ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל - משרד התמ"ת נגד אוסאמה אבו טיר :

מדינת ישראל - משרד התמ"ת

ע"י ב"כ עו"ד גיורא עדתו

נ ג ד

אוסאמה אבו טיר

ע"י ב"כ עו"ד ג'יג'יני עבד

בית דין אזורי לעבודה בירושלים

השופטת דיתה פרוז'ינין - נשיאה

החלטה

1. לפני בקשת הנאשם להורות על העברת עניינו לתסקיר שירות המבחן על מנת שתבחן האפשרות של ביטול הרשעתו וריצוי עבודות שירות חלף השתת קנס כספי.

2. השתלשלות העניינים

א. התובע הואשם בהעסקת עובד זר ביום 20.9.11. להגנתו, טען הנאשם כי הגם שאותו עובד מחזיק בתעודת זהות של הרשות הפלשתינית, הרי הוא תושב ישראל, אשתו וילדיו הינם ישראלים ויש בידיו אשרת מעמד בישראל. ביום 26.7.11 ניתנה הכרעת דין המרשיעה את הנאשם. בהכרעה זו נדחתה טענת הנאשם, ונקבע כי לא הוכח שיש לעובד היתר לעבוד בישראל. אדרבה, מהמסמכים שהוצגו עלה כי טרם הסתיים ההליך מתן אישור לישיבת קבע בישראל של העובד. לפיכך, העובד נדרש להיתר עבודה בישראל, מי שלא היה בידו היתר כזה, הרי שאסור היה לנאשם להעסיקו. לאור האמור, הורשע הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ב. ביום 15.9.11 התקיים דיון, ובו נשמעו טיעוני המאשימה לעונש. לבקשת ב"כ הנאשם נקבע מועד נוסף אשר בו ישמעו טענותיו. ביום 27.10.11 התקיים דיון נוסף ובו נשמע הנאשם.

ג. מלבד עברה זו, הורשע הנאשם גם בעבר (ת"פ 365/08) בהעסקת עובד זר בלא היתר והושת עליו קנס בסך 292,000 ₪. בסופו של יום, קנס זה הופחת על ידי בית הדין הארצי לסך של 150,000 ₪ (עפ 7181-04-11).

3. טענות הצדדים

ב"כ הנאשם טוען כי הנאשם כבן 50, מצבו הכלכלי אינו שפיר והוא משתכר כ- 4000 ₪ בחודש בלבד. על הנאשם הושת קנס בסך 150,000 ₪. השתת קנס נוסף על הנאשם תגרום למאסרו בגין אי תשלום חובותיו. כמו כן יש להתחשב בנסיבות העסקת העובד הזר במקרה דנן. הנאשם העסיק עובד שנולד בישראל ונשוי לישראלית, הגם שאינו נושא תעודת זהות ישראלית. על כן הנאשם טעה לחשוב כי אותו עובד אינו נזקק להיתר עבודה בארץ. ואף באמור יש לראות נסיבה מקילה. נוכח האמור מבקש ב"כ הנאשם להורות על העברת העניין לתסקיר בכדי שימליץ האם יש להרשיעו או שניתן להסתפק בשירות לציבור בלבד.

מנגד, טוען ב"כ המאשימה כי ההלכה היא כי יש להטיל עליו קנס על נאשם שהורשע. ביטול הרשעה או הימנעות מהרשעה ייעשו במקרים חריגים בלבד. מקרה זה אינו נמנה עמהם. יתר על כן, אין זו עבירה ראשונה של הנאשם. לפיכך, אף מטעם זה אין מקום לקבל את בקשת הנאשם לבקשת תסקיר בעניינו.

4. דרישת תסקיר

סעיף 37 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן- "חוק העונשין") קובע, כי כאשר מורשע נאשם רשאי בית המשפט, בטרם יגזור את דינו לבקש תסקיר קצין מבחן. עם זאת, במקרים בהם עונש מאסר עומד על הפרק קיימת חובה לקבל תסקיר כאמור בסעיף 38(ב). סעיף 38(ב) מסייג את האמור בסעיף קטן א וקובע כי -

"שר המשפטים רשאי, באכרזה שתפורסם ברשומות, לסייג, מדי פעם, תחולתו של סעיף קטן (א) לפי סוגי בתי משפט, לפי עבירות, לפי גיל הנאשמים או לפי כל סיווג אחר".

ואכן, שר המשפטים עשה שימוש בסמכותו זו, וקבע סייגים לחובה לערוך תסקיר לפני הטלת מאסר בפועל (ראו: אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), תשכ"ד-1964).

מכאן, שלא קיימת חובה לערוך תסקיר כאשר העונש הוא קנס כספי. טענת ב"כ הנאשם כי הנאשם לא יוכל לשלם את הקנס שהוטל עליו, ועל כן יוטל עליו מאסר, אינה רלבנטית לענייננו כלל, שכן בשלב זה העונש בגין העבירה שבה הורשע הנאשם אינו עונש מאסר אלא קנס כספי בלבד.

5. אף לגופם של דברים- דין הבקשה להידחות. משמצא בית הדין כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו, יש להרשיעו (ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פד"י נח(4) 869). רק במקרים חריגים יטה בית המשפט להימנע מהרשעה:

"הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל." )עפ (עליון) 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל, פדי נב (3) 337, להלן- "פסק הדין תמר כתב")

בענייננו לא מתקיימים התנאים האמורים. ב"כ הנאשם טען כי להרשעת הנאשם תהיה השפעה "הרסנית" על בריאותו (ע' 21 ש' 22), ואולם טענה זו לא הוכחה, ונטענה בעלמא. כמו כן לא הוכח כי הרשעת הנאשם תפגע ביכולתו להתפרנס בעתיד. מכאן, שהתנאי הראשון לא נתקיים.

אף התנאי השני אינו מתקיים בעניינו של הנאשם. עבירה זו של העסקת עובדים זרים הינה עברה מינהלית במהותה, והעונש המוטל בה הינו קנס. זוהי עבירה כלכלית במהותה ובהתאם, העונש המושת על העבריין הינו קנס, שהוא עונש כלכלי. הקנסות שנקבעו בעבירות אלו הינם בשיעורים גבוהים, על מנת להפוך את התופעה של העסקת עובדים זרים שלא כדין ללא כדאית, ולאפשר לרשויות האכיפה לפעול ביעילות לאכיפת החוק (ר' הע"ז 1015/10 מדינת ישראל נ' פוקס מרק (17.5.11)). האיסור להעסיק עובדים זרים בלא היתר נועד "לתכליות חברתיות ומשקיות שעיקרן עידוד התעסוקה המקומית, הקטנת ממדי האבטלה, וצמצום העלויות הכבדות למדינה הכרוכות בקיומו של ציבור גדול של עובדים זרים בישראל" (בג"צ (עליון) 9722/04 פולגת ג'ינס ואח' נגד ממשלת ישראל ואח' , דינים עליון 2006 (69) 219 (07/12/2006) ). הנאשם הורשע בהעסקת עובדים זרים בלא היתר בשנת 2003 (ת"פ 365/08), ועתה הורשע פעם נוספת. תכליתו של חוק עובדים זרים, כמפורט לעיל, אינה מאפשרת להימנע מהרשעה. כך גם עולה מפסיקת בית הדין הארצי (ע"פ 29/05 סמי סוויסה נ' מדינת ישראל (11.9.06). שיקולי הרתעה כמו גם תכליתו של החוק - לבער את תופעת העסקת העובדים הזרים בלא היתר מחייבת הרשעה של הנאשם בנסיבות אלה, וכאשר הנאשם עבר פעמיים על החוק.

מן האמור לעיל עולה כי אין כל חובה שבדין לבקש תסקיר קצין מבחן בענייננו, וגם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת, מה גם שמלכתחילה אין הצדקה להימנע מהרשעה בתיק זה.

לפיכך נדחית הבקשה.

טיעוני הנאשם לעונש יישמעו ביום 19.12.11 בשעה 8:30.

ניתנה היום, כז' חשון, 24 בנובמבר 2011 בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל - משרד התמ"ת
נתבע: אוסאמה אבו טיר
שופט :
עורכי דין: