ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד עמיר אבו שאב :

מדינת ישראל

נ ג ד

1. עמיר אבו שאב

2. מהאר אבו שאב

בית המשפט המחוזי בחיפה

כב' השופט כמאל סעב

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון שיפורט בהמשך, בעבירות שלהלן:

הנאשם 1 :

תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז - 1961, ( להלן -"החוק") ועבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק.

הנאשם 2:

עבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק ועבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 לחוק ביחד עם סעיף 335 (א) (1)(2) לחוק וביחד עם סעיף 29 לחוק.

בעובדות כתב האישום נטען כי הנאשמים אחים וכי הם ביחד עם המתלונן מתגוררים באותו ישוב. ביום 10.1.11 סמוך לשעה 21:30, הנאשם 1 הגיע ברכב ביחד עם ניזאם למתחם ביתו של ענתר ג'ורבאן כשמהרכב פוקעת מוזיקה מרעישה וקולנית. בני משפחת ג'ורבאן שהגיעו למקום העירו להם על הרעש ובעקבות זאת התחילו חילופי קללות, דחיפות ומכות בין נאשם 1 לבין נביל ג'ורבאן, כשאחרים מבני משפחת ג'ורבאן מנסים להפריד ביניהם. בשלב זה נטל הנאשם 1 מקל שהיה מונח על הרצפה והכה בראשו של ענתר ג'ורבאן וגרם לו לחתך.

בהמשך ובתכוף לאירוע הנ"ל דחף נאשם 1 את סובחי ג'ורבאן, שהוא אביו של המתלונן וזרק לעברו אבן. המתלונן פנה לנאשם 1 וביקשו להבהיר מדוע הוא דוחף את אביו ובתגובה לכך תפס הנאשם 1 בחולצתו של המתלונן וקרא לנאשם 2. האחרון התקרב למתלונן כשהוא מצויד בסכין ודקר אותו שתי דקירות במותן שמאל.

כתוצאה מהדקירות נגרמו למתלונן פצע חתך במרווח בין הצלע 9 עם אומנטום בחוץ, חתך קטן בטחול, המטומה אחורית לפקטורה שמאלית וחתך קטן באספקט קדמי עליון של כליה שמאלית.

המתלונן אושפז בבי"ח עד יום 18.1.11, נותח ובוצעה תפירה של הכליה.

הנאשמים כפרו תחילה בעובדות כתב האישום המקורי וכי רק לקראת סיום הבאת הראיות ולפני השלב של הסיכומים הודיעו הצדדים לבימ"ש כי הם הגיעו להסדר טיעון לפיו יתוקן כתב האישום, הנאשמים יחזרו בהם מכפירתם ויודו בעובדות כתב האישום המתוקן כשיוטלו על נאשם 1 שש חודשי מאסר שירוצו בעבודת שירות ועל נאשם 2 יוטלו 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו.

לצורך בחינת התאמת הנאשם 1 לריצוי עונשו במסגרת עבודות שירות, הוא הופנה לממונה על עבודות שירות. בעניינו הוגשה חוות דעת שבה נקבע כי הוא מתאים לריצוי עונשו במסגרת עבודות שירות שיבוצעו במוסד "מאיר פנים" באור עקיבא.

ב"כ המאשימה טען בהרחבה בהקשר לראיות שהביא מטעמו ולסתירות שבהן. סתירות שיכולות לבסס ספק סביר שממנו ייהנו הנאשמים, כך שבנסיבות כגון אלו, ראוי ואף עדיף לגרום לכך שהנאשמים נוטלים אחריות לחלקם בפרשה ומכאן בא הצורך בהגעה להסדר טיעון שיביא בפני בימ"ש את נטילת האחריות לאירוע הפלילי מפי הנאשמים.

לדעת המאשימה ההסדר סביר והולם את הנסיבות והגם שהוא נוטה לקולא עדיין הוא עדיף על פני זיכוי הנאשמים ולו מחמת הספק. הסדר זה יוצר את האיזון הראוי וההולם לכן יש לאמצו ולהעדיפו. גם הסנגור ביקש לקבל את ההסדר ולכבדו.

לאחר שעיינתי בנימוקי המאשימה להגעתה להסדר טיעון ובעיקר ככל שהדבר מבוסס על חולשת הראיות שהובאו מטעמה, נימוק שיש בו ממש, אני מסכים עם עמדת המאשימה שהסתירות ואי הבהירות שיש בעדות המתלונן הצדיקו הגעה להסדר טיעון, שבמהותו סביר ואינו חורג במידה שמחייבת סטייה ממנו - הסדר זה עונה על דרישות הדין כפי שנקבעו בע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל , פ"ד נז (1) עמ' 577, שם נאמר כי:

"הסדר הטיעון מייתר את קיומו של ההליך הפלילי לשם בירור העובדות וקביעת מימצאי ההרשעה או הזיכוי, והוא אף עשוי לייתר את הליך גזירת הדין שלאחר ההרשעה. בכך מחליף ההסדר את ההליך הדיוני המסורתי שנקבע ככלי להגשמת המשפט הפלילי. גם בהתקיים הסדר טיעון בית-המשפט אינו פטור מתפקידו המובהק בהרשעה ובהטלת העונש. עליו לוודא כי לפניו הודאת אמת שעל-פיה רשאי, ואף חייב הוא, להרשיע את הנאשם, וכן מוטל עליו לגזור את דינו (589ה - ו)".

בהמשך הגדיר בימ"ש העליון את הגישה הראויה בעניין הסדרי טיעון תוך שהוא קובע :

" ........... גישת האיזון. בהתאם לגישה זו, הסדר הטיעון - באשר הוא - אינו רק שיקול אחד ככל יתר השיקולים העומדים בפני בית-המשפט הגוזר את העונש. הסדר הטיעון, כשהוא לעצמו, הוא שיקול מרכזי בגזירת הדין הן מטעמים של אינטרס הציבור הן כדי למלא אחר ציפיות הנאשם המוותר בהודאתו על זכותו לניהול ההליך הפלילי עד תומו. לכל אלה ייתן בית-המשפט משקל רב בעת שהוא מפעיל את שיקול-דעתו בשלב גזירת הדין, עם זאת אין מדובר בשיקול בלעדי (606ז - 607א, ד - ה)".

על יסוד ההלכה הנ"ל יבחן הסדר הטיעון וסבירותו, זאת מבלי שנעלם מעיני כי מדובר באירוע אלים שבו נעשה שימוש בסכין ושבמהלכו נדקר המתלונן ונזקק לטיפול רפואי במסגרתו אושפז בבי"ח.

לעניין גישת בתי המשפט לאלימות די אם אפנה לע"פ 10676/07 בועז אבטיאן נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 18.9.08), שם נאמר כי:

" ........ בית משפט זה נתן דעתו לא אחת לענישה הנדרשת על מנת להתמודד עם תופעת האלימות, אשר הפכה לצערנו לנפוצה מאוד .... ", תוך שביהמ"ש מפנה לע"פ 4383/07 אבו פנה נגד מדינת ישראלנ, (ניתן ביום 25.9.07), ע"פ 405/06 מדינת ישראל נגד חלייחל, (ניתן ביום 8.5.06) - (להלן "עניין חלייחל"), ע"פ 9133/04 גורדון נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 20.12.04).

עוד ראוי לציין כי מלאכת הענישה דורשת איזון בין שיקולים חשובים ומשמעותיים ואף מנוגדים - לעניין זה ראו ע"פ 4909/07 מדינת ישראל נגד עיאדה, (ניתן ביום 18.10.07), ע"פ 212/79 פלוני נגד מדינת ישארל, פ"ד לד (2) עמ' 421 ופסק הדין בעניין חלייחל הנ"ל.

זאת ועוד גם בנסיבות דומות הטילו בתי המשפט עונשים קרובים לעונשים המוסכמים בעניין שבפני ודי אם אפנה לע"פ 6451/09 מדינת ישראל נגד דניס ברזינסקי, (ניתן ביום 12.7.06), ע"פ 50/07 מולוקן שלמה אקלה נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 31.5.07) וע"פ 3120/04, 4673 מדינת ישראל נגד ניר חזיזה, (ניתן ביום 13.9.04) .

מכל האמור לעיל ניתן להפנות לנסיבות האישיות של הנאשמים, הודאתם ונטילתם את האחריות לאירוע האלים חרף הקשיים הראיתיים שעמדו בפני המאשימה, כפי שפרט זאת בא כוחה בסיכומיו במסגרת הסבריו להגעה להסדר טיעון והנימוקים שהביאוה לכך, הגם שהוא נמצא בצד המקל של הענישה ולטיעוניו אני מסכים, זאת בנוסף לנסיבות האחרות לקולא כשלעניין זה אפנה לע"פ 944/08 אבו האני נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 7.5.08), ע"פ 2122/03 כהן נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 21.7.03) וע"פ 4390/03 ספנוב נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 18.8.03), על כן ובבואנו ליישם את תכלית הפסיקה על יסוד הגישה המקובלת במקומותינו ואשר לפיה יש לדון כל מקרה לגופו הואיל והענישה אינדיווידואלית ומותאמת למקרה הספציפי שבפני בית המשפט, לנאשם ולנסיבותיו כשבדרך כלל ניתן משקל משמעותי להודאה ולנטילת האחריות על פי האמירה כי אדם מודה ועוזב ירוחם, נראה לי כי הסדר הטיעון סביר, הגיוני, נותן ביטוי למכלול שיקולי הענישה ולכן החלטתי לכבדו ולאמצו.

על כן אני מחליט להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

על נאשם 1:

6 חודשי מאסר בפועל, עונש שירוצה במסגרת עבודות שירות בהתאם להמלצת הממונה על עבודות שירות. הנאשם 1 יחל לרצות את עונשו ביום 14.12.11 במוסד הידוע בשם "מאיר פנים" שבאור עקיבא, לכן יהיה עליו להתייצב בשעה 08:00, במפקדת מחוז צפון של יחידת עבודות שירות המצויה במתחם בית סוהר חרמון.

12 חודשי מאסר על תנאי, עונש שישא רק אם יעבור במשך 3 שנים עבירת אלימות שהיא פשע.

הוסבר לנאשם זה כי עליו לקיים את המוטל עליו, לפעול עפ"י הנחיות הפיקוח, לרבות מתן דגימות שתן וכי סירוב לבצע בדיקה או בדיקה שתוצאתה חיובית, ישמש עילה להפסקה מינהלית של עבודתו והשמתו מאחורי סורג ובריח עפ"י סמכות הממונה.

על נאשם 2:

15 חודשי מאסר בפועל, כשמתקופה זו יש להפחית את ימי מעצרו מיום 13.1.11 ועד ליום 28.3.11.

12 חודשי מאסר על תנאי, עונש שיישא רק אם יעבור במהלך 3 שנים מהיום עבירת אלימות שהיא פשע.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט העליון, הודעה לנאשמים.

ניתן היום, ‏יום חמישי כ"ז חשון תשע"ב, 24 נובמבר 2011, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד אילת השחר ביטון פרלה, הנאשמים וב"כ עו"ד אבו עבייד ממשרד עו"ד אגבריה.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: עמיר אבו שאב
שופט :
עורכי דין: