ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד חיים שמלצר :

מדינת ישראל

נ ג ד

חיים שמלצר (עציר)

בית המשפט המחוזי בירושלים

כב' השופט צבי סגל סגן נשיא - אב"ד

כב' השופט משה יועד הכהן

כב' השופט בן ציון גרינברגר

בשם התובעת - עו"ד יובל קפלינסקי מפרקליטות מחוז י-ם

בשם הנתבע - עו"ד רועי פוליטי

החלטה

גזר הדין יינתן לאחר ההפסקה.

גזר – דין

1. אין אנו רשאים לסלוח לנאשם אשר התיר לעצמו להרוג אחר. הכול מצווים למאמץ עילאי להצלת חיים, גם אם נחוץ לעתים לכבוש את הכעס והרוגז, שגורמת התנהגות קורבן העבירה, עובר להריגתו. בסולם חשיבות שכזה, נהיר לכולנו - גם לסנגור המלומד וגם

לנאשם, כי דינו, אפילו צעיר הוא, להיגזר לתקופת מאסר משמעותית.

2. לאחר שמיעת חלק ניכר מהראיות בתיק הגיעו הצדדים להסדר טיעון ביניהם, ולפיו הוגש כתב אישום מתוקן, עבירת הרצח הומרה לעבירת הריגה, הנאשם הודה בה, המאשימה עתרה להשתת עונש מאסר בפועל לתקופה המרבית הקבועה בחוק, היינו - 20 שנים, ואילו ההגנה עתרה לעונש מאסר בפועל לתקופה של 16 שנים. מוסכם על הצדדים, כי לעונש זה יתווספו גם רכיבי מאסר על-תנאי ופיצויים למשפחת המנוח, לפי שיקול-דעת בית המשפט.

3. עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם מלמדות, כי ביום 30.9.10 נסע המנוח ביחד עם חברו לשכונת "מקור ברוך" בירושלים, במכונית השייכת לחבר משותף. בסמוך לשעה 22:00, הגיעו השניים לשכונת "מקור ברוך" והחנו את הרכב. המנוח יצא מן הרכב ופגש את הנאשם, אשר התגורר באותה עת בקרבת מקום. במקום פרץ ויכוח מילולי קולני בין השניים, אשר בסופו שלף הנאשם סכין מתקפלת באורך של כ-23 ס"מ עם להב באורך של כ-11 ס"מ, פתח אותה ונעץ את להב הסכין במפשעתו של המנוח. המנוח התמוטט מיידית ונפל. בנוסף לכך, דקר הנאשם את המנוח בעכוזו וגרם לו לחתך באורך של כ-2 ס"מ. כתוצאה ממעשי הנאשם נחצו עורק הירך ווריד הירך של המנוח ונפגעו המעיים. המנוח איבד דם רב, פונה לבית החולים במצב של מוות קליני, שם עבר החייאה וניתוח, אך למחרת נפח את נשמתו ומת.

בגין מעשים אלה הורשע הנאשם, כאמור, בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

4. התובע המלומד, עו"ד קפלינסקי, בסיכומיו לעונש, מבקש מבית המשפט שלא לחסוך שבטו מהנאשם. לדבריו, נסיבות המקרה מחייבות להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל כבד ומשמעותי ביותר - 20 שנה - לאור חומרתה המופלגת של העבירה אותה עבר הנאשם.

בגדר טיעוניו הגיש בא-כוח המאשימה לבית המשפט שתי הצהרות נפגעי עבירה: האחת, של הגב' ג'נט בוזגלו, אם המנוח (תא-2); והשנייה, הצהרת הגב' אודליה בוזגלו, אלמנת המנוח (תא-3).

הסנגור המלומד, עו"ד פוליטי, מאידך, ביקש מבית המשפט להשית על הנאשם עונש שלא יעלה על 16 שנות מאסר ולא למצות עמו הדין עד תום, כבקשת התובע המלומד.

הנאשם עצמו, במילתו האחרונה, הביע את צערו על המקרה וציין כי את האמת יודעים רק הוא ובני משפחת הקורבן. אמר ולא יסף.

5. תש כוחן של המלים לבטא את סלידתה של החברה ממעשים הגוזרים על משפחה שלמה לאבד את אחד מיקיריה ולחיות חיים מסויטים בעקבות דקירת סכין שקיפדה חיים באיבם. נפתלות הן דרכי הזיכרון ואיננו יודעים כיצד משתקעים וישתקעו במוחותינו המסרים שבהם חפצה החברה, אלמלא נמחיש תגובותינו - כשופטים - ביד נחרצת כלפי הריגת אדם. תרבות - זה מגוון של התנהגות אנושית. אל לו לנאשם, אף אם גילו צעיר, שעמד אולי בפני איום, התרסה או התנהגות דומה לכך, אך בודאי לא נדרש להגנה עצמית כמשמעותה בחוק העונשין, להטות את מחשבותינו מעוולתו לעוולת המנוח. אם הוא מקבל את המצב בריטון בשל מי שעוולו לו, כביכול, הרי הוא חייב לחוש בושה על אנוכיותו. ניתן היה וצריך היה מבחינתו לסכור את התגובה האלימה בבדל שליטה עצמית מתבקשת.

סיכומי הסנגור המלומד לעונש הדגישו את הרף העין שבביצוע מעשה העבירה. והמעשה, עליו ורק עליו יש לדון אותו - כך סבור הסנגור המלומד - התמצה בדקירה לכיוון הירך ולאו דווקא אל העורק, ויכול היה, בנסיבות מעט שונות, עם מעט יותר מזל, להסתיים גם אחרת, באופן קל הרבה יותר.

לדברי הסנגור המלומד, הנאשם בן 25, נולד לנסיבות חיים מאוד לא פשוטות. בעדותו לפנינו במהלך המשפט סיפר הנאשם על גירושי הוריו עוד בהיותו בן שנתיים, על התבגרות ללא אב שנעלם למשך עשור וחצי, על נדידה בין משפחות קרובים ומשפחות אומנות, על חזרה ארצה מחו"ל אך ורק כדי להתגייס לצה"ל, ועל אלימות שחווה בצעירותו, שחייבה את הוצאתו מביתו (דברים שנשמעו לראשונה רק בשלב הסיכומים לעונש, זאת מאחר שהנאשם לא חפץ שירחמו עליו, אלא התעקש לומר, בניגוד לדעת סנגורו, שהוא איננו מבקש רחמים אלא רק צדק). הסנגור המלומד הדגיש בפנינו בעיקר את בדידותו של הנאשם, את העובדה כי במהלך כל המשפט לא נכח באולם אף לא בן משפחה אחד.

במסגרת טיעוניו לעונש העיד הסנגור המלומד את הגב' יפה גרוס, שתיארה לפנינו את קורותיו של הנאשם. לדבריה, בהיותו צעיר לימים נטש אותו אביו הביולוגי, ואילו אביו החורג לא אימצוֹ כבן, כך שהמקום היחיד בו השתלב אז היה הרחוב, שם חי ללא יד מנחה אלא רק עם יד דוחה. גם הקהילה לא קיבלה אותו, כל זאת עד שהגיע אל משפחתה שם חש לראשונה בית חם, אכפתיות וקבלתו כמות שהוא. תוך זמן קצר חל בו שינוי חיובי לבלי היכר עד כי התחייב להקים את ביתו בעתיד על אדני התורה, היינו - כל ששנוא עליך לא ייעשה לחברך. גב' גרוס עתרה להתחשבות מרבית במצבו האישי הקשה של הנאשם, תוך ציון העובדה כי קשה להאמין שבית הכלא יועיל לו. היא הפצירה בבית המשפט שלא למצות עמו את הדין.

6. בעת ההאזנה לסיכומי הסנגור המלומד לעונש, ניקרו במוחנו מילות האזהרה; שכן בעבירה בה עסקינן ראה המחוקק, לסברתנו, לטוב לפניו, לשים לב בעיקר לתוצאות המעשה ולא למעשה במנותק מתוצאתו.

7. אכן, בעניין העונש, להבדיל ממקרים אחרים של שיקול-דעת, יש לבית המשפט היושב בדין שיקול-דעת רחב ביותר. יחד-עם-זאת, בהתאם לנסיבות המפורטות לעיל, הפער העונשי בין הצדדים, בכל הכבוד, איננו כה משמעותי.

8. התחבטנו בעניינו של הנאשם דנן. במכלול נסיבות המקרה מצווים אנו להעניק משקל מכריע לאינטרס הציבורי, מבלי כמובן להתעלם מן העובדה שהיה כנראה דבר-מה בהתנהגות המנוח שתרם אף הוא במידה זו או אחרת להתלקחות התגרה. מדברי הנאשם ובעיקר מתנועות גופו ניתן היה ללמוד על מסה של טרוניה שיש לו כלפי המנוח בגין התנהגותו עובר לפגיעה בו. אין בכוונתנו להכריע בכך. אך גם אם מעשי הקורבן עובר לביצוע העבירה היו רחוקים משלמות באותו יום גורלי, הרי חובה עלינו, כחברה דמוקרטית, לטפח את איכותנו האנושית, ולפיכך עלינו לנקוט בכל אמצעי שיש בו כדי לחזק את כושר התגוננותה של החברה מפני מעשים קטלניים תוך שימוש בסכין הגורמים לפגיעה בצלם האדם וחותרים תחת עצם קיומה של חברה אנושית ותרבותית.

השיקול, גם לאור האמור לעיל, של הרתעת עבריינים אחרים בכוח, נוסף על שיקול התגמול והבעת סלידה מן המעשה שביצע הנאשם, יהווה אף הוא שיקול אשר ינחה אותנו בגוזרנו את הדין. במצב דברים זה חובתנו כלפי ציבור הקורבנות בפועל ובכוח חייבת לגבור על כל התחשבות באינטרס הפרטי של הנאשם.

9. אנו ערים להסכמות, כמו גם למחלוקות שנותרו בין הצדדים בעת טיעוניהם לפנינו (ראו: עמ' 191 ש' 9-21), ואלו שוקללו על ידינו בבואנו לגזור את הדין.

10. בהביאנו בחשבון שיקולנו את כל הגורמים לקולא ולחומרה, באנו לכלל דעה ומסקנה, כי על-פי מידת האיזון הדרושה, לאור כלל הנסיבות אותן תיארנו לעיל, בין אם מוסכמות המה ובין אם לאו, העונש ההולם שיש להשית על הנאשם הנו מאסר בפועל לתקופה של 18 שנים, החל מיום מעצרו בתיק זה.

בנוסף, אנו גוזרים על הנאשם שנתיים מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו הנוכחי עבירת אלימות כלשהי מסוג פשע, ומחייבים אותו לפצות את משפחת המתלונן בסכום של 50,000 ₪, שישולמו ב- 50 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, זאת החל מיום 1.2.2012.

הודעה לנאשם זכותו לערער לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום כ"ז חשון תשע"ב, 24/11/2011 במעמד הנוכחים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: חיים שמלצר
שופט :
עורכי דין: