חששו מהחקירה, ומשלא עלו בחקירה, שאלות מפורטות לגבי דרך הכנת ההסכם (ע' 304).

13. נאפז שהעיד מטעם ההגנה, מסר בעדותו כי בשתי פגישות שנערכו במשרדי החברה, קודם החתימה על ת/6, טען סאמר כי טיוטת ההסכם אינה תואמת את ההסכמות שהתקבלו בפגישת להבים, והוסבר להם כי סעיף אי האחריות לחוב, "לא כל כך חשוב, הכסף יועבר אליהם בהמשך, ובהסכם על עבודה מקבילה..." (ע' 235). בישיבה השלישית סירב סאמר לחתום על ההסכם, ואז, לטענת העד, "לקחתי על עצמי אחריות...חתמתי. אמרתי- אני אח שלו. אני הבכור. אני מחליט בשמו...", ואף שידל את סאמר לחתום על ההסכם, לאחר שזה אמר לו תחילה, "תחתום על דעת עצמך". העד הסביר כי החליט לחתום על ההסכם, לאחר שנתן אמון ב"מילה" שניתנה, "מעבר למה לכתוב" (ע' 236-235). עוד ציין כי סאמר אמר כי "המקדמה היא לא קשורה לחוב עצמו". (ע' 236).

על פי טענת נאפז, לא ניתן ביטוי בהודעה שמסר בחקירתו, ביום 9.11.2008, (ת/9), לדברים שנאמרו על ידו בחקירה, בדבר ההתחייבויות שנתן שחר, ביחס לנטילת חובה של ונוסול (ע' 250).

14. שר שהעיד מטעם ההגנה, מסר בעדותו כי בעת פעילות טופ מול ונוסול, נכח בפגישה בה הרגיע שחר את סאמר, ואמר לו כי הוא נותן אמון בצורי נוכח היכרותם את דרך עבודתו בעבר, וכי אם יתעוררו בעיות, יהיה ערב לצורי, ואף סיפר כי נתן לצורי מקדמות כספיות כדי שיוכל לעבוד. עוד מסר, כי נוכח האמור, סאמר נתן ערבויות אישיות לספקים, לצורך המשך העבודות. (ע' 217, 221, בהקשר זה גם עדותו של משה סורוקה, שהעיד מטעם ההגנה, כי סאמר נטל על דעת עצמו התחייבויות אלה, בשל אי תפקודו של צורי, ללא צורך בקבלת אישור מהחברה (ע' 269, 276))

שר מסר כי לאחר עזיבת ונוסול, העבודה הופסקה "מכוח המציאות", והתקיימה ישיבה "סוערת" באתר, בנוכחות חנן מור ושחר, שבמהלכה הועלו טענות בקשר לחובות ונוסול לטופ, ואף בקשר לחובה של ונוסול לעד עצמו.

חנן מור היה מאד "להוט" כי העבודה תחל מיידית, ותימשך ישירות עם טופ, בלי קשר לחובות שנוצרו, ו"כמובן שזה קומם את כולם, בלתי אפשרי להתנתק ולהמשיך עם חור כזה בתקציב". בסופו של יום, כך טען העד, סוכם כי חנן מור יעביר כספים עבור חלק מהחוב, ואת יתרת הכסף יעביר לאחר "שיסגור עם צורי את ההתחשבנות והוא ישלים את החוב...וביקש שסאמר ונאיף יגיעו למשרד לעשות הסכם וחוזה עבודה מול החברה" (ע' 218).

העד נכח לאחר מכן בשתי פגישות, במשרדי החברה, בהן גובשה טיוטת הסכם בין טופ לחברה, וסאמר אף התייעץ עימו בקשר לתנאי ההסכם. לדבריו, היה עד למחלוקות בעת גיבוש ההסכם, ושחר אף ציין באותו מעמד, כי "סאמר עשה לו 'בית ספר' ודקדק בחוזה". גם בחקירה הנגדית ציין כי סאמר "שינה דברים שלא היו נראים כראות עיניו" (ע' 221). עם זאת, לא היה נוכח במעמד החתימה על ההסכם, ואינו מודע לכך שבהסכם נכלל סעיף אי ההתחייבות לחוב (ע' 221-222).

15. סורוקה מסר בעדותו, כי היה עד לכך שחנן מור הבטיח בפגישת להבים כי הוא עומד מאחורי חובותיו של צורי, וכי ייתן לטופ "את הגיבוי", ואף היה עד לכך שסאמר הודיע לחנן מור כי הוא מוכן להמשיך בעבודה, בתנאי שישולמו החובות שהותירה ונוסול. (ע' 270, 278). יצויין כי סורוקה טען בעדותו כי תמחור עלות העבודה על ידי החברה היה נמוך ולא ריאלי, והוא התריע על כך בעת שונוסול קיבלה על עצמה את העבודות בפרוייקט.

16. חנן מור, שזומן אף הוא מטעם ההגנה, ציין בעדותו כי נפגש עם צורי, כאשר זה נקלע לקשיים, אולם אין הוא זוכר פרטים הקשורים בכך (ע' 345). אין הוא זוכר אם הגיע לאתר, והגיע להסכמות, כאשר צורי עזב את המקום (ע' 342). לדברי העד לא נהג לנהל מו"מ ולא ערך הסכמים עם קבלנים, וכי הדברים התבצעו באמצעות הסמנכ"ל, יקי שחר.

לדברי העד לא הובטח לכסות את החובות שהותירה ונוסול, והוא לא פעל בניגוד להסכמה מפורשת בחוזה (ע' 354, 355). לטופ לא ניתנה כל מקדמה על חשבון החוב של ונוסול (355). עוד טען כי דברי סורוקה ושר לפיהם התחייב בפגישה באתר, כי החברה תיטול על עצמה את חובות צורי, הם בבחינת "שקר וכזב", וכי מתן המקדמה בסך של 140,000 ₪, הייתה החלטה שהתקבלה על ידי שחר (ע' 356).

השתלשלות האירועים ממועד הסכם ההתקשרות עד מעצרו של הנאשם

17. מעדותו של שחר עולה, כי לאחר חתימת הסכם ההתקשרות, המשיכה טופ בעבודות השלד בארבעה בתים. עובר ליום 20.9.2008, פנה הנאשם לשחר, וביקשו כי ישלם לו את התשלום הראשון, עבור העבודות שביצע בחודש אוגוסט. לדברי שחר הבהיר לנאשם כי שילם לנאשם מקדמה, וכי התשלום עבור עבודות חודש ספטמבר, אמור להיות משולם, על פי הסכם ההתקשרות, רק ביום 20.10.2008. כתגובה, טען הנאשם, כי העבודות בחודש אוגוסט בוצעו עבור החברה ולא עבור ונוסול, וכי לא "מעניין (אותו) החוזה" שנערך עם החברה. הנאשם לא הרפה, לטענתו, והחל "במסכת לחצים" כדי שהכספים יועברו אליו, על פי דרישתו. הנאשם פנה אליו בעניין זה, הן באתר עצמו, והן בשיחות טלפון רבות (ע' 126, 173). לדברי שחר הודיעו הנאשם כי אם לא ישולמו לו הכספים "...אני אביא את כל השבט שלי, סוגר לך את האתר, עושה לך בלאגנים"...רק אני אבנה פה....המגרשים שלי רשומים בטאבו, גם את זה הוא אמר לי באחת השיחות..." (ע' 126); "לא היו איומים ישירים, הוא זרק בעקיפין". (ע' 127). עוד דרש ממנו הנאשם לבנות בתים נוספים, לצורך קבלת מקדמות, כדי שיהיה לו עוד "כסף להתגלגל" (128).

18. נוכח המועד הקרב של פתיחת ה'בית לדוגמא' - ביום 3 אוקטובר - אירוע אליו הוזמנו אורחים רבים מאד, החליט שחר, על פי עדותו, לשמור על "שקט תעשייתי", ולאחר התייעצות עם חנן מור, העביר לנאשם את התשלום הראשון, כדרישתו, על חשבון ביצוע עבודות שלד בארבעה בתים.

שחר הבהיר בעדותו כי לא הסכים תחילה להעברת הכספים, וכי הנאשם וסאמר הגיעו למשרד, וחנן מור אישר את העברת הכספים: "הלחץ שעבד עבד..." (ע' 175). "...בגלל הלחץ, בגלל החשיבות של הדירה לדוגמא, בגלל הלחץ היומיומי הטלפוני, והחשש שאנחנו הולכים להיתקע בפרוייקט הזה עוד פעם, עשינו איזה הערכה כספית אז, אמרנו נשחרר לו כסף כדי לא לפגוע בבן האדם, זו הייתה האמת, וחנן מור נתן את ההנחייה הזאת...הסברתי לו את הלחץ....את החשיבות לגמור את הבניינים, הסברנו לו את החשיבות אפילו לעזור לבן אדם לא ליפול עוד יותר" (ע' 176).

סך הכל הועברו לנאשם עד אותו מועד - יחד עם כספי המקדמה - סך של 250,000 ₪. (ע' 130).

19. עובר לאותו מועד פנה שחר ליובל, כדי שזה יחל "בפתיחת" בתים נוספים, בנוסף על עבודות הגמר שבוצעו על ידו. לדברי שחר ייתכן אף שהעביר ליובל ביצוע שני בתים, עוד לפני הסכם ההתקשרות עם טופ ( שחר, 131, 169). יובל העסיק בעלי מקצוע שונים, ובכללם את איש הקידוח, בועז דוד (להלן: בועז), ואת קבלן המשנה, ריפאת אמירל (להלן: אמירל). לדברי שחר הורה ליובל להכניס לאתר איש קידוח אחר, במקום בועז, ואף אותו הוציא הנאשם מאתר הבניה.

20. ביום 3.10.2008 נערך אירוע ה'דירה לדוגמא', ושחר ציין כי הורה להביא אבטחה למקום, מחשש שהנאשם יגרום "להפרעה", וזאת נוכח דיווחים שקיבל בינתיים מיובל, כי הנאשם "מגיע לאתר, מדבר עם יובל ועם הקבלנים שלו, זה אני יודע מיובל...מאיים עליהם תצאו מהשטח, אני רוצה לעבוד ואתם מפריעים לי" (ע' 131).

בנוסף הנאשם התמיד בדרישותיו לקבל עבודות בבתים נוספים: "הוא אמר לי תן לי לא ליובל, הוא היה מתקשר אליי בעשר בלילה, אני רוצה לעבוד, אל תיתן ליובל לעבוד..."(שחר, ע' 130). הנאשם דרש כספים או "פתיחת" מגרשים נוספים, כדי לקבל מקדמות נוספות, "אני לא יודע מה עבר לו בראש" (ע' 173).

לדברי שחר הגיעו הדברים לידי כך ש"כל הפרוייקט בעצם עמד. לא יכולנו להכניס אף אחד לאתר, יצאנו בנזק מול הלקוחות בנזק אדיר" (ע' 139). לדבריו, נגרמו לו באותם ימים "לחץ אדיר... לחץ זה הטרדה, זה חוסר ריכוז, זה בעיות בבניית הבתים, אני כמהנדס לא רגיל, לא התמודדתי עם זה בחיים שלי. אני 15 שנה עובד בענף הבניה..." (ע' 140).

21. בנוסף, טען שחר כי התגלו בעיות גם באיכות הבניה שביצעה טופ; העבודה לא הייתה "איכותית" ו"מקצועית" (ע' 132), ו"מתחת לכל ביקורת" (ע' 139). העובדים לא נשמעו להוראות המקצועיות, ונתגלו ליקויי בניה, שהוצגו פעם אחר פעם, בפני המהנדס סאמר, שהבטיח לתקנם (ע' 132). חרף זאת, הנאשם טען בפניו כי "העבודה לטעמי היא גם טובה...רק אני אבנה פה במגרשים האלה, אף אחד לא ייכנס לפה. בצורה שאינה משתמעת לשני פנים" ( ע' 130-129).

יצויין כי המהנדס גוטמן העיד בעניין זה, כי היו לו הערות מקצועיות לעבודות שנעשו על ידי צוותו של הנאשם, וכי העבודה הייתה "בסדר מינוס" כמה בתים היו "לא בסדר כלל" כמה בתים "יותר טובים". לדבריו פנה בעניין ליקויי הבניה - אין מדובר בליקויים בלתי הפיכים, שלא ניתנים לתיקון - לצורי, בעת פעילות ונוסול, ותיעד את הליקויים ביומן העבודות (183- 185). גוטמן ציין בנוסף, כי נתגלו בעיות של חוסר משמעת מצד אנשי צוותו של הנאשם, "אתה אומר לו תתקן, הוא אומר לא מתקן", וכי הייתה קיימת לכך השלכה על איכות הבניה (ע' 187).

גם על פי עדותו של סורוקה הייתה העבודה "בינונית פלוס", בשל "יכולת הביצוע של העובדים...בטון גולש, הקיר מתנפח, איכות הנחת הבלוקים, איכות היציקות..."(ע' 264).

22. בד בבד, נוכח המצב שנוצר, פנה שחר לראש מועצת להבים, אלי לוי, וזה הבטיח לו לישר את ההדורים (ע' 134). שחר הסביר כי לא פנה תחילה למשטרה כיוון שלא היה מעוניין להגיע לעימותים "כי אנחנו רוצים שקט, אנחנו באנו לבנות בתים בלהבים, לא באנו לריב עם בדואים". (ע' 134). לאחר מספר שעות הודיע ראש המועצה, כי הנאשם ואחיו נמצאים במשרדו, וכי יקיים פגישה עם הצדדים, "אחרי החגים", וכי עד קיום הפגישה לא תהא הפרעה לעבודות. (ע' 134).

הנאשם טען בעניין זה, כי זומן לפגישה אצל ראש המועצה, בתיאום עם יוסף אלבוקיעאן (העיד מטעם ההגנה), מעובדי מועצת חורה, שעמד עימו בקשר, ונקבעה פגישה נוספת עם שובו של חנן מור מחו"ל (ע' 203).

23. לדברי שחר, נסע לחו"ל, במהלך חופשת החג בחודש אוקטובר 2008, וביום 20.10.2008 (או יום לאחר מכן), פגש את הנאשם באתר. בפגישה זו נכח גם המהנדס גוטמן.

לדברי שחר, הנאשם אמר לו באותו מפגש, כי הוא רוצה עוד כספים, "אני לחוץ על הכסף", ואף אמר לו כי אם ישלם לו מיליון ₪, יצא מלהבים - "לא תראה אותי בלהבים" (ע' 135). לדברי שחר הבהיר לנאשם כי יקבל את המגיע לו, לפי התקדמות שלבי הבניה. עוד ציין כי הנאשם ביצע למעשה, עד אותו שלב, רק 40 אחוזים מהעבודה, ופחות מכך (ע' 194, 196). לדברי שחר הנאשם דרש ממנו תשלום עבור עבודות חודש ספטמבר, והוא הבהיר לו כי הבעלים, חנן מור נמצא בחו"ל, וכי רק לאחר חזרתו מחו"ל, ייערך החשבון הסופי.

שחר ביקש מהנאשם להכניס איש קידוח למגרשים, עד שתיערך הפגישה עם ראש המועצה, ואולם הנאשם אמר לו, "לא רק אני עובד במגרשים האלה, הם שלי...'" (ע' 178). "... אף אחד חוץ ממני לא יעבוד בלהבים", ואז הורה לנאשם "תפסיק את העבודה באתר, העבודה גם ככה לא מתבצעת כמו שצריך. הוא התעלם לגמרי ממה שאמרתי לו, וככה הסתיימה הפגישה" (ע' 135).

שחר אישר בחקירה נגדית, כי כבר גיבש החלטה באותו שלב, כי נוכח התנהלות הנאשם והליקויים בעבודה, אינו מעוניין להמשיך ולהעסיק את הנאשם. לדברי העד אף הוכנה טיוטת מכתב מעורך דין המודיע על הפסקת ההתקשרות, ואולם הוא לא הביא עימו את המכתב לאתר. עם זאת, ציין, כי לא שלל אפשרות, בינו לבין עצמו, כי בהתאם לתוצאות הפגישה המיועדת עם ראש המועצה, יוכל הנאשם בכל זאת, להמשיך בעבודתו באתר. (179, 180).

24. יצויין כי המהנדס גוטמן לא העיד בעניינה של פגישה זו. עם זאת, מסר בעדותו, כי באחת השיחות שקיים עם הנאשם בחודש אוגוסט 2008, אמר לו הנאשם כי הוא רוצה לעבוד "לבד בשטח", וכי "יובל הוא לא מתאים" לעבודות שלד, וכי הנאשם אמור לבצען, וכי "...ברגע שהוא יהיה לבד, אז הוא יכול... לקבוע את התנאים, יכול לקבוע את המחיר, יכול לקבוע את הכל. והקבלן היזם הזה יהיה בידיים שלו". עוד אמר לו, לדברי גוטמן, "...תשמע, בהתחלה אנחנו נגמור עם יובל, אחר כך נגמור איתך. זאת אומרת גם נעשה משהו שגם אתה תיעלם מהשטח" (ע' 163, ישיבה מיום 6.4.2009).

25. ביום 23.10.2008 התייצבו במשרדי החברה בנס ציונה הנאשם, נאפז וסאמר. לדברי שחר, הנאשם טען בפניו, כי הוא חייב לו כספים, וכי הבנק מגבילו, וכי "אם אני לא אתן לו כסף, הוא יעשה בלגן באתר..." (ע' 136). הנאשם ביקש למצער, כי החברה תעביר לו את דמי המע"מ, עבור התשלומים שהועברו כבר לטופ. בעקבות כך אישר העד להקדים התשלום השני, שנועד לתשלום המע"מ (ע' 137). לדבריו, התרשם כי דרישת תשלום המע"מ הייתה "תירוץ לשחרר" כספים לנאשם, וכי כבר שילם לנאשם עד אותו מועד סכומי כסף, שעלו על ערכן של העבודות שבוצעו על ידי הנאשם מול החברה (ע' 182).

26. בפגישה שהתקיימה אצל ראש המועצה, מספר ימים לאחר מכן, (ככל הנראה ביום 29.10.2008), נטלו חלק שחר, חנן מור, הנאשם, נאפז ועוד קרוב משפחה של הנאשם. הנאשם טען כי החברה חייבת לו כספים עבור תקופת עבודתו מול ונוסול, ואילו החברה טענה כי לאור חישוב שעשו, הנאשם הוא שחייב בשלב זה, כספים לחברה.

בפגישה זו עלתה אפשרות כי הנאשם ימשיך לעבוד "וישנה אורחותיו", ויסיים העבודות בשישה בתים, ולאחר מכן תישקל אפשרות להמשך ההתקשרות; לחלופין, הוצע על ידי החברה, כי ההתקשרות בין הצדדים תסתיים, וייערך חשבון סופי. הפגישה הסתיימה ללא תוצאות.

27. ממזכר, נ/3, שערך החוקר סבן, עולה כי שוחח ביום 6.11.2011 עם ראש המועצה, אלי לוי, וזה מסר לו כי "לפני מספר שבועות" פנו אליו הקבלנים, עקב "סכסוך עסקי" ביניהם, והוא נפגש עימם ו"נתן להם במה לשוחח", בלא שהתערב בעניין הסכסוך. לדבריו, זכור לו שאמר לשחר כי מדובר "בסכסוך עסקי, ושאם המצב יתדרדר לאלימות או לאיומים", שייפנו למשטרה.

28. שחר העיד כי זמן קצר לאחר הפגישה אצל ראש המועצה, התקשר אליו אחד מספקי החברה, זיאד שמו, תושב רהט, שהיה "בלחץ", ודרש כי החברה תקדים תשלום בסך של 110,000 ₪ שהיה אמור להיות משולם לאותו ספק רק ביום 15.11.2008. לאחר מכן דווח לו על ידי יובל וגוטמן, כי משאיות של אותו ספק, הגיעו לאתר הבניה, ואנשיו החלו לפרק, ללא רשות, ציוד, תוך השמעת איומים ודרישה לקבלת הכסף. בעקבות כך נאלץ שחר להעביר מיידית, באמצעות יובל, המחאה כספית לידי זיאד. לדברי שחר, דיווח לו יובל, כי עם הגיעו לזיאד, נכח הנאשם במקום, ושאלו מדוע הוא לא מעביר כספים גם לו. עוד ציין כי זיאד התקשר אליו בשעת לילה, לאחר העברת הכסף, התנצל בפניו, ואמר לו "הייתי בלחצים, בוא נעזור לנאיף" (ע' 188).

29. דבר המפגש עם זיאד מוזכר בהודעה שמסר יובל במשטרה ביום 2.11.2011 (ת/3), בה ציין כי "עלה לי ריח מסריח, שברור שנאיף הלך לזיאד ודיבר איתו, והלחיץ אותו על הכסף שחייבים לו".

יובל אישר גם בעדותו כי הנאשם נכח במקום. עם זאת, לא ענה ישירות לשאלה מדוע אמר בהודעה כי עלה "ריח מסריח", וטען כי זיאד חשש לכספו, על רקע שמועות לקריסת החברה, והוא הבהיר לו כי הדברים אינם נכונים (ע' 108).

30. בעקבות האירוע עם זיאד - ולאחר ששחר הניח כי ידו של הנאשם במעשה- פנה שחר למחרת היום, והגיש תלונה על מעשיו של הנאשם לימ"ר דרום, שהביאה לפתיחת החקירה. העד ציין כי פנה גם קודם לכן, פעם או פעמיים לנקודת משטרת להבים, אולם לא הבהיר מה היו נסיבות הפניה. (ע' 191). הפניה לימ"ר דרום הייתה בהכוונת חנן מור שנתן לו את מספר הטלפון של היחידה.

לאחר הגשת התלונה, נותק הקשר בינו לבין הנאשם. הנאשם נעצר לחקירה ביום 3.11.2008.

גרסת הנאשם

31. הנאשם מסר בחקירתו שתי אמרות: אמרה ת/1, שנגבתה ביום 3.11.2008 (עליה סירב לחתום), וכן אמרה ת/2, מיום 5.11.2011, בה דבק בזכות השתיקה, ולא השיב עוד על שאלות החוקר. שתי האמרות נגבו על ידי החוקר, אייל סבן.

בת/3 מסר הנאשם, כי לאחר שניתנו ליובל בתים חדשים לבניה, פנה לשחר, ואמר לו, "...איך אתה נותן ליובל לבנות עוד שלדים, ויקי אמר לי שבינתיים הוא פתח לו עוד בתים. אמרתי ליקי תן לי עוד בתים שאני אעבוד...כי יש חוב של חברת וונוס, ויקי עשה איתי הסכם שאחי חתום עליו, למרות שאני בעל החברה, ואני אמור לסיים את ה- 6 בתים, וכשונוסול הלך, יקי אמר לי "נאיף, אני אתן לך מקדמה על חשבון ה- 6 בתים, בשביל שתשלם משכורות ותוכל להתחיל לעבוד", ואז יום אחד יקי פתח ליובל עוד 2 בתים, "אני לא מבין למה הוא נתן ליובל, ולא נתן לי אפילו שאמרתי לו "תן לי אוויר". (ש' 38-33). לדברי הנאשם, לא הגיב יקי לדברים, וכי פנה בעניין זה ליובל ואמר לו , "...אני קבלן שלד אתה קבלן גמר...שילך לחברה שיסביר להם שהמצב שלי על הפנים, כי יש לי חוב מהחברה הקודמת ויובל אמר שזה לא עניין שלו". עם זאת ציין, כי שבוע לפני מועד מסירת האמרה, אמר לו יובל שהוא רואה עצמו כחברו, וכי עד שהנאשם לא יקבל את הכסף, "ישבית" את השטח. (ש' 44-43)

עוד הוטח בפני הנאשם בת/1, כי על פי "החוזה בינו לבין יקי", החברה לא חייבת לו כספים, וכי הוא זה שחייב כספים, ותשובת הנאשם: "צריך לשבת איתו, לפתוח חשבון, לראות מי חייב למי" (ש' 71). לדברי הנאשם סירב שחר "לשבת" ולבדוק את החשבון, והנאשם מסביר לחוקר כי "החוב שאני מבקש אותו זה של ונוסול, ויש בחוזה ביני לבין יקי, עוד כסף שיקי לא שילם לי" (ש' 74-73). בהמשך הסביר, כי הוא "לחוץ בכסף", וחייב כספים לעובדיו (ש' 157-8).

עוד מסר הנאשם באמרתו, כי שחר הורה לו לעצור את העבודות, בטרם סיום העבודה בששת הבתים. הנאשם הסביר כי הוא ממשיך להגיע לשטח "לראות אם יש עובדים בשטח. זה שטח שלי, אף אחד לא ימנע ממני להיות שם". בנוסף טען, כי העבודה לא הופסקה, "יש משא ומתן...על החשבון". עוד נשאל הנאשם על ידי החוקר, אם אמר לשחר, במספר הזדמנויות, "לא מעניין אותי שנתת לי מקדמה, את המקדמה תוריד לי בסוף, אתה תשלם לי את מה שונוס חייבת לי, אני רואה אותך אחראי על הכסף שונוס חייבת לי", ותשובתו: "כן אמרתי לו את זה". (ת/1, ש' 87). הנאשם הכחיש כי אמר לשחר, כי "יביא את כל השבט ויסגור את האתר", וכי איש לא ייכנס למגרשים שלו.

באשר לקבלת התשלום הראשון, מאשר הנאשם כי היה "ויכוח" בינו לבין שחר על קבלת הכסף, והוא אמר לשחר כי הוא נזקק לכספים לצורך תשלום משכורות. "לא היו איומים, היה ויכוח עסקי לחלוטין". (ש' 100-99). עוד טען כי במעמד העברת התשלום השני, לא איים על שחר. (יצויין כי נאפז מסר בעדותו כי הפגישה עם שחר, ביום 23.10.2008, בנס ציונה, בו נמסר לידיו שיק התשלום השני, הייתה ברוח טובה (ע' 237)).

עוד אישר הנאשם באמרתו, כי אמר לשחר כי אם ייתן לו מיליון ₪, "לא יראה אותי יותר בלהבים" (ש' 118). הנאשם טען כי סכום זה כולל את החוב לונוסול.

32. הנאשם טען בעדותו (בישיבת יום 25.2.2010), כי סוכם כי כספי המקדמה נועדו לכיסוי חלקי של חובה של ונוסול בסך של 450,000 ₪, וכי חנן נתן לו "מילה של גבר", כי ישלם לו מלוא החוב (ע' 205). מעת מועד הסכם ההתקשרות, סוכם, כי ישולם לו שכר העבודה מידי חודש, ובסוף הפרוייקט, ייערך חשבון סופי, ויקוזזו כספי המקדמה. עוד סוכם כי "יוזרמו" לטופ עבודות בבתים חדשים, כך שהחוב של ונוסול לא יורגש (ע' 202). בחודש ספטמבר הגיש חשבון עבור עבודות חודש אוגוסט, ואולם שחר טען כי כבר ניתנו לו כספי המקדמה, ונוצר ביניהם ויכוח, לאחר שהנאשם טען בפניו כי המקדמה נועדה לכיסוי החוב הישן. בהתערבות חנן מור, שילם לו שחר את חשבון חודש אוגוסט, לאחר שהגיע עם סאמר למשרדי החברה בנס ציונה (ע' 202). לדברי הנאשם, לא שולם לו שכר עבור חודש ספטמבר, והוא המשיך לעבוד שכן לא נאמר לו לצאת מהשטח (ע' 204).

הנאשם אישר כי החליט "לעצור את העבודה" רק מאוחר יותר, בחודש אוקטובר, ואולם משנאמר לו כי הפגישה עם ראש המועצה תתקיים למחרת, חידש את העבודה. בישיבה זו, שהתקיימה ביום רביעי, בשעת בוקר, לא סוכם דבר. הנאשם חזר לאתר הבניה, ואז נאמר לו, כי עבודתו באתר מופסקת. הוא הורה לעובדיו לעבוד עד סוף היום, ולא לחזור עוד לשטח, עד שיורה להם. ביום חמישי לא הגיע לאתר הבניה, וחזר לאתר, בימים שישי, ראשון, ושני - בו נעצר על ידי המשטרה - כדי לוודא שלא נגרם נזק לציוד שהשאיר במקום. (ע' 203).

הנאשם הופנה לדברים שנאמרו בת/1, בה ציין כי פנה לשחר, כדי שימסור לו עוד בתים, לצורך צמצום החוב, וטען כי אין מדובר בסחיטה באיומים: "כשאתה מבקש לפתוח לך בית, זה איום?" (ע' 206). "אני ביקשתי מגרשים, לא איימתי" (ע' 210). לדבריו, לא אמר לשחר שרק הוא יעבוד בשטח, או כי יביא את כל "השבט". בשיחות הטלפון עם שחר לא הושמעו איומים, רק ויכוחים לגיטימיים.

באשר לדרישת מיליון השקלים, העיד הנאשם כי סכום זה כולל את חוב ונוסול בסך 450,000 ₪, חוב של החברה עבור עבודות בסך של 350,000, וכן ציוד השייך לנאשם שערכו 200,000 ₪, "זה בערך פחות או יותר יוצא ככה" (ע' 207).

לדברי הנאשם, לא מסר הסברים מפורטים בהודעותיו, כיוון שלא נשאל על ידי החוקר. עוד טען כי לא חתם על אמרותיו, כיוון שקצינת החקירות, מזל, לא אפשרה לו לקרוא את האמרות, והחוקר אייל סבן, "רשם מה שהוא רוצה" (ע' 204).

הראיות בעניינו של יובל אדרי

33. בחקירתו הראשית, מסר יובל (דיון מיום 9.3.2009), כי מאחר שטופ לא קיבלה כספים שהגיעו לה, "...התחילו לפגוע בשטח...קבלנים לא הצליחו לעבוד, הקבלנים שלי לא הצליחו לעבוד...כי היו בעיות כספיות...מעבר לכך שהיו לי בעיות כאילו מבחינת התנהלות העבודה, זה הדבר היחיד שהיה..." (ע' 64). עוד ציין, כי הנאשם "טען בשביל לצמצם את הנזקים שנגרמו לו, שאם פותחים לי עבודה שיפתחו גם לו עבודה" (ע' 65). העברת המגרשים לבניה לידי העד, לא נשאה חן בעיני הנאשם: "...ואז כאילו זה הציק להם שאם אני ממשיך...הציק לנאיף...שהוא רצה גם להתקדמות בעבודה מעבר ל...זה לא קשור אלי, כל התיק הזה לא קשור אלי בכלל. וזה רק סיטואציה שנקלעתי אליה..." (ע' 66). לדבריו, הבהיר לנאשם מספר פעמים ש"אני לא צד בעניין... שאם אני יכול להחליט שיפתחו לי או יפתחו לו, זה החברה היזמית קובעת...זה לא אני בכלל."(ע' 67).

עוד ציין כי היו חילופי דברים בין הנאשם לבין יקי שחר, בעניין קבלת מגרשים נוספים, וכי העבודה בשטח "מתעכבת...כי היו בעיות, לא רצו להיכנס לשטח אנשים...מכונת קידוח לא רצתה, לא הגיעה, כן הגיעה, לא." (ע' 72). בהקשר זה טען, כי אמירל חדל לעבוד, מסיבה שאינה ידועה לו "זה לא פועלים שלי ואין לי שליטה על אף אחד. הם הגיעו להחלטה שלא עובדים...אין לי מושג מה מנע ממנו לעשות את זה" (ע' 77- 78).

באשר לאיש הקידוח בועז העיד, כי זה חדל מעבודתו "כי הפריעו לו לעבוד, זה שנאמר לי מפיו". לדברי העד, "הפועלים בשטח" הם "שהפריעו" לעבודת הקודח, ומשנשאל מי היו אותם פועלים, השיב, "אין לי מושג. זה מה שנאמר לי על ידי בועז." (ע' 79).

העד הבהיר כי נוכח היעדרם של קודחים, לא ניתן היה להמשיך בהקמת הבתים, שכן עבודות הקידוח היוו בסיס להמשך העבודות (ע' 76), וכי נגרמו לו נזקים בשל כך: "...העבודה עומדת...שלושה חודשים...כי לא הצלחנו לעבוד...כי השטח היה בעייתי, אתם צריכים להבין את זה, לבוא לרעה חולה, לבוא שעוד בעל מקצוע ייכנס אליה, שהשטח הוא כבר בעייתי מלכתחילה" (ע' 73). העד נשאל אם העבודות הופסקו בשל התערבות הנאשם, והשיב: "חלק מהדברים כן, כאילו, היה איזה בעיה, היה איזה בעיה...עם כל השטח הזה, נוצרה איזה בעיה מסויימת של אי וודאות כי אף אחד לא ידע מה היה, החברה הקודמת שהיו חתומים על השטח הזה נעלמו, היו חייבים לו כסף, אני יכול להבין כאילו את כל השתלשלות העניינים." (ע' 78).

34. נוכח תשובותיו אלה של העד, שעמדו לכאורה, בסתירה לנאמר בהודעותיו במשטרה ת/3 (מיום 2.11.2008), ו- ת/4 (מיום 9.11.2008), בעניין מעורבות הנאשם, הוכרז יובל אדרי כעד כעויין, על פי בקשת התביעה (ע' 84 לפ'). העד אישר שחתם על ההודעה ת/3, (ע' 85), אם כי טען כי לא קרא אותה לפני חתימה, והביע צערו שהחקירה לא הוקלטה (ע' 86). עוד טען כי ייתכן שהחוקר ניסח את הדברים "בצורה כזו או אחרת", גם אם לא המציא את הדברים (ע' 88). עם זאת אישר כי מה שמסר בהודעה "זה מה שהיה, זה הדברים שסיפרתי, כאילו לא חושב שפה חסכתי פרט מסויים" (ע' 83).

35. בת/3 שנגבתה ביום 2.11.2008, מסר יובל, כי הנאשם לא היה מוכר לו כלל, עד הגעתו לאתר הבניה. העבודה התנהלה תחילה, ללא תקלות, עד ש"חודש" ימים, לפני גביית ההודעה, קיבל אישור משחר לעבוד בשני מגרשים נוספים, עניין שלא נשא חן בעיני הנאשם, שאמר לו "בכמה הזדמנויות, שהוא רוצה לגדול בהיקף העבודה...והוא אמר לי, מה זה, אם פותחים לך אז שיפתחו גם לי... הייתי אומר לו שיפנה ליקי. כי זה בידיים שלו". (ש' 13-11).

באותו שלב "לא היה איומים... הייתה רק תחושה כזאת לא נעימה. כשנאיף הבין שהוא לא עומד לקבל הגדלת עבודה ועוד מגרשים, הוא פנה אלי לפני בערך חודש...ואמר לי 'זה לא מוצא חן בעיני שלך פותחים עוד מגרשים ולי לא. שיהיה לך ברור אם אני לא עובד פה, אז גם אתה לא תעבוד פה, וגם אף אחד אחר לא יעבוד פה...' ". (ש' 18-14). הנאשם הסביר לו כי הוא רוצה לקבל עבודה נוספת לצורך צמצום חובה של ונוסול. העד אמר לו כי אינו קשור לכך, "...אני מאד לא אהבתי את צורת הדיבור הזאת של נאיף, כי זה איומים. ואני בסך הכל באתי לעבוד ולהרוויח כסף, לא באתי לריב עם אנשים, ובטח לא עם בדואים שכולם יודעים למה הם מסוגלים..." (ש' 20- 22).

עוד ציין בהמשך ההודעה, "הדברים שאמר לי נאיף זה איומים. הוא לא חייב להגיד לי ישירות "אם לא תעזוב אפגע בבתים", מספיק שהוא אומר לי "אף אחד לא יעבוד". מה זה אף אחד לא יעבוד איך הוא יכול לגרום לזה אם הוא לא פוגע בעבודה או באנשים? אין לו אפשרות אחרת." (ש' 38-36).

עוד מספר העד כי מספר שבועות קודם גביית העדות, פגש אותו הנאשם באתר, ואמר לו: " 'הבעיה שלי בשטח זה אתה. כל זמן שאתה עובד בשביל חנן מור, אז הם לא יתנו לי לעבוד בעוד בתים, והם לא יפתרו איתי את הבעיה של החוב של וונוס. אם אתה תצא מהשטח...הם ישבו לסגור איתו את העניינים, כי אז אני תופס אותם בביצים'. אני סיפרתי את זה ליקי מייד אחרי השיחה הזאת." . (ת/3, ש' 42-39)

גם בבוקר מסירת ההודעה, ת/3, פגש את הנאשם באתר, וזה שאל אותו, "למה עובדים", "ואמרתי לו, לא עובדים, והלכתי משם. הוא בוס גדול באתר, ביג בוס, כולם חייבים לו דין וחשבון." ( ת/3, ש' 61-60).

העד מסר עוד בת/3, כי מזה חודש אין הוא יכול להתחיל בבניית בתים נוספים, בשל "האיומים של נאיף". לדבריו, "נאיף מקיים מה שהבטיח, הוא מוציא כל בעל מקצוע שמגיע למקום, הוא גירש חשמלאים, גירש את הקודחים, וזרק עליהם אבנים ...לי אישית נגרם נזק של בערך 70,000 ₪, כי אני מאבד ימי עבודה של העובדים שאני משלם להם משכורות..."(ש' 28-24). יצויין כי בחקירתו הנגדית מסר כי העיכוב שחל בעבודות היה "כשבועיים שלושה", ולאחר חודש חידש את העבודה. בחודשים נובמבר, דצמבר - בעת שהנאשם היה כבר במעצר - החלה בניה מסיבית בשטח, כאשר העד בנה מאז 22-20 יחידות דיור (114-113).

עוד מסר יובל בהודעתו כי אמירל קיבל איומים, "הוא סיפר לי...קיבל איומים ישירים מנאיף אפילו היום בבוקר, נאיף אמר לו שאם הוא לא יעזוב את האתר הוא יהרוג אותו" (ת/3, ש' 33- 34). לדבריו, מסר לו אמירל שהנאשם זרק אבנים על בועז, וגירש אותו מאתר הבניה. הוא עצמו לא נכח באותם אירועים. (ש' 46-44).

בהודעתו ת/4 הבהיר העד, כי לא קשר כל קשר להשבית את העבודה, על מנת להפעיל לחץ על שחר להעביר לנאשם כספים. הנאשם הוא שלחץ עליו בעניין זה, והוא לא הסכים לכך. לדבריו, אין לו כל אינטרס להשבית, "אני רוצה לעבוד ולהרוויח..." עוד הכחיש את דברי הנאשם, לפיהם אמר לו שיעזור לו להשבית את השטח, עד שישולמו לו כספים על ידי החברה: "מה? אני חבר שלו? אני לא אמרתי דבר כזה אף פעם. כל הזמן אמרתי לו שלהשבית את האתר זו לא הדרך." (ש' 21-19).

לדברי העד באימרתו, ת/4, החברה אינה חייבת לו חצי מיליון ₪, וכי יקי "לא חייב לי כלום. שקל הוא לא חייב לי." (ש' 22-21).

36. בעדותו טען יובל כי לא הופנו אליו כל איומים באופן ישיר, "...וגם בהודעה שלי אין דבר כזה" (ע' 82), באשר לאמירה המיוחסת לנאשם, "אם אני לא אעבוד פה גם אתה לא תעבוד פה", "אף אחד לא יעבוד פה", השיב: "נו, זה גם עכשיו ציינתי פה בבית המשפט" (ע' 82, וכן, בע' 85, 109). בהמשך הדברים, ציין כי הדברים נאמרו בהתייחס לבעייתו הכספית של הנאשם: "...כאילו שלא ימשיך הכל לפרוח כאילו לא חייבים לו כסף והכל ורוד, אז על הנימה הזו נאמרו הדברים, ואני המשכתי גם בהודעה לציין את זה" (ע' 84). לדבריו, נאמרו הדברים בשלב מאוחר יותר, "והם לא שחררו כסף, ואז אם היו פותחים לי מגרשים אז גם לו שיפתחו". (ע' 112). בעקבות דברי הנאשם, פנה ליקי ואמר לו "שיפתור את הבעיה איתם, כאילו שיפתח להם...או שלא יפתח להם, ניסיתי לגשר כאילו ביניהם..." העד ציין כי מעבר לששת המגרשים בהם עבד, לא ניתנו לנאשם מגרשים חדשים, והוא אינו יודע מה היו הסיבות לכך, ולא היה מעורב במו"מ בין הנאשם לחברה.

בחקירתו הנגדית על ידי ב"כ המאשימה, הכחיש כי אמר בת/3, שלא אהב את צורת הדיבור של הנאשם, וכי ראה בכך דברי איום (ע' 85, וכן בע' 90). עם זאת אישר כי אמר בחקירה כי הנאשם פגש אותו ואמר לו כי הוא מהווה "בעיה בשטח", וכי כל זמן שיעבוד שם לא תיפתר בעיית החוב של ונוסול. עוד אישר כי אמר בחקירה שהנאשם אמר לו שאם יצא מהשטח, יקי יישב לסגור אתו העניינים, וכי "אז אני תופס אותם בביצים" (ע' 90). בנוסף, אישר את הנאמר בת/4 כי "נאיף כל הזמן היה אומר לי שאני צריך ל...את העבודה וזה ייצור לחץ של יקי לשלם" (ע' 93).

37. גם בחקירתו הנגדית על ידי ההגנה, טען יובל כי ידע כי לנאשם קיימות בעיות כספיות, והנאשם אמר לו זאת פעמים רבות. עוד ציין כי ידוע לו כי הייתה הסכמה שייתנו לנאשם לעבוד כדי לצמצם הפסדים, והוסכם על בניית שש יחידות דיור (ע' 95). נוכח הבעיות הכספיות, אמר לו הנאשם כי יהיה קל יותר לגבות את הכספים, "אם הוא היה לבד בשטח". לדבריו, לא נגרמו נזקים מכוונים לבתים, וכי העיכוב בבניה היה בשל אי הכנסת קודחים לאתר, "בין היתר גם הקודחים" (ע' 104). בעניין זה ציין, כי בהיעדר קודחים, לא ניתן היה להמשיך בבניה על המגרשים החדשים (ע' 97). העד טען כי בעלי המקצוע לא הגיעו לאתר בשל הבעיות הכספיות שנוצרו, ואולם אישר כי "...בין היתר כן...גם בגלל נאיף" (ע' 88);

העד אישר כי אמר שהנאשם "גירש חשמלאים גירש קודחים וזרק עליהם אבנים", והתכוון לאירוע הקשור בבועז. עוד אישר כי אמירל אמר לו ביום גביית ההודעה, ת/3, כי הנאשם איים עליו כי יהרגו, אם לא יעזוב את האתר (ע' 89); בחקירה הנגדית, מסר, כי אמר לבועז שיקדח קודם במגרש של הנאשם, ולאחר מכן במגרש שלו, וכי הנאשם רצה כי בועז יחל את פעולות הקדיחה במגרשו של הנאשם, כפי שסיכם עם העד (ע' 98, 111).

בחקירה הנגדית, על ידי ב"כ ההגנה, אישר העד כי נמסר לו על אירוע הקשור בקודח נוסף, מלבד בועז, שעזב את אתר הבניה בגלל פעילותו של הנאשם, אולם הוא לא היה נוכח בשטח, ואינו יודע מה היו נסיבות האירוע, לבד מכך שנאמר לו, שהנאשם יצר קשר עם מעסיקו של אותו קודח (ע' 97).

38. החוקר אייל סבן, שגבה את ההודעה ת/3, העיד כי יובל מסר את הדברים מרצונו, וכי לפני חתימתו נמסרה לו ההודעה והוא קרא אותה. לדברי החוקר, "בעיני זה מגוחך שיובל אומר שלא אמר את הדברים האלה...אם לא היו נאמרים בודאי לא היו נכתבים", וכי הקפיד לרשום כל מילה, נוכח כך שהחקירה לא הייתה מוקלטת. עוד ציין כי היה "די מעורב" בתיק, כראש צוות החקירה. (דיון מיום 2.2.2010, ע' 10-8 לפ').

39. החוקר חאמד אבו עשיבה, שגבה את ההודעה, ת/4, ציין כי פרטי החקירה אינם זכורים לו, ואולם מה שמסר העד, נרשם על ידו. ( ע' 12 לפ').

40. הנאשם השיב בחיוב לשאלת החוקר בת/1, כי הוא ויובל "מתואמים" לעניין השבתת השטח, "אני הלכתי ליובל ואמרתי לו שיש בינינו דיבור, ואם אני לא מקבל כסף אז אף...לא יעבוד באתר". עוד ציין כי יובל לא מכניס עובדים, כי "יקי חייב ליובל חצי מיליון ₪ וממשיכים בהשבתה".

הנאשם טען בעדותו כי הייתה זו יוזמתו של יובל, להשבית את השטח: "כל הזמן מי שפנה אלי בהשבתת השטח, זה יובל ולא אני, כי היה לו אינטרס מאחורי כל הדברים האלה..." לדבריו יובל נפגש עם נאפז בצומת שוקת, ואמר לנאפז שבלי "השבתת השטח יקי לא ישלם כסף" (ע' 210). בימים שקדמו למעצרו, פגש את יובל באתר הבניה, ולאחר שדיווח לו על הנעשה, אמר לו יובל "גם אני מפסיק לעבוד, כי אם היום עשו לך ככה, מחר גם לי יעשו ככה. יובל אמר לי שהוא מציע ששנינו, לא נחזור לעבוד עד שישלמו לנו את הכסף. הוא טוען שחייבים גם לו חצי מיליון ₪." לדבריו, יובל לא אמר אמת בכך שלא סיפר בחקירה ובעדותו כי יזם את השבתת האתר, וכי הסתבר לו כי יובל קיבל בינתיים את מלוא העבודות באתר, ו"עבד עליו בעיניים" "...שכל הזמן בוא נשבית, בוא נפסיק את העבודה, ויום אחד אני רואה שאחד המתלוננים עלי זה יובל" (ע' 206).

עוד טען כי יובל ושחר חברו להפללתו, אולי, בשל "קומבינה מאחורי הגב של חנן מור" לצורך שילובו של יובל בעבודות כקבלן מבצע (ע' 211). לדברי הנאשם, בת/1, לא אמר מעולם ליובל, כי אם לא יעבוד באתר, "אז גם אתה לא תעבוד פה, וגם אף אחד לא יעבוד פה" (ש' 160-159).

עוד ציין הנאשם בת/1, כי פנייתו לספק, זיאד, אינה קשורה כלל לאירועי כתב האישום (ש' 156).

41. נאפז העיד כי נפגש עם יובל בצומת שוקת, וזה העלה הצעה להשבית את השטח, "לעצור את העבודה" על מנת שישלמו "הוא אמר לי הדבר היחידי שיכול לפתור את הבעיה היא להשבית את השטח". השיחה התקיימה מספר ימים לפני מעצרו של הנאשם.

לדבריו, פנה לקצינת החקירות מזל, וביקש למסור הודעה על המתרחש, והיא סירבה תחילה. לאחר מספר ימים התקשר אליו החוקר סבן ונגבתה ממנו הודעה, מקצתה לאחר אזהרה (ת/ 9, מיום 9.11.2008), שם סיפר על המפגש עם יובל.

האיומים נגד אמירל

42. העד, נתין טורקי, תושב ארעי בישראל, שעבד בארץ מספר שנים בענף הבניה, הועסק, כאמור, על ידי יובל, כקבלן משנה לעבודות שלד, והעסיק 6 פועלים. יצויין, כי העד מסר עדותו בשפה העברית, בה הוא שולט בצורה סבירה, אם כי לא רהוטה.

לדברי העד עבד באתר במשך חודש ימים ב'דירה לדוגמא', ולאחר מכן בשני מגרשים נוספים. לאחר תחילת העבודה החלו "בעיות" באתר, בשל התנהגות הנאשם, שלא היה מוכר לעד קודם לכן, ועבד במקביל לעד, עם קבוצת עובדים משלו.

הנאשם פנה אליו ואמר לו כי אינם יכולים לעבוד עוד באתר. העד טען בפני הנאשם, כי אינו קשור אליו, וכי העבודה נמסרה לו על ידי יובל. . "...אחרי זה כל הזמן וכל בוקר, הוא יבוא, והוא הסתובב, הוא לא נתן לעבוד...הוא כל הזמן מפריע בעבודה...הוא דיבור כל הזמן, למה באתם, למה עבדתם, וכמה פעמים אני נתתי לו כבוד, לא עבדנו, הפסקנו עבודה...הוא אמר זה יש לי חברה, הרבה חייב לי, אני צריך, אתם עובד אני לא יכול מקבל זה כסף, אתם לא לעבוד, אני יכול לקבל כסף, אבל אני רואה זה כל יום הפסיד. ואני לא שמעתי והתחלתי לעבוד" (דיון מיום 9.3.2009, ע' 12 לפ').

ובהמשך הדברים: "הוא אמר...אנחנו מפסיק זה עבודה שמה, הוא יישאר לבד, אני לא יודע מה הסיבה שלו זה בחברה" (ע' 19).

43. העד מספר כי סיים את העבודות על מגרש אחד, ו"פתח" מגרש חדש, והחלו לבצע קידוחים במקום, ואז בא אליו הנאשם והורה לו להפסיק את העבודה. העד הבהיר לנאשם כי הוא נזקק לעבודה לצרכי פרנסה, ואז פנה הנאשם לאיש הקידוח - פרטי הקודח לא צויינו - ומשזה לא הסכים להפסיק את העבודה, התקשר הנאשם למעסיקו של איש הקידוח, ולאחר מכן אמר לו איש הקידוח כי אינו יכול להמשיך בעבודתו, ועזב את המקום. בחקירה נגדית מסר העד, כי הנאשם דיבר עם המעסיק בשפה הערבית, והוא לא הבין את הנאמר, ואולם לאחר מכן דיווח לו איש הקידוח כי הוא עוזב את המקום, בהוראת המעסיק (ע' 12). לדברי העד אינו יודע מי הזמין את הקודח לעבודות, והוא מעריך כי מדובר ביובל (ע' 23).

העד מספר כי ניסה לבצע עבודות אחרות, אולם "אחרי זה התחיל זה כל יום סיפור, ואני מפסיק עבודה, ואני התחלתי יושב במשרד, אפילו במשרד הוא לא מרשה אני יושב" (ע' 13). עוד מסר כי העבודות באתר הבניה פסקו לגמרי. (ע' 27-26).

44. אירוע אחר עליו העיד, נוגע להזמנת חשמלאי על ידי יובל לעבודת תיקון כבל ב'דירה לדוגמא', לאחר שהעד דיווח ליובל על קיומה של התקלה. לדברי העד, הנאשם "לא נתן לו...לתקן, אפילו לתקן בכבל של בית לדוגמא...", לדבריו, אמר הנאשם לחשמלאי, "לעוף מפה", והחשמלאי הלך מהמקום- "חשמלאי אומר, אני לא רוצה עם זה בעיות והלך" (ע' 14, וכן ע' 24). בחקירה הנגדית אמר העד כי אינו יודע מה שמו של אותו חשמלאי. מדובר באדם דובר ערבית, והנאשם דיבר איתו בעברית ובערבית (ע' 24- 25).

לדברי העד עבד כחודש ימים באתר, וכשהחלו הבעיות המתוארות, המתין כשבוע - שבועיים, ונגרמו לו נזקים כספיים בסך של כעשרים אלף ₪, נוכח הפסקת העבודות (ע' 14). לדברי העד גרם ההפסד הכספי להתדרדרות מצבו הכלכלי והמשפחתי (ע' 22, וכן ע' 31).

45. אירוע נוסף, אחרון, עליו מדבר העד, התרחש ביום 3.11.2008, בשעות הבוקר; לדברי העד, בחקירה הראשית, ישב במשרד באתר, בין השעות 08:00- 09:00, עם פועל נוסף, בחור טורקי בשם ממוט (מחמוד) - העד הבהיר כי אין לו עוד קשר עם מחמוד שעזב בינתיים את עבודתו "אחרי...חודש, חודש וחצי" (ע' 28). המשרד עצמו היה בתוך קרוואן, שבקצהו האחר, היה משרד נוסף, בו השתמש המהנדס גוטמן, ובין המשרדים מצויים שירותים (אמירל, ע' 17- 18; עדות גוטמן, ע' 198).

לדברי אמירל, הנאשם נכנס למשרד, ואמר לו "אתה לעוף מפה, אני לא רוצה לראות אותך, ועושה...כתף שלי זה ככה...". בהמשך העדות הדגים העד התקרבות של הנאשם מלווה בהנפת אצבע לעבר העד, וציין כי העד התקרב אליו ארבע חמש פעמים, ונגע בכתפו (ע' 18).

הנאשם נכנס למשרד, ואמר לו "...אתה לעוף מפה, אני לא רוצה לראות אותך, ועושה...כתף שלי זה ככה...". בהמשך העדות הדגים העד התקרבות של הנאשם מלווה בהנפת אצבע לעבר העד, וציין כי העד התקרב אליו ארבע חמש פעמים, ונגע בכתפו (ע' 18). עוד מוסר העד כי הנאשם אמר לו: "לעוף מפה, אני לא רוצה לראות אותך זה פה, אפילו אתה אל תיכנס בשטח. אני לא רוצה לראות אותך בשטח. הוא אמר לי, אני לוקח אותך בכפר שלי, אני עושה לך זה מניאק, אני יודע זה בית שלך איפה הוא בבאר שבע, איפה הוא באשקלון, אני לוקח משפחה שלך לכפר שלי, אני מזיין אשתך, אני מזיין ילדים שלך, אני עושה לך גם מניאק".

העד מסר כי אמר לנאשם, "...בסדר אני לא עובד אני יושב פה. הוא אמר לא, אתה לעוף מפה. אני אמרתי בסדר, אני יצאתי." (ע' 16, וכן ע' 19). עוד מסר העד כי הנאשם אמר לו באותה הזדמנות, "...אתה רוצה... מישהו מת, אני לקחתי את זה בומבה...חומר נפץ. הוא אמר אתה רוצה מישהו מת באתר? אני אומר חס וחלילה...אני לא באתי בשביל מלחמה, אני באתי בשביל לעבוד". (ע' 21-20).

בחקירה הנגדית ציין העד כי אותו בוקר הגיעו הוא והפועל הנוסף לאתר, לצורך תיקוני עבודת טפסנות. לאחר שעבדו במקום כשעה, נאלצו להפסיק את העבודה, בשל התערבות הנאשם, "בגלל נאיף לא נותן זה לעבוד" (ע' 27). לאחר מכן, הלכו הוא והפועל למשרד האמור, לצורך החלפת בגדים, "אני חזרתי ממשרד, החלפנו בגדים, אני התקשרתי ליובל" (ע' 29); בחקירה הראשית ציין העד, כי אמר לפועל ללכת לדרכו, והפועל אמר לו כי ישתה קפה קודם, ולאחר מכן נכנס נאיף למשרד והשמיע את איומיו, תוך מגע בכתפו, כאמור. (ע' 16 לפ').

העד ממשיך ומתאר, כי לאחר צאתו מהמשרד, בשעה 09:00 לערך - העד הבהיר כי אינו זוכר במדוייק את השעה, ובלשונו: "אני לא זוכר בשעות, אני" (ע' 29, ש' 25)- התקשר ליובל בטלפון, ודיווח לו על הנעשה, ואז עצר לידו רכב (מסוג מרצדס), ואדם ממוצא בדואי, שישב ברכב אמר לו, "אנחנו יודעים איפה אתה גר, אתה צריך לחשוב בילדים שלך, משפחה שלך, אל תתקרב לפה. ואני הלכתי, אחרי זה משטרה הזמינו אותי" (ע' 17). עוד ציין כי הנאשם ישב אותה עת ברכב אחר, בסמוך (ע' 30).

לדברי העד, לא פנה למשטרה למרות שהיה מדובר במספר אירועים, כיוון שחשש מאד לשלום משפחתו - לעד ארבעה ילדים - ואף נאמר לו כי מדובר בבדואים, שיש להיזהר מפניהם, וכי כל רצונו היה לפרנס את משפחתו. עוד ציין כי אינו רוצה כלל להיזכר בתקופה רעה זו (ע' 21).

לדברי העד פסקו העבודות באותה תקופה "זה קבוצה שלי בכלל היה לא עובד", וכך אף קבוצה נוספת שעבדה קודם: "משהו קרה אני לא יודע, הם הפסיקו לעבוד" (ע' 26).

העד הבהיר כי חזר בתקופה מאוחרת יותר לעבוד באתר (ע' 32).

46. גוטמן מסר בעדותו כי באותה תקופה חששו עובדים לעבוד בשטח, "בגלל שנאיף כבר הרחיק את כולם מהשטח הזה אף אחד לא יכול היה להיכנס לשם ולעבוד...הפועלים פחדו..." (ע' 167-168).

העד ממשיך ומתאר, כי "...המצב הלך והחמיר עוד יותר", וכי הושמעו איומים נגד אמירל "שנשאר שם בשטח עם כמה פועלים" (ע' 168), "היו עוד כמה פועלים מסתובבים בשטח...בקיצור עבודה לא הייתה...מנסים לעבוד ולא מצליחים" (ע' 199).

גוטמן מתאר כי היה עד לאיומים שהשמיע הנאשם כלפי אמירל, במשרדו באתר הבניה. לדבריו, הנאשם נכנס למשרד "ביום, אני לא יודע בעשר. אחת עשרה" (ע' 199) . הנאשם פנה לאמירל שישב ליד שולחן נוסף במשרדו (ע' 198), ואמר לו: "...שאם אתה לא יודע מה לעשות פה אתה צריך לעזוב את השטח. אתה חושב שאני לא יודע איפה אתה גר, איפה אשתך גרה. וזה, וזה, וזה, הוא ממש על ידי. אז אני אמרתי לו תשמע. תעזוב, מה אתה על ידי אתה מאיים על אנשים? אמרתי תפסיק לפחות במשרד שלי. אז לקחתי...הבאתי אותו למשרד השני. וזהו. זה האירוע של מה שאני יודע" (ע' 168, ישיבה מיום 6.4.2009). בחקירה הנגדית ציין כי אין לו כל ידיעה מה קרה לאחר מכן במשרד השני (ע' 197, ש' 26-25). עוד ציין כי במשרד השני לא היה איש.

47. הנאשם טען באמרתו ת/1, כי לא איים על אמירל, "אני רק פונה אליו ושואל אותו מה אתה עושה פה, והוא אומר לי "החברה הביאה אותי", אין לי מה לדבר עם בן אדם זקן כזה" (ש' 26, ש' 186-185); "מה אסור לי לשאול אותו?" (ש' 197). לדבריו, עזב אמירל את השטח לאחר מכן. עוד ציין כי הוא נוהג לדבר רק עם יובל, המעסיק את אמירל.

בעדותו טען הנאשם כי אמירל "ממציא את זה, כמו שיובל כל הזמן אמר לי בוא נפסיק לעבוד, בסופו של יום הוא עובד שם היום, כנראה שלו ולריפעאת, היה אינטרס להוציא אותי מהשטח" (ע' 205).

לדבריו הבחין שאמירל נמצא באתר ביום ראשון (יום לפני מעצרו), ופנה ליובל בעניין זה: "אתה הצעת שלא נעבוד בשטח, אז מה עושה פה בשטח, אז יובל אמר לי אני מטפל בזה, זה העובד שלי, ואני אחראי עליו." ביום שני, יום מעצרו, ראה את אמירל פעם נוספת באתר, והתקשר ליובל. "יובל אומר לי שהוא סתם יושב שם על חשבונו, והוא לא בא לעבוד" (ע' 204).

נסיבות העימות עם בועז

48. על פי מזכר, נ/1, שערך החוקר אייל סבן, הודיעו בועז שזומן לחקירה ביחידת המשטרה, ביום 5.11.2008, כי אין בכוונתו למסור הודעה, וכי "הוא בא רק לשיחה". שיחת התשאול שערך החוקר עם בועז, הוקלטה, ללא ידיעת העד, ותומללה במסגרת ת/5 (דיסק ההקלטה, ת/5א). יודגש כי ההגנה לא התנגדה להגשת ההקלטה ותמלילה, ואינה חולקת גם בסיכומיה על קבילות ת/5, או משקלה.

49. על פי התמליל - והדברים מסוכמים באופן כללי בנ/1, שהוגש מטעם ההגנה - הוזמן בועז לאתר הבניה על ידי יובל, עם ציוד קידוח, בתקופה "שלפני החגים"; בהמשך, ציין, כי האירוע התרחש כחודש וחצי קודם לכן.

לדברי בועז, נאמר לו על ידי יובל שיתחיל בקידוח במגרש שבו עבד הנאשם. בועז טען כי עם הגיעו לאתר, בשעת בוקר מוקדמת, לא נמצאו עובדיו של הנאשם במקום, והמגרש לא היה פנוי מחפצים, וערוך לקידוח. לפיכך, החל לקדוח במגרש של יובל. הנאשם שהגיע בינתיים לאתר הבניה, הורה לבועז לצאת מהמגרש, ולעבור לקדוח במגרש "שלו". בועז השיב לו כי אינו רוצה, והדברים התפתחו לכלל עימות פיזי. מההקלטה עולה כי בועז אמר לנאשם "אני רוצה לגמור לעבוד פה, התחלתי אני רוצה לסיים פה, צא מהשטח, מה צא מהשטח, התחלנו ידיים, רד מהמכונה תקפל אותה, מה תקפל אותה, לא רוצה לקפל....הרים אבן ונתן לי אותה בגב וקיבל בזנט לבטן, וזה נגמר, ברחתי מהשטח אורגינל ברחתי מהשטח..." (תמליל, ע' 6).

עוד נשמע העד אומר בהקלטה: "אז הלכתי לקדוח אצל יובל לא התאים לו שאני קודח ליובל, כאילו אני שם לו רגל, זה ככה הצטייר" (בתמליל, ע' 8 נרשם בטעות: "הצטער"). בעדותו (ישיבת 6.4.2009), טען בעניין זה, כי "זה לא בדיוק שאני שם לו רגל. כי אין לי עניין איתו" (ע' 126).

העד מאשר בשיחה המוקלטת (תמליל, ע' 13), כי החליט לעזוב את האתר ולא לחזור אליו, וטען בפני יובל, כי "לא מתאים לי לעבוד כל עוד הבנאדם פה" (ע' 13), וכי למעשה ביקש ממילא לעזוב את המקום, שכן ציוד הקידוח שלו לא התאים לקרקע באתר, והוא "תפס טרמפ", וניצל את התרחשות האירוע עם הנאשם, כדי להיפטר מה עבודה. לדבריו, השתמש בטענה נגד הנאשם, משום שחש אי נעימות מיובל, נוכח עזיבת העבודה (ת/5, ע' 13, 25). העד חזר על דבריו אלה גם בעדותו. (ע' 138 -140).

העד מסר עוד, כי עד אותו אירוע ביצע קידוחים בשני מגרשים, (ת/5, ע' 12), ובעדותו טען כי הנאשם לא הפריע לו בעבודת הקדיחה. עוד עולה מההקלטה, כי לאחר מכן פנו לבועז אנשים ממשפחתו של הנאשם, המוכרים לבועז, והעניין הסתיים בלחיצת יד בינו לבין הנאשם.

לדבריו, החליט שלא להגיש תלונה למשטרה, כיוון שהתאכזב מטיפולה של המשטרה במקרה אחר, בו הגיש תלונה על אלימות קשה שננקטה נגדו, ולא נעשה דבר בעניין.

50. בעדותו חזר העד על עיקרי הגירסה המוקלטת, וטען כי פרצה "קטטה" בינו לבין הנאשם, לאחר שלא קדח תחילה במגרש של הנאשם (ע' 121-120). בחקירה נגדית ציין, כי החל כבר בעבודת הקידוח במגרש של יובל, ולא רצה לקפל את מכונת הקידוח, ואף חשש לקדוח באתר של הנאשם, בשל אופי הקרקע הסלעית במקום (145-144). בעת שהנאשם דרש ממנו לעבור למגרש השני, אמר לנאשם, "...נאיף נשמה, אתה לא הזמנת אותי. בוא כנס בחזרה....אז מין ויכוח כזה נהיה, לא רוצה, כן רוצה, מין ויכוח מילולי כזה, קיללתי אותו, ואז נתן לי, נתתי לו, וזה נגמר" (ע' 122). בהמשך חזר וציין כי מדובר היה "בעימות אלים" (ע' 146). העד אישר כי הנאשם אמר לו: "צא מהשטח" (ע' 125), ואולם לטענתו הכוונה הייתה כי יצא מ"השטח" של יובל, ויעבור לעבוד במגרש של הנאשם. (ע' 133).

לדברי העד, היה ידוע לו שאתר הבניה היה "גזרה חמה", כי "נהיה בלגן כזה", נוכח חילופי הקבלנים. (ע' 132-130).

עוד התייחס העד בעדותו לדברים שאמר בתמליל לפיהם הוא "פוחד מבדואים", וטען כי אמר זאת כיוון שלא רצה למסור הודעה במשטרה (ע' 138).

51. שחר מסר בעדותו כי בועז פנה אליו, מספר ימים לאחר אירוע הפתיחה של ה'דירה לדוגמא', ואמר לו כי אינו רוצה להמשיך בעבודות: "נאיף עושה לי בלגן, אני רוצה שקט, אני לא רוצה שישרפו לי את מכונת הקידוח, הוא עזב את השטח והלך". (ע' 133).

לדברי שחר, פנה לנאשם ושאל אותו מדוע הוא מפריע לבועז לעבוד, וזה השיבו כי בועז יקדח רק במגרשים "שלו", "רק אני יעבוד בשטח. אף אחד לא יעבוד", "זה היה סגנון הדיבור", (ע' 134);

"הוא יקדח רק אצלי, הוא לא יקדח בשום מקום אחר". (ע' 177).

52. גוטמן העיד כי בסוף חודש ספטמבר קיבל הוראה לפתוח מגרשים נוספים, והיה צורך להזמין עבודות קידוח לצורך הנחת יסודות; בועז התקשר אליו, עם הגעתו לאתר, ואמר לו כי אינו יכול להתחיל לקדוח במגרש של הנאשם כיוון שאינו מוכן לקדיחה, וסוכם כי יתחיל לקדוח במגרש של יובל. בועז החל בעבודות קידוח במגרש של יובל, ובסביבות השעה 09:30 דיווח לו אחד הפועלים כי "העיפו את הקידוח" מהאתר. העד פנה לבועז שישב כבר ברכבו, כשמכונת הקידוח מקופלת. לדבריו, "הבין" מבועז כי הנאשם היכה אותו, וכי אינו מתכוון לקבל מכות, ולהמשיך לעבוד עוד במקום. העד מציין כי הבחין בנאשם לא הרחק מהמקום (ע' 166-165). בחקירתו הנגדית ציין גוטמן כי התרשם שהנאשם "לקח קשה" את זה שבועז לא קדח במגרש שלו, אלא במגרש של יובל (ע' 199).

בחקירה נגדית ציין העד כי אינו זוכר מתי חזר בועז לעבוד באתר, "אני בהרגשה שלי זה היה אחרי כמה ימים." אולם ציין שאינו זוכר את המועד המדוייק. (ע' 204-203). העד אישר כי בדיעבד, לאחר שבועז חזר לעבוד באתר, התברר, כי מכונת הקידוח לא הייתה מספיק חזקה לצורך הקידוח במגרש של הנאשם (מגרש מס. 18), והיה צורך להחליפה במכונת קידוח חזקה יותר (ע' 203- 204).

לדברי העד, לאחר עזיבת בועז, לא נכנס אף קודח לשטח "בגלל שנאיף כבר הרחיק את כולם מהשטח הזה, ואף אחד לא היה יכול להיכנס לשם ולעבוד...הפועלים פחדו...אם אתה לא קודח אז אתה לא יכול להמשיך את העבודה...ולא היו לנו קודחים באותו זמן בשביל להביא. כל קבלן שאתה בא, הוא איכשהו ידע מהקבלנים. וטלפון אחד וזהו. ואף אחד לא מגיע לשטח...בהמשך המצב הלך והחמיר יותר..." (ע' 167, 168).

בחקירתו הנגדית אמר שאינו זוכר את שמות הקודחים האחרים, (ציין שהיה איש קידוח ברהט), אולם הבהיר כי הקודחים פשוט לא התייצבו במקום, והוא העריך, ללא ידיעה קונקרטית, כי היה זה בשל השפעת הנאשם (201- 203). עוד מסר כי לא היה מודע להרחקת קודח נוסף מאתר הבניה על ידי הנאשם (ע' 171).

עוד מסר גוטמן כי גם עבודות היציקה באתר פסקו, וכי נוצר מצב "בלתי נסבל בשטח", והעבודה נעצרה למשך שבועיים עד חודש: "שבוע היה ממש דממה מוחלטת". לאחר מעצרו של הנאשם חזרה העבודה לקדמותה (ע' 169).

בחקירתו הנגדית העיד גוטמן, כי הנאשם אמר "...שהוא לא רוצה...שאף אחד לא יהיה בשטח. לא יובל ולא אני, ולא אף אחד, הוא רצה להיות לבד בשטח, ולעשות מה שהוא ידע לעשות. כאילו מה שהוא רצה לעשות זה לקבוע בסופו של יום את העובדות בשטח, ולעבוד לבד. שאף אחד לא יפרע לו. זה מה שהוא עשה, רצה לעשות" (ע' 205). עוד העיד, כי הנאשם אמר לו "שהוא יתפוס את היזם מהביצים". (ע' 180).

53. הנאשם נשאל באמרתו ת/1, לגבי נסיבות זריקת אבנים על קודח "לפני מספר ימים", והשיב, כי איש לא זרק אבנים על הקודח. "אני דיברתי עם הבוס של הקודח, אמרתי לו יש בעיה בשטח שלא משלמים לי כסף, והוא אמר לי שמי שהזמין אותי זה יובל, ואני דיברתי עם יובל, ואמרתי ליובל שזה לא בסדר שמזמינים קודח, ועוד לא שילמו לי, ויובל אמר לי אתה צודק, והוא יובל, אמר לקודח שיעזוב את המקום" (ש' 54-51, וכן בש' 67-65). ובהמשך הדברים, אמר, "שיבוא הקודח ויגיד שזרקתי עליו אבנים...הכל סיפורי סבתא פה" (ש' 115-113).

עוד נשאל בת/1, לנסיבות סילוקה של משאבת בטון שהגיעה לאתר באותו יום, והשיב כי הבחין בהגעתו של איש משאבות הבטון, וכי לא פנה אליו כלל. (ש' 49-48).

בעדותו אישר הנאשם כי "רב" עם הקודח בועז, על כך שקדח אצל יובל ולא אצלו, "זה סכסוך שקרה בשטח". הנאשם מסר כי בעת שהוציא את בועז מהמגרש של יובל, "הוא התחיל לקדוח, ואמר לי... שהמקדחה לא כשרה לשטח שלי, שיש אבנים. אז התקשר יובל לקודח אחר, והביא לי אותו. קדח לי ולו באותו יום" (ע' 210). ובהמשך: "נכון רבנו, אני לא מכחיש את זה. יכול להיות גם דחיפות, ואחרי זה הוא אמר לי בוא נאיף והיינו חברים..." לדבריו שכח לספר בחקירתו על הדחיפות (210).

באשר לנאמר באמרתו בעניין פניה למעסיקו של קודח אחר, טען הנאשם כי נפלה טעות ברישום באמרתו. לדבריו, לא התקשר למעסיקו של הקודח, אלא למעסיקו של מפעיל משאבה ממפעל בטון, "אולי קרתה פה טעות, אני דיברתי עם מפעל הבטון באותו יום, שהגיעה המשאבה לשטח" (ע' 206). בחקירה חוזרת, טען, כי ביום שנעצר, הגיעה משאבה לאתר, ומפעיל המשאבה "קרא לי ושאל איפה עובדים, ואמרתי לו שאין בשטח הזה עובדים, ולמה בא לפה, והתקשרתי לבעל הבית שלו, שהוא חבר שלי, ושאלתי אותו למה הוא שולח משאבה לשטח בלי עובדים." (ע' 211).

סיכומי הצדדים

54. ב"כ המאשימה מבקשת לקבוע כי גירסתו של שחר, המתארת את מכלול האירועים בפרשה, הייתה אמינה ועקבית. נטען, כי עדותו משמשת כנדבך עיקרי לביסוס מעשי הסחיטה המיוחסים לנאשם, שבגינם קיבל הנאשם סכומי כסף שונים מהחברה, כמפורט בראיות, וזאת מעבר לכספי המקדמה שניתנו לו. בנוסף גרם הנאשם במעשי הסחיטה להפסקת העבודות באתר הבניה.

עדויותיהם של יובל, גוטמן, בועז ואמירל, משמשות כראיות נוספות, הן למעשי הסחיטה כנגד החברה, והן באשר למעשי הסחיטה שכוונו נגד כל אחד מעדים אלה, בנפרד. נטען, כי בשל איומי הנאשם שהופנו ליובל, נמנע עד זה מלהמשיך בבניית הבתים שנמסרו לו, ונגרמו לו נזקים בסך של 70,000 ₪. בעניינו של יובל, מבקשת התביעה להעדיף אמרות החוץ שמסר בחקירתו במשטרה, על פני עדותו בה הסתייג מייחוס איומים לנאשם.

באשר לאמירל ציינה ב"כ המאשימה, כי מעשי הסחיטה שביצע הנאשם, גרמו לעד ולאנשי צוותו, להפסיק עבודתם באתר, ונגרמו נזקים לאמירל בסך של 20,000 ₪; עוד צוין כי בעדויות אמירל וגוטמן, קיימת תשתית ראייתית, להוכחת מעשה הסחיטה, באיום ובכוח, אותם ביצע הנאשם נגד אמירל.

עוד מבקשת התביעה להתבסס על עדותו של בועז כראיה למעשה סחיטה בכוח, שבוצע כנגד עד זה על ידי הנאשם, והביא להפסקת העבודה, ועל דברי גוטמן, לעניין מעשה סחיטה באיומים שכוון נגד העד, נוכח האיום שהושמע נגדו כי עבודתו תופסק על ידי הנאשם.

באשר לעדויות ההגנה נטען, כי גם אם היה בסיס לדרישות הכספיות של הנאשם מהחברה - טענה שהתביעה אינה מקבלת אותה נוכח הפירוט בהסכם ההתקשרות - היה על הנאשם לנקוט בהליכי תביעה אזרחיים, ולא לפעול בדרך בה פעל, תוך ביצוע מעשי סחיטה, ומכאן שמתחייבת הרשעתו.

55. ב"כ הנאשם טען בסיכומיו, כי המניע להגשת התלונה למשטרה, על ידי שחר, בשם החברה, היה ניסיון פסול לשימוש בהליכים פליליים, לצורך התחמקות מחוב אזרחי, אשר החברה חבה לנאשם; בעניין זה נטען כי החברה פעלה בחוסר תום לב מתחילה, כדי להעצים רווחיה, הן בשעת התקשרותה עם ונוסול, במחירי הפסד לונוסול, כפי שהתריע על כך סורוקה, והן נוכח התחייבותה לטופ כי תערוב לחובות צורי. הכחשות העדים שחר ומור לגבי ההבטחות שניתנו בפגישת להבים, העומדות בסתירה לעדויות עדי ההגנה, מצביעות אף הן על התנערות החברה מהתחייבויותיה כלפי הנאשם.

עוד נטען, כי עדותו של שחר הייתה בלתי עקבית ומתחמקת, גם באשר לטענתו בקשר לעצם קבלת ההחלטה להפסקת עבודתו של הנאשם, ואף לעניין הטענה, כי ביסוד החלטה זו, עמדו ליקויי עבודה, שלא אושרו בעדותו של המהנדס גוטמן, ואף לא הובאה לגביהם כל ראיה אובייקטיבית, המתבססת על הרישומים ביומני העבודה. בנוסף נטען, כי על פי עדותו של יקי, פעלה טופ כשורה עד מחצית ספטמבר, ולמעשה יש לתחום את אירועי כתב האישום, ממועד זה ואילך.

לדברי ב"כ הנאשם, המאשימה לא הציגה כל ראיה התומכת בכך שהנאשם השמיע איומים נגד שחר, בקשר להעברת התשלומים, הראשון והשני, ומעדותו של גוטמן, שלטענת יקי היה עד לשיחה באתר, בעניין התשלום השני, לא קיימת תמיכה לטענה זו. עוד צויין, כי מעדותו של שחר עלה, כי ההחלטה להעברת התשלום הראשון ניתנה על ידי הבעלים, חנן מור, שלא הוזמן לעדות מטעם התביעה, וטען, כעד הגנה, כי אינו זוכר את האירועים לאשורם, ובכללם, את עניין העברת הכספים. נוכח כך שנטען על ידי המאשימה, כי החברה הייתה זו שנסחטה למעשה, ומשבעלי החברה, חנן מור, אינו מאשר את הדברים, יש כדי להחליש עוד יותר עוצמת הראיה.

באשר להעברת התשלום השני, צויין, כי לא ברור מהראיות, באילו נסיבות הועברו כספים אלה לרשות הנאשם, ועל פי טענת שחר אושר השיק בחתימת שותפו של חנן מור, שכלל לא נקרא לעדות מטעמה של המאשימה. בנוסף צויין, כי אם סברה התביעה כי מדובר במעשה סחיטה, לא ברור מדוע לא הוגשו כתבי אישום גם נגד סאמר ונאפז, שהגיעו עם הנאשם לנס ציונה לקבלת התשלום השני.

באשר לעדותו של יובל, נטען, כי אין בה פרוט לגבי מועדי האירועים, באפן שיש בו כדי להקשות על ניהול ההגנה. העדות טעונה בחינה זהירה, נוכח כך שבעקבות הוצאת הנאשם מאתר הבניה, נותר יובל הקבלן המבצע העיקרי. הודעותיו של יובל במשטרה, לא הוקלטו, ולטענת העד לא שיקפו במדוייק את מה שנאמר על ידו. עוד צויין, כי טענת יובל בדבר הנזקים שנגרמו לו, אינה מבוססת, ונראה כי עיכוב העבודה באתר, היה למשך שבועיים לכל היותר, במהלך חודש אוקטובר, שהיו בו מיעוט ימי עבודה, עקב ריבוי ימי חג, יהודיים ומוסלמים. בהקשר זה נטען, כי לא הוכחו גם כל נזקים שנגרמו לחברה, כמיוחס בכתב האישום, ולא ברור אם בידי החברה היו אישורים נוספים לפתיחת מגרשים, במהלך חודש אוקטובר. נטען עוד, כי מעדויות יובל וגוטמן, עלה, כי עיכוב העבודה נבע מאי הגעת קודחים לביצוע עבודות קידוח, ובשל הבעיות הכספיות שנלוו לחילופי הקבלנים. יש בכך כדי לסתור את הטענה כי מעשי הנאשם הם שגרמו במישרין להפסקת העבודות.

נטען, כי יובל הבהיר בעדותו, כי אין מקום ליתן לפרשנות לפיה האמירות שהשמיע הנאשם - "אם לא אעבוד אז אף אחד לא יעבוד", "אתה הבעיה שלי באתר" - היו בבחינת דברי איום. העד אישר כי הייתה הסכמה לתת לנאשם מגרשים נוספים לבניה, כי האתר היה מוכר כבעייתי, וכי הוא ניהל הרבה שיחות עם הנאשם, בקשר לבעיותיו הכספיות. עוד הבהיר העד, כי לא היה עד לאיומים שהושמעו על ידי הנאשם כלפי בועז ואמירל. לא עלתה מעדותו של יובל כל התייחסות לבעלי מקצוע נוספים שהוטרדו על ידי הנאשם.

לטענת ב"כ הנאשם, אין ליתן אמון בעדותו של גוטמן כי לא קיבל כספו מהחברה, וכי האמין שהחברה תשלם לו, בלא שקיבל הבטחה מפורשת בעניין זה. טענה זו אינה סבירה, ואף יש להניח כי הכסף שולם לגוטמן, על אף דבריו, לאחר ששחר היה מעורב בהעסקתו על ידי ונוסול.

עוד טוענת ההגנה כי האמירה המיוחסת לנאשם, בעניינו של גוטמן, אינה מהווה איום; גם באמירה שהשמיע הנאשם, לפיה "יובל הוא הבעיה" של הנאשם, אין לראות משום איום, משהדברים נאמרו בחודש אוגוסט, שעה שהאתר תפקד כשורה, ולא הייתה לנאשם כל עילה להשמעת איומים נגד העובדים במקום.

לדעת ההגנה השמיע אמירל עדות שקרית, ממניעים כלשהם, אולי בשל השפעה של אחרים. הפועל, מוחמד, שנכח בעת השמעת האיומים הנטענים, לא הובא לעדות על ידי התביעה, לאישוש עדותו של אמירל, ולא נחקר במשטרה, וההימנעות מהעדתו, יש בה כדי לכרסם בראיות התביעה.

עוד צויין כי בעדותו של אמירל נפלו סתירות. מחד גיסא טען, כי מעשה האיום הושמע בעת ששהה במשרד באתר, ומאידך גיסא, כי היה זה בעת שביצע עבודת טפסנות, באתר עצמו. אם אכן התרחש האירוע מחוץ למשרד, אזי אין ליתן אמון בעדות גוטמן, כי היה עד להשמעת האיום, במשרדו. בנוסף, נטען, קיימת סתירה בין דברי גוטמן לדברי אמירל, ביחס למיקום האיומים במשרד, נוכחות הפועל במקום, ושעת האירוע. בנוסף, צויין, כי המעשה האלים המיוחס לנאשם, עניינו במגע אצבע בכתף, בלבד.

עוד מציין הסניגור כי טענת העד כי ביצע עבודת טפסנות, אינה עולה בקנה אחד עם טענת גוטמן, כי העבודות הופסקו.

באשר לטענות בדבר איומים שהופנו נגד הקודח והחשמלאי, נטען, כי אלה מתבססות על עדותו של אמירל, שאינה מהימנה נוכח האמור, ומדובר בעדות כללית, שאינה מפרטת אילו איומים הושמעו, ומדובר לכל היותר, בהפרעה לעבודה, ולא במעשה סחיטה. גם על פי עדותו של אמירל, שהנאשם מכחישה, לא הושמע על ידי הנאשם כל איום כלפי הקודח, ואמירל הסיק, כי הנאשם הוא שגרם להפסקת העבודה. המאשימה לא הוכיחה מה היו נסיבות האירוע, ונוצר ספק לגבי עצם התרחשותו.

כך, לעניין סילוקו של החשמלאי מהאתר, על פי עדותו של אמירל, לא הובאו כל ראיות על ידי המאשימה, לביסוס עדותו של אמירל, ובעדויות גוטמן ויובל, אין כל אישוש להתרחשות האירוע.

ההגנה אינה חולקת כי נוצר עימות אלים בין בועז לנאשם, עימות פיזי או מילולי, על רקע הויכוח שהתעורר לעניין המגרש בו תחל פעילות הקידוח, ובועז העיד כי ממילא, לא ניתן היה להמשיך בעבודה, שכן מכונת הקידוח לא התאימה לקידוח במקום. מעדות גוטמן עלה כי בועז חזר אחר כמה ימים לאתר, וניסה לקדוח במגרש של הנאשם, והדבר לא עלה בידו. מדובר באירוע "נקודתי", הנוגע למישור היחסים בין בועז לנאשם, ואשר אינו קשור למעשי סחיטה המיוחסים לנאשם, על רקע יחסיו עם החברה.

דיון

56. אין חולקין, כי בין החברה לטופ, באמצעות הנאשם, התגלע סכסוך כספי שמקורו בתקופת פעילותה של טופ כקבלן משנה של חברת ונוסול. לא קיימת גם מחלוקת בין הצדדים, כי חברת ונוסול הותירה מאחוריה חובות לספקים, כמו גם לקבלנים שעבדו בשירותה, ביניהם טופ, שביצעה את עבודות השלד עבור ונוסול. על פי עדויות שר וגוטמן, נותרה ונוסול חייבת גם להם כספים שלא שולמו עד כה.

בעניין זה יצויין, כי הטענה כי החברה תמחרה מראש את הפרוייקט, בכוונת מכוון, באופן שהעמיד את ונוסול בסיכון כלכלי, אינה ממין העניין. הובהר כי צורי ברדה, שקיבל עליו את העבודות, הינו קבלן מנוסה, שעמד בקשרי עבודה תקינים עם החברה בעבר, ועל פי עדותו נקלע לקשיי מימון, עקב תזרים מזומנים בעייתי; הערכתו של צורי כי יצליח לממן את עלויות הבניה בשלבים הראשונים, נתבדתה, לאחר שלא נפתחו באותם ימים מספיק מגרשים לבניה, בשל אי קבלת היתרים.

57. עוד מן הראוי לציין, כי טענתו של הנאשם, כי חובה של ונוסול לטופ עמד על סך של 450,000, לא גובתה בראיות כלשהן, ובכללן, בתיעוד קונקרטי; בנוסף, עלה מהראיות, כי ונוסול עזבה את אתר הבניה בעת שהנאשם לא השלים עדיין את עבודות השלד בחלק מהבתים, ובטרם נערך חשבון סופי.

58. אחת מטענות ההגנה העיקריות, שגזלה זמן רב בדיון דנא, נסבה לעניין התחייבויות החברה הנוגעות לחובה של ונוסול לטופ.

59. על פי עדותו של יקי שחר, הממונה מטעם החברה על הפרוייקט, לא ניתנה כל הבטחה לסאמר ולנאפז, כי החברה מתחייבת לקחת על עצמה את חובות ונוסול. מנגד, טענו הנאשם, סאמר ונאפז, כי החברה הייתה ערבה לחובות צורי, הן במהלך פעילותה של ונוסול, והן לאחר הפסקת פעילותה, עובר להסכם ההתקשרות. בהקשר זה כבר נקבע לעיל, כי לא קיים בסיס ממשי לטענת הנאשם כי התחייבותו של שחר לגבות שיק שניתן על ידי צורי, הונצחה בהקלטת שיחת טלפון שנערכה בין סאמר לבין שחר.

60. הטענה כי בפגישת להבים, שבה סוכם כי טופ תפעל ישירות מול החברה, ניתנו, בד בבד, הבטחות על ידי ראשי החברה להבטחת חובות ונוסול לטופ, דחוקה למדי. שחר וחנן מור לא אישרו טענה זו. הנאשם עצמו לא היה נוכח במפגש זה, כמו גם במעמד החתימה על ת/6.

באשר לסאמר ונאפז, החתומים על ההסכם (נאפז מטעם החברה, וסאמר כערב), הרי שאלה הינם עדים "מעוניינים" מובהקים. יש לציין, כי סאמר, שהיה למעשה, הרוח החיה בטופ, בתקופת היעדרו של הנאשם מהאתר, לא מסר דברים בעניין זה בחקירתו במשטרה, ועדויותיהם, התואמות למדי, של הנאשם, נאפז וסאמר, בעניין התחייבויות החברה לטופ, הושמעו לראשונה רק בין כותלי בית המשפט. גם שר, המופיע כערב להתחייבויות טופ בת/6, מסר בעדותו כי סבר שהחברה תפצה אותו על חובה של ונוסול כלפיו, הינו עד מעוניין, שיש לשקול עדותו בזהירות. עם זאת, הבהיר שר כי החברה לא מיהרה ליטול על עצמה מחויבות לחובות ונוסול, וציין כי קודם לכן, נאמר כי החברה תערוך "התחשבנות עם צורי". יצויין כי הן שר, והן סורוקה, שטען אף הוא כי החברה התחייבה לחובות ונוסול, לא היו שותפים לגיבוש הנוסח הסופי של הסכם ההתקשרות, ת/6, וממילא לא היה בפיהם כל הסבר להכללת סעיף אי ההתחייבות לחוב, בהסכם.

61. אם התעורר ספק, שמא יכלו הנאשם, סאמר ונאפז, לסבור לפי תומם, כי החברה אכן נוטלת על עצמה התחייבויות לפירעון חובה של וונוסול, בעקבות פגישת להבים, הרי שהסכם ההתקשרות, ת/6, שבא לעולם מספר ימים לאחר הפגישה, סילק לחלוטין ספק זה. הסכם זה הבהיר באורח חד משמעי, שחור על גבי לבן, כי החברה אינה אחראית בדרך כלשהי, לחובותיה של ונוסול כלפי טופ, עד יום 1.8.2008. יצויין, כי הצורך בהוספת סעיף אי ההתחייבות לחוב, כפי שהבהיר שחר בעדותו, נועד להבהיר כי החברה אינה רואה עצמה אחראית לחובות ונוסול נוכח הטרוניות שהושמעו על ידי טופ, כי נקלעה לקשיים כספיים עקב יצירת החוב האמור.

יצויין, כי על פי עדויות עדי ההגנה, סירב סאמר, שהיה שותף פעיל להכנת טיוטות ההסכם, ודקדק בסעיפיו, לתת ידו לחתימת הנוסח הסופי של ההסכם, ורק בהתערבותו של נאפז נחתם ההסכם. אין מדובר איפוא, בחתימה בהיסח דעת, על ההסכם בו נכלל סעיף אי ההתחייבות.

סאמר טען בעניין זה, כי הובהר להם על ידי נציגי החברה, כי אין מקום לכלול בהסכם את ההתחייבויות שניתנו בעל פה, בשל כך שמדובר בחברה בורסאית. מדובר בטענה בלתי סבירה על פניה, שהעד השמיעה לראשונה בעדותו, ואין ליתן בה אמון. יצויין, כי אם הייתה רואה החברה מקום לפיצוייה של טופ, בגין חובה של ונוסול, הרי שניתן היה להגיע על נקלה להסדר כספי, במסגרת הסכם כתוב בין הצדדים, ולא בדרך של יצירת הסכם "הבנות" חשאי, "מתחת לשולחן", במקביל להסכם ההתקשרות, הגלוי. אין להניח כי דבר זה נעלם מעיני סאמר, שהינו אדם מפוכח ונבון, כפי שניתן היה להתרשם במעמד מסירת העדות, והסכמת נציגי טופ להכללת סעיף אי ההתחייבות לחוב במסגרת ת/6, מצביעה על חולשת טיעונה של ההגנה.

62. מעיני החברה לא נעלמה כאמור, מצוקתה הכספית של טופ, ומשהחברה הייתה מעוניינת בהמשך שיתוף הפעולה בין טופ לבין החברה, לאחר יציאת ונוסול, הרי שסביר להניח - וניתן לכך ביטוי בעדויות השונות - כי החברה ביקשה לעזור לטופ להיחלץ מהמחנק הכספי המיידי, בו הייתה נתונה.

סיועה של החברה לטופ, בא לידי ביטוי בשני היבטים; האחד, בדרך של מתן מקדמה בסך של 140,000 ₪, כמפורט בת/6, והשני בדרך של "שחרור" בתים לבניה, ובשלב הראשון, השלמת שישה בתים על פי ההסכם בת/6, תמורת סכום כולל, שנקבע בת/6. שחר אף אישר בעדותו, כי אם הדברים לא היו משתבשים בהמשך הדרך, היה מקום לשקול את המשך פעילותה של טופ באתר, בהקמת בתים נוספים, באופן שהיה מקל על טופ גם מהיבט זה, את קשיי המימון להם נקלעה. אף הנאשם עצמו התבטא ברוח זו: שחר "אמר שיזרים בתים חדשים והוא יוריד לי מה- 450,000 כך שלא נרגיש בחוב".

63. אין חולק, כי הנאשם, שכאמור לא היה מעורב ישירות בהליכי הסכם ההתקשרות, סבר כי על החברה לפרוע את מלוא חובותיה של ונוסול, וכי יש להעביר לו כספים נוספים על אלה שהועברו. בד בבד, טען, כי המקדמה נועדה לפירעון חלקי של חובה של ונוסול, ולא עבור עבודות שתבצע טופ בעתיד. שנית, טען, כי יש להעביר לו בתים נוספים לבניה, גם "על חשבון" קבלן שלד נוסף, הוא העד יובל אדרי, שהחברה העבירה לו בתים נוספים לבניה.

64. חילוקי הדעות שנוצרו בין הנאשם לחברה, על רקע דרישות אלה, הובילו את הנאשם לביצוע סידרה של מעשים פליליים כפי שיובהר, שתכליתם לאלץ את החברה להיכנע לדרישותיו.

65. מהראיות עלה, כי העברת עבודות השלד ליובל, בבתים אחרים, מעבר לעבודות גמר בבתים, בהן לא היה לנאשם חלק, לא הייתה לרוחו של הנאשם. בעניין זה נשמעו מספר עדויות: המהנדס מיכאל גוטמן, עד חסר פניות, שבעת מתן עדותו כבר לא היה קשור בחברה, שמסר עדות מהימנה ומאופקת, מסר כי הנאשם התבטא עוד בחודש אוגוסט כי "יובל לא מתאים" לעבודות שלד, וכי הנאשם אמור לבצען, וכי "ברגע שיהיה לבד, אז הוא יכול... לקבוע את התנאים, יכול לקבוע את המחיר, יכול לקבוע את הכל. והקבלן היזם הזה יהיה בידיים שלו"; שחר מסר בעדותו כי : "הוא אמר לי תן לי לא ליובל, הוא היה מתקשר אליי בעשר בלילה, אני רוצה לעבוד, אל תיתן ליובל לעבוד..."; אף מאימרתו של הנאשם עצמו, ת/1, עלה, כי אמר לשחר, שאינו "מבין למה הוא נתן ליובל, ולא נתן לי אפילו שאמרתי לו "תן לי אוויר";כך אף מהודעתו של יובל, ת/3, לפיה אמר לו הנאשם 'זה לא מוצא חן בעיני שלך פותחים עוד מגרשים ולי לא. שיהיה לך ברור אם אני לא עובד פה, אז גם אתה לא תעבוד פה, וגם אף אחד אחר לא יעבוד פה...' ".

66. שחר העיד, כי הדרישות הכספיות שהעלה הנאשם בפניו, במחצית השניה של חודש ספטמבר, ואשר הביאו להעברת התשלום הראשון (בסך של 110,000 ₪), היו מלוות באיומים כי אם לא ייענה שחר לדרישה, ידאג הנאשם להבאת ה"שבט" לאתר, עשיית "בלגאנים", וסגירת האתר; ועוד הבהיר לו, אגב כך, כי המגרשים "שייכים" לו ("רשומים בטבו").

עדותו של שחר בעניין זה, הייתה מהימנה, ועדיפה על פני עדותו המכחישה של הנאשם.

טענתו של שחר להשמעת איומים אלה מצד הנאשם, משתלבת הן עם תפיסתו של הנאשם כי על החברה להעביר לידיו מלוא כספי החוב, והן עם עמדתו הנוגדת של שחר כין אין מקום להעברת כספים נוספים, מעבר לכספי המקדמה שכבר הועברו לנאשם, בעקבות ההסכם, ת/6, שנחתם אך זמן קצר, קודם לדרישה הכספית החדשה; עם הדברים שהשמיעו עדים אחרים, כמתואר לעיל, בדבר רצונו המוצהר של הנאשם לקנות "בעלות" בלעדית על העבודות במקום, לצורך הכתבת התנאים לחברה; עם דרכו הכוחנית של הנאשם באתר, באירועים אחרים, לצורך כפיית רצונו על אחרים, כפי שיפורט בהמשך.

הדרישה הכספית שהפנה הנאשם לשחר, שהייתה משולבת באיומים כי ייגרמו הפרעות באתר, אם שחר לא ייענה לו, הינה בבחינת מעשה סחיטה באיומים.

עם זאת, קיים ספק, אם כספי התשלום הראשון, הועברו בסופו של דבר לידי הנאשם, בשל האיומים שהשמיע. שחר העיד אומנם, כי האיומים הושמעו בתקופה רגישה לחברה, נוכח האירוע הקרב של פתיחת ה'דירה לדוגמא', עם זאת, עולה בד בבד, מעדותו של שחר, כי בהתייעצות עם הבעלים, חנן מור, שנתן אישורו להעברת התשלום, עמד שיקול כבד משקל, כי יש להעביר לנאשם את הכספים "כדי לא לפגוע בבן אדם... לעזור לבן אדם לא ליפול עוד יותר". נמצא איפא, כי העברת הכספים לידי הנאשם, לא נעשתה, בהכרח, מפני האיומים שהשמיע, אלא לאחר קבלת החלטה מושכלת, לאפשר לנאשם "לשרוד" נוכח המחנק הכספי בו היה נתון, ובאופן שיועיל גם לקידום העבודות באתר.

67. יצויין כי גם העברת התשלום השני, ביום 23.10.2008, שהיה סכום נמוך יחסית, נועדה לכאורה, לתשלום מע"מ, עבור הכספים שכבר הועברו לידי הנאשם, והנאשם היה זכאי לקבלם, אם כי הייתה מחלוקת לגבי עיתוי התשלום. סכום זה שולם בעקבות פניותיו של הנאשם, אולם לא היה די בראיות שהוצגו, כדי להראות כי שחר העביר את הסכום בשל לחץ פלילי מצד הנאשם, וקיימת התרשמות כי הסכום הועבר כאקט של רצון טוב, בעיצומם של אותם ימים, בהם ניסתה החברה להגיע להסדר מוסכם עם הנאשם, בתיווכו של ראש המועצה.

68. אין לקבל טענת ההגנה כי דרך ההתבטאות כלפי המהנדס גוטמן, אינה מהווה איום. לדברי העד, אמר לו הנאשם, "תשמע, בהתחלה אנחנו נגמור עם יובל, אחר כך נגמור איתך. זאת אומרת גם נעשה משהו שגם אתה תיעלם מהשטח". דברים אלה, מהווים איום לאפשרות פגיעה בפרנסתו, למצער, של מהנדס האתר, אם לא איום בפגיעה פיזית ממש. הנאשם הוכיח במעשים שונים, שהתרחשו לאחר השמעת האיום, כי אין מדובר במי שמשמיע דברים ריקים, באופן המעיד, בדיעבד, על ממשות האיום בשעת השמעתו. על פי דברי גוטמן, המהימנים עלי, לאיום זה לא נלוותה דרישה כלשהי, ואין מדובר איפא, בעבירה של סחיטה באיומים, כפי שיוחס לנאשם גם לגבי אמירה זו.

69. על פי דברי יובל, במסגרת ת/3, השמיע הנאשם אמירות מאיימות, לפיהן, 'זה לא מוצא חן בעיני שלך פותחים עוד מגרשים ולי לא. שיהיה לך ברור אם אני לא עובד פה, אז גם אתה לא תעבוד פה, וגם אף אחד אחר לא יעבוד פה...' ". העד חזר על דברים אלה, גם בעדותו, הגם שניסה, על פי ההתרשמות, "לרכך" את משמעות הדברים, וטען כי אינו בטוח כי מדובר בדברי איום.

ניסיונו של יובל "להיחלץ" מהאמור בהודעתו, ת/3, בה פרט את לחציו ותחושותיו הקשות, נוכח התנהגות הנאשם, אינו יכול להתקבל. מדובר בהודעה מפורטת מאד, בעלת משקל פנימי רב, וטענת יובל כי לא קרא את הודעתו, וכי הדברים בה הוצאו מהקשרם, נשללה על ידי החוקר סבן, שהיה אחראי על החקירה, והבהיר כי הדברים זכורים לו היטב.

העד מסר הודעה נוספת, ת/4 , שבוע ימים לאחר מסירת ת/3, ואף במסגרתה שלל טענות שונות של הנאשם - שהועלו על ידי הנאשם, כדי להרחיקו ממעורבות בכירה באירועים - לפיהן יזם יובל את השבתת האתר, על רקע חוב כספי ניכר של החברה ליובל.

נוכח העובדה כי העד מאשר בעדותו את אמירותיו של הנאשם, כמתואר, ולנוכח אי שביעות רצונו המופגנת של הנאשם מכך שיובל מקבל בתים נוספים, "על חשבונו" של הנאשם, כעולה גם מעדויותיהם של גוטמן ושחר, ומאימרת הנאשם, הרי שיש להעדיף הנאמר בהודעה ת/3, על פני החלקים המכחישים בעדות העד. להודעה ת/3, קיים גם חיזוק חיצוני ממשי בראיות שצוינו, ואף בעדויותיהם של אמירל, גוטמן ובועז, בדבר סילוק העובדים מהאתר, באורח הממחיש את רצינות כוונותיו של הנאשם להשבתת העבודה, אם דרישותיו לא ייענו, כעולה מהודעת יובל.

באמירה שהשמיע הנאשם כלפי יובל: "אם אני לא אעבוד פה, אז גם אתה לא תעבוד פה, וגם אף אחר לא יעבוד פה", גלום איום ישיר על פרנסתו של יובל, לפיה הנאשם יפגע בהמשך עבודתו של העד באתר, אם עבודתו של הנאשם תיפגע עקב אי העברת בתים לבניה על ידו, או אם עבודתו תופסק על ידי החברה. איום זה, לא הושמע מהשפה אל החוץ, נוכח שיבושי העבודה שנגרמו על ידי הנאשם, כעולה מעדויות עובדי האתר, כפי שיפורט.

70. ניתן לקבוע על פי הראיות, כי האתר היה "מושבת" מפעילות, לפחות בימים האחרונים של חודש אוקטובר וביומיים הראשונים של חודש נובמבר, עד מעצרו של הנאשם.

יצויין כי על פי העדויות השונות, היו שיבושי עבודה במשך תקופה ארוכה יותר - יובל מדבר אף על תקופה של שלושה חדשים- ואולם יש להניח כי לא נעשתה תמיד הפרדה בדברי העדים, בין הפסקת העבודה עקב פרישת ונוסול, לבין השבתת האתר בשל מעשי הנאשם. בהקשר זה יצויין, כי עד שלהי חודש ספטמבר, ואף עובר לפתיחת ה'דירה לדוגמא', לא התחוללו בעיות יוצאות דופן בהתנהלות העבודות, למעט האירוע הקשור בסילוקו של בועז מהאתר, בסוף ספטמבר, או בתחילת אוקטובר. כפי שטען הסניגור, היה גם חודש אוקטובר משופע חגים, והיו בו ימי עבודה מועטים יחסית (ראש השנה חל בין 29.9.-1.10; יום כיפורים (ושבת) חלו בין ה- 8.10-11.10; וימי סוכות בין ה- 13.10- 21.10. הסניגור טען כי חלו גם ימי מועד של העדה המוסלמית, אולם לא הובאו ראיות על ידו בעניין זה).

עוד יצויין, כי כוונתו של שחר להפסיק את עבודתו של הנאשם, אחרי חג הסוכות, לא באה לידי מימוש, אלא לאחר המפגש השני עם ראש המועצה, ביום 29.10, ובעקבות האירוע עם הספק, זיאד.

לא למותר לציין, כי הגם ששחר טען כי ביקש להפסיק את עבודת הנאשם גם בשל כך שלקתה מהבחינה המקצועית, ואף המהנדס גוטמן העיד על בעיות משמעת מקצועית, של עובדי הנאשם, הרי שלא עלה כי מדובר בליקויים בלתי הפיכים; שחר אף העיד כי היה נכון, למרות הכל, להעסיק את הנאשם גם בהמשך הדרך, אם הנאשם ישנה אורחותיו, ויושג הסדר במפגש אצל ראש המועצה.

71. מכלול ראיות מצביע על כך כי הנאשם הוא שגרם להפסקת העבודות באתר, באותם ימים בסוף אוקטובר ותחילת נובמבר, לצורך יצירת לחץ על החברה. הנאשם אינו מתכחש לכך, ואף טען כי יובל הוא שנטע בראשו את הרעיון להשבתת האתר, בעקבות פגישה עם נאפז, וכי בלי- "השבתת השטח יקי לא ישלם כסף".

יובל הכחיש את הטענה בהודעתו, ת/4, וטען, כי לא הייתה לו כל עילה להשבית את העבודה.

ברי, כי הגיון טענתו של יובל מאפיל על פני טענת הנאשם בעניין זה. ליובל לא היה כל עניין בהשבתת האתר. לדבריו נגרמו לו נזקים כספיים ניכרים עקב היעדר פעילות. יובל הפריך את טענת הנאשם, כי החברה חבה לו חוב כספי כלשהו, ואף ציין כי יחסיו עם שחר והחברה, היו טובים מאז ומתמיד. עוד יצוין, כי יובל לא נקט בשום פעולות אקטיביות להפסקת הפעילות, ונראה היה בעליל שנאנס, בלית ברירה, לשבות מפעילות, ולא השביתה מרצון.

72. מעדויות שחר, גוטמן, בועז ואמירל, וכן מהודעותיו של יובל ומאמרות הנאשם עצמו, עולה, כי לצורך השבתת הפעילות, הנאשם גרם הלכה למעשה, להפסקת העבודות באתר, באמצעות סילוק בעלי תפקיד, ובעיקר אנשי קידוח שבלעדיהם לא ניתן היה להתחיל בבניית בתים חדשים.

73. הנאשם אינו מתכחש לכך שהפריע לעבודת הקודח בועז. לפי עדותו של בועז, כעולה מהקלטת הודעתו, ת/5, לא חזר בועז לעבודות באתר, לפני מעצרו של הנאשם, ואין לקבל טענת ההגנה כי חזר לעבוד באתר לאחר כמה ימים.

הנאשם מסר גירסה שקרית באמרתו, בכך שהכחיש תחילה, כי התרחש עימות אלים בינו לבין קודח באתר. בועז והנאשם טענו כי מדובר באירוע נקודתי, שהסתיים בלחיצת יד, ולטענת ההגנה אין לכרוך אירוע זה, בניסיון פסול להפעלת לחץ על החברה. עם זאת, לא ניתן לנתק אירוע זה ממכלול האירועים האחרים באתר, הנוגעים להתנהגותו השיטתית של הנאשם כלפי בעלי מקצוע נוספים, שנועדה לשיתוק העבודות במקום. אכן, האירוע הקשור בבועז התרחש "לפני החגים", ולפני אירועים אחרים, ואולם "גירושו" של בועז מהאתר, לאחר נקיטת אלימות מצד הנאשם, בא לאחר שהנאשם לא התיר לבועז לקדוח במגרשו של יובל, ובשעה שהנאשם הצהיר כבר, עוד בחודש אוגוסט, כי אין הוא שבע רצון מהעברת מגרשים לעבודות שלד והקמה לידי יובל, שהיה אמור לעסוק רק בעבודות גמר, לגבי דידו של הנאשם. אירוע זה היווה "סנונית ראשונה" למה שהיה עתיד להתרחש לאחר מכן, ו"סימן" לבעלי תפקיד נוספים מחוץ לאתר, כי מדובר באתר בניה בעייתי, שיש להיזהר מלעבוד בו.

יצויין כי טענתו של בועז כי עזב את המקום לאחר שממילא היו בעיות עם מכונת הקידוח, הינה טענה דחוקה, שאין לקבלה. לא זו בלבד שבועז עסק אותה עת בעבודת קידוח במגרשו של יובל - ולא במגרשו של הנאשם - שם לא התעוררה כל בעיה הקשורה בציוד הקידוח, אלא שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם דברי בועז בפני גוטמן ויובל, כי עזב את האתר בשל התנהגות הנאשם, ועם זאת שהעד לא חזר לעבוד באתר, עד מעצרו של הנאשם.

74. היטפלותו של הנאשם לאנשי קידוח, עולה גם מעדותו של אמירל. לדברי העד, הרחיק הנאשם מהאתר איש קידוח נוסף שעבד במגרש של יובל, לאחר שהנאשם דיבר עם מעסיקו של הקודח. יובל ושחר אישרו בעדויותיהם, כי הודע להם, באותם ימים, על הרחקת קודח נוסף, הגם שלא היו עדים לאירוע.

ההגנה טענה כי אין לדעת באילו נסיבות מדובר, ואולם תמיכה ממשית לכך, מצוייה באמרת הנאשם, ת/1, המאשר בעצמו, את נכונות הפרטים. הנאשם מסר בת/1, כי דיבר עם "הבוס של הקודח, אמרתי לו יש בעיה בשטח שלא משלמים לי כסף, והוא אמר לי שמי שהזמין אותי זה יובל, ואני דיברתי עם יובל, ואמרתי ליובל שזה לא בסדר שמזמינים קודח, ועוד לא שילמו לי...". בעדותו טען הנאשם כי נפלה טעות, והכוונה הייתה לכך שהרחיק מפעיל משאבת בטון שהגיע לאתר, משום שלא הייתה עבודה במקום, ואולם הדברים אינם מתיישבים עם ההסבר שמסר הנאשם באמרתו, הכורך את הרחקת הקודח, באי העברת הכספים לידי הנאשם.

75. בעדותו של אמירל, אדם מבוגר, נתין זר, מפורטים מעלליו של הנאשם וניסיונותיו לחבל בעבודתו של העד. העד תאר את פניותיו של הנאשם לעד ולאנשיו, להפסיק עבודתם באתר, ובכלל זה ביום האחרון, בו ניסו העד ופועל נוסף, לבצע עבודות טפסנות באתר. העד פרט את הדרך הבריונית, תוך מגע בכתפו, בה פנה אליו הנאשם, תוך השמעת איומים קשים ביותר לפגיעה פיזית, בעד ובבני משפחתו, ואת זאת שהנאשם ציין, כי ידוע לו היכן מתגוררים העד ובני משפחתו. העד סיפר כי עקב איומי הנאשם, שלא התיר לו אף להישאר במשרד, נאלץ לעזוב את האתר, ואף ציין כי בעת לכתו אל מחוץ לאתר, הופנו אליו איומים נוספים, מאלמוני כלשהו, שישב ברכב, לא הרחק מרכבו של הנאשם.

העד תאר את הנזקים שנגרמו לו עקב הפסקת העבודה, הגם שמקבל אני הטענה כי שיעור הנזקים לא הוכח כדבעי.

76. ההגנה טוענת כי אין לסמוך על עדותו של אמירל, ואף קיים חשש כי עד זה שותף עם אחרים, למזימה להפללת הנאשם. בנוסף נטען, כי קיימות סתירות בין עדותו של אמירל לבין עדותו של גוטמן לגבי נסיבות השמעת האיומים כלפי העד.

אין לקבל טענה זו. על פי עדותו של גוטמן הושמעו האיומים, במשרדו באתר. אמירל גרס כי היה זה במשרד סמוך, באותו מבנה, אולם מעדותו של גוטמן עלה, כי ביקש מהנאשם לעזוב את משרדו, נוכח התנהגותו המאיימת, וכי אינו יודע מה אירע בהמשך, מחוץ למשרדו. ההגנה טוענת כי עולה מעדותו של אמירל כי הנאשם איים עליו בשטח, בעת שעסק בעבודת טפסנות, ואולם על פי עדותו של אמירל דרש ממנו הנאשם להפסיק עבודתו, ולאחר מכן הלך העד למשרד כדי להחליף בגדיו, ואין לשלול טענות העד וגוטמן, כי האיומים הושמעו במשרד עצמו. עוד יצויין כי אמירל ציין את שעת ההתרחשות באופן משוער, וטען כי אינו זוכר היטב את השעה, ואין בפער הקטן של הזמנים, בין עדותו של אמירל לעדות גוטמן, כדי להצביע על ניסיון מכוון לאמירת שקר. עוד יצויין, כי הפועל, מחמוד, שנכח בחלק זה או אחר של האירוע - לדברי אמירל הלך להכין לעצמו קפה במבנה המשרדים, לפני שעזב את המקום - לא נקרא לעדות, ונראה שלא מסר הודעה בחקירה, אולם אמירל הבהיר כי מדובר בנתין תורכי שעזב זה מכבר את קבוצת הפועלים, ולא ברור כלל אם ניתן היה להעידו.

עדותו של אמירל, הייתה עדות אמיצה, שהרשימה בכנותה. העד מסר את תיאור הדברים, ללא כחל ושרק. לא עלה קיומו של אינטרס כלשהו להפליל את הנאשם, ואף לא הייתה לעד כל היכרות מוקדמת עם הנאשם. העד הבהיר הבהר היטב, כי היה מודרך רק ברצון לפרנס עצמו ומשפחתו, ולמצוא תעסוקה לאנשי הצוות שלו.

לעדותו של העד, הגם שאינה נדרשת לכך, קיימת תמיכה רבתי בעדותו של גוטמן שמסר כי היה עד ראיה לאיומים שהופנו לאמירל על ידי הנאשם, ואף להשבתת עבודתם של אמירל ואנשיו, נוכח הטרדותיו של הנאשם, שמנע המשך העבודות. הגרעין הקשה של עדויות אמירל וגוטמן בדבר התנהגותו של הנאשם, אינו ניתן לערעור, ואין בליבי ספק כי השניים העידו על אירועים אותנטיים, אותם חוו מכלי ראשון.

77. אמירל הזכיר בעדותו גם אירוע שבו הרחיק הנאשם חשמלאי שהגיע לעבודות באתר, בדרך של פניה מאיימת אל אותו בעל מקצוע. עדותו של אמירל הינה עדות יחידה לתיאור נסיבות אירוע זה, ואולם העד מספר פרטים שונים לגבי המעשה, וכאמור, הרשימה עדותו של אמירל כמי שבא לתאר את הדברים כהוויתם. לעדותו של אמירל קיים חיזוק גם בהודעתו של יובל, ת/3, בה סיפר כי הנאשם הרחיק "חשמלאים וקודחים", ואף בדברי הנאשם עצמו, שאישר כי עקב אחרי פעילות פועליו של יובל באתר, ופנה ליובל בטרוניה נוכח הימצאותו של אמירל באתר הבניה.

סיכום

78. על פי הממצאים שנקבעו עולה, כי הנאשם סבר כי החברה חייבת לו כספים הנוגעים לתקופת עבודתו מול וונוסול, וזאת למרות שבהסכם ההתקשרות בין טופ לבין החברה, נקבע במפורש כי החברה אינה מחוייבת בכספי החוב. הנאשם גם סבר כי על החברה להעביר אליו את עבודות השלד בכל אותם מגרשים שיועדו לבניה באתר. לאחר שקצב העברת הכספים לא נשא חן בעיניו הנאשם, ומשהוברר לו כי עבודות שלד מועברות גם ליובל וצוותו, פעל הנאשם בדרכים שונות, כדי לאלץ את סמנכ"ל החברה, יקי שחר, למסור לו כספים ועבודות שלד, מעבר להתחייבויות החברה, על פי הסכם ההתקשרות, ת/6. הנאשם השמיע איומים כלפי שחר, יובל, גוטמן ואמירל, וכן גרם לשיבוש העבודות באתר עד הפסקתן, באמצעות פניות מאיימות וכוחניות לבועז, אמירל, וכן לקודח נוסף וחשמלאי שהגיעו לאתר הבניה, וגורשו על ידי הנאשם.

79. כפי שצויין, מהווה פנייתו המאיימת של הנאשם לשחר לצורך קבלת כספי התשלום הראשון, עבירה של סחיטה באיומים, במשמעה של הוראת סעיף 428 לחוק, לפיה "המאיים על אדם בכתב, בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, ברכושם, בפרנסתם... או מטיל אימה על אדם בדרך אחרת, הכל כדי להניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה כאמור או במהלכם, דינו - מאסר תשע שנים." משנקבע כי הכספים הועברו לנאשם בשל שיקול שאינו קשור בהכרח בפנייה המאיימת, הרי שמדובר בעבירת סחיטה באיומים לפי סעיף 428 (רישא) לחוק; האמירות שהופנו כלפי גוטמן, מהוות איום שלא כדין, בפגיעה בפרנסתו, עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק, שלשונו- "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים."; האיומים שהשמיע הנאשם כלפי אמירל, במשרד באתר, הביאו ליציאתו מהאתר. איומים אלה משולבים בפנייתו המאיימת של הנאשם עוד קודם לכן, בעת שעסק בעבודת טפסנות באתר. עם זאת, אין לראות במגע הגופני, הקל יחסית, בכתפו של אמירל, משום שימוש בכוח, לצורך מעשה הסחיטה, שכן אמירל הפסיק את עבודתו קודם לכן, נוכח פניית הנאשם, ואין לומר, בהכרח, כי עזיבתו את משרדי האתר, באה בשל מגע כוחני זה. בנסיבות אלה עבר הנאשם עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק; השימוש בכוח כנגד בועז לצורך הפסקת עבודתו במגרשו של יובל, הביא להפסקת העבודה, וליציאתו של בועז מאתר הבניה, מעשה זה מהווה עבירת של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק, לפיו, "המשתמש שלא כדין בכוח כדי להניע אדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שבע שנים; הביא השימוש בכוח לידי עשיית המעשה או המחדל, דינו - מאסר תשע שנים."; האמירה שהופנתה ליובל, שעניינה איום בקיפוח פרנסתו, מהווה איום במשמעות סעיף 192 לחוק העונשין; ולבסוף, השבתת העבודה של פועלים שונים, ובכללם אנשי הקידוח, החשמלאי ואמירל, בדרכי כפיה, היו בבחינת מכלול אמצעים מאיימים, שתכליתם הייתה להניע את שחר והחברה, לפעול על פי רצונו של הנאשם, בדרך של העברת כספים ועבודות נוספות לידי הנאשם, כמובהר. מעשים אלה מהווים עבירה נוספת של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 (רישא) לחוק העונשין.

80. נקבע כאמור, כי לא הוכח כי מסירת הכספים לנאשם, בשני אירועי התשלומים, הייתה פרי מעשי סחיטה.

81. בנוסף נקבע, כי סכומי הנזק שנגרם ליובל ולאמירל, על פי הנטען בכתב האישום, לא הוכחו כנדרש. עם זאת ניתן לקבוע, כי שיבושי העבודה שנגרמו עקב מעשיו של הנאשם, הסבו ליובל ואמירל הפסדים, שהיקפם הכספי אינו ידוע.

סופו של דבר

82. הנאשם מורשע בעבירה אחת של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) סיפא, לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, בעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק, בשתי עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק, ובשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק.

מיום 13.4.1980

תיקון מס' 12

מיום 13.4.1980 עמ' 115

החלפת סעיף 428

הנוסח הקודם:

428. (א) המאיים על אדם, בכתב או בעל פה, בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, ברכושו, בשמו הטוב או בפרנסתו שלו או של אדם אחר, אם לא יעשה מעשה, או אם לא יימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו, דינו - מאסר שלוש שנים; נעשו המעשה או המחדל מפני איום כאמור או תוך כדי האיום, דינו - מאסר תשע שנים.

ניתנה היום כז בחשוון תשע"ב 24 בנובמבר 2011 במעמד הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: נאיף אבולקיעאן
שופט :
עורכי דין: